חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק כג
להיות שביארנו כי ענין ההנהג' האישיית הוא נדמה לאור והנהג' המערכות הוא מכונה לחשך בפאת הדמיון אשר ביניהם ואם שהנהג' הלזו היא סדורה מפאת המערכה חוייב ההודא' לאל ית"ש מפאת חמשת בחי' שזכרנו בפרק י"ט ובפרק הקודם בזה נבאר כוונת מאמר רז"ל במדרשיהם ברבה סדר בראשית במ"ש לך יום אף לך לילה לך היום מקלס ולך הליל' מקלס. וכבר הבאתי זה המאמר בפרק א' מחיבורנו זה והערנו עליו שם ייע"ש. אמנם עפ"י ההמשך הלז' יתבאר הדבר בטוב טעם כי הי' קשה להם לפרש מאמר המשורר אף לך לילה כפשוטו על היום והליל' הזמניים כי מה הוצרך להודיענו זה. גם מה רבותא בלילה יותר שהוצרך לומר אף לך ליל' וכמו שהערנו ע"ז שם. אך הבינו שהענין על שני הנהגו' האלו והיא הנהגה האישיית אשר היא מכונה ליום והנהגה המערכת אשר יכונ' ללילה. וע"ז אמר במדרש לך היום מקלס ולך הליל' מקלס ר"ל כשם שהנהג' האישיית אשר רצונך הפשוט חופף עלי' כל היום מנקלסת אותך כן ההנהג' המערכת האם שהיא בהסתר פנים ממך ויראה כי הכל ברשותה ורצון השגחתך מסולק ממנה אעפ"כ מקלסת אותך. ומפרש הטעם מה היום ברשותך שהנהג' האישיית חבוקה ודבוק' בך וכל אשר תחפוץ תעש' (וכבר רמזו בפרקים שענין הנהג' אישיית הלז' נמשך בחכמתו ובינתו ית"ש שהם תרין רעין דלא מתפרשין והבין) אף הליל' ברשותך שאם שהיא סדורה מששת ימי בראשית על סידור אחד אעפ"כ היא ברשותך (ובזה הותר השאלה ראשונ' ושני' שהערנו בפרק א'). ומפרש הדבר איך היא ברשותו ואגב מפרש מ"ש לך יום לך מקלסים ביום שאיך יוצדק זה במלת לך יום שנרא' חסר תיבה אחת לך מקלסים ביום. וע"ז אמר בשעה שאתה עוש' לנו נסים ביום ר"ל על הנהג' האישיית הנקראת יום אנו מקלסים לך ביום וכשאתה עושה לנו נסים בליל' ר"ל ע"י המערכ' המכונ' ללילה אנו מקלסים לך בלילה מאחר שבידך לשנות כחה ולסבב סיבובים על ידי' להצלותינו מורה זה כי גם היא מסור' בידיך. וע"כ אמר אף לך ליל' שגם שהמערכו' המה סדורים מאתו ית"ש מששת ימי בראשית וכאלו רצונו הוא מסולק ממנה אעפ"כ הוא משגיח עליהם ומנהיג אותם (ובזה הותר הספק הג' והרביעי שהערנו בפרק א'). והנה עד הנה דיבר איך הנהג' המערכת ג"כ ברשותו ומקלסת אותו. ועתה ביאר שגם אנו מקלסים אותו בין אם עושה לנו נסים ע"י השגחה אישיית הנקראת יום ובין אם עוש' לנו נסים ע"י המערכת הנקראת ליל'. וז"ש בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום ר"ל לפי התייחסות הישועה ביום והוא השבח וההלל שיוצדק לנס הנעש' ע"י הנהג' האישיית. וכשאתה עושה לנו נסים בלילה ע"י הנהג' המערכיות אנו אומרים לפניך שירה בליל'. ר"ל שירה המתייחסת להנהג' המערכות והוא ההודא'. אמנם ההלל לא יצדק בזה (ובזה הותר הספק החמישי והששי והשביעי שהערנו בפרק א' דוק ותשכח). והנה לפי דבריהם הפ' לך יום אף לך לילה על שני הנהגות האלו והכוונ' שאף הנהג' המערכת. היא ברשותו ומקלסת אותו. והטעם שהוציאו שמקלסת אותו הוא מפשוטו שמאחר שלך יום ולילה שהמה ברשותו ע"כ המה מקלסים אותו ואמר למה יחוייב להם הקילוס ושבח ובזה הם עדיין ברשותך שאתה הכינות מאור ושמש. ומאור היא הנהג' האישיית שנקראת אור. ושמש היא הנהג' המערכיות אשר השמש הוא השליט ומושל על הנהג' זו ביותר. וע"כ אמרו לכל הנמצאים אשר תחת גלגל הירח תחת השמש כי הוא המושל על הנמצאי' השפלים (ובזה הותר הספק השמיני והתשיעי שהערנו בפרק א'). והנה ביארו עוד יותר למה שישתוו ערכם אצלו ית"ש ועל שניהם חוייב ההודא' והקילוס לו ית"ש. כי מצד בחי' אור השפעתו הנה שניהם כא' גדולים רק מזה שזה גדול וזה קטן הוא לפי בחי' המקבלים. כאשר ביארנו זה יפה בפרק י"ג במ"ש רז"ל שאמר הקב"ה ללבנ' לכי ומעטי את עצמך שהכוונ' שמצד אור השפעתו הנה הוא שוה לאור הגדול כי שניהם מקבלים מאורו הגדול רק בחי' התמעטות' היא מצד עצמה לפי בחי' קבלות'. ולפ"ז חוייב ההודא' לאל ית"ש בשניהם שווים כי שניהם קיבלו מאור השפעתו וז"ש ואתה עשית את שני המאורות הגדולים דייקא. ר"ל שמצד השפעתך שניהם גדולים שנאמר ויעש אלקים את שני המאורו' הגדולים כאשר פרשנו זה לעיל בפרק י"ג שלפי בחי' עשייתו והשפעתו שניהם גדולים. אמנם מה שזה גדול הוא מצד שהוא ממשלת היום שהיא השפע' אישיות הנקראת יום. או י"ל לממשלת היום בעבור שהיא מושלת ומושפעת על הצדיקים שנקראים יום כמ"ש במדרש ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים. והטעם שפעולתם הוא ע"פ רצון תכליתיי והתכלית הוא המאיר להם לדעת המעש' אשר יעשון כיום המאיר. והנה מבואר בפסוק שמצד השפעתו שניהם שוים ע"כ הביא המדרש הפסוק זה שקראם מתחלה שני מאורות להורות שמצד עצם השפעתו שניהם שווים וע"כ על שניהם חוייב ההודא' לאל ית"ש בשוה (ובזה הותר הספק העשירי ואחד עשר שהערנו בפ"א). ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: