אור ברסלב

חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן יט

סימן חי

בלקיחת אלמנה לאשה אם יש לפקפק אי מצא אשה מצא טוב ויפק.

אשר דרשתני אביע אומר על נשואי אלמנה כי שמעת דיש נזהרים ולא ידעת למה כי הכתוב לא אסר אלמנה אלא לכהן גדול אבל כהן הדיוט הגם דמוזהר בגרוש' ואינך שרי באלמנה וק"ו לישראל ושכמ"ה.

תשובה לא מחכמה שאלת על זה וישמעו אזניך מה שפיך מדבר ראה אתה אומר דיש מהרים וגמר אומר שאינו אסור אלא לכ"ג. ומה ענין זהירות לאיסור דמן הדין ודאי אלמנה מותרת אפי' לכהן הדיוט ומרבית העם נושאין אלמנה ואין מוחה ואין פוצה פה ומצפצף אמנם פ' ערבי פסחים אמרו דר"ע ציוה לרשב"י אל תבשל בקדרה שבישל בה חבירך ואמר רב פפא בגרושה בחיי בעלה דיש שם ד' דעות ואי בעית אימא אפי' אלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. הרי דהגם דמותר ציוה ר' עקיבא שלא לישא אלמנה והוא עצה טובה. ומעין דוגמא אמרו ביבמות דף מ"ה דהגם דרב סבר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לא רצה לתת לו בתו משום זהירו' הגם דהתם איכא טעמא דמעלה עשו ביוחסין. אמנם דע שעל פי הזהר הקדוש כמעט היא סכנה לישא אלמנה כמבואר פ' משפטים בסבא קדישא והי' טעמו כי יתן את רוחו ורוחא דשבק בה בעלה קמא מתגרין זה בזה וזמנין דנצח קמא. ושמעתי ממקובלים דתוקף הסכנה הוא בתריסר ירחי קמאי שמת בעלה. ובעיני נראה כי יש ליזהר שלא לישא אלמנה כלל. והגם דאמרו שדברי חלומות לא מעלין וכו' הרי כתב הרשב"ץ בתשובה דיש לחוש מיהא. ואגיד לך מה שאירע בזה זה ל' שנה והותר שהייתי אני הצעיר במדרש הרב החסיד המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה עם רב אחאי גאון הרב המופלא ח"ק במהרי"ט אלגאזי נר"ו ובא לפנינו רב אחד חסיד אשר נשא אשה זה שלש שנים והיא היתה אלמנה מרב חסיד קדוש זלה"ק ובתחילה נשאת עם בחור אחד ושהה עמה קצת ומת במגפה ואח"כ נשאת לזקן אחד ומת ואחר כמה שנים נשאת לרב קדוש הנז' ואחריו נשאה הרב אשר בא לפנינו ההוא אמר שחלם שבאו לו ג' בעלי אשתו. והזקן לא היה אומר כלום והרב הי' מוחל לו. אך הבחור התריס כנגדו ואמר שרוצה לדון עמו בדיני שמים ונתפעל מאד מחלום זה ושאל שאל מהחסיד מהר"ש וממני שנחרים להבחור הנז' שלא יתבענו לדין. וענינו לו כי מי הוא זה אשר יחרים לשואל דין בשמים וכמעט לא ניתן לישאל ופייסנוהו להרב הנז' כי יראנו ליטפל בזה. ולא היו ימי' מועטים ונפטר הרב החסיד הנז' וחל"ש. ובו בפרק נצטערנו מאד על ענין זה. ואמרנו כמה גדולים דברי חכמים. ואם נפשך לומר מאחר שנשואי אלמנה הוא סכנה איך התורה התירה ולא אסרה אלא לכ"ג והלא דרכיה דרכי נועם. יש לומר דמימי עולם נושאין אלמנות וכך נהגו שנות דור ודור. והתורה חידשה לאסור לכ"ג לבד. ועוד דכמה שנושאין אלמנה חיים וקיימים במזלם בריא ורוחא קמא נדחה. ועוד דהגם שרוחא קמא חזק הוא ממנו. אם יש זכות גדול אלים לאפקועי ההוא רוחא קמא ולא יאונה לצדיק כל און. וכיוצא בזה תריץ יתיב הרב פרי חדש י"ד סי' פ"ג ס"ק ד' לחקירת רופא להרב מעדני מלך כי יש דג שיש לו קשקשת והוא סם המות וע"פ כלל רז"ל כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר יבואו לאוכלו ויאכלו סם המות ואיך התורה מסרה סימן שימשך נזק ומיתה. ומסיק הרב פר"ח שהתור' התירתו לרוב התועלת הנמצא בו אחר הוצאת הארס ויש בסמים ועשבים מינים ארסיים וכלן התירתן תורה ופושעים יכשלו בם וצדיקים ימלטו מהם כדכתיב לא יאונה לצדיק כל און עכ"ד. ואפשר להוסיף קצת שבזמן שנתנה התור' כבר הי' מפורסם לחכמי הטבע שהיו אז חכמים גדולים שהדג ההוא סם המות ויש תקון להוציא הארס ומש"ה התור' התירתו כי מודעת זאת שהיו בקיאים בז' חכמות. אלא שאח"כ שכחו עיקרי החכמות או קצתם וחזרו ויסדום ברב החקירה ושקידת העיון ונחזור לעניננו שהאלמנות מימי עולם היו לאנשים וכמה חיים. וצדיקים או בזכותם ינצלו או לא ישאו אותה שלבם ימאן לקחתם. ומה גם דאי התור' אוסרת לאלמנות יהיו איזה מהן יוצאות לתרבות רעה ולכן הותרו. אמנם מדברי הסבא קדישא ומאשר כתבנו מבואר דלא יכנס בסכנה ויעשה בנפשו שקר ככל הדברים אשר ראו עיניך. הראת לדעת דהנזהר לישא אלמנה טעמו ונימוקו עמו ולא סגי כשעברו י"ב חדש. ולא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעהן ולא לפרסמם והנח להם לישראל ושומר פתאים ה' ורבים שתו והאריכו ימים ושנים. והן מפלאות תמים דעים. ויען ידעתיך בשם כי ירא אלהים אתה ויודע ספר מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך בתווני דלבאי אוה למושב לו ללבי גליתי הרשום בכתב זאת צנועים חכמה נאם הצעיר מאד"ם העיר חיד"א ס"ט:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה