אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק ה

פרק ד

אם היות שמבואר בפרק הקדום שמשפט הבחירה צודקת אף בענינים השמיימיים. הנה לא בכל הדברי' ועניני' משפטי אלקות יצדק זה כ"א במשפטי המערכת השמיימי אשר השגחת אלקי הוא בדרך הסתר פנים:

הקודמת ענין היא מבוארת וידיעה בעין בית החקירה ומוסדי השכל הצלול לא יכזב כי אם האיש ההמוני אשר אין לו יד ושם במשפטי דברים האלקיים. אמנם השכל והכתוב והקבלה לא יכחישו זאת אדרבא יסכימו לזה והוא אף אם נודה שבדברים שהמערכת השמיימיות שלימות עליהם הנה ההכרח לסיבות פעליית להכונן לקבל את אשר יריקו עליו. אמנם זאת לא זאת בעניני אלקיים והוא אשר תסוב לא בדבר ומאין דבר ולא על דבר. אמנם לא כל אדם ראוי לזה כ"א אנשי סגולתו הקרובים אליו הדבוקים בו ע"י תורתו הקדושה אשר עליהם תסוב המין השגחה הלזו. (ועיין בעקידה שער כ"ו שכ' ואם יהי' האיש טוב המזל והפעלות טובות אז תתחבר אליו השגחה אלקות וכמעט שא"צ אל השתדלות כמ"ש מד' מצעדי גבר כוננו ע"כ. ולא ידעתי למה צירף לזה טוב המזל מה ענין השגחת הבורא לטוב המזל וע"כ שדחקו לזה מ"ש ברבה ורב יוסף דתרווייהו צדיקי גמירי הוי אעפ"כ זה הצליח וזה לא הצליח. אך אין ראי' מזה שזה באמת הי' מהשגחה אישיית שלא לשנות מזלו וזה טובתו והבן. ואף לדבריו קשה עי' מ"ש שם כשיהי' מזל גרוע ומעשיו טובים שלזה יועיל השתדלות להצליח ע"פ השגחה אישיית היפוך המזל עכ"ד. ובזה אין דבריו נכונים שבאמת אם הי' רבה עושה השתדלות לא הועיל לו. ואפשר לומר שזה תלוי במחלוקת ר' ישמעאל ורשב"י. ועיין מ"ש לקמן בזה הפרק ועיין בשערים ובספרי ישרש יעקב שהארכנו בזה). וכמ"ש החכם עץ חיים הוא למחזיקים בה ותומכי' מאושר. ולביאור הענין אבאר ענין עץ חיים ועץ הדעת טוב ורע. והוא מה שהזהיר הקב"ה מכל עץ הגן אכול תאכל כו'. והענין כי ביום ברוא ה' אלקים את האדם על הארץ מה רב טובו ויופיו הכי נכבד הוא ע"ד שאמרו רז"ל שמלאכי השרת ביקשו לומר לפניו שירה. והוא הי' למעל' ממלאכי מרום והוא הי' נתון בתוך הגן אשר אל הגן הזה הוא נוזל רב טוב ושפע ממקור הברכות אשר לא יתמצעו בה שום מיצוע זולתו ית"ש כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקו' את הגן ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים. הנה נרמז בזה רמז גדול לענין הלז' שהאור יוצא מהעדן אשר שם השגחה האישיית מיוחדת לו ית"ש והראי' לזה ממ"ש רז"ל בפרק אין עומדין מאי עין לא ראתה אלקים זולתיך אמר ר' יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשי' וריש לקיש אמר זה עדן שלא שלטה בו שום ברי'. וא"ת אדם הראשון איך הי' בגן ושמא תאמר זה גן זה עדן כו' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד. והנה לבאר דברי המאמר עד תכליתו אין ביכולתנו כי קצר מצע שכלינו מלשוטט בעמקי ים החכמה העמוקה כמוהם כי עמוק עמוק הוא והם כבשונו של עולם. אך כבר כתבנו בשערי' שבדברי רבותינו כוחי נפש עם שדבריהם המה סודות נפלאות נתיב לא ידע עיט. אעפ"כ ניתנים לדרוש בדרך פרד"ס והנה מה שאחשוב בדבריהם דרך רמז שאלו ב' השלימי' ריב"ל ור"ל לדבר אחד נתכוונו רק שכל אחד קראו לו בשם אחר בדרך רמז, ונקדים לבאר פי' הפ' עין לא ראתה אלקים זולתיך וכו'. והכוונה בו לדעתי על ההנהגה האישיית הלז' המיוחדת מאתו ית"ש בלי שום מיצוע והוא מובחר השפע. ואח"כ מתמצה ויורד השפע בפירוד לשאר המון חיילי השמים וכחותיהם בכל העולמות ומשם יזוקו לארץ לבעלי חיים ולהמוני בני אדם. וז"ש עין לא ראתה ר"ל המעיין ברכה ומקור השפע הלז' לא ראתה אלקי' זולתיך ר"ל המלאכי' והחיות והשרפי קודש שנקראים ג"כ אלקים והוא שם אחד מעשרה שמות שנקראים המלאכים כמ"ש הר"מ בהלכות יסודי התורה פרק ג'. והוא מבואר ג"כ בכתובים ועין השפעה זו לא ראה אותו שום אלקים זולת הבורא ית"ש והוא מבלי התמצעות שום דבר מה ושפע הלזו יעשה למחכה לו ר"ל מי שמדבק עצמו לו ית"ש ע"י התורה כאשר כתבנו בשערי' בשער התורה כי בהתעצם נפשותינו בתוה"ק ומלובשת בה. הנה הוא דבוק בו ית"ש כי התורה היא חכמתו כמ"ש במדרש רבה נובלת חכמה שלמעלה היא התורה וחכמתו ומהותו היא אחת. כי השכל והמשכיל והמושכל אצלו ית"ש הוא אחד. כמ"ש הר"ן והר"מ בהלכות יסודי התו' וכמבואר ענין זה היטיב בספר ליקוטי אמרים להחסיד המפ' מוהר"ז מלאזנא. אמנם פי' מלת מחכה הוא ל' חיבור כמו ובחכי איש גדודי בספר הושע שפירש"י בחיבור איש גדודים יעו"ש. וזהו מ"ש ריב"ל זהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ורמז בזה ענין עמוק במליצה נפלאה עפמ"ש בפרקי דר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו אחד. וכבר כתבו על זה המאמר כל חכמי הקדמוני' הן בדרך מחקרי התפלסופי' והן בדרך האמת המקובל ליודעי שמו. אך תוכן הענין הנ"ל מכללות דבריהם שעד שלא נברא העולם והוא שבעת ימי הבנין האלו כי משם התחלת הבריאה. אמנם למעלה מהם היא התשו' שקדמה להעולם והיא נקראת בינה. כי התשובה הוא ע"י בינה כמ"ש ולבבו יבין ושב וכו' והיא נקראת בזוה"ק עלמא דאתי בעבור שהיא למעלה משבעת ימי בנין שע"י נברא העולם הזה כמ"ש בזוהר כי בששת ימים ששת לא נאמר כו'. והנה משם למעלה הוא עצם האחדות קודם התפשטות הדברים בשבעת ימי הבנין כי משם יפרד כמבואר בזוה"ק ומשם ולמטה יש יניקה אף לרשעי' כי מזרועות עולם יש להם יניקה כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשו והבן זה. ועיין בספר שערי צדק למוהר"י קברנימ"ל. אמנם למעלה הוא העצמות הא"ס ית"ש ויתעלה ר"ל כי הג"ר אשר הם אחד עצמות א"ס ית"ש ויתעלה מתאחד בהם וחופף עליהם כל היום ושם הוא הנהגה האישיית. ר"ל רצונו הפשוט מבלי התמצעות שום נמצא. ואח"ז מתמצע השפע ונתפשט לכמה ענפי'. ודברים אלו דברים ברורים למבין כאשר יעיין בספרי מקבלי אמת. וזהו ענין יין המשומר בענביו ר"ל ההשפעה נרמז בכינוי יין. ועיין בחידושי אגדות להרשב"א. ר"ל אות' ההשפעה שעדיין היא מיוחדת ומתעצמות ברצון א"ס ית"ש ויתעלה אשר ממנו באה ההשפעה כיין זה שעדיין הוא משומר בענבים שעדיין לא נתמצה מהם והם מתאחדין בענבי' שממנם יצא ההשפעה. והוא רומז לג"ר ששם איהו וגרמוהי חד בהון איהו וחיוהי חד בהון והם מתייחדות בעצמות הא"ס בלי מיצוע ור"ל אמר זה עדן רמז ג"כ לזה והוא תעלומות חכמה אשר ממנו בא ההשפעה האישיית הלז'. וע"כ נקרא עץ חיים כי הוא נשפע מן החכמה. והחכמה תחי' את בעלי' והנה ז"ש ונהר ר"ל אור השפעה יוצא מעדן והיא תעלומות החכמה והוא השפעה אישיית הלז' להשקות הגן. ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים ומשם ואילך ירד ויתפשט ע"י מיצועים רבים והי' השפעה הלז' לד' ראשים ר"ל לארבע מלכיות. כי בהנהגה הכוללת יתנהגו הא"ה וכן דרשו רז"ל הארבעה ראשים האלו לארבע מלכיות ייע"ש. והנה העץ חיים אשר בתוך הגן היא הנהגה האישיות שהיא חיים למוצאי' והיא נשפע מהחכמה המחי' את בעלי' וע"כ ע"י התורה זוכה להשפעה הלזו כי התורה היא נובלת חכמה שלמעלה ואפשר שזה נכלל ג"כ במשמעות דבריהם נובלת חכמה שלמעלה תורה ר"ל שהתורה נובל מן החכמה שלמעלה רב שפע וברכה ועץ הדעת טוב ורע היא הנהגה הכוללת כי הוא לפי מעשה בני אדם אם ישתדל בחריצות הוא טוב ואם לאו הוא רע כי אף אם מפאת הכנתו הוא אינו מוצלח למושכלת. ואם ישתדל בלימוד המושכלת בודאי יחשף ממעייני החכמה כמאמרם אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין וכן בהיפוך אם יהי' מוצלח במושכלת אם ילכד בחבלי העצלה והרישול הנה לא יחכם באחריתו וכמ"ש מחורף עצל לא יחרו"ש ושאל בקציר ואין. נמצא הוא טוב ורע לפי מעשה בני אדם ותחבולותיהם. וכמ"ש בזוה"ק בגין דהוא אילנא דטוב ורע זכה ב"נ הוא טוב ואם לאו הוא רע. ועוד יתכן לומר כי הרעה הבאה מפאת ההשגחה היא רעה ע"ד השאלה אמנם עפ"י האמת הוא טוב כי מאתו לא תצא רעה. נמצא שם הוא רק טוב אך מצד הנהגה המערכיות יוכל לבא הרעה וכבוד ה' נקי מזה כי הוא לא נשמר מלהלכד במצודות המערכת. וכבר הארכנו בזה בשערי' בשער ההנהגה. והנה הוא ית"ש רוצה שיהי' אדם מתנהג עפ"י השגחה האישיות בהדבק בתורה ועבודה כמ"ש ויניחהו ה' בג"ע לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מל"ת והוא נמשך אחר המערכת והאצטגנינות וחטא והוסר ממנו השגחה האישיות הלז' ונטרד מג"ע. וע"כ נגזרה עליו מיתה מחמת חטא זה. והנה המתפלספי' פקפקו בזה. דזולת החטא המיתה הוא ענין טבעיי בהתום הליחות השרשיות הנתכות דבר יום ביומו. והם לא הבינו שבאמת גם התורה לא תכחיש זה שהמיתה הוא ענין טבעיי אמנם מה שביארה שענין המיתה שהוא מצד אוכלו מעץ הדעת הוא כי מחמת זה הוא משולח ונעזב לטבע המערכיית וחיילותי'. אמנם אם לא אכל מעץ הדעת והי' מתנהג עפ"י השגחה אישיית למעלה מן הטבע. ודבר זה ביארו במ"ר פ' י"ד מלך במשפט יעמיד ארץ זה מלך מלכי המלכי' הקב"ה במשפט יעמיד ארץ שברא העולם בדין שנאמר בראשית ברא אלקים ואיש תרומות יהרסנה זה אדה"ר שהי' גמר חלתו של עולם ונקראת חלה תרומה והענין מבואר לדרכינו שהוא ית"ש רצה להעמיד הארץ הכל עפ"י הנהגה האישיות שנקראת משפט כאשר נבאר בפרק ח' לקמן. והטעם כי זה הכל במשפט ודין משא"כ הנהגת המערכת שהוא מצליח ומשפיע אף לרשעים. וכבר האריך המליץ הידוע בפחיתות הזה כמ"ש בהשתגעך כל היום להתוות על בתי הנדיבים תיו השחתה ומפיל בתי הנבלים כו' והוא ית"ש רצה להנהיג העולם בהנהגה הלזו כמ"ש בראשית ברא אלקים. ר"ל בהנהגה הראשיית הן במעלה וחשיבות הן בזמן. כי היא קדמות כקדמותו כי היא תלוי ברצונו. וז"ש במדרש בזכות התורה. כי ע"י התורה הוא ית"ש משגיח על העולם ואיש תרומות יהרסנה ר"ל בזה הואיל והוא הי' עיקר העולם כחלה זו שהיא עיקר העיסה כמ"ש ראשית עריסותיכם. ועי"כ כאשר קלקל הוא נתקלקל העולם בכללו וסילק הקב"ה השגחתו מן העולם ועזב הכל והוא ית"ש יהי' מנהיג את העולם עפ"י מערכת השמיימי ולא ע"י הנהגה האישיית. והשגחתו המעולה שהוא אינו נוהג רק ליחידי סגולה הקרובים אל ה' ורוצים בגזירתו. וזהו כיוון המשורר באומרו אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו ר"ל בזה שהוא ית"ש חשב שיהיו כאלקים המתנהגים מהשגחת הא"ס מבלי מיצועי ומלת אמרתי היא אמירה בלב והיא מחשבה אכן לאחר שחבלתם מעשיכם כאדם תמותון. ר"ל כטבע האנושיית של האדם מצד המערכה תמותון וכאחד השרים תפולו. ר"ל תשכונו כמו על פני כל אחיו נפל. ר"ל שאין לכם אחוזה רק בהנהגה המערכוית כאחד משרי הע"ג. וזה הענין ביאר ג"כ חבקוק הנביא שלעתיד יחזיר העטרה ליושנה ויהיו עדת בני עמינו מתנהגי' עפ"י השגחה המעולה הלזו. וז"ש ונוגה כאור תהי' קרנים מידו לו ושם חביון עוזו. ר"ל נוגה האור והשפעה שיהי' לעתיד יהי' כאור שבעת ימי בראשית הנגנז והוא אור השפעה האישיית הלז' שרצה הקב"ה להתנהג בו עולמו אמנם כשצפה ברשעי' גנזו ולעתיד יחזיר האור השפעה הלזו למקומה. קרנים מידו לו ר"ל האור הלז' לא תרד ע"י שום אמצעי רק מידו של הקב"ה לו להצדיק. ושם חביון עוזו ר"ל בהנהגה הלזו הוא חבוי וטמון עוזו כי שם הוא עושה נפלאות גדולות לבדו. עי"ל מ"ש קרנים מידו לו ע"פ מה ששמעתי בשם החסיד המפורסם הריב"ש זצוק"ל בענין מה שדרשו רז"ל שהקב"ה גנז האור הלז' והאיך גנזה אחר שהוא אור גדול שהי' מלא כל העולם ואדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. ואמר הוא ז"ל שגנזו בתורה שהוא גדול יותר מאוד כמה אלפי' פעמים מן העולם ומי שלומד תורה לשמה זוכה לאור הגנוז הלז' ודפח"ח. וז"ש קרנים מידו לו. ר"ל קירון אור תורה אשר הי' מידו של הקב"ה לו ליד משה. ושם חביון ר"ל שם חבוי וטמון העוז הלז' שהוא הנהגה האישיית והוא אור הגנוז והוא הגנוז בתורה ומי שלומד תורה לשמה זוכה לאור הגנוז הלז' וז"ש כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. (ולדעתי אל זה כיון המליץ בס' בחי' עולם בפ' ט"ז לבי לבי התורה והאדם חבורם נר אלהים בארץ כו'. בהצמדם והסכמתם ימלא הבית אורה. יגלה לעיניך אוצרות הנהגה הכוללת. ונבעו לפניך מצפוני המעשים אשר בם תתפאר. ר"ל הנהגת המערכת אשר היא כוללת כל הנבראים גם יצפינו המעשים של הנהגה אישיית אשר בם תתפאר שזה שבח ותפארת לך שאתה מיוחד בה מבלעדי שאר הברואים וזה ע"י התורה. כמ"ש בהצמדם והסכמתם). וז"ש ג"כ עץ חיים הוא למחזיקים בה ר"ל מי שמחזיקים בתורה הנה התורה היא להם עץ חיים ר"ל עץ השופע חיים מן תעלומות חכמה המחי' את בעלי' והוא הנהגה האישיית. ותומכי' מאושר ר"ל מי שאחוזים ותומכי' בתורה המה מאושרים מעצמם משא"כ להנהנה המערכת אשר הצורך אל האדם לאשר ולהדריך נפשו באיזה דרך אשר ישכון עליו אור ושפע המערכה. אמנם תומכי התורה המה מאושרים מאחרים מבלי הכנותיהם. וכמ"ש בזה בפ' כיצד מברכין במחלוקת ר' ישמעאל ור' שמעון בן יוחאי דלר"י הדברים ככתבן ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ ורשב"י ס"ל שזהו בזמן שישראל אין עושין רצונו של מקום אבל בזמן שישראל עושין רש"מ מלאכתן נעשה ע"י אחרים. (ולכאורה איפשר לומר דר' ישמעאל ס"ל כדעת העקידה שהזכרנו דמי שמזלו בינוני או גרוע צריך השתדלות שיחול השגחה אלהית. ורשב"י ס"ל כדעתינו. אך באמת ממ"ש הנהג בהם מנהג דרך ארץ משמע שיש מנהג אחר והוא הנהגה אישיית אשר א"צ לפעולה רק שזה אינו כ"א ליחידי סגולה כאשר אירע לרשב"י שאיברי לי' חרובא ועינא דמיא בלי שום השתדלותיה. אמנם כ"א ראוי להחזיק עצמו בבינוני אשר הוא מושגח ע"פ הנהגה התיכונה והוא מנהג דרך ארץ אשר הוא צריך להשתדלות וז"ש הרבה עשו כרשב"י. ר"ל כמו שהוא עשה שנכנס למערה ולא השתדל כלום ולא עלתה בידם כי לאו כל אדם זוכה לזה. וזה הענין שביארו המשורר (תהלים צ"ד) אם אמרתי מטה רגלי חסדך ד' יסעדני ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי היחברך כסא הוות יוצר כו' כי יגודו על נפש כו'. והוא עצם הדרוש שהנחנו שאמר אם אמרתי בלבי). וז"ש ותומכי' מאושר ע"י אחרים. וזהו התאמתות הענין שרצונו לבאר כי הנהגה האישיית הלז' היא מתנהגת ע"י והוא קולע אל השערה לא יחטיא אף אם האדם לא יכונן עצמו למולו להיות בו כח והכנה. וזהו מ"ש המשורר כי לה' המלוכה ומושל בגוים. כי השם העצם הוא המתייחס להנהגה האישיית הלז' כאשר ביארנו בשערי' ולו יתייחס המלוכה כי הוא עושה דבר מבלי אמצעי רק הכל בכחו ויכולתו ולית מאן דימח' בידי' אמנם על העובדי כוכבים המתנהגים ע"פ המערכה הכללית. והנה לא יתייחס לזה המלוכה כי אחר שיש ביד האדם לשנות הגזירה אם לא יהי' תחת מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם נמצא הוא מפיר עצת עליון רק הממשלה בידו ית"ש שאם לא יד אלוה נגעה בו לא תועיל העמל והשתדלות של האדם. והנה האדם בהשתדלותו צריך לעזר אלקי והוא אצלו ממשלה ונסיכות. אמנם לעתיד שיעלו מושיעים בהר ציון והיתה לה' המלוכה שיתנהגו הכל ע"י מערכה האישיית כי שמי' כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויהי' הכל מתנהגי' עפ"י השגחתו האישיית וז"ש שאמרו רז"ל בפסחים בפ' אלו עוברין והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. אטו האידנא לאו אחד הוא אמר ר' אחא בר חנינא א"ר אסי לא כעוה"ז העוה"ב העולם הזה על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין אמת. אבל לעוה"ב כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד א"ר נחמן בר' יצחק לא כעוה"ז העוה"ב עוה"ז נכתב בי"ה ונקרא באלף דלת והעוה"ב נכתב בי"ה ונקרא בי"ה. ע"כ דברי המאמר הלז. והוא מקושי הבנה איך יתיישב בזה הקושי' אטו עד האידנא לאו אחד אך הכוונה בפי' המקרא והי' ה' למלך על כל הארץ שיהי' אלהותו והשגחתו מתפשט בכל הארץ וכמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'. ר"ל שאם שהטבע הנוהג בעולם שאלו החיות הטורפות והדורסות ישחיתו הנה אז יתנהגו שלא ישחיתו ויהי' מתנהגי' ע"פ טבע השני שזכר הרב בעקידה שער ט"ו והיא השגחה האישיית וז"ש כי מלאה הארץ דעה אתי ה' וז"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. ר"ל שיתייחד עצמות המאציל בהנהגתו ית' ויתעלה שהוא מכונה בשם ה' שע"י הנהגה הלזו שמו יוצא בעולם. וז"ש המשורר הללוי' הללו עבדי ה' יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. אמר שיהללו השם על הנס שעשה להם. אמנם זכר זה על הנס הנעשה עפ"י השגחה האישיית שהוא רק לעבדי ה'. ר"ל לאלו הנקראו עבדי ה' ואינם נתונים רק תח"י ית"ש ויתעלה כאשר כתבנו לעיל בפרק ב' בהוראת שם עבד ה'. ואמר הפעולה מזה השבח וההילול שעי"ז אנו ממשיכי' ההנהגה זו גם עתה שיתנוצץ האור השגחה האישיית הלזו וז"ש יהי שם ה' ר"ל ההנהגה האישיית הלזו שנקראת שם ה' כמו שכתבנו. מבורך הוא ל' בריכה שיומשך השפע ע"י הבריכה העליונה המקלחת משפע האישיית הלזו מעתה ועד עולם כי כן משפט שפעו האחוזה בעצמות ה' שהיא נצחיות כנצחיותו. והנה ענין זה מפרשו רז"ל במאמר הנ"ל דמקשו אטו עד האידנא לאו אחד הוא ומתרצי לא כעוה"ז עוה"ב על שמועות טובות כו' ועל שמועות רעות כו' ר"ל שבעוה"ז הרעה באה מפאת המערכת השמיימי והוא באמת רע ומר לא כיוונה בה כוונת טובה רק שהוא ית"ש עזבו אל המקריים והשיגו הרעה ומצאתהו אויביו הנה הוא צריך להצדיק הדין עליו ולומר ברוך דיין אמת שכבוד אלקים נקי מזה רק הוא באולתו גרם לו זה שלא שמר עצמו מן המשוררים אבל לא יוצדק עליו לומר הטוב והמטיב שהוא אינו טובה. אך לעוה"ב שיהי' הכל ע"י הנהגה האישיית הנקראת שמו וכשם שהוא אחד כך שמו אחד והכל יהי' טוב ואף על הרעה המסובבת מפאת שמו הוא הנהגה הלזו הוא רק רע במקרה וטוב בעצם. ורמז בזה אל שאלת האפיקורס מאני ימ"ש שזכרו העקידה שטען שיש ח"ו שתי רשויות כי איך יסובב מבורא אחד טוב ורע שהם שני הפכיים. והנה לזה אמר כאשר יהי' נודע אלהותו שהוא אחד ע"כ לומר שגם שמו אחד. ר"ל שהנהגתו הוא רק אחדות ורק טוב כי איך יצדק מבורא אחד רע וטוב ב' הפכי' הגם שבעוה"ז נצמח הרעה הוא לא מידו בא להם הרעה הזאת רק מפאת המערכה השולטת בעו"ה וציוה לאדם להזהר ממנה וכאשר יפשע בעצמו דמו בראשו וכבוד אלקים נקי מזה. והנה בזה לא תי' התרצין רק מ"ש ה' אחד שר"ל שלעתיד יתגלה לכל שה' אחד ויסכר פי דוברי שקר שאומרי' שיש ח"ו שתי רשויות שכעת אם שהוא אחד יראה שאינו אחד ח"ו במה שיוצאי' ממנו פעולות מתחלפות ולעתיד יהי' ניכר לכל שה' אחד. ואח"ז מדקדק במלת ושמו אחד שהוא הנהגה. אטו האידנא לאו אחד ואמר לא כעוה"ז העוה"ב שבעוה"ז נכתב בי"ה הוא הנהגה המיוחדת. ונק' באדנ"י שהוא הנהגת המערכת כמ"ש השל"ה הקדוש במ"ש הודו לאדוני האדוני' שזה על היותו מנהיג המערכת. וע"ז נקרא אדון ואמר שבעוה"ז הנהגה האישיית היא בהסתרת פני' שהוא ענין נתינות הדבר מבלי ירגיש המקבל אם מידו זאת לו ומסתיר פניו ממנו. והוא כמ"ש רז"ל במדרש יאר ה' פניו אליך אינו דומה שואל מן הצד לשואל מן הצדדין. והכוונה בזה שיתן לך הדבר בהארת פניו ובעבור תדע כי מידו זאת לך שהוא אוהבך ועי"כ כשצריך לדבר הוא שואל ממנו בפנים שוחקות שידע שמילא לו בקשתו. ועכשיו הוא מנהיג בהסתרת פני' שאינו מראה לנו פנים שוחקות כמ"ש יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה. אך הקריאה בהתגלות הוא רק באדנ"י בעבור שהנהגה הזו היא בהתגלות נמצא יש בעוה"ז ב' הנהגות אבל לעוה"ב יהי' נכתב בי"ה ונקרא בי"ה. ר"ל שיהי' הנהגה האישיית בהתגלות ג"כ נמצא שעכשיו פי' הפ' לדברי רז"ל מפורד לשני עניני' האחד שיהי' ה' אחד שלא יוצמח ממנו רע וטוב המורה ח"ו על שתי רשויות והשני שיהי' שמו אחד שיהי' הנהגה אחת והוא האישיית ויש לפרש הפ' לענין אחד ר"ל שיהי' הוא ושמו אחד מתאחד מבלי מיצוע כאשר פרשנו לעיל בפרק הלז' מאמר בפרקי דר"א. אך דקשיא להו דמלת אחד הוא מיותר דהו"ל למימר ביום ההוא יהי' הוא ושמו אחד. ועל זה אמרו שם סבר רבא למידרשי' בפרקי' ר"ל השם הוי' ב"ה שהיא הנהגה האישיית א"ל ההוא סבא לעלם כתיב ר"ל שעכשיו ההנהגה הלזו בהעלמה ואחר שיתנהג העולם לעתיד בהנהגה הלזו אשר היא מסובבת מבלי סיבה פעליית אמרו רז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שלא יצטרכו לסיבות פעליית אשר על ידם ישלים הטבע חוקה רק תוציאה הדבר בשלימות מבלעדי סיבה ולא ארד כאן לברר אם הדברי' כפשוטם או שהם משל ומליצה רק שכוונת המאמר הלז שיהי' כל הדברי' מושלמים עפ"י הנהגה המיוחדת הלזו מבלעדי סיבה פעליות. ואח"ז גלוסקאות וכלי מילת למשל כאשר הרחיקו קצת מחכמי עמינו להאמין הדברי' כפשוטן ועיין מ"ש הכותב בעין יעקב פ"ב דשבת. הנה היוצא מכללות פרק הלז' שהנהגה אישיית הלזו תסוב מבלי הכנות המקבלים. וכמ"ש כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעי' שא"צ לשום פעולה וכענין שאמרו במדרש ילקוט ארבעה מלכים היו מה שביקש זה לא ביקש זה דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם כו' חזקי' אמר לא ארדפם רק אתה תהרגם ואני אומר שירה. שרצה בזה שדהמע"ה התפלל שיצליח עכ"פ בהנהגה הפחותה אשר היא צריכה להשתדלות האנושיי. וחזקי' התפלל שיצליח ע"י הנהגה המעולה המסובבת מבלי סיבובי' אמצעי' רק מסיבת הסיבות ית"ש ויתעלה. ותשלם המאמר הלזה. ואופני בקשת הארבעה מלכים האלו אבאר אותו בפרקים הבאים בס"ד. וע"ז ההשגחה הוא רמז מצות סוכה אשר הוא בצל שדי יתלונן מבלי אמצעי'. וע"כ אמרו רז"ל צל סוכה בעינין ולא צל דפנות שסוכה הוא השפעת האלקית בלי אמצעית. הדפנות שהוא רומז על התפשטות והשתלשלות השפע למטה בעולמות. וכן עפ"י דרך האמת רומז סוכה לאימא מסוככת על בני' והיא מקור הברכות עלמא דאתי והדפנות להשתלשלות השפע אח"כ בשבעת ימי הבנין כמבואר בפע"ח והבן. ועל ענין זה אמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו ר"ל שלא יצטרך שום סיבה פעליית אשר בהם המבטח לבטוח בה' שיצליחו בגמר המעשה היינו שע"י סיבה פעליית הוא בוטח בה' שיצליח במעשיו ע"י סיבה פעליית הלזו. ועל זה אמר והי' ה' מבטחו ר"ל שיהי' ה' מבטחו מתחילה ועד סוף מבלי שום סיבה פעליית. וכפל הל' בפ' זה מורה על כוונה זו. וז"ש המשורר אם לא שוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשיי ר"ל כאשר היונק הזה אין לו שום סיבה פעליית רק אמו שותה ומניקתו אותו מבלי שום סיבה פעליית מאת הילד כן זוממתי נפשי להוחיל על הנהגה המעולה אשר לא תצטרך להשלמתה לשום פעולה אנושיית רק יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם. ר"ל בזה שיהי' הייחול והבטחון בה' מתחלה ועד סוף מבלי עשות שום פעולה מתחילת המעשה עד סופה להשלמת הדבר רק שיהי' הבטחון על ה' לבדו. ויתכן עוד לפרש מעתה ועד עולם כי הישועה הבאה מפאת השגחה האישיות היא נצחיית כנצחיותו. וע"כ היא נוהגת תמיד מבלי שום הפסק. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה