חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק ב
אם היות שלכל הפעולות האלהית הנעשות תחת השמש יש להם התלות בזמן נחה שקטה שאלה הראשונה למה ציוה הוא ית"ש לזכור הנסי' באותן הימי':
הקודם ביארה המשורר באומרו ימים יצרו ולא אחד בהם. ופירשו הקדמונים שהימים בעצמם יש להם הוי' ויצירה רוחניית ואין ענין הזמן דבר שאין בו ממש רק הוא ענין הוי' אלהית רוחניית וכל יום ויום יש לו שורש למעלה. והנה עי"ז כשעשה הקב"ה העולם בראה בשבעת ימי בנין ושורשם למעלה עמוק עמוק מי ימצאנה כאשר ביארו הקדמונים מקבלי האמת שהם נגד שבע מדותיו ית"ש כנודע. והנה כל יום מאלו עשה פעולותיו למטה כמ"ש בזוהר כי ששת ימים עשה ה' את השמים בששת לא נאמר אלא ששת שכל יום הי' כגרזן ביד החוצב בו ובו פעל פעולתו ומזה יתבאר הנמשך ענין הזכרת הנסים הנזכרים ונעשים באותן הימים כי אלו הנסים שנעשו באותן הימים המה מתייחסין לאותן הימים. והנה כל פעולה ופעולה שיצא מאת הקב"ה היא נצחיית כנצחיותו ועדיין היא מתנוצצת באותן הימים. וביאור הענין עפמ"ש ויושע ה' ביום ההוא שפי' בו שביום גופא עשה הישועה. וענין הופעה והתגלות אלהותו האיר דרך אותו יום ובו קנה אותו יום קדושה גדולה מהתפשטות אור קדושתו בו. ועי"כ בכל שנה ושנה בהגיע אותו היום מתנוצץ אור הגנוז בו והוא יום ישוע ורחמים וכן להיפוך ביום שנעשה בו דין הוא נמשך ונתמזג מתגבורת הדינים אשר התלבשו בו והם נצחיי' בו ובכל שנה ושנה בהגיע תור אותו זמן אזי דינים מתגברים בו וע"כ המנהג להתענות יא"צ וכן ענין הד' צומות הכל הולכים אחר הדרך הלזה. וזה ענין ההלל שאנו אומרים באותן הימים להמשיך החסד והישועה הנעשה באותן הימים עלינו וכמ"ש המשורר לה' הישוע' על עמך ברכתך סלה שע"י הברכה והלל אנו ממשיכים הישועה עלינו וזה מ"ש רבינו ז"ל בקריאת המגילה קרייתא זו הילולא כי מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה לקרות. והכוונה שבצירופי שמות המגילה ואותיותיה ותיבותיה נרמז הנס הלזה ר"ל שורשה במקום העליון אשר משם בא הנס הלזה וכמ"ש רז"ל בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו שהמשיך אלקי הלז' שערי רחמים ממקור הברכות ורמז זה במגילה וע"כ בקריאתו אותו אנו ממשיכים מקור הנס ממקום גבוה שיתנוצץ עלינו וז"ש והימים האלה נזכרי' ונעשים בכל שנה ושנה ר"ל שע"י הזכירה הם נעשים בכל שנה ושנה בפועל שמתנוצץ ענין הנס הלזה בכל שעה על כללות ישראל כי הוא ענין נצחיי, וז"ש קרייתא זו הילולא ר"ל שעם הקריאה אנו פועלים להמשיך עלינו הישועה הלז' כמו בהלל בשאר ימים. ומזה נבין ענין ההבדל בין ההלל והודאה כמ"ש לשנה אחרת קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. ואגב נבאר מ"ש רז"ל טעם אחר על מה שאין אומרים הלל בפורים לפי שאין אומרים שירה על נס שבח"ל ומזה נבא אל ביאור מאמר הפונה קדים והוא כי כבר כתבנו כי יש ב' הנהגות הא' הנהגה הכוללת עפ"י המערכת השמיימי והב' עפ"י השגחה פרטיית אישית מתנהגת עפ"י רצונו ית"ש על פיו ילכו ועל פיו יבואו. והנה הנס הנעשה עפ"י המערכת הנה היא לא תתמיד בעת יסוב הגלגל וחוזרת חלילה לשנה הבאה כי היא אינה ענין נצחיי אמנם הענין הנעשה עפ"י השגחה האישי' הנעשית עפ"י רצונו ית"ש ורצונו היא מהותו כי הוא ודעתו אחת ומהותו הוא נצחיי כך רצונו הוא נצחיי לא ישתנה ולא יתחלף. וז"ש המשורר לה' הישועה על עמך ברכתך סלה ר"ל כשהישועה היא לה' ע"פ השגח' האישית אזי הברכה הלזו היא על עמך לעולם ועד כי היא נצחית כנצחיותו. והנה הנהגה זו היא רק בא"י כי היא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה. אמנם בח"ל היא מתנהגת עפ"י הנהגה הכוללת. ולדעתי זה כיוונו רז"ל במאמריהם מיום שחרב בהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר שהכוונה בו לדעתי שהוא ענין מערכת השמיימי ומזלותיהן שהם מפסיקין בין ישראל לאביהם שבשמי' והיא הנהגה האישית שהוא אביהם באמת שמנהגת אותם אך המערכה מפסיק ביניהם מחמת שהן בארץ לא להם ואין בזכיותיהם כח לבטל המערכה להכניס תחת כנפי הנהגתו ולהתלונן בצל שדי. והנה בזה מבואר למה שאין אומרים שירה על נס שבח"ל כי מחמת שהנס נעשה עפ"י הרוב עפ"י הנהגה המערכת והנה היא אינה נצחיית ולכך אין אומרים שירה להמשיך הישועה. ועוד נוכל לומר שגם הנס הנעשה עפ"י המערכת אחר שהוא ית"ש מנהיג המערכת הגם שהיא בהסתרת פנים נראים נושאים והם נישאים מאתו ית"ש ויתעלה כי הוא מושל בכל ומחיה את כולם ומאחר שהוא עפ"י שפעו שהוא נותן במערכת הלזה הנה ג"ז היא נצחיית אך אין לו התלות להמשיך למטה ע"י ההלל כי ענין ההלל לא שייך רק על הנס הנעשה מת"י הנהגה האישיית בלי שום מיצוע משא"כ בדבר שיש להנהגה הכוללת יד ושם בה. וז"ש שם עוד טעם למה אין אומרים הלל בשלמא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן ירצה בזה שענין ההלל לא יתכן כ"א בהעשות נס אשר הוא מידו ית"ש בלי שום אמצעי אמנם התם בימי אחשורוש הי' אחשורוש אמצעי נמצא הם עבדי אחשורוש כי המסובב תחת המסיבה כמדרגת עבד לאדון כי הסיבה הוא השליט ומושל ועפ"ז גם בהעשו' נס ע"י המערכה הנה עדיין אנו משועבדים תחת המערכה ואין שייך לומר עבדי ה' שהכוונה שאין להם סיבה זולתו עילת העילות וסיבת הסיבות וע"י זה נקראים השלמים עבדי ה' כענין משם עבד ה'. ועל ענין זה אמרו רז"ל במדרש ילקוט יש קרא עצמו עבד ואין הקב"ה קראו עבד שלא הנהיג אותו בתמידות בהשגחה האישיית מבלי הצטרפות ממשול כח המערכ' וחיילותי' רק הוא לפעמי' משועבד תחת המערכה ולא יתכן לקרותו עבד ה' דאכתי עבד המערכה הוא וכן להיפוך יש שלא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד והוא מבואר מאליו. ועל ענין זה יסד המשורר תפלה לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך. שתוכן תפלתו שיתנהג עפ"י השגחה האישיית כאשר אמר במקום אחר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כו' רצה בזה ששאלה אחת אני שואל שלא גבה לבי ולא רמו עיני לבקש גדולות ונפלאות ממנו ית"ש רק שאלה אחת אני שואל ואף גם זו אינה שאלה החלטיית מבלי הכנות ופעולות הראוים לה רק אותה אבקש בתחבולות והמצאות אשר היא ראוי' להמצא למבקשי' ע"י תחבולות וסיבות פעליות האלו ומפרש מה היא הסיבה פעליות והוא שבתי בבית ה' כל ימי חיי ועוסק בתורתו ועבודתו שזהו סיבה עצומה להתנהג עפ"י הנהגתו כאשר אמר במקום אחר הללויה הללו את שם ה' והוא השם הנמשך לו ע"י ההנהגה אישיות הלז' ומי ומי יהללו אותו בהנהגתו אותם בהשגחה אישיית הלז' ואמר ע"ז הללו עבדי ה' שעל ידי זה נקראים עבדי ה' כשאינם משועבדים תחת המערכה בלתי לה' לבדו ומפרש הסיבה שהם בזה עבדי ה' ומתנהגים על הנהגתו המיוחדת ואמר שעומדים בבית ה' והשין היא נתינת טעם שלכך הם נקראים עבדי ה' מפני שעומדי' בבית ה' בעוה"ז שהוא פרוזדור וחצר נגד עוה"ב כמ"ש התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. וז"ש בחצרות בית אלהינו כלומר אע"פ שהם עומדים בעוה"ז שהוא דומה לחצר והוא בתי בראי אעפ"כ הם עומדי' בבית ה' כי על ידי התורה הם מקושרים בו ית"ש ומדובקים בו. וכמ"ש הרמב"ן בפי' התורה ויתכן באנשי המעלה הזאת שיהי' נפשותיהם צרורה בצרור החיים בחייהם ואולי זה כוונת התנא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין תיכף ומיד אף בהיותך בפרוזדור כי המחשבה הוא קומה שלימה ובמקום שהיא משוטטו' שם הוא עומד האדם וע"ז אמר המשורר שזהו התחבול' שאני מבקש על בקשתי והוא שבתי בבית ה' שעי"ז אזכה לחזות בנועם ה' והוא העוה"ב ששם הוא נועם העליון ממקור הברכות שהיא נקראת נועם כנודע. ועי"ל עפ"י פשוטו שג"ז היא הנהגה אלקות שהיא מת' ידו הימנית כמ"ש המשורר דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך והכוונה בזה שע"י התורה דבקה נפשי בך ועי"ז בי תמכה ימינך והיא הנהגה אישיות הלז' אשר היא מימינך כאשר אמר במקום אחר תודיעני אורח חיים והוא הדרך הלז' שהוא חיים למוצאיה שובע שמחות את פניך שהישועה הלז' הבא מפניו היא שמחה שביעה לאדם מאחר שהישועה הבא' מידו היא שלימה מבלי מחסור כמ"ש אין מחסור ליראיו אשר אין זה להנהגה הכוללת אשר המערכה מושלת עלי' שהיא לא תשלים האדם בשלימות גמור מאין מחסור כאשר פירשנו בשערים בזה מ"ש המשורר ה' רועי לא אחסר. ועוד יוכלל במ"ש שובע שמחות שהשכר הבא ע"י המערכה לא ישבע עינו עוד יוסיף לדאוג כאומרם מרבה נכסים מרבה דאגה עדמ"ש אין אדם מת וחצי טובתו בידו יש לו מנה מבקש מאתים יש לו מאתים מבקש ד' מאות נמצא בהרבות הנכסי' רבתה הדאגה לבקש יותר מאשר ביקש מקודם משא"כ הישועה הבא מאתו ית"ש היא תשבע את האדם ותמלא כל משאלות לבו כאשר אמר החכם ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (וזה המבואר ולא יוסיף עצב עמה ומפרש במדרש זה השבת) משא"כ בעושר הבא מת"י המערכה שתוסיף העצב יותר ממה שהי' לו מקודם כמ"ש. אמנם זה הוא שובע שמחות שמשביע את האדם ותמלא כל משאלות לבבו. וע"ז אמרו כל המענג שבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מה היא כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זהו עונג שבת שהשבת היא רומזת על הנהגה האישיי' הלזו והנה המענג את השבת מתנהג עפ"י המערכ' הלזו ונותנין לו משאלות לבו בהופעת השפע מידו לו אשר היא תמלא כל משאלותיו. והטעם כי הברכה הבא' מידו היא כלולה מכל טוב כאשר הארכנו בזה בשערי' אמנם מ"ש עונג זה איני יודע מה הוא אשר יש לשאול ע"ז למה לא ידע לפרש מלת עונג והוא ענין התפנוקי והעידון ומה חסר לו לפרש הדבר בפשיטות שהשם הגדול יהי' לו לענג יותר מכל עונג ולעידון יותר מכל עידון שבעולם כאשר המדה זו התנהגת באוהבי שמו באמת כמבואר בספר האמונות והדיעות לרבינו סעדי' גאון ובספר חו"ה. אך הואיל ובא לידינו הוכרחנו לפרש ואם שנצא מכללות ענינינו אשר אנחנו בו. והוא דקשה לו במלת והתענג שאות התי"ו מורה שהוא לשון נפעל ולא כתיב והענג על ה' ובמה שכתב והתענג מוכרח לפרש שתתמלא נפשו ותוכלל הופעת זיו קדשו הנקרא עונג וע"ז הקשה עונג זה איני יודע מה הוא הנקרא עונג העליון. ורצה בזה איזה מדה ממדותיו ית"ש השופע שפע וברכה שתקרא עונג כשהוא אומר וקראת לשבת עונג מבואר שהנהגה האישיות הלז והיא נקראת שבת כאשר פרשנו בשערים שהאדם יכול לשבות מכל דבר והיא תבא לו מבלי הכנות ומיצועים והיא שופעת ממקור הברכות עלמא דאתי הנקראת עונג כאשר פירשו בו שמלת ענג הוא ר"ת עדן נהר גן. נחזור לעניננו שהשפע הבאה מהנהגה הלז היא שובע שמחות וז"ש שובע שמחות את פניך. ואמר עוד שהנועם הלז הבא מימינך שהיא ההנהגה הלזו הוא נצח והיא נצחיות כנצחיותו כאשר פרשנו לעיל הטעם שעי"ז אין אומרים הלל אלא על נס שבא"י שהוא מהשגחה אישיית והיא נצחיית לעולם ועי"ז אנו ממשיכים אותו ע"י הלל וז"ש שאמר המשורר לחזות בנועם ה' שע"י שבתי בבית ה' אזכה לחזות בנועם ה' והיא הנהגה היחידית ולבקר בהיכלו והוא ההיכל הפנימי אשר שם היושבים ראשונה במלכות והמתנהגי' עפ"י השגחתו ועינא פקיחא דילי' כמ"ש עיני ה' אל יראיו ובמקום אחר אומר עין ה' אל יראיו והוא עינא פקיחא דאריך דלא נאים תדיר כמבואר בזוה"ק באידר' קדישא. ואמר התועלת הבא לו מזה כי יצפנני בסוכה ביום רעה עפ"י הוראת כתי חיילות ממטרת השמים וגדודיהם הוא יצפנני בסוכה למעלה מהמזל כמו באברהם שהגביהו למעלה מכיפת הרקיע וא"ל צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל. וככל הדברים האלה וככל החזיון הזה התפלל במזמור תפלה לדוד ויאריך זכרו לפרשו בפרטות. אך תוכן המכוון הוא מ"ש הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך מאחר שהוא בחי' עבד כמ"ש שם במדרש שהקב"ה קראו עבד שנאמר והגינותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי ע"כ הוא אינו בוטח בשום סיבה ממערכת רק אל עיני השגחתו בפרטות. והנה מבואר מ"ש אכתי עבדי אחשורוש אנן שאינם עבדי ה' מבלי יסובב סיבה פעליות מידו לידם רק הם עבדי אחשורוש שהוא הוא הסיבה ופועל הנס הנעשה על ידו וזהו ענין שאין אומרים שירה על נס שבח"ל שהוא מסובב מן המערכ' וזהו ענין ההבדל בין ההלל והודאה. שענין הודאה תפול על כל נס שנעשה הגם אם הוא מסובב מן המערכה חויב ההודאה לאל ית"ש המנהיג את המערכ' ומושל עליו והוא סיבב הדברים על ידי המערכה. אמנם לא תפול על זה הילול ושבח למלך מ"ה בנס שעושה ע"י שליח כי אין זה כבודו רק כבוד השליח כי ענין ההילול מורה על שבח המלך שעשה הנס ולא יתכן זה בדבר הנעשה ע"י גרם השמיימי. כי איך יהלל המלך בדבר שגם שלוחיו ועבדיו עושים זאת הלא גנאי הוא לו. אמנם ענין הודאה אינו מורה על בחי' שבח המלך רק על בחי' קבלות הטובה מאתו הגם שנעשה ע"י שליח מ"מ חויב ההודאה עליו מאחר שהוא סיבב הדברים להעניקו מהשפעתו הטוב'. משא"כ על ההילול שהוא שבח והלל להמלך ואין נאה לשבח להמלך בפעולה הנעשה ע"י העבד. כי הוא שבח העבד ולא שבח המלך הגם שמגדולת העבד ניכר גדולת האדון. ומטעם זה טעו בימי אנוש שהשתחוו לצבא השמים ואמרו שמגדולת העבד ניכר גדולת האדון. וכבר הכו על קדקדם חכמי התורני' מכמה טעמים ויתבארו אי"ה בשערים. ועל זה הענין יסד המשורר במזמור הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים כו' כי הוא צוה ונבראו חק נתן ולא יעבור ואח"כ אמר הללו את ה' מן הארץ כו' זקנים עם נערים יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו ואח"כ אמר הודו על ארץ ושמים וירם קרן כו' הללויה. והנה ראוי להעיר במזמור הזה כמה ספיקות. ולחשיבות הענין וגדלו בכמות ואיכות אבארנו בפרק מיוחד: