אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק טז

פרק טו

ברבה סדר בראשית פרשה ג' ויאמר אלהים יהי אור ר"י פתח פתח דבריך יאיר כו' ר"י ור' נחמי' ר' יהודא אומר האורה נבראת תחילה משל למלך שביקש לבנות פלטרין והי' אותו מקום אפל מה עשה הדליק גרות ופנסין לידע איך הוא קובע תימליוסים כך האורה נבראת תחילה ור' נחמי' אמר העולם גברא תחילה משל למלך שבנה פלטרין ועיטרה בנרות ופנסין ע"כ דרש ר' יודן אתא ר' פנחס וריבד"ם ור' חנן בשם ר' שמואל בר רבי יצחק פתח פתח דבריך יאיר מפתח פומך הוה לן נהורא ויאמר אלהים יחי אור:

אם היות ששם האור וגדרו הוא ענין אשר בו יסודרו הדברים על סדר הנכון ויפול כל דבר על מכונו ומשמרתו ומעמדו מה שלא יהי' כן בהעדרה הנה א"כ יצדק על ענין הנהגה הנעשה מפאת חכמה ורצון תכליתי שיאמר עלי' שם האור בשיתוף והנהגה אשר היא מפאת הטבע מבלי רצון והשקפת תכלית כ"א כפי ההזדמן שיאמר עליו שם חשך:

הקדמת הענין הוא מבואר וידוע בעיין שכליי כאשר האור הזה מתועלתו להאיר עיני הגוף בל יגוף באבן רגלו ובל יפול במכמרת יקושים ועל ידו יסדרו הדברים על סידור הנכון. משא"כ בהיותו בארץ מאפלי' הנה יפול בפעולותיו מן הצער והבלבול והמבוכה בעבור אשר לא הי' בידו לסדר הדברים על מכונם כי הלך חשיכי' ואין נוגה לו. כן הענין הלז' בהנהגה הסדורה בחכמ' ותבונה ודעת ורצון תכליתי הנה החכמ' הלזו הוא נר המאיר לעיני שכלו לדעת הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. משא"כ בהיותו עושה הדברים ע"פ הרגל והטבע מבלי השקפת תכלית הנה אין לו שום אור שכליי שיאיר לו בפעולותיו שיסדיר ויגביל אותם על הגבול השוה והמזג הישר. וע"כ כינה הנביא מעשה רשעים לחשך כמ"ש והי' במחשך מעשיהם וכמו שאמר החכם כסיל בחשך הולך כמ"ש בב"ר ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים כו'. והטעם בעבור שפעולתם אינו מוסד על הנהגת השכל והחכמה הישרה רצון תכליתי כ"א ע"פ רצון המשולח והנעזב מבלי השקפה והתבוננות על תכלית מה הנה הם מבלי נר ואור שיאיר לרגלם כי התכלית הוא כנר ואור המאיר לפועליהם הדרך הישר המיישר להשגת התכלי' כי לא כל איזה תכלית שיכסוף יתחדש ויתהווה מפעולות שקדמה אליו כי מדריגות התכלית אל הפעולות כמדרינות הצורה אל ההיולי כי כאשר הצורה המושכלת תמצא ותכון דברי' הנאותים אל קבלתה ומציאתם הפועליי תוציא הדברים אל הפועל כן ציור התכלית בלב הפועל ימציא הדברים המיישרי' אלי' מציאתם הפועליי יוציא הדברים אל הפועל. וכל מלאכה פעולה שלימותה לפי שלימות תכליתה בהנשא ינשאו לעומתם ואם יהי' התכלית בשפל המדריגות הם ירדו לרגלם. וע"כ אמר הכתוב כי נר מצוה ותור' אור כי המצו' הוא תכלית חלקיי פרטיי והוא כדמיון הנר שיאיר לאדם בהיותו במסלה המכוונת ומוקבלת למולה משא"כ בהיותו מתרחק לצדדין. אמנם האור הוא מתפלש אורו וזהר יפעת זיוו הרחק מאוד מאדם מבלי הקבלתו למולה כן ענין התור' הוא תכלית כללי הגם אם לא יהי' במסלה ההולכת למולה וכמ"ש החכם דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום שהכוונה בו לדעתי כי התור' הנה הוא לדרך המכוין לה בבחי' פרטיית חלקיית וז"ש דרכי' הוא הדרך הכבוש וסלול למחוז חפצה הוא דרך נועם. אמנם אף כל נתיבותי' שלום ר"ל אף אותן נתיבות שאינם מקבילים למולה רק המה מתפללין ממנה לצדדין המה ג"כ נתיבות שלום וע"כ דימה אותן לאור האבוקה שאורה רב ומתפלש אורה להאיר אף מצדדו' שאינם מקבילים ומתנגדים מול אורה משא"כ המצו' כי היא לא תתן הארה כ"א למול הארתו ולא למרחוק וע"כ דימה אותו לנר וטעם הדבר ע"פ מה שביארנו בשערים שער התור' כי התור' היא שלימות כוללת משא"כ המצוה היא שלימות פרטיי למקום שורש המצוה הלז. והנה התכלי' הוא הנר שיאיר לרגלי האדם לעשות פעולותיו וע"כ התור' שהוא תכלית כלליי' נדמה לאור משא"כ המצוה הוא תכלית פרטיי וע"כ הוא נדמה לנר וע"כ דימה מעשה הרשעים לחושך בעבור שאין להם תכלית שיגביל ויסדיר הדברים על סידור הנכון כי מעשיהם נהרסים על תאוות רצון המשולח וע"כ המה עושים פעם דבר א' ופעם שנית הפכו לפי רצון המשולח ובולמס תאוותם וכמ"ש החכם השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע. וכאשר ביארנו זה בשערים והנה בזאת התאמת לנו אמתת הענין ויתבאר מה שדברנו בזה כי ההנהגה האישיות המסודרה מפאת רצונו וחכמתו הנה הוא אור משא"כ הנהגת המערכת שהוא מפאת הטבע ההזדמן לא יושקף על שום תכלית הוא חושך ואפילה כי שם אור מושאל על ההנהגה הנכונה אשר היא בסדור הנכון ע"פ עצה התבוניות וכמבואר זה בעקידה פ' מקץ. אמנם הוא מבואר לדעתינו בביאור יותר נכון ונפלא במה שיש פני הראות הצדק והישר שתקרא הנהגה האישיית אור והנהגה המערכיות חושך כי בזה ימצא התועלת היוצא מאור ובאלה ימצא העדר התועלת והמבוכה היוצא מן החשך. והנה אבאר לך המעלות היוצאים מבחי' האור המעלה אחת כי האור תגדיר ותסדיר כל הדברים כ"א על מקומו הראוי לו איש על משמרתו יעמוד משא"כ בהעדרה. כי יפול הבלבול והמבוכה מזה וישתנה סידורם. כאשר נדע זה בנסיון כאשר יכניס אדם כלי בית לבית אפל הנה ישליך הכלים בשינוי סדרם ובחילוף מצבם אמנם כאשר יכניס ביום הנה ישים כ"א על סדרו ומעמדו מבלי השתנות. המעלה השני' כי האור תגביל ותשער לעשות כל דבר כפי הראוי לא תחסיר ולא תעדיף כאשר החוש יעיד ע"ז באם יערה אדם אל הכלי לאור הנר הוא יכוון לשיעור הצורך והראוי אמנם בהיותו בחושך בלתי אפשריות לצמצם השיעור הראוי במכוון כפי הצורך. המעלה השלישית כי האור תגביל לעשות הדבר בזמן הראוי כפי אשר השיגה בחי' הבטתו מפאת האור איזה מן הזמן יכשר לפעולה הלז' אמנם בהיותו בחושך והבט אל עמל הפעולה לא יוכל איך ידע זמן הראוי לה מבלי הראות אותה. המעלה הרביעית כי האור תגדיר הפעולה ותשער אותה באיש הראוי לה כי ע"י השגת החושים מוחשיהם ישיג אח"כ השכל פעולותיו כמבואר בחו"ה שער היחוד ייעו"ש הדמיון לזה המבואר שם. אמנם כאשר יהי' סגור בבית אפל איך יוודע לו למי מהאנשי' יהי' הדבר ראוי הגם שהוא מבחינת השכל לדעת למי מהאנשים יכשר הדבר. אמנם לא ישיג השכל מושכלי' כ"א בקדימת החושים להשיג מוחשיהן. המעלה החמישית כי האור תמנע האדם מעשות איזה פעולה כי ישקיף התקלה אשר היא נכונה בפעולה הלזו כאשר ילך אדם דרך אחד. הנה כאשר יראה מרחוק בור או גומץ וכאשר ילך דרך שם הוא נכון למועדי רגל הנה ימנע מלילך דרך הלזו משא"כ בהיות חושך על פני כל הארץ אז לא ישקיף ויראה לשמור עצמו מן התקלה. אלו המה החמשה מעלות שזכרנו אשר בהם תובדל האור מן החשך. ואפשר שנמצא עוד מעלות אשר המה מבדילים בין האור והחושך אמנם כשתתבונן בהם יוכללו באלו החמשה מעלות שזכרנו. והנה באלה חמשה הבדלים יבדלו הנהגה האישיית מן הנהגת המערכת. המעלה הראשונ' כי הנה הנהגה האישיית תסדיר כל הדברים על מכונו ועל מקומו הראוי לה במקום זולת מקום והבט וראה מ"ש רז"ל בתענית כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה לי' ההוא גינתא הוה סייר לה בכל יומא ואמר האי מישרא בעי מיא והאי מישרא לא בעי מיא ואתא מטרא ומשקה לי' כל היכא דבעי הנה מבואר איך ההנהגה האישיית אשר ממנה בא המטר כמ"ש לעיל שהמטר בא מפאת השגחה האישיות כמ"ש שלש' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח הוא מכוונת מצמצמת לסדר הדברים על מקום הראוי להם שתצמצם המטר על המישר הלז' הצריכה אלי' וכמ"ש אפילו לעשב אחד הקב"ה מוריד מטר כאשר ביארנו זה בשערים. אמנם הנהגת המערכת לא תשקיף על פרטי המקום להיות במקום זולת מקום כי המקרה והזדמן לא ישקיפו על בחי' המקום כ"א יקרה בעת שיקרה ובמקום שיקרה. המעלה השנית כי ההנהג' האישיית ישפיע לכל אחד כפי הראוי ר"ל השיעור הראוי לא תעדיף ולא תחסר משא"כ הנהגת המערכת לא תצמצם הדבר לשיעור הראוי מבלי מגרעת או מבלי מותרות וע"כ הגשמים הבאים מאוצר הטוב המה יהיו בשיעור הראוי. משא"כ הגשמים הטבעים הבאים מהאדים וענני' ע"פ הטבע. הנה הם יעדיפו ויחסורו כאשר ביארנו זה הענין בדרשותינו בפרשת דרכים. והמעלה השלישית כי ההנהג' האישיות תשפיע הדבר בעתו ומועדו כמ"ש את הכל עשה יפה בעתו ואמר ועת ומשפט ידע לב חכם כמ"ש בזה בשטרי'. משא"כ הנהגת המערכת כי הוא מפאת ההזדמן והמקרה והוא יקרה בעת שיקרה לא תשקיף על הזמן כי לולא זאת לא היתה מקרה. המעלה הרביעית כי ההנהג' האישיית תאיר ותופיע אור יפעת שפעת זיו קדשו אל האנשים הראוים אלי' כי שמה מוכיח עלי' כי ע"כ נקרא שמה הנהג' האישיית כי היא אינה כ"א לאישים מיוחדים וחשובים בעדה הקדושה עדת בני עמינו משא"כ הנהגת המערכת לא תשקיף על בחינת האנשים הראוים אלי' והחוש מעיד ע"ז שאנו רואים שחומסת האנשים הטובים ומשפעת ומענקת ממגד שפעתה לאנשים הבלתי ראויים לכבוד ולתפארת בני נבל גם בני בלי שם כאשר האריך לבאר ולגלות מומי העולם ודופי הזמן המליץ הידוע בספר בחינת עולם ייעו"ש. והמעלה החמישית הלז' לפעמי' תמנע ותחדול ההשפע' בעבור סיבת ראייתו המוקש והמכשול הכרוך בזה והנצמח מזה באחרית הימים. וע"כ ירעים ה' נפש צדיק מלרוות צמאונו והשתוקקות נפשו בעניני העוה"ז אשר המה מועילים לו לפי דעתו הקצרה לשלימותו בעבור שהוא ית"ש צופה ומביט בדעתו הרחבה המוקש אשר יפול מזה. משא"כ הנהגת המערכת לא תשקיף ע"ז והנה ביארנו שחמשה מעלות המבדילות בין האור והחושך הן המה המבדילות בין הנהגה האישיית אשר היא מפאת חכמתו ית"ש ובין הנהגת המערכת שהיא על צד הקרי וההזדמן. וז"ש החכם וראיתי אני שיש יתרון לחכמ' מן הסכלות כיתרון האור מן החושך ר"ל כאשר יתרון האור מן החשך הנה הוא בחמשה מעלות ככה יש יתרון באלו החמשה מעלות להחכמ' על הסכלות ר"ל יש יתרון לדבר המסודר מפאת החכמ' על דבר אשר הוא מבלעדי החכמ' מסודר רק בסכלות כמעשה הרשעים כי המה לא ישקיפו על בחינת תכליתית כ"א למלאות בולמוס תאוותם. והנה אחר שנתבאר לנו כי הנהג' האישיית הלז' נקראת אור כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. והכוונ' בזה כי עמך מקור הברכו' והשפע האישיי הקשורה ומתעצמת עמך ועי"כ אנו מבקשי' באורך היינו השגח' האישיית הלז' נראה אור וזיו השפעתך. וז"ש משוך חסדך ליודעיך ר"ל לאוהביך הדבוקים בך וכמו כי ידעתיו הנה בועז מודעתנו שהוא לשון חיבה וע"כ לאוהבי' אותך ומדבקים עצמם בך הנה להם תמשוך חסדיך ע"י הנהג' האישיית ממקור העליון תשלשל ותמשוך אל העולם השפל עליהם וז"ש אור זרוע לצדיק ר"ל אור השפעה אישיות הלז' הוא זרוע לצדיק ר"ל בשביל הצדיק שהוא יתנהג ע"פ האור הלז' וזה האור של ששת ימי בראשית שאמרו רז"ל שגנזן לצדיקים והנה אף שהאור הלז' הנה הוא זרוע מימים קדמונים וענין הניסים הנעשים ע"פ השגחה האישיית הלז' המה קדמות כקדמותו אעפ"כ לישרי לב שמחה בעת צאתם אל הפועל כי הדבר אשר הוא בכח הנה הוא חסר [ר"ל אצלינו הוא חסר בעבור הארבעה מניעות שזכרתי אותם במליצותי בספר ישרש יעקב בפרק א'. אמנם אצלו ית"ש עיקר שלימות עצמותו הוא מה שהוא בכחו ויכולתו ולא מה שנראית לנו מה שיצא אל הפועל כמ"ש שם בפירוש שזה מ"ש אנשי כנה"ג הן הן גבורותיו ייעו"ש] כמ"ש לעיל בפרק י"א וז"ש ולישרי לב הפועלים הדבר הלז' להוציא מכח אל הפועל כענין בני מתתיהו בימים האלו ומרדכי ואסתר שהם פעלו להוציא ענין הנס הלז' מכח אל הפועל הוא להם שמחה בזה כי בעת צאת דבר הכחני לפועל הגמור הנה תפול בזה השמחה והחדוה (וע"ז אמר שמחו צדיקים בד'. ר"ל בנס הנעשה ע"י שם העצם מהשגחתו העליונ'. והודו לזכר קדשו ר"ל אף על הנס הנעשה ע"י המערכת שעי"ז נק' אדני כמש"ל בפרקי'. וז"ש לזכר קדשו שאנו מזכירי' שם אדני ולא שם העצם כמ"ש לא כשאני נכתב אני נקרא. וע"ז אמר דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שהוא ית"ש מצוי אמת מצד עצמותו וקרוב אלינו מצד פעולותיו והנה בלב עיקר הדרישה לז' שם העצם שזהו אמתת מציאותו אמנם קראוהו בפה בהיותו קרוב בזו המדה שהוא קרוב אלינו וזהו אדני שהוא אינו שמו העצם רק מצד ברואיו ומזה הצד הוא קרוב אלינו וע"ז אמר המשורר אמרי האזינה ד' שם העצם בינה הגיגי ר"ל הגיון לבי שהוא לשם העצם אף שבפה הוא קורא אדני וז"ש הנביא אף אורח משפטיך ד' קווינוך לשמך ולזכרך תאות נפש. ר"ל אף אורח משפטיך שהיא הנהגה אישיית שנקראת משפט כמ"ש לעיל בפרק ה'. וז"ש אף אורח משפטיך שהוא מכונה בשם העצם וז"ש ד' קווינוך ר"ל אף שאנו קוראים אדני אעפ"כ הקיווי הוא לשם הוי' וז"ש לשמך שהוא שם העצם ולזכרך שהוא אדני תאוות נפש ר"ל לשניהם הוא תאוות נפש). ולדעתי שע"ז הענין יצדק מאמר המשורר ישמח ה' במעשיו שיראה לכאור' בזה מן הזרות שאיך יאמר שלעתיד ישמח ה' כמ"ש במדרש שמח ה' לא נאמר אלא ישמח ה' לעתיד ואיך יצדק אצל ית"ש לעתיד אחר שכל הדברים העתידים להיות המה אצלו גלויים וידועים ועל איזה אופן תפול השמחה לעתיד מה שאינ' נוהגת אצלו מימות עולם ועד הנה אחרי שאין דבר חדש אצלו ית"ש. אך לדברינו יונעם הגם שכל הדברים ידועים אצלו והמה אצלו בכח אעפ"כ בעת צאתם אל הפועל לעתיד לבא יצדק בהם השמחה והחדוה [הגם שכתבנו שהדבר שאצלו בכח הוא יותר שלם מהדבר שיצא אל הפועל הנראה לנו. אמנם יתכן בדבר שאין יד האדם שולטת בו ואין צריך להכנת המקבלים אך בדבר הצריך להכנת המקבלים אשר אפשריית הבחירה בידם הנה בזה יותר שלום הפועל מן הכח] ועל ענין השגחות השנים האלו אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל וכיוון בזה אל שני השגחות האלו על האחד אמר יוצר אור שהוא ענין השגחה אישיית הנקראת אור ובורא חושך הוא הנהגת המערכת הנקראת חושך ומפרש פעולות שניהם עושה

שלום והוא ענין הנהגה הלזו שנקראת שלום כמ"ש לעיל בפרקי' וע"כ אמר עושה ר"ל שבכל יום עושה ומתקן ומשגיח על הנהגה האישיית הלז'. ובורא את הכל ר"ל שמתחילת הבריאה ברא את הכללות של הנהגה המערכת ובאמת במקרא כתיב עושה שלום ובורא רע שכל הרעות נשפטות מהמערכות והכוכבים כי ממותר עפושם וחלודתם יצוקו עלינו כמ"ש הפיליסופי'. אך חכמים הקדמונים התקינו לומר הכל לישנא מעלייא כמבואר ספ"ק דברכות ובורא הוא ג"כ לשון עבר כמבואר בפ' אלו דברים בענין פלוגתא דב"ש וב"ה אי בורא לשון עבר דלב"ה בורא לשון עבר נמי משמע וע"כ אמר בורא רע שהוא על תחילת הבריאה שברא אותה. אמנם על הנהגה אישיית אמר עושה שלום ר"ל שמלבד הבריאה שברא אותו מתחילה הוא עושה ומתקן אותו בכל יום ויום ובזה נבא אל הביאור המאמר שהתחלנו בו בענין מחלוקת דר' יודא ור' נחמי' בבריאת האור שהוא ענין הנהגה האישיית הלזו דר"י ס"ל דענין הנהגה הלזו היא נבראת קודם בריאת הנמצאי' שמצד שהוא ית"ש יודע שהם אפשרי מציאות והתחלתם הוא מהעדר הקודם אל הוי' ע"כ קודם בריאתם ברא הנהגה הלזו בכדי שיתכן בריאותם על הסדר ומצב הנכון שיתקיים מציאותם. וזה נדמה אל ענין מאמרם שהתשוב' קדמה לעולם. וכמבואר במדרש הנעלם שהוא ית"ש ידע שעתיד לחטוא והקדים לו התשוב' בכדי שיתקיים מציאותו. ולפי האמת התשוב' רומזת אל הנהגה הלזו שהוא בא מכח הבינ' כמ"ש ולבבו יבין ושב. ואפשר עוד לומר דס"ל דענין הנבראים שתחת גלגל הירח המה ג"כ נבראים ע"י השגחתו העליונ' בלי שום מיצוע רק מחכמתו העליונ' אשר הבין וידע התכלית הכללי שהוא אחד וכדעת ן' רש"ד שהבאתי לעיל בפרק י"א וז"ש האורה נבראת תחילה ר"ל שהנהגה היחידה הלז' המתאחדת בעצמות הבורא ית"ש היא נבראת תחילה קודם בריאות העולם וע"י השגחתו העליונ' בתכלית הכולל ברא העולם. וז"ש משל למלך שביקש לבנות פלטרין והי' אותו מקום אפל הדליק בה נרות ופנסין כו'. ר"ל שמחמת הדברים החלקיים הפרטיים הם נדמים לחושך ואפל והתכלית הכולל הוא נדמה לנר ואור שיאיר לאדם לעשות מעשהו. וז"ש שהי' המקום אפל מצד התחלפו' הנמצאים והפכיהם וע"כ הדליק בה נרות ופנסין הוא ענין השגחה הלזו שהוא משקיף על יח"ס ואנשי עבודתו שהמה התכלית הכולל כמ"ש כי זה כל האדם. וכמ"ש לעיל בפ' י"א ועי"ז התכלית הכללי הוא יודע איך יקבע בה תלמוסין והם הדברים הנמצאים החלקיים כי ענין ידיעתו הוא מן הכלל אל הפרט כמ"ש לעיל בפי'. ור' נחמי' אמר העולם נברא תחילה משל למלך שבנה פלטרין ועיטרה בנרות ופנסין והכוונ' דהוא ס"ל דאין השגח' האישיית הלז' קדמה לעולם באופן שע"י הנהגה הבדודה הלז' תברא העולם כי העולם נברא תחילה ע"י מיצועי' מתחלפי' כדעת ן' סיני שהבאתי לעיל בפ' י"א. ואח"כ עיטרה בנרות ופנסין והוא ענין השגחה הלז' אשר הוא ית"ש מקשט בה העולם ומפרסם שמו הטוב בעשותו נפלאות גדולות לבדו. ואפשר עוד שטעם מחלוקתן הוא מתייחס למאמר ר' יוחנן בב"ר פ"ה. והבאתי לעיל פ"ח שתנאי התנה הקב"ה עם הים קודם עשותו אותו שיקרע לפני ישראל ור' ירמי' בן אלעזר אמר עוד שם דלא עם הים בלבד התנה אלא עם כל מעשה בראשית מפיק לי' מן הדין קרא אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי צויתי את הים שיקרע כו' וכבר ביארנו שם בפרקי' הקודמים שענין הוא שמאז קודם הבריאה הי' הרצון הלז' קדום אצלו וע"כ כששם טבע לכל אחד מהנמצאים ברצונו הפשוט הנה על אותו העת שהי' ברצונו שיקרע הים לא נתן כח אל הים להגרת המים כי ענין הכח ההגריה הלז' הוא מצד רצונו הפשוט המחי' את כולם ועל אותו העת לא הי' שופע רצונו הפשוט. וזה מאמר ר' יהודה שהאורה נבראת תחילה שמתחילה שם אור השגחתו האישיית על איזה אופן וסדר יתנהג העולם כל ימי עמדו כמ"ש קורא הדורות מראש. ור' נחמי' ס"ל דהעולם נבראת תחילה. וכדעת המורה בח"ב פכ"ט שפקפק שם בדברי רז"ל אלו וכדעת נ"א שהביאו הרב הגדול מהר"ש יפה בב"ר פ"ה סי' ד' דס"ל דענין הנס הוא ענין מחודש בטבע לגמרי ויישב שם הספיקות הנופלים בזה וע"כ אמר שהעולם נברא תחילה בסידור הטבעיי הכולל ואח"כ עיטרה בנרות ופנסין והוא ענין השגחה האישיות הלז' שסודר ההנהג' אח"כ כפי הראוי ובעת הראוי פעמים ע"פ סידור הטובעיי ופעמי' ע"י שינוי הטבע. הנה ר' פנחס וריב"כ ור' חנן בשם ר' שמואל בר יצחק הביא סעד לדברי ר' יהודה שהאור והבהירות הלז' נברא תחילה שנאמר פתח דבריך יאיר מפתח פומך הוה לן נהורא. והכוונה לזה שענין הנהגה האישיות הלז' היא קשורה ומתאחדת בעצמות הא"ס ית"ש ויתעלה וע"כ אי אפשר שלא יוקדם הנהגה אישיות הלז' כי תיכף מפתח פומי' יצא ענין הנהגה האישיית הלז'. וענין פתח פומי' הוא משל כמו באדם הלז' כשרוצה לגלות פנימיותו הנה מתחיל' יביא את פנימיות לבבו אל הדיבור כי הלשון הוא קולמס הלב ואח"כ הוא מביא זאת אל התפעלות העשיי' כן הענין בתחילת התפשטות אלהותו יצא אור השפעה האישיית הלז' והוא נכון לדעתי בביאור מחלקותן. ועיין בעקידה שער י"ב מ"ש בזה המאמר ולדעתי יצדקו הדברים על דרך שכתבנו ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה