אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק יז

פרק טז

בב"ר פרשה א' ר' שמעון בן יוחאי פתח שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב שמחה לאיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו במענה פיו ויאמר אלהים יהי רקיע ודבר בעתו מה טוב וירא אלהים את האור כי טוב:

אם היות שמהנמצאים השמיימיים ומערכותיהם יראה גודל מפעלות תמים דעים ועוצם כחו ויכולתו מצד הנהגתם העולם השפל הלז' אמנם יותר תיטב הנהגתו האישיית אשר תשקיף על הזמן ומצד זה יצדק בו ית"ש גדר השמחה על אופן הנהגה הבדודה הלז':

הקדמת הענין הוא מבואר וידוע בטוב העיון כי גדר השמח' לא תוצדק כ"א בעשותו דברים בכוונת מכוון ומשקיף לפעול הדברים בזמן ובעת הראוי אמנם אם יצמח לו פעולה מצד ההזדמן ומקרה לא תפול עליו השמחה כאשר לא תפול השמח' על ענין הכרחיי אשר הוא מצד מכריח כי לא ישובח ולא יגונה עליו כך לא יצדק זה על ההזדמן שאינו נופל בעת ובמקום הראוי כי בשלש אלה ראשי פנות ההבחנה בין העשות דבר מכוונת מכוון ובין הדבר הנעשה מפאת ההזדמן והוא בבחי' הזמן ובחי' המקום ובבחי' האיש וזה ענין ההבדל בין הנהגה האישיית ובין הנהגת המערכת כי הדבר הנעשה ע"י הנהגה האישיית תהי' בזמן הראוי ובמקו' הראוי ובאיש הראוי וזה הבחי' בפרטות הפעולה אשר נעשית תחת השמש כי בשלשה אלו יבחנו הדברים הנעשים ע"י הנהגה האישיות בין הדברים הנעשים מהנהג' הכוללת. אמנם עוד שני דברים שהבדלנו בין הנהג' האישיית להנהג' המערכיות בפרק הקדום אינו על גוף הדבר הלז' רק על הנהג' המשפעת. והכוונ' על דרך הדמיון כי טיפת המטר הבאה מאת השגחה האישיות היא נבדלת מטיפה הבאה מפאת המערכת בזמן ובמקום ובאיש אמנם לא יצדק לומר שהטיפה הזאת היא נבדלת בשיעור כי האישיית הוא בשיעור מצומצם כי אנחנו לא נדבר כעת משיעור המטר רק מעצמות טיפי המטר שהם באים מהשגח' הם נבדלים בשלש' בחי' אלו. אמנם לא יצדק מה שזה על שיעור הראוי כי מה יתן ומה יוסיף זה שלימות על גוף המטר שיהי' נבדל מגוף המטר הלז'. אמנם בשלש' אלו גוף המטר נבדל מזה בעבור שהוא בזמן ובמקום ובאיש הראוי ומכ"ש שהבחי' החמישית שכתבנו שם שזה משקיף על התקלה שיבא אח"כ מזה שזה לא יצדק כ"א על ההבדל עצמיות הנהג' האישיית מהמערכת אמנם לא יצדק על בחי' השפעה הנפרדת החלקיית. וזה הענין ביאר בן זומא בב"ר וז"ל שם פרש' ב' סי' ו' וכבר הי' ר"י בן זומא יושב ותוהה עבר ר' שמעון ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו בשלישי השיבו בבהילו א"ל בן זומא מאין הרגלים א"ל צופה הייתי במעשה בראשית ולא הי' בין מים עליוני' למים תחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות כו'. והנה המאמר הזה הוא פלא עמוק וחתום וסתום ולפי דרכינו נפרשנו דרך רמז והלציי כי כבר כתבנו בפרקי' הקודמים כי מים עליונים ותחתונים המה רומזים לשני השגחות האלו ומים העליונים הוא רמז להנהג' האישיית. ומים התחתוני' הוא השפעת המערכת השמי' וז"ש רז"ל בב"ר פ"ד סי' ט' ר' יצחק אמר שמים שא מים טעון מים שהכוונה ששם מים התחתונים והוא הנהגת המערכת והוא כדעת האומר שפעולת הגלגלים והכוכבים בזה העולם השפל הוא שהם פועלים בהשפעה שישפע מכ"א מהכוכבים סגולה מה ואיכות מה בנמצאות השפילות בהשפעה סגוליית על צד השערה שכליית וז"ש שהם טעונים מים שהוא השפע' סגוליית הלז' הנמצא באיכותיהם ובזה הוא מבואר מ"ש בב"ר פ"ד מים העליונים תלוים במאמר ופירותיהן מי גשמים והנה מהר"ש יפה כ' דמן הזיעה שמזיעין מים העליונים יורדים גשמים. והנה לדבריו אתי' כר' יהושע. וע"פ דרכינו י"ל דרך רמז שהוא כינוי להשפעה האישיית שהוא תלוי ברצונו ומאמרו כמ"ש מפתח פומך הוה לן נהורא כאשר פרשנו זה בפרק הקדום. ופירותיהן גשמים שהגשמים הוא מהשפעה האישיית כמ"ש שלש מפתחות בידו של הקב"ה ואחד מהן מפתח של גשמים וכמו שפרשנו זה לעיל פרק ט'. ועל ענין זה אמרו שם בב"ר יקוו המים יעשו מדה למים כמה דתימא וקו ינטה על ירושלים. והכוונ' בזה על הנהגה המערכת שהוא במדה משוערת מידו ית"ש מתחילת הבריא' וז"ש צופה הייתי בין מים העליונים ותחתונים ר"ל בין ההבדל אשר בין שני הנהגות אלו ואין ביניהם אלא כשתים ושלש אצבעות ר"ל שני הבדלי' אשר יצדק להבדיל בזה מערכת הכוכבים מהנהג' האישיית והם שזה יפעול כשיעור הראוי ובהשקפה על הרעה שיוכל להוליד מזה משא"כ למערכת הכוכבים ושני אלו יתכן ההבדל בין עצמיות הנהגות ובשלש' יבדלו הפעולות החלקיית של הנהג' האישיית מהנהג' המערכיות והוא שפעולה האישיות יהי' בזמן הראוי ובמקום הראוי ובאיש הראוי אמנם שני מעלות הראשונו' לא יצדקו על פעולת חלקיית כ"א על עצמות המערכה כמ"ש לעיל. ובל יהי' רחוק בעיניך מה שפירשנו בנ' אצבעות ר"ל מעלות כי הנה מהר"ש יפה הביא שם בב"ר בשם מפרש אחד שפירש המאמר שמים העליונים הם שכליים נבדלים. ומים התחתונים הם בני אדם וההבדל ביניהם בשלש' מעלות ייע"ש הרי שפירש ג"כ מליצת ג' אצבעות לשון מעלות והנה לאחר שנתבאר הקדמת הענין כי ההנהג' האישיית הוא פועלת הדברים בעת הראוי וכמ"ש ועת ומשפט ידע לב חכם ואמר את הכל עשה יפה בעתו וע"כ לפ"ז יצדק על פעולה הלזו שם שמחה כי הפועל שיפעל הדבר ברצון תכליתיי בעת הראוי ובמקו' הראוי ובאיש הראוי. הנה הוא דבר שלם ועל ענין הדבר אשר נשלם בשלימו' יפול עליו שם שמחה. וע"כ אמר ישמח ה' במעשיו כי אז יהי' הענין בשלימות גמור מבלי שום מגרעת. ובזה נבין המאמר בב"ר פ"א שמחה לאיש זה הקב"ה במענה פיו ר"ל בהנהג' הלזו אשר בא ממאמר פיו וכמ"ש מפתח פומך הוה לן נהורא כמו שפרשנו בפרק הקדום ויהי' מענה לשון הנהג' כמו ענין אשר נתן אלהים לבני אדם לענות בו וכמו כי אלהים יענה בשמחת לבו לפי' קצת המפורשים שהוא לשון הנהג'. וזה שהביא מאמר ויאמר אלקים יהי רקיע שהוא רקיע שעל ראשי החיות ששם הנהג' האישיית כמ"ש לעיל בפ"ו. וכן מבואר בפרקי דר"א פ"ד שהרקיע הנזכר ביום ב' הוא הרקיע שעל ראשי החיות. וע"כ בב"ר הביא בפרש' ד' על מאמר יהי רקיע כתיב המקרה במים עליותיו מלך ב"ו בונה ומקרה בעצים ואבנים וקב"ה לא קירה עולמו [אלא[ במי' וכבר כתבנו לעיל בפרק ז' שהכוונ' שבהשפעה האישיות הוא מקרה ומגין על עליותיו שלמעל'. ומפרש ע"ז במדרש למה יצדק גדר השמח' על מענה פיו שאמר יהי רקיע כי דבר בעתו מה טוב שהנהג' הלזו הוא בעת הראוי ומביא ראי' שיפול עלי' שם טוב שנאמר וירא אלהים את האור שהוא השפעה האישיית הלז' כמ"ש בפרק קדום וראה השם כי טוב הוא. ועי"ל בכוונת המאמר שאם שכבר ענין הנס הנעשה באיזה יום מהימים הנה הוא מיועד ומוכן לזה מקדמות דנא שהוא מעשה מצד רצונו הקדום אשר לא נשתנה ולא נתחלף וא"כ הי' הדבר הזה גלוי וידוע אעפ"כ נתוסף טובה בעת בוא הדבר לפועל בזמנו ובמועדו. וז"ש שהגם שמאז שמחה לאיש במענה פיו בהנהג' האישיית הלז' כמ"ש בפ"ב דחגיגה שכיון שראה האור שברא לצדיקי' שמח שנאמר אור צדיקים ישמח אעפ"כ בעת בוא הדבר לזמן הנס בזמנו ומועדו אזי דבר בעתו מה טוב. וז"ש וירא אלקים ר"ל לכך הזכיר לשון וירא שהסתכל וצפה באור זה כשיבא לידי פועל גמר הנס בזמנו ומועדו אזי טוב הואי ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה