חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן כד
שאלת ממני ידיד נפשי מה עמדי בישוב הני תרי פסקי דרמו אהדדי דקי"ל דמלך מדינא צריך לעמוד בב"ד כמ"ש פ"ב דסנהדרין ינאי המלך עמוד על רגלך וקי"ל כרבנן דמלך אינו חולץ דהוא בזיון כמו שכתב הרמב"ם ואלו ת"ח מעיד מעיד מיושב והוא חולץ ושכמ"ה.
תשובה אחא משבחא למה זה תשאל לשמי. באתרא דזקוקים לחמו בלחמי. ואולם להפיק רצונך באר"ש באנו ואני בתומי. רחמנא ליצלן מכסופא דשמי'. ואען ואומר. דבר זה נבוכו בו האחרונים וגדול הדור מהרח"א ז"ל בעץ החיים פ' בשלח דף ע"ב אסקיה בצ"ע. (וכונת הקושיא דת"ח רוצה לקיים המצות ומוחל על כבודו ומוחל שהדיינים בישיבה כי כן הוא מצותן וכבודו מחול כמ"ש הטור ומרן סי' רמ"ד רק שכתבו שיעשה לו הדור קצת והכי אמרו בש"ס פ"ק דקדושין דף ל"ב והכא דמצות הדיינים בישיבה אפי' הדור קצת לא בעי דידע הת"ח דמצותן בישיבה ומחלי וכבר אמרו רז"ל שהקב"ה אמר לאברהם שב ואתה סימן לבניך שהם יושבים ואני עומד. ומאי דאמר ר"נ אפרח עלי בר אווזא משום דאשת חבר לא ידעה ולא מחלה ודוק היטב ואפשר לומר דרוב הפוסקים ס"ל דעדות ע"ה מיושב בדיעבד כשר כמו שמבואר בדברי מרן בבית. יוסף בח"מ סי' טו"ב וסי' כ"ח וכ"כ התוס' בזבחים דף י"ו ע"א. והשתא לגבי מלך אמרינן שיעיד מעומד וכן א"ל שמעון בן שטח לינאי עמוד על רגלך ויעידו בך ואינו בזיון אם יעמוד ולכך אמר לו שיקיים מצותו. אבל חליצה הוא ביזוי ואתי שום תשים שתהא אימתו עליך ודחי מצות חליצה דהמלך מתבזה דבעינן וירקה בפניו ומשו"ה אינו חולץ. אבל הת"ח בעדות שהוא למצוה ולא לעכובא דגם ע"ה אם העיד מיושב העדות כשר משום כבוד התורה מותר להעיד מיושב ואהני יקרא דאוריתא לשוויי כמו ע"ה בדיעבד. אמנם מצות חליצה היא מצות ה' כמות שהיא ואין הת"ח חושש שיש בה בזוי שהוא רוצה לקיים מצות ה' כמות שהיא דהתם אין הפרש בין לכתחילה לדיעבד. אמנם מלך כיון דהעמידה לפני ב"ד אינו זלזול והיא מצוה מן התורה הנה זה עומד לפני ב"ד דכבוד ת"ח עדיף מכבוד המלך. וחזה הוית להרב משאת משה בח"מ סי' ס"ג שעמד בזה והבי' משמא דגבר' רבא מהר"ח אלפאנדארי זלה"ה שתירץ דכל מצוה שעיקרה משום כבודו של ת"ח כגון מצות ועמדו שני האנשים שהיא לכבודם של ת"ח ת"ח גופיה פטור וכתב על זה דמלבד דמי מפיס דמצות עמידה משום כבוד הדיינים ולא גזרת מלך הרואה יראה דליתא דבאמת אמרו התם האי עשה והאי עשה פי' ועמדו ואת ה"א תירא עשה דכבוד תורה עדיף ואי כדברי הרב הלא גם עשה דעמידה לפני הדיין משום כבוד תורה נגעו ביה ומאי עדיפותא דאידך עשה טפי מועמדו דמדחי מקמיה אלא ע"כ עשה דעמידה לפני הדיין אין לו ענין וסרך כלל לתורה ולתעודה רק כשאר מצוה דעלמא והיינו דקליש האי עשה כנגד כבוד תורה ופשוט עכ"ל. ולי ההדיוט יש לישב דברי הרב מופת הדור מהר"ח אלפאנדרי ז"ל ולא לדחותם באמת הבנין דליתא. ומ"ש מלבד דמי מפיס וכו' איני מכיר דהרי הרב מהרח"א ז"ל אתי לתרוצי קושית מהר"ם הלוי ז"ל ותריץ יתיב בזה ולמאן דאתי לתרוצי סוגיא וליתובי דעתא במאי דמקהו אקייתא אין לומר מי מפיס. ומאי דמקשה דמאי עדיפותא דאידך עשה טפי מועמדו דמדחי מקמיה לק"מ דעשה דועמדו להוסיף כבוד לדיין ועשה דאת ה"א תירא שלא לחסר כבוד ת"ח המעיד ואין להוסיף כבוד לדיין בחסרון כבוד ת"ח המעיד וכל שלהוסיף בכבוד הדיין הוליד את חסרו"ן כבוד חכם שכמותו המעיד לא עבדינן. והיינו דקאמר האי עשה ועמדו להוסיף כבוד לדיינים והאי עשה את ה"א תירא דמכלל היראה שלא לחסר כבודו עשה דכבוד תורה עדיף שלא לחסר כבודו. ובהכי ניחא מה שפירש"י את ה"א תירא. ולכאורה היה מקום להעיר דכיון דהש"ס קאמר עשה דכבוד תורה הול"ל ואהבת את ה' אלהיך דמוכח דאפי' נחמיה העמסוני הוה דריש ליה לרבות ת"ח ואמטול הכין לא פירש בפ' ואהבת את ה' אלהיך דקדים וכמ"ש מהרי"ל בתשובותיו סי' א'. ובשגם יש להשיב כמ"ש אני עני בקונט' יעיר אזן דף מ"ח ע"א ע"ש. לפי דרכנו ניחא טובא דהכא שלא לגרוע כבוד הת"ח צודק טפי את ה"א תירא וכבוד דנקט הש"ס לאו דוקא אלא נקט הכי דהוא לשון המורגל בש"ס בכמה דוכתי. ויש להעיר על הרב משאת משה דהשתא דנחית לדחויי דברי הר' מהר"ח אלפאנדארי זלה"ה איך לא בנה עליו דייק ממ"ש בסנהדרין דף י"ט דא"ל שמעון ן' שטח לינאי המלך עמוד על רגלך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' הרי דקאמר דטעם ועמדו היינו כי אלהים נצב בעדת אל ועומדים לפני ה' וזהו כנגד היסוד אשר יסד הרב מהר"ח אלפאנדארי ז"ל דטעמא טעים כי ועמדו לכבוד פ"ח הדיינים כמבואר. וקרא הכי כתיב ועמדו וכו' לפני ה' לפני הכהנים והשופטים. ואולם יש לקיים דברי הרב מהרח"א הנז' במ"ש רש"י בפ' וירא שאמר הקב"ה לאברהם שב ואתה סימן לבניך שאני עומד במדת הדיינים והם יושבים שנאמר אלהים נצב בעדת אל (ועמ"ש בב"ר) וא"כ הקב"ה כביכול חלק כבוד לת"ח שהם הדיינים שישבו והוא כביכול עומד. ומאחר שכן כל אדם עד ובעל דין הבאי' לב"ד מצותן בעמיד' ועמדו שני האנשים לכבוד הדיינים אשר כביכול הנה זה עומד והם יושבים וק"ו להם כי אלהים נצב. ומש"ה עמידה טובה גם היא למלך הוכנה ושפיר קאמר ליה לא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר וכו' דלא מחל הקב"ה שישבו אלא לדיינים משום כבוד התורה אבל למלך לא מחל והיינו דקאמר שמעון ן' שטח לא לפנינו אתה עומד כלומר לפי דעתך דלא חיישת ליקרין קום לך משום כבוד השכינה ומינה תשכיל אשר כביכול ניחא ליה לכבוד תורה שיישבו הדיינים ואלהים נצב. והיינו דקאמר קרא ועמדו לפני ה' לפני הכהנים והשופטים כלומר ועמדו לפני ה' ואתיא מכללא לפני הכהנים והשופטים וישכיל אנוש כי חפץ ה' בכבוד תורת הדיינים שהם יושבים וכביכול הוא עומד. איכו השתא האי מרבנן דאתי לאסהודי מותבינן ליה לפיכך רצה ה' להגדיל כבוד תורה שהדיינים יושבים והוא עומד וגם הת"ח והוא עד גדול כבודו כדיינים ומאת ה' היתה זאת לעמוד ובעלי תורה יושבי'. אבל עדים דעלמא צריכי לכבד לדיינים אשר כ"י רוצה בכבודם והוא עומד ועמדו שני האנשי' לפני ה' לפני הכהנים כדאמרן. ומפי דשפר קדמיה דהרב משאת משה לתרץ קושיא הלזו לדפתי הקצרה אמר רב הנח"ה שובר"ת וכבר אנכי העירותיהו בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סי' כ"ח ועוד הארכתי קצת בענין זה בהגהותי לה' מלכי' ושם כתבתי דקושיא זו אינה קושיא לרוב שיטות הראשונים ושם הבאתי דברי קדשם יצא עת"ק מפיהם ומפי כתבם ע"ש ודוק.