אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק יא

פרק י

במדרש ילקוט כתיב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אין אנו יודעים במי נשמח אם ביום אם בהקב"ה כשהוא אומר נגילה ונשמחה בך הוי אומר בהקב"ה אנו שמחים ולא ביום:

אם היות שהדברים הכחניים בעת צאתם מן הכח אל הפועל נתוסף בהם שלימות מופלג גדול יותר מאד מאשר הי' בכח חויב מזה להחזיק טובה וחנות להוציא יקר מזולל והוא מכח אל הפועל:

הקודם הוא מבואר כי הדברים הכחניים המה חסרים מאד לא יקרא להם שם מעלה וחשיבות אשר הוא מעותד אליו בכח כי העץ הלזו הוא מאחד לעשות מהם דברים חשובים נפלאים והוא כאשר יתארהו בשרד ויחתכהו במקצועות בכסף ובזהב יפה ויעשהו כתבני' איש כתפאר' אדם לשבת בית אמנם בהיות כי עדיין לא יצא הדבר מכח אל הפועל הנה לא יצא עליו עדיין שם חשיבות והוא במתכונתו כשאר עצמיים השפלים (הוא) שאינם ראוים למלאכה זו. וע"ז הענין אמר הנביא חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא כי הגם שהאדם הלז' יש בכחו ויכולתו להדמות עצמו אל האישיים הרוחניים והי' יהי' כאלקים כי ע"כ יקרא שמו אדם ע"ש אדמה לעליון. ואמנם כאשר לא ישתדל בהשתדלות נמרץ להוציא מה שבכחו אל הפועל וילכד בחבלי העצלה והרשלון הנה הוא כאחד מבהמות וחיתו יער. כי הכח הנז' הוא אינו דבר ממשי שיקרא עליו שם מעל' וחשיבות והוא אין כאשר פי' בזה הר"י אלבו בספר העקרים מאמר החכם ומותר האדם מן הבהמה אין במשפט מחייב ר"ל שהיתרון אשר לו הוא הכח והוא אין כי אינו ממשיי שיצדק עליו שם היש ודפח"ח וע"כ אמר הכתוב ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ר"ל האדם הנז' אשר לא ילין ביקרו והוא הכח אשר לו להדמות לאיני מרום. הנה הוא נמשל כבהמות אשר נדמו לאדם והוא מין הקוף אשר היא במראיתה ותנועתה נדמית לאדם. ומה בצע אם הוא בצלם ודמות הגשמיי במראה אדם העליון כמ"ש בצלמנו כדמותנו אם לא ידמה אליו בפעולות כי מה שאנו משיגי' מאלקותו ומדמות האדם העליון הוא פעולותיו הנראי' לנו. וכאשר אמר הכ' ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו א"כ מה זה הדמות במ"ש כדמותנו הוא כאשר פירש"י כדמותנו להבין ולהורות ייע"ש הנה התבאר מזה כי מה שבכח אינו כלום אם לא ישתדל להוציאה מכח אל הפועל הגמור וז"ש הכתוב כי אדם עץ השדה כאשר העץ הלז' הוא מוכן לשלימות נחמד כאשר יפעל בו הפעול' מעשה אמנם כל ימי עמדה על תכונתה עד לא עת צאתה אל הפועל הנה הוא כשאר עצי היער לא יבדל מהם מאשר בכחו להיות מושלם ממעשה ידי חרש. והנה זה הענין ביארו רז"ל במדרש פ' אם בחוקותי תשמור ועשיתם אותם. ועשיתם אתם ע"כ. והכוונה מבוארת לדברינו שהנה האדם הלז' הוא בכחו להשלים עצמו בשלימות אלקי להיות דמי לבר אלהין. אמנם הדבר הכחניי הוא אפס לא יעלה בחשבון הנמצאים ע"כ כאשר יעשה האדם התורה והמצוה וישלים נפשו בהם ויוציא השלימות הכחניי לפועל הנה הוא הי' בעושיו והוא עשה עצמו ברי' חדשה והמשיך על עצמו צורה אלקות רוחניית אשר מזה השלימות באו הנביאי' לידי נבואה כאשר הוא מבואר בשל"ה הקדוש במ"ש במדרש גדול כח הנביאים המדמים צורה ליוצרה. וע"כ אמרו רז"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן. ומזה הטעם אמרו רז"ל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד והוא כי האדם אשר עדיין לא השלים עצמו בצורתו האנושיית הנה הוא כאחד מבהמות שדי כאשר כתב הר"מ ז"ל שהיא בהמה בצורת אדם והנה כאשר יחטא באחת מהנה הנה לא קילקל ועיוות כמ"ש רז"ל איזהו העוות אשר לא יוכל לתקן זהו ת"ח הפורש מן התורה כי אין קורין מעוות אלא למי שהוא מתוקן בתחלה ונתעוות. הורה בזה כי מי שלא השלים עצמו בתחלה ע"י התורה והמצוה בתחלה הנה הוא כבהמ' ורמש וחיתו ארץ ולא יתכן לומר עליו מעוות כי במה עיוות אחרי שלא הי' לו עדיין צורה אנושיית וצורתו הבהמוית לא נתעוותה כי היא על עמדה תעמוד. אמנם הצדיק אשר השלים צורתו האנושיות אחרי כך בחטוא אחת מהנה הנה גדול עונו מנשוא שפגם בנפש אלקית רוחניות דקה מן הדקה ובפגם מועט הוא נפגם כמ"ש במדרש משל לכלי פשתן דקין הבאין ממדינו' הים מתפחמין קמעה הן אבודין. וזה המשל בעיני המשילו במדרש הלומד תורה ואינו מקיימה גרוע ממי שאינו לומד כל עיקר. משל למלך שפקד על עבדו לטעת הגן נחמד בכל עצי עדן אחד נטע הפרדס וקיצץ אח"כ האילנות ואחד אינו נוטע כל עיקר על מי המלך כועס על מי שנטע וקיצץ. הורו בזה על ענין האמור כי הנה זה הלומד תורה הנה הוא ממשיך על עצמו צורה נכבדת רוחניות אלקית בהאי רחישו דרחיש בה כמבואר בזוה"ק על פסוק וישרצו המים שרץ נפש חי' והנה כאשר אינו מקיימה הנה הוא מפסיד הצורה הלזו והוא כנוטע אילנות וקוצץ וע"ז המלך מ"ה הקב"ה כועס יותר כי הוא ית"ש שלח את האדם לעוה"ז השפל לעבוד את האדמה אדמת קודש ולטעת בה כל עץ נחמד למראה ועץ החיים בתוך הגן כאשר כתבנו במליצתינו כי האדם הלז' גיוו הוא אדמ' אדמת קודש נלקחה ממבחר האדמה וממקום המזבח ונשמתו כגרגיר הזרוע בה. והנה האדם הלז' מחויב להשתדל בזה כאשר ישתדל האדם בשדהו לחרוש ולזרוע ולהוציא פריו פרי קודש הילולים והי' פריו למאכל ועליהו לתרופה. וע"כ הזהירו הנביאים על החרישה הלזו באומרם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. כי האדם צריך לחרוש בלוח לבו לעקור העשבים והשרשים הרעים שנשרשו בו והם המדות הפחותות והתאוות הרעות ואח"כ יצמח הפרי והוא המט"ט. וע"כ דימ' הנביא את התורה למים כי השדה הלזו הוא שדה בית הבעל אשר צריכה להשקות' וע"כ אמר הנביא אשריכ' זורעי על כל מים והוא מימי התורה והאדם הלז צריך לשום עצמו כשור לעול כחמור למשא לעדור ולחרוש על לוח לבו אשר שם הזרע הזרוע והוא השכל האנושיי אשר שם בלבות האנשים הוא חבוי ובמשכן המוח הוא המחשבה והרעיון. וע"כ אמר החכם דברי החכמים כדרבונות אחרי שהמשלנו האדם הלז' לשור החורש בשדה. הנה התורה הלזו היא לו כדרבן המכוון את הפרה לתלמי' עפמ"ש בפ"ק דחגיגה מה דרבן הזה מכוין פרה לתלמי' להביא חיים לעולם אף ד"ת מכוונין לב לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. וע"כ כאשר יטע הגן הלז ע"י לימוד תורה כאשר לא קיימ' הנה הוא באוולתו עקר הנטיעות ושיבר האילנות הנה מה מאד תגדל חמת המלך מ"ה ויעלה כאש חמתו ובערה ואין מכבה. אמנם כאשר לא למד כלל הגם שבכחו האנושיי להשלים נפשו האלקית והנה הוא מתעצל האם שעונשו ג"כ חזק כאשר אמר עליו החכם גם מתרפ' במלאכתו אח הוא לאיש משחית אמנם לא תגדל עונשו כאשר יגיע העונש לראשון כי הוא עדיין לא נטע האילנות כאשר דברנו. כי הוא הדבר אשר הוא בכח הנה הוא כאין ואפס לא יקרא בה שום שלימות נמצא והנה הארכנו הרבה באמיתת הקודם אך אמיתת הנמשך הוא מבואר מאד אשר ע"כ חויב מאד להחזיק חן וחסד לאיש הנלבב בכל כח ועוז להוציא השלימו' הכחניי לשלימות הפועל וזה כל עבודתינו בעוה"ז להשתדל על שלימות הכחניי אשר בתוכנו הן להשגת המושכלת והן להשגת אמיתית מציאותו ובחי' עבודתו בלב שלם באהבה וביראה. ומה מאד נשתבח בזה המשכיל אשר אזר כגבר חלציו אל הפעולה הלז' כמה רב גוברי' וחילו אין ערוך לו והקב"ה ית"ש ויתעלה משתבח בו כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר. הנה נודע כמה אנו חייבין להחזיק ישועות חן לפועל הלז' המוציא דבר כחניי לפעולה גמורה ושלימה. וכאשר כתבנו שאמרו עליו כאלו עשאו לעצמו אחרי אשר הוציא שלימות אנושיי אשר לו מכח אל הפועל והנה מזה נבא לביאור המאמר שהתחלנו בו בראש הפרק מאחר שנודע לנו כי ההילול ושבח להמוציא הדבר מכח אל הפועל. הנה יהי' הדרך מפולש לפנינו בהבנת המאמר אחרי שנקדים הקדמה אחת קטנה בכמות וגדולה היא אלי באיכות ולחשיבותה אייחד לה פרק בפני עצמו:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה