חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק יב
אם היות שהימים האלה המה מוכנים לנסי' הנעשי' בו מימי קדם טרם צאתם לאור. אמנם מאד תגדל הנס בימי צאתם לפועל וזה עיקר הנס כאשר יד ד' הית' בם להוציאם אל הפועל וזה ענין ההילול לד':
הקודם כבר ביארנו בפ"ח כי הנה הימים האלה המה מיועדים מששת ימי בראשית לנסים האלה והמה שייכים ג"כ לבחי' הנס הנעשה בהם. ואף אם לא הי' הדבר בפועל כי ענין נסים הללו נתגשמו בעוה"ז באשר נעשים בעולם הגשמיי הלז בדברים גשמיים. אמנם ענינים הללו המה מרומזים על ענינים רוחניים דקים הנעשים במקור העליון ואח"כ נשתלשל הנסים הללו למטה בדברים גשמיים. וכבר ביארו אנשי האמת הבאים בסוד ד' הענינים הללו ברוחניות הדברים האלו ובמקורם כאשר ביארם על נכון האלקי האר"י הקדוש בכתביו והרב הר"מ בספר עבודת הקודש ביאר ג"כ קצתם כאשר ביאר ענין יציאת מצרים איך הוא מרומז בשורשו ואיכות הנס איך הי' גדול מאד אשר על כן הגזימה תוה"ק בהזכרת הנסים הללו וזכרה חמשים פעמים כאשר מבואר ג"כ בספרו עבודת הקודש הובא בשל"ה מס' פסחי'. והראי' מוכרחת כי תוה"ק היא נצחיות והיא קודמת לעולם ואיך נכתבה בה נסים שנעשים אח"כ בעולם. וע"כ שענין הנסים הללו כבר נעשו מקודם בשורשם ואח"כ נשתלשלו ונתגשמו בעוה"ז. גם הימי' אשר נעשו בהם הנסים המה עניני אלקים רוחניים וכבר נרשמו בהם ענין הנסים הללו ברוחניות זהו אמתת הקודם. אך אמיתת הנמשך הוא מה שביארנו בפרק הקדום כי הדבר טרם צאתו מכח אל הפועל הנה הוא אפס כאשר קראוהו החוקרים אין. כאשר ביארנו זה באריכות בפרק הקדום והראי' עצומה ממ"ש רז"ל למה נקראו שמם אנשי כנה"ג לפי שהחזירו עטר' ליושנה שירמי' ודניאל לא רצו לומר הגבור והנורא באמרם אי' גבורותיו ואי' נוראותיו מאחר שעובדי כוכבים מרקדים בהיכלו ומשתעבדים בבניו. והנה לכאורה הוא זרות נפלא וכי ח"ו הם לא האמינו בנפלאותיו וגבורותיו אשר עשה שלא יתארו לו תואר גבור ואם מפני שעובדי כוכבים מרקדים בהיכלו ומשתעבדים בבניו וכי מי נתן להם כח לעשות הדבר הלז' הלא הוא אלקי עולם ד' אשר הוא בעל הכחות כולם. אך הענין הגם שהוא מפורסם מגבורותיו ונוראותיו לא רצו לומר אחר שאין הדבר בפועל בזמן הזה הגם שיש בכחו לעשות הדבר גם עכשיו וככחו אז כן כחו עתה. אמנם לא ישובח הדבר אשר הוא בכח כ"א אחרי צאתו אל גדר פעולה בזמן הלז' והנה זה ענין ג"כ בענין נסים הללו הגם שהיו בכח מקדמת דנא הנה לא ישובח הדבר כ"א אחר צאתו לאור הפעול' בזמנים הללו. וז"ש רז"ל בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו. שהכוונה שהוא לא המציא עצמות הנס ומקורה כי כבר הי' הענין נעשה בשורשה ומקור' והוא הקיש על אותם שערי רחמים שהיו כבר ונפתחו לו. והוא נמשל למלך שיש לו אוצרות ומכמוני' אשר לא שזפחם עין אדם וחדרים פנימים חדר לפנים מן החדר ושם מונחים אוצרות וסגולת מלכים אשר אין קץ ושיעור ליופיים וטובם ועשה המלך חדרים חיצונים הרבה כמספר חדרים הפנימיים ובתבניתם ועשה חבלים ושבילים כל חבל ושביל הולך אל חדר אחד מיוחד אשר דרך החבל והשביל הלז נוכל להמשיך האוצרות וסגולת מלכים אשר בחדרים הפנימים. גם עשה ענין החבלים כ"א מכוון במתכונתו ואיכותו הוא נדמה לאוצר אשר בחדר הלז' כענין הברזל אשר נקרא מאגנעט אשר באיכותו יש בו כח ההמשכה למשוך הברזל כן ענין החבלים הלז' כ"א יש לו שייכות למה שבחדר הלז ויהי כי החל האדם לרוב בחדרים החיצונים והתחכמו בזה ונודעו להם כי יש חדרים פנימיים והתחכמו עוד יותר כי בחדרים האלו יש בתי' מלאי' כל טוב בכסף וזהב ואדרכמונים והשיאו עצות ותחבולו' אולי ילכו להמשיך האוצרות האלו להם. וגם פקח אחד ונלבב שבהם התחכם באותן החבלים כי המה נמשכים מאוצרות הללו וכל אחד הוא נעשה מסגולה אשר באוצר הלז' ויש בו תכונת ודמות אוצר הלז' וכאשר התחכם לדעת תכונת החבל הלז ואיכותו ידע והבין מזה תכונת האוצר הלז' וסגולותיו וידע שיש שם אוצרות מלאים סמים אשר המה מועילים לחלאים רעים לרפאות בהם. ויש בהם סמים אשר נוכל להשמר מהם מנשיכת נחשים ועקרבים ועקיצתן לבל יוכלו להזיקו ויהי היום בא עת הצורך לסמים האלו להועיל בהם לחולה מוטל על ערש דוי. והתחכם על החבל הלז' והבין הדבר על בוריו כי מלך אחד בנה ההיכלות וארמונות הלזו וסגר אותם בחותם צר והושיב בני אדם על פתח החיצוני ובחצרות החיצוני' והמשיך להם חבלים מחדרים הפנימיים למען אשר יקום איש כלבב ויתחכם על סוד המלך ועצתו ויקיש בחבלים האלו וימשכ' באופן אשר נודע למלך גודל השתדלותו וחתיררתו לבא אל המלך ולהמשיך מחדרים האלו דבר הצורך להם באותו זמן אזי יפתח לו חדרי אוצרותיו ויניקהו ממגד תנובו' הסמי' וסגולות האוצרות אשר בחדרים האלו והבין זה ממציאות החבלים האלו למה הם באים ומה הן פעולתן וכאשר הבין בחבל אחד כי על ידו יוכל להמשיך הסם הלז' והתחיל למשוך באותו החבל ולהקיש בחדר הלז' ע"י השביל הידוע לו ויפתח לו המלך הפתח והמשיך לו משם הסם המצטרך לו. והנה כאשר ראו האנשים כי ע"י המשכתו בחבל הלז' הוציא הסמים האלו נחלקו לשלשה כיתות הפחותים והכסילים שבהם אמרו כי ע"י החבל הוציא הדבר הלז' ומן החבל יצאו הסמים האלו והתחיל לשבח את החבלים. והבינונים שבהם אמרו כי יש לפנים מאותו החבל חדר ומשם המשיך הסמים ע"י החבל הלז' והתחילו לשבח את החדר אשר לפנים מן החבל הלז'. והמעולים והפקחים שבהם הבינו הענין עד תכונתה כי אין להחבל ולה חדר שום שבח בזה כי המה כגרזן ביד החוצב ויש עליהם שליט הוא המלך גדול ואדיר והתחילו לשבח את המלך. הנה עתה התבונן מאד בזה המשל הלז' איך הוא נדמה לענין שאנחנו בו כי הוא ית"ש יש לו חדרים פנימיים והוא השמים שמים לד' ושמי שמים ושם יש מכמונים ואוצרות נפלאים אין להם קץ ותכלית ושיעור וערך כמבואר במדרשים. והתקין העוה"ז שהוא דומה לפרוזדור בפני טרקלין ושם בו חבלים אשר המה מערך ודמות החדרים האלו ומתכונותיהם והמה הימי' יוצרו שהמה יצירה והוא כחבל אשר בכל יום נוכל להמשיך השפעה כפי בחינתו והנה השלמים כאשר ראו הצורך לאיזה הנס הנה הוא ית"ש הושיט להם החבל השייך לנס הלז' והוא היום אשר הוא מבחי' הנס הלז' והמשיכו בחבל הלז' השפעה אשר מבחי' הלזו וזה ענין שהקיש בשערי רחמים על אותו החבל והוא אותו יום השייך לזה הנס ונפתחו לו ע"י הקב"ה ית"ש הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח השפעתו והנה הכסיל יחשוב שהיום גורם לזה שהוא עושה זאת ומשבח את היום הלז'. אמנם הבינונים הבינו כי יש עוד חדרים פנימיים ומשם המשיך השפע ע"י יום הלז' מעולמות העליונים והפקחים והנלבבים שבהם הבינו כי יד ד' בזה והוא הפותח שער לדופקי ביום הלז' וממשיך ההשפעה דרך יום הלז' אשר הוא מבחי' הנס הלז והיום הלז הוא כצינור בידו ית"ש וזה ענין בכל ימים טובים. וכמ"ש ביוה"כ שבו ביום הוא התנוצצות אור העליון מקור הברכות והיא התשובה אשר קדמה לעולם. וע"כ ביום הזה מלבין עונותיהם של ישראל מלובן העליון ואמר הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. שהכוונה בזה כי ביום הזה גופא יכפר אשר בו התנוצצות התשובה עילאה. כאשר שמעתי ממורי הרב החסיד המפורסים מוהר"י נ"י שזה שאמרו רז"ל עצמותו של יום מכפר שהכוונה שעצמות וזהירות היום הלז' מהתנוצצות האור העליון אשר בו הוא מכפר. וז"ש במאמר המדרש כשהוא אומר זה היום עשה ד' ר"ל שתיקן ועשה אותו מתחלה ויש בו הכנה לנס הלז' נגילה ונשמחה בו אין אנו יודעים אם בהקב"ה אם ביום שהיום גורם שהוא החבל וכבר נעשה בו ענין הנס הלז' ברוחניות כשהוא אומר נגיל' ונשמחה בך הוי אומר בו אנו שמחים כי הוא ית"ש הוציא הדבר מכח אל הפועל כעת והמשיך אותו דרך יום הלז' והוא הצינור וכגרזן ביד החוצב בו. וזה ענין שאנו אומרים בימים ההם בזמן הזה שדקדקנו עליו בפתיחת מאמרינו כי הוא כפל לשון. אך הענין הזכר' הנסים שאנו מזכירים בימים ההם להורות כי אין אנו תולים הדבר ביום הלז' או בעולמות העליונים כי זה כחבל וכחדרים אשר המם כגרזן ביד החוצב בו. והעיקר בזה הוא הבורא ית"ש אשר המשיך לנו כל זה והוציא מכח אל הפועל וזה שאנו אומרים שעשה נסים לאבותינו בימים ההם. ר"ל עם הימים ההם כי אלו הימים המה כגרזן ביד החוצב בו וע"י הימים האלו עשה נסים כי המה צינורות אשר על ידם המשיך השפעתו. ויהי' הב' של בימים ההם בית הכלי כמו יעשה במקצועות וכו'. והנה עשיית הנסים אשר ע"י הימים ההם המה ג"כ בזמן הזה. כי באמת כבר הי' מתוקן הדבר ברוחניות מימי קדם אך עכשיו עשה הדבר הלז' ע"י הימים האלו בפועל גם בזמן הזה ר"ל בעוה"ז שהוא תחת הזמן. ואמר הזה להורות שהנס ההוא קיים לעד לא תמוט כי הוא ענין נצחיי כאשר פירשנו מאמר המשורר במ"ש לעולם ד' דברך נצב בשמים. כי בריאת השמים הי' ע"י דיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וע"י הדיבור ההוא נתהוו ועדיין הדבור הזה קיים ועומד בשמים וע"י הדבור הזה הוא סיבת קיומו כי הדבור הוא נצחיי כן ענין הנסים שעשה לנו הבורא ית"ש ע"י רצונו וע"י הרצון הלז' הוא סיבת קיומו וע"כ כל עוד שהרצון חל על הנס הלז' ר"ל שרצונו עדיין להטיב לנו הנה הנס הלז הוא קיים ביתד תקועה במקום נאמן והוא רצונו הפשוט אשר הוא היתד התקועה אשר עליו משענת הנס. וע"כ אנו אומרים ההלל להורות שאנו מכירים הנס הלז' שעש' לנו ומודים עלי'. וע"ז יהי' הרצון אלקי עדיין חופף על הנס הלז' מאחר שרואה שאנו מכירים טובה ואין אנו כפויי טובה ועי"כ יהי' הנס קיים לעד לעולם כי אחר שהרצון אלקי חופף עליו. וכאשר ח"ו ישראל חוטאים ונסתלק הרצון האלקי מהנס הלל' ונהפך מענג לנגע כאשר הי' הענין הזה בט' באב כי הי' מתחלה יו"ט גדול כמ"ש רז"ל ואח"כ נתנני שוממה כל היום דוה. והוא שנסתלק הרצון אלקי מן היום ההוא אשר הי' יום ישועה ורחמים מחמת הרצון אלקי שהי' חופף עליו כל היום וכעת נסתלק אותו הרצון מאתו ית"ש מחמת עונות ישראל המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים. וזה ענין מ"ש ולא תגעל נפשי אתכם כי ענין סיבת קיומינו וחיותינו וגם מעיקר המציאות שלנו כי לכל דבר אין לו קיום כ"א מרצון אלקי חי החיים המשפיע בקרבנו פנימיות חיותינו. והנה כאשר יסתלק הרצון הלז' מהנבראים הנה במהרה חיש קל ספו תמו והי' כלא היו כי אין לנו חיות כ"א מרצון הבורא ית"ש חי החיים חופף עלינו ובהסתלק הרצון הלז' אין לנו קיום והעמדה. וז"ש חיים ברצונו כי מרצונו הפשוט הדבוק אנו ממשיכים חיים ושפע וברכה אכי"ר. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: