אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק ו

פרק ה

אם היות שכבר ביארנו בפרקי' הקודמי' שני הנהגות האחד הנהגה המעולה המסובבת מבלי סיבה פעליות. והשני הוא הנהגה טבעיית המסובב בעמל השתדלות וליאות האנושיי הנה עוד יש הנהגה המשותפת כלולה משתיהן. אשר בהתחלתה היא מתנהגת כמשפט הטבעיי ע"י מעשה אנוש ותחבלותיו. וגמרה בידי שמים:

הקדמת ענין זה הוא מבואר בידיעה המחקריית כי הנה המחקרים חלקו נפש האדם לשלש בחי' טבעיית חיונית שכליית. ובעלי קבלה האמיתית קראום נפש רוח ונשמה וביארו שיש ארבע עולמות אבי"ע היינו אצילות הוא העולם אשר בו התפשטות הגלות אלהותו והעולם הזה הוא מיוחד במאציל א"ס ית"ש עצמות גמור והשני הוא העולם הבריאה שנתרחק יותר מאור פני המאציל ונתגשם קצת כביכול עד שיצוייר שם ברואים קיימים עומדים ר"ל מחמת שהם רחוקים מאור פני המאציל לא נתבטלו ממציאתם משא"כ באצילות מחמת התקרבות אל המאציל לא יצוייר שם בריאה כי תיכף יכלל במאציל כאשר הנר תגיע לאבוקה תכבה נרו ושם בעולם הבריאה הם השרפי' ומשם בא הנשמה. ואח"כ עולם היצירה. שמחמת שנתרחקה יותר מאור המאציל הנה שם נתגשם יותר הנבראים עד שיקרא יצירה ושם המלאכי' ומשם בא הרוח. ואח"כ עולם העשי' ושם האופני' ונתגשם יותר מחמת התרחקותה יותר מאור המאציל כי כל עוד שנתרחק יותר נתגשם. וכאשר שמעתי מהחסיד השלם מוהר"י נר"ו שזהו מ"ש שנקרא הוא ית"ש שדי שאמר לעולמו די שאלמלא כן היו נמתחין והולכין ולכאורה יקשה מה הוא השבח הלז' אדרבא הי' להם להיות נמתחים והולכין. ואמר הוא כי בבריאות העולם כל עוד שהתרחקה נתגשמה יותר והנה זה עבודתינו להעלות כל הדברים למעלה אל שורשן כידוע ואם הי' נמתחין והולכין הי' נתגשם כ"כ מחנות התרחקותם מהמאציל א"ס עד שהי' בלתי אפשריות להעלותן ואדרבא היו מגשמים אותנו. ודפח"ח. והנה האדם הלז' זוכה למדרגות האלו שהם נר"ן בזה אחר זה כפי מעשיו הטובים. כמ"ש בזוהר הקדוש זכה יתיר יהבין לי' רוחא כו' זכה יתיר יהבין לי' נשמתא. והנה העולמות העליוני' הם מנהיגי' התחתוני' והנה אדם הלז' בשפל מצבו הנה הוא קשור בעבותות האהבה ברום שמים כפי מדריגת נשמתו מאיזה שורש מקור חוצבה והן הנשמה הלז' בגוף כרב החובל בספינה אל אשר יהי' הרוח ללכת שם ילכו. והנה הנשמה מתנהגת כפי התאחזה והתדבקותה בשורשה ומשם תשאב שפע השפעתו ית"ש ומשם תתנהג. והנה אחר שידענו שנפש האדם הוא מעולם העשיי' והוא מקום האופני'. (ועי' בפ' ג"ה מ"ש ברוך אופנים הוא דאמרי שמדברי רש"י ותוס' שם הוא מבואר שהאופנים הם מכסא הכבוד. והמה עדיפים ממלאכים ושרפים והם למטה מחיות הקודש והארכנו בזה בחידושי אגדות). והגלגלים והמערכות המזלות והנה בהיות האדם מדובק בנפש ונפש היא אחוזה לשם הנה משם תתנהג והמה יסובו עלי' רביהם. אמנם בהשלים האדם ברוח אשר שורשו ומקור חוצבו בעולם היצירה ששם הוא מקום המלאכי' הנה הנפש שולט בגוף ומנהיג אותו והרוח מנהיג את הנפש והמלאכי' אשר הם בעולם היצירה הם מתנהגי' את הרוח כי משם חוצבה. ומי שחננו ה' בנשמתא קדישא הנה הוא נאחז בסבך התקשרות הגוף בנפש ונפש ברוח ורוח בנשמה. ומשם תתנהג עפ"י השרפי' אשר בעולם הבריאה וז"ש בזוה"ק זכאין אינון צדיקייא דמתקשרין נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בקב"ה. והנה האדם הלז' הוא מקושר בו ית"ש ע"י קשרים ומיצועים אלו:

והנה כאשר יהי' רצון הבורא לעשות אתו מאומה דבר קטן וגדול הנה יריק בנשמה ונשמה ברוח ורוח בנפש ונפש בגוף האדם הלז'. אמנם אם לא השלים האדם עצמו כ"א בנפש הנה לא תרד אליו השפעה מאתו ית"ש כ"א נשתלשל מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומשם לעשיי' לגלגל המזלות ומשם יזוקו עליו חשרת השפעתם. (וז"ש בב"ר פ' מ"ד א"ר לוי עד דסנדלך ברגלך דרוך כובא וכל מי שהוא למטה מהם הוא מתיירא מהם. אבל את שאת נתון למעלה מהם דיישם והוא מבואר לפי דברינו שמצד שורש נשמתו הוא למעלה מן מערכת המזלות וא"צ לקבל השפעה על ידם כ"א מידו ית"ש). והוא כדמיון המלך המחלק אפסניא לחיילותיו הנה המקורבי' אליו והם משבעת רואי פני המלך הנה עליהם ישא משאת מאת פניו אמנם היושבים אחריהם בדרא תניינא הנה לא מידו זאת להם כ"א תעבור המנחה על פניו אל שבעת הרואים והמה יגישו עדיו המנחה אמנם היושבים בדרא תליתאה הנה לא יגיעו אליהם כ"א ע"י שני ממוצעים אשר לפניהם וככה תשתלשל האפסניא של המלך כפי רוב התרחקם ממנו. וכך הענין בשפעי הבורא ית"ש המשפיע לעבדיו. הנה הקרובים אליו הנה מיד ליד תגיע אליהם השפעתו אם הוא זוכה לנשמה. וכמ"ש ביחידי סגולה אשר זוכים נשמה לנשמה והוא מאצילות כי המה מתאחדים ומתדבקים כאשר ידבק האזור על מתני איש. הנה הם נוטלים בזרוע השפעתם. והמה משפיעים לעולמות אשר תחתיהם. כמ"ש ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים וכמ"ש רז"ל עתידין צדיקי' שיהיו יושבים לפני הקב"ה ומחיצותיהם לפנים ממה"ש והם ישאלו להם מה הלכה אומר שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. אמנם מי שאינו זוכה כ"א לרוח. הנה ע"כ לפי רחקותו ממנו לא יוכל לקבל השפעתו כ"א אחר השתלשלות מבריאה ליצירה ולפי רוב השתלשלו' תתגשם יותר. וע"כ כ' בזוה"ק כי מזון ת"ח הוא דק מאוד עד שאין הגוף נהנה כ"כ מהן כ"א הנשמה כי הוא מתעלומות חכמה כמ"ש והחכמה תחי' את בעלי'. ויש מזון המגיע מן עוצם תפארתו ית"ש. וכמ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ויש מזון המגיע מן כנס"י כמ"ש להוציא לחם מן הארץ. ויש מזון המגיע מן הגלגלים וזהו לחם המוני כו' ייע"ש והוא כי כ"א לפי שורש נשמתו משם יריקו עליו השפעת מזונו. וע"כ הוא נחלק לארבעה מדריגות כנגד נפש רוח ונשמה ונשמה לנשמה והבן בזה. וזש"ה כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ר"ל כי הרוח המקנן ביצירה הנה הוא לא במהרה תגיע אליו השפעתי מלפני כ"א תאחר עד שישתלשל מבריאה ליצירה. ומלת יעטיף הוא לשון איחור כמו והי' הטטופי' ללבן. או י"ל כפשוטו לשון הטטפה. ר"ל שהשפעתי מתלבשת בכמה לבושין ונתגשמה עד שתגיע אליו. אך ונשמות אני עשיתי ר"ל אני בעצמי מכין להם טרף חוקם ומתקן אותם כמו ויעש אלקי'. והנה אליו יגיע מבחר השפעתי דק מן הדק. וע"כ לענין זה ג"כ מי שהוא מקורב אליו ית"ש עפ"י שורש נשמתו אשר הוא ממקום גבוה הנה לא תצטרך תפלתו לעלות לאותן העולמות כ"א בהתקשר שורש נשמתו באצילותו הקדוש הנה מהרה יעשה בקשתו. אמנם מי שאין לו כ"א נפש. הנה לא יעלה תפלתו כ"א למקום שורש נשמתו והם מעלין אותו למעל' ועי"ז לפעמים לא תעשה בקשתו. כי הם מקטרגים עליו. גם אם תעשה בקשתו הנה ישתהא הרבה אחרי אשר ישתלשל דרך ממוני' וכ"כ בזוה"ק כי אם ההשפעה צריכה לירד דרך ממוני' הנה לא במהרה תגיע אליו. וז"ש תפלה לעני כי יעטוף ר"ל שמתאחרת. ולפני ה' ישפוך שיחו. ר"ל אף שתפלתו עולה לפני ה' כי הוא ית"ש שוכן את דכא אעפ"כ היא מתאחרת וכמבואר בזוה"ק שהיא ממתנת עד שיעלו שאר תפלות ומתעטפות בה. לזאת הי' מתפלל ה' שמעה תפלתי ושועתי אליך תבא. ר"ל בלי אמצעי' בכדי שמהרה תעשה בקשתי. וזה הוא הענין שהוא ית"ש חותר חתירה מתחת כסא הכבוד לבעלי התשובה. כי הנה הוא בחטאו פגם בנשמתו ועקרה ממקור שורשה עד שירדה לעמקי הקליפות שבעשיי'. והנה כשהוא שב מחטאו הוא עולה תשובתו רק לעולם העשיי'. והם אינם מקבלים תשובתו. כי שם הוא תגבורת הדיני' וכפי שורת הדין אינו ראוי לקבלו בתשובה כמ"ש מדת הדין נפש החוטאת תמות. לכך הוא ית"ש חותר לו חתירה מאצילותו הקדוש והטהור ומקבלו משם תשובתו. וזה מ"ש מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. כי הם מקובלים בתשובתם במקום מה נורא מאוד והוא עולם האצילות. והנה אחר שביארנו קצת מנשמת אלוה ומעלותיו הקדושים הנה נשוב לענין שאנחנו בו והוא שמ"מ יש ראי' לדברינו שיש עוד הנהגה ממוצעת בין הנהגה האישיית אשר ליחס ובין הנהגה הכללית אשר המה להמוני עם והוא הנהגה ממוצעת אשר תהי' בהשגחת המלאכי' אשר מעולם היצירה והוא למי שזוכה לרוח ולא פגם אותו כלל רק משמרה בקדושה וטהרה עד שאין הבדל בינו ובין המלאכי' שביצירה הנה הם ישגיחו עליו כמבואר בזוה"ק מענין החלום דמי שזוכה לרוח עייל ביניהם ומודיעין לו מילין דקשוט יע"ש. (וע"ז הענין אמר בראשית ברא אלהים את השמים. כי בזה הזכיר ענין ג' הנהגות אלו אמר שע"י הנהגה אישיית שהוא ראשי' הבריאה שהיא קדמה לעולם. כמ"ש בפ' הקודם. וז"ש שתרגם יהונתן בחוכמתא כי הנהגה הזו מצד חכמתו ברא אלהים הנהגת המלאכי' שעי"ז נקרא אלהים כמו שנבאר לקמן בפרקי'. וגם הנהגה התחתונה וז"ש את השמים. ובזה מיושב קושי' העקידה בשער ב' על מה שלא הזכיר בתורה בריאת המלאכים. כי באמת הוא רמוז במלת אלהים. ובזה מיושב ג"כ ענין מציאת המלאכים שכ' העקידה בשער ב' שהוא להשלים על ידם הנהגה אישיית. וזה מצד שלא הרגיש לבאר ג' חלוקות ושיש הנהגה ממוצעת בין האישיות והמערכיית והוא הנהגת המלאכי'. ולדברינו מבו' תועלת מציאותם כי המה מנהיגים כמו מערכת השמים והבן. וראי' עצומה לדברינו שענין הנהגת המלאכים אינו הנהגה אישיית ממ"ד הקב"ה למשה הנה אנכי שולח מלאך כו' והשיב לו אם אין פניך הולכים שהוא הנהגה אישיית המכונה לפנים כמ"ש בפרקי' לקמן אל יתעוני מבואר שהנהגת המלאכים אינו הנהגה אישיית. וזה קושי' גדולה לדברי העקידה). וכן מצינו בתור' ונביאים וכתובי' כתוב בתור' אלקי השמי' אשר לקחני כו' הוא ישלח מלאכו לפניך. ואומר הנה אנכי שולח מלאך ואומר המלאך הגואל אותי כו' שנוי בנביאי' ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וכהנה הרבה ומשולש בכתובים אלהא שלח מלאכא וסגר פום ארייוותא כו' וכהנה הרבה. וכן מפורש הדבר ע"י אדונינו המלך דהע"ה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך והוא לשון צוות וחיבור כמו שנאריך בזה בסמוך בס"ד. שוב מצאתי באבן עזרא פ' וארא כ' סוד שם שדי ואעתיק לך דבריו וז"ל. ועתה אגלה לך קצת סוד אל שדי ידענו כי השם ברא שלשה עולמות שהזכרתי והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון כ"א מהפרטים כפי המערכת העליונה והנה נשמת האדם גבוה מן העולם האמצעי אם היתה נפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי' וע"י אמצעי' והניחה תאוות עולם השפל. והתבודדה לדבקה בשם הנכבד אם יש במערכת הכוכבי' בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע. השם שדבק בו יסבב סיבות להצילו מרעתו. וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל. וע"כ אמר השם לאברהם קודם וארבה את זרעך אני אל שדי. שפירושו מנצח המזלות ומערכות העליונות. לא שהמערכה תשחת רק שידע הדבוק בשמו שמחדש לו טוב שלא יהי' במערכתו ע"כ אמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע שהי' נכון לבא עליו. וזהו סוד כל התור' כאשר אפרש. והנה האבות לא הגיע מעלתם לדבקה כמשה ע"כ הי' יכול משה לשנות תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים שלא יוכלו האבות לחדשם עכ"ד. והנה רואה אני מכללות דבריו שהוא שם השלשה עולמות. האחד עולם השפל הלז'. והשני עולם התיכון הוא עולם הגלגלים. והשלישי הוא עולם העליון. לדעתו הוא העולם המלאכי' וחושב שאין אחרי העולם הזה מעלה כ"א מעלת האל. כי כן חשבו החוקרים הקדמונים אשר לא הופיע עליהם אור נוגה קבלה האמיתית. כמ"ש הר"מ בפ"ג מהי"ת שאחר המעלה עשירית מהמלאכי' אין אחרי' מעלה כ"א מעלת האל. אמנם בזה לא השיגו האמת כי יש למעל' מהם עולמות בלי שיעור ותכלית והמה עולמות הבריאה והאצילות. ועוד יש למעל' מהם עולמות עולמות אשר אין מן הצורך לזוכרו כאשר מבואר בזוה"ק באידרא קדישא ובכתבי האר"י ובשל"ה הקדוש אמנם מ"ש שעולם השפל יקבל מעולם התיכון כ"א מהפרטים. יפה כיוון כי העולם הלז' מקבל השפע מהנהגה התחתונה והוא המערכת כי היא תחתונה לדעתי ומה שחשב הרב הנ"ל לעליונה והוא הנהגת המלאכי' הוא התיכונה ולמעלה מהם הוא הנהגה האישיית אשר היא נשפעת מאצילותו הקדוש. ומ"ש כ"א מהפרטי' כוונתו בו לדעתי עפמ"ש בשערי' ויתבאר לקמן בפרקי' שהכלל ישראל אינו מסור ת"ו המערכה כ"א הפרטים. אמנם מדבריו במ"ש בפ' כי תשא יראה שלא חילק בין כלל ופרט ייע"ש דבריו וסיים שם כאשר יקרה לכלל כן יקרה לפרט כו' וצ"ע. ומ"ש אח"כ והכירה מעשה השם שהוא בלא אמצעי' וע"י אמצעי'. נרא' שכיון בזה אל שני הנהגות שזכרנו והיא הנהגה האישיית שהיא בלי שום מיצוע. והנהגה מערכיית שהיא ע"י מיצוע המערכת. והנה בפ' תשא כתב כי לאיש השלם אשר ירצה השם להצילהו ממקרה המערכת ומרעותי' הוא כי יסבב שלא יהי' שם באותו המקום אשר המערכה מורה עליו לרעה וז"ל שם ואתן לך משל חשוב שהיתה המערכת הכוכבי' שיגדל נהר אחד על עיר אחת וישטוף אנשיו ובא נביא אחד והזהירם שישובו אל ה' בטרם בא יום רעתם ושבו אליו בכל לבבם ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם והנה עשו כן וביום ההוא גדל הנהר פתאום ושטף כל העיר והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם. וחשוב כי המשרתי' ירוצו בסוסי' עוברים במסילה ולא ירוצו להרע או להיטיב כי ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל והוא נשען על פקח שידע סורם והנה הוא ישמרנו כי ברוצם לצד זה יוליך העור לצד האחר ומרוצת הסוס לא ישתנה והעור ימלט עכ"ד. הורה בזה כי עניני נסיים ההשגחיים הוא לדעתו לא שהמערכה תשחת רק שיצילו ממנה ויסלקו ממקום שליטתה. ואפשר יהי' זה סיבה הגדולה מ"ש הקב"ה לאברהם לך לך מארצך ושם אעשך לגוי גדול וארז"ל כאן אי אתה זוכה לבנים. והטעם כי ע"פ המערכה לא הי' אברהם יכול להוליד ע"כ הוציאו לא"י חוץ למערכה כי שם השגחת אלהי חופף עליו כל היום. כמ"ש עיני ה' אלהיך בה. אמנם נ"ל שבאמת הסברא נכונה באם הוא באפשרות לסלק מן המערכה למקום אחר אשר על המקום האחר לא תגיע רעת המערכה הנה הוא טוב מאוד באופן שגם המערכה לא תשחת והוא את נפשו יציל. אמנם כאשר ראתה חכמתו ית"ש שלא יכול להצילו מרעות המערכת כ"א בהשתנות המערכה והשחתתה לפי שעה הוא בודאי עשה יעשה זאת למטן יריאיו ועבדיו וכמ"ש רז"ל אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי לים שיקרע לפני משה והירדן לפני יהושע וענין שמש בגבעון דום וענין רפואת אלישע את הנהר במלח מר בדבר המר וכן רפואת חזקי' וישאו דבלת תאני' כו' כמ"ש במדרש שהקב"ה מרפא דבר קשה בדבר קשה שכל אלו עניני' יוצאי' מסדר הטבעיי והוא שידוד המערכה וע"כ נק' שמו שדי בעבור שהוא משדד המערכות וחלילה לנו לחשוב בהרב האב"ע שיחלוק בזה מצורף לזה שיש פני הראות בדבריו בכמה מקומות שמודה לזה וזה דבר ששום בעל דת לא יוכל להכחישם מחמת הראות המופתי' המשוני' היוצאים מסידור הטבעיי. ונחזור לעניננו שאנחנו בו שאחר שביארנו שיש הנהגה ממוצעת בין הנהגה האישית להנהגה הכללית. הנה ההבדל בין אלו השלשה הנהגות כי הנהגה האישיות לא יצטרך לשום פעולה אנושיית אף להתעוררות מיעוט בתחילה לא יצטרך. והנהגה הבינוני' המתנהג ע"י המלאכי'. הנה הוא יצטרך לבחור בדרך אחד ובאותו דרך שרוצה לילך בו והתחיל להשתדל בו מעט מוליכין אותו. וכמ"ש בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכן הענין באליעזר עבד אברהם שא"ל אברהם שהוא ית"ש יזמין לו מלאך לאחר שילך למחוז חפצו וישתדל בזה אזי הוא יזמין לו מלאכו שיסייעו אותו בלי השתדלותו. אמנם מי שהוא נתון בשפל המדריגה תחת המזלות הנה הוא צריך להשתדל מראש ועד סוף. כי אם אין הוא לו מי לו. כי הבורא ית"ש נותן בו כח והכנה בתחילה כאשר כתבנו בפרק ד' וגם בסוף המעשה הוא מצליח דרכיו וברכו בעשייתו באשר הוא עושה ה' מצליח בידו. אמנם עכ"פ צריך השתדלותו מראש ועד סוף. וכבר ביארנו בשערי' שער ההנהגה שזהו ענין שלש ספרי' הנפתחי' בר"ה שזה ענין ג' הנהגות אלו. וזה הדבר אשר ביארו המשורר באומרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו וכבר הערנו בזה בפ"ד מה שיש בו מקושי ההבנה. וגם שם ישבנו אותו בדרך נכון בס"ד. אמנם מה שיתכן בזה לפי הצעת דברינו אלה הוא כמו שאומר שלאחר שהעתיר אל השם ואמר שבענו בבוקר חסדך שהוא ענין התגלות החסדי' בבוקרו של אברהם והוא השפעה האישיות הנז' המתנוצצת אז כאשר התפלל על זה משיחו ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה שתעשה בקשתי שאתנהג עפ"י הנה גה האישיית הלז' כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. לא יגור במגורך רע. ועל כן לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך ר"ל נגד עיני השגחתך שיתנהגו עפ"י השגחתך העליונה כי המה מרוחקי' ממך ואופני השגחתך עליהם ואופני שפעם וחיותם וקיומם הוא בדרך הסתר פנים כידוע. ואמר ואני ברוב חסדך ר"ל החסדי' המרובים אלו שהם מהשגחתך והמה חסדי' מרובי' מחסדי' אחרים שהם תחת ב' השגחות התחתונות. ועל ענין זה אמר הנביא וברחמים גדולים אקבצך שהוא הרחמים אשר הם מהשגחה המעולה שהם גדולים מהרחמים אשר המה תחת שני השגחות אחרות. ועל ענין זה יסדו מסדרי התפלה גומל חסדי' טובים והוא מבואר וז"ש ברוב חסדך אבא ביתך ע"י הנהגה מעולה הלזו והתפלל שינחהו בצדקתו וז"ש נחני בצדקותיך למען שוררי היישר לפני דרכך כמשפט הנהגה האישיית הלז' שתשפיע מבלי הכנת האישים רק היא תדריכם בדרך ישרה שיוכל לקבל ההשפעה הלזו. והנה כאשר התפלל ע"ז המשורר שבענו בבוקר חסדך מהשגחה המעולה ואז נרננה ונשמחה כל ימינו כאשר ביארנו. כי הדבר אשר בא מהשגחה המעולה הלזו שהוא מרצונו הפשוט ורצונו הוא מהותו והוא נצחיית כנצחיותו ואמר יראה אל עבדיך פעלך. והוא השגחה הלז' שהוא רק פעלך מבלי שיתוף אמצעי' והשתדלות אנשים. ועל זה אמר שיצמח מזה שיהי' הדרך גם על בניהם. כי המוצלח ע"פ הנהגת המזלות והמערכות לא יועיל הצלחתו כי על הרוב נוע ינוע בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם. וכמ"ש רז"ל כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם. אמנם מי שיצליח עפ"י הנהגה האישיית שהוא מפאת רצונו הטוב גם לבניו יזכור אהבת אביהם כי זה כל מצב מעמדינו בגלות החל הזה המה גבעות וצורים ואיתנים מוסדי ארץ מחוללינו כמ"ש הכתוב ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי שיש לשאול בזה שני שאלות הא' על השנות השתלשלות הדברים ג' פעמי' ויהי ולא ידענו מה מלמדנו. השאלה הב' מ"ש מצליח בלשון כבד ולא אמר מוצלח. אך הכתוב הפרינו על הצלחת יוסף שלא היתה מפאת המערכת השמיימי רק מפאת השגחתו המעולה. וז"ש ויהי ה' את יוסף ר"ל השם הוי' הלז' המכונה על השגחה המעולה והביא על זה ב' ראיות. האחד ויהי איש מצליח ר"ל שהוא מצליח אחרים כי בית המצרי נתברך בגללו. ואם יעלה על דעת אנושי שהי' מפאת מזל מערכתו איך תחייבהו המערכה שלו להצליח ממון אדוניו. וז"ש מצליח ולא מוצלח. וראי' השנית במ"ש ויהי בבית אדוניו המצרי. והנה מזה אנחנו רואי' כי הי' בהשגחה האישיית. כי בהשגחת האלקית תוכל למצוא השפלה והתרוממות כאחד אחר שהוא ברצונו הטוב הוא כל יכול. וז"ש כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירום. ר"ל כאשר הבורא ית"ש הוא השופט הנה ימצא באדם אחד בדבר זה ישפיל אותו ובדבר זה ירום אותו אף בהצלחה אחת ר"ל בענין הצלחה אחת כענין העושר ויהי' מלת זה וזה מוסבים על אדם אחד רק בדבר זה ישפיל אותו ובדבר זה ירום אותו. אמנם מפאת המערכה הנה לא תמצא זה אחרי שהוא עולה מבלי כוונת המכוון אך מפאת ההזדמן אם האדם הלז' הוא בשפל המדריגה בדבר הלז' איך יהי' מצליח מאין בא לו ההצלחה אחר שמזלו הוא רע וגרוע בדבר הזה דאף אם נודה שימצא זה בשלימות אחר כענין אם מזלו רע בענין העושר יכול להיות טוב בענין החיים והבני' אמנם בדבר אחד זהו מן הנמנע להיות בו השפלה והתרוממות ואחרי שאדונינו יוסף לעבד נמכר אם נאמר שהי' זה מפאת רוע מזלו במה הצליח בבית אדוניו המצרי אשר הוא שם עבד עברי. וע"כ להורות כי הי' זה מפאת השגחה המעולה שתוכל להמצא השפלה והתרוממות כאחד. וז"ש המשורר שבטך ומשענתך המה ינחמוני. ר"ל מה שאני רואה בענין אחד כעין העושר שבדבר אחד יד אלוה נגעה בו ובענין אחד הוא משען לו זהו ראי' שהוא מהשגחה המעולה שתמצא בו השפלה והתרוממות כאחד. והנה מבואר שע"י השגחה אישיית הלז' אם יהי' מוצלח אזי גם לבנים יוריש מזה. וז"ש רז"ל בעושר שהם מדברי' אשר האב מוריש לבנים והוא הנוי והכח והעושר והחכמ'. והנה לכאור' יבא איש המוני ויכזב דבריהם ממה שהחוש מעיד שיעזבו לאחרים חילם ואצל בניהם לא נשאר מאומה. אך זה הוא מדובר בעושר הבא מפאת השגחה האישיות אשר הוא נוהג ביח"ס. וזה העושר ישאיר אחריו ברכה לבניו כמ"ש המשורר ישבע בנים והניחו יתרם לעולליהם. וז"ש המשורר אלהים משפטיך למלך תן והוא השגחתך, המעולה והתועלת היוצא מזה כי אז יהי' צדקתך לבן מלך. והוא מבואר. וז"ש יראה אל עבדיך פעלך. ואז יהי' הדרך גם על בניהם. והנה לאחר שהניח זה הבקשה על השגחה המעולה התפלל בעד כללות ישראל שכל אחד כפי שורש נשמתו ככה הוא מתנהג מלמעל' כאשר כתבנו בראש הפרק והתפלל שיצליח כ"א כפי הנהגתו והחל להתפלל בעד יחידי סגולה המתנהגי' בהשגחה האישיית ואמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו והוא נעימות אלקי מהשגחתו האישיים מבלי התחכמות התפעלות אנושי ואח"כ על כת ההמוני' כי המה הרבי' המתנהגי' ע"י המערכה הצריכי' להשתדל בכל עוז ולהתחזק בה. וכמ"ש ארבעה צריכי' חיזוק ואחד מהן דרך ארץ שנאמר חזק ונתחזק בעד עמינו והתפלל עליהם שיצליחו במעשה ידיהם ואל יגעו לריק. וז"ש ומעשה ידינו כוננה עלינו. ואח"כ התפלל על הבינוני' אשר הוא ית"ש גומר חפצם מבלי השתדלותם כמ"ש לאל גומר עלי. וע"ז אמר ומעשה ידינו כוננהו. ר"ל שמעשה ידינו שנתחיל בו הוא יכוננהו ויגמור אותו. והנה הענין שהנחנו בשלש השגחות הנה מצינו שהוא ית"ש נקרא בשלש כינויים המורים על שלשה הנהגות אלו והוא ה' אלקים אדני. והנה כבר כתבנו ששם הוי' הוא שם העצם המורה על השגחתו בפרוטרוט. ואלקים הוא על השגחתו ע"י המלאכי' שנקראי' אלקי' ואדני מורה על השגחתו ע"י מערכת השמיימי והוא אדון עליהם כאשר פרשנו בזה בפרק הקדום שעי"ז נק' באדנ"י. וע"ז ענין אמר המשורר הודו לה' כי טוב והוא על השגחה המעולה ועז"א כי לעולם חסדו כי הוא נצחיית כנצחיותו וע"כ הזכיר ע"ז שם הוי' שהוא מתייחד ומתעצם בהנהגה המעולה הלזו הקשורה ברצונו הפשוט ואח"כ אמר הודו לאלהי האלהים והוא על הנהגה היצוריית ע"י המלאכי' שנקראים אלקים וכ"כ הרב החסיד המפורסם בשל"ה הקדוש שעי"ז נקרא אלהי האלהים בעבור היותו שליט על המלאכים שנקראים אלקים ואמר כי לעולם חסדו בעבור היות ענין הלז' מתנהג בתמידות ע"י כח ויכולתו ית"ש כמ"ש כי הוא ציוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם. והכוונה בזה על עולם היצירה כמו שנבאר זה בפרק הבא בס"ד ואח"כ אמר לאדוני האדוני' בעבור היותו מנהיג העולם בהנהגה השפילה והוא מערכת השמיימי שעי"ז נקרא אדוני האדוני' כמ"ש השל"ה הקדוש ייע"ש ואמר כי לעולם חסדו בעבור שהמטרכה הזאת סובבת תמיד בכחו ויכולתו מבלי הפסק כמ"ש הר"מ בפרק א' מהלכות יסודי התור' המצוי הזה הוא אלקי העולם אדון כל הארץ המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית ובכח שאין לו הפסק שהרי ראינו הגלגל סובב תמיד. ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והאל ית"ש הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף עכ"ד. וז"ש כל"ח. ר"ל הגם שהנהגה הלזו היא מתנהגת על צד הזדמן והמקרה אעפ"כ חיוב הודאה לאל ית"ש כי הוא המסבב אותו בתמידות בלי הפסק. וזה חסד גדול ואח"כ חוזר ומפרש טעם הודי' לה' על הנהגה המעולה מבלי התמצעות ממוצע והשתדלות אנושי. וז"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו מבלי שום ממוצע. ועל הנהגה השני' אמר לעושה השמי' בהא הידועה והוא היצוריית אשר שם המלאכי' ואמר בתבונה כמ"ש כונן שמים בתבונה והוא על תפארתו ית"ש אשר הוא מקנן ביצירה כמבואר בזוה"ק ובכתבי האר"י הקדוש זצוק"ל. ונגד ההשגחה השפילה אמר לרוקע הארץ על המים והוא מים התחתוני' כאשר נבאר בסמוך בס"ד שזהו סוד מי' עליונים ומים תחתוני' שהוא רומז על הנהגה עליונה והתחתונה. ואמר הארץ רומז על הארץ העליונה כי היא מקננת באופני' כמ"ש והנה אופן אחד בארץ. ואח"כ חזר ומבאר שני הנהגות אלו באומרו לעושה אורים גדולים את השמש לממשלת ביום ואת הירח כו' שזהו ענין כל ההנהגות כאשר נבאר אותן לקמן בדברינו בישוב המקרא ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים שהערנו עליו בפרק א'. וע"ז הענין אמר המשורר יושב בסתר עליון ר"ל בהנהגה העליונה הלזו בצל שדי יתלונן. ר"ל רק תחת צילו הקדוש והטהור בלי שום אמצעות שום דבר כאשר כתבנו לעיל בענין צל סוכה שאנחנו צל סוכה בעינן ולא צל דפנות. אומר לה' מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו. שלא אצטרך לעשות שום פעולה רק אבטח בו שהוא יעשה הכל. והאריך בזה באומרו כי הוא יצילך מפח יקוש כו'. וסיים ע"ז כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך והוא הדבר אשר דברנו בראש הפרק ואמר הטעם שאתה ה' מחסי כי עליון שמת מעונך שזכה לנשמה אשר מעונה בעולם הבריא' ועי"כ לא תאונה אליך רעה כי שם לא יגור במגורו רע. ואמר על הנהגה התיכונה כי מלאכיו יצוה לך ר"ל שיחבר אליך מלאכיו והוא מל' צוות וחיבור אזי על כפים ישאונך ר"ל למעל' מהמערכת השמים כענין אברהם שהגביהו למעל' מכיפת הרקיע ויהי' מלת כפים פירושו שמים כמ"ש על כפיים כסה אור ואמר פן תגוף באבן רגליך. ר"ל באבן נגף אבן אופל וצלמות אבן הזוחלת מקריים ומאורעי' קשים ויילדי הזמן כמו שנבאר לקמן שהנהגה המערכת נקראת אבן אופל וצלמות ואמר על שחל ופתן תדרוך כו'. ר"ל שע"י שיהי' למעל' מהמערכת הטבעיי. הנה לא יזיק מהדברים המזיקי' עפ"י הטבע כי יהי' מתנהג עפ"י הטבע השני שזכר הרב בעקידה פ' ט"ו שאם יהי' האדם ניזוק ע"י החיות הטורפות או שאר המזיקי' יהי' ענין ניסיי שלפי הטבע השני יחויב שיהי' מורא האדם מוטל על כל הנמצאים השפלים ומוראכם וחתכם כו' ואח"כ הזכיר ענין הנהגה העליונה שהוא לאוהבי שמו. (כמ"ש המשורר פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך פעמי הכן באמרתיך ואל חשלט בי כל און. והכוונה שתפנה אלי לא שאצטרך להכין הכנות פעליות שאפנה אליך רק אתה תפנה אלי כמשפט לאוהבי שמך שהוא א"צ להכנת המקבלים. וז"ש פעמי אשר המה הכנות הפעלתיי' אתה הכן גם אותם באמרו' כי אמירה של הקב"ה הוא מעשה ואל תשלט בי כל און ושבר). ומשתוקקים להדביק בו ית"ש ולהכלל באור הא"ס גם שיתבטל במציאותם אשר זה תכלית האהבה וקץ כל תקוה כמ"ש ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. ודרשו רז"ל אפילו הוא נוטל את נפשך. והנה לכאור' אין בזה כ"כ מהזרות הנפלא שיורה על גודל האהבה שראוי לנו לאהוב את הא"ס ית"ש כי מה שהוא נוטל נפשו אין בזה שום רעה להמתבונני' בזה בשני בחינות הבחינ' הראשונ' כי הוא ית"ש לא עביד דינא בלא דינא. והנה לא יטול נפש האדם הישר כ"א אחר שיתברר לו כיהתמורה עודפת על חיים חיותו. והבחינ' השני' כי אחרי שהם אוהבים אותו ית"ש הנה גדר האהבה היקרה הלזו שימאוס בעוה"ז ובחמודותיו ויכסוף וישתוקק לאורו העליון ולהתלונן בצילו וליהנות בנועם זיו יקרו וא"כ אין בזה עונש במה שנוטל נפשו בעוה"ז לעלות להדבק בו ית"ש אשר זה העידון הגדול לאוהבי שמו באמת אך הענין מ"ש ואפי' הוא נוטל את נפשך ר"ל שענין האהבה היא כלות הנפש והכספה ותשוקתה הנפלאה להדבק באורו העליון וזהו ענין האהבה הנאמנה. והנה אף שידע כי בזה האהבה ועוצם התכללותה באור הא"ס ית"ש יתבטל מציאותו כדמיון הנר בהתקרבותו אל האבוקה הוא כבה והולך כי החלק נדבק בכל והוא אוהב אותו וחושק להכלל באורו העליון. ואף שבזה הוא ית"ש נוטל את נפשו כי החלק נדבק בכל ויתבטל מציאותו לגמרי ואעפ"כ הוא חושק בזה. וז"ש כי בי חשק כאשר יחשוק בי בעוצם התשוקה הלז' שיהי' נכלל בי בעצמות פנימיותי אף שיתבטל מציאותו וז"ש כי בי דייקא ולא אמר אותי והנה כשיהי' על ענין הלז' חושק בי הנה אז אפלטהו אשגבהו כי ידע שמי ר"ל מחבב שמי כמו הנה בועז מודעתנו. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. כאשר הוא חושק להתדבק בי באופן שיתבטל מציאותו ולא יצמח לו מזה שום טובה כן אנכי חושק בו ואף בצרה שאין לי נייח בהתחברותי עמו אעפ"כ אני מדבק עמו מדה כנגד מדה כשם שהוא רוצה לדבק בו אף שלא יגיע לו שום הנאה כן אנכי חושק בו וז"ש אחלצהו ואכבדהו ר"ל שאחלצהו מהצרות הבאי' עליו והוא ע"י השגחתי. ובזה אכבדהו כי גדול כבוד והיקר בהיות הוא ית"ש מזדקק עצמו לו בכבודו ועצמו וז"ש אורך ימים אשביעהו שהם הימים הקדמוני' ר"ל שהם קודם לשבעת ימי הבנין והמה השנים הקדמוניו' כידוע ליודעי חן. וזהו אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ר"ל הישועה הבאה מאור פני קדשו וזיוו ואחר שהערנו בענין שלשה הנהגות האלו הנה הדר מפולש לפנינו ליישב המזמור הללו את ה' מן השמים במה שהערנו עליו בפרק ג' ושים עיניך עליהם ונייחד להם פרק בפני עצמו:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה