חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק יג
אם היות שהדברים הטבעיים המה עפ"י מערכת השמיימי עפ"י חוקה אשר חקק בהם יוצר בעת יצירתם והוא ענין הולך על סידור אחד. אמנם לפעמים משדד הוא ית"ש מערכתו ועשה נס עפ"י המערכה והוא טבע שני אשר שם במערכה והוא נס טבעיי ואינו נס עפ"י השגחה אישיית:
הקודם הוא מפורסם בפרסום מחקריי כי ענין השמים ומערכותיהם המה סובבים הולכי' על דרך אחד ומצב אחד וחוזרים חלילה כ"א כפי גמר סיבובו ההיקף הכדוריי כפי מהלכתו אם בעצלות ואם בזריזות. אמנם כ"א לא יצא מגבולו ומחוקו אשר חקק הבורא ית"ש כמ"ש החכם וזרח השמש ובא השמש כו' ואל מקומו שואף זורח הוא שם. ר"ל כי לא ישתנה סדר מפעם אל פעם כ"א על משמרתו יעמוד ויקיף פעם אחרת דרך הלז'. וכן ענין הלז' בכל צבא השמי' ומערכותיהם כי לא בידם טובם כ"א כפי ההנהגה המסורה בידיהם זהו אמיתית הקודם. אך אמיתית הנמשך הוא מבואר אחר העיון כי עניני הנסים אנו רואים שהוא עפ"י ב' דרכים הדרך האחד הוא הענין שתמצא לפעמים ע"י המערכה אך הוא על דרך הזרות. וע"כ הוא נקרא נס בהזדמן לו הדבר בעת ההוא. ועל דרך זה יהי' הנס עפ"י ששה דרכים שהם הכמה ואיך ומצטרף ואנה ומתי ומציב. והנה הכמה הוא על דרך משל שאין הטבעיי שיצמח מגרעין אחד שלש מאות גרעינין והצמיח גרעין אחד שלשה אלפים גרעינין והוא ענין הנס על צד הכמות המתפרד ויש עד"ז ג"כ נס על צד הכמות המתדבק והוא שיצמח מגרעין א' של חטה חטים שיהי' כ"א גסה ככליות כמו בימי שמעון בן שטח זהו ג"כ נכלל במאמר הכמה אמנם ענין הנס שיהי' על צד האיכות הוא שאם שהלבנונית באדם הוא ענין טבעי כשישתנה תוארו לשחרורית וקדרות מאודיית הנה הוא ענין נס על צד האיכות וכמ"ש שם תתייפה חנה כו' ואח"כ אמר תחזור חנה לשחרירותה. גם ענין מ"ש ר' חנינא ב"ד לבתו מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק הוא ג"כ ענין נס מאיכות שאיכות החומץ נשתנה שיוכל להדליק. אמנם אם תפול השינוי באיכות על צד הריבוי ר"ל שאיכו' האד' הוא הלבנינו' אמנם לא כ"כ מרבוי הלבנוני' והריבוי הלבנונית ההוא הוא על דרך נסיי וכמו שקבעו רז"ל ברכה לרואה בריאות משונות כגון הצחור והגיחור אומר ברוך משנה הבריות. הנה זה ענין נסיי על צד כמות האיכות והוא נכלל במאמר הכמה כיון שענין הנס לא נעשה בפעולת האיכות כי האיכות כבר הי' רק בכמותה שלא הי' כ"כ בכמותה א"כ הוא נס על צד הכמה. וענין הנס על צד המצטרף הוא כענין האריו' שלא אכלו את דניאל כי האדנות והעבדות הוא המאמר המצטרף כמ"ש אם זכו ירדו ואם לאו רדו. וכ"כ הרב הגדול מהר"ש יפה בסדר בראשית רבה פ"ה סי' ד' שענין הנס של דניאל הוא מהמאמר המצטרף וענין הנס על צד מאמר האנה הוא גם שענין הטבעיי שהארץ חתן יבולה אמנם בהרי אררט ששם הארץ קשה היא הצמיחה הלז' הוא ענין נסיי מצד המקום וזה מאמר האנה וענין הנס על דרך מאמר המתי הוא כי אם הצמיחה הוא ענין טבעיי בימות הקיץ. אמנם בימות החורף הוא ענין נסיי וכן המטר בימי הקציר כענין שאמר שמואל הנביא הלא קציר חטים היום הוא והוא ענין נסיי על דרך מאמר המתי. וענין נס על דרך מאמר המצב הוא כענין שהי' בהר סיני שהרכין הקב"ה השמים ושמי השמים וירד על הר סיני. וזה ענין נסיי ע"ד מאמר המצב כי השמים מצבם לממנגל' וענין הנס על צד מאמר הקנין הוא לדעתי אינו נמצא אצל הטבע כי כל הנמצאים אצל הטבע אינם קנינים ואם תפעול בהם איזה נס הוא מתייחס לפי המאמר שהי' בו הנס אם על צד העצם או על צד הכמות והאיככו' והרב הגדול מהר"ש יפה בסדר בראשית פ"ה סי' ד' כתב שענין העורבים שהיו מביאים לאליהו לחם ובשר שהוא נס מצד מאמר הקנין שהי' מקנין לאליהו פרנסתו וניתנו לו לעבדים. אך אחרי העיון יראה שאם לאליהו הי' הטובה המגעת מצד הנס הלז' הקנין שהי' מקנין לו אמנם בטבע המערכותיי לא הי' זה עיקר הנס רק מה שנשתנו איכות העורבים שיהי' בהם מטוב ההבנה לצמצם האיש והזמן והמקום. ר"ל שיביאו לאליהו אל המקום אשר הוא חונה שם ובזמן עתותי בוקר וערב אמנם גוף ההבאה המובאת לו אינו ענין נסיי. וא"כ הנס הוא ממאמר האיכות והבן בזה גם מאמר שיתפעל ומאמר שיפעל לא יצדק בענין נסיי המערכית כי לא יתייחס שינוי המערכותיי להנפעל כ"א בעצמות השינוי איך הי' כי מאמר שיתפעל פירשו המפרשים בתארך העצם באחד משינוייו אשר בו או שיפשוט צורה וילבוש צורה אחרת כמו העפר שנשתנה לעכבר או ע"י מקריי שנשתנה שיעורו שהי' קטן והגדיל או לבן והשחיר עכ"ד וזה ידוע כי ענין הנס בשינוי עפר ועכבר הוא מאמר העצם ושנים האחרים הוא ממאמר הכמה ואיך ומה שפירש בזה מהר"ש יפה שענין שתיקת הארץ בימי משה הוא פועל וכנגד מאמר שיתפעל הביא פתיחת שמים. ולדעתי הוא הדבר הבדוי מלב כי אחר ששתיקת הארץ הוא שינוי באיכות הארץ שאיכות הארץ אינו מוטבע על השתיקה וכעת נשתנה איכותה. וענין פתיחת השמים מאחר שלא נודע לנו ענין פתיחה הלז' כי אינה פתיח' ממש כי כבר כתבו החוקרים שהגשם השמיימי לא יקבל פירוד וחיבור וכמ"ש הוא בעצמו שם איך נדע ענין הנס הלז' על איזה בחי' היא. אמנם על הרב מהר"ש יפה אין לתפוס בכל זה כי הוא לא כינה ענין י' מאמרות הלז' על עצם השינוי המערכותיי כ"א על גדר השם הנקרא לנס הלז'. אמנם גדר השם של הנס המגיע לאליהו הוא ממאמר הקנין שהביאו לחם ובשר וגם ניתנו לו לעבדים הגם בשינוי הטבע בזה הוא ממאמר האיכות וכן ענין מאמר שיתפעל ומאמר שיפעל שמנה הוא ז"ל והנה ביארנו ענין הנסים הנעשים עפ"י טבע המערכותיי בהשתנות עפ"י דרך אחד מהששה מאמרים שזכרנו. אמנם ענין הנהגה אישיית כאשר יצא ממנה נס יתכן שיהי' נס מצד עצמות הדבר שלא תוכל להמציא בשום פעם אף במקום אחר ובזמן אחר כענין ירידת המן שזה ענין זרות נפלא לא תמצא בשום פעם מצד הטבע שהוא חידוש דבר מאין אל היש. וכן מעשה דביתהו דרחב"ד שהבאתי בפתיחת המאמר ובפרק ט' וזהו הענין מ"ש הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים שר"ל טל שני הנהגות האלו כי באמת שניהם הם גדולים מבחינת הארת המשפיע והוא האל ית"ש. אמנם אח"כ קטרגה הלבנה והיא הנהגה הכללית באומרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. ר"ל שינהיגו שנינו העולם הלז' בהנהגה אחת כי דבר אחד לדורי עד שא"ל הקב"ה לכי ומעטי את עצמך שהכוונה שמצד בחינת השפעתה המקבלת מהבורא ית"ש הנה מזה הצד היא באמת מאד נעלה והיא משתווה אל הנהגה האישיית כי שניהם ממקור א' הם יונקי'. אמנם מזה הצד שאתה מנהיג העולם עפ"י הנהגה המסורה בידך הנה מצד עצמותך יש הבדל בין הנהגתך ובין הנהגה האישיית שלא ישתתף בה בחי' עצמותה כ"א רצון אלקי (התרת ספק ראשון והשני שהערנו בפ' א'). והנה באמת הלבנה לא נכנסה לדבר מחמת קנאה ח"ו רק לא ידעה עצם ההבדל אשר ביניהם כי שניהם אל אחד בראם. ובזה הותר הספק הראשון שהערנו בפרק א' על המאמר הלז'. כי באמת לא נכנסה בדבר כ"א בגזיר' צודקת כי לא יתכן להיות שני דברים לדור כמ"ש החכם בפשע ארץ רבים שרי' והנה השיב לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך שאין הכוונ' שתמעיט אורה בכמות או באיכות רק שתשפיל ותמעיט בעיני' ערכה ועצמות'. ובזה תדע עצם ההבדל אשר בינה ובין הנהגה האלקית כי בהנהגת' ישתתף בחינת עצמות' לא כן בהנהגה האישיית כי אין בה שום השתתפות רק רצונו הפשוט. ובזה יתיישב הספק השני שהערנו שם למה לא מיעט' הוא ית"ש בעצמו כי באמת לא נתמעט' אורה רק א"ל שתשפיל דעת' ותמעיט ערכ'. הגם שעפ"י פשוטי הדברים דברי רז"ל מוסבים על השמש וירח הללו הנראים לנו והנה לא יכחיש הדברים מפשוטן שהירח נתמעט'. אמנם כבר כתבנו שדברי רז"ל מפורשים ג"כ בדרך רמז. וזה ענין שכתבנו הוא רמזי הדברים שרמזו לנו רבותינו נוחי נפש. וזה הענין מ"ש הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים (התרת הספק א' שם פרק א') כי באמת שניהם גדולים מצד הארת המשפיע ואל אחד בראם. אמנם מה שזה מאור גדול וזה מאור קטן הכתוב בעצמו מתרצו ואמר מ"ש שזה מאור גדול בעבור שזה ממשלת היום. ר"ל הנהגה האישיות שהיא נקראת יום כמ"ש הכתוב יומם יצוה ד' חסדו ר"ל במדת היום יחבר ד' חסדו דייקא ר"ל הנהגתו האישיות ומלת יצוה הוא ל' צוות וחיבור כמו כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. ומה שזה הוא מאור הקטן בעבור שהיא ממשלת הליל' והיא הנהגה השפיל' הלז' כמ"ש שומר מה מליל' ר"ל עד מתי נהי' מסורים תחת הנהגה הלז' הנקרא לילה בעבור אפילת' וקדרות' דלות לה מגרמה כלום. וע"ז אמר שומר אתא בוקר ר"ל הנהגה האישיית הנקראת בוקר ר"ל שהיא מתעוררת בעת הזאת. כי אז מתנוצץ בחינת חסד לאברהם כידוע. וגם לילה ר"ל גם בעוה"ז שעדיין המערכ' שולטת ומושלת על כללות העולם הנה הרשות מסור בידכם להיות עול' עליון אל פני השגחתו העליונ'. וז"ש אם תבעיון בעיו שבו אתיו כאשר פירש בזוה"ק שבו בתשו' ומיד אתוי שע"י התשו' הקב"ה חותר לו חתירה ממקום כבודו ומקבלו ע"י רצונו הפשוט. והבעלי תשו' מתנהגים ע"י הנהגה האישיית. וז"ש מקום שבעת"ש עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (כמבואר בזוה"ק שנתוסף לו כח מבינה שנק' כח ושם הוא מקור הברכות והנהג' אישיית הדבוק' ברצונו הפשוט). ובזה הותר הספק הראשון והשני שהערנו בפרק א' עיין עליהם. ומ"ש ואת הכוכבים ר"ל ויו מוסיף על ענין ראשון כי הם ג"כ מושלים ומנהיגים העוה"ז ואולי כיוונו בזה אל שבעה כוכבי לכת והם שצ"ם חנכ"ל והותר הספק השלישי שהערנו שם. והנה ענין הנהגו' האלו המה לפי הכנת המקבלים כ"א יתנהג ויושפע עליו כפי מדריגתו והמה השלשה ספרים הנפתחים בר"ה של צדיקים הנכתבים בספר החיים היא הנהג' האישיות כאשר ביארנו זה בשערים בטוב טעם ודעת. ובינונים מתנהגים עפ"י הנהגה התיכונ'. ורשעים נדונים בהסתרת פנים כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא. ועוזב אותם על המערכת השמיימי. והנה המיתה וההעדר כרוך בעקביים כי הענין הלז' הוא מעותד אל התמוטטות ונפיל' כמ"ש כי פתאום יבא אידו פתע ישבר ואין מרפא. משא"כ המתנהג ע"פ השגחתו לשוד ולכפן ישחק כמ"ש אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא. ועל הענין הזה מצינו שהוא ית"ש נקרא בשלשה תוארים הגדול הגבור והנורא וצריך להבין אופני עניניהם ואיכותם. גם מ"ש בפ' אין עומדין ההוא דנחית קמי' דר' חנינא ואמר האל הגדול והחזק והעזוז והודאי והנכבד כו' א"ל סימתינהו לכולי שבחא דמרך השתא הני תלתא לאו דאמרינהו משה באורייתא ואתו אנשי כנה"ג ותקנינהו בתפלה לא הווינן אמרי להו ואת אמרית כולי האי משל למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו ע"כ. והנה יש לדקדק ע"ז ממ"נ כיוון דהטעם דאין לומר שבחים מחמת שאין אנו יכולים לספר בשבחיו וכמ"ש בירושלמי הביאו התוספ' ספ"ק דברכות משל למרגניתא דלית בי' טימא כל כמה דאת משבח את מגנה לה א"כ מי הותר לומר השלשה אלו. אם אמרו רבינו משה הנה צריך להבין טעם הדבר למה אמרו הלא כל כמה דאת משבח את מגנ' לה. ואם נאמר שאין זה גנאי א"כ נרשה גם להרבות בשבחים אחרים ומאי אולמא דהנך שלש' משאר שבחים. ושמעתי מאלוף נעורי הרב הגאון מוהר"ר משה נ"י האב"ד דק"ק שינאוו שהענין הוא כך שאין לנו לומר רק השבחים המתגלים אלינו. וע"ז לא שייך לומר סיימתינהו כי אין אנו אומרים רק המתגלים אלינו וידועים לנו. וע"כ ירמי' ודניאל לא רצו לומר הגבור והנורא באומרם אי' גבורותיו אי' נוראותיו לא שהכחישו ח"ו גבורותיו ונוראותיו רק שאמרו מאחר שאינם מתגלים אלינו א"כ אם נאמר מצד שבחיו במה שיש בעצמותו כביכול אף שאינם מתגלים לנו א"כ תיקשה סיימתינהו לשבחא דמרך עד שהחזירו אנשי כנה"ג עטרה ליושנ' באומרם הן הן גבורותיו וגם עכשיו הם נודעים לנו ורשאים אנו להלל אותו בו עכ"ד ודפח"ח. אמנם זולת דבריו נ"ל לפי הצעות דברינו שבאמת השבחי' הנוגעים לבחי' עצמותו וגדולתו אסור לנו לשבח אותו בהם כי אין אנו יכולים לשבח אותו בשום מדה כי א"כ יהי' הוא ית"ש ויתעל' נושא המדות האלו ויהי' מורכב ח"ו מעצם ומקרה וזה דבר שאי אפשר לומר וכבר אמר הפלסוף שהשוללת במדות הבורא ית"ש יצדקו יותר מן המחייבו' ואין אנו יכולים לתאר לו שום שבח ומעל' כי המעלו' אינם אצלו מקריים כ"א עצמיות לו כי הוא וחייו ודעתו אחת וכשם שאי אפשר לידע מהותו כאשר אמר החכם אלו ידעתיו הייתיו כך אי אפשר לידע מעלותיו כי המה מהותו. אמנם אלו שלשה שבחים האלו המה שלש הנהגותיו והנה מצד פעולותיו מותר לנו לשבח כי מזה הצד אנו משיגים אמיתית מציאותו וכאשר פירשנו דברי הנביא ישעי' דרשו ד' בהמצאו לעיל בפרקים וענין השגח' האישיית אשר הוא מרצונו הפשוט הנה עפ"י הנהג' זו יקרא גדול כי הוא גדול מבחי' עצמותו וחכמתו כי אין לה קץ וסוף וע"כ יקרא גדול וז"ש הכתוב גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו ר"ל כי הוא גדול בהנהגתו הפשוט' ועי"ז הוא מהולל כי ע"י ההנהג' האישיית יתכן השבח וההילול כאשר ביארנו לעיל בפרקים. וענין הנהג' זו הוא בעיר אלקינו כי שם הוא ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה וע"כ הדר בארץ ישראל דומה כמו שיש לו אלוק הואיל והוא מונהג עפ"י השגחתו האלקית והדר בח"ל דומ' כמי שאין לו אלוק הואיל והוא מונהג תחת המערכת ונרא' כאלו השגחת האלקי מסולק ממנו. וע"כ אמר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך וממולדתך כו' אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול. ודרשו רז"ל כאן אי אתה זוכה לבנים ובא"י אתה זוכה לבנים. ולדברינו הוא מובן כי אברהם אבינו ע"ה עפ"י אצטגנינות המערכת והמזלות לא הי' ראוי להוליד כמ"ש רז"ל שא"ל הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך מאי דעתך דקאי צדק במזרח מהדרנא ומוקמינא לי' במערב שנאמר מי העיר ממזרח צדק ע"כ. הנה מבואר מזה שעפ"י המערכת השמיימי וגזירת משפטי כוכבים לא הי' ראוי להוליד אמנם הוא ית"ש רצה להגביהו למעל' מכיפת הרקיע אל הנהג' האישיית על כן צוה לו לילך לא"י ושם יזכה לבנים כי שם צוה ד' את הברכה והשפע האישיות הלז'. והנה מבואר מזה כי ענין גדול הוא מבחי' האישיות כי הוא לפי גודלו וחשיבותו אשר הוא בלתי משוער בשכל שום נברא. אמנם הנורא יאמר על הנהגה התיכונ' שהיא במיצוע המלאכים שמצד זה הוא נורא מאד כי מצינו ביהושע שראה המלאך איך הי' כורע ומשתחו' ובשאר הנביאי' שראו המלאכים איך היו מתבהלים ומתפחדים מרוב אימה ופחד:
וכן הוא מבואר בתנחומא פ' בראשית מן המלאך אתה יודע מה הוא דכתיב וישלח תבנית יד ויקחני בציצית ראשי מן הארץ עד לרקיע אינו כ"א כאורך יד המלאך ואם משרתיו כך הוא עאכ"ו. הנה מבואר שמצד זה הוא נורא אמנם מלת הגבור הוא יאמר על הנהגת הגלגלים ומערכת השמיימיים שמצד זה כיכר גבורותיו וכמ"ש הר"מ בפרק א' מהלכות יסודי התור' המצוי הזה הוא אלקי עולם ד' כו' המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית ובכח שאין לו הפסק שהרי ראינו הגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והאל ית"ש הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף. וכן כתב עוד שם ואלקינו ית"ש הואיל ואין לכחו קץ ותכלית שהרי ראינו הגלגל סובב תמיד אין לו כח גוף הנה מבואר שמצד זה הוא ניכר גבורותיו והנה בשלש' שבחים האלו שהמה מורים על הנהגותיו ופעולותיו המנהיג בם אותם מותר לנו לשבח אותו בהם. וקרובי' דברי אלו לדברי הרב הגאון שהבאתי לעיל וע"ז הענין אמר המשורר גדול ד' מצד ההנהג' האישיית ומהולל מאד כי ע"ז יתכן השבח וההילול אשר כתבנו לעיל בפרקים. אמנם וגדולתו אין חקר. ר"ל כי לא נחקור ונודע עומק השגחה האישיית כמ"ש לעושה נפלאות לבדו אין בעל הנס מכיר בנסו ואי אפשר לעמוד על עומק המושג הלז'. אמנם דור לדור ישבח מעשיך הנעשים ע"פ הנהג' התיכונ' גם וגבורותיך שהוא הנעשה עפ"י המערכת השמים שמזה הצד ניכר גבורותיך יגידו זאת כי על זאת יכול המשכיל לחקור. ועזוז נוראותיך יאמרו. ר"ל כי המוני העם לא יאמרו ויספרו כ"א עוז הנוראות המשיגים ויודעים מהנהג' התיכונה שהוא עפ"י המלאכים. אמנם אנכי אספרנ' גם משבח ההנהג' המעולה אשר היא גדולתך ורוממותך וזו הנהגה האישיית אשר יתייחס למלת הגדול וז"ש ולגדולתך אספרנה. ובזה יובן מה שהיחל בל' רבים יאמרו וסיים בלשון יחיד אספרנה. ולפמ"ש הוא מובן כי המוני העם לא יאמרו כי אם נוראות הנהגה התיכונה ואני אספר גדולת הנהגה העליונ'. ואמר זכר רב טובך יביעו. והכוונה שע"י הזכרת הנסים הללו הם מביעים מעיין נובע השפעה טובה מרב טוב הצפון בהנהגה האישיות וע"כ קראו רב טוב. ובזוה"ק בהקדמה רב טובך טובך לא כתיב אלא רב טובך דא ענוגא דחיין דנגיד מעלמא דאתי. והנה שם הוא השגחה האישיית כאשר כתבנו כמה פעמים והמבין יבין ואומר כבוד מלכותך יאמרו בחשאי כי ענין האמירה בחשאי. וכוונה בזה להנהג' אישיית שהוא משפיע בלי שום התמצעות והשתתפות אשר על כן יתייחס עליו שם המלוכה כמלך העושה דבר לבדו בלי הצטרכות עזר אחר כי הכל בידו כאשר כתבנו לעיל בפרקים. ואמר שענין הנהג' זו יאמרו בחשאי כי אין מגלין הדבר כ"א לצנועים. אמנם וגבורותיך שהיא ניכרת ונודעת ע"י הנהג' המערכת ידברו בקול רם בפני כל עם ועדה כי הוא דבר המתגלה לכל איש ההמוני לא יכחישנה כ"א האפקורסים המאמיני' בקדמות ח"ו ואמר שסיבת האמירה היא להודיע לבני האדם כו' ואמר שמלכותך שהוא השגחתך המעולה הוא מלכות כל עולמים והוא העולמות העליונים ששם הוא השגחתו המעולה. אמנם וממשלתך בכל דור ודור ר"ל שהיא הנהגה התחתונ' שהוא ית"ש רק מושל עלי' כמ"ש לעיל בפ"ה. וענין הממשל' הלז' הוא בכל דור ודור בעול' השפל הלז' כי הנהגה הזו לא תמוש לעולם. והנה בזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: