אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק ט

פרק ח

בב"ר פרשה א' ד"א כי גדול אתה ועושה נפלאות כו' בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסים עמו שנושאין עמו במשאוי אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם הוא לבדו מתקלס בעולמו הוא לבדו מתהדר בעולמו א"ר תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות למה כי אתה אלהי' לבדך אתה לבדך בראת את העולם בראשית ברא אלהי':

אם היות שקצת מחכמי המחקרים מצד הגזירה הצודקת שהוא ית"ש האחד הפשוט לא ייחסו לו כ"א כוללת הבריאה אמנם ריבוי הדברים והפוכיהם ייחסום אל הסמוך אמנם לא כן דעת השלימים בדת אלקי וחכמי התורנים האמיתים כ"א יוצר הכל הוא מבריאה הגדולה עד שלשול קטן שבים:

הקדמת הענין כי הנה הסכמת רוב חכמי החקיר' וקצת מהתורנים שא"א לבריאו' רובי הנמצאות וכ"ש ההפכיים אם לא ע"י התמצעות מצד הקושיא הגדולה שהעירו עלי' כי אחר שהסיבה הראשונה ית"ש בתכלית הפשיטות והאחדות הגמורה מכל צד שיבחן כמ"ש המורה בח"א פנ"א ולא יפול שם אחד על זולתו באמיתית כלל כ"א על דרך השאלה והעברה כמ"ש העקרים במ"ב פי' הנה א"כ יקשה מאד איך ימשך מאתו החומריים מתחלפים והפכיים שונים כי מהפשוט לא ימשך כ"א פשוט ולא חומריי ולא מורכב. והנה נאמרו בזה דיעות שונות הדעת האחד שמציאות הריבוי והחילוף הוא מצד החומריים כמו שהאש באיכות אל יקפוא המלח ויתיך השעוה כי הוא פועל בכ"א כפי הכנתו. והנה דיעה זו היא דיעה כוזבת והוא דעת אפלטון שחשב כי אין פעולות הש"י יש מאין רק הוא חומר קדום ח"ו כמבואר בהפלת ההפלה. ועם שהרב הר"מ במורה פי"ג מביא דעת זה חלילה לנו לומר שהוא נושא פנים לדיעה זו המאמין בחומר קדום ח"ו. וכאשר כתב שם הררש"ט המפרש והדעת הב' הוא דעת ן' סיני שהריבוי נמשך מהאמצעים שהנמצאים מושפעים זה מזה ואמר שמהשי"ת ב"ה הושפע שכל אחד פשוט (בלבד ולהיות שכבר ישוער בו צד ריבוי בשכל ההוא והוא היותו משכיל א"ע ואת זולתו שהם ב' מיני השכלות לכן יושפע ממנו שכל א' פשוט) ונפש הגלגל הראשון וגרמו כי מהשכלתו את עילתו הפשוטה יושפע ממנו שכל א' פשוט ומהשכיל א"ע אשר בו ב' דברים הא' היותו שכל פשוט והב' היותו אפשרי המציאות יושפע ממנו הגרם ונפשו כי מהשכלת עצמו היותו שכל פשוט שהוא מושכל חשוב יושפע נפש הגלגל ומהשכילו אפשריות מציאותו שהוא מושכל פחות יושפע ממנו חומר הגלגל ומהשכל השני יושפע שכל פשוט שלישי ונפש הגלגל וגרמו על דרך זה עד השכל העשירי והוא שכל הפועל שלא נמשך ממנו אלא העוה"ז השפל לא שכל פשוט אלו דבריו. וזה הדעת יותר קרובה לדת אלהי וחכמי התורניים. כאשר התחזקו בדיעה זו הרב המורה בח"ב והעקרים במאמר ב' פי"א אמנם לא על דרך שהאמינו ן' סיני שהוא על דרך החיוב כהמשך האור מן השמש כ"א על דרך החידוש והריצוי כמבואר שם במורה ח"ב פכ"ד. והדיעה השלישי הוא דעת ן' רש"ד כי מהש"י עם היותו אחד יומשכו ממנו פעולות מתחלפות שההקדמה האומרת שמהפועל א' לא ימשכו דברים רבים אינם אלא בפועל הפרטי הנגלה אבל בפועל הכולל ית"ש שהוא פועל בידיעה לא תצדק שהפועל בידיעה יפעול דברים רבים. וכן הוא הגזירה הג' שכתב הרב בח"ב פכ"א ואמר בן רש"ד שכל הדברים סידרו מאתו ית"ש סידור ראשון דרך גזירה ורצון גמור אמנם כולם לתכלית אחד שהוא קיום המציאות שעם היות בו רבוי דברים ושינוי וחילוף בפרטיי כלו נקשר קצתו בקצתו וכלו עולה לתכלית אחד כמו שהנפש המדברת עם היותה אחד יש בה חילוף פעולות שכלן תכליתן אחד והוא קיום האדם. והנה הדיעה זו היא הדעה המובחרת ורצוי' יותר בעיני חכמי עמינו וכאשר יראה לדיעה זו פני הראות בשמות רבה פ' כ"ז וכמ"ש שם מהר"ש יפה מ"ש שם בשר ודם מכה באיזמל ואם שהעקדה בשער ב' נטה לדעת ן' סיני שהרבוי נמשך מהאמצעים ומביא ראי' מדברי ר"א הגדול שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שאור לבושו כינוי לשכליים הנבדלים וכן החכם ר' שם טוב החזיק בדעתו (גם חכם אחד הכה על קדקד ן' סיני והביא דבריו בעקרים מ"ב פי"ג ייע"ש). אמנם לפי דעת השכל הישר עפ"י התורה אלקית הנה זאת הדיעה הוא כמתנבא בענינים אשר אין השכל יוכל להשיגם כי המה דברים העומדים בכבשונו של עולם. וגם איך נאמר זה שמצד השכלת השכל הראשון עצמו הושפע ממנו שכל ונפש הגרם וחומרה ומשכל העשירי לא נשפע כ"א עוה"ז השפל ולא אתנו יודע מה ההבדל אשר בין השכל הראשון אשר יושפע ממנו שכל ונפש הגרם וגרם ובין השכל הפועל שלא יושפע ממנו כ"א הנמצאים החומריים הלא הוא גם הוא משכיל עילתו וב' בחי' עצמותו והוא היותו שכל נבדל והיותו אפשרי המציאות ואם נאמר שנתמעטה השכלתו משכל הראשון ט' מדריגות מה נשוב על השנות אותו משכל הט' שגם ממנו הושפע שכל הנפש הגרם וחומרה אשר אין ביניהם חילוף כ"א מדריגה אחת, ועוד שכל הספיקו' שהעיר הרב המורה לדעת ן' סיני המאמין שדברים אלו הושפע דרך חיוב. הנה יקשה ג"כ לדעתו כמ"ש החכם ר' ש"ט אמנם דעת רש"ד היא הנכונה ורצוי' בעיני כל בעל דת בעבור שאינה חוקרת בפרטות הבריאה כי אין לנו לבדות בענינים אלו העומדים ברומו של עולם דברים מלבינו כי מי יגבה לבו בדרכי ה' לחקור על הדברים הטפשים מחכמתו העליונה וכמו שאין למהותו קץ ותכלית ולית מחשבה תפיסא בי' כן אין לחכמתו קץ ותכלית ולית מחשבה תפיסא בי'. אמנם הוא לא השתדל כ"א לתת טוב טעם על כללות הספק שהעירו בו בעבור שלא יפול בו כ"כ מהזרות הנפלא ויפה דיבר בזה כי אחר שהתכלית אחד הנה הוא ית"ש כל יכול ומאחר שהשיגה חכמתו ית"ש תכלית הכולל הנה הפרטים נעשה דרך האחדו' התכלית הכולל וזה אצלי כוונת דבריהם בב"ר פ"א וז"ל ד"א אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת האומן והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו לדעת היכן הוא עושה חדרין האיך הוא עושה פשפשין כך הי' הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם והתור' אמרה בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו עכ"ד. והנה המפורשי' הקשו ע"ז המאמר כמה קושיות האחד מה שהתחיל לומר שהתורה הוא אומן ואח"כ אמר כלי אומנתו ואחר כך במשל שהביא המשיל התורה לדיפתראות ולפנקסאות. והקושיא הב' מה הוצרך הוא ית"ש לאומן הקצר קצרה יד ה' מלעשות כל אלה ומה ענינו לבשר ודם אשר ישיגנו הליאות ועמל. ועוד קשה התורה גופא מי ברא הלא הוא ית"ש יוצר הכל הוא. אך הענין כי הם עמדו ע"ז הקושיא עצומה שהתפלספו בה המחקרים איך יצא משכל הפשוט בריאות מתחלפות אמנם תירצו זה עפ"י הנחה זו שהנחנו כי הוא ית"ש ברא הדברים הנפרדים אחרי שסיבתן התכליתית הוא אחד. ויש לבאר זה עוד יותר שאם לפי ראות עינינו נראים דברי הנמצאים מתחלפים בעבור שאין אנו משיגין על נכון תכליתן הכללי ואיך כל הנבראים מקושרי' ומתאחדים אחת באחת יתדבקו ואף בעניני חקירתינו אנו הולכין מן הפרט אל הכלל כי בחקירתינו בענינים הפרטיים החלקיים עלה נעלה אל עילתן הכללי וכן על דרך זה נעלה מעילה לעילה שעלי' אשר היא אצלה במדריגת עלול והוא עלולה ממנה וכמ"ש כי גבוה מעל גבוהים שומר. אמנם לא כמחשבותינו מחשבותיו ית"ש כי הוא משיג כל הפרטיים החלקיים בהיותו יודע הכלל והוא ידיעת עצמותו ומהותו ית"ש כאשר הודו ע"ז כל הפלסופים וכמבואר בדברי הר"מ במ"נ ובפרק ב' מהלכות יסודי התורה וכאשר הודו ע"ז כל הפלסופים בבחי' ידיעתו כל הנמצאים עם שהוא שכל פשוט והסכימו לזה שבידיעת עצמותו ידע הכל כן נאמר בסיבת הבריאה כי הכל נברא מעצם כבודו בלי אמצעים רק בעבור התכלית הכולל שהוא אחד נבראו הפועלים המחולפים ואדרבא לפי דעת ן' סיני יקשה עלינו איך יהי' ידיעת הבורא ית"ש בכל הנמצאים הפרטיים החלקיים אחר שהוא ית"ש לא יצא ממנו כ"א שכל אחד פשוט הגם לפי דעת המורה והרב הר"י אלבו בעקרים ודעת הרב בעקידה שכל ענינים נבראו ע"י אמצעים אמנם על דרך החידוש והריצוי ולא על דרך החיוב. עדיין הדבר הזה מקושי ההבנה איך יקיף ידיעתו הנמצאים הפרטיים שלא נבראו משכל הפשוט כ"א ע"י השתלשלות השכליים הנבדלים אם לא שנאמר כי אחרי שהשכל הפועל משיג כל הנמצאים אשר על ידו נבראו וכן השכל אשר למעלה ממנו משיג אותו וכן הדבר בהשתלשלות מלמטה למעלה עד הסיבה הראשונה ית"ש. אמנם זה דוחק גדול ובאמת יש ליכנס בזה בחורין ובסדקין ליישב הדבר בעומק. אך אין רצוני לחקור בזה אחרי שלדעת ן' רש"ד הדבר מובן כפשוטו אחר שהוא ית"ש ברא הכל מרצונו ומחכמתו ביחד כאשר ביאר בזה הרב מהר"ש יפה בב"ר פ"א סי' כ"א דעת רשב"י שאמר תמה אני על מה נחלקו אבות העול' ב"ש וב"ה אי שמים נבראו תחל' או ארץ כי הכל נבראו ביחד כאלפס וכסוי' כמ"ש קורא אני אליה' יעמדו יחד שהכוונה בזה שהוא ס"ל כדעת ן' רש"ד שהכל נבראו מכחו ויכולתו בלי שום מיצוע. והנה מצינו שביאר המשורר בזה ענין הידיעה של הבורא ית"ש מצד בריאתו אותם ביחד כמ"ש היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ביאר בזה מאחר שהוא ברא אותם ביחד מבלי מיצוע הנה הוא מבין אל כל מעשיהם כי בידיעת עצמו ידע הכל. והנה הוא הדבור אשר דיברנו הגם שלעינינו יראה הדברים מתחלפים ומהופכים זה מזה אמנם הוא ית"ש הצופה החלק מן הכל והכל הוא אחד והוא כדמיון מנורה של פרקים עשוי' חוליות חוליות כאשר יראה אדם שאינו אומן בזה ואינו יודע תכלית החוליות והפרקים יחשוב בדעתו שהמה ענינים מפורדים אמנם האומן יחבר אותם ויהי' הכל אחד בעבור שיודע שתכליתן הכללי הוא אחד. וכן הענין בכללות העולם כי אנו רואים החלקים מפורדים ואין אנו יודעים איך התקשרותם והתחברות' איך אחד באחד יגשו והיו לאחדים אזי אנו חושבים שהדברים מפורדים אמנם הבורא ית"ש רואה הכלל המדובק בפרטיים והי' המשכן אחד והנה זה הענין שאמר במדרש אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו. והענין כי התורה היא חכמתו ית"ש וגם הוא תכלית הכללי של העולם והנה ע"י שהיא חכמתו ית"ש הנה יצדק בה שם האומן כי החכמה היא העיקר במעשה בראשית ומזה הצד הוא ג"כ כלי אומנתו כי כשנערוך אותו אל מול הבורא ית"ש אשר הוא הפועל בחכמה וידיעה דברים מתחלפים שונים נמצא החכמ' כלי אומנתו שע"י פעל כל הנמצאים כמ"ש כולם בחכמ' עשית ואומר ה' בחכמה יסד ארץ. אמנם מצד היותר סיבה תכליתיית הנה היא במדריגת דיפתראות ופנקסאות כי על ידי התכלית הכללי ידע הנמצאים והפעולות הפרטיית וז"ש שהי' הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם ר"ל שהוא ית"ש לא הביט אל הפעולו' הנפרדות כ"א על תכלית הכולל והוא אחד. וזה הענין ביאר המשורר באומרו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. שהכוונה בו לדעתי כי המשורר העיר הספק הלז' ותירץ אותו כדעת ן' רש"ד וז"ש מה רבו מעשיך ה'. ואיך יצדק זה שיצא נמצאים נפרדים מאחדות הפשוט אשר ע"ז כיוון באמרו השם העצם כי הוא מורה על הי' הוה ויהי' והקדמון לא יהיה כ"א אחד כמבואר במורה ובחו"ה שער היחוד וא"כ איך יצאו ממנו מעשים רבי' והמון בריות לאין תכלית ויישב הספק הזה באומרו כולם בחכמה עשית שאם לא יצדק זה בפועל הפרטי הנגלה אמנם יצדק זה בפועל הכלליי הפועל בידיעה וחכמה. ואמר הסיבה לזה כי מלאה הארץ קניניך ר"ל כי כל הנמצאים אין אחדם שיצא מן התכלית הכללי הכולל כל הנמצאי' ותכליתן אחד וז"ש מלאה הארץ קניניך כי הקנין הכוונה על ענין התכליתיי כמ"ש ה' קנינים קנה הקב"ה בעולמו תורה קנין א' שמים וארץ קנין א' אברהם קנין א' וישראל קנין א' כו' כאשר ביארנו זה בשערים שהכוונה בזה על הסיבה התכליתיית כי התורה היא סיבה חכליתיית לעולם בעבור שהנמצאי' יקיימו אותה וכן שמים וארץ כמו שביארנו שם. והנה אחר שביארנו ענין הבריאה איך הוא הכל מידו ית"ש בלי אמצעים נשוב לעיין בענין השגחתו ית"ש ועשותו הנפלאות אם הוא ע"י אמצעים או בלי מיצוע. והנה מצאתי בזה דעת החוקרים שהוא ע"י אמצעים והחכם בעל דרך אמונה בעשרה מאמרים הביא בזה ג' דיעות האחד הוא דעת הראב"ע וסייעתו שהאמצעי הוא הנביא כמו שנראה ברוב הנסים הנמצאים ע"י הנביאים וטענתם שהפועל הפשוט במורכב לא ישלם כפועל המורכב במורכב והנביא מצד הדבקו בשכלו בעולם השכל הפשוט יקבל פועל השי"ת ב"ה ומצד עצמו שהוא מורכב יפעול בהיולי המורכב ואז אצל עיונו ודבקותו בכל יפעול בכל ויעשה מה שירצה בהיולי החלקי. והנה כאשר יעיין המשכיל בדבריו יראה שהסיבה המכרחת אותו לזה הוא הקושיא הראשונה שהעיר על עיקר הבריאה איך יצאה מאחד הפשוט כן הקושיא הלזו העירה לראב"ע בענין ההשגחה וההנהגה וז"ש כי הפועל הפשוט במורכב לא ישלם כפועל המורכב במורכב והבן. (וזה סעד למה שכתבתי לעיל שענין הידיעה של הבורא ית"ש תלוי בענין הבריאה ודוק בזה). והנה הוא תירץ כתירוץ ן' סיני שע"י האמצעים נעשה ההנהגה הלזו והוא ע"י הנביא שהוא ממוצע בין הכלל והפרט והדעת הב' היא דעת הרלב"ג שלחשבו שכל הצורות נשפעות מהשכל הפועל אמר שג"כ הפלאות שהם צורות בנושאי' ראוי שייוחסו אל מלאך שהוא השכל הפועל כמו שנמצא ברבים מהפלאים שנזכר בהם מלאך כמו בסנחרב וכדומה אמנם יהי' שם ג"כ נביא כדי שיהי' הקיבול חלקיי עכ"ד והנה הוא ג"כ עמד על הקושיא הראשונ' ושם ג"כ הנביא האמצעי'. אמנם ההבדל בינו ובין הראב"ע כי הראב"ע סובר שהנביא מדבק עצמו בו ית"ש שהוא הכל ולדעת הרלב"ג הנביא אמצעי בין השכל הפועל לנמצאים התחתונים החלקיים. ואפשר שדעת הראב"ע שדביקות הנביא אינו כ"א בעולם השכליים הנבדלים כמ"ש מצד הדבקו בשכלו בעולם השכל הפשוט (כך מצאתי הגירסא מועתקת ביפה תואר סדר בראשית פ"א). אמנם ההבדל בינו ובין הרלב"ג כי לדעתו הנביא הוא הפועל זאת מצד הדבקו בשכל הפשוט הנה ישאב שם ממעייני הישועה. ולדעת הרלב"ג עיקר השופע הוא המלאך לעולם הלז' אמנם הנביא ההוא כלי המוכן לקיבול השפע בכדי שיהי' הקיבול חלקיי ואיך שיהי' הנה הוא מבואר שדעתו הוא כי המלאך השופע הפלא הלז'. ויש בזה דעת שלישית שהכח השמיימי היא ממוצעת לפי שכל עניני זה המציאות נכנעים אליו. וחזקו זה הדעת מקצת כתובים. אמנם דעת בעל ד"א שהפליאות אינם מתייחסים אלא להשי"ת ב"ה בלי אמצעי כמ"ש אני ה' אני ולא מלאך ואמר כמו שחק הטבע הוא מידו ית"ש כן השינוי הטבע לא יהי' אלא מידו ית"ש. וחילוק בין הפלאים שהוא דבר שינוי הטבע לא יהי' (ע"י) שום אמצעי' כ"א מהשי"ת לבד. ובענין הנס שהוא אצל הצלת עם או איש הכרח שיתמצע שכל הפועל. ובענין האות והמופת שהוא אצל הודעת הדברים הכרח שיתמצע הנביא עכ"ד. והנך רואה שכל התפלספותן ודעת שלשתן כללתי ביחד בפרק ו' כי שם כתבתי כי באמת יש שלשה הנהגות הנהגה המערכת וגם בזה יהי' ענין נסיי עפ"י טבע המערכת ר"ל שענין הנס הוא ג"כ טבע המערכת במעט ממנו ויחלק הדבר למאדיי ומעטיי ר"ל שהוא טבע המערכה בעצם רק הוא נסיי בא' מהט' מקריים כמ"ש בסמוך ולקמן פרק י"א וכאשר נבאר זה לקמן בפרקים והנהגה התיכונה היא הנהגה ע"י המלאכים כמבואר בכתבים. ר"ל שהם אמצעים והנהגה השלישית היא הנהגה האישיית אשר היא בידו ית"ש. אמנם הנביא כפי מדריגותו כך יושפע עליו ההנהגה אם הוא מושלם מאד בשלימותו גבוה מהמלאכים הנה יושפע עליו שפע הנהגה האישיית. ואם הוא אינו שלם כ"כ בשלימות מופלג יושפע עליו מעולם השכלים הנבדלים. ואם הוא בשלימות הפחות יהי' ענין הנס עפ"י המערכה. וזהו דרך ישכון אור ויתיישבו בו כל הדיעות והיא הכרעה נכונה בין אלו שלשה דיעות. והרב בעקידה שער נ"ד הביא שלש חלוקות בעניני ההנהגות האחד הנהגה הכללית לכל עם ועם מא"ה עפ"י המערכת. אך הבורא ית"ש הוא משגיח ע"ז בדרך ראי' בעלמא כמ"ש משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם וענין הראי' הזאת שלא יהי' מתנהג עפ"י העוולה והעיוות הגמור כאשר ראה בדור המבול עוצם העוול הכללי אשר כל הנמצאים השחיתו דרכם הביא המבול שמבלבל את הכל והשחית והרס בעברתו כל הנמצאים. אמנם עיקר ההנהגה אינו על ידו כי אם על ידי המערכה. וענין השני אשר הוא לעם המיוחד והוא עדת בני ישראל עמינו הוא ית"ש משגיח אליהם בדרך פנוי כמ"ש ופניתי אליכם אמנם לא זה עיקר הנהגתו. והנהגה המעול' אשר היא על ידו הוא לחסידי קדושי עליון כי הוא ית"ש מקושר ומתאחד עמהם בהתקשרות בתשוקה וחפיצה ודביקה. והנה בעיקר ההבדל אשר שם בין הנהגת עובדי כוכבים לישראל יפה דיבר אך לא שת לבו לבאר הדבר עד תכליתו ולהניח שלש הבדלים בין הנהגה והשגחה אשר לישראל בשלש השגחות מחולקות כאשר ביארו. (הגם שכ' שם בפי' שיר של פגעים מ"ש כי מלאכיו יצוה לך כי יש קורבה להשי"ת שיספיק להשגיח בו אבל ע"י מלאך או שליח אמנם כשתופלג הקורבה יפלטהו וישגבהו הוא בעצמו ולא עוד אלא עמו אנכי בצרה עכ"ד. ולא תטעה בזה שהוא כיון לדברינו שזהו ענין הנהגה התיכונה ע"י המלאכים. שבאמת ג"ז השגחה אישיית רק שנעשה ע"י מלאך כמו בסנחרב ויצא מלאך ה'. וכאשר נבאר זה בפרק עשירי בס"ד והוא מבאר ג' הבדלים אשר בהנהגה אישיית אמנם לא שת לבו לבאר ג' הנהגות אלו). והנה הרב הר"מ בפרק שמיני בהקדמתו לפרקי אבות כ' בענין הפלאים והנסים לסלק ההתחדשות והרצון מהשי"ת ב"ה והוא שהרצון אלקים הי' בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כולם על טבעם תמיד ולזה הוצרכו החכמים לומר שכל המופתים היוצאים חוץ לטבע קדם בהם רצון ה' בששת ימי בראשית והושם אז בטבע הדברים שיתחדש בהם מה שיתחדש והרואי' יחשבו שעתה נתחדש ואין הדבר כן ועל דרך זה כ' במשנה עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וז"ל ואמרו עד"מ שביום ב' בהחלק המים הושם בטבע' שיוחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע ויום ד' כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע כו' ראה דברים אלה טובים ונכוחים כי לא יחלוק בזה מהיות ענין הנס שינוי הטבע הנהוג לגמרי אלא שאמר שגם זה השינוי כבר הושם בטבע להעשות לצורך השלימים והרי הם טבע נסתר שמור אליהם. ובכן לא יקרא שינוי והתחדשות רצון בו ית"ש וגם לא נשתנה הטבע מטבעו כי מטבעו הוא ההשתנות הזה לעת ראוי. ואביא דמיון נאות לזה הנה הברזל דרכו לרדת למטה וא"א לתלותו באויר אלא במסמרים ובא איש בקי בטבעיות וידע סגולת האבן השואבת הנקרא קלאמיטה והניחה למעלה מהברזל ומשכתהו אליו עד שיתלה באויר. וכן בא איש חכם וסך גופו בדם סלמנדריא ונכנס בתוך האש הנה הרואים יחשבו שנעש' לאלו נס ושינוי הטבע ובאמת אינו כן שהדברים טבעיי' ומ"מ הדברים האלו ראי' על חכמת האנשים ההם וסגולת האבן והסלמנדריא שע"י נעשה זה מה שלא נעשה בדבר אחר ולאיש אחר. וכן מעשה נסים לשרידים אשר ה' קורא יראה לאנשים שהוא שינוי בחוק הטבע ואין כן אלא מטבעו המושם בו שישתנה מנהגו בהתחבר אליו צורך השלימים וגזירתם בו ומ"מ הוא אות גדול למעלות החסידים ודביקות רצון ה' והשגחתו ית"ש הפרטית בהם מזולתם שהשתנות המנהג אינו אלא להם וז"ש ר"י תנאים התנה הקב"ה כו' ורצה שזה טבע קדום מושם בהם ואין זה התחדשות רצון ולא שינוי טבע אבל הוא נס לעיני הרואים ומופת ראי' לחיבת בעל הנס עכ"ד. ראה דברינו שדברנו בפרק הקדום המה נכללים בדבריו אלה ועצם הסיבה שהעיר אותו לזה הענין בעבור התחדשות רצון אצלו ית"ש הוא הסיבה אשר העיר אותי והנאני מאד שכוונתי לדעתו הגדול אמנם ההכרח הלז' שהכריח לומר שהי' הדבר מושם בטבע הנבראים הוא ההכרח שיכריח אותנו לומר שהי' הדבר מיועד ומוכן לזמן הלז מאז כי זולת זה הי' שינוי והתחדשות רצון על הזמן הלז'. אמנם להבין אופן הסידור המערכת איך שלא יהי' זה שינוי טבע אומר כי כבר כתבנו בהקדמה כי הדברים מתחלפים בהיותם מכוונים לתכלית אחד הנה הם דבר אחד וכאשר כ' האבן רש"ד לעיל כי הבריאה הנה היא דבר אחד בעבור היותו כולם פונים לתכלית אחד. וזה אצלי כוונת רז"ל באמרם ת"ח מרבים שלום בעולם. כי הנה אחר שיראה שהנמצאים אשר בעולם יש ביניה' הפירוד והחילוק אמנם כשיבא התכלית האחד אשר הוא מייחדם הנה יבא ביניהם שלום ויהיו כולם מקושרים באחדות וז"ש ת"ח מרבים שלום בעולם כי הת"ח הוא הסיבה התכליתיית לכללות העולם כמ"ש החכם כי זה כל האדם ודרשו רז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. וז"ש רז"ל כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. והכוונה כי אם נייחס האחדות והחיבור בנמצאים השפלים כדעת ן' רש"ד הנה לא נדע הייחוס אשר בין העליונים והתחתונים כי המה רחוקים מאד בכמותם ואיכותם וכאשר העיר זה הרב מוהר"ש יפה על דעת ן' רש"ד. אמנם האדם השלם העוסק בתורה הנה הוא האמצעי בין השמים והעולם השפל והוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה התחתון אל הקצה העליון ומאחד אותם ומקשר אותם והוא הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא ממשיך רצון הבורא ית"ש בכל העולמות כי ע"י הוא ית"ש מתקלס בעולמו וכמ"ש ישראל אשר בך אתפאר. והדמיון למלך שבנה ארמונות והיכלי שן והתקין שם אוצרות יקרים וזהב ופז והושיב שם את בנו וכאשר הבן מתנהג בדרך נכונה ורצוי' לאביו הנה רצונו ותשוקתו על הארמון הלז' ומתקנו תמיד בעבור שדעתו נוחה הימנו כי אחר שהסיבה התכליתיית הוא בנו הנחמד ובהנשא התכלית ינשאו הפעולות לעומתו משא"כ אם בנו חטא וישר העווה אזי יסתיר פניו ממנו ומשבר את הארמון ומגרש את בנו מעל פניו. והנה להיות הדבר כאשר הונח כי כל העולמות נבראו בעבור האדם הנה סידור הטבע אשר שם הוא ית"ש במערכת המה לתכלית האדם השלם ולצורכו וא"כ כאשר יגרום הצורך בהמשך הזמן על שינוי הטבע הנה אזי ישתנה הטבע בעבור רצון יראיו ואין זה פעולות מתחלפות שתכליתן אחד והוא לעשות רצון יראיו. והוא נדמה לאומן הלז' העושה כלי אחת כי יעשה בה פעולות מתחלפות ודברים ההפכיים כי פעם יתיך הכסף ופעם יקפיאנה ויקש' אותם ואין זה כ"א פעולה אחת בשם וזה שמו אשר יקראו להעשות כלי אחת כי אלו הדברים המה להוציא כלי אל מעשהו כן הענין בטבע הלז' כי במה שנשתנה אין זה שינוי כי אחרי שהכל לעשות רצון השלימים בין הסידור השמיימי ובין שינוי הסידור תכליתן אחד. אמנם אמירתם תנאי התנה הקב"ה לדעתי אין מן הצורך לומר ששם הטבע בה שישתנה לעת הזאת אך בדרך אמוניי יש ליישבו עפ"י פשוטו אחרי שנודע כי הוא סובל עולם בזרועו אמנם זה ע"י רצונו הפשוט המחי' כל הברואים כי רצונו הוא מהותו וכמ"ש לעיל בפרקים כמ"ש המשורר חיים ברצונו עי"כ הסידור המערכותי הוא נתלה ברצונו הפשוט כי כל העולמות והנמצאים המה מקושרים ומאוחדים ברצונו הפשוט המחי' את כולם והוא רצון הפנימי המתפשט בעצמות ופנימיות כל הנמצאים. לולא התפשטות הרצון הלז בהנמצאים לא היו יכולים להתקיים אפילו שעה אחת וע"כ אחר שהוא ית"ש צופה ומביט מראשית דבר אחריתו כל הדברים אשר נפלו אח"כ בזמן מן הזמנים היו מיועדים ומוכנים לכך מראשית הבריאה מרצונו הפשוט אשר הי' עליהם להעשות בהם נסים וא"כ סידור המערכת הנעש' מרצונו הפשוט אין לו התפעלות הסידור הטבעיי בזמן הלז' כי אז אין הרצון שופע על סידורו אמנם על שינוי הסידור הרצון הלז לא נשתנ' כי הוא מששת ימי בראשית. וזה אצלי כוונת דבריהם מאמר שהבאתי בפרק הקדום באומרם לאיתנו לתנאו שלכאורה יקשה ע"ז למה הוציאו הדבר מפשוטו ששב לאיתנו הראשון להגרת המים. אך באמת לא חלקו בזה על הפשט הכתוב ששב לאיתנו ותקפו הראשון. אך הוקשה להם איך יוצדק לומר ששב לאיתנו כאלו הי' הכח הזה נפסק ממנו כי אם יעכב אדם האבן למעלה הנה לא יתכן לומר שנפסק ממנו כח היריד' למטה אך שפסק פעולות הירידה אמנם ככחו אז כן עתה וכשיסיר המניעה יוצדק לומר ששב לפעולתו הראשון אמנם לא יוצדק לומר ששב לכחו ותקפו כי הכח הזה לא נפסק בשום זמן מהזמנים ואיך אמר וישב הים לאיתנו שמורה כאלו לא הי' לו עד עכשיו הכח ההוא ולפי פשיטת הענין המובן מזה הי' לו לומר וישב הים להגרתו והמשכתו שזה ולא זולת הוא הדבר אשר נפסק ממנו. אך מפ"י מה שאמרו תנאי התנה יתיישב הענין והוא כי הוא ית"ש תנאי התנה ר"ל שמאז הי' רצונו שבזמן הזה לא יהי' הסידור טבעיי הלז' ונמצא א"כ שבהגיע התור וזמן הלז' לא הי' כח ואיל ביום ההוא שימשך הגרתו אחר שענין הורתו הוא ע"י רצון הפועל הבורא ית"ש ובהגיע הזמן הלז' לא הי' רצון הפועל שופע אל כח ההגרה ע"כ נפסק הכח הלז' וע"כ יצדק מ"ש לאיתנו כי בזמן הלז' לא הי' הים באיתנו כי נסתלק רצון האלקי המקיים אותו והוא לדעתי ענין אמיתי ונחמד. והנה בזה יתיישב קושי' מהר"ש יפה על מ"ש בשוב הים להגרתו שש לתנאו כי זה יצדק בהבקע הים שאז הי' התנאי ואיך יצדק זה בשוב הים להגרתו שאז כבר קיים התנאי אך לדברינו עמדו בזה במה שיש בזה מן הקושיא מל' איתן שנראה שער עכשיו לא הי' להים כח ההגרה והמשכה. והנה הרב המורה במורה נבוכים פכ"ט החליף השיטה וכתב שדברי רז"ל בנפלאות זרים שהם רואים שהנפלאות הם ממה שבטבע ג"כ על צד אחר. וזה שהם אמרו כשברא הקב"ה את העולם והטביע על אלו הטבעיים שם בטבעיים ההם שיתחדש מהנפלאות בעת חידושם ואות הנביא הוא שהודיע ה' את העת אשר יפעל הדבר כמו ששם הדבר בטבע שהוטבע עליו וכאלו שם בטבע המים שיגרו תמיד רק בעת עבור ישראל בים אז יחלקו המים. וזה כולו לבריחתם מהתחדשות דבר עכ"ד. והנה המפרש כתב שכל דבריו הוא בדעת חז"ל הוא כי הנפלאות המה דברים טבעיים ככל הטבע הנהוג כי האש כבר אפשר שלא תשרף לסיבה שפלה או גלגלית וכן המים אפשר שיעמדו משהגרה לסיבה חיצונית שתתחדש על המעט כמו שיעמוד האבן למעלה אם ימצא דבר מקשיי וא"כ לא פעל בנס הלז' שום דבר חוץ מטבע ההוה ואות הנביא אינו כ"א הודעת מתי עת התחדשות הלז'. והנרבונ"י גילה דיעה זו יותר באומרו שלפ"ז ענין הטבע תחלק לשני בחינות מאדיי ומעטיי והגרתן הוא טבע המאדיי ועמידת ההברה היא טבע המעטיי עכ"ד. והנה אם באמת הי' כוונת רז"ל כדבריהם יפה תפסו עליהם כל המחקרים ושפכו סוללה חזקה ובנו עלי' מצודות גדולים כי הדיעה הזו נראית כדעת ארסט"ו האומר שהעולם נמשך מאתו דרך חיוב. וכן הרב בעצמו לא סבר וקיבל עליו דברי רז"ל לפי פירושו הן מ"ש תנאי התנה והן מ"ש עשרה דברים נבראו בע"ש. אמנם יש לפרשו על דרך הלז' שהוא ית"ש כאשר חידש הטבע ושם בה כח על הסידור הלז' הנה הוא מתקיים על רצונו הפשוט הלז השופע עליו בכל יום וע"ז אנו אומרי' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשי' שזה החידוש הוא ענין תמידי בכל יום. וא"כ כאשר נדע כי ביום הזה שנבקע הים הי' רצונו שיבקע על כרחינו נוד' שהי' הרצון הזה קדום בו ית"ש מאז הבראותם וא"כ ע"כ נודה לדברי הרב שהטבע הלז' לא יהי' בטבעו וכחו להיות שופע בזמן הלז' וא"כ מהו אות הנביא ע"כ לומר כדברי הרב על הודאת עת התחדשות הדבר. אמנם מה שיקשה ע"ז מענין דור המבול כי אלו לא חטאו לא הביא עליהם המבול. גם מצינו שנתלה להם זמן רב אולי ישובו כמ"ש והי' ימיו מאה ועשרים שנה. גם בסדום ועמורה ונגעי פרעה ופתיחת הארץ לקרח וכיוצא בהם הכל הי' בשביל חטאם ואם זה מסודר מששת ימי בראשית שכן יהי' בזמן ההוא כפי מה שיתחדש בטבע אין זה תלוי בזכותם ומהו אות הקשת כ"א לא סודר כ"א מבול אחד בטבע הדברים הנמצאים. א"כ מהו הצורך לקיום הברית אלו דברי המחקרים מה שתפסו על שיטת הרב בדברי התנאים השלימים האלו. אמנם לדעתי אין מזה שום תפיסה על שיטת הרב כי ענין הקושיא הלז יהי' בענין ידיעה ובחירה. וכבר יישב בזה הרב המורה ז"ל

שהוא ית"ש יודע בידיעה נעלמה המשארת טבע אפשרי הגם שאין דעתינו משגת זאת אמר הטעם כי אין לידיעתינו בזה שום השגה כי כח הגשמיי לא ישיג ענין הרוחניי ומכ"ש להבורא ית"ש שידיעתו היא מהותו וכשם שאין מהותו מושג לשום נמצא כך ידיעתו אינו מושג לשום שכל נמצא וכן הענין הלז' בענין הנסי' והנפלאות שהבורא ית"ש ידע כי בדור הזה הצורך שיבא מבול לעולם בעבור עונם אזי שם כח בטבע לעת הזאת (חסר) התנה עמהם. וע"כ לא חשבו רק הנסים הנעשים ע"י המערכה והנמצאים שתחת גלגל ירח כענין האריות והעורבים. וההנהגה השנית היא הנהגה הסדורה על ידי האישיים הרוחנים לאנשים השלימים הראוים לזה כענין המלאכים שבאו לקראת יעקב בבואו מפדן ארם. וכענין המלאך שהכה המחנ' של סנחרב והרבה כיוצא בהם. וענין הנהגה הלזו אינה סדורה פעם אחד מששת ימי בראשית באופן שאח"כ יסולק השגחתו ית"ש ממנו רק השגחתו יותר תדירה אלי' בכל יום. וע"כ לא חשבו רז"ל בענין הנסים הנעשים ע"י המלאכים שתנאי התנה הקב"ה עמהם כי ענין התנאי לא יוצדק אלא בדבר העושה כרצונה בלי השגחת הבורא ית"ש בפרוטרוט. וע"כ מתחלת עשותם וסידרם התנה עמהם התנאי משא"כ בדבר אשר הוא ת"י השגחתו בכל עת אינו צריך לתנאי והנהגה השלישית היא הנהגה העליונה האישיית אשר היא ת"י ית"ש בלי מיצוע והיא מתאחדת בו עצמות ודיבוק נפלא כמו שביארנו לעיל בפרקים הקודמי', וענין הנסים והנפלאות הנעשים על ידו ית"ש הן ע"י אמצעים כענין המערכת והמלאכים או בלי אמצעים כענין הנהגה האישיית הכל הי' גלוי וידוע לפניו שיתחדש ענין הנס הלז' בעת וזמן הזה. ומעתה נבא לבאר מאמר הפונה קדום שביאר ההבדל אשר בין הבורא ית"ש ובין מלך ב"ו שענין הנהגתו ית"ש והיא מידו ואין לשום דבר שבח וקילוס בזה אף בהנהגה המערכת שהנסים והנפלאות הוא במציעת המערכת אעפ"כ אין להם בזה שום שבח וקילוס וכמו שאבאר וז"ש בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה על ענין החסד והטובה והנהגה ישרה שמנהיג אותם הנה בזה גם גדולי המדינה מתקלסים עמו שנושאים עמו במשאוי ומנהיגים עמו המדינה אבל הקב"ה איכו כן כי הוא לבדו ברא את העולם וע"כ הוא נתן כח ואיל בכל הנבראים ובעת אשר רוצה לשנות הדברים הנה לא נתן בהם מתחלת הבריאה כח על הסידור ההוא. וא"כ אין להם שום שבח על שינוי הטבע הלז'. וכן על סידור הטבעיי אין להם שום שבח לפי שהוא ית"ש סידר אותם וע"כ הוא לבדו מתקלס בעולם על הנהגה האישיית שע"ז יתכן ההילול והשבח והוא לבדו מתהדר בעולמו על ההנהגת המערכת שההידור הנרא' מזה הוא רק לו לבדו כי הוא ית"ש שם הדברים בטבע מערכותן ובעת הצורך להשתנות לא שם בהם הטבע הלז'. וזה שמפרש ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות למה ר"ל למה מתייחס הפלאות רק לך ולא על מערכת השמיימי שמהם נראו הנפלאות האלו. ומפרש כי אתה לבדך בראת העולם בלי שום אמצעים רק מידך ורצונך ואתה שמת הטבע במערכת ושינוי הטבע בעת הצורך. ובזה נשלם מה שרצונו לבאר בזה הפרק:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה