אור ברסלב

חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן כז

סימן כו

האח ראתה עינינו במכתב למ"ר על דברת מיש בס' הקטן חיים שאל סי' ב"ן על אודות גלוח הזקן במספרים להחזיק במעוז פסק מרן דשרי. ואתה קדוש אמרת כי הרב מכתם לדוד ז"ל אסר ורצית שאעמוד בדבריו לגלויי דעתא אי הדרנא בי ושכמ"ה.

תשובה הנה האמת דכאשר כתבתי בענין הנזכר לא הוה בידי ס' המכתם להרב הגדול הנזכר והן עתה דרשתיהו פגשתיהו לדעת זו כחו ונבהלתי מראו' שכותב על זה דאין לעשות התורה פלסתר ולכפו' על האמת פסכתר ותמהני איך כותב לשון זה על פסק מרן הקדוש בשגם השבח השביח למרן ז"ל קסתו לא נסוג אחור לכתוב מרורות. ותו אמאי לא חייש מר לזכות את ישראל וירדפם עד חובה והוא היודע ועד מכות הארץ דצריכי לגלח זקנם ואיך לא אפיך בזכות רבבות אלפי ישראל. ואני בעניי כמעט שעברתי רוב דבריו רואה אני דיש להשיב עליהם תשובה נצחת את כל ונכחת. האמנם לא יכול יוסף להתאפק להשיב על כל דיבור ודיבור כי כן דרכי בלמד ספרי האחרונים אחרוני זמנינו להשיב על העיקר ופוטר את הטפ' שאם באנו לכתוב אין אנו מסופקים ולהג הרבה יגיע' בשר איכו השתא את קסת"י נתתי בעקרו של דבר ותוקפי להסביר פנים הנראי"ן על דברתי מלכי צדק מרן ז"ל וללמד זכות על אחינו בית ישראל בגלות החיל הזה בכל הערים האלה בס"ד. תנן פ"ג דמכות ואינו חייב עד שיטלנו בתער ר' אליעזר אומר אפי' לקטו במלקט או ברהיטני חייב ואתמר בש"ס דף כ"א ת"ר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' גלחו במספריים יהא חייב ת"ל לא תשחית אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. רא"א וכו' מה נפשך אי גמיר ג"ש לבעי תער אי לא גמיר ג"ש מספרים נמי לא לעולם גמיר ג"ש וקסבר הני נמי גלוח עבדי. ואיכא למידק לפום ריהטא דמאי מספקא ליה אי ר' אליעזר גמיר ג"ש ומסיק דר' אליעזר גמיר האי ג"ש דפאת פאת הרי אמרי' בשבת דף קל"א דר' אליעזר סבר דג"ש מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והאי ג"ש דפאת פאת אינה מופנ' כי אם מצד אחד דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך והוה סגי דלימא לא תקיפו פתת ראשכם ואת שבזקנך כמ"ש בקדושין דף ל"ה אך פאת דכהנים אצטריך לגופיה והשתא לר' אליעזר דמופנה מצר אחד למדין ומשיבין הרי יש להשיב דשאני כהנים דריבה בהם מצות יתירות ואין למדין ומאחר שכן מאי מספקא לש"ס אי ר' אליעזר גמיר האי ג"ש או לא גמיר ומסיק דגמיר הרי לדידיה דר' אליעזר לא גמרי' מהאי ג"ש דאינה מופנה אלא מצד אחד. וראיתי בחידושי קדושין לחד מקמאי והיא שיטה שנדפסה בקושטא שהקשה בהא דאמרינן התם בקדושין א"כ נכתוב קרא את שבזקנך וז"ל וא"ת אי הוה כתיב הכי מי דרשינן ג"ש והא ליכא אך פאת מינייהו דמייתר דפאת ראשכם אצטריך דהו"א הקפת כל הראש הוא דאסר ואי הוה כתיב בכהנים וזקנם לא יגלחו הו"א דאתסר להו שום גלוח בזקן וכו' וצ"ע עכ"ל. ואפשר דרשי שם בנועם שיח אמרי קדוש רצה ליישב זה וכתב וז"ל א"כ דלהכי הוא דאתא לכתוב את שבזקנך דהו"ל נמי כמאן דכתיבה פאה וכו' והדר לילף גלוח דהשחתה בפאת פאת ישראל מכהנים אי נמי בבנין אב חייב פאת זקן בכהנים וחייב פאת זקן בישראל עד כאן לשונו. ויש לדקדק אמאי אצטריך רש"י לכתוב אי נמי בבנין אב וכו' הרי כבר כתב דהו"ל כמאן דכתיב פאת וילפינן פאת פאת והא תו למה ליה לכתוב א"נ בבנין אב. והתוס' שם כתבו הא דבנין אב לחוד ע"ש. וחזה הוית בתוס' ר"י הזקן כ"י שכתב על דברי רש"י הללו וז"ל פירש הקונטריס א"נ בבנין אב אע"ג דבכהנים ריבה בהם מצות יתירות הוה ילפינן גלוח שיש בו השחתה בגלוי מילתא עכ"ל. והשתא אפשר דרש"י הוקשה לו דאיך קאמר בש"ס א"כ לכתוב קרא את שבזקנך והרי אי כתיב הכי הו"ל גזרה שוה שאינה מופנה כלל אפי' מצד אחד וכמו שהקשה בחידושי קדושין הנזכר. ולכן כתב דהו"ל כמאן דכתיבה פאה א"נ בבנין אב דזה הוי גלוי מילתא וכמ"ש ר"י ויכול ללמוד מבנין אב או מג"ש אף דאינה מופנה דבכגון זה דהוא גלוי מילתא מהניא ג"ש שאינה מופנה או בנין אב. ובהכי ניחא סוגיין דהיינו דאסתפק בגמרין אי ר"א גמיר ג"ש דהגם דבעלמא ר' אליעזר סבר דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין הכא דהוי גלוי מילתא בעלמ' גם ר"א סבר דלמדין ואין משיבין. וראיתי בחידושי קדושין לחד מקמאי הנז' שכתב וז"ל הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער וא"ת ודילמא לא תשחית בין במלקט ורהיטני ולא יגלחו אפי' במספרים ואהניא לן ג"ש דפאת פאת לחיובי ישראל אפילו במספרים דאי מלא תשחית הו"א דוקא בתער ובמלקט ורהיטני לאו כ"ש ואין לומר כאן אין עונשין מן הדין שהכל בכלל גלוח אלא ודאי הא דכתב רחמנא השחתה ללמוד על גלוח כתביה דבעי גלוח שיש בו השחתה ואי לאו ג"ש הו"א ישראל בהשחתה הוא חייב אבל בגלוח דמספרים לא ובכהנים אפי' גלוח דמספרים עכ"ל. ועין רואה כי דברים ככתבן קשים לשמוע ונראה דחסר לשון וצ"ל כלשון הזה דאי מלא תשחית הו"א דוקא בתער ובמלקט ורהיטני וכיון דישראל חייב במלקט ורהיטני כהנים לאו כ"ש הוא ואין לומר כאן אין עונשין מן הדין שהכל בכלל גלוח. וי"ל דא"כ לכתוב לא תקיפו פאת ראשכם ופאת זקנך אלא ודאי הא דכתב רחמנא השחתה ללמוד וכו' כצ"ל כך עלה במחשבה להגיה בדבריו וכונתו דאימא דהג"ש אתא לחייב בכל לישראל וכ"ש בכהנים ותירץ דא"כ לא לכתוב השחת' בישראל ומדסתם הוה אסרי' בכל ומכ"ש כהנים ולא לימא ג"ש אלא ודאי הא דכתב רחמנא השחתה ללמוד דבעי גלוח שיש בו השחתה:

ואנא חזיתיה להרב מכתם לדוד ז"ל בי"ד סימן כ"ח פלפל בחכמה בסוגיין דמכות דידן ומקשה ורמי על הברייתא הנז' דקתני יכול אפי' גלחו במספרים וכו' דמה נפשך האי תנא גמיר ג"ש או לא גמיר. אי לא גמיר קשה אתחילת דינא וסוף דינא דהא כדאיתי' והא כדאיתי' ואי גמיר ליעביד הג"ש לחומרא. ותו מאי קאמר הש"ס אדר' אליעזר אי לא גמיר ג"ש מספרי' נמי הרי אי לא גמיר מספרי' מהיכי תיתי הא בישראל לא כתיב גלוח. ותו דהג"ש אינה מופנ' אלא מצד א' ולמדין ומשיבין. ותו דלפום סוגיא דקדושין דמפיק לג"ש דפאת פאת לפטור נשים תו ליכא הפנאה מצד אחד. ותו קשו סוגיות אהדדי דבמכו' סבר דג"ש להשחת' ובקדושין קאמר דהג"ש לפטור נשים. זהו תורף אשר הערה הרב ז"ל הערות וחקירות בסוגיין בקצור נמרץ והוא ז"ל האריך למעניתו הלא בספרתו. ולי ההדיוט לא ידענא מאי אסתפק ליה להרב ז"ל אי תנא דבריתא גמיר ג"ש אי לא והרי מפורש בסוגייא קדושין דף ל"ה הנז' דבג"ש גמיר דאמרי' דיליף פאת פאת לפטור נשים ופריך אי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא לא יגלחו וכו' והכי מפרש בהדיא ריב"ן בסוגיין. ומה שהקשה ליעביד הג"ש לחומרא י"ל דגלוי מילתא הוא דאין השחת' אלא בתער וכמ"ש ר"י בתוס' קידושין כ"י שהבאתי בסמוך. א"נ כמו שתירץ בשיטת קדושין הנז' דלכתוב לא תקיפו פאת ראשכם ופאת זקנך כמדובר. ומה שהקש' מאי פריך אר' אליעזר אי לא גמיר אפי' מספרים נמי י"ל דאכהנים קאי דנתסרו מספרים שכתוב גלוח בהם ומר' אליעזר מוכח דכהנים וישראל תורה אחת להם דשרו ולא אצטריך הש"ס לפרש. והרב ז"ל לא נחה דעתו בתירוץ זה כמו שכתב שם ולדעתי הקצרה ניתן ליאמר וכך פירשתי טרם ראיתי דברי הרב. גם מה שהקשה דאינה מופנה אלא מצד א' ומשיבין כבר פריקנא לה בעניותין בדברי ר"י הנאמרים באמת דהוו גלוי מילתא ובכי הא למדין ואין משיבין ומה שהקשה דלפום סוגיא דקידושין דיליף פטורא דנשי מפאת פאת ליכא הפנאה ותו דהני סוגיי דמכות וקידושין סתרא"י נינהו. הני בי תרי קושיי לא ידענא מאי קשיא ליה להרב ז"ל דהא פריך בקדושין דהג"ש נימא דלא אתא לפטור נשים אלא אתי לגלוח שיש בו השחתה ומשני א"כ נכתוב קרא את שבזקנך מאי פאת זקנך ש"מ תרתי ופירש"י והתוס' דהשתא שמעינן הג"ש לנשים דפטורי ולגלוח שיש בו השחתה ע"ש וא"כ הרי איכא הפנאה והסוגיות רוח א' להם ותלכנה שתיהן. אמנם מה שהקש' דאין כאן הפנאה דהא אצטריך לנשים הא בסגנון אחר איכא לאקשויי בלמו' נשים בג"ש דאי כתיב ואת שבזקנך כמ"ש הש"ס ועבדינן הג"ש לנשים ליכא הפנאה וכמו שהקשה בחידושי קדושין הנז' וכתבנו בעניותנו דהוי גלוי מילתא כדבר האמור. והרב מכתם לדוד ז"ל איהו מפרק לקושיותיו וז"ל אשר על כן מכח כל הני פרכי אית נן למימר דסוגיא דמכות אזלא כאיסי דהתם בקידושין דמפיק לפטורא דנשים מג"ש דקרח' קרחה וגם אתיא כמ"ד מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין ויש לדעת דהא דלחומרא מקשינן אין זה אלא כשהדבר שקול ואין הדעת והסברא נוטה טפי לקולא וכו' ובמכות ידע הש"ס דבלא ג"ש דפאת פאת היינו לומדים במה מצינו ליתן את של זה בזה להחמיר ולומר דבין בכהנים בין בישראל חייב בתרוייהו וכו' וכי תימא דישראל מכהנים לא מצו למילף דשאני כהנים שריבה וכו' הרי כתבו התוס' התם בקדושין דגוף המצוה לא היינו לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר מהדדי ואם איתא דהג"ש היא ליתן של זה בזה תקשי בלא ג"ש גמרינן במה מצינו אלא אצטריך ג"ש לדון להקל דע"כ לא אתיא ג"ש אלא להכי דאל"כ לא נצרכא והיינו דמקשי על ר"א או לא גמיר ג"ש אפי' מספרים לא בלימוד מה מצינו כל זה לפום סוגיא דמכות אבל סוגית קדושין אתיא כרבנן דאיסי דמחייבי נשים בקרחה ולדידהו צריכה ג"ש דפאת לפטור נשים וכיון שכן לדידהו לית לן ג"ש לענין זה כלל אלא במה מצינו וכ"ת נילף לחומר' איכא תרי הוכח' לקול' דנכתו' גלוח והשחתה בכהנים וגם דהול"ל לא יגלחו פאת זקנם אלא ה"ק ופאת זקנם שאמרתי בישראל דהיינו השחתה אינו אלא אי איכא גלוח וה"נ בישראל מכ"ש ונמצאו דברי הרא"ם מאירים ומזהירים לפום סוגיא בקדושין ולכך לא הזכיר ג"ש כלל דכי גמירי ג"ש לענין פטור נשים הוא דגמירי עכ"ל בקצור נמרץ עיין בספרו הבהיר באורך. ועם האדון הסליחה שבא לחלוק עלינו את השוין ואמר מר דסוגיי פליגי אהדדי. ולא עוד אלא דמוקי סוגיית מכות כאיסי בן יהודה דלא כהלכתא. גם מ"ש דאתי' סוגית מכות כמ"ד מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין קשה דקיימינן אליבא דר' אליעזר נמי ואמרי' בשבת דף קל"א ופ' הערל דר' אליעזר סבר למדין ומשיבין כמו שכתבנו לעיל. ומ"ש דלקולא מקשינן כשיש סברא ומטי בה משם הרב קרבן אהרן במדות אהרן בג"ש ח"ז שהביא ראי' מפ"ק דקדושין ככתוב בס' המכתם ז"ל יש להרגיש בהם דהם דברי התוס' בקדושין סוף דף ל"ד והוא ז"ל עסיק בסוגית קדושין דף ל"ה ואמאי אצטריך להרב קרבן אהרן. הן אמת שהרב קרבן אהרן גופיה על פי מדותי"ו הו"ל להזכיר דברי התוס' וכמו שהשיגו הרב חוות יאיר סי' ר"ג. אמנם ני ההדיוט נראה לישב השגת הרב חות יאיר דכיון דדבריו הם דברי התוספות בסוגיא עצמה לא הוצרך להזכירם דהרואה הסוגיא ודבריו יבין את זאת כי משם חפר אוכל ולא אתא אלא ללמד על הכלל ופשוט בעיניו ומטעם זה לא הוצרך להזכיר דברי התוס' בחולין נמי כיון דבסוגי' קדושין דמייתי הדבר מבואר בתוס'. אמור מעתה חזו דאתאי בישוב הרב המכתם ז"ל בסוגיית מכות דהו"ל ללמוד במה מצינו לחומר' ואמאי אצטריך הג"ש אלא דאצטריכא לקולא. ולפום ריהטא לפי דעת הרשב"א והר"ן דמילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא הי' מקום לומר דגם מילתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב ומסר הג"ש וכן משמע מדברי רש"י בראש השנה דף ל"ד גבי מאי דאתמר התם האי תנא מעיקר' מייתי לה בהקשא והשתא מייתי לה בג"ש הכי קאמר אי לאו ג"ש הוה מייתינא לה בהקשא השתא דאתיא ג"ש הקשא לא צריך. ומדברי רש"י משמע דלכולה מילתא אהני הקשא ואפ"ה מייתי מג"ש עיין בדבריו אלמא מילתא דאתיא בהקש טרח וכתב ומסר הג"ש וה"ה נימא דמילתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב ומסר הג"ש:

הן אמת דראיתי להגאון מהר"ר ליב בס' טורי אבן בשיטתו לר"ה דבנה דייק על פירש"י ופירש פירוש אחר בש"ס דההקש לא אהני ליתן של זה בזה ולהכי אצטריכ' הג"ש עיין בספרו באורך. ונעלם ממנו דזו של כת הקודמין הוא כי הרז"ה בס' המאור פירש בש"ס כפירושו ובסוף דבריו כתב והרב רבינו שלמה לא פירש כן ע"ש. אמנם דעת רש"י נרא' דדבר הלמד בהקש תבא הג"ש וכן משמע מדברי רש"י בסוגיית קדושין שהבאתי לעיל שכתב דהו"ל כמאן דכתיב פאת א"נ בבנין אב וכו' ומשמע קצת דמילת' דאתיא בבנין אב אתיא נמי ג"ש. אמנם בסוגית קדושין שם אמרינן נשתוק קרא מיניה ותייתי בק"ו ופירש"י נשתוק קרא מיניה מג"ש דפאת פאת ותיתי פטורא בק"ו וכתב תלמיד הרשב"א והוא בן הריטב"א משם הרא"ה הביאו רבי' בצלאל ז"ל בכלליו כ"י הגם דאמרינן בעלמא מינתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא הני מילי כי כתיב לה בהדיא אבל בג"ש לא אמרינן הכי שהרי זו וזו מדות הן בתורה ומאי אולמיה דג"ש מק"ו דטרח למכתביה עכ"ל ולפ"ז נראה דה"ה מילתא דאתיא בהקש או בבנין אב או במה מצינו לא טרח וכתב ג"ש וכפ"ז יש להעיר בדברי רש"י בסוגי' עצמה ובההיא דפ' י"ט של ר"ה שהבאתי ויש לחלק. אמנם לעמוד על בוריין של דברים צריך חיפוש בש"ס ובראשונים לא ע"ט האסף. חוזרנו לישוב הרב מכתם לדוד ז"ל דתריץ יתיב בהא מאי דפריך על ר' אליעזר אי לא גמיר ג"ש אפי' מספרים נמי לא כונת הקושיא דאי לא גמיר ג"ש פריך עליה דאפי' במספרים כלומר דיש לו ללמוד במה מצינו ולחומרא. ולי הצעיר אינו מן הישו"ב חדא דהו"ל לפרש בש"ס דאי לא גמיר ג"ש לגמר במה מצינו ותו מאי פריך על ר"א נימא דר"א לא מצי ללמוד במה מצינו דאיהו סבר דאיכא למפרך מה לכהנים שכן ריבה בהם הכתוב עצות יתירות ובשגם כתבו התוס' דפירוש מצוה גמרי' שפיר אינו מוכרח דר' אליעזר יסבור כן להקשות עליו ואימא דר' אליעזר סבר דכיון דקרא גבי כהנים נקט גלוח וגבי ישראל נקט השחתה בחלק"ות ישית למו והרי הכתוב מפרש כל א' ואין לומר מה מצינו אלא כהנים אסורים במספרים וישראל מותרים ומה כח המקשה. ומאי דמסיק דסוגית קדושין לא גמיר ג"ש אלא מה מצינו וכו' הדבר קשה דבהדיא קאמר הש"ס א"כ נכתוב את שבזקנך אלא תרתי ש"מ הרי דמסיק דמהג"ש יליף תרתי פטור נשים וגלוח שיש בו השחת' ואיך קאמר דנא יליף ג"ש להשחתה כלל וכן פירש רש"י. וכן מבואר מתוך דברי הרמב"ן בחידושיו וכ"כ הרא"ש בפי' נזיר כ"י על דף מ' וכ"כ הסמ"ג לאוין נ"ח ובתוספות שבועות דף ג' דפ"ק דקדושין יליף פאת פאת בג"ש גלוח שיש בו השחתה ע"ש. ומ"ש דלא אמרינן מה מצינו לחומרא דיש שני הוכחות וכו' אפי' יהבינן כל דיליה דאמרינן לשתוק ולכתוב אכתי יש לומר דנימא דהכתוב גלה דלא נלמוד מה מצינו ואמר ופאת זקנם לא יגלחו לאסור בכהנים דוקא השחתה וגלוח במספרים וז"ש ופאת זקנם שאסר בישראל השחתה הנני מוסיף לא יגלחו אפי' במספרים אבל ישראל כתיב בהו השחתה ותו לא:

העוד לנו להעיד בדבריו דדברי התוס' דקדושין דף ל"ו דסמיך עלייהו שכתבו דנלמוד מה מצינו ואין לומר שאני כהנים דריבה וכו' דזהו פי' המצוה וזה יסוד מוסד תירוצו וישובו לשני הסוגיות. הרי מהתוס' מוכח דמילתא דאתיא במה מצינו אתא ג"ש דאמרינן התם לכתוב קרח אלא ש"מ תרתי דמג"ש זו שמעינן פטור נשים לאיסי וגם למילף דחייב על כל קרחה ועל הראש וכו' והרי דגם דאתי במה מצינו באה הג"ש הפך דבריו דהכריח לעיל בסוגיות מכות דהג"ש לקולא דאי לחומרא אמאי צריך הג"ש והרי יש ללמוד במה מצינו. ותו דתוספות לא כתבו כן אלא לאיסי דלדידיה משני לכתוב קרח אבל לרבנן בהדיא קתני הברייתא דהו"א אין לי אלא כהנים שריבה וכו' ולזה יליף בג"ש ונסתרה דרכו לישוב שמעתא דקדושין ותו דלא יליף ג"ש להשחתה כלל וכן פירש רש"י. וכן מבואר מתוך דברי הרמב"ן בחידושיו. וכ"כ הרא"ש בפי' נזיר ב"י על דף מ' וכ"כ הסמ"ג לאוין נ"ח ובתוספות שבועות דף ג' דפ"ק דקדושין יליף פאת פאת בג"ש גלוח שיש בו השחתה ע"ש. ומ"ש דלא אמרינן מה מצינו לחומרא דיש שני הוכחות וכו' אפי' יהבינן כל דיליה דאמרינן לשתוק ולכתוב אכתי יש לומר דנימא דהכתוב גלה דלא נלמוד מה מצינו ואמר ופאת זקנם לא יגלחו לאסור בכהנים דוקא השחתה וגלוח במספרים וז"ש ופאת זקנם שאסר בישראל השחתה הנני מוסיף לא יגלחו אפי' במספרים אבל ישראל כתיב בהו השחתה ותו לא. העוד לנו להעיר בדבריו דדברי התוס' דקדושין דף ל"ו דסמיך עלייהו שכתבו דנלמוד מה מצינו ואין לומר שאני כהנים דריבה וכו' דזהו פי' המצוה וזה יסוד מוסד תירוצו וישובו לשני הסוגיות. הרי מהתוס' מוכח דמילת' דאתיא במה מצינו אתא ג"ש דאמרינן התם לכתו' קרא אלא ש"מ תרתי דמג"ש זו שמעינן פטור נשים לאיסי וגם למילף דחייב על כל קרחה ועל הראש וכו' והרי דהגם דאתי במה מצינו באה הג"ש הפך דבריו דהכריח לעיל בסוגית מכות דהג"ש לקולא דאי לחומר' אמאי צריך הג"ש והרי יש ללמוד במה מצינו. ותו דתוספות לא כתבו כן אלא לאיסי דלדידיה משני לכתוב קרא אבל לרבנן בהדיא קתני הברית' דהו"א אין לי אלא כהנים שריבה וכו' ולזה יליף בג"ש ונסתרה דרכו לישוב שמעת' דקדושין. ותו דאפי' לאיסי לא כתבו כן אלא לאביי אבל לרבא דיש לו לאיסי ג"ש אחרת לפטו' נשים בריית' דקרחה כפשטה גם לאיסי דאמרינן אין לי אלא כהנים וכו' ויליף מג"ש ואזדא ליה תירוצ'. ומ"ש בעניותי לעיל לתרוצי סוגיא דמכו' במאי דפריך אר' אליעזר אי לא גמיר ג"ש אפילו במספרים נמי לא דפריך על הכהנים וכו' עתה נזדמן לידי ס' מאיר עיני חכמים וראיתי שכן פי' הרב ז"ל עלץ לבי. וכל מה שטרח הרב מר מחותני במכתם הוא לישב דברי הרא"ם פ' אמור ודו"ד מכרכר בכל עז משום יתובי דעתא דהרא"ם ז"ל. ומתוך מאי דכתיבנ' בעניותין הראת לדעת דמסקנת הש"ס דיליף בג"ש כדקאמר תרתי ש"מ וכן כתב רש"י וז"ל מאי פאת ש"מ תרתי ג"ש למדך הכתוב לכל האמור בענין וכן כתבו התוס' ע"ש. וא"כ הרא"ם למה עזב מסקנת הגמרא. ותו דיסוד דבריו של הר' המכתם ז"ל ע"פ דברי התוס' דליכ' למפרך מה לכהנים דהוא פי' המצוה והרא"ם סיים דגבי קרחה שהחמיר על הכהנים לא מצי ישראל למגמר מכהנים דשאני כהנים שריבה וכו'. ולזה באה הג"ש ע"ש וזה כנגד היסוד הנז'. באופן שדברי הרא"ם וסתמותן מדעתי כי קשים ועל מ"ש הרב גור אריה יש לדקדק כאשר יראה המעיין דבריו ומ"ש בעניותנו ואין להאריך יותר. איכו השתא ע"ט לדבר לענין דינא בס"ד. ומהר"ש וינטורה ז"ל בתשובתו שם בס' המכתם סי' ז"ך הוכיח מדברי ריב"ן בפירושו שכתב דזקן במספרי' מותר ומלשון הרא"ש שכתב לא יעבור ירא שמים תער על כל זקנו כלל ועל דבר זה תמה עליו רבו הרב המחבר ושח ושחק ככתוב באורך בספרו הבהיר. ואני הדל אומר שאין להאריך בפטפוטי דברי' על כל דבור ודבור כאשר הלא מראש בסדר דברתי. ודרך כלל אני בעניי אומר דמדברי ריב"ן יש קצת הוכחה דהגם דהוא מפרש ולא פוסק אמאי נקט מותר והוא אחרון ולא דמי להתנאים ואמוראים דדבריהם סתומי' לגבי דידן משום דבדורותם לפי רוב חכמתם הוה פשיטא להו. אמנם האחרוני' איבעי להו למידק ואם במספרי' אסו' הו"ל לריב"ן לומר מספרי' מנ"ל דפטו' וכל מה שתמה הרב ז"ל אין מקום לתמוה כי בקושט' יש הוכחה מיהא. ומ"ש דמותר מן התורה קאמר אבל אסור מדרבנן. מאי פשיטותיה והיכן מצא באיזה סוגי' או ספרא וספרי דאסו' מדרבנן והלא התוס' והרא"ש שאסרו בראש הוצרכו לראיות. ואיך אנן בלי ראיה נאמר מותר מן התורה קאמר אבל אסור מדרבנן. גם מדברי הרא"ש והטור יש הוכחה שכתבו דירא שמים לא יעבור תער על כל זקנו כלל דאם כדבריו הול"ל ולא במספרי' במקום פאות כיון דנחתי ללמדנו הלכה למעש' לירא שמים. אמאי כתבי דבר שהוא משום גזרה והרחקה לדידיה שלא במקום פאות והעיקר שהוא איסו' במספרי' ואינו מפורש בש"ס יכחידוהו תחת לשונם ואנו רואי' דבפאות הראש לימדונו להועיל והביאו ראיות אלא ודאי דעת הרא"ש והטו' מבורר דשרו בזקן במספרי' כעין תער:

ועוד אשתמיטיתיה להרב ז"ל דברי רבי' ירוחם והכלבו והריטב"א שכתבו בפירוש דמותר במספרי' והם פוסקי' ובודאי מותר לגמרי קאמרי אפי' מדרבנן. ורבינו ירוחם כתב שם בנתיב טו"ב חלק ה' דיש מחלוקת בפאו' הזקן וצריך ליזהר שלא יניח להעביר התער בשום אחד מאלו המקומות. ובודאי דמימיו מן המקדש הם יוצאי' דברי רבו הרא"ש וכתב דצריך ליזהר שלא יניח להעביר תער והול"ל שלא יעשה במספרי' ובדבריו לא שייך מה שפי' הרב מכתם לדוד בהרא"ש כמבואר. ומיהו הרא"ש נקט דירא שמים לא יעבור תער על כל זקנו כלל ורבינו ירוחם נקט זאת תורת האדם פשוט. ומיהו הו"ל להזהיר בדבר שהוא אסור במספרי'. ומטעם זה אין נראה להעמיד דברי רבינו ירוחם שהוא פוסק במספרי' שלא כעין תער דהו"ל לפרש. ומה גם דהריטב"א בפירוש כתב דמספרי' כעין תער מותר. ומ"ש הרב מכתם לדוד בסוף דבריו שהביא דברי הרב החינוך והרב תרומת הדשן וכתב ופשיט' לי שאלו היה רואה מרן ז"ל דברי הרא"ה ודברי הרב תרומת הדשן מהרא"י לא הוה פשיט לה להיתרא עכ"ל. תימה עליו שהרי מרן בבית יוסף שם בסי' קפ"א גבי פאת הראש הביא דברי הרב תרומת הדשן סי' רצ"ה הללו שהביא הוא ז"ל וגם בבדק הבית כתב מ"ש הרב תרומת הדשן דהעולם אינם נזהרים לגלח במספרי'. הרי דמרן ראה דברי הרב תה"ד ואפ"ה קבע להלכה דבמספרי' כעין תער מותר בפאות הזקן וגם כתב בב"י דבפאות הזקן לכ"ע שרי במספרי' כעין תער דמ"ש הרב תה"ד הוא דרך חומר' ואיך כתב הרב מכתם לדוד דפשיטא ליה שמרן לא ראה דברי מהרא"י. גם מדברי ס' אגודה מוכח דזה שכתב גיליון תוס' שהביא הרב תה"ד הוא מצד חומר' וכן מוכח מדברי הריטב"א בחידושיו למכות:

ומה טוב ומה נעים כאשר המצא ימצא יסוד למנהג ישראל שהוא על פי הדין וה' חפץ למען צדקו לצדק בריותיו. ואם המון העם אינם מקיימין החומרו' זאת נחמתנו כאשר מנהגם יסודתו בהררי קדש לפום דינא. גם הרב בית חדש כתב שם סי' קפ"א דמדינא בזקן שרי מספרי' כעין תער אלא דיש ליזהר כמ"ש בתה"ד ע"ש ותיסגי דמדינ' שרי ללמד זכות על ישראל. ומאי דמסתמיך הרב מכתם לדוד ז"ל על דברי הרא"ה שסבר שהוא הרב החינוך ז"ל (והרבה אחרוני' כתבו כן ואני הדל מפוקפק אצלי כמ"ש במ"א), וכתב דאם מרן היה רואה דבריו לא פשיט לה להתרא. נעלם ממנו שהרב הגדול בעל כנסת הגדולה בס' דינא דחיי לאוין נ"ח ראתה עינו דברי הרב החינוך ודחאם וז"ל ראיתי הרבה בני אדם מגלחי' בתער על תפוחי הפנים וכפי דעת רש"י לא יפה הן עושים ועוברי' משום לא תשחית זקנך וראוי ליזהר שלא לגלחן בתער אבל במספרי' מותר אפי' לכתחילה כמ"ש הפוסקי' ואעפ"י שכתב בעל החינוך דמדברי הרמב"ם נרא' דפטור אבל אסור במספרי' כעין תער לא יפה כיוון אלא הדברי' ברורי' כמ"ש הרב בכ"מ פי"ב דעכו"ם ובב"י סי' קפ"א דאפי' לכתחיל' מותר במספרי' וכן נהגו בכל תפוצו' הגולה עכ"ל. עין רואה ואזן שומעת דברי הרב כנה"ג גדול המורים שדחה דברי הרב החינוך ובפשיטות כתב דמספרי' כעין תער בזקן שרי לכתחילה. והעיד שכך נהגו בכל תפוצות הגולה ורצונו שמגלחי' תפוחי הפני' במספרי' אף דיש או' שהוא פאת זקן. עתה אקום בנוסח דברי הרמב"ם שכתב לפיכך אם גלחו במספרי' פטור ופירש מרן דהכונה פטור ומותר ועל זה התמרמר הרב הנז' ולשונו כאש אוכלת וזו כחו דכיון דהני מילי הם דברי הרמב"ם עצמו ולא מהמשנ' והגמ' הול"ל מותר אלא מוכרח דבא לומר דאסו' מדרבנן והאריך בזה ע"ש. ואשתמיטיתיה שדברי הרמב"ם לא מפי עצמו אמרן אלא במימר קדישין נאמרי' באמת ודבריו ז"ל הם תוספת' דמכות ופסיקת' פ' קדושים והכי אמרו בתוספת' פ"ג ואינו חייב עד שיטלנו בתער נטלו ברהיטני ובמספרי' פטור רשב"ג אומר משום ר"א לקטו במלקט הרי זה חייב ע"כ בתוספת' ובפסיקת' אמרו ולא תשחית את פאת זקנך אין השחתה אלא בתער הא אם גלח במספרי' פטור עכ"ל. וא"כ דברי הרמב"ם הם מהתוספת' ופסיקת' אלא שבתוספת' נקט נמי רהיטני משום דבעי למימר רשב"ג וכו'. ומעתה כיון דהרמב"ם נקט לשון תוספתא ופסיקת' ליכא למידק מיניה ואה"נ דהוא פטור ומותר ובתוספת' ופסיקת' נקטי פטור כלפי חייב דנקטי. ואינו לשון הרמב"ם מדידיה כמו שחשב הרב מכתם לדוד. וסמך הרמב"ם על מ"ש בפאת הראש ומותר ללקט הפאות במספרי' לא נאסר השחתה אלא בתער ומשם נלמוד לזקן במכ"ש דבזקן כתיב ביה השחתה וכמ"ש מרן. ומ"ש הרב מכתם לדוד דמותר מהתור' קאמר כמ"ש הרב מהרר"א ז"ל אינו מחוור דהרמב"ם בא להורות את בני ישראל ויאמר מותר מדאוריית'. גם מה שישב ודרש הרב הנז' בלשון הרמב"ם וכתב דהוא אמיתו' דעת הרמב"ם לי ההדיוט אינו מחוור בכל עת אשר אני רואה דהריטב"א והטור ורבי' ירוחם והנמקי נקטי דברי רבינו הרמב"ם כפשטן דמותר ליטול פאות הראש במספרי'. וזו סברת רבי' ישעיה כמ"ש הרב הנמקי בשמו וכן דעת הריטב"א ורבו. ותו דלפירושי הרב מכתם לדוד הם חידושי דינים שכתב הרמב"ם מדעתו ויאמר האומ' אייתי לי מקורייהו ואיה איפה מקור דינים אלו. ובשלמ' כפי מה שהבינו כל הגדולו' בדעת הרמב"ם הלכ' זו העלה היא מוצאת מהתוספת' דתנא אינו חייב עד שיטלנו בתער. אמנם לפירושיו היכן מקור דברי הרמב"ם. ועוד יש לדקדק בגוף הפירושי' שפירש הרב מכתם לדוד ואין רצוני להאריך בדקדוקי' והמעיין בעיניו יראה ולבבו יבין. ומ"ש מרן בבית יוסף ע"ד הרמב"ם בפאת הראש שמותר במספרי' וז"ל וכתב נמקי יוסף שכן כתב רבינו ישעיה וכן פסק סמ"ק עכ"ל ק"ק דהסמ"ק מצוה ע"ב והגהת סמ"ק ע"א אסרי מספרים בראש ע"ש ואתה תחזה דמדברי הגהת סמ"ק שם מוכח דבזקן מספרי' כעין תער מותר. אתה הראת לדעת דמה שפי' מרן בדברי הרמב"ם יש לו מקום והנה אמת נכון והרב' גדולי' סברו הכי ומה שפסק מרן דמספרי' כעין תער בזקן מותר כ"כ הריטב"א דכן הוא שורת הדין וכן נראה מריב"ן והרב נמקי יוסף והגהת סמ"ק ורבי' ירוחם והכלבו ורבי' ישעיה. אמנם החרד וירא את דבר ה' יש ליזהר כמ"ש הר' תה"ד והריטב"א. ומאי דכתיבנ' עוד על עושי' בסם המשיר השער בס' הקטן חיים שאל דשרי ע"ש באורך כן ראיתי עתה להרב גור אריה דשרי נמי ע"ש. והנלע"ד כתבתי הצעיר והפעוט חיים יוסף דוד אזולאי ס"א:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה