חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק י
אם היות שביארנו שענין הנסים הנעשים המה מיועדים ומוכנים לזמן הלז'. אמנם לא יצדק זה כ"א בנסים הנעשים לנו ע"י השגחתו הן בלי אמצעי והן ע"י האמצעים המערכיים או הגלגלים. אמנם מה שיהי' הצלחה רבה ע"י המערכות או שום שינוי מפאת גרם המערכותיי. הנה זה לא יושקף על הזמן כי הוא מקרה והזדמן בכל עת שיקרה ובכל עת שיזדמן:
הקדמת הענין הוא מבואר בדרך עיון המחקריי כי אנו רואים כי המערכה תסבב דברי' הפכיים וכן הוא ישתנה בהנהגתו ובהשפעתו חילוף לא מעט כי לפעמים תריק מותר השפעתם עד בלי די ולפעמים היא מצומצמת צמצום עצום ולא תערוף ותזול טל אורותם כ"א מעט מזעיר. אמנם זה הוא מפאת הזדמן ומקרה לפי התחלף שינוי מצבם ותנועתם ולפי התמזגות הארבעה יסודות אשר ביניהם וכפי מצב המזלות, כאשר ביארו זה התוכניים בספריהם כאשר יעמוד איזה מזל במערכה רעה היא מורה רעה על העולם כמ"ש שבעת המבול הי' מזל דלי במערכ' רעה והי' מורה על רעות רבות. גם הראב"ע הביא זה בפ' תשא וכן יש לזה פני הראות במס' שבת לענין הקזה שבעת שיעמוד מזל מאדים בזוזי היא סכנה להקיז דם והוא מבואר שכל זה הוא מפאת הזדמן מצב המערכת המזלות עפ"י סבובן וסידורן התמידיי והנה אם כן ההצלחה אשר יושפע ממנה היא עפ"י ההזדמן ומקרה מבלי כוונת מכוון ואינם מתייחסים לזמן זולת זמן אך יקרה בעת שיקרה. ובזה מובן מ"ש במדרש רבה וז"ל הצדקה שלכם המועדות שלכם שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. והנה יש להבין דהנה המועדים הם עפ"י הנסים שאירע לנו. ובאמת אם להם יקרה נסים מי ימחה בידם לעשות מועדים בימים ההם. אך הוא הדבר שכתבנו כי ענין המועדים לא יתייחס אלא לנו כי כשעושה הקב"ה לנו נס ביום מן הימים עפ"י רצונו הפשוט הנה הי' היום הזה מוכן ומיועד לזה מיום ברוא ה' את השמים וארץ כי לא נתחדש אצלו רצון והוא מתייחס לנס הלז' לפי בחינתו א"כ בהגיע תור וזמן הלז' בכל שנה ושנה הנה היום הזה יום גילה אשר בו נתאחד הישועה האלקית הרצוניית. והנה יש לדקדק כי ענין המשפט היא גזירה שכליית והחוקה היא גזירה הכרחיות לא נדע עילת חיובה. והנה הדבריים השכליים גם המה יודעים לא כן דברים השמעיים. וא"כ מ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן כו' ומשפטים בל ידעום. לכאורה הדבר בהיפוך כי החוקים בל ידעום לא המשפטים. אך הענין יתפרש לדברינו עפ"י האמור שאין לעובדי כוכבים הנהגה האישיית וע"ז הענין אמר מגיד דבריו ליעקב. ויש לפרש שממשיך ומשפיע הנהגתו ליעקב ויהי' ענין מגיד מל' המשכה כמו נגיד שענינו הוא שכל העם נמשך אחריו וכן התרגום משכו וקחו נגידו. וכן מקשה תיעשה נגיד תתעביד. ומלת דבריו יתפרש מלשון דבר אחד לדור. וכן מצינו במקרא ידבר עמים תחתינו שפירושו שינהיג עובדי כוכבים תחתינו. וז"ש שממשיך השפעתו והנהגתו ליעקב וזה ב' עניני הנהגות האחד הנהגה הכוללת אשר קבעה במערכות ושם בהם חוק ולא יעבור באופני מעמדם ומצבם וסיבובם. והשנית היא הנהגה רצוניית שהוא לפי רצונו ומשפטו לכל אחד לפי מדריגתו ועפ"י זכותו הכל בצדק ומשפט. וז"ש חוקיו ומשפטיו לישראל שהיא הנהגה הכללית שהוא חוק ולא יעבור אין בידה לפרוץ גדר שגדר בה אלקי עולם ה'. והנהגה הבדודה שהיא מרצונו הטוב והוא מתנהג בה כפי משפט וצדק כמ"ש צדק ומשפט מכון כסאך. וזה שסיים בהללוי' כי לנו ראוי להלל לשמו הגדול. וז"ש המשורר רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה אמר שהצדיקים ירננו בהנהגה האישיית המכונ' בשם הוי' כמ"ש לעיל. ואמר כי לישרים נאוה תהלה ר"ל להמתנהגים עפ"י הנהגה הבדודה הלזו נאוה תהלה כי להנהגה זו נאה להלל לשם ה' אשר הוא יחיד בהנהגה הלזו. וזהו הענין שאמרו רז"ל שחזקי' המלך לא רצה לומר שירה על נס שנעשה לו מחיילי סנחרב עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שהוא הי' סבור שהוא עפ"י הנהגה התיכונה שהיא ע"י המלאכים כמ"ש ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. (הגה"ה ואם תשאל ותאמר לפמ"ש בפרקים הקודמים שנס קריעת ים סוף לא הי' ג"כ אלא שינוי המערכותיי בכמה ומצב כמ"ש במהר"ש יפה סדר בראשית פ"ה סי' ד' ואעפ"כ אמרו ישראל שירה. אך כבר כתבנו דבאמת כל אלו הנסים נעשים מהשגחתו ית"ש בתחלת הבריאה כמ"ש תנאי התנה עמהם שהכוונה ששם בטבע המערכה סידור הנהגתו ועל אותו העת לא שם בה כח ההגרות המי' כמ"ש בפ' הקדום. אמנם כאן חשב חזקי' אחרי שענין הריגת החיילות הי' ע"י מיצוע המלאכים וגם הם משתתפים בזה אזי אין לומר שירה אחרי שגם הם משתתפים בו. משא"כ בקי"ס שלא הי' שום שיתוף להמים כי מה שנבקעו הוא מחמת אפיסת כח ההגר' מהם מחמת הסתלקות הרצון האלקי המקיים כח הגרתן. ואפשר עוד לומר שענין שירה הלז' מה שהוא ית"ש המשיך אותם לתוך המים בהשגחתו הפרטית. וע"ז אמרו השירה כמ"ש אשירה לה' כו' סוס ורוכבו רמה בים. ועי"ל כי קודם שנכנסו לארץ אמרו שירה אף על הנס הנעשה באמצעות מערכות וכמ"ש רז"ל עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה וכבר כתבנו הטעם שאין אומרים שירה על הנס שבח"ל מצד שהוא באמצעי' המערכות וקודם שנכנסו לארץ אמרו שירה אף על הנס שבח"ל והוא נס הנעשה במציעות המערכות. וי"ל בהיפוך דמה שהוכשרו מקודם כל הארצות לומר שירה משום שקודם שנבחר הארץ הי' השגחה האלקית שופע אף בח"ל). אך באמת שגה בזה כי הי' עפ"י הנהגה האישיית מרצונו הפשוט רק שהמלאך הי' שליח לעשות רצון השם והם היו בדבר זה כמו אבני אלגביש במורד בית חורון שהם לא פעלו מכה זו רק הוא ית"ש שלחם והם הי' כגרזן ביד החוצב בו כן הי' ענין המלאך ה' שהכה במחנה אשור והתבונן בזה ההבדל בין הנהגה התיכונה שהוא ע"י מלאך שהכוונה שהם מושלים בזה ובידם להטיב ולהרע כפי התמנות שמינה הוא ית"ש לכל אחד כידוע שיש לכל דבר שרים כענין גבריאל שר האש ירוקמי שר של ברד אף ברי שר מטר הגם שהוא ית"ש משגיח עליה' יותר ג"כ מן הנהגה המערכת כי שם אינו משגיח כל כך כמו שביארנו בפרקים הקודמים. אמנם מה שנעשה לפעמים ע"י מלאך יכול להיות שהוא עפ"י הנהגה האישיית והראי' שאמר בענין יציאת מצרים ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שהוא ביצירה והכתי כל בכור אני ולא שרף שהוא בבריאה ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ד' אני הוא ולא אחר הכוונה על הנהגה המערכת הנה מבואר שענין הנס הלז' הי' השגחה רצוניית. והנה ארז"ל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מלמד שכיון שניתן רשות למשחי' אינו מבחין בין טוב לרע דמשמע שהי' מלאך המשחי' בעם. והנה לכאורה הם המאמרים סותרים וכמדומה לי שראיתי באיזה ספר שעמד ע"ז אך ע"פ הנחתינו הוא לפי פשוטו אמת ויציב שבאמת הנהגה הלזו ר"ל הרצון על הנס הלז' לעשות הדבר הלז' הי' מרצונו הפשוט שלא הי' מחויב הדבר עפ"י המערכת ולא ע"פ רצון המלאכים כ"א יד ד' היתה בו ורצונו הפשוט ומ"ש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שהכוונה שלא עבר שום רצון אחר כ"א רצוני ודברי וע"כ צ"ל שענין העבר' הזאת אינה העבר' ממש כי איך שייך זה אצל הבורא ית"ש הפשוט בתכלית הפשיטות כי לא שייך אצלו העברה והעתקה ממקום למקום ובכ"מ שהזכיר ענין כזה כבר תיקן זה המתרגם ופירש הדבר להבינו בדרך כבוד וייחסו הכל אל כבוד הבורא ית"ש כאשר תרגם והנה ד' נצב עליו והא יקרא דד' מעתד עלווהי ויעל מעליו אלקים ואיסתלק מעלווהי יקרא דד'. הנה ייחס הכל אל כבוד הבורא ית"ש והוא פנימיות הרצון אשר שורה עליו. ומקרא מלא דיבר בכיוצא בו והי' בעבור כבודי ייחס העברה דרך כבוד לכבודו ית"ש וע"כ לומר שמ"ש ועברתי בארץ מצרים שהכונה בו על פנימיות הרצון שלא הי' כ"א רצונו בדבר. אמנם פעל הדבר ע"י מלאך המשחית. והוא ברור לדעתי. ואל יקשה בעיניך שעל כרחינו להודות שגם הדבר הנעשה ע"י מלאך הוא מרצונו כי איך נעשה דבר בעולם שלא מרצונו. אך באמת כבר כתבנו זה בשערי' והוא מפורסם בפרסום עיוני שזה הי' רצונו הפשוט לתת הדבר ביד המלאכים וביד מערכת השמים ורצונו מסולק מהם. והנה הדברים עשה עפ"י רצונו הפשוט אף שיהי' ע"י שליח נוכל לומר בו שזה רק הדבר הנעשה ע"י כענין המלך היושב בבית העצה עם שריו ויועציו שגם ברשות היועצים והשרים להוועץ בדבר עם המלך. והנה הגם שאי אפשר להם לעשות בלתי אם נודעו עם המלך והמלך מסכים לזה. אמנם כבר הוא מחוקי רצון המלך לעזוב כמה דברים על השרים הנכבדים והם יעשו אף מבלי רצונו ר"ל שלא ישאלו אותו על זה. והנה זה הענין מערכת השמים ושרים העליונים כפקודת השרים היושבים ראשונה במלכות ויועציו. אמנם הדבר הקשה המובא אל המלך והוא בעצמו צוה לעשות הדבר מבלי עצת השרים ויועצים. הגם שצוה לעשות לאיזה שר או יועץ. הנה לא יתכן לומר שהשר או יועץ הלז' הוא משותף עמו בדבר זה רק הוא כגרזן ביד החוצב בו. ומרגלא בפומי דאינשי לומר זהו מעשה המלך והוא עשה הדבר. וזה ענין שאמרו בפ"ק דתענית א"ר יוחנן שלש מפתחות הן שלא נמסרו ביד שליח והן בידו של הקב"ה ואלו הן של חי' ושל גשמים ושל תחיית המתים. שהכוונה בזה שלא נמסר התמנות הלז' ביד שר או ממונה. אמנם אפשר שיעשה הדבר ע"י שליח. וכן מצאתי כתוב בשם הראב"ד שענין השליח הוא שר העולם הנראה לנביאי' מושל במרכבה נאצל מן הסיבה העליונה וכח העליון בו כו' והתבונן בדבריו ותמצא שמסכים לכל דברינו אשר כתבנו בענין התמנות השרים העליונים. וזהו הענין שאמרו בפ"ק דכתובות ומעשה ידיו מגיד הרקיע מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר וקשה במקרא כתיב ומעשה ידיו דמשמע מעש' ידיו של הקב"ה ואיך הוציאו הדבר מפשוטו ומפרשי במעשה ידיהם של צדיקים. ורש"י דחק בזה לפרש מעשה ידיהם של צדיקים דהוא מעשה ידיו של הקב"ה והוא דחוק ולדברינו הוא מובן שענין הכתוב הוא שאמר השמים ומערכותי' מספרים כבוד אלכי מגדולת העבד ניכר גדולת האדון. אמנם ומעשה ידיו בפרוטרוט שהיא הנהגה האישיית מגיד הרקיע והוא הרקיע שעל החיות הקודש ומפרש בגמ' מעשה ידיהם של צדיקים שענין הנהג' הלזו היא ממעשה ידיהם של צדיקים מחמת כשרון פעלם ועבודתם הרצוי' הם ממשיכים הנהגה זו להעולם ובאמת הוא מעשה ידיו של הקב"ה. וע"כ אמר מאי ניהו מטר כי ענין הנהגה זו היא הנהגה האישיית כמ"ש שלש מפתחות ביד הקב"ה וחד מינייהו מטר. ובזה נבין מ"ש ברבה סדר בראשית פי"ג עכו"ם אחד א"ל לר"י בן קרחה אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים ואימתי אנו ואתם שמחים בירידת הגשמים שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו מה כתיב אחריו הריעו לה' כל הארץ כהנים ולוים וישראלים לא נא' רק הריעו לד' כל הארץ. והנה יש להבין בזה המאמר ונעיר בו כמה ספיקות שונים. הספק האחד מה ענין שאל' זאת ומה דבר חכמה אשר אמר דבשעת ירידת גשמים כולם שמחים מי לא ידע זאת כי תועלת הכללי שהוא צורך לכל אדם. ומה חידש בזה עד שאין הדבר פשוט אצלו הוצרך להביא מקרא המסייעו. הספק השני למה תפס דוקא ירידת הגשמים הלא בכל הטובות הכלליית כענין זיו המאורות הנעשה להאיר על הארץ והצמחות אילנות ודשאים כמו שתיקנו רז"ל ע"ז ברכה אשר ברא בריות טובות להתנאות בהם בני אדם ושאר דברים כיוצא בהם. אך הענין הוא עפמ"ש הנה אנחנו עם בני ישראל בכללות מונהגים עפ"י השגחה האישיית הגם שהפרטיים מסורים תחת המערכה אמנם הכלל הוא מושגח מאתו ית"ש וזש"ה הן אל כביר לא ימאס שעל הרבים תמיד הנהגתו חופף עליו כל היום. וזהו מ"ש בסוטה פ' אלו נאמרין ותפלה בכל ל' והאר"י לעולם אל ישאל אדם צרכיו בל' ארמי'. דאר"י כל השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בל' ארמי ומתרץ בגמ' שאני ציבור כו' ייע"ש הנה מכללות דברי רז"ל מבואר שהיחיד הוא אינו מושגח כ"כ מהשגחתו עליונה הנה הוא צריך בתפלתו לכוון באופן שיסכימו ג"כ מלאכי השרת להטיב לו אם שהתפלה צורך גבוה כנודע לבאי' בסוד ה' והוא רק לשמו הגדול ולא לשום מלאך ושרף ח"ו כמבואר במדרש כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו אמנם התגלות השאלה ומבוקשי' צריך שיהי' באופן שהשרים והמלאכים יסכימו ג"כ תפלתו ויכניסו תפלתו לפנים מן הפרגוד כפירש"י ז"ל אמנם הצבור המה מושרשים למעלה ממלאכי השרת כי כללות ישראל הוא סוד שיעור הקומה וע"כ אינם צריכים למלאכי השרת כי המה קרובים יותר אל ה' ממלאכי השרת. והנה מזה מבואר שכללות ישראל מתנהגים ע"פ השגחה עליונה משא"כ העובדי כוכבים כי המה היו מסורים תחת השרים והמערכות כמ"ש רז"ל אין מזל לישראל שנאמר כה אמר ד' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותו' השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה עובדי כוכבי' מחתים ולא ישראל. וז"ש אתם יש לכם מועדות בזמן שנעשה לכם הנס עפ"י השגחה עליונה ואנו יש לנו מועדות. בעת הצלחתם עפ"י המערכה הם קובעים מועד זה למשתה ושמחה. בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחי'. כי ההנהגה האישיות לא יסוב עלינו. ובשע' שאנו שמחים אין אתם שמחים. כי שמחת הרשעים בהנהגה המערכות אם נעשתה להם טובה על ידי' אף שהיא הצלחה כללית אף שגם לישראל יצמח מזה טובה כענין כל הטובות הכלליות וכמ"ש רז"ל כשהם בטובה אנו עמהם בטובה וכשאנו בטובה אין להם עמנו כי אנו עפ"י הנהגה האישיית אשר לא תשפע כ"א לאנשים הראוים אלי' לא תעדיף ולא תחסור מאחר שהיא מכונת מכוון ומרצון הפשוט משא"כ המערכה שהוא שופע על הכלל מבלי כוונת מכוון ע"כ כל הבריות הם משותפין בו אף אנחנו עם בני ישראל. מ"מ אין אנו שמחים בהם אחר שהמערכה אין לה התלות בזמן ואין אנו עושים מועדים על הטובה הבא' מפאת המערכה אשר לא תשקוף על הזמן כ"א בהזדמן באיזה זמן שיהי'. ואימתי אנו ואתם שמחים ר"ל שיהי' מפאת ההשגחה האישיית שיהי' שמחה אף לכם וגם תשפיע עלינו והתיר זה השאל' בהמצאו הגשמים שהמה מפאת השגחה האישיית כמו שביארנו ויש להם ג"כ התלות ביום ר"ל שאיכות היום הוא מתעלה ומתגדל על ידם כמ"ש גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ והרבה כאלו שזכרו רז"ל בפ"ק דתענית והוא כי כל יום שנעשה בה ענין נסיי מהשגחה אלקית הנה נתעלה ונתגדל אותו היום וקנה בה מעלה וחשיבו'. והנה מעתה דבר גדול דיבר הפלסוף הלז' בהמצאו דבר שהוא מפאת השגחה האישיית והיא טובה כלליית לכללות העולם. ובזה הותרו שני הספיקות שהעירו בזה עיון עליהם. ומעתה יתבאר מ"ש במדרש המועדו' שלכם ע"פ הנחה שהנחנו בראש בפרק הלז'. כי ההשגחה אלקית תכון על הזמן הלז' בלתי זמן אחר. והיום הלזה הוא מוכן לכך מששת ימי בראשית ואיכו' היום מתייחס לנס הלז'. ע"כ המועדות שלנו הם ומתייחסים לנו כי אנו מתייחסים על פי הנהגה האישיית. משא"כ לעובדי כוכבים כי הם ביד המערכ' ושרים העליונים. וזהו ענין הזכרת נסים ואמירתנו שעשה לנו נסים בימים ההם בזמן הזה שהערנו עלי' בראש המאמר הזה ויעדנו לבאר אותה ויתבאר בפרקים הבאים אחרי שנקדי' מאמר בפרק הבא בס"ד: