חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ך
תשובת הרב המופלא כמהר"ח מודעי נר"ו הוא עדינו. אב"ד איזמיר יע"א ויש בה ג' סעיפים כל יקר ראתה עינו הלא זאת תשובתו ככתבו וכלשונו. כנז"ר יאי"ר קינו.
סעיף א
קושטנדינא. אדר תקט"ו. הוה עובדא פה אורטה קייואי בבה"כ הגדול בשבת זכור שנמצא פיסול בס"ת בתיבת עמלק שהיתה כתובה בכ"ף פשוטה שצריך לקרות חובת היום בס"ת אחר. והוריתי בפשיטות שאין צריך להוציא מן ההיכל ס"ת אחר אלא יגללו הס"ת העומד בתיבה שקראו בו פרשת השבוע. שאף על פי שהרב החבי"ב ז"ל בשכנה"ג סי' רפ"ב בהגב"י אות ח' הסכים בנדון דידיה להוציא ס"ת אחר ולא יקראו באותו שעומד בתיבה כאשר יראה הרוא'. הנה הרב ז"ל לא פירש לנו טעמו של דבר ולא זכינו לאור תשובתו בזה הרומ"ז על האר"ש. ואולם נראה ברור דטעמא דידיה ז"ל וסמוכו' שלו מההיא דאמרי' פ' בא לו דף ע' ופסקוה העיר ומרן ז"ל בא"ח סי' קמ"ד שאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור. וא"כ אם נאמ' בנדון דידיה לקרות בזה שעומד בתיב' יצטרך לגלול מן פרשת חובת היום לפרשת השבוע. וכי תימא אטו מי ידיע ליה שהס"ת שהוא מוציא מההיכל הנה הוא מוכן ומזומן בדת היום שלא יצטר' לגוללו והא קא חזינן כמה זמני בהוציא' ס"ת אחר צריכים הם לגלול אותו מהמקום אשר הוא בו עד בואם לפרשת השבוע. התשוב' בזה מבוארת דבהוציא' ס"ת אחר לא יצטרכו לגלול כי אם גלילה אחת ממקום שהוא בו לפרשת השבוע ותו לא. אמנם אם יקראו בזה שעומד בתיבה שהוא ספר שני לחובת היום יהי' צריכים לגלול אותו זה פעמים. האחת מפרשת חובת היום שהוא בו לפרשת השבוע. וזאת שנית לחזור ולגוללו מפרשת השבוע לפרש' חובת היום לקרא בו המפטיר כמובן. ואמטו להכי הסכים הרב ז"ל להוציא אחר דכל כמה דמצינן למעוטי בגליל' שפיר דמי בעבור כבוד הצבור וכמדובר ואף דהיכא דלא אפשר בלא"ה דחינן כבוד הצבור וכמ"ש הרשב"א ז"ל הובאו דבריו ביתה יוסף סי' הנז' מ"מ כל כמה דמצינן למעוטי ממעטינן וכדבר האמור. כנלע"ד בטעמן של דברי הרב ז"להה. ועל פי הדברים האלה עיניך תחזינה דע"כ לא אמרי' הכי אלא בנדון הרב ז"ל שנמצא הטעות בספר הא' שאם אנו באים לקרא פ' הסדר בס' ב' שעומד בתיבה יצטרכו לגוללו ב' פעמים כמדובר. ברם בנדון דידן שנמצא הטעות בס' ב' שאם נאמר שיקראו בס' הא' שעומד בתיבה אין צורך לגלול כי אם פעם א' מפרשת הסדר שהי' בו עד פרשת חובת היום. דכל כי האי גלילה לפעמים יהי' האופן שצריכים לגלול את אשר יביאו מההיכל הא ודאי פשיטא היא שהנכון הוא לקרות באותו שעומד בתיב' ואין להוציא ס"ת אחר מההיכל כמבואר. ומריש הוה אמינ' כו לפי טעם זה אם ידוע בודאי שיש בהיכל ס"ת אחר מוכן ומזומן כרת היום מבלי שיצטרך לגלול'. הנה נכון יותר להוציא מההיכל כיון שלא יצטרכו לגלול משא"כ אם יקראו בזה שעומד בתיבה. ואולם הדרי בי דאכתי איכא טעמ' אחרינא לבלתי הוציא ס"ת אחר מההיכל. הלא זה הוא דבכה"ג איכא למיחש לפגמו של א' שיחשבו הנכנסים והיוצאי' שנמצא בו טעות בקריאת הז' אחר שקרא ג' פסוקים ולא הוציאו אחר כהוראת הרב החבי"ב ז"ל הידוע' שפשטה גם פה בקושט"א. והשלימו הסדר בו בפיסול. והכא ליכא למימר כמ"ש הר' ז"ל שם בשיירי בנדון שלו כלפי המור' שהכל יודעים שלא בא זמנו עדיין והס' הזה מוכן לקרוח בו פ' חובת היום יע"ש מכיון דהכא כבר קראו בו שפיר איכא למיחש כדאמרן. ואף דאעיקרא בתרי גברי ליכא למיחש לפגמו וכדאמרינן בגמ'. מ"מ לפי הטעם שנתן הרב ז"ל באופן הפגם הכא שייך שפיר כמדובר. ולכן אנא אמינא דהנכון לקרא בס' הא' שבתיב'. ואף אמנם כי מלתא כדנא דאיכא לפלוגי בין נמצא הטעות בא' לנמצא בב' ואין נסת"ר ממ"ש הרב שם בנדון דידיה כמדובר הוא חילוק שהסברא מחייבתו וניתן ליאמר וכדאמרן. מן שמיא אנהירנהו לעיינין ופתח פתוח מצאתי לחלק כן מדברי הרב ז"ל גופיה אשר כתב בכתב ידו והובא בספר יד אהרן בסי' רפ"ב שכתב וז"ל אם כתבתי אני שכל שנמצא טעות וכו' היינו בשבת דעלמא אבל בשבת ור"ח וחנוכה או ד' פרשיות וכו' שעדיין חסר חובת היום קורין באחר. ומה גם בנדון שלפנינו שאין צורך להוציא ס"ת אחר שכבר עומד בתיב' עכ"ל. ועיין שם מה שתמ' על דבריו ה"ה מהר"ש הלוי ז"להה. לפי פשטן של דברים שנדונו הי' בנמצא טעות בא' כמובן. גם הרב יד אהרן נר"ו הקש' על סיום דבריו שהוא הפך מ"ש בשיירי אות ח' יע"ש. והאמת שאם הי' הנדון ההוא בנמצא טעות בא' כל דבריו מרפסן אגרי נינהו כמבואר. גם אם נאמר שהי' בנמצא טעות בב' וכנדון דידן. אנחת לן חדא היא קושית הרב יד אהרן נר"ו גם קושית הרב מהרש"ל ז"ל אזדו להו כמובן. ואולם אכתי צריך לדעת למה הוצרך לכל זה ומה חדש דבר מהכתוב אצלו בשיירי אות ה' ומטי בה מתשו' הרשב"ץ ז"ל דבחובת היום אין דינו אמור כמבואר. ואורך לשונו באומרו שקראו ק' גברי בס' הא' וכו' ועוד כתב אעפ"י שקרא ז' גברי וקראו א"ך פסוקים וכו' דכל זה אין לו מובן. ותו צריך לדעת מי שכנגדו חלוק מאי דעתיה עד שהוצרך הרב ז"ל לכתוב לו הדברים האלה וזיל קרי בי רב הרשב"ץ ז"ל כי הובאו בית יוסף ואולם אחר ההתבוננות אמינא כי זה הי' מעשה בשבת ור"ח וחנוכה שקורין ששה גברי בפ' הסדר והז' קורא בשל ר"ח כנודע ונמצא טעות בשל ר"ח שבו עלה הז' אחר שיקרא ג' פסוקים בהכשר. והוה מאן דבעי למימר דכיון שהוא בקריאת הז' כי היכי דאם הי' קורא בסדר היום מסתיי' במה שקרא ג' פסוקים בהכשר הוא הדין גם בזה מכיון שכבר קרא ג"פ בהכשר דיו. ואין צורך להוציא ס"ת אחר להשלים בו כל הפ' של ר"ח. ועל זה כתב הרב החבי"ב ז"ל ומחי ליה אמוחא באומרו אם כתבתי אני וכו' היינו בשבת דעלמא. אבל בשבת ור"ח וחנוכ' מה יושיענו שקראו ק' גברי בס' הא'. ודייק לשון הזהב שכלל שבת ור"ח וחנוכ' בו"או העטף לכלול שלשתן כאחד דהכי הוה עובדא כמדובר. ומאי דבתר הכי כתב ר"ח או חנוכ' מבואר הדבר דהיינו לענין דינא דכל חוב' היום צריך לקרות' כלה עד תומם בס"ת כשר כמובן. ומ"ש שקראו ק' גברי בס' הא'. קרוב הדבר כי כך הי' מעשה שהית' שמח' בבה"כ ההוא ועלו הרב' עולים בפ' סדר היום יותר מז' כנהוג. ואף למ"ש בס' הלק"ט ח"ב סי' ר"ח דבכה"ג העולים לנוספים חוזרים לקרות מה שקראו הז' כדי שלא יעלו למנין ז' יע"ש. מלבד שלא נתפשט' הורא' זו וקוראים הרבה עולים בהפסקות רבות. עוד זאת הא עכ"פ קראו הרב' בס' היום כמובן. ונמצא שהמשלים בא לקרות בס' ר"ח כמדובר. ואמטו להכי עלה על לב דכיון שקראו ז' גברי בס' הא' לא הי' צורך להוציא אחר לקרות בר"ח בפרט שהעול' המשלים הוא מהנוספים על מנין ז' וכדאמרן. והשתא עלו דברי הרב ז"ל בדקדוק כי מה יושיענו מה שקראו ק' גברי בס' הא' כיון שעדיין לא נשלם חובת היום בקריאת כל פ' ר"ח שצריך לסרותה כולה בס"ת הכשר. וזהו שכתב אעפ"י שקראו ז' גברי וקראו א"ך פסוקים כיון שעדיין חסר חובת היום כלומר שבס"ת זה שקורא בו פ' ר"ח ונמצא מוטעה ודאי שצריך להוציא אחר. ואל תשיבני ממאי דנקיט וכליל בהדייהו ד' פרשיות. כי מלבד דאיכא למימר שגם בשבת שקלים יוכל לבא מציאו' זה להוציא ג' ספרים וכמתבאר בדברי מרן ז"ל סי' תרפ"ה. גם כשחל ר"ח בשבת איתיה נמי בכה"ג כמובן. עוד זאת מצינו למימר דנקטינהו לענין עיקר הדין דבפרשיות חובת היום עכ"פ צריך להוציא ס"ת אחר והוא מ"ש בנדפס בשכנה"ג אות ה' משם הרשב"ץ ז"ל. וכעת היא מוצאת בתשובותיו ח"א סי' קל"א. את כל הדברים האלה נלפק"ד דהכי הוה גופא דעובדא. והשתא הנה נכון מה שסיים הר"זל ומה גם בנדון שלפנינו שאין צורך להוציא ס"ת אחר שכבר עומד בתיב'. ואין נסת"ר מחמת"ו מאשר כתב בשיירי אות ה' כמו שהקש' הרב יד אהרן נר"ו דשניין דא מן דא דהתם בשיירי הוה עובדא שנמצא טעות בס' הא'. ואמטו להכי כתב שצריך להוציא אחר מההיכל ולא יקראו בס' הב' שעומד בתיב' וכמו שהרחבתי הדבור למעל' בטעם הדברים. ונדון דידיה הכא הי' כעין נדון דידן שנמצא הטעות בב' ואזיל ליה טעמא דאין גוללין וכו' וכדאמרן. ומש"ה כתב שיקראו בזה שעומד בתיב' שהוא הס' הא' שקראו בו פ' השבוע וכדבר האמור. ונמצינו למדין מדבריו ז"ל לחלק בכה"ג וכמש"ל. גם בדרך הזה שפירשתי בדבריו ז"ל אזדו להו ערעורי דברים שהקש' עליו הרב מהרש"ל ז"ל כמבואר ומקום הניחו לי מן השמים. ואגב אורחאי בהאי ענינא נסתפקתי כדת מה לעשות בשבת שיש בו ג' ספרים שקורין ששה גברי בפ' השבוע כנודע. ונמצא טעות בקריאת הז' אחר שקרא ג' פסוקים בהכשר מי נימא דע"כ לא קאמר הרב ז"ל שמשלים בס' הפסול אלא דוקא בשביעי שכבר נשלמו הז' עולין והיינו בשבת דעלמא כמובן. אבל בששי כה"ג יורה יורה הרב ז"ל שצריך להוציא אחר להשלים קריאתו בהכשר. או דילמא כיון דהז' הרי הוא מוכן לקרות בשל ר"ח בהכשר ונמצא דששי דשבת זו במקום ז' דשבת דעלמא קאי. ואף כי בפ' השבוע אכתי לא נגמר מנין העולין. מ"מ כבר נגמרו מנין הפסוקים בהכשר. ויעלה בידינו ז' עולין בהכשר בצירוף מה שקרא הששי ג' פסוקים או יותר בהכשר ואין צריך להוציא ס"ת אחר להשלים בו קריאת הששי וכעת לא ראיתי גלוי לזה. ולפק"ד הסברא נותנת דהוא הדין והוא הטעם ואין מוציאין ס"ת אחר. (מידי עוברי בקורא להגיה ידי לעושיהן הכותבי"ם מלו"ת אר"ש אשו"ר ברהטי"ם דהו"ל להרב לזכור מ"ש הרב שיירי על הרב מהר"ם מלובלין שהי' מנהגם לקרות עשרה ותרגמה הרב שיירי דאפי' יש ס"ת אחר כיון שקרא ז' סגי עם שיש לחלק הרב'. ואגב אומר דמה שכתבתי אני בעניי במחב"ר אות י"א על נדון שהי' הסכמ' בחרם לעלות ח' ונמצא טעות בז' ונהגו בהוראת הרב כנה"ג והבאתי ממהר"ם מלובלין ע"ש. לאו שמא מתיא דלפי האמת מהר"ם מלובלין סבר הפך הרב כנה"ג. ולפירושו של הרב כנה"ג בדברי מהר"ם הנזכר אפי' שהי' ס"ת אחרת. וכפ"ז מה שכתבתי שם והכי משמע מדברי מהר"ם וכו' כבר הרב מהר"ם זכות וכו' אינו מכוון דלדברי הרמ"ז מהר"ם הפך הרב כנה"ג. ונדון שלנו הוא שנהגו בעיר ההיא כסברת הרב כנה"ג. מ"מ מ"ש שם דיוד' הרב כנה"ג בנ"ד דאיכא חרם. הנה אמת נכון. וכן נרא' לדעתי הקצר' בנדון זה שנסתפק הרב המשיב. דיוציאו ס"ת אחר כיון דהטעות הי' בששי ולא קראו חובת היום שהם ז'. הפך מאי דסבר הרב המשיב ודוק כי קצרתי). את זה חזיתי לעמוד בענין זה. והנרא' לפי קצורי אמרתי אחוה דעי. הצעיר חיים מודעי:
סעיף ב
אחרי מופלג רבות בשנים למעל' מעשרי' והוא באחד כי באתי אל הארץ הזאת היא אזמיר יע"א. שנת אלה המצו"ת לפ"ג. אתא עובדא בשבת ור"ח שנמצא טעות בסדר היום אחרי קרו"ת הז' ג' פסוקים בהכשר. והוריתי בפשיטות הוראת מארי דאתרין הרב החבי"ב ז"להה. אשר פשטה הוראתו מימות רבי עד היום הזה והדת נתנה וטבעתה קבועה כדרבונות וכמסמרות נטועים שאין צורך להוציא ס"ת אחר להשלים פרשת הסדר כי אם יגמרו במוטעה ולא עלתה על לבי נסת"ר מחמת"ו הן הן הדברים הנאמרים ז"ל בכ"י טוב. כי לפק"ד מאי דפרישנא בהו לימים שעברו דהתם איירי בנמצא בשל ר"ח ביום שהז' קורא בו וכמש"ל הנה אמת נכון הדבר. ולא תברא כלל להיכא שנמצא טעות בא' אחר קר"את ג"פ בו העולה ז'. ואחרי כן ימים מספר הוגד אלי כי מורי הרב המופלא כמהר"ח אבואלעפיא ב"ד ז"להה הור' בנדון כה"ג בשבת שהי' בו ב' ספרים ונמצא טעות ב א' בקריאת הז' אחר ג"פ שצריך להוצי' אחר להשלים בו פ' הסדר. ואמרו לו שטעמו מהני מילי אשר נמצאו בכתב למרן החבי"ב ז"ל אשר לפי פשטן נרא' דמחלק הרב ז"ל בהוראתו בין שבת שאין בו כי אם ס' אחד לשבת שיש בו ב' ספרים. ואנא תלמידא נוראות נפלאתי על שמועה זו ולא אדע שכו"ל דעת עליון כי מלבד שאם הדברים בספר החתום הן כפשטן דבנמצא טעות בס' א' איירי. הרי זה טעו"ן קבא דקשי"תא כאשר הקשו ה"ה מהרש"ל ז"ל והרב יד אהרן ז"ל תו נחזי אנן מה שורש דבר נמצא בהך דינא ומאין הרגלים לחלק בזה וכי הרב החבי"ב ז"ל חק נתן ולא יעבור. והלא עיקר הוראתו ז"ל שם לו מילתא בטעמא מכיון שכבר נשלם חובת הקריא' של הפ' מדינא בקריאת א"ך פסוקים לז' עולין. ושאר קריאת כל הפ' אינה אלא מנהג כי נמצאו מקומות שקורין את התור' בג' שנים משו"ה אין צורך להוציא אחר ויגמור כל הפ' בספר המוטעה. וכמתבאר בדברי קדשו באורך וברוחב. אם כן איפה מה נשתנ' היום הזה אשר בו ספר ב' לקריא' חובת היום כר"ח או חנוכה ודכוותיהו דכל חד מנייהו מהני פרי ספרי לחודיה קאי ומפסיקין ביניהם בקדיש כנודע. מה מקום לומר דבכ"הג ס"ל להרב החבי"ב ז"ל שצריך להוציא ס"ת אחר להשלים בו פ' הסדר. ואם יאמר היום שיגמור הפ' בס' המוטעה עם הז' וככל שבת דעלמא ואח"ך יעל' המפטיר ויקרא בס"ת הב' מעין ברכותיו מה יהי' רעה על הארץ. כי בודאי אין דברי הרב החבי"ב ז"ל חקי חיים בלי טעם ואדרבא חזינן ליה למר הרחיק מאד הוצאת ס"ת אחר במקום שאין צורך לו ויהיב טעמא משום פגמו וכו'. גם ה"ה מהר"ש אלגאזי ז"ל הובאו דבריו בשיירי בהשמטות דף קל"ט כתב טעמא אחרינא כמ"ש הפוסקים שעכשיו אין לנו ס"ת כשר כדי לבייש זה הס"ת ללא צורך יע"ש. ואלמלא דברי הרב ז"ל בעיקר הוראתו דמפורש יוצא דקאי בשבת דעלמא הי' מקום לחלק את השוין ואדרבא כלפי לייא יש סב"ר לומר דבשבת שיש בו ס' ב' לקריאת המפטיר יש מקום להוראתו ז"ל דאם נמצא טעות בקריאת הז' בראשון אחר שקרא ג"פ שאין צורך להוציא ס"ת אחר ויגמור במוטעה. בשגם אין נגרע מזה דבר למפטיר שהרי מקומו מושכ"ר לו לקריאתו בס' ב' כמובן. מש"אכ בשבת דעלמא כי כאשר נאמר כהוראת הרב ז"ל תבנו בתשלומי קריאת המפטיר שאינו עולה כלל. והנה מקום להעלות על לב דאף שכבר נגמר החיוב בקריאת הז' ג' פסוקים בהכשר. הנה נכון לאפוקי ספר' אחרינא בעבור המפטיר אשר הרשב"ץ ז"ל אין ולאו ורפייא בידיה. ומאחר דחזינן דאף בשבת דעלמא אמרה הרב החביב ז"ל הדברים ק"ו שיהי' הדין כן בשבת שיש בו ס' ב' למפטיר. ואחר עו"רי בהך סברא אורו עיני דחזינא נה בדברי הרב בית דוד ז"ל בח' א"ח סי' ח"ן בתשובתו הא דהוה אזיל ומורה כהורא' הרב החבי"ב ז"ל שכתב כן על מה ששמע שרבני שלוניקי ז"ל חלקו על הוראת הרב ז"ל ולחלק יצא בין ב' שבתות דלעולם לא נחלקו אלא על שבת שאין בו ס' ב' למפטיר יעש"ב. ומינה נובין ונדון לדידן השתא הכא דנהגינן כהוראת הרב ז"ל אף בשבת דעלמא דאתיא בק"ו שנדון כן בשבת שיש בו ס ב' וכמדובר. ואם הלכה זו אך בחלקו"ת חקת התור' היא קבלה נקבל ואם נדין יש תשובה דמעולם לא אמרה הרב ז"ל שפת חלקו"ת. וביאר דבריו שבכתב הן הנה כדפרישנא להו בעניותין למעל' וממילא רויחא לתלמודא ודינא יתיב דאין לחלק בענין הוראה זו בין שבת דעלמא לשבת שיש בו ב' ספרים נמצא טעות בא' בקריאת השביעי ותרוייהו כ' הדדי נינהו שאין להוציא ס"ת אחר. וכדבר האמור. ומאן יהיב לן מעפריה דמרן מהרח"א ז"ל ונכחלינהו לעיינין דאלו וכינא לדון לפניו בקרקע וחיים ביד לשון מדברת הדין פירושא דידי בדברים שבכתב ברי לי דהוה מודה לי והוה אמר ישר כי אהבת עולם אהבני איש"י כאב את בן ירצה. גם אלה דברי הצעיר חיים מודעי:
סעיף ג
השתא הכא בשלהי ש' מרפא לשון עץ חיים. אור נגה כלי מחזי"ק ברכ"ה לממית בתור' רב יו'סף סיני ור"בה עוקר הרים הי"ו ותבט עיני בשור"י דרך קשת"ו על אשר ראו עיניו בספר אגורה באהלך לחד מינן שלם בלימודים יושב אהלים הי' כי צדי"ק עת"ק הכתוב לחיי"ם אפס קצהו בפירושא דהני מילי מחיים מרן החבי"ב ז"ל כי הובאו בס' יד אהרן ז"ל וארד להצילו ממה שהקשו עניו מארי דאתרין מרן מהרש"ל ז"ל בגליונו והרב יד אהרן ז"ל דאברא ודאי לפי המובן כפשטן של דברים כל רואיהם יכירום כי קשים הם מכמה אנפי ועמיתנו מעין הברכו"ת הי"ו חזא בהו תיוהא. והגם דלא מס ק בשמא ונעל' דבר בשם אומרו שם קטן משם גדול חיים שנים ולא זכר מי בעל דברים המגיד לו את כל אלה או אם רה"ק הופיע בבית מדרשו מרחוק לדעה. הלא הבן יקיר לו הי' גנה סודו נגד בני אדם מבטן מי יצאו הדברים. כי על כן באתי לחזות בנועם את כל דברי י"וסף הי"ו והיד כותבת מה שתעלה מצודתי להשיב על דבריו. והלא מראש מלתי אמורה וסדר זמנים יוכיחו כי קדם ידעתי הוראת מורי הרב המופלא מהר"ר ח"א זל"הה רבות בשנים טרם באי פה אזמיר יע"ש.
אנכי עשיתי אר"ש בפירוש דברי מרן החבי"ב ז"ל ככתוב למעל' הן הנה היו עזרתה לי להוראתי אשר הוריתי מאז בהיותי בקושט"א בנמצא טעות בס' ב' שאין להוציא אחר מההיכל כי אם יקראו בס"ת הא' אשר נקרא בו סדר היום ולחלק יצאתי מהוראת הרב ז"ל בשיירי אות ח' לנדון דידי כמדובר. ואח"כ כבואי פה הוה מאי דהוה מהוראתי וידיעת בית רבי ז"ל. וחל עלי חובת ביאור זאת שנית נבל יחשדוני כתלמוד חולק על רבו כדקרי לי רב ברכות ה"י חלילה לי מעשות זאת. הלא מעתה אשימה עיני בתעל"ת הברכ"ה יסע קדי"ם רב עוד יוסף חי השי"ב על דברי הרב החבי"ב ז"ל בהני מילי דכתיב' ודלפי פשטן דמיירו בנמצא טעות בא'. ממ"ש איהו ז"ל בשכנה"ג בהקשותו לדינו מתשו' הרשב"ץ ז"ל. ופלפל בחכמ' בכונת דברו אחת משתים והנה הוא צוד"ה דלכל חד מנייהו זו היא שקשה להרב ז"ל. וכשאני לעצמי אמינא כי מה דפריש מר אגב דוחקה הנה הוא נפק"ד רווח'. להאי ויציב ונכון בכונת הרב ז"ל. כי כאשר הרשביץ ז"ל פנה לסובב ואמר מר ואי איתא להך סבר' ליתא אלא בקריאות המפטיר שבכל שבת וכו' טפי הו"ל למימר דאי איתא להאי סברא שאין צריך להוניא אחר. לא נפלאת היא בשבת דעלמא כשנמצא הטעות אחר קריאת הז' ג"פ כמובן. ולזה ישב הרב ז"ל דדינא דחוזר קמ"ל. וזה ברור אצלי וממילא נפקא חזות קשה לפשט הדברים אשר כתב בכת"י וכאשר כתב הוא נר"ו אלא דאעיקרא מחוורתא כדמסיק נר"ו דליכא למידק מהני מילי דהרשב"ץ כלום כי הוא ז"ל פליג ותני בדינא דמפטיר גופיה אשר נשאול נשאל מליו כמבואר. ודברים המצודקים הם. ואגב אורחאי אין מדרש בלא חידוש חי"ים עדבר דאי איכא לאקשויי מדברי הרשב"ץ ז"ל על עיסר דינו של הרב החבי"ב ז"ל זו היא שקשה מראשית בכורי אמרי קדוש שכתב ז"ל בפרשיות אין ספק שחייב להחזיר שהרי חובת היוה היא וכל שהיא חובת היום בס' מוטעה לא אפשר ואין בין קריאת סדר היום לקריאת חובת היום לענין זה כלום דדא ודא חדא היא לענין חיובא ואדרבה יש צד חמור בקריאת חובת היום משא"כ בקריאת סדר היום וכו' יע"ש. ואי איתא לעיקר הדין של מרן החבי"ב ז"ל שאחר שקראו ז' גברי א"ך פסוקים בסדר היום אין להוציא אחר ויגמרו הפרשה בו היכי קאמר ז"ל שאין ביניהם לענין זה כלום. והלא איכא ביניהו טובא מתוך חומרו במלתא דטעותא גופא דקאי בה כי בקריאת חובת היום צריך לקרות בס"ת הכשר כל מאי דתקינו חז"ל האמור בפרשה ואפי' נמצא הטעות בפ' אחרון בעי למיפק ולמקרי בספרא אחרינא וכדיניה ז"ל דקריא' חובת היום במוטעה לא אפשר וכתבו משמו הרב ז"ל בשכנה"ג ונלמד ג"כ מדין הכלבו ז"ל בפ' פרה כנודע. ואלו ואלו בקריאת סדר היום כיון דקרו א"ך פסוקים לז' עולין בס"ת המוחזק נכשר תו לא מפקינן אחרינא וגומר הקריא' במוטעה. ואף שנאמ' שמה שהשוה אותם והיו לאחדים היינו לענין חיובא דוקא כמו שמבואר בדבריו. מ"מ הרי יש ביניהם כל דפריש לענין זה לפי הוראת הרב החבי"ב ז"ל והו"ל לפרושי דלא דמי אהדדי לכולא מלתא וכדאמרן. ואי הוה קאמר הכי הוה אתי ליה שפיר מאי דאייתי בתר הכי צד חמור בחובת היום משא"כ בסדר היום כי היא היתה ראיה וגם דמ"ו לדינא דטעותא כמבואר. לא כן השתא כי מתחלה עשאן גורן א' שוין בשיעוריהן ואח"כ עמד וימודד אר"ש כחמור שבה כמובן. ומדלא קאמר ז"ל ככל הדברים האלה ואדרבא קאמר שאין ביניהם כלום לענין זה יש להוכיח דסבור ז"ל כי גם בס' היום בעי למיקרי כלא פרשתא בס' הכשר וכל בתר אפכא מה רא' הרב החבי"ב ז"נ. והרי הוא כמבוא"ר דהכא לא שייך לתרוצו מאי דקאמר איהו ז"ל לאידך קושיא דדינא דחוזר קמ"ל. והדבר כעת צל"ת ובינותי בדברי כל האחרונים החולקים ה"ה הרב תורת חסד סימן רס"ז והרב פפ"א ח"א סימן מ"ג והרב גן המלך סי' יו"ד ושו"ת הרמ"ז סימן ל"ו והרב בית דוד א"ח סי' ט" והרב פרח שושן כלל ב' סי' ג' ולא אשכחנא בהו שעמדו בזה. והדין עמם דלא חזו דברי הרשב"ץ ז"ל אלא מה שהביא מרן ז"ל בב"י בקוצר ואין שם תחלת דברי הרשב"ן ז"ל שהעתקתי גם מרן החבי"ב ז"ל לא שלטה עינו הטובה בעיקר תשו' הרשב"ץ ז"ל כי לא נדפסה עד עתה בקרב שנים כנודע. ואנן דזכינן וחזינן להו ה"ן נסת"ר לדין הרב ז"ל, ומ"מ מאן ספין ומאן רקיע להורות משפט היכא דכבר הוקבעה הלכה זו דמרן החביב ז"ל:
שוב אשוב לדברי הרב עמיתנו ה"י כי ברכ"ה בו ידרוך חציו לגבי דידי. קדים אמר' שקשה בעיניו הך פירושא דיני. כי דבר זה הוא נדון הרשב"ץ ז"ל ומדוע לא הזכירו וכו'. ואחר הרואה דבריו אלה עפעפיו יבחנו כי רב הוא חיים ברצונו הש"ג ישי"ג ואשכח וטרי שקיל. והלא כה דברי דאי אנא הוה אמינא דאותו נדון אשר עליו בא כת"י הרב החבי"ב ז"ל הוא הי' בנמצא הטעות בס' ב' בשבת ור"ח ודכוותיה חנוכה או ד' פרשיות. מבואר הדבר שזהו בעצמו נדון הרשב"ץ ז"ל ולא הי' לו צורך לרב ז"ל לכתוב בזה אפילו שתי אותיות כי אין כל חדש וכבר מילתיה אמורה בשכנה"ג במ"ש וז"ל ולפי זה דוקא בשבת אם נמצא וכו' אין להוציא ס"ת אחר אבל בי"ט וחה"מ ור"ח וד' פרשיות צריך להוציא ס"ת אחר עכ"ל והרי הוא כמבוא"ר דבנמצא טעות בב' הוא כשחלו אלו בשבת חוץ מי"ט כמובן. גס בחה"מ ור"ח בין בחול בין בשבת כמבואר. גם מדבריו ז"ל מפורש יוצא כי באותו פרק שרטט וכתב תשובה נצחת בענין זה כלפי המעוררין למנוקפין על הוראתו ובראש הומיות תקרא לכל באי שער עירו. ואם כן מה בא לחדש דבר מעתה אשר במאמרו אם כתבתי אני וכו' והלא כבר מילתיה אמור' ודעת שפתיו ברור מללו כי בכל קריאת חובת היום בס' ב' צריך להוציא אחר ולקוח הוא בידו מתורתו של הרשב"ץ זלה"ה ומי שם פה לאדם לחלוק בזה. וליכא למימר כי שכנגדו חלוק בזה הוא הי' מהחולקים בעיקר הוראתו דהא מבואר הדבר שאין דבריו אלו מספיקין להשיב אמרים אעיקרא דדינא ואולם מאי דפרישנא בהו בעניותין הנה מקום סברא כל דהו אשר יעלה על לב איש לבלתי הוציא ס"ת אחד. בשגם הקור' בו הוא העולה הז' ממנין שעולין לסדר היום ועלתה דעת שכנגדו כי כמות זה בסדר היום לפי הוראתו כקרא יהודי הז' ג"פ בהכשר מסתיים ה"ה נמי בהא בקרותי הז' בפ' ר"ח שכיון שקרא ג"פ דיו. ולזה השיב הרב ז"ל תשובתו הרמת"ה אם כתבתי אני וכו' כמובן. ולא הוצרך להביא ראי' לדבריו אלה מדברי הרשב"ץ ז"ל אף כי מנ"ד מארי דהאי שמעתא מאחר שאין זו מוציא את הטועה בדמיונו אשר חשב מחשבות לדמותו לז' הקורא בסדר היום וכמדובר ונתחוורו דבריו כשמלה והיו נכונים ופטיר ועטיר מן ערורי. ומעתה עין רואה תחזינה מישרים דאזדי להו שאר דברי הרב המשיג הי"ו שאלו הי' מביא דברי הרשב"ץ ז"ל לא הי' משמיט' מהר"ש הלוי ז"ל וכו'. ואתמהה מי גבר שלא ראה מאורות אמור יאמר כי בדנא כתבא הי' מתבאר מתוכו בפירושא או מכללא היכי הוה עובדא. ויחשוד לה"ה מהר"ש הלוי זל"הה בדבר השמי"טה שמו"ט. וקושטא דמילתא לפק"ד מהידוע כי הרב החבי"ב ז"ל על כל מעשה תקעו וגבורתו עוד לו עט סופר מהיר כאשר עין רוג"ל הוא יראה מתשו' כת"י אשר יש בהם הרבה מאד ארוכות וקצרות ועל כל דינא רבא ודינא זוטא לא השיב ידו מלכתוב על הספר ובדיו ויהי כאשר הי' הי' מעשה זה ובעי מאי דבעי למימר דאף בכה"ג הוראתו אמורה. כתב בכתב ידו ז"ל ב' שורות הללו למי שעלה על דעתו כן מבלי הזכיר גופא דעובדא ולשנו"ת את הידוע ביניהם ולא הוצרך לאתויי שום ראי' למילתי' את אשר כבר עשהו בעט ברזל גלוי לכל העמים על כן דבריו באו קציר האומ"ר למי שכנגדו כאמור וה"ה מהרש"ל ז"ל אשר כתב עליהם בגליונו לפום ריהטא. אין למדין מהם הלכה למיעבד עובדא דמאן לימא לן כי תקע יסודותיו בדברי הרב החבי"ב ז"ל הללו להורות משפט דבשבת שיש בו ב' ספרים ונמצא טעות בא' דלא אמרה הרב ז"ל בזו הוראתו וצריך להוציא אחר. ואדרבא יש להוכיח מהם בתר אפכא ממ"ש ז"ל. גם במ"ש שעדיין לא נשלם חובת היום מ"מ כבר נשלם חובת הס' הא' במה שקראו ז' גברי א"ך פסוקים עכ"ל. הנך רואה דעת עליון דאף בכה"ג לא ניחא לי' לומר דמוציאין אחר משום שהוא שבת שיש בו ס' ב'. ודון מינה שאף שבפירושן של דברים לא עלה בלב טהור כמו שפירשתים בעניותי. מ"מ לענין דינא תנא דמסייע לן הוא. וממוצא דבר יראה הרואה כי שאר דברי הרב המשיג הי"ו אשר עם נביאים נבא או אחורי תרעא הוה קאי והוא עד או ראה כי על מבוכה זו ישב הרב גדול הדור ולא ישר בעיניו לפרש כן ותפס הדברים כפשטן דאיירי בס' א' ואף כי קשים הם וכו' ככתוב בד"ק אין לי צורך להשיב עליהם והעיני בשר לו עפעפיו יבחנו. ואולם מ"ש עוד כדברי המכרי' וז"ל דמאחר דאעיקרא סברא זו רבו עליה א"כ בעיר שנהגו כותיה תסגי לן במלתא דפשיט' אבל לא במאי דאיכא ספיקא כה"ג והגם שדברים קשים הם אית לן למיעבד כחולקי' שהם רבים ונכבדים עכ"ל. הן קדם אנא דאמרי אשר לא כתורתו כתב ה"ה מהר"ש אלגאזי ז"ל כי הובאו דבריו בסוף שכה"ג דף קל"ט אשר כתב בנדון זה כסברת מרן החבי"ב וההוא אמר דכיון דאיכא ס"ס אין לנו להוציא ס"ת אחר יע"ש. ומינה נובין ונדון לדידן יושבי אזמיר וכל מקום שקבלו לנהוג כסברא זו והוקבעה הלכה זו לעשות כן. וממילא אזדא לה הספק הב' של הר' מהר"ש אלגאזי זל"הה אם כנים הם דברי המכריע בעשותו הך ספיקא חדתא הרי חזר הדבר לכמות שהי' בתרי ספקי ועל כרחין לומר כאשר הור"ה גבר המלך שלמה ז"ל שאין להוציא ס"ת אחר. ובר מן דין יש לצרף לזה ענין ספק ברכות להקל מן הידוע כי כאשר משלים הקריאה בס' הפסול אינו מברך לאחריה ברכת התור'. ואם יוציאו ס"ת אחר וישלים בו הקריא' מברך לאחריה כנודע ובאנו לספק ברכות. אלא שמדברי הרדב"ז ז"ל בשניות סימן רכ"ט נרא' כי זו אינה משלנו. ויש בזה אריכות דברים עתיקים בספרן של צדיקים קמאי ובתראי ז"ל לא עת האסף מאין פנות. ואף למה שערערו ע"ד מהר"ש אלגאזי ז"ל הללו. שני המאורות הגדולים ה"ה הרב בית דוד ז"ל בסי' ט"ן והרב פרח שושן ז"ל בדף א"ך מלבד כי מקום יש בראש לקיים דברי מהרש"א ז"ל. עוד זאת דהשתא מאחר שהוראת הרב ז"ל הלזו בשבת דעלמ' בכל מקום אשר קבלוה הרי אסרו עליהם הוצאת ס"ת אחר בלתי צורך משום פגמו וכו' וכמ"ש הוא ז"נ גם מטעם ה"ה מהר"ש אלגאזי ז"ל שכתבתי למעלה. גם הנשר הגדול הרשב"ץ ז"ל בתשובה הלזו כאשר פקפק בדין המפטיר בשבת דעלמא כתב דכי היכי דאמרי' בגמרא דאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור הכא נמי לא מטרחינן להו לצבור' לאפוקי ספרא אחרינא ויקראנה ע"פ או בספר פסול וכו' עכ"ל. ומדברי כולם נלמוד דבכל גוונא טפי עדיף שלא להוציא ס"ת אחר א"כ היכי ניקום ונעביד בשבת שיש בו ב' ספרים להוציא ס"ת אחר. ונתלה עצמנו בדברי ספר החתום כי כלה מקשה ונעשה מהם ספק ונאמר להוציא ס"ת אחד מבלי טעם והפך הסברא כאשר כתבתי למעלה מדברי הרב בית דוד ז"ל. הא ודאי לא שמיע לי ולא סבירא לי. ואין זה דומה לפשרת הרב פרח שושן ז"ל כנודע. הגם כי פשרה זו לא פשטה ולא קבלוה במקומות הנוהגים לעשות כהוראת מרן החבי"ב ז"ל. ומ"ש שרבים ונכבדים חלוקים על הוראת מרן החבי"ב ז"ל מלבד כי אין בו מועיל לאתרי דנהיגי כוותיה וקיימו הוראה זו כהל"מ. עוד זאת כי הלא גם בנו הן רבים עתה דאזלו ומודו כהוראת הרב ז"ל ה"ה הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל וה"ה מהר"א לפפא ז"ל כאשר העיד בנו הרב החבי"ב ז"ל. גם כל אמבוהה דרבנן ותופשי התור' אשר היו בדורו בעיר הזאת אזמיר חזרו והודו לו וכמ"ש בשיירי. גם רבני עיר גדולה קושט"א יע"א הסכימו לסברתו כמ"ש ז"ל בכנה"ג ובשיירי. וגם אנכי מעיד היום שבהיותי גר שם חזי הוית שפשט המנהג כהוראת הרב ז"ל. ושמעה אזני מפי זקן שקנ' חכמ' והעושר והכבוד בנן של קדושים ז"ל העד העיד בנו כי נמצא בבה"כ אשר הי' שם רב תנא וגדול ליהודים מר יהודאי גאון ז"ל ואירע שנמצא פסול בס"ת אחר קריא' הז' ג"פ והחזן רצה להוציא ס"ת אחר ויגער בו הרב ז"ל ויאמר לו כלשון הזה בקושט' קבלו עליהם הורא' מהר"ר חיים בנבנשתי ז"ל שלא להוציא ס"ת אחר. וכן נעשה שגמר כל הפרש' בס' המוטע'. ודלא כעדות אשר כתוב בס' מעם לועז בפ' בראשית דף י"ג ע"א. ומאחר עלות את כל אלה בין תבין כי אין הכרעתו מכרעת.
כללא דמלתא אחרי התאבקי בעפרו"ת זהב קבר"ת ארץ מורי הרב המופלא מקור חיים זצ"וקל דלא ידענא לכוין אמר"א ולא זכינא לשמוע ארשת שפתיו בהלכ' זו. לית אנא מוביד סבר"י אשר דברתי עד הנה בארשו"ת החיים כי גם בשבת שיש בו ספר ב' ונמצא טעות בראשון. עלינו להורות כהוראת מרן החבי"ב ז"ל בכל שבתות השנה וכל כי הני מילי לימרו משמאי. ועיין להרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' י"ט בהתנצלותו על אשר כתב נגד הריב"ש ז"ל יע"ש. ויעויין בשו"ת הרדב"ז ז"ל בשניות סי' תצ"ה. המלמד אדם דעת. יורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו על הדין ועל האמת קריאת הגבר מגעת. הלא כה דברי מעלה ארוכה לכוין את ההלכ' אשא דעי. הצעיר חיים מודעי: