אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק כב

פרק כא

הנה אחר שביארנו כי הנהגה האישיית לא נודע' וניכרה לעין כל כ"א ליחידי סגולה. אמנם ההנהג' הכלולה וסדורה מפי המערכת הנה היא נודע' ומפורסמת לעין כל. וע"כ אמרו ויברך דוד את ד' בבחי' אחת אשר הוא ניכר ונודעה לעיני כל הקהל והוא מצד הנהגות המערכת. וע"כ אמר ויאמר דוד שהוא לגלות הענין אשר בעבורו יתחייב ההודא' לאל ית"ש על הטובה המערכיות (ובזה הותר הערה א' ב' ג' שהערתי בפרק עשרים). והנה לפי שענין ההנהגו' מתחלפות לשלשה חלקים הראשונ' היא הנהג' האישיית המתייחדת לשם העצם ית"ש ויתעלה. והנהגה התיכונ' אשר היא באמצעות המלאכים אשר בעבורו נקרא שם יעקב אבינו ע"ה ישראל ישר אל כמו שביארנו בפרק שביעי בענין ג' שמות שנקראו לו יעקב וישראל ואל. והנהגה השלישית היא הנהגה התחתונ' עפ"י הנהגת המערכת, וע"ז אמר ג' תוארים בא"י שם העצם נגד הנהגה העליונ' שמתאחדת בעצמותו. אלקי ישראל נגד הנהגה תיכונ' שע"כ נקרא שמו ישראל. אבינו נגד הנהגה התחתונה שאם שהיא מתנהגת בטבע' וסידור', אמנם הוא ית"ש מסבב הסיבה טבעיית. והנה הסיב' המוצאות המסובבים הוא כמדריגת האב בהוצאות התולדות וכמ"ש החכם הביאו בעקידה במבוא שערים וע"ז אמר אבינו. ויתכן עוד לומר שהוא ית"ש נקרא בשלש שמות הוי' אלקים אדני וכבר כתבנו בזה בטוב טעם בפרק ז'. אמנם מה שנ"ל זולת דרכנו שאנחנו בו הוא לפי שהוא ית"ש יש לו ג' בחי'. הבחי' אחת הוא עצמותו ית"ש אשר הוא בלי קץ ותכלית ואינו מושג לשום נמצא והוא אחד הקדמון ובחי' זו מתייחסת לשם העצם כמ"ש בפרקי דר"א קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו אחד. ומבואר מזה כי השם הלז' לא נתחדש לו ע"י פעולותיו כ"א מתאחדת בעצמותו הבחי' השנית הוא היותו בורא כל הנבראים ממציא כל הנמצאים מאין ומאפס ובחי' זו מתייחסת לשם אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים כי בריאות העולם הי' ע"י ל"ב אלקים ועשרה מאמרות כנודע. הבחי' הג' היותו מקיים כל הנמצאים ושפעו וחיותו בעוצם השגחתו וסובל העולם כולו בזרועו ולבחי' זו מתייחסת שם אדני כי הוא כאדון המשפיע לעבדיו טרף חוקם. וגם מצד זה חייבים אנו לקבל אדנותו עלינו ולהיותינו לו לעבדים אחרי שמקיים אותנו ומעניקנו ממגד שפעות זיוו קדשו. וע"ז הענין אמר ברוך אתה ד' נגד שם העצם ית"ש ובחי' עצמותו הבלתי תכלית ולעומת הבחי' ב' אמר אלקי ישראל כי מיסודי הבריא' הי' בשביל ישראל כמ"ש רז"ל בראשית ברא אלקים בשביל התורה הנק' ראשי' ובשביל ישראל הנק' ראשי' ולעומת הבחי' הג' אמר אבינו שהוא משפיע עלינו וחומל עלינו וקיים אותנו ומנהל אותנו כאב לבן (ובזה הותר הערה ד' שהערתי בפרק כ'). ואמר מעולם ועד עולם כי אלו שלשה הנהגות מתחלפות ומשתלשלו' בכל העולמות כי העולם העליון הוא בהנהג' האישיית והמערכת עיקר סיבובם הוא ע"י הנהגת השכלים הנבדלים המניעים אותה כמ"ש החוקרים והיא הנהג' התיכונה. והעולם השפל מתנהג ע"י הנהגת המערכ' והיא הנהגה התחתונ' וע"כ אחר שהזכיר השלשה הנהגות האלו כ"א בשמו המתייחס לו הזכיר אח"ז שעי"ז יהי' ברוך ומבורך מעולם ועד עולם כ"א לפי הנהגתו ישבח להבורא ית"ש (ובזה הותר הערה חמישי' שבפרק כ'). והנה לאחר שהזכיר השלשה הנהגות אלו וביאר כי על כל אחד חוייב הודא' לו ית"ש ביאר הספק הנופל בזה כי על הנהגה המערכיות יראה בתחלת הענין כי לא נתחייב ההודא' לו ית"ש כי המקרה סיבב הזדמנות הטובה הלז'. וע"כ הותר הספק הלז' מחמשה סיבות שביארנו בפרק י"ט כי לו לבדו חוייב ההודא' לעצמות הבורא ית"ש ולא לשום מיצוע וסיבה וע"כ הזכיר השם העצם פעם שנית ואומר לך ד' שהוא עצמות הא"ס ית"ש ויתעל' כי הוא ושמו אחד חוייב הגדול' ולא לשום מיצוע (ובזה הותר הערה ו' שבפרק כ'). והזכיר חמש בחי' שעל ידם חוייב ההודא' לו ית"ש בחמש תוארים אלו. והנה ע"י בחי' הג' שזכרנו בפרק י"ט והוא היותו מסבב הדבר לידי מקריים והוא כמלך אשר הכין בית משת' לאוהביו והכין בו משרתים שישמשו שם ויזמינו המאכל והמשת' וגם הכין בית הסוהר לאויביו והכין שם משרתים ולמי שירצה יזמינו לבית המשתה ולמי שירצ' יאסרם בבית הסוהר וכל אחד מהמשרתים יעש' כפי משמרתו אין בזה שום גדולה למשרתים כאשר בידו להטיב ולהרע כ"א לאלו אשר יזמינם המלך יודעים כי לאלו רצון ממלך להטיב נמצא עיקר הגדול' לשמו ית"ש וז"ש הגדול' זהו בחי' א'. ולעומת בחי' ב' שכתבנו שם והוא כי הוא ית"ש נתן בהם כח ואיל לפעול מעשיהם אמר והגבור' זהו בחי' ב'. ולעומת בחי' ג' שכתבנו שם והוא שגזירת הבורא ומאמרו חי וקיים לעד וזהו סיבת חיותם ואינם עושים כ"א מכח דיבורו המחי' אותם ע"ז אמר והתפארת כי זה תפארתו וקדושתו שע"י דיבורו שגזר עליהם הנה הדיבור הלז' הוא נצחיי ומחי' אותם מאז ועד עתה זהו בחי' ג'. ולעומת בחי' א' שזכרנו כי הוא ית"ש כיוון באופני סידור המערכת לטובתינו ע"ז אמר וההוד כי ע"ז חוייב ההודא' לו ית"ש כעל כל אשר גמלנו זהו בחי' ד'. ולעומת בחי' שזכרנו והוא כי הוא ית"ש יש בו כח לשדד המערכ' ע"ז אמר והנצח כי הוא ית"ש יש בו כח לנצח המערכה ולשדדו לכל אשר ירצה ואין מוחה בידו כי זה הענין התנאים שהתנ' הוא ית"ש בתחלת הבריאה כמו שביארנו זה בפרק ט' זהו בחי' ה' (ובזה הותר הערה ז' שהערנו בפרק כ'). ואמר להורות כי ענין החמשה תוארים האלו יצדקו אף בהנהג' התחתונה שלא נטעה לומר כי זה רק בעולמות העליונים המנהגים ע"י הנהג' האישיית וע"ז אמר כי כל בשמים ובארץ כי זה יצדק אף בארץ השפיל' הלזו המתנהגת ע"י המערכ' ואעפ"כ יצדקו בו ה' תוארים האלו (ובזה הותר הספק השמיני שהערנו בפרק כ'). ואחר שהזכיר שהחמשה תוארים אלו יצדקו בכל אחד משלשה בחי' אלו כמ"ש כי כל בשמים ובארץ בא לבאר ההבדל אשר בין הנהגה האישיית ובין שני הנהגות אחרות ואמר שהנהג' האישיית המתייחס לך ה' שם העצם בלי שום מיצוע יצדק עליך שם הממלכ' כאשר פרשנו לעיל בפרקים פי' הכתוב כי לד' המלוכ' ומושל בגוים. כי על הנהגה האישיית יצדק שם המלוכ'. אמנם על הנהגות אחרות שמינה אותם לראשים ומסר בהם הנהגות. הנה שם הוא מתנשא עליהם כי בידו כח ויכולת לשדד כח מערכותיהם וז"ש והמתנשא לכל לראש ר"ל לכל הממונים אשר מינה אותם לראשים הוא מתנשא עליהם ולא יצדק על הנהגה זו שם מלוכ' ומאחר שהוא מתנהג ע"י אמצעים המערכת ולא יצדק ע"ז רק ההתנשאות (ובזה הותר הספק ט' י' שהערנו בפרק כ'). והנה אחר שביאר איכות והנהג' האישיית וההבדל אשר בינה לשאר הנהגות כי לא יצדק שם מלוכ' זולתה ביאר איכות ההנהגות המערכת הכוכבי' ואופני ממשלתם. ואמר כי העושר והכבוד בא מלפניך ר"ל לא מידך כ"א ממי שהוא לפניך. וע"כ אומר מלפניך במ"ם (והותר הספק הי"א). והוא עפ"י מ"ש רז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא כ"א במזלא תליא מלתא ובכבוד נכלל אריכות ימים כמ"ש עטרת תפארת שיבה ואומר והדר זקנים שיבה וגם בני' כמ"ש עטרת זקנים בני בנים כו'. וע"כ אמר והעושר והכבוד אינם תלוים בזכות שע"י הזכות תשפיע לו ע"י הנהג' האישיית כ"א הוא תלוי במזל המערכת אשר הוא לפניך. והנה אחר שהזכיר ממשלת המערכ' ביאר החמשה בחי' בפרוטרוט אשר ע"י חוייב ההודא' לאל ועל הבחי' החמישית שבפי"ט שהוא משדד המערכה אמר ואתה מושל בכל כי בידך לשדד המערכ' כרצונך (והותר בזה הספק י"ב שהערנו בפ"כ). ועל בחי' ב' ג' והוא שהוא ית"ש נתן כח במערכ' וגם הוא מקיים אותו במאמרו הנצחיי ע"ז אמר ובידך כח שנתת במערכ' גם גבורה שאתה מקיים המערכ' בדיבורך ועל בחי' ד' והוא שהוא ית"ש מסבב סיבות לצדיקים ידריכם וינהלם אל טוב המערכ' ולרשעים יסלפם בחכמתו ע"ז אמר ובידך לגדל ולחזק לכל שעם שהמערכ' שופעת בכלל אמנם בידך לגדל ולחזק לכל אשר יחפוץ לנהל אל טוב המערכ' ולאשר יחפוץ יסלפם בחכמתך ועל בחי' הראשונ' והוא שהוא ית"ש עשה זאת לטובתינו אמר ועתה מודים אנחנו לך על החזקת טובה הלזו כדרך שאמר למעל' ע"ז וההוד אמנם הזכיר הודא' ועל הנהגה התחתונ' שאם שהיא מסידור המערכה אמנם חוייב הודא' לאל ית"ש במה שמסר הסידור להמערכ' לטובתינו אמנם ההלל לא יצדק ע"ז אחר שהוא נעשה עפ"י אמצעים המערכת כמ"ש לעיל בפ"ב ופרק ז' ואמנם על שם תפארתך שהוא תפארת לך מחמת שאינה ע"י שום אמצעים רק על ידך ע"ז אנו מהללים לך כי בזה יתכן ההילול (ובזה הותר ספק י"ג י"ד שבפ"כ). והנה ביאר בזה ענין עמוק על ענין ההודא' וההלל לברך לשמו הגדול וביאר כי ענין ההודא' והברכה לפי עצמותו ית"ש כי הדבר שלא נדע עצמותו ומהותו איך נדע לברך ולהלל אותו אמנם ההלל הוא רק לשמו הגדול שיצא לו ע"י מעשיו הנפלאים שהמה עלולים ומסובבים מאתו ית"ש. אמנם הוא ית"ש מרומם על כל ברכה ותהל' כי הברכה ותהל' הוא לפי מעשיו שהמה עלולים ובודאי אין דמיון וערך בין המעשים המכובדים מאתו ית"ש מול עצמותו ית"ש אשר הוא אין קץ ותכלית. וז"ש ויברכו שם כבודך המתפשט בעולם ע"י מעשיך. אמנם בחי' עצמותך הוא מרומם על כל ברכ' ותהלה שהוא לפי בחי' מעשים העלולי' מאתו והוא מרומם ע"ז כהתרוממו' העלה על העלולי' (ובזה הותר ספק ט"ו שבפ"כ). ומבאר מ"ש שהוא מרומם על כל ברכ' סיבת התרוממו' הלז' ואיכו' התרוממו' וע"ז אמר שסיבת התרוממות הוא כי אתה ד' לבדך. ר"ל שאתה לבדך הי' הוה ויהי' שעי"ז מורה שם העצם וע"כ אין להדמות רוממותך כפי המעשים הנפלאים הנראים מרוממותך כי אתה קדמון לכל הנמצאים אין לך התחל' ותכלית אמנם כל הפעולות יש להם התחל' כי אתה עשית השמים ושמי שמים כו' וכל אשר יש לו התחל' יש לו תכלה נמצא כל מעשיך הנפלאים שע"י הוא הברכה ותהל' לשמך הוא דבר שיש לו תכלה. אמנם הוא ית"ש ויתעלה אין לו תחלה ותכל' וע"כ אתה מרומם על כל ברכה ותהל'. והנה זהו ההבדל אשר בין ברכ' ותהלה שהיא ע"י הנהגה האישוית אשר הוא מרומם ומתנשא ממנה מצד שאין לו תחלה וסוף (הותר ספק ט"ז שבפ' כ'). אמנם על הודא' הבאה מהנהגת המערכת שעלי' לא יפול שם תהל' כמו שכתבנו. הנה ההבדל בזה ביאר במה שאמר וכל צבא השמים לך משתחווים ר"ל שעיקר ההודא' שע"י הנהגה זו באה ע"י צבא השמי' ומערכותיהן ואיך נערוך אותו לו ית"ש כי הם בעצמ' משתחווים ומודים לו ית"ש (ובזה הותר ספק י"ז שבפ' כ'), ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה