חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן חי
עמ"ש אני בעניי בקונטרס עין זוכר דף פ' עמוד ג'.
אנא זעירא בקונטרס עין זוכר. בקלורית לעין דף ע' סוף ע"ג שלוח הק"ן נוהג בארש וכתבתי על מ"ש הרב הגדול מהר"ש לאנייאדו ור"ו בספרו הנחמד לחם שלמה דף כ"ה להקשות על הרב כנה"ג סימן טו"ב מדברי הר"מ פכ"א דסנהדרין דקאמר עובר בל"ת דאשתמיט למר דכתב הרב ק"ס ודעמיה דעובר בלאו אסמכתא ע"ש באורך. והי' כראות הרב הגדול הנז' עלי עו"ן מ"ש אני הצעיר על דברי קדשו לפי רוב ענותנותו שדר לן שופריה הא דסקא. וז"ל אכתי לא איפרק הרב כנה"ג מקושיא שלנו כיון דהרמב"ם בספר מנין המצות איהו גופיה הוא הי' מונה לזה עם מנין המצות אשר לא תעשינה כמ"ש להדיא במצוה רפ"א דאזהרה שמענו ליושב על כסאו המשפט שלא לשמוע מאחר מבעלי דינין שלא בפני בעל דינו והוא אומרו ית' לא תשא שמע שוא והראה מקור דין זה מן המכילתא. וגם הוא הי' מונה והולך כל המצו' בתחיל' ספר היד ומכלל"א אתמר מנא הא מילתא מצוה רפ"ח ובתחלת ספר שופטים סעיף ז"ך הזכירה מכלל המצות די מנ"א יתהון. והרב קרית ספר עצמו בתחילת ספרו שמעלה בזכור"ו לבי מצו"תא בהלכות סנהדרין מצוה של"ג מר הוא דאמר שלא לישא שמע שוא דכתיב לא תשא שמע שוא ובודאי דסתמו כפירושו עפ"י הכונ' שפירשו בה המכילתא והרמב"ם שלא ישמע דברי הבע"ד שלא בפני חבירו וא"כ מכל הצדדין קשיא למרן הכנה"ג ז"ל. ועוד אפשר דלא קאמר הק"ס ז"ל אלא היכא דאתמר עובר בלאו הוא דהוי אסמכתא אבל היכא דאתמר עובר בל"ת איכא למשמע מיניה ביותר דהוי דאוריתא דעדיפא מלאו סתמא ומי מפיס דדמיין אהדדי. ומה גם דהק"ס עצמו אח"כ כמעט ששינה את טעמו והדר ביה רב כיון דהוה סיים ואמר ואפשר דהוא ז"ל מפרש לילה זמן תפילין כשהיו מונחין כבר עליו מבעוד יום אבל להניחם אחר שקיעת החמה הוא אסור מדאורייתא וכ"נ מלשון הרב ז"ל עכ"ל וכיוצא בזה אפרושינהו אפרו"שי לדברי הרמב"ם מרן ז"ל בכ"מ. ואף דהרמ"ע תמיהא ליה מלתא דמרן אנן יד עניו אין לנו אלא דברי מרן ותלו ביה בוק"י בקי במילי דרביה הרמב"ם ז"ל. וכדו תהית על תמיהתו של הרמ"ע וחזאי עורב"י שיש לה ישיב"ה מילתא. ועל הכל שהק"ס ז"ל עצמו הסכי"ם ונפל לתוך פיו דלדידיה חזי וכמ"ש וכ"נ מלשון הרב ז"ל. ואנחנו לא נדע אמאי הרמ"ע לא קשיא לי' כדין וכדין על הק"ס ואדייה לגזוזי' על מרן ז"ל לבד. ומאי דמותיב מכתו"ר בספר"א נה"ר ברכי יוסף סי' ל' עליה דידיה דמרן הכ"מ דא"כ אמאי לא מנה הרמב"ם לאו זה דושמרת את החקה במנינא דליואי' ותיובתא קחזינא הכא אל"מא ל"ה מ"מ כבר הגאון הרדב"ז בח"ב מצא לה מקום פתו"ר ויעש לו מטעמי"ם וכמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל. ומאי ראייתיה בידיה כת"ר מהרדב"ז דפוס אשכנז שלא עמד טעמו בו והוא מהשנ' לאורו לא זכינו. ובכן אשא אל שמים ידי וכו' נאם נאמן בברית אהבתו ורחמנות"א דיליה בתווני דלבאי יתיב לנו לעינים אך עצמי ובשרי דורש שלומו והוא רפאל שלמה בכמהר"ר שמואל לאנייאדו זל"הה:
וזה אשר השבתי למעלת הרב גדול הנאמר נר"ו. רב תנא ומשפטיו עם ישראל ועל רבנן לאלפא אומנוון מפיו לפידים יהלוכו זקוקין דנורא זקו"ק לבא"ר ואיתיה להב"ה קשורה בנחלת. רב כח גברא רבא מפתח שפתיו משק"ל שני סלעי"ם שח ושח"ק ההרים הרמים כאלה נובלת. ה"ה הרב הגדול מעוז ומגדול סבא דמשפטים עטרה בראש כל אדם כמהר"ר נר"ו יפתח ה' את איצרו שלא תנעול דלת כי"ר:
אדחל"א אכרע אי חל"ת המדב"ר יעלה עמוד השח"ר שוחרי אל אל חי למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל ונחת שלחנו שלחן מלכים שהכפרי"ם מקדימין מר וקציעה נטף ושחלת. כי"ר:
הן בעודני מעוך וכתות ורפה ידים עת לחשו"ת כולי גופאי הוה עובדא וח"ש מביניתא דרישאי עד טופרא דכרעאי מגו דאתקצאי כמו חלא"ים אם יטעם עבדו את אשר אוכל צופה פני דמשק ערש צו"קת דוד צו"קה המדובללת זרחה השמש גלייה לדרעי' אור זרו"ע לצדיק השמש יצא על האר"ש המאור הגדול לממשלת. כתרי אותיות רפאי"ם יחשבו שבט"ו יתן ורפא ירפא הן הן החזירוני לנערו"תי תיירי' ואוקמיה ורוח נכון חידש בקרבי ויקח את המאכל"ת. וחול"ם הצע"ר כותש דכחיש חולאי וחליש לבאי היד כותב' לא החזיקה רק קנה זה איכא בינייהו רותתת לארץ נופלת. דין גרמ"א ידי לעושיהן ששהו את קיניה"ן לא נראת הקש"ת עד האידנא דרווח פורתא אתאן לתנא קמא ושורי באר"ש יכתבו שורו"ת לוכסן ואין התיב"ה קולטת זו מקולקלת. אף רוחי בקרבי תשיב תתפלא כי אחרי מי יצא מלך ישראל אחר אחד מבני פרעו"ש לא הגיע לג"מל אכן חציר כירק עשב זוהי עוללת. וענותו תרבני עשה אינו ישנו קטנתי איני כדאי לא תוכל האר"ש שאתו אר"ש מגדלת. ולא עוד אלא פירש מזיו שכינתו ומרום שבתו אל ארש הביט מילי דצעי"ר לישנא דמכניס הקונט' יעיר אזן אמרה קהל"ת. אנכי העירותיהו ילדות היתה בי ודברתי על הנביאים ואתייא מכללא על דברתי מלכי צדק בספרו הבהיר לחם שלמה לא יערכנו זהב ולא בכולייאר ולא בכובלת מתניתא דמר קמתנינא מאי דקשיתיה על הרב כנה"ג ח"מ סי' טו"ב איכו השתא אמר מר דאכתי לא איפרק דרב מפקי"ד הרמב"ם בס' המצות יכהן פא"ר מל"ת רפ"א וכתב פתיח"א עיליה בתחילת היד החזק' ובתחילת ס' שופטים אכפל תנא מצוה זו כפולה ומכופלת. איברא מלכא קושטא קאי קש"ט שנים עשר וזהו שקשה על הרב כנה"ג ואלו גדול אדונינו נר"ו השמיענו כזאת לפנים ער"ך לח"ם לא הוה מהדרנא אזכותא דהרב כנה"ג שהן העזרה ננעלת והנני יוסיף דגם ממ"ש הרמב"ם פי"ח לאו שאין בו מעשה כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמע שוא אינו לוקה אלמא דאורייתא הוא אלא שאינו לו דהוי לאו שאין בו מעשה ופטור ממלקות העומד במקום מיתה מנוולת והדבר הקשה על הרב כנה"ג שהוא עצמו בספרו דינא דחיי לאוין יו"ד הביא דברי הרמב"ם דעיקר המצוה לשמיעת בע"ד ודייק על הסמ"ג ואיך בס' כנה"ג וגם בתשובותיו חדשות מעתה ח"מ ח"ב סי' קי"ד נסתפק אי רבנן בתראי פלו"ג רבנן אי איסור זה דאוריתא וכן קשה על הרב הגדול מהראנ"ח בראשון בארבעה שהוצרך להביא ממהרד"ך שהוא איסור תורה ולמד על הבע"ד עצמו והאריך לדקדק דקדוקים קלים מהתו' ולא מייתי מהרמב"ם בס' המצות ובחינו' והוא תימא גם על מהראנ"ח אבי התעודה בין גדולי רו"מי כסתו מוטלת. ואני אחזה לרבי' נר"ו בחלקו"ת ישית בין עובר בלאו לעובר בל"ת ומי מפיס דדמיין ולי ההדיוט אין חילוק וכ"ש דמר מותיב להכנה"ג והכנ"הג יאמר דאין לחלק וכי היכי דאמור רבנן דעובר בעשה זמנין אסמכתא ה"ה לעובר בל"ת וכבר לימדנו הרמב"ם בס' המצות דלשון עובר בלאו הוא אסמכתא וכן עובר בעשה כמ"ש הרב פר"ח א"ח סי' ס"ו והרב חוות יאיר סי' ט' מכמה דוכתי וא"כ הגם דבדין תפלין הכריע מר כמרן ולא כהרמ"ע הא אשכחן האי עובר לישנא למימריה גם באסמכתא ומאי אית לן אי בתפילין סבר מרן דהוא לאו גמור והי' לי להאריך בעניותי אמנם מי ימלל קמי מלכא מחוי על כן זחלתי ואירא ויקם על סלע עם אבן הזוחל"ת. השתא צלו"תי מצלתינ"ן לחיי מלכא ובנוהי זיווהי שנוה"י ועותרא סגיא קשורה בשלשלת. בנפשו החכמה קדושה ראשונה רבוצה כארי אש אוכלת. ונפש אדם מועט מחוי קידה תלתא בחד שיחיא כל היום היא שיחת"י לפני אבימלך רב נהוראי. הצעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט:
לב"ר מיניה דמר ב"ן מגדול וב"ן הים החכם השלם עצום ורב אפרי"ם מעוז ראשי נר"ו זבחי שלמים עלי בקול רנה ותודה למנצח על אילת. חיים שאל ימיר אזן בדברים אחדים לאחד מתלמידיו יכניס ראשי ויעברו פנים כי מותבא רבא וצדקה תהיה לנו צדקה למשקל"ת:
אח"י בקונטרס כסא דוד דרוש כ"ד כתבתי עוד בזה ושם ישבתי קושית הרב דינא דחיי על הסמ"ג ממ"ש בלאוין יו"ד למ"ש בלאוין ר"ח וביארתי דעת הסמ"ג לפי דעתי הקצרה. גם שם ישבתי מה שהערתי ביעיר אזן על דברי הרב כנה"ג סי' טו"ב הנז' דזה מחלוקת קדום אי איכא לפלוגי בדאורייתא בין לכתחילה לדיעבד ע"ש: