אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק ד

פרק ג

אם היות שחוקה חקק היוצר העולם ומלואה וטבע הטביע להיות לכל ענין הצלחה ומושכל סיבה פעליות טבעיית. והבחירה חפשית ביד האדם על הפעולה הלזו. ובעשות הפעולה יערה עליו ממרום הצלחה או המושכל הלז. ובהעדר' יעדר השפעה משמי קדשו. הנה בזה תוצדק על מה ולמה יקרא הוא ית"ש בבחי' ממשלה בהעדר מלוכה אשר הוא מלך מלכים:

הקודם הוא מפורסם בפרסום המוני לא יעלם מהכסיל כ"ש מהמשכיל שאנו רואים בחוש כי אם יטמין העצל ידו בצלחתו ילכד בכבלי העצלות ורישול. הגם שע"פ בחינת מזלו יורה על גודל הצלחתו והשמים יריקו עליו משפטת תנובתם עד בלי די הן לא בידם טובם כ"א כאשר יעשה האדם סיבה פעליית טבעיי אז גם השמים יתנו רגיבי הצלחתם וטל אורותם. ובפי' העירו לנו ע"ז רז"ל בפי' המקרא וברכתיך בכל אשר תעשה יכול אפילו יושב ובטל ת"ל אשר תעשה:

הנה מבואר הגם שיש בכוחו ומזלו להשלים עצמו בכל השלימו' הן גופניו' הן נפשיו'. ובהיותו כלוא בבית החורב חורבת עולם. והוא העצלה ורישול אשר רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגי' נבול יבול והוא לא יצלח. כמ"ש החכם על שדה איש עצל עברתי כו' והנה עלו כולו קמשוני' כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה כו'. וכבר ביארנו זאת בשלימות מופלג בשערי' בס"ד ואל יפול לב המשכיל בזה בהיות אחרי אשר חוקה חקק הבורא הכל בתחילת הבריאה שיהי' חכם או עשיר ואם הדבר תלוי בבחירתו איך הדבר מוכרח שיהי' חכם כי אם לא ילמוד לא יחכם. והחוש מעיד על זה. אמנם כבר דיבר קצת מזה הרב הר"מ ז"ל בשמונה פרקים והוא מה שאומר כי הדבר הזה לא יקשה עלינו משני פנים. האחד. כי בתחילה שם הקב"ה הבחירה וגזר בצדק שיהי' לו בחירה. וזהו רצונו המוחלט. אמנם מה שגזר שיהי' חכם הוא שיהי' בו כח והכנה לקבל המושכלת ולב רחב לזה אמנם עליו לגמור הדבר להשתדל אח"כ להוציא הדבר מכח אל הפועל. כאשר יחקור האדם אל המים אשר במעמקי הארץ ויחפור באר לדלות ממימי הישועה כמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה. ואחשוב שע"ז אמר המשורר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. שזה הענין מקושי ההבנה שמתחילה העתיר אל השם שישפיע עליו מנעמו העליון ואח"כ הזכיר שמעשה ידיו כוננה עליו ואח"כ חזר והעתיר אל השם שיכונן מעשה ידיו אך הענין שבכל הצלחה והצלחה ההכרח מתחילה להיות בו כח והכנה מלמעלה הן בענין הצלחה גופניות כמו גבורה או עושר צריך שיהי' נכון ומעותד לזה מפאת מזלו והן במושכלת צריך שיהי' מעותד לזה מן השמים בהכנות טבעיית בהתגברות יסוד האשייות והתמעטות הליחות וכן צריך לזה הכנה האלקית בנפשו השכליית. כי לכל נפש ניתן לה חלק מנת כוסה בתורת ה' התמימה כמ"ש ותן חלקנו בתורתך. ואח"כ צריך הנלבב לאזור כגבר חלציו ולשנס מתניו להשתדל בהשתדלו' וחריצות נמרץ להוציא הדבר מכח אל הפועל הן בעסק הצלחה גופניות הן בענין הגבורה שישתדל לשמור גופו ובריאותו בכל עניני המועיל. ולהזהר מהפכם. וכן בעניני העושר להשגיח על ממונו מבלי תאבד בסיבת ההפסד ולראו' שירויח בה בעסקי מו"מ. וכן בחכמה צריך שישתדל ללמוד החכמות ולעיין בהם. וכמ"ש החכם שתה מים מבורך ואח"כ ונוזלי' מתוך בארך. ואמרו רז"ל הס ואח"כ כתת ואח"כ צריך לבקש העזר מאת האלקים בגמר המעשה לבל ייגע לריק שיצליח בהשתדלו' הצלחתו כאשר שאל ע"ז משיחו בכל עניני השלימות אף בעניני הדברים אשר לו ית"ש יד ושם בה בהתחלת המעשה כענין הבוחר בעבודת השם או בהמרותה. כי זה הכל מסור ביד האדם. כמ"ש ואלו צדיק ורשע לא קאמר וכמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואעפ"כ שאל בגמר המעשה העזר מאת האלקי' כמ"ש הדריכני בנתיב מצותיך הט לבי אל עדותיך העבר עיני מראות שוא. הנה שם גמר המעשה והצלחתה ביד הבורא ית"ש. נמצא תחילת המעשה וסופה בידו ית"ש רק האדם צריך להשתדל באמצעיתו בפעולות אנושיית. וז"ש ויהי נועם ה' אלהינו עלינו. והוא הנעימות האלהי לתת כח והכנה על התחלת הדבר שיוכל להצליח אח"כ בעמל השתדלותו ואח"כ אמר ומעשה ידינו כוננה עלינו כו'. ר"ל שאח"כ צריך האדם בליאות ועמל להשתדל ומעשה ידיו יכוננו עליו הדבר הכחני הלז להיות דבר פעליי מושלם. ואח"כ שאל העזר מאל על גמר המעשה שיוצלח בידו. וז"ש ומעשה ידינו כוננהו שהוא יכונן אותו בהשלים הדבר על מכונם ומתכונתם שיתייצב הדבר על משמרתו ומעמדו על הסדר הנכון מאין מחריד. והנה בזה יותר הקושי' הקודם הלז'. כי כן הי' דעתו מתחילה ומה שגזר שיהי' חכם הוא על ההכנה לקבל המושכלת. ועוד יותר הספק הלז' כי הגזירה הלז' הי' אחר הידיעה הנאמנה אצלו ית"ש וצפייתו אחרית דבר מראשיתו וידע שזה ישתדל בעמל השתדלות וגזר עליו שיהי' חכם. ואפשר להעמיק בענין זה ביתר שאת כי הוא ית"ש אשר גזר על האדם שיהי' חכם או עשיר הוא מסיבות מתהפך בהשלים לבבו ומאוייו להשתדל בחריצו' וזריזות כי הוא ית"ש שם טבע לאדם ללכת אחר טרף חוקו באיזה סיבה וסיבה שגזרה חכמתו ית"ש שישתדל בה וכיוצא בזה פי' התוס' בב"ב פ' מי שמת על מ"ש שם הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים וכ' וז"ל והא דאמרינן בהמקבל והסיר ד' ממך כו' זה צינה הכי פירושו שיתן לך דעת לשמור מן הצינה. וזהו הענין שהעירו לנו רבותינו נוחי נפש במסכת ברכות בפרק כיצד מברכין. אמר רב חסדא אמר רב מאי דכתיב את הכל עשה יפה בעתו מלמד דכל אחד ואחד יפה לו אומנתו בפניו אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי תלי' לי' קורא לדבר אחר ואיהו דידי' עבידי ע"כ הורה בזה שהוא ית"ש מעת גזרו על האדם שיהי' עשיר נתן בו כח והכנה וסיבה טבעיית והשתוקקות לדבר האומנות בכדי שעל ידה יגיע לטרף חוקו הנגזר לו כי ראתה חכמתו שעל המערכת ישלם הצלחתו בעשיית הפעולה והאומנות הלז'. וכן פי' שם הרב מהרש"ל בחידושי אגדות שם ומביא ראי' מדברי רז"ל כשם שאי אפשר לעולם בלא בושם ובלא בורסי אשרי למי שאומנתו בושם ואוי למי שאומנתו בורסי והנה האדון החכם ביאר זה בשלימות מופלג יותר והוא מ"ש בזה הפסוק בקהלת את הכל עשה יפה בעתו והרחיב בזה הענין לאחר שאמר ועת לכל חפץ תחת השמים וזכר כ"ח עיתים. ואח"כ אמר מה יתרון העושה באשר הוא עמל ראיתי את הענין אשר נתן אלקים לבני אדם לענות בו את הכל עשה יפה בעתו. גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלקים מראש ועד סוף והוא ענין קושי ההבנה וכל הפשטנים נלאו בזה לפרשה עפ"י פשוטו להתרת הלשון. ועתה ראה כי הענין הזה בכללו אשר אנחנו בו הזכיר החכם הלז' במלותיו לאחר שהזכיר העתים והורה בזה שהכל בגזירה בזורה מאתו ית"ש אם לאהוב ואם לשנוא ואם לבנות או להרוס א"כ ע"ז מקשה הוא בעצמו שא"כ מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי אחר שהכל הוא בהכרח וצדק מאתו ית"ש ומי זה אמר ותהי ה' לא ציוה ומה יתן ומה יוסיף בעמל השתדלותו טוב לו לשבת בהשקט ובבטחה ספון בביתו ובחצרותיו וה' הטוב בעיניו יעשה. וע"ז אמר תשובה בהתרת ספק הלז' ואמר ראיתי ענין אשר נתן אלהים לאדם לענות ולהשתדל בו. ר"ל אף שהדבר בענין שאינו ביד האדם רק היא נתונה מאתו ית"ש כענין ההצלחה והעושר אעפ"כ החוב מוטל על בני אדם לענות בו ולהשתדל בזה. ויהי' א"כ לפ"ז הפי' הפסוק הזה מחולק לשני ענינים. ואומרו ראיתי הענין אשר נתן אלקים הוא ענין אחד ובו נשלם הדיבור. ואח"כ אמר שעל בני אדם לענות בו ולהתעסק בזה. דלא כפי' הפשטני' רובם ככולם שלדבריהם הכל ענין אחד ולדבריהם הפ' הלז' מחובר לפ' שלאחריו את הכל עשה יפה בעתו. כי אין בפ' הלז שום משפט שולל או מחייב. ולדברינו יש בו משפט מחייב. והוא ההשתדלות והתחכמות בעניני המלאכות והתחבולות וסיבות פעליות כנ"ל. והנה מן הטעמים יש סיוע לדברינו אלה שהפ' הלז יתחלק לשני עניני' כי במלת אלקים הוא תביר והוא מורה על סיום הענין. ובמלת לבני אדם מרכא טפחא וזה מורה שהוא ענין בפ"ע. ואמר אח"כ את הכל עשה יפה בעתו והוא להתרת הספק אשר הערנו שמאחר שהבחירה בידו להשתדל בזה ואם לא ישתדל לשוא עמלו בוניו בו במה שגזרו עליו הצלחה כי הוא באוולתו הרס משפט הגזירה הגזורה. כמ"ש אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו וא"כ איך תפול ע"ז גזירה אחר שהוא ביד האדם לבנות ולנטוע ולהאביד ולהרס. ועז"א את הכל עשה יפה בעתו והוא כדברי רז"ל שכתבנו לעיל בסמוך שיפה להם אומנותו. ונתן בהם השתוקקות כ"א כדי מחסורו אשר יחסר לו. וא"כ חייבה חכמתו שיהי' עשיר נתן בלבו לאסוף ולכנוס ולצבור כעפר שאר כמ"ש ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס. הנה העיד ע"ז בפרסום שהבורא ית"ש נתן בלבו ענין זה לאסוף ולכנוס ואם שזה בחירותו אך אמר ל' ענין שהוא מורה על ענין הכנה ונטי' בנפשו להכסף לזה לאסוף אף שהבחירה בידו להנטות מכסופו ורצונו. וז"ש את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם כו' שנתן בלבם נטי' לדרכי העול' להשתדל בה ולעסוק בה בעניני מו"מ. והנה בזה הותר הספק. שבזה שגזרה חכמתו להיות עשיר נתן בלבו נטי' למלאכה וכוסף למו"מ לפרות ולרבו' בעניני העול'. ואח"כ סיי' בענין אשר דברנו שהאמצעי הוא ביד האדם אמנם התחלת הדבר והוא הכח והכנה וגם גמר המעשה הוא בידו ית"ש וז"ש מבלי ר"ל מלבד שזאת לא ימצא האדם המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף. שראשו וסופו של הדבר הזאת לא ימצא האדם אף אם ירבה בסחורתו לא יחכם בזאת. שבזה אין לאדם שום סיבה פעליית. והנה בזה נתאמת לנו אמיתת הקודם. אך אמיתת הנמשך הוא מבואר כי אחרי אשר הדבר מסור ביד האדם קצת הנה לא תפול בזה שם מלוכה אחרי אשר הדבר צריך להעשות ע"י סיבה פעליות חיצוניו' הנה יפול עליו שם ממשלה. והוא ההבדל בין מלוכה ובין ממשלה. כי שם מלוכה תפול אם הדבר הוא רק על ידו וא"צ לשום דבר אשר אין הדבר בידו כמו המלך אשר הוא יכול לעשות הכל והכל בידו אין מוחה בידי. אמנם שם ממשלה נופל אף על דבר שצריך לעזר מזולתו כענין המושל אשר המלך שליט עליו ואינו בידו אעפ"כ הואיל ובידו להרוס הדבר ויש לו ממשלה עליו וזהו הענין הממשלה שהאמת הוא שאין בידו ית"ש לעשות הכל רק צריך ג"כ להשתדלות האדם ולחריצותו. ואעפ"כ הוא מושל עליו כי אין העסק נשלם מבלי ממשלתו. כי אם ירבה האדם בעמל וליאות בהשתדלות ובחריצות ויהי' קל כאחד הצבאי' אשר בשדה בזריזות מופלג להשלים טרף הוא לא לעזר ולא להועיל אם לא יד ה' נגעה בו כמ"ש המשורר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. והנה עפ"ז יוצדק שם הממשלה בו ית"ש. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק. ומעתה נחזור ליישב הספיקות שהערנו לעיל במזמורי המשורר:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה