אור ברסלב

חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן לב

סימן לא

בדין אי שרי רבית או אבק במעות עניים. שקלא וטריא כתוב לחיי"ם.

את זו שלח לי החכם השלם עצום ורב שליחא דרחמנא חסידא קדישא כמה"ר יוסף ן' סאמון נר"ו וז"ל. במ"ש הרב משנה למלך פ"ח מה' מתנות עניים

נשאלתי דין ד' עמ"ש מהרימ"ט בח"א סי' קמ"ד דטעמ' דאין משתכרין בשל עניים משום פסידא ולפיכך אין מותר להשתכר בהם אלא על ידי משכונות זהב וכסף וכגון דהבא פריכא וכיוצא והקשה הרב הנז' על זה ממ"ש בכתובות דף ק"ו דטעמא דאין משתכריו בשל הקדש משום דאין עניות במקום עשירות ובשל עניים משום דילמא מתרמי להו עניא וליכא למיתב ליה מידי ולפי הך טעמא אין משתכרין כלל אפי' במקום דליכ' פסידא. ועם דלכאורה הרב מהרימ"ט ס"ל כירושל' דשקלים פ"ד דס"ל האי טעמ' מ"מ צריך טעמ' אמאי שביק ש"ס דידן דמחמיר ומכ"ש במידי דהקדש דחמיר טפי ואני בחפשי לראות מקור תשו' הרשב"א דעלה קאמר מהרימ"ט הך דינא אנה ה' לידי ס' כפתור ופרח קדמון שנר' שדבריו מועתקים מדברי הרשב"א שכ' בפ' מ"ד ז"ל וכתב ה"ר תורת הבית על מאי דאמרי' בכתובות אין משתכרין בשל הקדש דוקא בהקדש מזבח או בדק הבית אבל הקדש עניים אינו בכלל זה וזה שהקרש עניים מותר ברבית קצוצה דבר תורה דאחיך כתיב ולא הקדש ותניא פ' הזהב רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש ומעות של הקדש ענייה מסתברא שמותר להלותם קרוב לשכר ורחוק מהפסד כמעות של יתומים וקרוב אני לומר שאין רבית להקדש עניים וכו' ומ"מ לא למעשה וכו' ע"ש. והנה עין רואה אעפ"י שלא מצינו תורת הבית להרשב"א בדיני הקדיש ורבית פשוט. (ונראה דבזמן הרב כפתור ופרח שהיה כמעט בזמן הרשב"א לא היה להרשב"א ס' מפורסם אלא תורת הבית שהיו מעתוקים אותו בכל עיר ועיר כי לא היה דפוס. ולכן הזכיר הרב כפתור ופרח שהרב מחבר תורת הבית כתב והיינו בתשובת שאלה ופשוט) הוא דמרה דשמעמא דקאמר בעל כפתור ופרח הוא הרשב"א בעל תורת הבית לפי שסוף לשונו שהעתיק וז"ל ומ"מ לא למעשה אני אומר וכו' אבל להלוותן קרוב לשכר וכו' הוא ממש לשון תשובת הרשב"א שהעתיק מהרימ"ט ע"ש. ומעתה תגדל תמיהת הרב מש"ל על מהרימ"ט שנ"ט להרשב"א מטעם פסידא והרי דברי הרשב"א עצמו נאמרו עמ"ש בכתובות ושם נאמר בהפך. וטעם דלא פריך הרב מש"ל על הרשב"א עצמו דקאמר דהקדש עניים מותר להלוות בקרוב לשכר כה"ש בכו"פ אפשר זה הלשון נעלם מהרב ז"ל.

עוד יש לתמוה על מהרימ"ט דקאמר דלדברי הרשב"א אמאי לא מוקמה בשל עניים משום דאין משתכרין בשל עניים והא ממקום שבא קאמר הרשב"א בהדיא דמ"ש בכתובות אין משתכרין בשל הקדש הוא בהקדש מזבח או בד"ה אבל הקדש עניים משתכרין וא"כ היינו דק"ל אמאי לא אוקמה בשל עניים. ועוד לכאורה לשון הרשב"א שהעתיק בכו"ף קשה להולמו דקאמר וז"ל הא דאמרו בכתובות אין משתכרין דוקא בהקדש מזבח אבל הקדש עניים מותר והרי תנן אין משתכרין בשל הקדש ולא בשל עניים וכן מה שסיים וזה שהקדש עניים לכאורה אין לו מובן. ואשר אני אחזה לי דדעת הרשב"א כסברת הגמו"י שהביא הב"י וכתבה מור"ם בי"ד סי' רנ"ט וז"ל הא דאין משתכרין בשל עניים דוקא בצדקה דעומדת לחלק ועלה קאמר בש"ם דילמא מתרמי וכו' אבל כשאינה עומדת לחלק אלא לפירות לעניים והקרן קיים דלא שייך ביה טעמ' דילמ' מתרמי וכו' שרי א"נ במידי דקייץ לעניים ידועים וכו' בהני גווני שרי בקרוב לשכר וכו' והשתא מ"ש הוא ז"ל אבל הקדש עניים אינו בכלל הזה רוצה לומר אינו בכלל אין משתכרין בשל הקדש דטעמא דידיה משום דאין עניות דלפי הך טעמ' אפי' ליכא פסיד' אסור אבל הוא בכלל חלוקה דאין משתכרין בשל עניים ונ"מ היכא דלא שייך טעמ' דרילמ' מתרמי וכו' כגון הנך גווני דקאמרן שרי ומ"מ מאחר דמתני' סתמ' קתני אין משתכרין בשל עניי' בין עומד לחלק בין אינו עומד לחלק מוכרח לומר הך דאינו עומד לחלק משום פסיד' הוא ולכך קרוב לשכר וכו' שרי וע"כ הרשב"א לשאינו עומד לחלק נחית לומר שאינו בכלל חלוקה דאין משתכרין בשל הקדש דאי בעומד לחלק קאי מאי קמ"ל שאינה בכלל לא בשל הקדש פשיט' דא"ה אין משתכרין בשל עניים במאי מוקמת לה אלא ודאי מתני' בעומד לחלק מיירי ובא לחדש דבשאינה עומדת לחלק היא בכלל זה והשת' ניחא דתלי לה הרשב"א להאי דינא עמ"ש בכתובות וצא קאמר עמ"ש בשקלים דשם היא האי מתני' אלא משום דהנפקות' אינה אלא לטעמ' דכתובות ולפ"ז איכא למימר דש"ס דידן וירוש' לא פליגי דמר אמר חדא ומא"ח דהירוש' מיירי בשאינה עומדת לחלק ואזדא לה קושי' הרב מש"ל על מהרימ"ט דנקט טעמ' דפסיד' נגד הש"ס. ומה שסיים הרשב"א וזה שהקדש עניים וכו' לפי מ"ש הדברי' פשוטים שבא לפרש הנפקות' לכך קאמר וזה פי' זהו פירוש הענין דקי"ל הקדש עניים מותר בר"ק ד"ת ומדרבנן הוא דאסור משום דאחיך כתיב וכו' וחזר ואמר וקרוב אני לומר דמותר אפילו מדרבנן כמ"ש מהתוספת' וכו' ומ"מ לא למעשה אני אומר וכו' אבל קרוב לשכר וכו' ברור שמותר אפילו מדרבנן א"כ זהו הנפקות' דאמרן דאינו בכלל אין משתכרין בשל הקדש מזבח ובד"ה ומזה יצא לו למהרימ"ט דס"ל להרשב"א דהקדש עניים מותר להשתכר על ידי משכונות זהב וכו' אחת שאלתי יודיעני דעתו היתכן דרך זה:

וזאת תשובתי בס"ד

צי"ר ידידות ציר נאמן. לתורה ולתעודה ישלח דברו מלא האומ"ר מן. החכם השלם זה סיני בקדש ח"ק הרב ועצום יוס"ף תהלות נר"ו.

לדידי חזי לי ארש זבת חלב ודבש אמרות טהורות אור יקרות היו לברו"ת ואשיב בקצרה בס"ד. חזה הוית חפ"ש מחופ"ש יצא לחפש"י מקור תשובת הרשב"א עד שמצא בספר כפתור ופרח. ואני בעניי אומר כי תשובת הרשב"א למעות ת"ת היא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרס"ט. ולמעות צדקה תשובת הרשב"א בתשובו' המיוחסו' סימן רכ"ב ובסגנון אחר היא בתשובו' הרשב"א דפוס ישן באותיו' אשורית סי' שכ"ב. ותשובת הרשב"א דעלה קאי מהרימ"ט הביאה מרן בבית יוסף סי' ק"ס והיא במילואה כלשון כפתור ופרח ממש מתיבת מסתבר' ואילך ע"ש. האמנם מציאה מצא בס' כו"ף דתחילת הלשון שכ' שם ליתיה בשום תשובה מהנז'. אני בצדק אחזה מאי דקשיא למר על הרשב"א ומהרימ"ט כפי הלשון שהביא כו"ף ומאי דתריץ יתיב דברי הרשב"א ודברי מהרימ"ט עפ"י דברי הגמי"י דמפליג בין מעו' צדקה העומדים לחלק למעו' צדקה שאינן עומדו' לחלק והקרן קיימת והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. והי' טרם אענה על עיקר תירוץ מעכ"ת אעורר את האהב' במאי דהוקש' לכת"ר בתחילת דיבר ורואה אני שכ' דכפי לשון הרשב"א שהביא הרב כפתור ופרח עתה יגדל נא תמיהת הרב מש"ל וכו' וסיים וז"ל וטעם דלא פריך המש"ל על הרשב"א עצמו דקאמר בהקדש עניים מותר ללוותו בקרוב לשכר כמ"ש כו"ף אפשר דזה הלשון נעלם מהרב ז"ל עכ"ל. ועם האדון הסליחה דלהא דהרשב"א מתיר מעות עניים בקרוב לשכר לא נפלאת היא ולא רחוק' ואין צריך לזה ס' כפתור ופרח דמהרימ"ט עצמו כתב משם הרשב"א להתיר בקרוב לשכר. ותו הרי תשו' הרשב"א ח"א סי' תרס"ט ובתשובו' המיוחסו' סימן רכ"ב מפורש דהרשב"א מתיר בקרוב לשכר. הן אמת דתשובת הרשב"א בח"א היא לענין הקדש ת"ת. אבל האיכ' תשו' במיוחסו' לצדקה ומעות עניים. וגם תשובת הרשב"א שהביא מרן היא תשובת כפתור ופרח ממ"ש מסתבר' וכו' כמש"ל ובודאי לא נעלמו מהרב ז"ל ויתכן שגם הרב מש"ל פשיט' ליה חילוק הגמי"י ומה גם שהובא ביתה יוסף סי' רנ"ט ומשו"ה לא מק' על הרשב"א דהתי' פשוט ולא הוקשה לו אלא דברי מהרימ"ט בטעם אין משתכרין כמבואר. ומאי דקשיא לכת"ר על מהרימ"ט דהדר' קושי' לדוכת' אמאי לא מוקי הש"ס בפ' שום היתומים בשל עניי' ככתוב באורך בקונטריסו. לק"מ דתירוץ מהרימ"ט מבואר בדבריו דאין להלוות כי אם במשכונו' זהב וכסף וא"כ מאי שום היתומי' דקאמ' דלא שייך למכור קרקע כדי לפדו' משכונו' זהב וכסף וכמו שפירש את שיחותיו מהרימ"ט שם. ואבא היום לעיקר תירוץ מעכ"ת ואומר דחילוק זה בין צדקה העומדת לחלק למעו' צדקה שהם קרן קיימת הוא חילוק נאה ויא"ה. ברם מ"ש מר דסבר הרשב"א דקרן צדקה הוא בכלל חלוקת אין משתכרין בשל עניים שהוא כולל והיכא שהוא קרן ואינו עומד לחלק הינו משום פסיד' ובהכי מיירי הירושלמי ויפה כתב מהרימ"ט זהו תורף דבריו. אינו מתישב דכפ"ז הרשב"א לא הו"ל לומר זה אינו בכלל הקדש ותו לא. רק הו"ל לבאר דאין משתכרין בשל עניים קאי בכל גוונא. וחלוקת אינה עומדת לחלק היינו משום פסיד' ושריות' היא להלוותן בקרוב לשכר או ברבית גמורה ואז אשמועינן טעמא ואשמועינן הלכת'. ומהיכ' תיתי דזה יהי' בכלל אין משתכרין בשל הקדש כיון דתנן אין משתכרין בשל עניים והוא כולל כל החלוקו' ותו דלשון אין משתכרין בשל עניים כשהקרן קיימת משום פסידא לא א"ש דאיך קאמר אין משתכרין מילת' פסיקת' והא משתכרין כי ליכא פסיד'. ותו הירושלמי דקאי סתמ' ורבי עקיב' אמר אין משתכרין בשל הקדש ושל עניים היכי מפרש משום פסיד' והא אין משתכרין קא פסיק ותני ופליג על ר' ישמעאל דאמר והשכר להקדש. ואי סבר הירושלמי כבבלי כדאמר מר אמאי הירושלמי לא פירש עיקר הדבר דטעם ר' עקיב' דאין משתכרין בהקדש היינו דאין עניות וגנאי להקדש ושל עניים דילמ' מתרמי וזהו בעצם אין משתכרין. ובמקום העיקר תפס בירושלמי ענף א' מחלוקת עניים הא דפסיד' ואין די בא"ר המשנ' כלל. ותו דהא דפסיד' אינו כי אם במעות עניים דוקא אבל בהקדש ליתא וזו היא שקשה דהירו' יפרש ענף חלוקת עניים לבד ולא שייך בהקדש. וכן קשה על מהרימ"ט לפי דברי כת"ר דקאמר דקי"ל כרבי עקיב' אין משתכרין בהקדש ואף בשל עניים משום פסיד' ומשמע דעל שניהם הוא אומר והא ליתא בהקדש והו"ל להרב מהרימ"ט והוא אחרון למידק בלישניה ולא לימא כי אם מעות עניים. ותו דמדברי מהרימ"ט בסמוך שכ' וז"ל בשל עניים אי לא משבחינן ניכלינהו הני עניים זוזא זוזא ובתר הכי אכ"ע רמי לפרנסם עכ"ל מוכח דבעומדת לחלק מיירי הפך כת"ר. וכן נראה ממ"ש מהרימ"ט בתשובותיו בי"ד סי' מ"ה דמייתי פלוגת' דהרא"ש והרשב"א דהרשב"א שרי להלוות מעות צדקה ברבית קצוצה והרא"ש אסר ושוב כתב דכשהקרן קיימ' והפירו' לעניי' גם הרא"ש מתיר עש"ב ומוכח דהרב מהרימ"ט סבר דדעת הרשב"א להתיר רבית קצוצה אף בעומד' לחלק. הן אמת דהאחרוני' האריכו בתשובו' מהרימ"ט הללו ואחרו' כמו שתראה להרב כנה"ג בתשובותיו י"ד סי' קפ"ב והנמשך והרב כהונת עולם בסי' ק"ס בביאורו ולא עט האסף. גם מה שפירש כת"ר בדברי הרשב"א שהביא הרב כפתור ופרח שכ' וזה שהקדש עניים וכו' שבא לומר הנפקות' וכו' אינו מתישב והם כהררי' התלויים בשערה. לכן נרא' דדעת הרשב"א דמאי דתנן אין משתכרין בשל עניים לא איירי אלא בצדק' העומדת ליחלק דזהו על הרוב דהצדק' עומדת לחלק ושפיר קאמר ר' עקיב' אין משתכרין בשל הקדש ולא בשל עניים ותרוייהו מילת' פסיקתא והי' טעמו כדמפרש בכתובו' הקדש דאין עניות ועניים דילמא מתרמי וכו' ופליג על רבי ישמעאל ועל סוגית כתובו' קאי הרשב"א לפי מ"ש הרב כפתור ופרח בשמו. ועל זה אמר הרשב"א דהקדש עניים אינו בכלל אין משתכרין בשל הקדש. ותנא דווקנא הוא למנקט הקדש עניים דמיירי כשהקרן קיימת ואין זה צדקה המתחלקת דההיא מעות של עניי' מיקרי. וכונת הרשב"א דכיון דמאי דתנן אין משתכרין בשל עניים היא בצדקה המתחלקת ואין משתכרין כלל. הו"א דהקדש עניים אפשר דהוא בכלל אין משתכרין בשל הקדש ולאפוקי זה בא לומר שאינה בכלל דההיא דוקא בקדשי מזבח ובדק הבית היא. ומ"ש עוד וזה שהקדש שמים מותר וכו' בא ללמד דעת דהקדש שמים מותר ברבית. וממיל' דהגם דמותר ברבית אין משתכרין בהקדש לר' עקיב' דהוא גנאי להקדש דאין עניות וכו' כמ"ש שם בכתובו' ועלה קאי והוא הודעה בעלמ'. ואחר זה ראה וחידש דהקדש עניים מותר וכו' והם דברים נפרדי' כן נ"ל פשט הדברי'. ולפום הא דאמרן אין משתכרין בשל עניים לא איירי אלא במעו' עניים המתחלקי' והרשב"א הכי מפרשה ויצא לידון בהקדש של עניים שהקרן קיימת. ושפיר קמותיב הרב מש"ל למהרימ"ט דבדינו של הרשב"א נקט אין משתכרין וישנו בנותן טעם משום פסידא. דהרי מפורש בכתובו' דאין משתכרין כלל דילמא מתרמי וכו' וזו אינה משלנו דמיירינן בדין הרשב"א. ומ"ש אין משתכרין היינו בצדקה המתחלקת ואין משתכרין כלל. וכן פירש רש"י בסוגי' כתובו' דף ק"ו הנז' הובא בשיטה מקובצת וז"ל אף לא בשל עניים בצדק' העומדת לצורך עניים עכ"ל וזה מסכים למ"ש בתשובו' דשייכי לספר משפטים סימן י"ד וכ"כ הרדב"ז בתשובותיו דפוס פיורדא סי' תי"ד ע"ש. וזה חזיתי להרדב"ז שם שכ' דזו מחלק' ישנה דראבי"ה אסר וריא"ז שרי וכעת לא ראיתי בפוסקים שהביאו דעת ריא"ז בזה. ונרא' דתשובת הרב בנויה על תשובת הגמי"י בתשובו' דשייכי סי' י"ד הנז' ואפשר דט"ס הוא וצ"ל ר"י במקום ריא"ז והוא מבואר בתשו' דשייכי הנז' ומשם חפר אוכל הרדב"ז כאשר יראה הרואה. ומ"ש בתשובו' דשייכי מורי שיחיה מתיר הקשה הרב כנה"ג סי' ק"ס ובתשובותיו י"ד סי' קפ"ב דרבו הוא מהר"ם והאגודה ומהריק"ו כתבו דמהר"ם אסר ומכח זה הגיה ומהר"ש התיר עש"ב. והוצרך הרב להוכיח סברת מהר"ם מתורת האגודה ומהריק"ו יען שבימיו לא נתפשטו בגלילותנו תשובו' מהר"ם בר ברוך עצמו הארוכו' דפוס פראג והקצרו' דפוס קרימונה. אמנם אנן בדידן עינינו הרואו' דעת מהר"ם מפורש בתשובותיו הארוכו' סי' ע"ג ובתשובו' הקצרו' סי' ק"א וסי' ק"ט דאסר בפה מלא להלוות מעות צדקה ברבית ובסי' ק"ט הנז' התיר להלוותם קרוב לשכר וכו' ע"ש. הגם הלום ראיתי בשו"ת הרשב"ץ בסופו בתשובו' הרב מהר"ר אברהם ן' טוואה ז"ל סימן ל"ד שגם הוא כתב דהא דתנן אין משתכרין במעו' עניים היינו בצדקה העומדת לחלק דוקא והביא ראיות להתיר אף רבית קצוצה ע"ש באורך וקשה דכל הראיו' שהביא הן הן הראיו' שהביאו הראשונים כמבואר בתשובו' דשייכי וזולתם. ועוד קשה דהתיר בפשיטו' רבית קצוצה ולא זכר שכמה מהגדולים אסרו ואפילו הרשב"א דרב גובריה התיר להלכה ולא סמך לעשו' מעשה. והגאון מהרש"ל ביש"ש סוף פ' החובל מפיו לפידים יהלוכו על המתיר:

אתאן לדברי הירושלמי דמייתי מר וכ' דתרגמוה להא דאר"ע אין משתכרין בשל הקדש ובשל עניים משום פסידא כדברי מהרימ"ט וכת"ר עשה שלום בין הבבלי והירושלמי כמ"ש בקונטריסו ואלה הם דברי הירושלמי כהויתן. וכך היא שנויה על משנתנו דרבי ישמעאל אמר והשכר להקדש ור"ע פליג ואמר אין משתכרין וכו' אמרו בירושלמי אלא אם רצה יהא ההפסד שלו והשכר להקדש מותר כהדא בר זמינא אתפקד גביה מדל דיתמי וכו' והרב מהר"ר אליהו בפירושו פירש דקאי אדברי ר' עקיבא ומפרש טעמיה משום פסידא. וראיתי להרב קרבן העדה שהקש' עליו דא"כ אף לרבי עקיבא איכא מותר פירות כשמקבל ההפסד וסוגית הירושלמי בסמוך להפך לר"ע ליכא מותר ומשו"ה פירש דהא דקאמר בירושלמי אם רצה יהא ההפסד שלו אדרבי ישמעאל קאי דאמר והשכר להקדש דגם לרבי ישמעאל צריך שלא יהא הפסד להקדש זהו תורף דבריו בקיצור ע"ש באורך ואנא בריה קלה נ"ל דהפירוש מוכרח ומרווח כמו שפי' הרב קרבן העדה ומלבד מה שהכריח הרב עוד יש להכריח חדא דלשון אין משתכרין בשל הקדש ושל עניים מוכת דהוא מילתא פסיקתא דאין משתכרין משמע כלל. ותו דודאי רבי ישמעאל לא יחלוק על זה דיהיה פסידא להקדש ומאי דעתיה דר"ע דפליג עליה ואימא דרבי ישמעאל נמי זה דעתו דלא יהי' פסידא להקדש. הן אמת דלשון הירושל' דאמר אלא אם רצה וכו' לא א"ש אבל כבר נודע דהירוש' תני לישנא קליל' והיותר נכון למחוק תיבת אלא לבד ושפיר. וכפ"ז לא מיירי הירושלמי בדעת רבי עקיבא. ואל זה אביט להרב קרבן העדה בפירושו שכ' וז"ל אם אתה רוצה שיהא ההפסד לך לבדך והריוח לשניכם שרי דלאו רבית ממש הוא אלא אבק רבית ואף ע"ג דבדיקנני אסור ביתמי לא גזרו שלא יכלו מעותיהם וה"ה בשל הקדש לא גזרו עכ"ל וק' במ"ש דבהקדש לא גזרו דברבית קצוצה נמי שרי בהקדש כמ"ש בהדיא פ' הזהב וכ"כ הרשב"א ושאר גדולים כמבואר. ומבין ריסי עיני מהרימ"ט ז"ל נראה דמפרש הירוש' דקאי אר' עקיבא. אמנם נראה דהעיקר בפי' הירושלמי כמו שפי' הרב קרבן העדה דקאי אר' ישמעאל. ולכל הדברות קושית הרב משנה למלך על מהרימ"ט קמה וגם נצבה. שבתי וראה מ"ש כת"ר בסוף דבריו והיתה לבא"ר מ"ש הרשב"א שהביא הרב כפתור ופרח וזה שהקדש וכו' ופי' כת"ר פי' הענין דקי"ל דהקדש עניים מותר בר"ק ד"ת ומדרבנן הוא דאסור משום דאחיך כתיב וכו' ככתוב בקונטריסו והני מילי דמר לא נהלמו לי מכמה אנפי והצצתי בלשון של כו"ף דמייתי מר וכתוב. שם וזה שהקדש עניים מותר בר"ק דבר תורה וכו' ועל פי נסחא זו כתב מ"ש כת"ר וגם בהערותיו כתב דמה שסיים הרשב"א וזה שהקדש עניים אין לו מובן וכו'. על כן בא דברו לפרש לשון זה והוא דחוק ואתי מרחוק. ואעיקרא דדינא פרכא שכת"ר אגב שיטפיה העתיק הלשון בטעות ובנה עליו מצודים. ולשון הכו"ף הוא וזה שהקדש שמים מותר בר"ק וכו' והלשון מובן ודברי אמת נכרים דאגב שטפיה כתב מ"ש. ואין צורך לדקדק בדברי כת"ר בזה. ותסגי לן שבס' כו"ף עצמו הכל מתוקן ודי בזה. אחר הדברים האלה הנתנין למעל' ויהי דוד מכרכ"ר כמה כרכורים עד שמצאתי עיקר תשוב' הרשב"א שהביא הרב כפתור ופרח בס' הבתים להרשב"א כ"י הנמצא לאחד המיוחד הי"ו. ובבית י"ג דיני הקדש סי' א' כתוב וז"ל שאלת נכסי הקדש אם הם כנכסי יתומים להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד אם לאו דכיון דאמרו בכתובות אין עניות במקום עשירות ולפיכך אין משתכרין בשל הקדש אפי' בהיתר גמור. ובדברים אחרים שוים נכסי הקדש כנכסי הדיוט אנו אין אנו יודעין על אמיתתו הודיענו הדין. תשוב'. דברים הללו שאמרת אינן אמורים אלא בהקדש שמים כגון הקדש מזבח או הקדש בדק הבית אבל הקדש עניים אינו בכלל זה. ודע כי הקדש שמים מותר ברבית קצוצה דבר תורה דאחיך כתיב ולא הקדש ותניא פ' הזהב רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש ואע"ג דמפרשי לה סתם בשקבל עליו לספק מד' ועמדו מג' לאו למימרא דבכה"ג בלחוד הוא דשרי דהאי אבק רבית ולא צריך קרא למשרי רבית דרבנן אלא משום דתניא בבריתא הרי שקבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו מג' מספק מד' מפרש לה נמי לההיא דאין רבית ואונאה להקדש בכענין ההוא ואיהו קושטא דמילתא דאפילו ברבית דאוריתא שרי וכיון שקבל על עצמו לתת להקדש ג' סאין ועמד הגזבר והרויח לו זמן כדי שיתן ד' הרי זה מותר שלא אסרה תורה אלא לאחיך ולא להקדש. ומעות של הקדש עניים מסתברא שמותר וכו' כלשון שכ' הרב כפתור ופרח. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת נחה שקטה האר"ש שהשואל נסתפק אם הוא בכלל מ"ש בכתובות אין משתכרין בשל הקדש דאין עניות במקום עשירות וכו' ועל זה השיב הרשב"א שאין הדברים אלא בקדשי שמים וכו' ובודאי שהשואל עינו ראה דשם נאמר אין משתכרין בשל עניים אך הוה פשיטא ליה דההיא בצדקה המתחלקת ואינה ענין לנדונו שהוא הקדש לעניים. גם עיניך לנכח יביטו שכתב ודע כי הקדש שמים מותר וכו' והיינו כמו שפירשתי אני הצעיר בלשון שהביא הרב כפתור ופרח. וחזה הוית להרב כנסת הגדולה סי' ק"ס ובתשובותיו סי' קפ"ב שהביא תשובת הר"ן כ"י שכתב וז"ל שאלת על מי שנתן נכסיו להקדש מעכשיו גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכו' אם מותר להלוותם ברבית וכו' ולאחר מיתתו אם לא פי' המקדיש שיתעסקו בו הגזברים באותו הקדש כמו שיראה בעיניהם כמנהג המקדישים ודאי אין להם רשות להלוותם ברבית ולא בשום עסק אחר מדאמרינן בשקלים אין משתכרין בשל הקדש וכו' ואם פירש המקדיש שיתעסקו בו הגזברים הרשב"א בתשובה התיר להלכה ולא למעשה ושמעתי שהרא"ה היה אוסר עכ"ל. ונראה דכונת הר"ן דכי לא פי' המקדיש שיתעסקו הגזברים וכו' אין רשאין להתעסק בהקדש כדתנן אין משתכרין בשל עניים. ומ"ש הר"ן מדאמרינן בשקלים אין משתכרין בשל הקדש וכו' כונתו אסיפ' דאף לא בשל עניים וכבר רמזה באומרו וכו' ואין נראה שכונתו על חלוק' אין משתכרין בהקדש דכבר כתב הרשב"א דה"ד קדשי מזבח או בדק הבית דוקא. ולכן הגזברי' יוציאו המעות על יד על יד לעניים או לת"ת. אך אם המקדיש פי' שיתעסקו הגזברים אז יהיה הקרן קיים לפירותיו ובזה התיר הרשב"א להלכה ליתנו ברבית. וא"כ חזר הדבר לחילוק אם הצדקה מתחלקת או לא כמש"ל ודוק היטב:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה