חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן לז
תשובתי להרב הנז' הי"ו:
הא דרישא דרך גדילתו לחוף ימים ים הבבלי וירושלמי ודישרן סמיכין לא פסק מעל שלחנו שנו"ן. הא גברא ממעונות אריו' אם לשב"ט אם לארש"ו נהרו"ת תבקע אר"ש מהמדב"ר והלבנו"ן. ה"ה ארי שבחבורה הרב השלם כמהר"ר חיים עטייה נר"ו רוכב שמים בעזרו פסוח גנון.
הא בדבר"א האני אצבי"ר שלמ"י צבור שלמי"ם הבאים כנחלים נטיו נחלי ארנון. הא דסקא מגילת ספר כתוב כוננו ידיו פלפלא אריכתא דרופתקא דאורייתא מרתע כולי גופאי מפלפוליה ירעש כלבנון. הא דדרעא גלייה לדרעיה האירו ברקים מלאים מפיקים גופי תורה מתנבאים בסגנון. הא גופא קשיא אחרי מי יצא רב גובריה אחר אחד דלא ידע מאי קאמר קרי לכדא חביתא לסהדא מנון. הא אתמר עלה ענותו תרבני ותמלא ארש"ו לפי רוב הענוה אנא בריה קלה מעלנ"א אית לה קטנתי איני כדאי וזיוי ישתנון הא חנ"ה דידן חנותנ"ו במדב"ר לישר"י לן מר ששהו את קינה"ן מגו דאתקצאי הא גופאי וחיישנא מביניתא דרישאי עד טופרא דכרעאי כמו חלאי"ם ודחוון לא הנעלו הנקטמון והבטנון. הא קמן איכו השתא אתאן לתנא קמא בשני האותו"ת שורו"ת לוכסן אין בהם כדי שביעה ודרך קצרה לא נצרכא אלא לקיים שפיר גזרת עילאה מר ניהו רבא ממנו יתד ממנו פנה אלוף ית"ד אלוף פינו"ן. הן כל יקר ראתה עיני מקשה ורמי על תשובת מהרשד"ם בי"ד סי' צ"ג בקהל אחד עלו בהסכמ"ה כי כל קונה משי יתן לבן על כל ליטרא וראובן נשתתף עם גוי והפרנסים שואלי"ם הלכו בו מתכונת הלבני"ם והשיב הרב ז"ל לפטו' חלק הגוי ולב"ן וחסרו"ת והביא ראיה מרבית וכו' והקשה מר נר"ו דאמאי ממרחק יביא לחמו מדין רבית והו"ל לאתויי מתשובת הרא"ש כלל י"ג סי' ו' והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. ואני בעניי אומר דכפי הסגנון שכ' מהרשד"ם ניחא טובא דמייתי ראיה מרבית ולא מתשובת הרא"ש והוא דמהרשד"ם כתב דחלק הגוי פטור דאם גוי נתן מעות ליהודי שיקנה לו משי ודאי שאינו חייב וידוע שהשותפי' שלוחי' וכו' ואין לאומר שיאמר שהרי קי"ל שאין ישראל נעשה שליח לגוי ולא גוי לישראל וא"כ הו"ל שהמעות של ישראל והמשי שלו. ועל זה הביא ראיה מרבית מהתוספתא שהביא הטור סי' קס"ט וכו' ע"ש באורך. הרי שהרב אתא לאפוקי דעת האומר דכיון דאין ישראל נעשה שליח הו"ל המעות של ישראל והמשי שלו. ועל זה אין ראיה מתשובת הרא"ש שכ' דהסכימו שכל מי שיש בידו מעות להתעסק בין משלו בין מאחרים שאין מתעסק בהקדש בכלל דהני אחרים הם על מי שחייב לתת מס. דהרי הכא האומר הזה הוא אמר דהו"ל המעות של ישראל והמשי שלו. ומאי ראיה מנכסי הקדש שדן הרא"ש שאינם בכלל. הלא הכא מימר אמר דהמעות והמשי שלו. ועל כן הביא ראיה מדין רבית והדבר מבואר ופשוט. תו חזיתיה לכת"ר חד"ד ותימ"א על הרא"ש דידיה אדידיה שהוא ז"ל כתב כלל ו' סי' כ"ט דתקנה שעושים בני העיר בסת' כל בני העיר בכלל אעפ"י שעשאוה לצורך המס ויש מבני העיר שאין פורעים מס כיון שלא הוציאו שום אדם ותשובה זו עם התשובה דכלל י"ג הנז' סתראי נינהו דבכלל ו' לא אזיל בתר אומדנא דגם שאינו פורע מס חייב ומ"ש בתשובה דכלל י"ג דאזיל בתר אומדנא ואולי דשאני התם דאותו שאינו פורע חייב מדינא אלא דפטור משום דהוה ת"ח וכו' יעויין באורך בקונטריסו. והרואה יראה שלשון הרא"ש בכלל ו' שכ' כל בני העיר בכלל מוכח אף אותם שאין חייבים מדינא. אמנם אפשר לחלק ביניהם דבכלל י"ג שהתקינו לתת מס גם המתעסק בממון אחרים סתמו כפירושו דהני אחרים אם היו המעו' בידם היו חייבים לתת מס וממילא נפקי נכסי הקדש והוא דבר מבואר אבל בכלל ו' מיירי דהתקנה שעשו אינה לענין מעות כלומר שגוף התקנה אינה על עסקי דמים כגון דתקנו שלא יצא שום א' מהעיר עד שיקח רשות מהפרנסים ונודע שתכלית התקנה היה בעבור פורעי המס שלא יצא שום א' עד שיקח רשות למען דעת אם פרע כל המס וכיוצא בזה אבל התקנ' נתקנה סתם שלא יצא שום אחד מהקהל או כיוצא בה והיא כוללת אף אם אינו פורע מס וזה מהלכות דרך ארץ לתקן סתם ולכן כתב הרא"ש דכל בני העיר בכלל אפי' שאין פורעי' מס מאחר שלא הוציאו שום אדם דהדעת נותן דחיילא בכולל מאחר שגוף התקנה אינה לתת מעות אלא כגון שלא יצא שום אדם מהעיר או דומה לזה וכלם בכלל דאי לאו ה"ל לפרש ומ"ש הרא"ש בכל התשו' הוא דבר הלמד מענינו ואין כאן סתיר' כדבר האמור והנה בא"ר לח"י רוא"י. וממילא רווחא התשובה אשר שם בכלל ו' סי' יו"ד באדם עשוי להצביע שאינו צריך סעד לתומכו מהשופטים כי נצב"ע ונפטר וקשיתיה למר מתשוב' סי' כ"ט ככתוב בקונטריסו. ולפום מאי דאמרן בעניותין ניחא והנני יוסיף והיתה לבאר דבהסכמת לתת מס מעסק אחרים דפטר נכסי הקדש בכלל י"ג מפורש בהסכמה ענין המס ועליה אנו דנים דודאי נכסי הקדש ליתנהו בכלל ובתשובת הצבע אעיקר' לא יש הסכמ' רק הקהל נותנים לשופטי' ושואלין מהצבע חלקו ויפה פטרו הרא"ש דבלא"ה הצבע כספו לו נתן והוא מילת' דמסתבר'. אך בתשובה סי' כ"ט יש הסכמה ובהסכמ' לא אתיא זכיר' ענין מס כלל רק תקנ' סתמית ואינה במס גוף התקנ' בענין אחר כגון שלא יצא שום א' מהעי' בלי רשות או מעין דוגמ' הגם דידעי' שנעשית לצורך המס כיון שלא נזכר בהסכמ' ענין המס אלא סתם על בני העיר כלם בכלל וצדיק דינו של הרא"ש ואפי' תימא דבסי' כ"ט נמי לא יש הסכמ' רק שתקנו כך שפיר קאמר דהיא כללית ולא הוציאו שום אדם כשעשו התקנ'.
אשובה אראה מ"ש מר בדברות קדשו של מהרשדים וישימו הסני"ף מטעם מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן והא מילתא דלא שכיחא שישתתף ישראל עם הגוי וכו' ועל זה כ' מר דמהריב"ל בראשון סי' מ"ג חולק בזה גבי הסכמת החזקות דכ' דאדרב' כדי שלא יהא חוטא נשכר חייב ולפ"ז עיקר הראיה של מהרשד"ם מדין רבית אינה ברורה וכו' והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. ואנכי תולעת נרא' לפק"ד דשנא ושנא נדון מהריב"ל מנדון מהרשד"ם דנדון מהריב"ל הוא בהסכמ' שכל חנות שישליכו ליהודי ממנ' שלא יוכל שום יהודי לבא אל החנות או לשוכרה ג' שנים וראו' בא לחנות שיצא יהודי וטען שלא בא לחנות בתורת שכירות אלא בתורת שותפות עם הגוי אדון החנות באותן הסחורות ועל זה כתב הר' מהריב"ל לחייבו מטעם שלא יהא חוטא נשכר ע"ש. והדבר מפור' נגלה שהבא אל החנות הוא נשכר שלא היה יכול לבא שם אלא באיסור שנשתתף עם הגוי ואע"ג די"ל מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן מ"מ יש לחייבו משום שלא יהא חוטא נשכר ודינא קא משתעי הרב מהריב"ל דהרי שם הוא נשכר בשותפו' זה דאל"ה לא יכול לבא אל החנות ואית לן למימר שלא יהא חוטא נשכר אבל בנדון מהרשד"ם לא שייך למימר בנדונו שלא יהא חוטא נשכר דמהרשד"ם מיירי במה שיאמר האומר דכיון דאין שליחות לגוי ונמצא דהמעות והמשי של ישראל וע"ז כתב לסניף דמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן דבכי האי גוונא ליכא למימר שלא יהא חוטא נשכר שהרי אינו נשכר מידי דחלק הגוי ודאי פטור. ולאומר מיהא הישראל חייב על חלק הגוי ע"ז כתב לסניף דפטור לתת מס מחלק הגוי והכא זה אינו נשכר דחלק הגוי פטור ובזה אמרינן מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ורב המרחק ביניהם דשם נשכר והכא אין החוטא נשכר. וזה מבואר בדברי מהרשד"ם דהשתא קאי לפטור חלק הגוי. ומהריב"ל יודה להרשד"ם בנדון שלו דליכא לחייבו כיון דהוא מילתא דלא שכיחא ואין החוטא נשכר בנדון זה (ולהיותי חלוש ואיני בקו השוה לא אצא חפש"י בכנה"ג וספרן של צדיקים.
וע"ט לדבר במה שתמ' מר הפלא ופלא על מאי דמייתי ראיה מהרשד"ם מס' התרומה דהוא קול ושוברו עמו והאריך בזה לגדל ולחזק תמיהתו ככתוב בקונטריסו. הנה בלמדי משפטי צדקו ופלאות עדותיו אמרתי לפום ריהטא פליאה נשגבה על הרב מהרשד"ם היא זו על כן יאמרו המושלים אתמהא מי ששנה זו לא שנה זו. (ועיין למהר"י קורקוס שכתב תחילת דברי סה"ת לבד בשם כתבו ז"ל ע"ש פ"ו דבכורים). ואפשר לישב ומראש מקדמי ארש יצא עת"ק לשון ס' התרומה כמו שהוא בספרו סי' פ"ג וז"ל. ובראשית הגז יש איכא דאמרי שותשות גוי בתרומה חיובי מחייב וכן בפסחים יש לשון זה דעיסת ארנונא חייבת בחלה לפי' זה אין צריך נחלק כלום. וללישנא דפסחים דעיסת ארנונא פטורה סבר כלישנא דראשית הגז דשותפות גוי פטורה ואפי' לאיכא דאמרי דראשית הגז דאמר שותפות של גוי חייב היינו בחלק הישראל וההיא דפסחים דפטר היינו בחלק של גוי עכ"ל. ויתכן שהרב מהרשד"ם הבין דמ"ש בס' התרומה ובראשית הגז יש איכא דאמרי שותפות גוי בתרומ' חיובי מחייב ר"ל שחייב על הכל גם על חלק של גוי וכן בפסחים עיסת ארנונא חייבת להוציא מכל העיסה. וא"כ מאי דתנן העוש' עיסה עם הגוי אם אין בשל ישראל כשיעור פטור' ודייקינן הא אם יש כשעור חייבת ר"ל חייבת כל העיסה דישראל מפריש על כל העיס'. וא"כ שפיר קאמר דאין צריך לחלק כלום דכיון דמחייב כל העיס' אפי' קנו הקמח ביחד חייבת העיס' כלה. וכן נראה ממה שסיים דללישנא דפסחים דעיסת ארנונא פטור' אפי' לאיכא דאמרי בראשית הגז חייב היינו בחלק ישראל וכו' משמע דעתה חידש זה אבל מקודם מיירי דחייב אף בחלק של גוי כדאמרן. וכיוצא מוכח מדברי הרמב"ם פ"א דתרומות שהביא כת"ר דאפי' אם חלקו גם בחלק הגוי טבל וחולין מעורבין דאין ברירה ועיין בפירש"י בחולין דף קל"ה. ובחלה כתב הרדב"ז בביאורו על הרמב"ם פ"ג מבכורים דף ק"ב ע"ג וז"ל ונרא' לומר דנוטל מכל העיס' כיון שישראל עושה אות' ויש לו חלק בה שפיר קרי ביה עריסותיכ' וכן יש לדקדק מלשון רבי' הר"י זו חייבת וכו' והכי משמע מדפריך בירושלמי מה בינה לעיס' ארנונא שמא אינה חייבת בחלה ומשני תמן ברשות ישראל הוא שמא ימלך הגוי שלא ליטלה וכו' ומדפריך מעיס' ארנונא משמע דעיסת שותפות הגוי אם [יש] לישראל כשעור חלה כלה חייבת עכ"ל ובעיסת ארנונא מוכח בירושלמי דחייבת כולה דהא יהיב טעמא שמא ימלך. וכן כתב מרן בב"י סימן ש"ל דבעיסת ארנונא אפי' אין שיעור בשל ישראל חייבת וכ"כ הרח"ש עכ"ל וא"כ בעיסת ארנונא מוציא חלה מכל העיס'. והשתא אפשר לומר דהיינו מ"ש בס' התרומ' דללישנא דראשית הגז דשותפות גוי חיובי מחייב וכן עיסת ארנונא בפסחים איכא לישנא דחייבת ולפ"ז אין צריך לחלק כלום דכיון דכל העיס' חייבת כשיש לישראל כשעור כמ"ש הרדב"ז ובעיסת ארנונא אפי' שאין לישראל כשיעור כמ"ש הרא"ש וכן סובר ס' התרומ' כהרא"ש והרדב"ז ודאי אין צריך לחלק. ומהרשד"ם לא מייתי מדין עיסה של שותפות עם הגוי ומעיסת ארנונא רק מייתי מחילוק ר"י בעל התוספות שכתב בשמו ס' התרומ' ללישנא דשותפות גוי בעיס' פוטר דהיינו כשקנו הקמח ביחד דאז פטור חלק של ישראל נמי וכפ"ז בנ"ד דפשיטא להרב ז"ל יותר מביעתא בכותחא כמ"ש הוא ז"ל דחלק הנוי במשי פטור וא"כ גם חלק של ישראל פטור דכל חוט של משי מעורב חלק הגוי וכחילו' ר"י ומאי דהדר ביה סה"ת היינו כשחלק הגוי נמי חייב כדאמרן. אמנם בדבר שחלק הגוי פטור בנ"ד עדיין חילו ר"י במקומו עומד וזהו הראי' דמייתי מהרשד"ם. ואין להקשות על מהרשד"ם מעיסת ארנונא דהרי"ף והרא"ש פסקו שהיא חייב' וכדתהי מר עלה דשאני התם דחייבת כל העס' שמא ימלך. ובעיסה של שותפות הגוי כל העיסה חייבת כמ"ש הרדב"ז דקרי' בי' מעריסותכ' אבל בנדון מהרשד"ם פשיטא לי' דחלק הגוי פטור. וגם מדין תרומ' שכתב הרמב"ם והביאו כת"ר נרא' דגם חלק הגוי אפילו חלקו מטעם אין ברירה טבל וחולין מעורבין. והגם שהרא"ש והטור כתבו דעיסה של שותפות הגוי אם יש כשעור חייבת ומפריש מיניה וביה ומוכח דאין מפריש אלא על חלקו ומזה ק"ק על הרדב"ז דפשיטא ליה דמפריש על כל העסה ודייק מדכתב הרמב"ם חייבת דהרי הטור כתב גם כן חייבת וסובר דאינו חייב כי אם על חלק ישראל. ומ"מ לא תקשי למהרשד"ם דהאיכא דין מתנות כהונ' דפוטר שותפות הגוי לכל והביא מהרשד"ם לעיל מדברי הר"ן דאין כל השיות חייב וכ"כ התוס' והריטב"א בחידושיו ויש להרגיש על מהרשד"ם שמביא מהר"ן לחוד ולא זכר מהתוס' שכתבו כהר"ן וגם בראשית הגז משמע דשותפות הגוי פוטר הכל וכן שותפו' הגוי בבכורה ומהרש"ל בים של שלמה פ' ראשית הגז דין ב' תמה על הרמב"ם שלא ביאר דשותפות הגוי פוטר בראשית הגז. וא"כ הרי מצינו מתנות כהונה דשותפות הגוי פוטר בזרוע לחיים וקיבה וגם מבכורה וגם מראשית הגז וסבר מהרשד"ם דנדונו להני מדמינן. ושאני תרומה ודכוותה דכך קבלו רז"ל. ואין ללמוד משם לנדונו דכל קבל דנא אשכחן מתנות ובכורה וראשית הגז דפוטר שותפות הגוי לכל ותו דהסכמ' הזו שעשאוה מעצמ' ולא מדינא נדון בה דשותפות הגוי פוטר בכל וכבר כ' מהרשד"ם בסוף דבריו שיש מקום להאריך ולא חש להאריך וכו' ע"ש וזכר לדבר למ"ש דיש לחלק מדבר שהוא מדינא לדבר שקבלו מעצמם יש ממ"ש התוספות פ"ק דתמורה דף ו' ע"א ד"ה והשתא דאביי ורבא לא פליגי היכא שבדה האיסור מעצמו ע"ש וכ' הרדב"ז בתשו' כ"י סי' ב' אלפים ס"ח דעל זה הוא סומך למעשה ומה גם דהמע"ה. ולא נעלם ממני אנכי הדל שיש לצדד בכל האמור. ומר ניהו רבא עמו עז ותושיה את אשר יבחר יקריב וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר. הוא אשר דיבר מעטף ויתיב צוק"ת דוד טרדי"ן עלי אדמה אמרי לה כי מכנפי. ושור"י בארש יכתבו שורים במדב"ר בערב"ה שלחופי הוו משלחפי. ומר ניהו רבא ברוח מבינתו ישים מר למתוק היה נותן בהם סמני"ם אשר בדברו חזק הוא הרפה. אני אני הוא נאה דורש לשלום כסא תורתו ברב עז ותעצומות יפה יפה. הצעיר כצעירתו מדרי"ס מרישיה לסיפיה. הצעיר וזעיר מאד"ם העיר שש אנכי על אמרותיו חדא"י נפשאי: