חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ל
הגהות על הרמב"ם ה' ערכין פ"א ופ"ד.
א הרמב"ם ה' ערכין פ"א דין א'. הערכין הם נדר מכלל נדרי הקדש שנאמר איש כי יפליא נדר וכו'. הקשה מורינו הרב חזון נחום זלה"ה ריש ערכין דפ"ק דר"ה דף ה' דריש לה' אלהיך אלו הדמין הערכין החרמין משמע דאי לא כתיב ה' אלהיך לא הוה שמעינן ערכין אע"ג דכתיב נדר בערכך. ועוד הוסיף לגדל ולחזק הקושיא מדברי התוס' ע"ש. ואני בעניי אומר דדברי הרמב"ם הם ברייתא מפורשת בת"כ בהאי קרא דנדר בערכך וז"ל נדר בערכך הקיש נדרים לערכין מה נדרים בבל תאחר לשלמו אף ערכין בבל תאחר לשלמו עכ"ל עיניך הרואות דבת"כ מגופא דקרא שמעינן דערכין איתנהו בבל תאחר כמ"ש הרמב"ם. וקצת יש להעיר על הרדב"ז ז"ל בביאורו הור"ה גבר ברייתא דר"ה דף ד' דעלה בעי הש"ס דף ה' מנא הני מילי ומייתי קרא דלה' אלהיך כאמור. ולא ביאר הרב מ"ט רבינו יליף לה מגופיה דקרא שלא כדברי הש"ס:
ועדיין צריכין אנו למודע"י ליתובי הך ברייתא דר"ה דמפקא לערכין מלה' אלהיך דהלא ממקומו הוא מוכרע דכתיב נדר בערכך והש"ס בנזיר דף ס"ב קאמר בפשיטות מכדי הא איתקש נדרים לערכין. גם בריש ערכין אמרו בש"ס דהכל לאתויי מנוול ומוכה שחין סר"א נדר בערכך כתיב כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכו' קמ"ל נפשות כל דהו הרי דאצטריך נפשות משום דהקשא מעליא הוא. וכן בדין דבכה"ג דמוכח ומופנה נרא' דלכ"ע אדם דריש היקש מעצמו כמ"ש בס' הקטן שער יוסף דף ע"א ע"ד ע"ש. ושמא הא פשיטא דערכין דאיתנהו בבל תאחר מגופיה דקרא אנו למדין ולה' אלהיך אצטריך לאינך דהו"א דוקא ערכין ולא שאר קדשי בדק הבית. וברייתא דר"ה נקט ערכין אגב אינך וק"ל:
(ב) דין ב' מ"ע לדון בדיני ערכין כאשר מפורש וכו'. רש"י והתוס' כתבו בריש ערכין וז"ל ערך כתוב בפרשה. נדר דמי עלי ושמין וכו' והרב צאן קדשים הגיה ברש"י ותוס' ותמה על הרב ברכת הזבח שלא העיר והוא טעות דמוכח דבערכין לא שייך שומא וכו' ע"ש. ועם האדון הסליחה דהדבר פשוט מאד דרש"י ותוספות בתחילה מפרשים מהו ערך ומהו נדר. וכתבו ערך כתוב בפרשה ופירוש נדר דמי עלי ושמין וכו'. ואחר באו לפרש המשנה מעריכין וכו' והרב הנז' חשב שכתבו רש"י והתוס' ערך כתוב בפרשת נדרים וזה גרם לו לכתוב מה שכתב. ולמה שהבין והגיה לא ידענא איך הונח לו לשונם שכתבו ערך כתוב בפ' נדרים ומה ענין פרשת נדרים כאן והו"ל לימר פרשת ערכין והדברים פשוטים.
ג הא דלא אשכחן כינויין בערכין. כתבו התוס' שם וז"ל בנזיר ונדרים הזכיר כנויין שלא להזכיר שם שמים לבטלה וכאן לא חשש להזכיר שלא היו מזכירין שם שמים על הערכין עכ"ל וק"ק דזו מחלוקת ר' יוחנן וריש לקים בנדרים דף יו"ד דר' יוחנן ס"ל לשונות גוים הם וריש לקיש סבר לשון שבדו להם חכמי' וידוע דהלכה כר' יוחנן והכי רהט' סוגיא דהתם דלשון נכרים הם. ונפקא מינה מפלוגתייהו דלמ"ד לשון שבדו להם חכמים אין להוסיף עליהם ולמ"ד לשון גוים הם הולכים בכל מקום ובכל זמן אחר הכינויי' והכי מוכח בירושלמי ריש נזיר. וכן הרמב"ם פ"א דנדרי' דפסק כר"י כתב דהולכין אחר לשון כלל העם במקום ובזמן והסמ"ג לאוין רמ"ב אחר שכתב לשון הרמב"ם גמר אומר וכן אמר ר"י כינויין לשון גוים הם. וא"כ ק"ק על התוס' דנקטו בפשיטות דשם הזכיר כנויין שלא להזכיר ש"ש לבטלה והיינו כר"ל והו"ל למנקט כר' יוחנן דהלכתא כוותיה. וכן יש להעיר על הרא"ם בפסקיו ריש נדרים שכתב הא דתקינן כינויין לשבועות כי היכי דלא לימא שבועה לה' וכו' דאמאי נקיט כר"ל. הן אמת דבירוש' ריש נזיר מחלפא שיטתייהו דר"י ור"ל. מיהו אנן אגמרין סמכינן כנודע. איברא דיש מקום לחקור דהגם דבעלמא נקיטינן כתלמוד בבלי דהוא בתרא. מ"מ בסברת ר' יוחנן מיהא הו"ל למנקט כירושלמי כיון דר' יוחנן חיבר תלמוד ירושלמי. אמנם אני הד כתבתי במ"א בזה דכי היכי דהבבלי אחר רב אשי היו מוסיפין וגורעין אמוראי בתראי. כן הוה בירושלמי דבתר ר' יוחנן אמוראי דבמערבא פיחתו והותירו. והדרן לכללין למיזל אחר בבלי דהוו בתראי אמוראי בבלאי ובקיאי בתלמודא דבני מערבא כמו שכתבו הראשונים נ"ן. והרא"ש בפירושו לנזיר כ"י מביא דברי רבי יוחנן ור"ל כגמרין ועיין להרשב"א בחידושי נדרים:
(ד) דין ג'. עיין בס' הקטן ברכי יוסף י"ד סימן רנ"ח אות ו' מה שהארכתי בעניותי בדין זה ובסוגיית הש"ס דשייכי ע"ש באורך.
ה שם היה מבן אחד ושלשים יום וכו'. מרן הביא סוגית פ"ג ודברי התוס' ר"ה ופדויו וכתב דרש"י ל"ג הכי עש"ב. ומהר"ר בצלאל ז"ל הגיה בש"ס נאמר כאן למעלה ונאמר להלן מבן חודש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד אף כאן חודש ויום אחד וכתב שכך מצא בקצת גמרות מדוייקות וזהו גרסת רש"י אבל התוס' גרסי כבעמוד עכ"ד. ורבי גרשון מאור הגולה בפירושו כ"י גריס כגירסת התוס' ועיין בלחם משנה וחזון נחום דף קי"ט.
ו דין ו' הגוי בערך וכו' עיין מה שהארכתי בענין זה בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סי' רנ"ט ע"ש באורך.
ז פ"ד דין כ"ו כיצד דין מקדיש שדה מקנתו וכו' רש"י בפי' החומש כתב וז"ל ואם את שדה מקנתו חילוק יש וכו' אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובי' לשדה אחוזה וכו'. ותמה הרב משנה למלך בדין זה דהיכא רמיזא דדמים הקצובים בתורה לא נאמרו אלא בשדה אחוזה אבל בשדה מקנה פודין אותה בשיוויה וכמ"ש הרמב"ם בדין זה שמין אותה בדמיה ואף למ"ש מרן לעיל דין י"ט דנותנין את דמיה שכתב הרמב"ם היינו הקצובים הכא לא אפשר לפרש הכי דכתב שמין וכו' והאריך הרב בזה וסיים דסברת רש"י לא ידע היכא רמיזא עיין בדברי קדשו באורך. ותימה על גדול שכמותו דסברא זו מפור' בתורת כהני' וכך היא שנויה א"ר אליעור צא וראה נאמר כאן וחשב ונאמר להלן וחשב מה וחשב האמור להלן נותן בזרע חמר שעורים ן' שקל כסף אף וחשב האמור כאן בזרע חמר שעורים ן' שקל כסף ואשתמיטיתיה בריתא זו להרב מש"ל דלא ידע היכא רמיזא.
ותו אשתמיטיתיה משנה שלימה שלנו בערכין דף י"ד פלוגתא דר' אליעזר ות"ק ולת"ק בשדה מקנה נותן את שיוויה. ועוד נעלם מהרב ז"ל דברי הסמ"ג סוף עשין קל"א דהקשה על רש"י בפי' החומש דזו סבר ר' אליעזר ורבנן פליגי עליה (ועמ"ש בריש אחורי תרעא). תו קשה על הרב ז"ל דהו"ל להעיר דרש"י עצמו בערכין דף כ"ו במשנה הלוקח שדה מאביו פי' דשדה מקנה נפדית בשיוויה. הן כל אלה קשיא לי על הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא זל"הה בספר הבהיר יוסף לקח דף צ"ו שתמה על רש"י דשדה מקנה נפדית בשיוויה כמ"ש הרמב"ם ורבי' עובדיה ז"ל עיין בדבריו ונעלם מעיני חכמתו כל האמור. ובהגיע תו"ר למהר"א נר"ו זה חזיתי דהעיר מפי השמועה על הרב משנה למלך בקצת מהאמור. ומאי דתריץ יתיב בעד הרב מש"ל ז"ל לא שמיע לי ההדיוט עיין בדבריו ובחון בהם וחקור בהם ודוק הטב.