חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק ז
אם היות שגודל אלהינו מאוד נעלה מצד עוצם פלאי ברואים הנוראים אשר כל רואיהם יכירום כי יוצרם ועושם אין מספר וקץ לחכמתו ויכולתו כמ"ש מה רבו מעשיך. ואומר כי אראה שמיך. הנה עוד תשוב תתפלא הפלא ופלא מעוצם השגחתו אליהם ומחי' את כולם אשר לולא השגחתו עליהם כמעט קט הי' כלא הי' וישובו אפס ואופס:
אמתת הקודם הוא מבואר ומפורסם ולא יכחישם כ"א האפיקורס המאמין בקדמות העולם ח"ו בל אשא את שמותם על שפתי ובל אלחם במנעמיהם כי במעט העיון יהרוס המשכיל אשיותיהם וישדד מצבותם וכבר לחמו ואזרו חיל הקדמוני' במלחמה הלז' מול אבן הנגף הלז' אבן הזוחלת חמת תנינים וראש פתנים ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו ימ"ש וזכרם. אמנם לעדת בני עמינו מאמיני' בני מאמיני' תשורי מראש אמנת החידוש גודל פלאי היצורים ונעשים הכי נכבד הוא כמ"ש הנביא שאו מרו' עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אוני' ואמיץ כח איש לא נעדר והנה כאשר ישכיל המשכיל הזה בעין הבחנה יראה כי הבורא אותם הוא יחיד ומיוחד באחדות הפשוט לא יחובר אליו שום עצם מקרה והוא היודע ודיעה וידוע כי אליו השכל והמשכיל והמושכל אחד והוא וחייו ודעתו אחד ואינו חי בחיים שחוץ ממנו וידע בדיעה שחוץ ממנו כמבואר כ"ז בספרי המחקרי' האמיתים הרב הגאון ר' סעדי' ז"ל בס' האמונות והדיעות והרב החסיד בעמ"ח ס' חו"ה והר"מ בספר המורה ובהלכות יסודי התור' ידרש המעיין וימצאם. ואחרי שדעתו ויכולתו הוא מהותו ואינם מקריים אצלו כשם שהוא ית"ש הוא א"ס כן לחכמתו ויכולתו אין קץ וסוף כאשר נשכיל זה ממוצאי הדבר ופתח תקוה אשר בו נקוה להשיג השוללת מאמיתת מציאותו כמ"ש הנביא דרשו ה' בהמצאו ר"ל באיזה צד שהוא נמצא והוא ממציאות נבראיו כי הוא ית"ש רחוק מכל רחוק מצד עצם כבודו וקרוב מכל קרוב מצד מציאות נבראיו וז"ש מבשרי אחזה אלוה וז"ש קראוהו בהיותו קרוב הוא כמו שאמרנו זהו אמתת הקודם. אך אמתת הנמשך כי כאשר יוודע למשכיל עוצם ואחדותו יוודע למשכיל ג"כ כי אפס זולתו ר"ל כי אפילו יתוש קטנה לא הי' מתקיים זולתו והי' אפס וכל הנמצאים שאנו רואין בלתי אפשרות להם להתקיים אפילו רגע מבלי השפעתו כי ממי ישאבון שפע חיותם אחרי שאין לעולם כ"א בורא אחד יוצר הכל הוא. והנה מזה נדע גודל חכמתו ויכולתו איך הוא משגיח ממרום שבתו על ברי' שפלה שבשפלים ונקלה שבנקלים והוא משגיח ברגע אחד על כל העולם בכללו כמ"ש זן ומפרנס מקרני ראימי' ועד בצי כנים ואינו מסיר השגחתו מכל הנמצאי' לפי הרבות מיניהם ואישיהם אפילו רגע אחד לא ישיגנו שום ליאות ועמל והוא סובל הכל בזרועו הרמה כמ"ש אני עשיתי אני אשא ואסבול. לא ישיגנו שינה ותנומה. וכמ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל והרבה מזה אשר יאריך זכרם מלבארם במגילה עפה הלזו וכאשר יתבונן המשכיל בזה בעיון נמרץ אזי ישתומם ויתבהל מאלהי עולם ה' אשר אין קץ ותכלית לחכמתו ויכולתו והוא סובל כל עלמין וממלא כל עלמין לית אתר פנוי מיני' ויתבושש מעוצם זיו כבודו ומעוצם השגחתו אליו בכל רגע ורגע ויירא ויפחוד וייבוש מהשקיפו על נגלותיו ונסתרותיו ויחלה מרוב אהבתו אותו ויהי' בלבו כאש בוערת בשלהבת העולה מאליו לו ית"ש ויהמה בזכרו אותו ותהי נפשו נוהמת מגודל גיל עליצתה בבוראה וישמח וירוה בו יותר מכל רוה ויהי' זיו עדנו לו לעידון יותר מכל עידון ולעונג יותר מכל עונג לא יחפוץ כ"א ביקרו ולא ישתוקק כ"א בדביקותו ולא ישמח כ"א בעבודתו ולא ידבק נפשו כ"א באנשי סגולתו ולא יחשוב כ"א באמתת מציאותו ולא יהגה כ"א בגודל רוממותו ויהי' רצוא ושוב מגודל אהבתו ויראתו כאשר שמעתי ענין זה ממורי החסיד המפורסם מוהר"י נ"י שזהו ענין החיו' רצוא ושוב כי הם נקראי' חיות בעבור קרבתם ודבקותם בחי החיים והמה יודעי' בידיעה גדולה והכרה נאמנה מאמיתת מציאותו והם נתמלאים בשלהבת האהבה רשפי' רשפי אש שלהבת יה להדבק אליו. אך כאשר הם רצים למעל' למדרגותם בכנף רננים וברוח אלהים המרחפת בהם ורצים ועולים למעל' הנה הם שבים לאחור מחמת גודל אימתה ופחד יפחדו ושאתו יבהלם ואח"כ כששבים עוד האש עצור בעצמותם אש האהבה ולא יוכלו להתאפק הנם רצים כבראשונה למולו כאשר ירוצו עוד ישובו אחור מחמת האימה ופחד. וע"כ רצוא ושוב לשון הווה כי הם במדה זאת כל ימיהם רצים ושבים עכ"ד ודפח"ח. והנה המדה הזאת נוהג ג"כ בצדיק היודע מסוד אלהותו ויכולתו וחכמתו הנה הוא רצוא ושוב באהבה ויראה אש תמיד תוקד על המזבח לבו לא יכבה. והנה על תכונה הלזו שיבח המשורר נעים זמירות ישראל את הבורא ית"ש במזמור יהללו בשני בחינות אלו והוא בחי' הממציא והמקיים ואמר הללו את ה' מן השמים (התרת ספק א' שבפ' ג') ר"ל הללו הבריות מבחר היצורים והוא מין אנושי את הבורא ית"ש מן גבורותיו שתראו בשמים ממעל איך הוא נוטה כדוק שמים וכל צבאם אין שיעור וערך למספרם. והנה ענין זה הוא כלל ר"ל שלא פרט על מה מהנבראים שאנו רואים בשמים יהללו אותו רק הכל בכללות הנבראי' שאנו רואים בשמים יהללו בני אדם אשר בארץ את השי"ת ואח"כ הזכיר הללוהו במרומים ולא אמר זה אל בני אדם אלא ר"ל השרפים אשר במרומי רום שחק יהללו אותו. וכן הללוהו כל מלאכיו ועל כן הזכיר בכל אחד הללוהו ולא די במה שהזכיר מתחילה הללו את ה' מן השמים כמו בארץ שהזכיר הללו את ה' מן הארץ וכלל כל הנמצאי' שבארץ ולא הזכיר בכל אחד הללו כי מתחילה אמר לבני אדם שיהללו אותו מחמת הנמצאים שבשמים. ואח"כ מדבר לכל אחד מהנמצאים שבשמים שיהללו אותו והזכיר בכל א' הללוהו משא"כ בארץ שלא אמר רק לבני אדם שיהללו אותו מצד הנמצאים הארציים ולא דיבר אל הנמצאים הארציים כי הם אינם חיים משכילי' כנמצאי' השמיימים ואינם בני הילול ע"כ לא פרט בהם הללוהו רק הכל מוסב על הללוהו הראשון. ובזה הותר הספק הראשון שבפ' ג'. ובזה מיושב ג"כ (התרת ספק ב' שבפ' ג') מה שהזכיר בהילול ראשון מן ואח"כ לא אמר מן כי הילול הראשון מוסב על בני אדם שיהללו אותו על גבורותיו הנראים בשמים ע"כ הזכיר מן אבל הילולים שאח"ז מוסב על הנבראים שבשמים ומרומים שהם יהללו אותו ע"כ לא הזכיר אצלם תיבת מן. ובזה הותר הספק ב' שבפ' הנ"ל (התרת ספק חמישי שבפ' ג') ומה שפרט כל אלו הכיתות מרומי' וצבאי' ושמש וירח. כיוון בזה הילול לאל ית"ש על עוצם השגחתו ושימת עינא פקיחא דילי' על כל הנבראים אחת מהנה לא נעדרה. ולפמ"ש שאופני ההנהגה וההשגחה יתחלק לשלשה חלקים ההשגחה אלקית מבלי התמצעות שום מיצוע והיא אשר בעולם הבריאה כאשר הרחבנו בזה הדיבור בפרק הקודם והשגחה ממוצעת אשר היא ע"פ מלאכי מרום שבעולם היצירה והשגחה התחתונה אשר היא ע"פ מערכת השמיימי שבעולם העשיי'. והנה על השגחה העליונה אמר הללוהו במרומים והוא עולם הבריאה כמבואר בסידור האר"י זצוק"ל. ואח"כ הללוהו כל מלאכיו נגד הנהגה הממוצעת הלז' שהוא ממלאכיו והזכיר מלאכי' וצבאיו והוא כי יש מלאכים הקיימים ועומדים לעד לעולם. ויש מלאכי' המתבטלים ממציאותם לאחר זמן ואלו נקראי' צבאיו והוא מלשון הלא צבא לאנוש עלי ארץ שפירושו חוק וזמן וגבול. ואח"כ אמר על הנהגה התחתונה והוא מערכת השמיימי והזכיר שמש וירח שהמה החשובי' שבשבעה כוכבי לכת כנודע והמה העיקריים הראשיים. וכמ"ש בזמן שהחמה לוקה כו' בזמן שהלבנה לוקה שיורה שכל הוראת המערכת ושמו שם תלוי בהם והמה יסוד מצבם וע"כ הזכיר כל אחד ואחד בפני עצמו. ובזה הותר הספק החמישי שבפ' ג'. ואפשר לומר עוד שמה שאמר הללו את ה' מן השמים הוא לתת שבח והילול להבורא ית"ש מצד בריאותו אותם וסדרם על סדר נכון. ואח"כ אמר הללוהו במרומים מצד השגחתו עליהם בשלשה מיני השגחות אלו כאשר ביארנו בסמוך. ובזה מיושב ג"כ ההערות שהערנו. ואח"כ אמר הללוהו כל כוכבי אור שהמה ג"כ מסדור המערכת ועל פיהם יסוב ההצלחה אנושיית כנודע. ואח"כ אמר הללוהו שמי השמים והוא העולם העליון אשר משם יסוב ההשפעה ושחקים יזלו צדק גם לשמים. וע"כ אמר שמי השמים. (והנה הרד"ק כ' ג"כ במלת שמיי השמים יש מי שפרשו עליוני השמים ולדבריהם יהי' זה מה שאינו גוף והוא עולם הנשמות עכ"ד והוא קרוב לדברינו והבן):
והנה בכל זה דיבר אל עצם הנבראים השמיימים שיהללו אותו (התרת ספק שלישי ורביעי שבפ' ג') ועתה דיבר אל בני אדם שיהללו השם מחמת שרואים ההשגחה עליונה שהוא מכונה בשם מים העליוני'. כי זה ענין מים עליוני' ומים תחתוני' דרך רמז כי מים הוא רמז להשפעה. וכמ"ש ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה ר"ל שישאבו ההשפעה מהשגחה העליונה שהיא השגחה אישיית. וז"ש משקה הרים מעליותיו. ודרשו רז"ל מעליותיו שלמעל' ר"ל שהוא ית"ש משקה הצדיקים שנקראי' הרים. כמ"ש שמעו הרים את ריב ה' מעליותיו שלמעל' והיא מים העליוני' וע"ז הענין אמרו רז"ל בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהי' בישראל שלא עסקו בתור' נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו ויש לשאול ע"ז שני שאלות. האחד מה ענין העניות הלז' כביכול אצלו ית"ש. והשני מה ענין התואר הזה לכאן ולמה ייחסו בכאן בתואר הזה שהוא מקרה במים עליותיו. אך הענין שכבר ביארנו בפ' החמישי שע"י הדבקו בו ית"ש ע"י התור' הקדוש'. הנה הוא ית"ש בדד ינחנו בההנהגה האישיית. והנה הפסוק אומר המקרה במים עליותיו הפי' של הפסוק הלז' הוא לדעתי שהוא מקרה ומגין ומציל במים העליונים והוא השפעה המעולה עליותיו של מעל' והם השמי' שהם מושפעי' מהשפעה העליונ'. והנה זה מ"ש ישראל מפרנסי' לאביהם שבשמים. שע"י עסקם בתור' ועבודה המה מעוררים אהבת דודים אהבת כנס"י להקב"ה. וע"י הוא משגיח עליהם בהשגחתו העליונ' וכמ"ש במ"א אומר עין ה' אל יריאיו ובמ"א אומר עיני ה' אל יריאיו. וכבר דיבר מזה בזוה"ק וכתבנו לעיל בפרקי' ויתפרש לדברינו דהכה עין ה' נאמר על השגחה העליונ' המיוחדת ועיני ה' נאמר על השגחה הממוצעת הבינונית בעבור אשר היא משתתפת במלאכי' ע"כ אמר עיני ה' לשון רבים והנה ז"ש ע"י עצלות ישראל שלא עסקו בתור' ימך המקרה שיעשה כביכול מך מהשגחתו המיוחדת לו וצריך להשתתף בה אמצעי' רבי'. וע"ז אומר המקרה ר"ל הבורא ית"ש המקרה ומגין בהשפעה המיוחדת אשר בידו וזולת דברי רז"ל בפי' הפסוק הלז' יוכל לפרש לפי פשוטו שמלת ימך פירושו הוא לשון השפלה כפירש"י. ר"ל ע"י עצלות שאינם עוסקי' בתור' נשפל המקרה ר"ל ההנהגה והצל אשר הוא מסוכך עליו כי ע"י התור' אנו ניזונים מהשפעה עליונ' וע"י העצלות אנו ניזוני' מהשפעה התחתונ' והנה מים התחתוני' הוא השפעה התחתוני' כאשר יבאר ועז"א והמים אשר מעל השמים שהוא השפעה העליונ' יהללו הבריות את שם ה'. ר"ל ההנהגה שע"י שמו מתפרסם וע"כ לא אמר הללוהו שאינו חוזר על המים רק שהבריות יהללו שם ה' ר"ל ההנהגה וע"כ לא אמר ה' אלא שם ה'. (והרד"ק כ' והמים אשר מעל הוא ג"כ בלתי גוף והוא צורות הצורות שממנו יוצאת הצורות ועלי' נאמר ג"כ ובין המים אשר מעל לרקיע עכ"ד ואינו רחוק מפירושינו בזה ודוק). ובזה מיושב הספק השלישי ורביעי שהערנו בפ' ג' ואח"כ אמר ענין ההילול על שלש בחי'. האחד על עיקר מציאות הבריאה. והב' על סיבת קיומם מצד עצמם והג' על הכח אשר נתן בהם להיות מושלים בעולם השפל הלז' וכמ"ש כח וגבור' נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. ועל בחי' הראשונ' אמר כי הוא ציוה ונבראו במאמר פיו ית"ש ועל בחי' השנית אמר ויעמידם לעד לעולם על סיבת קיומם ומצבם בכח הבורא ית"ש הסובלם בזרועו הנטוי'. ועל בחי' השלישית שהוא על סיבת ממשלתם בעוה"ז השפל אמר חוק נתן ולא יעבור שהוא ית"ש חוקה חקק בהם להיות מושלים בזה העולם ולא יעבור חוקה הלז' וגם הם לא יעברו אותו כמ"ש חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם או יאמר שהוא סובב הולך על עניני ג' בחי' ההנהגות ההם. על העליונ' אמר כי הוא ציוה ונבראו כי הוא בעולם הבריאה. ועל השני' אמר ויעמידם לעד לעולם והיא הנהגה התיכונה כי המלאכי' הם קיימים עומדים באישותם. ועל הנהגה התחתונ' אמר חק נתן ולא יעבור. כי המה לא בידם טובם ולא יפעלו זאת בבחירתם כ"א בחוק קבוע הניתן להם מאתו ית"ש. ובזה מיושב במ"ש ג' חלוקי' נבדלים והותר הספק הששי שהערנו בפ' ג' ואח"כ אמר הללו את ה' מן הארץ שיהללו הבריות מהנבראי' הארציים והזכיר הארבע יסודות וארבעה מיני נמצאים מורכבי' והמה דצח"מ ואח"כ הזכיר שמכל אלו הנמצאי' יהללו הבריות את שם ה'. ואמר הטעם כי נשגב שמו לבדו. ולכאור' הוא מיותר והוא הערה נוספת על מה שהערנו בפ' ג'. אך הענין כי כבר כתבנו בפ' ב' כי ענין ההלול לא תפול כ"א על הישועה הבאה מאתו ית"ש בלי שום התמצעות מלאך ושרף והשתדלות אנושי ייע"ש ע"כ אמר כאן טעם ההילול כי בזה הפלא אשר אנו רואים מאלו הנמצאי' הארציים והשמיימיים אין בזה שום השתתפות שום נברא כמבואר בב"ר פרש' א' בדרשת ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך שלכך לא נבראו המלאכי' ביום ראשון שלא יאמרו מיכאל הי' מותח בדרומו וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצע שנאמר אנכי נוטה שמים רוקע הארץ מאתי מי אתי מי הי' שותף עמי בברייתי. וע"כ אמר שע"כ יתכן ע"ז ההילול כי בזה נשגב שמו לבדו מבלי השתתפות שום נמצא והנה אחר שהזכיר ענין ההילול מצד הדברי' אשר הם ע"פ השגחתו הבדודה בשני בחי' מצד הא' על עצם הנמצאי' המנהיגי' כמ"ש הללוהו במרומי' הללוהו כל מלאכיו כאשר פרשנו בזה בסמוך. והב' במ"ש ההילול של בני אדם על השגחה הבדודה העליונ' כמ"ש והמים אשר מעל השמים יהללו כו' שפרשנו בו שהבריות יהללו עליו כי ע"ז יפול לשון הילול אחרי שהוא הנהגה מיוחדת לו ית"ש הזכיר אח"כ ל' הודאה אשר תפול על הנהגה המשותפת (התרת ספק השביעי והשמיני שבפ' ג') ואמר ע"ז הודו על ארץ ושמים. והוא על הנהגה המשותפת וע"כ אמר הודו ולא הילול כי לא יפול ע"ז לשון הילול אחר שהיא משותפת. ובזה יותר הספק השביעי שבפ' ג'. ומה שהזכיר כאן ארץ קודם לשמים כמה שהערנו שם בזה הוא מבואר עפמ"ש בב"ר להלן הוא אומר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וכאן הוא אומר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. להלן לבריאה וכאן לשכלול. לבריאה השמים קודמין. ולשכלול הארץ קודמת עכ"ד. ולבאר דברי רז"ל ע"פ פשוטו ולקרב הדבר אל שכל האנושי והוא כי ישתבח יותר האומן שעושה דבר יקר מאשר יתפאר בעשותו דבר נבזה ושפל ממנו. אמנם לענין התיקון הדבר בהיפוך כי יותר יתכן לו השבח וההילול בתקון דבר השפל מתקנו הדבר היקר. וזה משני בחינות האחד מצד כי יפארו אותו בהיותו משגיח על דבר שפל ג"כ בכדי שלא יתמוטט. וזה מורה על יקרת הנפש שחס ג"כ על דבר קטן כגדול. והב' כי הדבר השפל בהיותו נופל בענין החסרון הגריעות הוא יותר קשה התיקון ועשיי'. וע"כ לבריאה הזכיר השמים תחלה בעבור שהוא חשיבות יותר ולשכלול הזכיר הארץ תחלה בעבור שהיא חשיבות יותר על העשות ושיכלול הדבר השפל הלז'. או יאמר שמצד שפלותם עיני השגחתו ית"ש עליהם יותר מן השמים לשכללם. וכעין מ"ש בזוה"ק ושמים לא זכו בעיניו זהו המעל' שלהם שעי"ז הוא מתקנם ואיך שיהי' הוא מבואר מה שהזכיר כאן ארץ קודם לשמים בעבור שזהו מוסב על הנהגה התיכונה והתחתונה שהוא ית"ש משכלל על ידם הנמצאים ולשכלול הארץ קודמת. והנה הותר הספק השמיני שבפ'. ואח"כ הזכיר וירם קרן לעמו כו' להתרת ספק תשיעי ועשירי וי"א וי"ב שבפ') ר"ל שענין שלשה הנהגות האלו נחלקין לשלשה בחינות כי לחסידי קדושי עליון המה מתנהגי' עפ"י השגחה עליונ' והבינוני' הם בחי' ישראל עם קרובו שהמה מקורבי' יותר מעם הפחותי' והמה מתנהגי' עפ"י השגחה התיכונה. והג' המה העם הפחותי' והמה מתנהגי' בהשגחה שפילה. והנה על ענין זה מצינו שיעקב אבינו ע"ה הי' לו שלשה שמות השם הראשון יעקב. והשני הוא ישראל. והשלישי הוא אל כמ"ש ויקרא לו אל אלהי ישראל. ודרשו רז"ל שהקב"ה קראו ליעקב אל. והוא כי בהיותו משועבד תחת המערכה התחתונ' קראו לו יעקב לשון עקב וסוף כי הוא סוף ההנהגה. ואח"כ כשישר אל אל ויוכל לו הנה עלה משפל מצבו לרום שמי' להלחם עם מלאך וקראו ישראל כמ"ש כי שרית עם אלהים ואנשי' ותוכל והי' מושגח מפי השגחה התיכונה ואח"כ עלה למדריגה עליונה מאוד נעלה להיות מושגח ממנו ית"ש ע"כ קראו אל והנה לעתיד כי מלאה הארץ דיעה את ה' ויהי' כולם מתנהגי' עפ"י השגחה האישיית ואז יהללו כולם לה' משא"כ עכשיו שאין ההילול כ"א לחסידיו כמ"ש יעלזו חסידי' בכבוד. וכמ"ש לעיל במ"ש הללו עבדי ה' כי אין ההילול כ"א לאלו שמתנהגי' ע"פ השגחה עליונ'. אמנם כשירים קרן לעמו הפחותי' המתנהגי' עכשיו ע"י הנהגה התחתונ' ירומם קרנם שגם הם יתנהגו ע"פ השגחה עליונ' הלזו ואז יהי' התהלה אשר עכשיו לכל חסידיו כי הם מתנהגי' ע"פ השגחה עליונ'ו הלזו יהי' ג"כ לבני ישראל עם קרובו כי אז יהי' כולם מקורבי' אליו כי אף העם הפחותי' ירומם קרנם להתנהג עפ"י השגחה העליונ' כמ"ש בני ישראל עם קרובו והם הבינוני'. ואז יהללו כולם ליה אנו ליה וליה עינינו. וזה מורה במה שסיים הללוי' ובזה הותר הספק התשיעי והעשירי וי"א וי"ב והוא מבואר. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: