חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן כא
וזאת תשובתי על דברי הרב עליון למעל' נר"ו וברוך שם כבודו. על הסעיף השלישי לבדו.
הלא מראש בקונטריס חיים שאל ח"א סי' כ"ו אנא נפשאי כתביה על רזא דנא. ושם נאמר דיש פנים לסברת כנה"ג בכ"י דסבר רב דכיון דאיכא ספר שני הוא באמצע חובת קריאת היום ונמצא טעות לפני גמר החיוב קרינן ליה ע"ש באורך. ועתה אמת אגיד דאחר זמן רב כה הראני רחימו דנפשין הרב השלם כמה"ר בגיטין חיים מורינו נר"ו ספר יד אהרן שהי' של מורינו הרב הגדול סבא דמשפטים מהר"י הכהן זלה"ה הרב המחבר בתי כהונ' ושם בגליון כתוב מטהרת יד הקדש הרב עצמו בסי' רפ"ב דף ס"ז סוף ע"א במה שהקש' מהרש"ל על דברי הרב כנה"ג בכ"י הנז' דכבר נשלם חובת ס' הראשון במה שקראו ז' גברי כ"א פסוקים ולמה לא ישלמו בו כל הסדר על זה כתב הרב הגדול הנזכ' מכתב ידו קדש וז"ל יש לומר דהואיל ושניהם חובה כחובה אחת דמי ויש סמך לזה בדברי הרקח שהביא מהרדב"ז ז"להה סוף סי' ר"ח דוק ותשכח ולא אמרינן התם כבר נשלם חובת הראשון ודוק בדברי מהרדב"ז שם עד כאן לשון הרב אות באות. וספרו כאן והוא עד. הראת לדעת אמרי קדוש דפיר' דברי הר' כנה"ג כפשטן כאשר תפסם הרב מהר"ש הלוי והביא ראי' לדבריו. מהודא ומשבח אנא דאשכחן מרגניתא דברי הרב הגדול המפורסם ביושר העיון המור"ה בע"שק ונעשה סניגור לאסבורי ניהלן דעת הרב כנה"ג כדכתיבנא בעניותין בתשובתי ח"א סי' כ"ו הנז'. ועם שלא נביא אנכי נראין הדברים שהרב המופלא מהר"ח אבואלעפיא ז"להה האחרון בשיטת רבו אמרה (שהי' תלמיד מובהק ממורינו הרב מהרי"ך הנז' והי' מחשיב דברי רבו עד לאחת כאשר ידעתי מכמה ענינים בהיותי עומד ומשמש לפני מורינו הרב מהרי"ך הנז') ועשה כן מעשה ואפשר דהרב מהרח"א עין לו ראתה דרבו הרב מהרי"ך עביד עובדא הכי וגם הוא כל מילי דמר עביד כר' כמעשהו ממנו. ותיסגי שלשת הרועים רבנן קדישי אשר הנהיגו שררתם ורבנות' באיזמיר הראשון אדם גדול הרב מהר"ש הלוי מארי דאתרא איזמיר והרב הגדול מורינו מהרי"ך הנז' אשר ישב על כסא ההורא' בעיר תהל' הנזכר במספר ארבעים שנה. והרב המופלא מהרח"א הנז' דהי' גם כן מאריה דאתרא רבות בשנים כלהו סברי דכונת הרב כנה"ג דבשבת של ב' ספרים אמרה ונודע שהרב מהרח"א עביד עובדא ואולי קרוב לודאי שגם הרב מהרי"ך עביד הכי. ומעתה אין צורך למאי דכתיבנ' בעניותין בס' הקטן מחזיק ברכ' דהרב גדול הדור הוה ניהו מהרח"א גם שראה שדברי הרב כנה"ג כ"י קשים מאחר דיש חולקים רבים וכו' אלא תריץ ואימא הכי בפשיטות דמהרח"א ודאי מפרש דברי הכנה"ג כ"י כמהר"ש הלוי וכדנקיט להו רבו מורינו הרב מהרי"ך ולא חייש לקושית מהר"ש הלוי כדתרגמ' רבו מורינו מהרי"ך ועביד עובדא כותיה ומטעמיה דהרב כנה"ג כ"י ומה גם דאתריה דמר הוא. אמור מעתה אביע אומר על דברי הרב עליון למעל' נר"ו בסעיף ג' ואקצר ואעלה. ראשית לו במדב"ר מלו"ן כמלונ"ה במק"שה על אשר סתמתי ולא פירשתי מאן אמרה לשמעתא. וזאת אשיב בקצירת האו"מר כי זו היא דרך ישרה ומזקנים אתבונן הוא הגאון השלם הרב חוות יאיר כידוע וכמה אחרונים זמנין עבדי הכי. ואתיא מכללא מ"ש דקרינא ליה שחלק על רבו ודרך קשתו. נטול' היא דאנן סתמא קאמרינן ומלשוני מוכח דתרי גברי רברבי חולקים. ואם תלונתו על המגיה הבן יקיר לי נר"ו לא עלי תלונותיו. וגם זה בני נאמן הי"ו הלא זה הו"ד מו"צל כי מהיכן ידע שהוא רבו מאי דהוה בטרם יצא מרחם. ותו אעיקרא דדינא לא מקרי לחוד אלא דהוא חולק ודאי על הרב מהרח"א ז"ל אחר שידע מעשה רב. אמנם אינו בסוג חולק על רבו ח"ו כידוע [ותשו' רדב"ז סי' תצ"ה שרמז הרב בסוף הוזכר בברכי יוסף והרמר"ל הוכיח ממתיב' דרקיעא דפליגי עם הקב"ה ובמ"א כתבתי בזה]. וצופה הייתי להרב הפוסק דסתר עיקר דינו של הרב כנה"ג דכי אשתכח טעותא אחר שקרא השביעי תלתא פסוקי לאו להוצא' נתנה תורה אחרת מכח תשובת הרשב"ץ בראשון סי' קל"א ופנה אל הסובב ספר"א וספר"י ששה משמותם הלא בספרתם לראות היעמדו בסתיר' זו ולא אשכח ומהדר אזכותא דס' התשב"ץ לא נתגל' להם ובדור אחרון נדפ"ס. ומר דדייק בלישניה וביש ליה מאי דכתיבנ' דאלו הר' כנה"ג הי' מעלה בזכור"ו דברי הרשב"ץ לא הוה שמטינהו מהר"ש הלוי ועל זה הגדיל התיב' כמבוא' לקמן בדבריו. אמאי הוצרך חפ"ש מחופ"ש באתרא דלא ידעין ליה לס' התשב"ץ ועתיקי משדים יודעים היו. ואם יש לחלק בין הנושאים מ"מ אנכי עשיתי ארש להוציא מלב אינשי דמפקי לשותא טע"ו במדב"ר בדור יתום זה. ואלו הרב נר"ו בא לו דרך פשפ"ש ולא מצא עביד עובדא בנפשיה וזה יכתוב ידו. ואעיקרא דדינא פרכא מאן נטר"ח בהא דאי מהא לא איריא ותורף קושיתו שכתב הרשב"ץ דאין בין קריאת סדר היום לקריא' חובת היום לענין זה כלום ואדרבא כתב ר"ת דקטן אינו מפטיר בחובת היום וכו' והאיכא טובא דבסדר היום אי קרא הז' תלתא פסוקי אנוחי מנחינן ס"ת ואפוקי לא מפקינן אוחרי משא"כ בחובת היום והוא האריך הרחיב הדברים ככתוב בקונטריסו. וירא' דמהא לא תיהוי תיובתא לדינו של הרב כנה"ג דהרשב"ץ פניו כלפי השואל אשר חשב דמאחר דהמפטיר אינו מן המנין אין קריאה זו חובה ועל זה בא הרשב"ץ בתשובתו לומר דקריא' זו חובה כקריאת סדר היום ואין ביניהם לענין חוב' כלום ולא שייך עתה לומר דז' שקרא ג' פסוקים סגי ואין מוציאין ס"ת אחר ובחובת היום לא סגי ג' פסוקים ומפקי אחר כיון דעל, זה אנו דנים אם צריך להוציא ס"ת אחר בקריאת המפטיר שאינו מן המנין והשואל חשש שאין להוציא ועתה בא להוכיח הרשב"ץ נהפך דעתו ומוכח שפיר מדברי ר"ת דאע"ג דקטן עולה למנין ז' למפטיר לא יעלה אשר מזה יבין השואל דטעה בדמיונו ונמצא דכפי, סדר הדברים וחכמת ההגיון לא הי' מקום לומר חילוק זה הכא דקאי במהות קריאת סדר ופ' המפטי' ועל שניהם הוא אומר דחוב' נינהו ומה שלא פירש חילוק זה בתר הכי כבר כתבנו דלא איירי כי אם במפטיר והרב הפוסק נר"ו כתב דהם דברים המצודקים וגם הרב שיירי לא נסתבך בזה אלא לפי שלא ראה דברי הרשב"ץ שהי' להשיב לשואל כי מדברי מרן בשמו נרא' שהוא דין המחדש בטובו הרשב"ץ מעצמו ובהא שקיל וטרי דהו"ל לאשמועינן בנמצא טעות בז' וכו' כיון דאינו תשובת שאל' לפי הנרא' מדברי מרן והגם דהוה מצי למי' דכל עצמו להש'ב לשואל וכמ"ש מרן דכתב כן בתשוב לא רצה בזה להוציא מלב החול' שיאמ' דהוא דין שחידש בני שאל' כנמצא כמה זמני בכלל תשובות הראשונים ואת אחרונים. ואני תמיה על הרב הפוסק נר"ו דחזיתיה לדעתיה דמר דסתיר' זו נדין הכנה"ג מדברי הרשב"ץ תקילא ליה טפי מכל מאי דכתבי רבנן בתראי איש איש ממקומו לחלוק על הרב כנה"ג וכמעט נדחה קרי לה נדינא דהכנה"ג מכח זה לולא דמאן ספין וכו' ככתוב בקונטריסו. ומלבד מה שכתבנו בסמוך יד הדוחה נטויה דכיון דכל תורפיה דהרב כנה"ג הוא דהחיוב הוא כ"א פסוקים לז' גברי וא"כ כבר קרא החיוב מעתה מ"ש הרשב"ץ דאין בין קריאת סדר היום לקריאת חובת היום כונתו דאין בין קריאת החיוב כ"א פסוקים לז' גברי לקריאת פרשת ההפטר' כלום ומאי דנקט סדר היום לאו דוקא אלא כונתו על קריאת החיוב כ"א פסוקים לז' גברי דהוא מדינא מתקנת משה רבינו ע"ה ועזרא ונקט סדר היום להבדיל בין קריאת סי' ב' דקריא' בפרש' וסדר היום מנהג בעלמא דבמערב' הוו מסקי אוריתא לתלת שני אבל בקריאת חובת היום להפטר' שוה בכל. ואם נפשך לומר אודי לי מיהא דקריאת פרשת המפטי' ניכר ומבורר שהוא חובת היום דפרש' זו הוא ענינא דיומא בפרטות משא"כ פרשת השבוע דאין בה הכר ולא זכר ליום הזה ומש"ה נקט הרשב"ץ ז"ל בלשונו הטהור סדר היום וחובת היום ודוק הטב ואין בזה כדאי לדחות הוראת הרב כנה"ג מדברי הרשב"ץ הנז' דלא איירי עתה חנא במהות הקריאות וחובתן. עוד כתב הרב הפוסק נר"ו על מאי דקשיא לי על פירושו בדברי הרב כנה"ג בכ"י וכתב עלי דאשכח זוטרי שקיל. ואני אומר דאם מילת' זוטרתי לגביה לדידי גדול' היא אני לפי דרך האחרונים ובפרט לדרכו של הר' כנה"ג וכבר ראיתי מה שטרח וכתב בזה. והמעיין ורא' דבמ"ש במחזיק ברכ' וכ"ש אם הוא ביום שמוציאין ג' ספרים וכו' נדחה כל מ"ש והו"ל להכנה"ג לאתמוהי על שכנגדו שקרא ושנה סברתו המיוסדת על דברי הרשב"ץ ואיך הי' לו פה לדבר דה"ה ז' בספר ב' והלא הרשב"ץ אף במפטיר שאינו מן המנין כתב דמוציאין ס"ת אחר והדברים ק"ו היכא שקור' הז' בספר ב' והדברים מבוארים ומבוררים וקושיתי במקומ' והנה קמה וגם נצבה. ומה שתמה על מאי דכתיבנא ואם כה יאמר האומר וכו'. לישר"י לן מר דאם בא לעשות השגות ותמיהות כאלו בדברי האחרונים יכלה הזמן ויש צורך בזה וכיוצ' כי הן בעון בדור יתום כזה יש לך אדם יצא לטעון הא ודפחיתא מינה והדמי"ן יתעבד כאלו פיו ידבר חכמות. ומ"ש דקושטא דמילתא שהרב כנה"ג לשונו עט סופר מהיר וכו' אף אנן נמי קדמה לנו ידיעה אופיו וצבי עדיו של הרב כנה"ג ביתר שאת ולפי דרכו שפיר קאמינא דאם כונתו כך הו"לל וק"ו מדין רשב"ץ ובשני החותו"ת האל' הוה סגי ומסני. ומ"ש דגם שהרב מהרש ל חלוק בפירוש דברי הרב כנה"ג לענין דינא תניא דמסייע ליה והאריך בזה. נא ידעתי מי הגיד לו דלענין מעשה הוה עביד נגד הרב כנה"ג ואם דרך שקלא וטריא הקש' עליו מסתמ' למעש' הי' מבטל דעתו מפני דעת הרב כנה"ג. ומ"ש דעל שאר דברי שכתבתי דאפשר גדול הדור על מבוכה זו ישב וכו' אין צורך להשיב וכתב אשר עם נביאים נבא או אחורי תרע' וכו'. עמי הסליח' דבראי' חושיית החוש"ה אל העי"ן או במרא' הנבוא' לא יצדק לשון אפשר כמסתפק כאשר כתבתי. והתימא עליו דבדרך העיון לדון לכף זכות להרב גדול הדור דפקיע שמיה דמיונו כאריה דבי עילאי כתבתי כחיוב המוטל עלינו ולא לומר דשגה ברואה באין מבין ומה גם דעביד עובדא וכך היא דרכה של תור' ודי בזה. ולקושטא דמילתא כשחזרתי נעיין בדבר ראיתי דדברי הרב כנה"ג בכ"י פירושם האמיתי הוא כמו שהבינו הרב מהרש"ל והר' מהרח"א וכאשר כתבתי בח"א סי' כ"ו בס"ד. ומה גם עתה שראיתי דבריו של גדול מורינו הרב הגדול מהרי"ך מסכי' הולך לזה ותריץ יתיב קושית מהרש"ל כאשר כתבתי תחילת דיבר בתשובתי הלזו בס"ד נתפשטו כל הקמטים ופשיטא לי דבמקום שתפסו הוראת הרב כנה"ג כשיש טעות בז' אם הוא דוקא בשבת ור"ח שיש ב' ספרים ואירע טעות בס' ראשון אחר קריאת הז' ג' פסוקים יוציאו ס"ת אחר כהוראת הרב כנה"ג עצמו ונאמני' עלינו שלש' המה נפלאו גדולי עולם מהרש"ל ומהרי"ך ומהרח"א דסברי דכן דעת הר' כנה"ג כדבר האמור. וחזה הוית להרב הפוסק נר"ו שדח' מה שכתבתי במחזיק ברכ' בטעמו של גדול הדור דתיסגי בעיר שנהגו כהכנה"ג לנהוג במאי דפש טא לן שכך הי' מורה לא במידי דאסתפק אם גם הרב מודה ע"ש באורך. ולשונו כאש אוכלת ואתי עלה מטעם ס"ס אשר כתב המלך שלמה מהר"ש אלגאזי ז"להה בהשמטות השיירי ככתוב בקונטריסו. מה אענה ומה אומר יודע אלהים כי אהבת עולם אהבתיו מימי הנעורים וידי לא אסורות. אמנם על דברי תור' באתי וגם זה בקצר אמיץ. ואני אומר כי דברי ברורים ואמיתיים למימינים בם וזו דרך ישר' היא מוצאת זימנין טובא בגדולי האחרונים אל המקום שקבלו הוראות הרמב"ם ומרן שכתבו דלא קבלו אלא מה שהוא ודאי דסובר כן לא היכא דיש לנו ספק בדעתו וכך הם דברי. ומעין דוגמ' כתב בס' המכריע סי' ח' דכי פליגי בדעת רב לא דחינן לדשמואל דהא לא ידעינן בבירור היכי קאמר רב. וכיוצא כתב הרב כנה"ג בתשו' י"ד סי' פ"ד וכי האי גוונא כתב הרב מש"ל פ"ז דכלים דין י"ב דהלכ' כר' יוחנן דוקא היכא דפסיקא לן סברתו עש"ב. וכהנה רבות. הדרן לדברי הרב הפוסק ולא ידעתי מה יוכיח הוכח מסברת הרב מהר"ש אלגאזי דאיהו סבר כהרב כנה"ג והלא שלמים וכן רבים החולקים לא חשיבי אפי' ספק אחד בדבר ופשיטא להו להוציא ס"ת אחר. ות דחשיב מה שנהגו באיז' עיר כהכנה"ג בזה כנקבע' הלכ' ואזדא ליה ספק השני של מהרש"א וכו' ולאו כן הדבר אלא קבלו דעת הכנה"ג שהי' רב מפורסם וקבלתם לא הית' אלא במה שהוא סברתו ודאי ואין זה ענין לספיקות דעלמא דמהדר אס"ס דהכא פשיטא לן להוציא ס"ת אחר כל שאינו מבורר דעת הכנה"ג דלא קבילו עלייהו אלא מאי דסבר הכנה"ג ודאי.
ומה שצירף לזה ענין ספק ברכות להקל כי כאשר ישלים בס"ת הפסול לא יברך לאחריה ואם יוציאו ס"ת אחר מברך לאחרים ובאנו לספק ברכות ככתוב בקונטריסו. אינן אלא דברי תימ' דמה ענין ספק ברכות לכאן הרי אם יוציא ס"ת אחר חייב לברך אליבא דכ"ע בלי ספק. ומי שם פה לומר לא תעש' מצי' כתקנה שאם תעשנה כמצות' צריך לברך וס' ברכות להקל הא ודאי לא ניתן ליאמר ואין כאן ספק. ובנ"ד אם לא הוצאת ס"ת אחר לדעת רובא דרבוואת' בתראי לא קיימת מצו' והפסדת ברכ'. ואם הוצאת ס"ת אחר אליבא דכ"ע קיימת מצו' וברכת כדין. דכל המחלוקת הוא אם יוציאו ס"ת או לא. אבל אם הוציאו גם הרב כנה"ג מוד' דהקריא' והברכ' בו שתים כהלכתן ומצו' וברכ' כתקנן. וכבר ראיתי שנרגש מתשו' הרדב"ז דפוס ויניציא סי' רכ"ט וכו' ע"ש בקונטריסו. וכ"כ עוד הרדב"ז סימן תרכ"ו ועמ"ש הרדב"ז בתשו' דפום פירדא סי' תקס"ז ע"ש. ונ"ד לא דמו לדברי הרדב"ז דעדיף טובא ואין שונין לחכמים והרי הוא כמבוא"ר. שוב ראיתי להרב בית דוד סי' נ"ט דהכריע הפך הרב כנה"ג מטעם דאם יוציאו יברך ברכ' אחרוני ע"ש והדברים מבוארים. ומ"ש דעיר שקבלו הוראת הכנה"ג אסרו עליהם להוציא ס"ת אחר משום פגמו וכו' לא נהירא דאימור דקבלו הוראתו משום שיצאו ידי חובתם בקריאת ז' גברי כ"א פסוקים אבל משום פגמו סברי דלא שייך הכא דהא נמצא בו טעות ופגום הוא. ומה שהביא מדברי הרשב"ץ לא שמא מתיא דההיא בקריאת המפטיר ומה ראי' לנ"ד דלרובא דרבנן בתראי צריך להשלים בכשר. והעיר שנהגו כהכנה"ג לא קבילו עליהו אלא ודאי. שלהכנה"ג דאי לאו דקבילו דינא הוא למעבד כרובא דרבוואתא בתראי שדחו דברי הכנה"ג בזה. אך משום דקבילו סברא נכונ' ואמיתית דלא קבילו אלא ודאו של הרב כנה"ג ומסתיין. עוד כתב וז"ל ומ"ש שרבים ונכבדים פליגי על הרב כנה"ג מלבד שאין בו מועיל לאתרי דנהיגי כותיה וקוימו הורא' זו כהל"מ עוד זאת דהלא גם בנו דאזלי ומורו כהכנ"הג מהר"ש אלגאזי ואמבוה' דרבנן וכו' ומהר"א לפפא וכו' גם רבני קושטנדינא וכו' ושמעה אזני מפי זקן וכו' עיין בקונטריסו באורך. ומ"ש דקבלו הורא' זו כהל"מ הפריז על המד' דיש מקום לומר דנהגו כן בחשבם שהדין עם הכנה"ג. אבל השתא דיצאו לאור דברי גדולי ישראל שדחו דבריו בדוחק אמרינן דינהגו כמנהגם. ועמ"ש הרב פר"ח במנהגי האסור ודידן עדיפא וספרין פתיחו כאשר המעיין בעיניו ירא' ולבבו יבין ואין רצונו להארוך בזה ואלמלא חזיתי' דנכנס לפני ולפנים במ"ש דקבלוה כהל"מ לא כתבתי זה אפי' בדרך רמז. ומאי דמהדר לאפושי גברי רברבי אומר אני דמכל רבנן סמוכי דמזכיר אין בידינו אלא הרב הג' מהר"ש אלגאזי ז"ל. ותו לא משום דמהר"א לפפא ורבנן דהוו כשהור' הרב ז"ל בקושט' ואיזמיר ובשעת מעש' שתק"ו יחדיו. אימור דסמכי עליה ולא עמדו בענין וירדו לעמקא דדינא. והת"ח שנתוכח עמהם הרב כמ"ש בשיירי הי' ת"ח בעלמא. ומ"ש דבקושטאנדינא רבתא הוא העד שכך נהגו ואייתי בידיה אסהדתיה דההוא סבא עתיר' משם רבינו מהר"י רוזאניס. אי בעית אימא דכיון דהכי נהוג מזמן שהור' הרב כנה"ג כן לא רצה מהירי רוזאניס לבטל המנהג הגם שאלמלא נהגו דמתו דעת עליון הפך הכנה"ג. ואי בעית אימא נלכה נא בתר אסהדתיה דהחכם השלם החסיד מהר"י כולי העד העיד בנו דבקושט (נהגו הפך הכנה"ג והי' בזמן מהר"י רוזאניס ומהר"א נבון ושאר כוותהן ומי בכל ביתם נאמן דהי' כותב כל דבריהם כאשר עינינו הרואות בכתבי החכם השלם קדוש יעקב שרטט וכתב כל אשר שמע מפומיהו דרבנן וראיתי כמה קונט' לו ז"ל בכ"י ואפי' ספיקי דגברי גריס ובודאי צדק בעדותו. ואפשר דההוא סבא נמי שפיר קאמר ובתר כן חזר בו רבינו מהר"י רוזאניס ואפי' בתנאי משכחת לה דבצפרא אמר הכי ולעת ערב הדר ביה כידוע. ועל כל פנים מהר"י כולי הוחזק לקדש. ומ"ש הרב הפוסק נר"ו והוא עד אומר אני אמת ראה אלא דחכם הקהל נרא' לו כן ממ"ש הכנה"ג שכן הור' בקושטנדינא. אדהכי והכי לא תנינא מס' עדיות. וגדול' ראי' עינינו הרואות ספרן של צדיקים שדחו דברי כנה"ג בדפוס ובכ"י הרב תורת חסד והרב פרח מטה אהרן והרב מהר"ר גבריאל איספיראנסה והרב מהר"י פראג"י והרב מהר"א הלוי והרב בית דוד והרב פרח שושן והרב שער אפרים והרב מהר"ם זכות והרב מנחת יעקב וכתבו שכך נהגו בעה"ק ירושלים ת"ו ועוד כתבו שהרמ"ע הוציא ס"ת אחר מלבד אחרוני זמנינו כגון הרב מר וקציעה סימן קמ"ג והרב מטה יהוד' סי' רפ"ב וכיוצא שחלקו על הכנה"ג בפה מלא וכבר כתבו הרב בני חיי והרב מנחת יעקב דאלמלא ידע הרב כנה"ג דהרמ"ע סבר איפכא הי' מבטל דעתו אלא דהרב בני חיי כתבה בלשון אפשר והרב פרח שושן לא דק. אף אנן נמי אמינא דאלו ראה הרב ז"ל גדולי עולם שדחו דבריו ודאי הי' מבטל דעתו. ומה גם דהרמ"ז כתב דהכי הוא על פי הזהר הקדוש ואלו הרח"ב בדעתו קרא דברי הרשב"י יענדנו כתר לראשו ע"ש. ומעת' המעיין ישפוט בצדק דשפיר קאמינ' במחזיק ברכ'. ומה גם עתה דבסי' כ"ו מח"א הכרחתי שכל לשון הכנה"ג בכ"י קרי בחיל כמו שהבין מהר"ש הלוי. ואגב רהטאי עתה שבא לידי תשובת הרב הפוסק נר"ו ראיתי בסעיף ראשון שהרגיש בלשון קצת ומהדר ליתובי אגב דוחקא והאמת יורה דרכו כמו שהבינו הגדולים ז"ל ואין הפנאי מסכים לעמוד במה שכתב בסעיף ראשון וסעיף שני ולדקדק בדבריו וישוביו ולא עמדתי אלא בסעיף ג' ההולך לקראתנו. ואשר עד כה ברכנו ה' אמרי קדוש מורי' הרב הגדול מהרי"ך ז"ל כאשר כתבתים בראשית מאמר. וסמך על דברי הרקח ואף שהוא סמך בעלמא. ויותר ממה שקריתי לפניכם כתוב על לוח לבי ואין רצוני להאריך ועמד קנה במקומו מגלה טפח ומכסה טפחיים הלא זה דברי הצעיר חיד"א ס"ט. הכי אח"י יען מפי כתב הרב המופלא מהר"ח הנז' אלי כתיב מלבד תשובתו הנזכר חזה הוית נטה ללו"ן כמלונ"ה במקש' ומצאה הקפיד' מקום לנוח על רזא דנא ועל אשר בקונטריס לדוד אמת כתבתי להלכ' פסוק' כדעתי הקצר' שלא כדברי הרב ומבין ריסי עיני כבוד חכמתו ניכר דנקיט מר מלתא בדעתי' כי ח"ו להקניט נתכונתי. ואנכי איש צעיר מימי חרפי רח"ם ארחמנ"ו רח"ם רחמתי"ם לראש אענדנו נתעלס' באהבים ואומר עם קנ"י כתבים הבאים לשם כבודו ואנו מריצים אגרות זה לזה בכל לשון חיבה ואהב' רבה לכן כתבתי לו כי מעולם לא עלתה על דעתי להקניט ח"ו רק תור' היא וללמוד אני צריך ובשמים עדי וכזאת וכזאת דברתי בלשוני בכל כבוד לפייס להרב הנז' כדת מה לעשות. זאת הית' לי שלא שלחתי תשובתי הנז' להרב נר"ו. אמנם כשאני לעצמי נאמר' ליכתב לעמוד על האמת כפי דעתי הקצר' וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת לכוין אל האמת בתורתו תורת אמת כי"ר.