חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק יח
בב"ר פ' כ"ט ויהי מקץ שנתים ימים קין שם לחושך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה ומ"ט ק"ן שם לחושך שכל זמן שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם דכתיב אבן אופל וצלמות נעקר יצה"ר מן העולם אין אופל וצלמות בעולם. ד"א קין שם לחושך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום:
אם היות שביארנו שהמערכה שולטת בקצת דברי' על עניני האדם כמבואר בדברי רז"ל. אמנם הבחיר' חפשיית ביד האדם למשול על המערכת הכוכבים ולהיות חפשי מגזירותיהם וממוקשיהם בהשתעבד עצמו תחת הבורא ית"ש והנהגתו עליונה באמצעית התורה המיישרת אותו ע"ז:
הקודם הוא מבואר בפרסום וכאשר ביארנו אותו לעיל בפרקים וכמ"ש רז"ל בזמן שהחמ' לוקה סימן רע לעובדי כוכבים שהם מונים לחמה ובזמן שהלבנה לוקה סימן רע לישראל מפני שישראל מונין ללבנה. ואם שיש לדברים אלו צורה שכליית. וכבר טענו ע"ז המאמר וכיוצא בהם חכמי המחקרי' כי ענין הזה הוא טבעיי וכתבו ע"ז כי המעיין בתור' ומאמין בתורה שלא כדרכה הוא יותר גרוע מאשר יטעון עלי' כדרכה. וכמ"ש שהאויב החכם יותר טוב מהאויב הסכל ובאמת אין התור' מכרחת אותנו להאמין דברים שאין הדעת סובלם. כאשר כתב העקרים והחכם הראב"ע בהקדמתו והבאתי אותו בהקדמ'. אמנם אעפ"כ חובה עלינו לקרב דברי חז"ל לפי פשוטן. הגם שבכל דבריהם יש ענין נסתר ונעלם כי דבריה' המה על דרך פרד"ס. ומה שיש להמליץ על מאמר הלז' שאם שענין הזאת הוא טבעיי. אמנם כשהמערכ' המה במערכת רעה אז המה לא יוכלו להציק ולהזיל טוב השפעתו על אותו טעם שהם מנהיגים. וע"כ עשו שהוא מונה לחמה ומשם הוא השפעתו וע"כ כשילק' החמה ע"י ענין טבעיי הוא סימן רע לו כי לא יעצור כח להשפיע לו. וכן לקות הלבנה לא תעצור כח מלהטיף גשמי נדבות השפעתם. ומ"ש עוד שם שעל ד' דברי' חמה לוקה כו' על ד' דברים מאורות לוקין כו'. והענין שגם שעניניהם המה עפ"י הטבע. אמנם לולא חטאת בני אדם היו עוצרים כח לבטל הטבע הלז'. אמנם בסיבות החטאים האלה המתייחסים לחמה ולמאורות כמ"ש מהרש"א בחידושי אגדות אינם עוצרים כח לשנות טבעם ע"כ המה לוקין ע"פ טבעם. אמנם איך שיהי' מבואר מזה שמערכת הכוכבים יש להם שליטה בעניני הצלחת בני אדם. ויותר מבואר מדבריה' סוף מסכ' שבת שאף בעניני בני אדם אשר המה בחיריים בזה יש להם צד ממשלה לתת כח והכנה עליהם כמ"ש האי מאן דבמאדים יהווי גבר דאשיד דמא האי מאן דבצדק כו'. וכבר ביאר בזה העקידה בפ' וירא שהכוונה שירשמו כח הכנה בנפש לאלו הפעולות. אמנם הבחירה ביד האדם להטות לדרכו לכל אשר יחפוץ. וגם שהמערכת אינה גוזרת פרטי הדברים כ"א הכנה כללית כי האי מאן דבמאדים יורשם הכנ' בו ונטי' על שפיכות דמים. אמנם הבחיר' בידו להשתמש בזה לדבר מצוה כמ"ש שם או טבחא או אומנא או מוהלא אשיד דמא כו'. אמנם בעיקר ממשלת המערכ' על האדם ע"י הדברים הנעשים תחת השמש הנה אדם בחיריי בזה לצאת ממסגרי מערכת וכמ"ש ומאותות השמים אל תחתו בזמן שעושים רצונו של מקום. ובזה יתיישב לנו מה שיקשה על המאמר הפונ' קדים שאמר זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפיל' כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום שנראה מזה שלא נשתהא יותר מן הקצוב ואח"כ באותו פרש' אמר אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ע"י שאמר יוסף לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים ע"כ. והנה נראה מזה שנתוסף לו שתי שנים על זמן המוגבל ואיך אמר שקץ ניתן לו וכיון שהגיע כו' אך הענין שבאמת עפ"י גזירת המערכה וכחותי' הי' מורה שיהי' יוסף בשפל המדריו' י"ב שנים. אמנם לפי השגחה האישיית ויושר משפט אלקי לא הי' מחויב להיות במאסר ובתחתית המצב כ"א עשר שנים כדברי רז"ל בשמות רבה שע"י שהוציא דיבה על עשר אחיו נקנסה עליו ע"י הגזיר' אלקית להיות במאסר עשר שנים. והנה כאשר לא שם מבטחו על עשר המציקום וסיבה חיצוניות הנה הי' מתנהג ע"י השגחתו האישיית ולא הי' במאסר כ"א עשר שני' הגם שהמטרכה תחייבהו להיות עוד שני שנים בסתר המדריגה נסתר וחבוש בבית האסורין אמנם הבטחון אשר הי' בוטח בד' חוייב לו להיות מתנהג על ידי השגחה האישיית כמ"ש המשורר והבוטח בד' חסד יסובבנהו והוא חסד אלקי השופע על אנשי סגולתו הקרובים אליו. אמנם כאשר שם קצת בטחונו בשר המשקים הנה עזב ד' השגחתו מעליו ועזבו ביד המערכ' המחייבים אותו עוד רבות בשנים להיות במאסר אויביו לפיהן ישיב גאולתו מבית האסורים. וע"כ נשתהא עוד שני שנים לפי שהי' משולח ונעזב אל המערכת הכוכבים ועז"א ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו שמלת וישכחהו הוא מיותר כי כבר אמר ולא זכר. אך הענין עפמ"ש בחו"ה שבוטח בזולת השם יתעל' אז מסיר הקב"ה השגחתו מעליו ומניח ביד מי שבטח עליו. וז"ש שמצד שמו קצת פתח תקוה מהוצאו' המאסר על שר המשקים הנה מסיר השי"ת השגחתו מעליו. וגם הוא לא שת לבו גם לזאת ולא זכר אותו. וז"ש ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ר"ל שהוא ית"ש שכחו כביכול ועזבו אל מערכת הכוכבים. וע"ז סמך לזה ויהי מקץ שנתים ימים העודפים מחמת חיוב המערכת לא עפ"י השגחה האישיות ופרעה חולם ונמצא צדק שני מאמרי רז"ל כאחד שבאמת זמן נעש' ליוסף כמה שנים יעשה באפילה והוא מצד מערכת הכוכבים וגזירותיהם. וכיון שהגיע הקץ הלו' חלם פרעה. ואעפ"כ נתוסף לו שני שנים שלולא זאת הי' מתנהג עפ"י השגחה מאתו ית"ש בפרוטרוט שאינה מחויבת לו מצד היושר המשפט אלקי שלא להיו' במאסר כ"א עשר שנים בעד הוצאות דיבה על עשר אחיו. והנה מזה מבואר הענין שכתבנו כי ביד האדם לצאת חפשי ממאסרי המערכה הכוללת. וז"ש כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ שענין דרך ארץ הוא הנהגת המערכת לדעתי שהוא הדרך המתנהגת בעולם השפל הלז' בדברים הארציים וז"ש והלוחות מעשה אלקים והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות וארז"ל אל תיקרי חרות אלא חירות. וכבר ביארנו מאמר זה יפה בשערים שער ההנהגה. והנה בזה יתבאר מאמר הפונה קדים קץ שם לחשך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפי' ר"ל כמה זמנים יתנהג ע"י מערכת השמיימית ומשפטי הכוכבים שהוא מבלי סידור ומצב נכון והוא נדמה לחשך כמ"ש לעיל בפרקים הקודמים שכל זמן שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם והוא הנהגת המערכת שעל ידי היצה"ר המבטל אותנו מדרכי שלומותינו מלצאת ממאמר המערכה אל נוכח פני ד' והשגחתו העליונ' אזי אנו משועבדים תחת כחות המערכות וענין פי' הכתוב מ"ש קץ שם לחשך ולכל תכלית חוקר. הכוונ' בזה לדעתי עפ"י מ"ש בפרק ט' שע"י שהוא ית"ש יודע התכלית הכולל אשר הוא אחד לקיום הנמצאות הוא ברא הנפרדים והחלקים ומשגיח עליהם בשומו בם טבע קיים וחוק ולא יעבור וז"ש קץ שם לחשך ששם קץ וגבול בענינים הפרטיים וחלקיים שהוא נדמ' לחשך כמ"ש העקידה הוא באור ויודע מה בחשך ייע"ש. והטעם שהוא רואה ובורא הדברים החלקיים וחוקיהם הגם שמאחדות הפשוט לא יצא דברים מתחלפים אך הוא ית"ש לכל תכלית הוא חוקר ר"ל לכללות התכלי' של כל העולם הוא אחד. והנה אחר שביארנו שענין אור וחושך מתייחסים לשני הנהגות אלו וכן יום ולילה הוא נדמה לשני הנהגות אלו. וכמו שפירשנו לעיל בפרקים ויעש אלקים את שני המאורות הגדולי' וכמ"ש ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה. ולולא דרכינו יש לפרש זה עפמ"ש בב"ר פ"ג סימן ז' וירא אלקים ויבדל כו' ר' יודא ב"ר סימון אמר הבדיל לו רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבא משל למלך שהי' לו מנה יפה והפרישו לבנו א"ר ברכי' כך פירשו שני גדולי הדור ר"ש ור"ל ויבדל הבדלה ממש משל למלך שהי' לו שני איסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה והיו שניהם מדיינין זה עם זה קרא המלך לראשון ואמר לו פלוני יום יהא תחומך ולשני וא"ל לילה תהא תחומך. כך ויקרא אלקים לאור יום א"ל יום תהא תחומך ולחשך קרא לילה וא"ל לילה תהא תחומך כו' שהכוונה בו לדעת שיום ולילה הוא רמז אל הצדיקים והרשעים כמ"ש שם במדרש ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים. וענין שאמרו במדרש הבדיל לו ר"ל שמפרשים מ"ש באור הלז' שהיא הנהגה האישיית ויבדל שהכוונה שהבדיל לו ר"ל שהוא ית"ש משגיח עליו ורצונו והשגחתו חופף עליו כל היום. וז"ש בשוחר טוב א"ר אבין הלוי נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבהיק העולם מזיוו שנאמר עוטה אור כשלמה שהכוונ' שהוא ית"ש מתעצם ומתקשר בהנהג' הלזו כלבוש אדם שהוא מתעצמת באדם. וכמ"ש כאשר ידביק האזור על מתני איש כן הדבקתי ר"ל שאנו מקושרי' ומתאחדי' ומתעצמים בהשגחתו העליונ' שהיא חבוקה ודבוק' בו כאזור על מתני איש וז"ש שהבהיק העולם מזיוו שהנהגה זו מתפשטת בעולם ליראיו וחסידיו. ומהר"ש יפה בב"ר פ"י סי' ו' כתב דר' אבין ס"ל שאין אור הלז מתפשט בעולם כלל. ולענ"ד נראה כדעת המפורשים שאור ושפע הלז' נתפשט בעולם וע"כ אמר והבהיק עולם מזיוו. ורבנן אמרי הבדילו לצדיקי' ר"ל שהפירוש ויבדל אינו מטעם שהשגחתו ית"ש עליו תמיד כמ"ש הבדילו לו רק ההבדלה הלז' מצד שהיא אינה כ"א לצדיקים. וז"ש במשל למלך שהי' לו מנה יפה והבדילו לבנו ור"י ור"ל ביארו הדבר ביותר שזהו ענין בשליטים שהם בהנהגות אלו וקבע לזה תחומו ביום ר"ל ע"י הצדיקים שנקראים יום. ולזה קבע תחומו בלילה ר"ל ע"י הרשעים שנקראים לילה. והנה אחר שביארנו שאור וחשך הוא מתייחס אל שני הנהגו' אלו. הנה הדרך מפולש לפנינו להבין המאמר שהבאתי בפרק א' ויתיישבו כל הספיקו' שהערנו עליו שם ומחמת חשיבות הענין אבאר אותו בפרק מיוחד אחר שנקדים אופן חיוב הקילוס לו ית"ש על טובת המערכת בפרקים שאחרי זה: