חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק טו
ברבה סדר ויקרא פ' כ"ה שוקיו עמודי שש זה העולם עמודי שש שהוא מיוסד על ימי בראשית דכתיב בי ששת ימים עשה ה' כו' מיוסדים על אדני פז אלו ד"ת כד"א הנחמדים מזהב ומפז רב:
אם היות שנודע כי טבע המערכת שולטת בעולם ובנמצאים אשר בה בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו אמנם היא משרתת אל תוה"ק שמה ילכו המערכת ואופני' לעומת:
הקדמת ענין זה הוא מבואר כי התור' היא השולטת על כל הנבראים והנמצאים והמה משועבדי' תחתי' ונמסרי' לגזירותי' כמ"ש אם בחוקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם כו'. וכבר כתבנו לעיל בפרקי' כי בעשיית התור' ומשפטי' הנה הוא ית' ישקיף וירא ממרום שבתו עלינו בהשגחתו העליונ' מבלי השתתפו' שום מיצוע ומבלי הכנת המקבלים והשתדלותם. ודבר זה ביארו רז"ל ברבה סדר ויקרא פ' כ"ה א"ר תנחומא כל מי שיוצא לדרך ואינו מכווין לבו למלחמה סוף שהוא נופל במלחמה אבל שבטו של זבולון בין מתכווין ובין שאינו מתכווין יוצאין למלחמה ונוצחין הה"ד ומזבולון יוצאי צבא עורכי מלחמה ולעדור בלא לב ולב מהו בלא לב ולב בין מתכווין ובין שאינו מתכווין הם יוצאין ומנצחין ע"כ. הורו בזה הגם שבכל מלחמה העזר על התנצחות המלחמה הוא עזר אלקי כי לא בכח יגבר איש כ"א ברוחו אמר הצבאות אמנם עכ"פ צריך הנלבב לאזור כגבר חלציו בהשתדלות אנושי ובתחבולות יעשה לו מלחמה. וכמ"ש עצה וגבור' למלחמה וכמ"ש החכם סוס מוכן למלחמה ולה' התשועה הורה בזה שהאדם צריך לעשות הכנות וסיבות פעליות ואח"כ יחול ע"ז תשועות ה'. אמנם אנשי זבולון אחרי שהם מחזיקי' שבט יששכר לעסוק בתור' הנה בצל החכמ' בצל הכסף כאשר העוסק בחכמ' אלקות בצל שדי יתלונן והוא מושגח מהשגחתו העליונ' באותו צל יתלונן המתרפס ברצי כסף לת"ח ומהנה אותם מנכסיהם הנה הוא יהי' ג"כ באותו צל אלקי השופע מבלי הכנת המקבלים בסיבת פעליות. וע"כ כשהם יורדין למלחמה נעשה להם ענין נסיי משא"כ לשאר יורדי מלחמה כי הם צריכין להתכוון על המלחמה ולהכין עצמם בסיבת פעליות להלחם מול אויביו. אמנם הם בין מתכוין ובין שאין מתכווין הם יורדין ונוצחין ע"פ השגחתו המעולה השופע מבלי הכנת המקבלים וז"ש המשורר ישלח עזרך מקודש כמו שדרשו רז"ל מקידוש מעשים שבך. ויתכן לפרש עפמ"ש יעקב אבינו המלאך הגואל אותי מכל רע והראב"ע בפ' וארא מפרשו שהמלאך הלז' הצילו מכל רע אשר הי' מעותד עליו לבא ע"פ המערכת הכוכבי' הוא הנהגה האישיית שענין מלאך הלז' יראה שהוא עפמ"ש בפ' ב' דשבת עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום לידון שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואיזהו פרקליטין של אדם תשוב' ומע"ט. והכונה עפמ"ש עשה אדם מצוה אחת קנה לו סניגור אחד. והוא הפרקליט גדול אשר לו וזהו המלאך הגואל אותי מכל רעי המלאך הנעשה לו ע"י מצוה שעשה. וז"ש מצוה בעידנא דעסיק בה מגינ' ומצל' ובעידנא דלא עסיק בה אגוני מגינ' אצולי לא מצל' וענין ההגנה הלז' הוא כי המלאך הנעשה מהמצוה הלז' הוא הגואל אותו מכל רע' וז"ש ישלח עזרך מקודש ר"ל העזר שלך הנעשה מקידוש מעשי' טובים ומצות שבך ועי"ז ומציון יסעדך כי שם צוה ה' את הברכה. וז"ש רז"ל בשבת למה נקראו שמן של ת"ח בנאים שהם בוני עולם ר"ל שע"י התור' הוא יישוב העולם ובנינו כי ע"פ התור' אשר יורו ואשר יעשו האנשים ככה ישפיע להם הטבע השפעתם. וז"ש רז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך. והענין שאמר אל תיקרי בניך דמה הי' לו חסר בפשט הכתוב כאשר יקרא בניך. אך דקשה לו במ"ש שכל בניך למודי ה'. דבאמת מצינו בעולם אנשים שאינם לימודי ה' והם ע"ה (והי' לרז"ל דוחק לפרש על לעתיד לבא כי כל פסוקי תנ"ך יש לנו לפרשו בכל זמן כי התור' היא נצחיות והיא נוהגת תמיד) וא"ת שהם לא נקראו בנים למקום שהרי ארז"ל בקידושין וכ"ת בני שכלי לא מיקרי בני ר"ל בנים סכלים המה וכ"ת בני דלא מהימני לא מיקרי בני ת"ל בנים לא אמון בם. הוא מבואר דאף הסכלים המה בנים למקום. אך הענין הפ' לדבריהם שאמר להעולם כי כל בוניך ר"ל שהם בונים אותך ומסדרים סידורך על נכון הם לימודי ה' ר"ל שהם בונים אותך ומקיימין אותך. וע"י הארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו. ועי"ז השלום מרבה כמ"ש בב"ר פ' מקץ ישאו הרים שלום לעם נשיאתן של הרים המה שלום לעם. ר"ל נשיאתן של הרים הוא התבואה והפירות שהם נושאים הוא שלום לעם שע"י השובע הבריות נראות יפות וז"ש מרבים שלום בעולם שע"י העולם מתברך. ולפי הענין שכתבנו לעיל שע"י הדביקות בתוה"ק הנה הוא דבוק בו ית"ש ועי"ז הוא מושפע מהשגחתו המעולה אשר הוא מבלי מיצועי' המערכת הכוכבי' והמזלות הנה יש לפרש מ"ש מרבים שלום בעולם שהוא רמז על הנהגה האישיית הלז'. (וכמ"ש בפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום. והוא ענין הנהגה אישיית וזה ענין כריתת ברית שיהי' אהבה ושלום ביניהם שלא יסור השגחתו מעליו וז"ש והיתה לו ולזרעו אחריו כי כן ענין הבא מאת השגחתו שהוא ג"כ לבניו וליוצאי חלציו כמ"ש לעיל. וע"ז הענין השיב הקב"ה לגדעון [שופטים ז'] כאשר אמר אהה ד' אלקי' כי ע"כ ראיתי מלאך ד' והשיב לו שלום לך אל תירא שהוא חשב שהמלאכי' המה גבוהים ממנו והמה משפיעים עליו ע"כ המה בדמות עילה והוא עלול מהם וע"כ הי' דואג כאשר השיג עילתו ודאג מן המיתה כמ"ש תוסף רוחם יגוועון וכמ"ש שאין אדם נפטר עד שרואה פני שכינה והשיב לו הקב"ה שלום לך ר"ל שאתה מתנהג ע"פ מדריגת השלום וע"כ אל תירא לא תמות כי אתה גבוה מהם ואינך מתנהג על ידם וע"כ בנה מזבח ויקרא שמו ד' שלום כמו שאפרש זה בסמוך). וז"ש רז"ל בשבת בפ"ק מסייעי' לי' לר' המנונא משמי' דעולא דאמר אסור לאדם ליתן שלום לחבירו בבית המרחץ שנאמר ויקרא לו ה' שלום אלא מעתה הימנותא אסור לומר בבית הכסא דכתיב האל הנאמן כו' התם שם גופי' לא איקרי נאמן דמתרגמינין אלהא מהימנא הכא שם גופא איקרי שלום. והנה בתוספ' שם ד"ה דמתרגמינין אלהא מהימנא תימה דשלום נמי מתרגמינין דעביד לי' שלם. וי"ל דהתם קראו שלום על שם שהוא עושה שלום דאי לאו קראו שלום אלא דבעי למימר ה' שלום דעביד לי' שלם ה' שלומו מבעי' לי' ע"כ דברי התוס'. והנה קשה לי על דברי התוספ' דבאמת קשה מאי שנא דהכא קראו לו שלום ע"ש שעושה לו שלום ולא נקרא כן על שם כל הפעולות שעושה בעולמו. אך הענין עפמ"ש כי השלום הורה על ההנהגה האישיות אשר היא מתאחדת ומתעצמת ברצונו הטוב אשר הוא עצמותו נמצא הנהגה הלזו קשורה בו כגחלת בשלהבת והוא הנהגה שאינה מסורה ביד שום נברא והוא עושה דברים נפלאים מה שהוא מבלי אפשרות שום נמצא לעשות כן וע"כ מתייחד שמו על הנהגה הלזו וכמ"ש אמת חותמו והטעם כי הוא הגדר הנבדל בו משאר הנמצאים כי הוא המצוי אמת ואין לאחר אמת כאמתתו וכן נקרא שלום בעבור שהוא עושה שלום והוא הנהגה הלזו ובזה נבדל משאר הנבראים והנמצאי' כי א"א לאחר לעשות דברים נפלאים כאלו. שוב מצאתי במהרש"א בחידושי אגדות פ"ק דשבת שעמד בזה שהקשיתי על דברי תוספ' ותירץ ג"כ מענין זה ע"פ פשוטו מ"ש רז"ל שלום אומר אל יברא שכולו קטטות אמת אומר אל יברא שכולו שקר חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות. וע"כ בכל הכנויי' אשר לו שגם האדם משותף בהם כגון צדיק וחסיד לא נקרא שמו עליו בעבור שגם באדם מצוי הדבר הלז' משא"כ באמת ושלום שאינו נמצא באדם כמו שקטרגו ע"ז המלאכי' ע"כ נקרא שמו עליו עכ"ד. אך ע"ז קשה דבאמת שלום מצוי בבני אדם כמו שאמרו בדורו של אחאב שהיו נוצחים במלחמה בעבור שהי' שלום ביניהם. וכן יש אנשי אמת כמ"ש שלח אורך ואמתך שהוא מוסב על אליהו הנביא וגם במלאכי' יש שלום במרום כמ"ש מיכאל שר של מים וגבריאל שר האש ויש שלום ביניהם וכן אין בהם שקר ואיך יתייחד שמו על הדבר שהוא באנשים בבני עלי' ובמלאכי' אך עפמ"ש הוא ענין שאין שום נמצא משתתף בו והוא מרצונו הפשוט והוא עושה נפלאות עי"ז מה שאין שום נמצא יכול לעשות וכן מ"ש חותמו של הקב"ה אמת הכוונה על אמתת מציאותו שאין לשום נמצא אמיתת מציאות כמבואר וידוע למחקרים וכמבואר זה ברמב"ם פ"א בהלכות יסודי התור' וע"כ אמר בזוה"ק מאי שבת שמא דקב"ה דאיהי שלים מכל שמו. והכוונה בזה כי השבת מורה על הנהגה האישיית כמ"ש בשערי' ובפרקי' הקודמים והוא כמו שביארו רז"ל בפ"ק דשבת אמר רבא בר מחסיא א"ר חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדישכם א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם כו' איני והאמר ר' חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיע שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו לא קשיא הא במילתא דעבידא לגלויי והא במלתא דלא עבידא לגלויי והא שבת עבידא לגלויי מתן שכרה לא עבידא לגלויי ע"כ. לכאור' הוא מהזרות למה יחד את השבת בזה שאין מתן שכרה עבידא לגלויי והלא כל המצות מתן שכרן לא עבידא לגלויי זולת אחר שהודיע הקב"ה בתוה"ק שכר קצת מן המצות. אמנם אם לא הודיע מי עמד בסוד ה' לידע שכר המצות מה שנותן הוא ית"ש על המצות. וראיתי בעין יעקב שהכותב כתב שם פירוש אחד ע"פ הקבלה מבעל ספר שערי אורה ייע"ש [גם כשישכיל המשכיל בדברינו יראה שהוא ענין קרוב לדבריו הגם שדברינו דרך רמז ולא באנו בסוד ה' העמוק כי לאו כל מוחא סביל דא]. אך לדברינו הוא מובן בזה השבת מורה על הנהגה האישיות הלז' אשר היא מרצונו והשגחתו מבלי מיצוע. וכשהאדם שומר את השבת הוא זוכה להתנהג ע"פ הנהגה האישיית הלז'. וע"כ אמרו כל השומר שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך שזהו רמז על הנהגה האישיית הלז' שהיא אינה מוגבלת מאחר שהיא מתאחדת ברצונו הפשוט שהוא אינו מוגבל ומוגדר כי הוא מהות א"ס ית"ש ויתעלה כמו שביארנו והיא נחלת יעקב כמ"ש שע"כ קראו הקב"ה אל בעבור שהגיע אל השגחת הקב"ה והנהגתו בפרוטרוט וכמש"ל שזהו ענין שלש שמות שנקרא לו [וע"פ האמת הוא נחלת יעקב שהוא תפארת ישראל שמשם בא לו ההשפעה כמ"ש צאינה וראינה כו' במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו והוא ג"כ ברא דאתמשיך ממוחא דאבא והוא רצונו וחכמתו ומשם בא ההנהגה האישיית הלז' והבן]. וז"ש מתן שכרה לא עבידא לגלויי והוא עין לא ראתה וכמו שכתבנו פי' זה הדבר לעיל בפ"ה שהוא על הנהגה האישיית הלז' וז"ש בזוה"ק שבת שמא דקב"ה ר"ל הנהגתו האישיית המעולה והמובחרת מכל הנהגות וז"ס דאיהו שלים מכל שמו. ושמו ר"ל הנהגתו ופעולתו שעי"ז שמו מתגדל בעולם. וז"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם ר"ל ההנהגה האישיית המכונ' בשם הוי' מקדישכם והוא שם העצם ורצון הפנימי שעליו אמרו הוא ושמו אחד. כי רצונו ומהותו אחד. וז"ש מרבים שלום בעולם ר"ל ההנהגה זו שנקראת שלום בעבור כאשר תשפיע לו הקב"ה ע"י הנהגה הלזו שלום יהי' לו משא"כ המושפע מפי המערכת כי כשיהי' מושפע בנכסי' אזי אין לו מנוחה כמ"ש מרבה נכסי' מרבה דאגה משא"כ ברכת ה' תעשיר ולא תוסיף עצב כמ"ש הענין זה לעיל בפ' ב' וז"ש וכל בניך למודי ה' ר"ל שיהיו מורגלי' ומלומדי' ע"י הנהגה האישיית הלז' השופע עליהם כי ענין הלימוד הוא לפעמים לשון הרגל. ועי"ז רב שלום בניך וע"כ הביא שם בסוף ברכות עוד פסוקי' המורים על ענין זה והוא מ"ש שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ד' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. שכל אלו הפסוקי' מורים על הנהגה העליונ' הלזו. והוא מ"ש שלום רב לאוהבי תורתך והוא השגחה אישיית הלז' שנקראת שלום וע"כ אין למו מכשול כי המתנהג ע"פ המערכת הנה כשלא יזהר בנפשו וישתדל להתאמץ בעבור הכנת סיבות פעליות ושמירות וזהירות הגוף הנה יפול במוקשי הזמן וינגף באבן רגלו וכמש"ל פי' הפסוק על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך שהוא שהמלאכי' יגביהו למעל' מכיפת הרקיע לבל יגוף באבן אופל וצלמות. והיא הנהגת המקריות כי הוא מסיבות מתהפך והוא אבן הזוחלת מקריים רעי' ומאורעים קשים וכמו שנבאר אי"ה לקמן בפרקי' וז"ש שאין למו מכשול והוא מכשולות ומאורעי' שיארעו למו שהוא מסור תחת המערכת וז"ש עוד יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. ר"ל ההשפעה האישיית הלז' שהיא נוהגת בירושלים ובבית המקדש ארמון ה'. וז"ש מטה עוזך ישלח ה' מציון שהעוז הלז' הוא ההשפעה האישיית הלז'. וזהו ההנהגה ישלח ה' מציון כי שם ציוה ה' את הברכה למען אחי וריעי הקרובים אל ה' אדברה נא שלום בך. ר"ל אתנהג ואדברה בך עם הנהגה האישיות ומלת אדברה הוא לשון הנהגה כמו ידבר עמים תחתינו. ה' עוז לעמו יתן ר"ל הנהגה הלזו שהוא עוז לישראל שבזה הם (היו) מובדלים מעובדי כוכבים כמ"ש ונפלינו אני ועמך שביקש מרע"ה שלא תשרה שכינה רק על ישראל והוא הנהגה האישיית הלז' וז"ש ה' יברך את עמו בשלום וזהו ע"י התור' והענין כי ארז"ל עשו (הי') מונה לחמה ויעקב (הי') מונה ללבנה והנה בזוה"ק מקשה דא"כ טיבותא הוא לגבייהו כי החמה הוא גדולה מן הלבנה כי החמה משפעת ללבנה כי היא גשם עב וחשוך מקבל ההארה מן החמה כשהוא מקבילות ומנגדות זה לקביל זה וא"כ עשו הגדול מונה לחמה הגדול' מן הלבנה וא"כ טיבותא הוא לגבייהו ותירץ דעשו מונה לחמה התחתונה הנראית לנו והוא גשמיי והוא המושל הגדול במערכת השמים. ויעקב מונה ללבנה הוא סיהרא עלאה והוא שורש ומקור להשפעות התחתונים ועליו נאמר יפה כלבנה. אמנם כשישראל חוטאים לפניו או כשהם בטלין מן התור' הנה הם קרח מכאן וקרח מכאן כי אינם מושגחים ע"פ סיהרא עילאה והיא מקור השפע והשגחה אישיית [ר"ל כי משם יפרד השפע לתחתוני' והיא נקראת כנס"י כנודע כי היא משפיע לנו אמנם מקור השפע האישיוא הלז' הוא אימא עילאה ששם הוא מקור הברכות והוא עם חכמתו ית"ש אחת כי המה ריעי' דלא מתפרשין והמה חכמתו ובינתו ית"ש] ונמצא הם נעזבים אל הלבנה התחתונ' אשר החמה מושלת עלי' וז"ש רז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין ידים של רשעי' שולטות בהם. ר"ל בזמן שהקול קול יעקב היינו שעוסקי' בתור' אז המה נאחזי' בסיהרא עילאה והוא השגח' העליונ' אין ידים של רשעים שולטות בהם (ויש לפרש ידי' ממש כמ"ש שממית בידים תתפש כנודע סודו ליה כי הא"ם יש להם אחיזה בזרועות עולם אבל קול יעקב הוא מטה שלימה גופא דאילנא ששם אין אחיזה לידים אלו והבן). ויתכן לפרש מלת ידים מלשון רשות כמו ויקח כל ארצו מידו שר"ל שע"י התור' המה מושפעי' מעולם העליון ושם אין רשות לרשעים וע"כ אמר בזוה"ק כי בזמן שישראל שרויי' על אדמתן הי' יורד השפע לישראל ומהתמצית הי' ניזונין העובדי כוכבים ועכשיו כשבית המקדש חרב יורד מבחר השפע לישמעאלים ומהתמצית ניזונין ישראל ע"כ דברי הזוה"ק. והנה לכאור' יש סתירה לדבריו הקדושים ממ"ש רז"ל במדרשיהם אלו הי' יודעים הא"ה כמה הבהמ"ק יפה להם באהליות וקסטריות היו מקיפין אותן כי ישראל היו מקריבין שבעים פרים בעד הא"ה (הקדמונים) והנה זה המאמר סותר לדברי הזוה"ק דמשמע דאדרבא טיבותא הוא לגבייהו במה שאין בהמ"ק קיים כי אז לא הי' להם כ"א תמצית השפע ועכשיו המה נוטלין מבחר השפע ויהיבי לן התמצית אך הענין ע"פ מה שנקדים להבין. באמת למה היו ישראל מקריבין קרבנות בעד א"ה הקדמונים מה להם להקריב בעד בני שעיר המשאיתי' בנו מימי קדם. ויתבאר עפמ"ש רז"ל מיום שחרב בהמ"ק לא ירדו גשמים מאוצר הטוב. והענין עפמ"ש מיום שחרב בהמ"ק נפסקה חומת ברזל כו' שענינו המערכת השמים וכוכבי' כמ"ש לעיל בפ' ב' ובזה נבין מ"ש בפ"ק דתענית א"ל ר"נ לר' יצחק מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר א"ל הכי א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבא בירושלים שלמעל' עד שאבא בירושלים שלמטה ומי איכא ירושלים למעל' אין דכתיב ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו ע"כ. והרשב"א בפי' אגדות כתב וז"ל יש בזה סוד ודע שירושלים של מטה וציון ובהמ"ק כל ציורים לענינים שכליים דקים מאוד גם
כל הארץ ישראל וע"כ נקראת ארץ החיים ונחלת השם וע"כ תלויות בארץ כמה מצות התור' וע"כ אמרו כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה ור"ל המקדש ציורים לעניני' רוחניים והוא אמרו ראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר ע"כ לשון הרשב"א הנה מכללות דברי הרשב"א אינו יוצא לנו שום פירוש על דברי רז"ל רק שהעיר לנו בדבריו אלו שני הערות האחד בשביל ההמונים הסכלים שלא יאמינו ח"ו שיש למעל' גשמיות ועיר גשמיי כמו ירושלים התחתונה שהיא גשמיי' וע"כ העיר לנו שירושלים של מטה ג"כ מרומז על ענין רוחניי. והערה השנית שהעיר לנו בדרוש העניני' האלו ונתן לנו רשות לדרוש בעניני' אלו כאשר העיר וע"כ תלויות בה כמה מצות ולא פירש לנו המצות וטעם התלותם בא"י. וגם אמרו כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה ולא פי' לנו הטעם והעיר לנו שנחשוב בזה הטעמי' וכבר ביארנו טעם הדברי' בשערים ובפרקי' לעיל. והנה במה שאחשוב בזה המאמר בדרך רמז זולת הסוד הידוע ליודעי חן ועליו רמז הרשב"א הוא כי ענין ציון וירושלים הוא מבחר הארץ וראשיתה כמ"ש אבן שתי' שממנה הושתת העולם. והנה כאשר נברא הארץ הזאת בתחילה הנה ראשית ההשפעה ניתנה בה וממנה נתמצה הדבר לשאר העולם וכן ארז"ל ארץ ישראל שותה בתחילה ואח"כ שאר הארצות וזה ענין ירושלים ששם צוה ה' את הברכ' ראשית ההשפעה וז"ש הכתוב יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כי שם מבחר הטובה ורוחניותה ומשם נתמצה התמצית לכל העולם כמאמר רז"ל בפ"ק דתענית ארץ ישראל שותה ממי הגשמים וכל העולם שותה מתמצית משל לאדם שמגבי' את הגבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. וע"כ ירושלים של מעל' הוא ג"כ בדמיון הזה בעולמות העליוני' כשם שבעוה"ז ירושלים הוא ראשית הבריאה וראשית ההנהגה כמ"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה כן ירושלים של מעל' הוא על דמיון וערך הזה ששם ראשית המחשבה ומובחר השפע והוא הנהגה האישיית הלז'. וז"ש נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעל'. ר"ל שיתנהג כללות העולם ע"י הנהגה האישיית הלז' עד שיכנס בירושלים של מטה עד שיהי' השפעה הלזו בירושלים של מטה. אמנם בהיותינו גולים מא"י ומירושלים לא ישפיע הקב"ה מבחר הנהגתו אל ארץ הטמאה. וז"ש המשורר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך והיא ירושלים ובהמ"ק ורמז ג"כ אל הנהגה האישיית שהוא בית ה' אשר שם שוכן רצונו הטוב ובה נלך ונתנהג על ידו כי עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ירושלים הבנוי' כעיר שחברה לה יחדיו והוא ירושלים של מעל' אשר שם השפעה האישיית ומשם הוא נוזל אל ירושלים של מטה נמצא עי"ז המה מחוברים ע"י ניצוק השפעה אשר יציק משם לירושלים של מטה ששם עלו שבטים שבטי יה להודות לשם ה'. ורצה בזה אל מ"ש רז"ל במגילה דאין אומרין הלל על הנס שבח"ל וז"ש ששם עלו שבטים להודות לה' ולהלל לפניו ולא בח"ליו. והטעם כתבנו לעיל בפרק ב' כי אין ההלל רק על נס הבא מהשפעה האישיות הלז'. וע"כ מביא ראי' על מ"ש שחברה לה יחדיו שהרצון בזה ע"י ההשפעה הלז' אשר יצוק משם לירושלים של מטה אז הניצוק חיבור ביניהם. והראי' ששם עלו שבטים להודות. וע"כ ששם הנהגה האישיית וע"כ חויב ההלל וז"ש להודות לשם ה'. ר"ל שם הוי' ב"ה והוא הנהגה האישיית אשר עי"ז יתפרסם שמו הגדול וז"ש שאלו שלום ירושלים. ר"ל ירושלים של מעל' הוא שלום כי הנהגה האישיית נקראת שלום כמ"ש. וז"ש שלום ירושלים של מטה ואיזהו השלום שלה הוא ירושלים של מעל' כי שם הנהגה האישיית. והנהגה הלזו נקראת שלום ועי"ז ישליו אוהביך יהי שלום בחילך כו' כאשר פרשנו לעיל בפרק הלז'. והנה יצא לנו מזה ענין ירושלים של מעל' שהוא הנהגה האישיית ונשבע הקב"ה שלא ינהיג העולם בהנהגה זו עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. ובזה מובן מ"ש רז"ל שמיום שחרב בהמ"ק לא ירדו גשמים מאוצר הטוב כי מאז לא שימשה הנהגה האישיית לכללות העולם. אמנם בזמן שבהמ"ק קיים הי' מנהיג העולם בהנהגה האישיית הלז'. וז"ש רז"ל בפ' ב' דחגיגה כתוב אחד אומר שש כנפים לאחד וכתוב אחד ארבע כנפיים לאחד ל"ק כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כביכול שנתמעטו כנפי החיות הי מינייהו אימעוט א"ר חנינא אמר רב אותן שאומרות בהן שירה כתיב הכא ובשתים יעופף וקרא זא"ז ואמר וכתיב התעיף עיניך בו ואיננו. והנה יש ע"ז להעיר כמה קושיות. האחד מ"ש אותן שאומרות בהן שירה אחרי שנודע לכל משכיל ומבין כי האדם הלז' בצלם אלקים נעשה ובדמות עליון וכל האיברים אשר בו הם דוגמת מרכבה ואדם יכול להבין מצורתו העולמות העליוני' וכמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה וכידוע דבר זה ליודעי חן. והנה אנו רואים באדם הלז' הפה נברא להודות ולהלל לשמו הגדול ולומר שירה לפניו והידים לעשות בהם פעולות ככה נדע כי הדבר הזה נוהג על צלם ודמות הלז' גם במרכבה עליונ'. וכמ"ש כי כל פה לך יודה ור"ל הכוונ' במ"ש כל פה להורות שאף בעולם העליון הפה עליון יודה לו ואיך יאמר כי בכנפיים אומרות שירה כי הכנפיים המה במדות הידים באדם והמה נבראו לשימוש. וכן פי' תרגום יהונתן ובשתים יעופף ובתרין משמש הגם שאמר הכתוב ואשמע קול כנפיהם כקול מים רבים הוא ענין הצילצול והנגינה בכנפיהם להנעים השיר הנאמר בפה כאשר הענין הזה נוהג ג"כ בינינו. הקושי' השנית מ"ש שאומרות בהן שירה הוא מן הזרות שעכשיו לא יאמרו שירה במרום מאחר שכבר נתמעטו הכנפיים האומרות בהן שירה. הקושי' שלישית מה שמביא ראיי' ממ"ש התעיף עיניך בו ואיננו ופירש"י שר"ל אלו שנאמר בהם יעופף המה איננו והוא דוחק גדול. ודע שמ"ש בספר שבט יהודא בשם חכם אחד מחכמי עמינו שהשיב לחכמיהם על מאמר הזה שהכוונה שלאחר חורבן בהמ"ק נתמעטה ההשגחה לא השיג הנביא רק ד' כנפים אבל באמת לא אימעוט עכ"ד החכם. דע שלא השיב זה כ"א להשכיל הדבר לחכם הלז' וקיים בעצמו דברי רז"ל דע מה שתשוב לאפיקורס אבל האמת שנתמעטה וסוד הענין ידוע ומבואר ליודעי חן. והנה לדברינו יתפרש כי כבר כתבנו לעיל בפרק ו' כי ענין הנהגה הלז' היא בבריאה ועכשיו אבאר קצת יותר כי ענין הנהגה הלז' הוא מחכמתו ובינתו ית"ש. והבינה היא נקראת אימא עילאה בלשון זוה"ק והטעם כי היא משפעת לעולמות העליונים ולמדות עליונות והם שבע ספירות והם שבע ימי הבנין. ונודע שאימא עילאה מקננת בבריאה וע"כ אמרתי שהנהגה הלז' הוא בבריאה והנה שם החיות ושרפי הקודש והם המשפיעים השפעה אישיות זו למטה. ועי"ז מתרגם בתרגום יהונתן ובשתים יעופף ובתרין משמש שזה ענין השימוש הנז' להשפיע אל העוה"ז. והנה עי"ז הבריות אומרים שירה למטה כשעושה ניסי' ע"י השגחה האישיית הלז' גם הם אומרות שירה על הנס הלז'. והנה כשחרב בהמ"ק אזי פסקה ההשגחה האישיית הלז' ע"כ נתמעטו ב' כנפיים הללו אשר פעולתן להשפיע אל העוה"ז כמ"ש בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. שהענין כי החיות הקודש יש להם שלשה בחינות הבחינ' ראשונ' הוא בחינת קבלותם מהעילה אשר עליהם והמה בבחי' עלול ובחינה השנית הוא בבחינת עצמותם ואופני שימושם אשר ע"ז נברא. ובחינ' השלישית הוא בחינת השפעתם למה שלמטה מהם שהמה בבחינת עילה למה שלמטה מהם אשר המה עלולים מהם. וז"ש בשתים יכסה פניו הוא הפנים הפונים למעל' לעילתם אשר עליהם לקבל מהם ההשפעה והם מכסים פניהם לבל יעלו למעל' ממדריגתם ויתבטל מציאותם כי זה ענין קברות התאווה אשר שם קברו המתאווים כמבו' זה בספר ברית מנוחה. וכמ"ש כי הנה המלאכים נועדו עברו יחדיו המה ראו כן תמהו. וכאשר פירש זה הרב מוהר"מ מקרדווירא הביאו בר"ח שער היראה. וז"ש רז"ל יכסו פניו שלא יציץ בשכינה והוא מבואר לדברינו. ובחינ' השנית הוא השפעתם למה שלמטה מהם. וע"ז אמר בשתים יכסה רגליו שהוא מה שלרגליהם והמה עלולים להם והמה מכסים להם. ר"ל שמשפיעים להם ומכסים עליהם שלא יעלו למעל' ממדריגתם. או יאמר יכסה שהוא ענין השפעה בבחי' אור מקיף. ובשתים יעופף. והוא הבחינ' הממוצעת והוא בחינת עצמותם ואופני שימושם אשר זה כוונת בריאתם וז"ש שנתמעטה בגלות אותן הכנפיים שאומרות בהן שירה ר"ל שאומרות על ידיהן שירה ר"ל ע"י בחינת השפעתם אומרות שירה על הנס הנעשה ע"י השגחה האישיית הלז' ויהי' מלות אומרות בהן כמו זאת אומרת שהכוונ' שע"י הקדמה זו נאמר זאת המלה וכמו השמים מספרים כבוד אל. שאין הכוונ' שהם מספרי' כבוד אל רק ע"י השמים ואופני שימושם במערכת בהנהגה הכוללת הבריות מספרים כבוד אל. כן הפירוש אומרות בהן שירה. ר"ל ע"י הנהגתם האישיית אומרים שירה והלל לה'. ומביא ראי' שמלת יעופף הוא הנהנה האישיות השגחתם על העולם להשפיע ממ"ש התעיף עיניך בו. שהכוונ' שאם תסיר השגחתך אף רגע אחד מהתור' אזי איננו כאשר תשריש שהכוונ' יעקור השרש כן התעיף הוא לשון הסרת השגחה אשר הוא פי' מלת עפיפה. וכן פי' יעופף הוא לשון השגחה והבטה אל העולמות בהשגחה פרטיות. (ויתבאר עוד יותר מ"ש שבהן אומרות שירה עפמ"ש העקידה בשער ס"ג שלכך אין אומרים המלאכים שירה למעל' עד שיאמרו ישראל למטה. כי שירת המלאכים הוא השלמת פעולותיהם המיוחדות ובה משלימין עניני כתות שלמטה. וא"כ א"א להם להשלים שירתם בשלימות שליחתם אם לא שבראשונה ישוררו התחתוני' בשלימות ענינים עכ"ד והוא מבואר כדברינו וע"כ נתמעטו הכנפי' אשר על ידם משלימין עניני כתות של מטה. ועי"ז ישוררו למטה ויכולו גם הם לשורר וז"ש שבהן אומרות שירה שעל ידיהן אומרות שירה). והנה מבואר מזה שמשעה שחרב בהמ"ק הנה הוסר השגחה האישיית הלז' בדרך כלל כ"א בפרט ליחידי סגולה הקרובים אל ה' ומדובקים בו כמ"ש לעיל בפרקי' וז"ש המשורר מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל. ויש להעיר בזה שני הערות האחד מ"ש מציון שמהו התועלת במה שיבא הישועה מציון. הערה שנית מ"ש יגל יעקב ישמח ישראל למה חלק ודיבר הגילה והשמחה לשני בחינות יעקב וישראל. אך הפי' הנכון כי בזמן הזה אשר בית המקדש וירושלים חרב בעונינו והנה הוא ית"ש כאשר עשה יעשה לנו ישועה בח"ל הנה לעובדי כוכבים הישועה בהשגחה אישיות רצונית כי אין הישועה זו כ"א בציון וירושלים אבל בח"ל הוא הישועה ע"פ מערכת השמים אשר הוא ית"ש משדד אותם לעשות נס על ידיהם כמו שביארנו לעיל בפרקי' הקודמים. אמנם ליחידי סגולה גם עכשיו יגיע להם הישועה מהנהגה המעולה הלזו. אמנם כי כשיהי' הישועה מציון ע"פ השגחתו האישיית הנה אז תאיר ותופיע על הכלל כולו בין על הראוים ובין על שאינם ראוין וז"ש מי יתן מציון ישועות ישראל כאשר יהי' מציון ישועת ישראל והוא הישועה המתייחס להם אשר עליהם חופף השגחתו האישיית וזה יהי' בשוב ה' שבות עמו לא"י כי אז יהי' מתנהגי' ע"פ הנהגה הלזו אז יגל יעקב בבחי' גדולה מן השמחה כי ענין גילה הוא הוראה על רוב השמחה והם ההמוני' אשר להם הדבר הזה כדבר חדש אשר לא הי' להם זה הדבר בהיותם באדמת ח"ל ישמח ישראל הם השלימי' אשר בעם אשר גם בגלות החיל הזה לא עזבם ה' מלהנהיג אותם ע"פ השגחתו ורצונו הפשוט. והנה אחר שנתברר לנו כי בעוד שבהמ"ק קיים הנה הי' השפעה המגעת לעולם מעוצם השגחתו הנה בזה נבין הטעם אשר הקריבו ישראל שבעים פרים על א"ה הקדמונים. והוא כי אחרי שהשפעה רצונית ירדה על כל העולם. והנה העולם נידון אחר רובו והיו יכולין לקטרג בעבור הע"ג ע"כ הקריבו ישראל פרים עליהם בעבור שלא יקטרגו בעבורם וימנעו הם ויעכבו הנהגה האישיית הלז' מלהשפיעו על העולם כולו ובזה יבא על נכון דברי הזוה"ק באופן שלא יהי' סותר לדברי רז"ל במדרשיהם כי באמת בהיות ישראל שרויין על אדמתן והמזבח על מכונו הנה היו ממשיכים השפע ממקור הברכות מאור פני מלך חיים. והנה ראשית השפע ומבחר הברכה הי' מגיע להם ומתמציתה הי' ניזונין העובדי כוכבים. אמנם עכשיו בגלות החיל הזה נהפך הדבר כי מחמת שהנהגה היא ע"פ המערכת הנה בזה עשו הבכור כי הוא מונה לחמה אשר הוא השלטון הגדול ומושל בכל צבא השמים כי ע"כ קרא החכם כל העניני' אשר תחת השמים תחת השמש כי הוא מושל בכל הנמצאים השפלים אשר תחת השמים וכמ"ש המפורשים אמנם אעפ"כ יוצדק מאמרם במדרש אלו הי' יודעים הא"ה (הקדמונים) כמה בהמ"ק יפה להם הגם שעכשיו המה נוטלים מבחר השפעה ובזמן המקדש לא הי' נוטלים כ"א התמצית הנה יותר טוב התמצית המתמצה מהשפעה האישיית אשר היא מרצונו הפשוט ממבחר השפעת המערכת והענקתן כי מה לתבן את הבר. אמנם כ"ז הענין הוא מתנהג ע"פ התור' אשר יורו והוא הרב החובל על הספינה הלזו והוא כללות העולם וע"כ ארז"ל בפ"ק דברכות אמר רבא אמר רב הונא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה פשפש ולא מצא יתלה בביטול תור' שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו ים ומתורתך תלמדנו תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ע"כ. והנה יש להעיר ע"ז המאמר שלשה הערות האחד מ"ש פשפש ולא מצא יתלה בביטול תור' הלא כיוון שיש בידו ביטול תור' אין לך עון גדול מזה הלא היא שהחריבה את מקדשנו כמ"ש רז"ל וויתר הקב"ה על ג' עבירות חמורות ע"ג וג"ע וש"ד ולא וויתר על מאסה של תור' ואיך אמר ולא מצא. והנה הקושיא זו כבר קדמני הגאון מהור"ר ישעי' פינטו בחידושי אגדות. וע"ק מה שלא הביא פסוק יותר מבורר מזה שהביאו ר' יוחנן לעיל שם שכל מי שאפשר לו לעסוק בתור' ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערים ועוכרין אותן שנאמר נאלמתי דומי' החשיתי מטוב וכאבי נעכר כו'. וגם הקושיא זו מצאתיהו בחידושי הרי"ף בח"א. ועוד יש להעיר בזה הערה שלישית והוא כי הראי' שמביא על התלות הדבר בביטול תור' ממ"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו הנה לכאור' מקרא מבואר להיפך שיסרהו השם הגם שמתורתו תלמדהו ר"ל שהוא עוסק בתור' ורש"י פי' שאח"כ בבוא עליו יסורין הוא עוסק בתור' והנה הויו אשר במלת ומתורתך נרא' שהוא מוסב על ענין שהוא לומד מקודם תורתו. (וכן מבואר ממ"ש שם אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תור' שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו מבואר מזה שדרשו שהוא מוסב על הקודם שאף בשעת יסורין הוא לומד תור') אך לעניננו הוא מבואר כי ענין היסורין הבאים על האדם הם משני בחינות. הבחינ' ראשונ' אשר היא באה מפאת השגח' האישיית והוא על ב' בחי' אם על דרך נסיון להראות טובו ויפיו ועוצם סבלנותו ואם על דרך המוסר. וזה יתחלק לב' בחי' אם על דרך מוסר על מה שעבר על איזה חטא קטן שעשה ובזה מנקה אותו מעון הלז' או להעיר אותו על איזה חטא שעשה או איזה התעצלות ורישול באיזה מצוה ממצות ה'. ועי"ז יעיר לבבו ע"ז לעשותו כהוגן והבחינ' השני' היא הרעה הבאה מפאת המערכת הכוכבים והוא מצד ההזדמן והמקרה ולא מבחי' השקפה והבטה על דרך הנסיון והמוסר והנה הבחי' ראשונ' הוא רע במקרה וטוב בעצם והבחי' השני' הוא הרע הגמור כאשר כתבנו ע"ז משל נמרץ בשטרי' ייע"ש. וז"ש אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו כי ראוי לתלות שהיסורין האלו באין מפאת השגחתו ושעוצם תבונתו סובב הדבר הלז' למען יעיר לבבו לתקן מעשיו. והיסורין האלו המה דרך מוסר כמ"ש ולא יתלה הדבר תיכף מדרך נסיון שאינה כ"א לצדיקים גמורים כמ"ש ה' צדיק יבחן והרי הוא מושבע ועומד לבל יחזיק עצמו לצדיק כמ"ש רז"ל ומשביעין אותו כו' ואפילו כל העולם כולו אומרים צדיק אתה הי' בעיניך כרשע. ומ"ש כרשע לאו דווקא כאשר עמד ע"ז הרב הגאון החסיד המפורסם מוהר"ז מלאזנא וראייתו חזקה ממ"ש רז"ל ואל תהי רשע בפני עצמך רק הפי' הנכון כמו שפירש הרב הנ"ל שהוא שיחזיק עצמו כבינוני כמ"ש שראוי לכל אדם להחזיק עצמו כבינוני. ואות כ' מן כרשע מורה ע"ז שהוא כ"ף הדמיון וע"כ מתחלה ראוי שלא לחשוד הבורא ית"ש בדינו ולשפוט בצדק שבודאי בא מפאת השגחתו ע"ד המוסר על איזה חטא. פשפש ולא מצא יתלה בביטול תור'. הכוונ' בזה שמצד התבטלו מתורת ה' סר השגחת הבורא ית"ש ממנו והניחם על המקריים כאשר כתב החסיד הר"י יעבץ בספר אור החיים כי להישרים וצדיקים הוא משגיח להצילם מהמקריים ולבינוני' עזבם אל מקריים לא תספיק מעט זכותם להצילם מהמקריים ולרשעים יסלפם בחכמתו כו' עי"כ בהתבטלו מתורת ה' הוא נדון כבינוני ונעזב אל המקריים ואין הכוונה במ"ש יתלה בביטול תור' שהי' באפשרותו לעסוק בתור' ולא עסק כי זה באמת עון פלילי אין ערוך לו. רק שבאמת אי אפשר לו לעסוק בתור' ואף שלא חטא בביטולו מן התור' אעפ"כ הוא נענש כבינוני שלא חטא ג"כ ואעפ"כ לא יספיק לו מעט זכותו להיותו מתנהג ע"פ השגחתו להצילו ממקריים ומאורעי' הנולדים מפאת מערכת הכוכבים. והביא ראי' שהיסורין הבאין מפאת השגחתו אינו כ"א לעוסקי בתור' כמ"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה אמנם אין זה כ"א אותן אנשים אשר מתורתך תלמדנו. שאליהם באין היסורים מפאת השגחתך ע"ד מוסר. (ואפשר לפרש מ"ש לקמן אלו הם יסורין של אהבה כל שאין ברם ביטול תור' ג"כ על זהו הכוונ' ר"ל שאין בסיבתן ביטול תור' כ"א יהי' סיבת היסורין ביטול תור' שביטל מקודם אזי לא יבוא עליו יסורין של אהבה שהם מפאת השגחתו ית"ש. ומביא ראי' מזה הפסוק ומתורתך תלמדנו ומפרשו כמו שפרשתיו אליבא דרבא נמצא לפ"ז שניהם לדבר א' נתכוונו בפי' הפסוק ודוק). וע"כ כאשר ביטל מן התור' אזי סר השגחתו ממנו ונעזב אל המקריים והנה קרה לו רעה מפאת מאורעות הזמן ומוקשי'. וע"כ לא הביא המקרא שהביא ר' יוחנן על כל מי שאפשר לו לעסוק כו' דשם מיירי במי שאפשר לו לעסוק ואינו עוסק והוא רשע גמור. וע"כ אין הרעה באה לו מפאת מוקשי הזמן כ"א הוא ית"ש מסלפו בחכמתו כמ"ש הר"י יעבץ בספר אור החיים כי לרשעים יסלפם בחכמתו. וע"כ באה עליו הצרה הזאת מפאת השגחתו ית"ש לא על דרך מוסר רק על דרך נקמה. וז"ש הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו ר"ל שהוא ית"ש בעצמו מבלי מקריים ומאורעות המסובבים מפאת המערכה כ"א הקב"ה בעצמו מביא עליו יסורין מכוערין. ר"ל יסורים שאינם על דרך נסיון ומוסר רק מכוערים שהם בשנאה ואיבה על דרך נקמה. אמנם מאמר רבא בשם רב הונא הוא באדם שאי אפשר לו לעסוק בתור' ואינו רשע רק שהכוונ' במ"ש יתלה בביטול תור' שע"י ביטולו מן התור' נפסק חוט השתלשלות שפע האישיית מעליו וע"כ באה עליו הצרה ממוקשי הזמן המסובב מהמערכה. ואמר אח"כ תלה ולא מצא שבאמת הוא עוסק בתור'. הנה אין לו לתלות הדבר שהנהגת המערכת סיבב לו הרעה הזאת כי מי שעוסק בתור' ואין בידו עון אין המערכה שולטת עליו וגם לא באה לו מפאת השגחתו דרך המוסר כי כבר חיפש ולא מצא אזי בידוע שיסורין של אהבה הן. וענין יסורין של אהבה לדעתי הוא היסורין הבאים מפאת השגחתו ע"ד הנסיון והוא על דרך להראות בר לבבו וזכות נפשו ועוצם סבלנותו והוא כדמיון המלך האוהב לבנו ורצה לחבבו בפני כל ר"ל שיאהבוהו אותו כל איש ואיש אזי הוא מכה אותו בפניהם והוא לא קם ולא זע למולו ואדרבא הוא מודה ומשבח לו ועי"ז הבריות אוהבין את הבן הלז' ומזה נצמח שהמלך מגביהו ומנשאו לעין כל בל יהרהרו אחריו שריו ויועציו אחרי שראו טוב הבנת הבן ועוצם סבלנותו. וז"ש במדרש נתת ליראיך נס להתנוסס להרים נסן בעולם. והנה דקדקו חז"ל לומר בידוע שיסורין של אהבה הן ולא אמרו ידע שיסורין של אהבה כמ"ש בתחילה יפשפש יתלה כי הוא ענין מדבר לנוכח האיש המוכה והמעונה ככה יאמר ידע שיסורין של אהבה. אך הוא הענין שדברנו מקודם כי הוא בעצמו ראוי לו שלא יחליט בדעתו שהמה יסורין של אהבה ויחזיק עצמו לצדיק כי זך וישר פעלו כי מי יאמר זכיתי לבי רק שחז"ל אמרו שידוע לנו שיסורין של אהבה הן מצד השגחתו האישיית כי מאחר שעסק בתור' ודאי לא נגעה בו יד מערכת גרם השמיימי כ"א יד ה' היתה בו כי ברית כרותה לעוסקי בתור' להיות רוח אלהים מרחפת עליהם ורצונו הפשוט חופף עליהם כל היום. וכמ"ש אפילו אחד שיושב ועוסק בתור' שכינ' עמו כו'. ובזה מובן מאמר הפונה קדים מ"ש שוקיו עמודי שש זה העולם שהוא מיוסד על ששת ימי המעשה ר"ל שהעוה"ז נברא ע"י ששת ימים עשה ה' בששת לא נאמר כו' שהכוונה ששת ימים אלו הי' פועלים כל מעשה בראשית ובזה מובן למה צריך המדרש להביא המקרא כי ששת ימים עשה ה' מי לא ידע שבששת ימים עשה והי' לו לומר בקיצור זה העולם שהוא מיוסד על ששת ימי בראשית והדבר הזה מפורסם ושגור בפי כל ששת ימי בראשית וא"צ לזה ראי' אך כיוון בזה לדברי הזוה"ק כי ששת ימים עשה ה' כי אלו ששת ימים הי' כגרזן ביד החוצב והוא הבורא ית"ש והנה בא להעיר בזה אופן התקשרות העולם בתור' אשר ע"י התור' ישתנה סדר הטבע כמ"ש אם בחוקותי כו' כמ"ש בפתיחת המאמר ומפרש הסיבה לזה בעבור שהעוה"ז נוסד ע"י ששת ימי בראשית [והמה ששה מדותיו ית"ש אשר התור' כלולה מכולן כי היא סוד תפארת ישראל אשר הוא כלול ששה קצוות אלו]. והתור' היא כוללת ששת ימי בראשי' כמ"ש רז"ל ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי שכולן היו תלוין ועומדין עד קבלות התור'. נמצא הוא יסוד ששת ימים אלו. וז"ש מיוסדים על אדני פז אלו ד"ת כו'. הורה בזה. כי הטבע הוא מיוסד על ששת ימי בראשי' והמה מנהיגים אותה. וששת ימי בראשית מיוסדים על ד"ת כי גבוה מעל גבוה שומר. וע"י התור' נבראו ששת ימים אלו. והתור' היא למעל' מהים והם למעל' מהטבע כי הטבע מיוסד עליהם. והנה מזה ג"כ פני הראות אל מ"ש בפרקים הקודמים שיש שלשה הנהגות הנהגה הראשונ' הנהגה המעולה המיוסד ע"פ התור'. והנהגה התיכונה ע"י ששת ימים אלו אשר הטבע מיוסד עליו. (וזהו מ"ש לעיל בפ"ו שהנהגה התיכונה ע"י המלאכים כי ששת ימי החול שורשן ביציר' כנודע ומט"ט ששמו כשם רבו הוא המנהיג בששת ימי החול וכן מבואר בזוה"ק ובתיקונים עוף השמים יוליך את הקול כו' שבחול הוא ע"י מט"ט שהוא המנהיג והוא השליט בששת ימי המעשה והוא סוד של ששה אותיות משמו כידוע]. והנהגה השלישית הוא ע"פ הנהגת הטבע. וז"ש החכם כי נר מצוה ותור' אור ר"ל שע"י המצו' בא אדם להנהגה התיכונ' אשר היא מאשרת האדם לדרכו. אמנם צריך להשתדל בתחילה ולעשות איזה סיבה פעליות כמ"ש לעיל בפרק ו' והוא כדמיון הנר שאין לו אור גדול כ"כ עד שתאיר לאדם אף בהיותו רחוק ממנו רק צריך לעשות פעולות לקרב הנר אליו. אמנם התור' היא הנהגה האישיות והוא כדמיון אור גדול שהיא מאירה לאדם אף שהוא רחוק ממנה ואין צריך לשום סיבה פעליות שיגיע אליו ההארה כ"א כאשר יהי' איזה מסך מבדיל בינו לבין האור צריך להסיר המסוה הלז' ואזי יגיע אליו האור מבלעדי הכנתו והבן. או יאמר כי נר מצוה כי באמת ג"כ ע"י מצוה זוכה להנהגה האישיות הלז' כמ"ש רז"ל במסכת שבת כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושומר מצוה לא ידע דבר רע. אך ההבדל בין התור' והמצוה כי העוסק במצוה הנה הוא היישיר את עצמו בבחי' חלקיית פרטיות להיותו מושגח ע"פ הנהגה האישיית. אמנם העוסק בתור' הנה הוא המשיך אור גדול והוא אור הנהגה האישיות הלז' להיות שופע גם על אחרים כי התור' הוא אור הכללי מהנהגה זו והמצוה הוא רק ענף מהנהגה זו. כאשר ביארנו זה בשערי' שער התור' וכמ"ש רז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו כו' והוא מבואר וז"ש רז"ל כל העוסק בתור' לשמה משים שלום בפלטרין של מעל' ובפלטרין של מטה שנאמר או יחזיק במעוזי שלום כו'. והכוונה בזה שמשפיע ומשים הנהגה הלזו שנקראת שלום בפלטרין של מעלה ר"ל שיושפע אור פני מלך בכל העולמות העליונים ובפלטרין של מטה בעוה"ז שגם היא תתנהג ע"פ הנהגה הלזו. ויתכן עוד לפרש מ"ש משים שלום בפלטרין של מטה הכוונה בזה כי הארץ מתרעמת על מה שהיא ניתנית בשפל המדריגה כמ"ש בב"ר מ"ש והארץ היתה תוהו ובוהו ייעו"ש. אמנם כשעוסק בתור' הוא ממשיך אור השפעתו למטה. ועי"ז שלום יעשה לה שהארץ לא תתרעם עוד שגם היא תנשא לעומתו להיותה מושפעת מאור פני המלך חיים השגחתו האישיית. וז"ש שם עוד אף מגין על כל העולם כולו שנאמר בצל ידי כסתיך והוא מבואר ג"כ על הנהגה הלזו שהיא חבוי' בצל ידוי וז"ש כי נר מצוה כי בעשותו אחת ממצות ה' הנה המשיך על עצמו אור חלקיי מהשגחה האישיית הלז' כדמיון הנר מן האבוקה. אמנם בתור' הוא ממשיך אור גדול מן השפעה האישיות הלז' על כללות ישראל כמ"ש תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כמו שפרשתי לעיל בפרק זה לקמן נבאר באריכות כי השפעה האישיית הלז' תקרא אור. והנה בזה יתבאר מה שרצינו לבאר בזה הפרק כי התור' היא הסיבה להנהגה האישיות הלז'. וע"כ מלכי יוון גזרו שלא לעסוק בתור' בכדי להתבטל מהם הנהגה האישיית הלז'. וזה שיסדו מסדרי התפלה שעמדה עליהם מלכות יוון הרשעה להשכיחם מתורתך ולהעבירם מחוקי רצונך שמלת רצונך הוא מיותר הול"ל מחוקיך והוא עניני המצות. אך שהם רצו להשכיחם מתוה"ק בכדי להעבירם מחוק השגחה האישיית הלז' המתנהגת ע"פ רצונך הפשוט לקמן בפרקי' נאריך בזה בס"ד. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: