חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן מה
בדין גמל"ת ועמ"ע לשבויה.
אשר כתבת ידידנו שרצית לעמוד על דעתי להלכ'. אם גוי מסיח לפי תומו ועד מפי עד כשר לעדו' שבויה כי ראית יש באחרונים מבוכ'. ואת מי נועץ להלכ'. יורנו המורה ישא ברכה.
תשובה יפה דברת כי כבר האחרונים עמדו על דברי הראשונים הן בענין גמל"ת הן בענין עד מפי עד לשבויה ומה מני יהלוך. האמנם מאשר יקרה בעיני אמרתי ויהי מה שלוח הק"ן נוהג באר"ש מה שקלט העי"ן אגב רהטאי בס"ד.
הנה הרא"ש בתשובותיו כלל ל"ב סי' ה' הביא תשובת רב פלטוי גאון שהתיר גמל"ת בשבויה דאם באיסור כרת בעיגונא גמל"ת שרי כ"ש בשבויה. והרא"ש חלק עליו דלא מצינו כן בגמרא והק"ו מפריך דהיא עצמה תוכיח דנאמנת לומר מת בעלי ואינה נאמנת לו' טהור' אני. וראיתי למהריק"ש בתשובות הנדפסות מקרוב סי' ל' ולהרב עצי ארזים נר"ו הנדפס חדש ממש שדחו הפירכא דפריך הרא"ש לק"ו של הגאון דאיסור אשת איש דחמירא לה לא משקרא אבל שבויה דהוא בלאו וקינא לה אינה נאמנ' לו' נשביתי וטהור' אני. אבל גמל"ת יש לדון ק"ו אם באיסו' כרת מאמינים ק"ו לשבויה דהוא לאו זהת"ד. ואפשר לישב בעד הרא"ש דכונתו דאשת איש דחמירא לה והיא גופא דייקא ומנסב' לכך שרי גמל"ת דסמכינן עלה שתחקור אם הגוי אומר אמת ותעש' כל טצדקי לברר הדבר אבל שבויה קילא לה ואינה חוקרת ולכן גמל"ת פסול. ועוד דעיגונא דחמיר לה ודאי הגוי דמסל"ת לא חלו בו ידים. אבל שבויה דקילא לה אפשר דהיא שוכרתו זו היא שימה הדברים בפיו בסדר נכון שיהי' מסל"ת ולכך חלק על הגאון. ובצפייתנו צפינו להרב עצי ארזים נר"ו שהכריע כסברת הגאון מסוגית כתובו' דף ז"ך דרב פפא חילק בין שפח' דידיה לשפח' דידה דשפחת' כעצמ' וקאמר הש"ס לימא כתנאי זו עדות איש ואשה תנוק ותנוקת אביה ואמה אחיה ואחות' אבל לא בנה ובתה לא עבדה ושפחת' ותניא אידך הכל נאמנים להעיד' חוץ מהימנ' ובעל' וכו' אמר רב פפא כי תניא ההיא במסל"ת כי הא דכי אתא רב דימי וכו' מעשה בא לפני ר' באדם אחד שהי' מסל"ת ואמר אני ואמי נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקט עצים דעתי על אמי והשיא' רבי לכהונ' על פיו והשתא רב פפא דמשני במסל"ת אמאי לא משני כמתני' שפחת' כעצמ' אלא דבלא"ה ע"כ איירי במסל"ת מדקתני הכל כשרים להעיד' חוץ מהימנ' ובעל' ומשמע הא כל שאר אפינו גוי וגזלן דאורייתא כשרים ומוכרח במסל"ת ולכן מתרץ האמת א"כ גמל"ת ושאר פסולים כשרים במסל"ת עכ"ד הרב עצי ארזים נר"ו. ומאי דקשיתיה בסוגיא יש להרגיש עליו איך לא זכר שמהרש"א בחידושי הלכות הקשה זה ותירץ ע"ש הגם דיש להעיר על תירוצו של הרב מהרש"א כמו שכתבתי אני הדל בספרי הקטן ברכי יוסף. ורואה אני להרא"ש בתוספותיו עמד בזה ותירץ משם הנגיד רבינו שמואל דשאני הכא כיון דנחית לפרש חוץ מהימנ' ובעל' אלמא דוקא קתני דתו ליכא דלא מהמני אבל במתני' דקתני אין אדם נאמן על ידי עצמו יש לומר דכל שהוא כעצמו קאמר עכ"ל ולכאור' יש להקשות דהרי אמרו אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנא' בו חוץ. ואפשר דכונת רבינו שמואל הנגיד דהכא הול"ל אבל לא היא ובעל' ובכי האי גונא אמרינן דדוקא נקט חוץ לאשמועינן הני ותו לא. ועוד אפשר לו' בש"ס דבשלמא במתני' קתני אין אדם נאמן על ידי עצמו משום דבעי לאתויי עובדא דר' זכריה בן הקצב אבל הבריתא הול"ל חוץ משפחת' ובעל' ובזה לא הי' מקום לטעות והי' מפורש באר היטב דשפחת' כעצמ' ומכ"ש היא עצמה ומדנקט חוץ מהימנ' ובעל' מוכח דשפחת' כשרה ולאו כעצמ' דמי ואמטול הכין שפר קדמיה דרב פפא לאוקומ' במסל"ת. ואעיקרא דמילתא אפשר לפרש דברי רבינו שמואל הנגיד כפשטן דסבר דמאי דאמרינן אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנא' בו חוץ היינו כשאנו מוכרחים לכך או מכח קושיא או מכח סתיר' אמנם בלאו הכי מסתמא כי תני תנא חוץ היינו בדוקא דליכא בר ממאי דקתני ומשו"ה רב פפא אוקמה למשמעות תיבת חוץ כפשט' דדוקא הוא ועמ"ש הרמב"ן בחידושיו לכתובות (ונדפס במיץ על שם הרשב"א) ובחידושי הרשב"א כ"י ובשיט' מקובצת ואתה תחזה דכלם סברו וקבילו תירוצו של רבינו שמוחל הנגיד ודוק בדבריהם ז"ל ובמאי דכתיבנא בעניותין. אדהכי והכי הרי הוא כמבוא"ר דתחילת יסוד הכרעת הרב עצי ארזים נר"ו על האי קושיא דלוקמה רב פפא לבריתא שניה דשפחתה כעצמה אזדא ליה דקדמו שרים הראשונים ופריקו לה שפיר. ומאי דאמר מר דבלא"ה משמעות הבריתא דאיירי במסל"ת מדקתני הכל נאמנים להעיד' חוץ וכו' ומוכח אפילו גוי וגזלן דאוריתא ומוכרח דאיירי במסל"ת וכו'. לא זכר תשובת הרא"ש עצמה דקיימינן בה דמייתי לבריתא דתנוק ותנוקת ובריתא שניה דהכל נאמנים וכו' וכ' וז"ל ומשני כי תניא ההיא במסל"ת אבל גמל"ת לא מהימן והכל נאמנים קאי אבנה ובתה עבדה ושפחת' דקא מפקא הבריתא קמיתא אבל גוי מסל"ת לא מהמן עכ"ל והרי הרא"ש פירש הבריתא דהכל נאמנים דקאי אמאי דמפקא בריתא קמא אבל גוי מסל"ת לא מהימן ומעתה מה יוכיח הוכח הרב עצי ארזים נר"ו ומה הכרעה היא זו נגד הרא"ש מאחר דהרא"ש כבר פירשה לדרכו. ואמר לך הרא"ש אם איתא להא הוה אצטריך הש"ס להשמיענו כזאת ולימא דייקא נמי דקתני הכל נאמנים וגוי בכלל ומוכרח דהוי מסל"ת ואמאי חידושא כי האי יכחידנ' תחת לשונו. אלא ודאי דהכל נאמנים אבריתא קמיתא קאי לא עשה כן לכל גוי אפילו מסל"ת זו היא שיטת הרא"ש. ואין כאן במה להכריע נגד הרא"ש. ומדברי הרא"ש הללו בתשו' זו שכתבנו נהלך ברג"ש על דברי מרן בבית יוסף שכ' דהרא"ש בתשו' זו גילה דעתו דסבר כהרמב"ם דקטן בעי מסל"ת. וכונתו ממ"ש הרא"ש בסוף התשו' וז"ל אם היתה הנערה כבת עשר שנשבית עמה מסל"ת מעצמה בלי כונת עדות שתדיר היתה עמה היתה מותרת לבעלה כהן דאפילו בנה ובתה הקטנים נאמנים להעידה כדאיתא בירושלמי רבי אמי בשם ריב"ל ואפילו קטן ואפילו קרוב ואפילו קטן וקרוב שמעינן מהכא. חנינא אשתבון הוא ואתתיה ובניה אתון לגבי ר' חנינא ולא קבלון אתון לגבי ריב"ל וקבלון הדא אמרה אפילו קטן קרוב עכ"ל הרא"ש ז"ל ומרן הבין דהך נערה שכ' הרא"ש הויא נערה דעלמא. וכבר הרב מהראנ"ח בח"א סי' כ"ב והרב כנסת הגדול' בנו דייק על מרן דהך נערה שכ' הרא"ש היתה בתה ודייקו כן מלשון השאל' ע"ש. ולי הדל יש להוכיח כמותם דאי נערה הזו שכ' הרא"ש הויא נערה דעלמא אמאי הוצרך הרא"ש ז"ל לטרוח להביא הירוש' והרי מפורש בבריתא דבבלי שהביא בסמוך דקתני זו עדות איש ואשה תנוק ותנוקת. אלא מוכרח דנער' הלזו דקאמר הרא"ש היתה בתה ומשו"ה מוכרח להביא הירושלמי דמפורש בהדיא אפילו קטן וסרוב ומה צורך להרא"ש לומר ואפילו בנה ובתה הקטנים ולאתויי הירושלמי דזה אינו צריך לנדונו והכא הרא"ש לא נחית לאשמועינן דינים כי אם הצריך לנדונו כמו שהי' מנהגם של ראשונים אלא מוכרח דזאת הנער' היתה בתה כדתרגמוה מהראנ"ח והרב כ ה"ג וא"כ אין ראיה מהרא"ש דסבר לה כהרמב"ם דקטן דעלמא בעי דליהוי מסל"ת. ומתוך אערי קדוש הרא"ש ז"ל הללו קשה לי ההדיוט על רבנן בתראי שני גדולי הדור האחרון הרב קרבן העדה והרב פני משה בביאור הירושלמי דכתובות בתוספות שלהם שהוכיחו הירושל' הזה כהר"ן והרב המגיד שחלקו על הרמב"ם וסברי דקטן דתניא לא בעי מסל"ת מכח הבריתא דקתני תנוק ותנוקת ואיירי במכונים להעיד ולא במסל"ת כמבואר בסוגיין דבבלי והרבנים הנזכרים ז"ל כתבו דבירושלמי קאמר אתון וקבלו' אלמא כיונו ובאו להעיד זהת"ד דהרי הרא"ש ז"ל קאמר בפה מלא דהנער' אם אינה מכונת להעיד ומסל"ת שתדיר היתה אצלה מותרת ומייתי ראיה לזה פירוש דקאמר אתון וקבלון אלמא אינה הוכח' כלל מדקאמר אתון וקבלון. וכן בדין דאיש וביתו גם בניהם בצר להם ממצוקותיהם להגיד צערם אתו לב"ד וריב"ל מתוך דברי בניה הקטנים מסל"ת התיר. וזה מוכרח דהרי בניה אפילו גדולים הם כעצמה ובעי מסל"ת כדמוכח בסוגיין דבבלי כמבואר ומה זה הי' להרבנים הנז' לחלוק עלינו את השוין לומר דבירושלמי שרי בבניה הקטנים אפילו מכונים להעיד. עוד ראיתי להרב קרבן העדה בתוספותיו שכ' אפילו קטן וקרוב. לא ראיתי לפוסקים שהביאו דין זה דקטן וקרוב כשר ומהבבלי יש להוכיח דכשר דקאמר דרב פפי ורב אשי תנאי היא ולישני הא דתני אבל לא בנה ובתה ועבדה ושפחת' בקטנים והא דתני הכל בגדולים אלא דמאן דמכשיר הוא אפילו קטן וקרוב ויש לחלק וצ"ע עכ"ל ונעלם ממנו תשובת הרא"ש הלזו דמכשיר בפה מלא קטן וקרוב ומייתי בפשיטות דברי הירושלמי. הן אמת דיש להרגיש על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפסקיו שלא ביארו בפירוש דין זה מאחר דבירושלמי היא בעיא ופשיט לה. ומה שהכריח הרב הנז' מהבבלי אינו הכרח דהיכי מצו רב פפי ורב אשי לאוקומי בריתא קמיתא דקתני אבל לא בנה ובתה בקטנים משום דקטן וקרוב לא מהני והרי בריתא ההיא מוקמת לה בקטנים והא קתני באחיה ואחותה מהמני ואיירי בקטנים אלמא קרוב וקטן תרתי לרעותא שרי. והנה מרן בבית יוסף כתב דעד מפי עד אפשר דנאמן בשבויה כמו בעדות אשה. והרב מורים בדרכי משה כתב דזה תלוי בפלוגתא דהגאון והרא"ש דלדעת הגאון דגוי מסל"ת כשר לעדות שבויה ה"ה עד מפי עד ולדעת הרא"ש שחולק על הגאון ה"ה עד מפי עד אינו מתיר'. והרב משפטי שמואל סימן ק"ז הביא ראיה להכשיר עד מפי עד בשבויה דתנן סוף יבמות הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד מפי שפחה רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים אין משיאין על פי עד אחד רבי עקיבא אומר לא על פי עבד ולא עפ"י שפחה ולא עפ"י קרובים ועל כרחך עפ"י עד א' מכשיר ר"ע ומיירי קודם שהוחזקו ובהא פליג על ר' אליעזר ור' יהושע ומינה דעד מפי עד כשר אף קודם שהוחזקו מדלא קאמר ולא על פי עד מפי עד ז"התד.
ואחזה אנכי להרב עצי ארזים נר"ו שדחה ראיתו והקשה עליו ממאי דאתמר בירושלמי בריש סוטה גבי רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד ואפילו על פי עצמו ואתמר התם בירוש' דמשקה על פי קרוב ובעי עד מפי עד מהו וסלקא בתי"קו. וכיון דר' עקיבא קאמר לא ע"פ קרובים כ"ש דפוסל עד מפי עד זהת"ד. ולי הדל יש לישב דתנן על מ"ש רבי עקיבא לא על פי אשה אמרו לו מעשה שאמרו לפונדקית איה חברנו וא"ל מת וקברתיו והשיאו אשתו א"ל הפונדקית הוציאה לו מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו ואמרו שם בתלמודא דידן אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה ומסל"ת. ומוכח דקודם שהוחזקו הי' מכשיר ר"ע בגוי מסיח לפי תומו וגמל"ת גרוע מקרובים ופשיטא דלרבי אליעזר אינו משקה על פי גוי מסל"ת ואפ"ה נסתפקו בירושלמי בעד מפי עד. אלמא עד מפי עד עדיף מגמ"לת דגמל"ת פשיט' דלא הי' משק' ועד מפי עד ספק. והכא בעדות אשה דקודם דהוחזקו מכשיר ר"ע בגמ"לת הו"לל ולא עד מפי עד. וגמל"ת גרע מקרובים והרי הרא"ש מכשיר בשבויה קרובים כדמפורש בבבלי ובירושלמי ואוסר בגמל"ת. ועוד לר' אליעזר אינו משק' על פי אשה ומשק' עפ"י קרוב ועדיף מאשה וא"כ רבי עקיבא דאמר קרובים כ"ש אשה. והשתא דאמר אשה הו"לל עד מפי עד. ועוד נעלם מהרב עצי ארזים נר"ו מ"ש הרמב"ם פ"ב דבכורות דין ט"ו ועד מפי עד כשר בבכור ואפי' אשה כשרה אלמא עד מפי עד חשיב טפי מאש' ובאש' הכשירו בשבויה וכ"ש עד מפי עד וכמו שהוכיח הרב מהרא"נח בתשובה הנז'. ור"ע דנקט אשה הו"לל עד מפי עד דחשיב טפי אלא משמע כהרב משפטי שמואל דר"ע אף קודם שהוחזקו מכשיר בעד מפי עד. תו חזינא להרב עצי ארזים נר"ו שהק' על הרב משפטי שמואל ממ"ש פ' חבית דף קמ"ה דפליגי רב אשי ורב אמי אי עד מפי עד כשר לבכור ופריך דתנא דבי ענשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה ועשני דהכי קאמר עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה וכפי הרב משפטי שמואל הרי לר"ע עד מפי עד כשר ואשה פסולה לעיגונא ואנכי איש צעיר נרא' בעיני דל"ק לבתר הוחזקו להיות משיאין מפי עבד ומפי אשה והא דר"ע קודם שהוחזקו. ותנא דבי מנשה מתניא בתר דהוחזקו דאז אין סתירה לכלל הזה ול"ק על הרב משפטי שמואל. ובהכי ניחא מאי דיש להעיר דנראה דלרבי אליעזר בסוטה אינו משקה על פי אשה וכמש"ל ואם כנים אנחנו בזה אנכי העירותיהו דמאי בעי בירושלמי בריש סוטה אם עד מפי עד נאמן לרבי אליעזר להשקותה והרי תנא דבי מנשה דאין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה והכא לרבי אליעזר אין האשה כשר' ותפשוט דגם עד מפי עד אינו משק' מהאי בריתא דתנא דבי מנשה. אמנם האי בריתא נתיסדה אחר שהוחזקו בעיגונא להיות משיאין מפי עבד מפי שפחה וכו' אז כללא כייל התנא דהכלל הוא אמיתי לפי ההלכ' רווחת אבל מקמי שהוחזקו האי כללא לא סליק דהאיכא לר"ע עד מפי עד כשר ואשה אינה כשר'. וא"כ בזמן רבי אליעזר עדיין לא היה הכלל הזה ולהכי לא מייתי ראיה מיניה. תו יש להרגיש על הרב עצי ארזים נר"ו דמהאי סוגיא דקתני אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה דייקינן הא אשה כשר' גם עד מפי עד כשר וא"כ כשר עדות מפי עד להתיר השבויה דהא אשה כשר' וכן הביאו ראי' זו הרב מהרא"נח בתשוב' הנז' והרב מהר"ר צבי בתשובותיו סי' קמ"א אמנם יש מקום לדחות דאיברא דאין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשר' לה אבל יש עדות שהאש' כשרה ואין עמ"ע כשר. ואינו מחוייב לדקדק הא עדות שהאש' כשר' לה עד מפי עד כשר. והרב מהר"ר צבי נפק דק ואשכח בראש השנה דף כ"ב דתנן כל עדות שאין האש' כשרה אף הן אינם כשרים לה ודייק בגמ' הא עדות שהאש' כשר' לה אף הן כשרים לה אמר רב אשי זאת אומרת גזלן כשר לעדות אשה. הרי דיש לעשות הדיוק. וה"נ בהא דתנא דבי מנשה דאין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשר' לה הא עדות שהאש' כשרה עד מפי עד כשר דקים ליה לש"ס דלא נקיט תנא הכי אלא כשהחלוקות שוות ומתהפכות גם לדיוק. ומרן ב"י כתבה בלשון אפשר ולכן מהרשד"ם ומהרש"ט עטייה לא רצו לעשות מעשה והוא תלמוד ערוך ע"כ תורף דברי הגאון מהר"ר צבי ז"ל והרב הזכיר שהרב מהראנ"ח דחה הראיה דדילמא לא נעשה הדיוק לגמרי והוא הביא ראיה מסוגית ר"ה וכבר כתבנו במ"א דלא סיימוה קמיה תשובת מהרא"נח דבסוף התשוב' מהרא"נח עצמו מייתי סוגית ר"ה להעמיד ראיתו ועינו ראתה וישב על תלה. ולפי זה היה קשה על הרב עצי ארזים נר"ו דמייתי סוגית פרק חבית דאמרו שם תנא דבי מנשה לאותוביה עליה דהרב משפטי שמואל ומסוגיא זו עצמה מוכח כדברי הרב משפטי שמואל דעד מפי עד כשר בשבויה אטו גדול שכמותו שונא לפרו"ק ואוהב לטעו"ן ונעלם מהרב נר"ו דתרי גברי רברבי נפקי מהך סוגיא לעשות משפט משפטי שמואל דעד מפי עד כשר בשבויה והם הרב מהרא"נח והרב מהר"ר צבי ז"ל כמו שנאמר. ואולם בעבור זאת הלב מהסס ואיפוך אנא תימא על גדולי ישראל דמכח סוגית ר"ה הנזכר נקטי למילת' פסיקתא דלא תני תנא בכגון זו אלא בענין שהחלוקות שוות ומתהפכות ויש לעשות הדיוק לגמרי ועל פי יסוד זה דנו את הדין מהא דתנא דבי מנשה דעדות שהאש' כשרה עד מפי עד כשר וכן בשבויה דמפורש שהאש' כשרה נובין ונדון דעד מפי עד כשר. כן השתות יהרסון דהרי מצינו בזבחים דף ק"ב כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ודייק הא ראוי חולק ומסיק הא לא קתני כלומר לא תדוק הא ראוי דהא לא קתני. וכן אמרו במ"ק דף י"ד גבי קטן הנולד במועד מותר לגלחו במועד ופריך מדתניא מותר לגלחו בימי אבלו הא אסור אסור ומשני מי קתני הא אסור דילמא יש מהן מותר ויש מהן אסור. והרי למדנו מסוגיות אלו דזמנין דאין לדייק הדיוק לגמרי אלא אמרינן בדיוק הא ענין זה יש באופן זה ויש באופן זה וא"כ גם הכא בעניננו נמי הא עדות שהאש' כשרה עד מפי עד יש שכשר ויש שפסול ונפל היסוד של הרבנים. וביותר קשה על הגאון מהר"ר צבי שתמה על מרן שכתבו בדרך אפשר ועל מהרשד"ם שאין להקל בדבר שמרן מסתפק דזה תלמוד ערוך ולפי הנהו סוגיי דזבחים ומ"ק אינו תלמוד ערוך ואכתי טעון העמדה והערכה וניכר מה עמקו מחשבותיו של מרן ז"ל דנקיט לה בלשון אפשר. וכבר הרב טורי אבן בשיטתו לר"ה מקשי ורמי סוגית ר"ה עם הנהו סוגיי ומסיק דהכא בר"ה ליכא רבותא כלל ומשו"ה דייק הכי לגמרי ע"ש שהאריך אמנם לקוצר דעתי יש להשיב דגם בסוגית ר"ה איכא רבותא דודאי יש מקום לומר דהוה ס"ד דפסולי דרבנן עדיפי מאשה ולהכי תנן דכל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינן כשרים לה והיינו רבותא. אמנם נראה לישב הסוגיות האלה ותצא דינ"א כדעת הרב מהרא"נח והרב מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל והוא דודאי כי אתינא למידק אפשר שהדיוק אינו לגמרי אלא איכא הכי ואיכ' הכי או ספק כההיא דפ"ק דקדו' הא נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי. דאין מופת דהדיוק דייקינן מילתא פסיקתא. אמנם אפשר דכאשר יהיה האופן דהרבות' הוא דהוה ס"ד דענין אחד גדול מחבירו כי ההיא דתנן ספ"ק דראש השנה כל עדות שהאשה אינה כשרה לה אף הן אינם כשרים לה דהוה ס"ד דפסולי דרבנן עדיפי מאשה ואתא התנא ולימדנו שאין לפסולי דרבנן יתרון מן האשה אלא כל עדות שהאשה אינה כשרה אף הם אינן כשרים בכה"ג כי אתינא לדיוקי הא עדות שהאשה כשרה לא מצינן לדיוקי הא עדות שהאשה כשרה הן יש דפסולי' ויש דכשרי' דכפ"ז נמצא דאתתא עדיפא והוא נגד הס ד לגמרי דהס"ד הוה דאינהו עדיפי מאשה והדיוק דייקינן דאשה עדיפא ובכי האי גוונא דייקינן לגמרי הא עדות שהאשה כשרה לה אף הן כשרי'. וכן בההיא דפ' חבית דתנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה. הוה ס"ד דעמ"ע עדיף מאשה ואמטו להכי אשמועי' דאין לעמ"ע יתרון על האשה א"כ כי דייקינן אמרינן דהא אשה כשרה אף עמ"ע כשר אבל אי דייקי' הא אשה כשר' יש דעמ"ע כשר ויש דפסול היו הסברות הפוכות לגמרי ומשו"ה יש לעשות הדיוק לגמרי וכמ"ש מהראנ"ח והרב צבי ז"ל זה נראה אגב רהטא וצריך להתישב בדבר בסוגיות אחרות. א"נ אפ' לומר דכאשר יהי' האופן דכי דייקת הדיוק לגמרי הוי הפך הדין או הסברא כההיא דמ"ק וזבחים אז דחקינן ודייקינן כטעם לצ"ד דאיכא הכי ואיכא הכי. אמנם כאשר הדיוק לגמרי אינו נגד הדין והסברא דייקינן לגמרי כההיא דפ"ק דר"ה ועד מפי עד.
ועוד אפשר לומר דכשהדיוק לגמרי זמנין דשתיק הש"ס לדיוקי אבל אי הדיוק אינו לגמרי אז הש"ס מפרש לה. מעין דוגמא למ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דאע"ג דבכמה דוכתי פריך הש"ס והאמר ר' יוחנן הלכה כסת' משנה ומשני אמוראי נינהו. מ"מ אין לנו להקשות ולתרץ הכי בדבר חדש דאי איתא הש"ס הוה מקשי ומשני. וה"ה נימא בנדון שלנו דאין לנו לומר הדיוק דיש ויש דאי הכי הו"ל להש"ס לדיוקי ולשנויי הכי ובסתום חכמה מודיענו דהדיוק לגמרי וכמ"ש הרשב"א בתשו' דחכמת התלמוד ללמדנו כמה ענינים בשתיקה ובסידור הדברים. ולכל הדברות ולכל האמירות זוהי שקשה על הרב מהראנ"ח ועל הרב מהר"ר צבי דנעלם מהם הנהו סוגיי דמ"ק וסוגית זבחים ודכוותייהו דהדיוק דדייקינן אינו לגמרי ובפרט הרב מהר"ר צבי דקפסיק ותני דהתנ' לא תני הכי אלא כשהחלוקות שוות ומתהפכות. וכ' על מרן דמה שהדבר מסופק קצת בעיניו הוא תלמוד ערוך. ודאי קשה שלא כמו שעלתה על דעתו שהוא גמרא ערוכה ואדרב' אשתמיטו מיניה כמה סוגיי. ודע כי אנכי איש צעיר עמדתי קצת בענין זה ואביזרי' כמו שכתוב בס' הקטן ברכי יוסף א"ה סי' ז' בס"ד. והשת' דזכינ' לס' עצי ארזים הנז' ודכוותיה לא יכולתי לעמוד בדבריהם אלא שנים וג' גרגירים. ואגב רהטאי ראיתי להרב עצי ארזים בס"ק א' שהאריך ופנאי לא היה לי ואשו"ר ברהטי"ם שעשה עיקר מנסח' דקמן פ' הגוזל מעשה בתנוק ע"ש באורך ונעלם ממנו דהרי"ף והרא"ש פ' הגוזל נמי גרסי מעשה באדם אחד וכמ"ש בברכי יוסף אות ז'. גם ראיתי להרב נר"ו בס"ק ח' שדחה מה שהורה הרב שער אפרים ס"ק ח' לכהן שנשבה הוא ואשתו שילכו למקום שאין מכירין ותלך האשה לב"ד ותאמר נשביתי וטהורה אני וכו' ע"ש בהגהת בנו של הרב ז"ל. וכ' הרב עצי ארזים נר"ו דלית' דאם כדבריו אמאי לא עשה כן ר' זכריה בן הקצב ע"ש באורך. ואין ראיה מזה כי רבי זכריה בן הקצב ראה החרבן וכמו שאמ' המעון הזה לא זזה ידי מעת שנכנסו גוים להיכל עד שיצאו וכ' רב שרירא גאון דמשו"ה נשבע המעון הזה. וא"כ החרבן היה מפורסם ור' זכריה בן הקצב מגדולי התנאים וכהן מפורסם בפליט' הנשארת בארץ ישראל והיו מכירין אותו ואשתו. ולצאת מארץ ישראל לארץ העמים לא יוכל ולא רצה. ומה דמות יערוך בגלות החיל הזה ולאיניש דעלמ' שאינו ניכר כלל ופשוט. והנה גדולי האחרונים פסקו כסבר' הגאון דגוי מסל"ת נאמן בשבויה וכ"כ הרדב"ז בתשו' כ"י סי' ב' אלפים קנ"ו דנקיטינן כסברת הגאון דדברי הגאונים דברי קבלה. ועוד דבאור זרוע ובס' בשר על גבי גחלים מביאים סברתו משמע דהלכת' היא וכן הכריע מהריק"ש בתשובותיו סימן ל' ושאר אחרונים וא"כ יש להקל בעד מפי עד כמו שהורו הרב הגדול מהר"ר אברהם ירושלמי והרב מהר"ש קלעי בס' משפטי שמואל סי' ק"ז וק"ח וכמו שפסקו הרב מהראנ"ח והר' מהר"ר צבי ופשטי השמועות רהטי כוותייהו. וכבר כתב מור"ם בדרכי משה דלשיטת הגאון גם עד מפי עד כשר כמו שכתבתי לעיל. והעיקר הגדול דבשבויה הקלו. והמקל לא הפסיד. כן נראה לקוצר דעתי וה' יצילנו משניאות ויראנו מתורתו נפלאת. הלא זה דברי צעיר אנכי ונבזה חיד"א ס"ט: