חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן כג
על אודות אשר נהגו באחת הערים דעל אב ואם כשהחזן עושה התשלום ביום ל' כמנהג שאחר תפלה בבית הכנסת אומרים השכבות ופ' לא יבא עוד וכו' ברגע ההוא אומר החזן לכל מי שהוא אבל על או"א שיגלח. ואמרו כי זה שני' ערער אחד מהם שאין לגלח על אב ואם רק אחר ל' ונאספו יחד שאר חכמי העיר והתירו. ואתה קדוש הכרח הכרחתני לגלות דעתי בזה ושכמ"ה.
תשובה אנכי איש צעיר ידעתי בינ"י ידעתי מי הוא האוסר וראיתי דבריו בכ"י ממש וטעמו כי מרן בב"י סי' ש"ץ כתב דגערה אחר ל' ובתוך ל' לאו כלום הוא ואין לומר הלכה כדברי המיקל אלא בתנאים עכ"ד בקיצור. ונראה דבדין חלקו עליו שאר החכמים דהלכה רווחת דהלכה כדברי המיקל אף בפוסקים כמו שנראה בהדיא מדברי מרן בית יוסף בכמה דוכתי ונהירנא חדא בסי' שצ"ו ע"ש. ותו נעלם מהרב האוסר הנז' דברי הרב שיירי כנה"ג א"ח סי' תקמ"ח בדין זה עצמו דהורה דגערה מהני ביום ל' דהלכה כדברי המיקל אף בפוסקים. וגם האחרונים הרב נאמן שמואל סי' מ"א והרב בית דוד סי' קצ"ב והרב דבר משה חי"ד סימן פ"א העלו כן והזכרתי דבריהם בס' הקטן ברכי יוסף י"ד סי' ש"ץ. ועוד אני אומר דאפשר לומר דמ"ש מרן בבית יוסף דדעת הרי"ף והרמב"ם דלא מהני גערה תוך ל' נראה דכונת מרן דאחר ל' שכתב הוא אחר מקצת היום. ותוך ל' היינו עד יום כ"ט כאשר יראה המעיין. ועיניו תחזינה משרים דמכל מקום הראיות שהביאו לזה הרב נאמן שמואל והרב דבר משה יש לדחותם. אמנם נראה בעיני דיש לחלק בין גלילותנו לערי אדום דבמקומינו דרובם ככלם נהגו שלא לגלח באב ואם עד עבור איזה ימים או שבועות אחר ל' וגוערין בהם. אז אם אירע שגערו ביום ל' לאסטניס מהני ובהכי מיירי האחרונים הרב כנה"ג והרב נאמן שמואל והרב בית דוד והרב דבר משה כי הדז"ל היו בגלילותנו כי גלילות טורקיא"ה דרובם ככלם נשארים בלי גלוח כמה זמן אחר ל' ודברי חכמים קיימים דיש חילוק בין אב ואם לשאר. וכשתסתכל יפה בדברי הגהת סמ"ק סי' נ"ז אתה הראת לדעת דכל עצמו לא אתא אלא להתיר בערב הרגל. ולהלכ' כתב דאם אינו ערב הרגל אם צערו מותר. אבל לא אצטריך לי' האי דינא למעשה דהם נוהגים להחמיר ג' ירחים או יותר רק להלכה קאמר. ומאי דשר"ו חכימיא רבנן בתראי הנז' כבר אמרנו דדבריהם באתרין דרובא דעלמא בחלקו"ת ישיתו בין אב ואם לשאר. וגם זה שגערוהו ביום ל' האיכא גערה לפי מה שהוא אדם. וגם בבקר פסקו לו ל' בבית הכנסת. ואחרי בו ביום גערו בו. חבל בעיר הנז' שבכל אדם בעת שפוסקים הנ' אומרים למי שהוא על אב ואם שיגלח. נמצאת תקנת חכמים בטלה לגמרי ואין הפרש בין אב ואם לשאר ואינו ניכר החילוק כי אם באמירה קלה בעת פסיקת הל' שאומריה לו שיגלח. ובכי הא דבטלה תקנת חכמים לגמרי גם הרבנים הנז' יודו דלא נכון לעשות כן לעקור דברי חכמים כי בבת אחת פוסקים הל' ואומרים לו לגלח וקבעו לעשות כן לכל ונמצא דאין הפרש בגלוח בין אב ואם לשאר כי על הכל מגלחין יום ל' תיכף אחר תפלה. ואם היתה תקנת חכמים מתקיימת בצד מה החרשנו זכר לדבר ממ"ש הרב ט"ז בי"ד סי' קי"ז דכל דבר שהתירו הכתוב בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור והשיג עליו הרב חוות יאיר סימן קמ"ב דהכתיב לנכרי תשוך ואסרוהו רז"ל שעא ילמד ממעשיו. ורבנן בתראי אמור רבנן בטעמא דלא כ' הרב ט"ז אלא שאין כח ביד חכמיה לאסור לגמרי מכל וכל וה"נ רז"ל לא אסרו רבית גוי לגמרי אלא ביותר מכדי חייו אסרו לע"ה ולת"ח אפי' יותר מכדי חייו מותר וכיון דאכתי פש שריותא בצד מה לית לן בה. ומעין דוגמא וזכר לדבר בנ"ד אם תקנת חכמים מתקיימת באיזה אופן הנה מה טוב. אבל לעקור תקנת חכמים לגמרי שאין הפרש בין אב ואם לשאר דכלם מגלחין אחר תפלת השחר ביום ל' לא אריך למעבד הכי. ויש להביא ראי' ממאי דאמרי' פ"ק דכתובות דף ג' ע"ב דתניא מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי וכו' ומסכנ' ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי ולא מיחו בידם חכמים ובשני לא יכנוס ואם מחמת האונס מותר וכו' מאי סכנה אלימא דאמרי בתולה הנשא' ליום הד' תהרג נהגו לגמרי נעקריה אמר רבה דאמרי בתולה הנשאת ליום הד' תבעל לטפסר תחילה האי סכנה אונס הוא משום דאיכא צנועות וכו' ולעקריה גזרה עביד דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזרה לא עקרינן. וכתבו התוס' וז"ל תקנה מקמי גזרה דרבנן כי פריך לעיל לעקריה לא משני תקנת דרבנן מקמי גזר' לא עקרינן כדמשני הכא משום דלעיל פריך ולעקרוה ויקבעו יום אחר כיון דאינו מכוון אלא להעביר' על דת כשיקבעו יום אחר נא יחושו ולא מעקירא תקנתא דרבנן הואיל ויהא יום א' קבוע אבל הכא פר"ך ולעקרוה ולא יהא שום יום א' קבוע שאם יקבעו יום אתי ובעיל באותו יום ולהכי משני מקמי' גזיר' לא עקרינן תקנתא דרבין שלא יהא שום יום א' קבוע עכ"ל, והנה מדברי התוס' מוכח דכי עקרי תקנתא דרבנן מיום אל יום שפיר דמי ולא שמה עקיר' ולכאור' יש להעיר דהא בריש מגילה אמרינן דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והתנן אין ב"ד יכול לבטל וכו' אלמא אפי' מיום אל יום נחשב' עקיר'. והרב פרי חדש בנימוקי מים חיים הקש' ממ"ש התוס' שם דף ה' ע"ב גבי מאי דאמרינן ובקש לעקור ט"ב ממקומו והקשו התוס' והא אין ב"ד וכו' ותירצו דרצה לעוקרו מטי ולקובעו בעשירי ומוכח דכי עקר מיום ליום אחר לא שמה עקיר' והא מריש מכילתין מוכח איפכא כדאמרן. והרב בני חיי בלקוטים הביא קושיא זו ופריק לה בתלתא פירוקי ויש בהם איזה גמגום לא ע"ט האסף. אמנם משמעתין לא קשיא דכיון דאיכא סכנה דאמרי בתול' הנשאת ליום הד' תהרג להכי שרי לעקור מיום אל יום והא מיהא מתקיימת בצד מה תקנת רז"ל אמנם התם בריש מגיל' בטעם קל לא עקרינן מיומא דתקינו רבנן. וכן בההיא דטפסר אי הוו עקרי מיום אל יום כיון דאיכא מקצת סכנ' וכיוצא שרי אלא דמאי דפריך ולעקריה בטפסר היינו לגמרי ולהכי משני גזרה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזר' לא עקרינן:
הראת לדעת דאפי' מקמי שמדא לא עקרינן גזר' דרבנן לגמרי ואפי' מיום אל יום לא עקרינן אלא כי איכא סכנה כוללת או במקצת. וכ"ש בנ"ד כי לפי מנהג הזה עוקרין תקנת רז"ל מכל וכל שהם תקנו דבאב ואם גם שעברו ל' דבשאר מתים יגלח עוד יוסיפו צרה לגדל פרע עד שיגערו חביריו ולפי מה שכתב השואל בעירו עקרו תקנת רז"ל מכל וכל דא"וא ושאר מתים שוו בשעריהם וליכא אלא אמיר' קלה כמות שהיא מהחזן בעת שפסקו הל' דלא חשיבא כלום כי תקנת רז"ל שיצטער יותר על או"א משאר מתים ואמירת החזן מה זו עושה ומ"ש האחרונים לאסטניס דמועיל גערה ביום שלשים כבר כתבנו לעיל והדבר מבואר. ואם נפשך לומר ממקום שבאת תברא בצדה דשם פ"ק דכתוכות דף ג' מקמי הכי אמר רב שמואל בר יצחק לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך שאין בתי דינין קבועים אלא בשני וה' אבל קודם תקנת עזרא שבתי דינין קבועים בכל יום אשה נשאת בכל יום קודם תקנת עזרא מאי דהוה הוה ה"ק אי איכא בתי דינין הקבועים האידנא כקודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל יום וכן פסקו הפוסקים ולדידן איך רב שמואל בר יצחק רצה לעסור נטוע תקנה קבוע' דאפי' משום שמדא לא עקרינן. אלא דכיון שהטעם של התקנה בטלה שבתי דינים קבועים בכל יום ממילא בטלה התקנה. והכא בנ"ד תקנת רז"ל היתה בימי האמוראי' שהיו מגדלים זקנם ואיסור התגלחת הי' לגלח הראש. אז תקנו רבנן שעל אב ואם יוסיפו על ל' עד שיגערו בו מפני שעל הרוב לא יהי' כ"כ צער על שער הראש אכן בערים האל שמגלחים זקנם כבר בל' יום הוא צער גדול וגנאי לשבת עם חביריו ותקנתם בטלה דע לך כי לא מחכמה שאלת על זה דהרי אסרו רז"ל לגלח בחש"מ כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וידוע דבימי התנאים והאמוראים וזמן הגאוגים ואיזה זמן אחר הגאונים לא היו מגלחים זקנם כלל. כי הדבר מפורסם דבערי האיברופא נתהוה מנהג זה מאיזה זמן מפני סיבה לגוים ונמשך בעוה"ר לישראל בהכרח מפני גוים שנושאים ונותנים עמהם. ועתה בחול המועד שגדל זקנם מצטערים ומוולים הכל ושלא יגלח בערב הרגל כמעט לא אפשר ואם יהיה הוא ס' רחוק ובתוך המועד ודאי מנוול ונמצא דאדרבא תקנתם שלא לגלח כדי שלא יכנסו מנוולים בערי' אלו זה קלקלתם שהם וודאי מנוולי' באמצע הרגל ובי"ט האחרון וגדל צמרם. וכבר קיימו וקבלו כל ישראל שלא לגלח זקנם בחש"מ והמגלח זקנו בחש"מ ענש יענש. משום דגזרת רז"ל אין לה ביטול. וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וה"ה בנ"ד אף שהכל בל' יום מנוולים ומצטערים צריך לקיים תקנת רז"ל שיהיה איזה הפרש שוצטער יותר באב ואם משאר מתים ואין לעקור תקנתם מכל וכל כדאמרן. ולמאי דאתאן עלה מ"ש ר' שמואל בר יצחק דכשב"ד קבועים בכל יום ליתא לתקנתא דנשאת בד'. נראה דכונת רב שמואל בר יצחק דכי תקון רבנן דבתולה נשאת בד' הכי תקון דזה דוקא כשב"ד קבועים בב' וה'. ובהכי ניחא מאי דקאמר ר"ש בר יצחק אבל קודם תקנת עזרא שב"ד קבועים בכל יום אשה נשאת בכל יום ופריך מאי דהוה הוה ומשני ה"ק אי איכא ב"ד וכו' וצריכין אנו למודע"י אטו ר"ש בר יצחק לא נשמר לדבר נכונה ודיבר מה שאינו צריך לנו והצריך יכחידנו תחת לשונו. אמנם ר"ש בר יצחק בחכמה יסד אר"ש ורמו דכבר היה לעולמי' קודם תקנת עזרא שב"ד קבועים בכל יום ובודאי שהתקנה מבוררת ומפורשת דוקא כשב"ד קבועים בב' וה'. ומשם נלמוד דאי איכא ב"ד קבועים בכל יום אשה נשאת בכל יום. וזה לא הוצרך לפרש דודאי לא אתא נקודם תקנת עזרא דמאי דהוה הוה. שוב ראיתי בשיטה מקובצת לכתובות שהעיר על זה וז"ל קשיא לי למה ליה למתלייה דיניה רב שמואל בקודם תקנת עזרא כלל לימא בקצור ל"ש אלא שאין ב"ד קבועים בכל יום אבל ב"ד קבועים בכל יום אשה נשאת בכל יום וי"ל דרב שמואל הוה קשיא ליה היכי מצינן למימר דתקנת חכמי' תעקר כלל והלא תקנות חכמים הם תקנות קבועות שאפילו שיתבטל הטעם לא תתבטל תקנתם כדאיתא בכמה דוכתי ותקנה זו תקנה קבועה היא דאפי' מקמי שמדא לא עקרינן לה ותריץ לה רב שמואל דממתני' הוא דשמעינן הכי דאי בעו רבנן לתקוני בהחלט דאפי' שיתבטל הטעם לא תתבטל תקנתם לא ה"ל למתני' לפרושי טעמא שפעמים בשבת וכו' אלא ה"ל למתני בהחלט בתולה נשאת ליום ד' בלא טעם אבל השתא דקתני טעמא במתני' שפעמים בשבת לומר דמעזרא איתא להאי תקנה וכו' דאי איכא ב"ד האידנא כקודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל יום ומאי קאמר רב שמואל לא שנו פירוש' דמתני' קאמר עכ"ל. וכן ראיתי שכתב הריטב"א בחידושיו וז"ל אי איכא ב"ד דקבועים האידנא פי' והא קמ"ל דאף על גב דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו שאני הכא דמעיקרא כשנשנית משנתנו על דעת כן נשנית דכי איכא בתי דינים הקבועים בכל יום דליהדר דינא כדמעיקרא עכ"ל. וכונת הריטב"א והרב בצלאל מבוארת דהתנא במשנתנו גילה דהתקנה בפירוש היתה כל זמן שב"ד קבועים בב' וה'. ומכל זה נשמע מה שאמרנו דתקנת חכמים בסתם שלא גילו בש"ס דהיתה בפירוש כשהדבר כך וכשיתבטל תתבטל. הוא תקנה עולמית דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וה"ט דאיסור גלוח בחש"מ כדקאי קאי. וה"ה לנ"ד דצריך לעשות הפרש בין שאר מתים לאב ואם כדתקון רבנן. והדברים ק"ו דהרי מוכח מכמה דוכתי דתקנת רז"ל אף אם בטל הטעם תקנה לא זזה ממקומה וכמ"ש הרב המגיד פ"ג מה' מאכלות אסורות עמ"ש הרמב"ם דהורו הגאונים דגבינה שהגוים מעמידין בעשבים אסורה וע"ז כתב הה"מ דעת הגאונים הוא דעת נכון דכיון דהגבינה נאסרת במנין אעפ"י שבטל הטעם לא בטלה גזרה שכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וכו' שאפי' במקומות שידוע שמאוס להם חלב טמא ולא יערבוהו. וידוע שאין מחליקין וכו' וידוע שמעמידין אותה בציצי הפרחים אע"פ כן גבינה שלהם אסור' מפני שהוא דבר שנאסר במנין עכ"ל. וכן מביא הרב פר"ח י"ד סי' קי"ו ס"ק ב' מכמה סוגיות ודברי התוס' והר"ן. והעלה דבדברי' שכשאסרו בתחילה לא אסרו אלא כשיש תשש כגון מים אחרונים משום מלח סדומית וגלוי משום נחשים ובמקומות שאינם מצויים לא גזרו ולא נכנסו תחילה בכלל הגזר' וכיוצא בהם בזה יש להתיר במקום שבטל הטעם דכך תקנו מתחילה. אבל תקנות קבועות כלליות כגון שאלה בה' פסח ל יום מקודם ועשיית מלאכה בע"פ מפני הקרבן אף שבטל הטעם לא בטלה התקנה עיין בדבריו באורך. ויש סעד לדבריו מדברי הרמב"ן בחידושיו לע"ז על דף י"ג ע"ש ודוק בדבריו ומדברי הריטב"א פ"ק דכתובות שהבאתי בסמוך וכ"ש בנ"ד דלא בטל הטעם דכבוד או"א חמור בכל מקום ובכל זמן רק נתחדש צרעת הזקן ומנהג רע ומר זה אחר כמה מאות שנים שנחתם התלמוד ודאי שתקנתם לעשות הפרש בין או"א לשאר מתים במקומה עומדת. ומה שכתב השואל במכתב לאמר שיש טוענים שכך הוא המנהג. לזה אומר שכפי הנשמע נעשה בקרוב ואין לילך אחר מנהג שאינו כהלכה. ואפי' אם חכם הורה לאיסור ונהגו העם בחושב' שמן הדין אסור ושוב נתברר שאינו אסור. מותרים כל העם לנהוג התר. ואינו ענין למ"ש דברים המותרים וכו' וכמו שכתבתי במקומו. וק"ו בנ"ד שזה המנהג עוקר תקנת חכמים לגמרי שאין הפרש בין אב ואם לשאר מתים כמו שתקנו רז"ל ודאי אין לילך אחריו כפי דעתי הקצרה. ועיין במנהגי האיסור להרב פר"ח א"ח סי' תצ"ו סעיף ב' וסעיף ג' וסעיף יו"ד ומה שכתבתי אנכי איש צעיר בקונטריס שיורי ברכה י"ד סי' רי"ד משם הרב הגדול מופלא בדורו מהר"ש עמר זלה"ה אב"ד ור"מ דק"ק מארוויקוס יע"א וכל פרוודהא ודוק היטב כי קצרתי.
ועוד כתב השואל דהיו א' או שנים שלא היו רוצים לגלח בל' אך אם יום יעמדו על אביהם אחר ל' ויהיו נקראים ביום כ"ט והזהירום באדרע וחיל שיגלחו יום ל'. ולי ההדיוט נראה שאם כנים הדברים כמ"ש השואל שלא יפה עשו. להזהיר שלא יעשו כתקנת חכמים לחלק בין אב ואם לשאר. ואי חיישי משום לא תתגודדו הלא כבר כתב הרב נאמן שמואל סי' יו"ד לענין גלוח בימי העומר בל"ג או בל"ד דמיום א' למחרתו לא שייך לא תתגודדו ע"ש. ותו דאעיקר' תקנת חכמים שאמרו עד שיגערו בו חביריו כך היא דכל א' יגלח ביום חלוק מהשאר. לפי מה שרוצה ויכול לסבול. ויגערו בו חביריו ורעיו הבושים להיות בחברתו שזו היא הגערה באמת דתקון רבנן. ואם כן נמצא דמתחילה לאו כל אפיא שוין וא' יגערוהו במספר סמוך לארבעים וא' קודם וא' אחר מ' וכיוצא וכן המנהג פשוט בארץ הצבי ובכל גלילו' טורקיא"ה שכל א' על אב ואם נשאר כשיעור שיכול לסבול ושיגערו וזמנו של זה לא כזמנו של זה כמפורסם. ולענין מה ששאל השואל בכתבו היכא שאירע יום כ"ט בערב שבת שהשלשיה בשבת אם יגלח. דע דהר' כרם שלמה סי' כ"ח התיר לגלח בע"ש אף דלתספור' ל' יום ע"ש ועיין להרב בית דוד בסופו מ"ש עליו. ויראה המעיין שמה שהקשה על הרב כרם שלמה וכן על מ"ש מור"ם בדרכי משה בדברי המרדכי ע"ש באורך לא קשיא מידי כמו שיתבאר למעיין מתוך דברו דרכי משה עצמו. אמנם בשגם הלכה כדברי המקל באבל אף בפוסקים כמו שנאמר. מכל מקום בדין זה כבר פשט המנהג מקדם קדמתה לאסור התגלחת ביום כ"ט ובמקום דהמנהג פשוט בדור דורים לאסור תו אין להקל מטעם הלכ' כדברי המקל וכמו שכתבתי בעניותי במקומות אחרים ודוק כי קצרתי.