אור ברסלב

חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן יז

סימן טז

בבר דכר דיתילד אחר נפל אש"ת. שטעון פדיון והיתה ארישת.

אור עיני שאלת ממני אשה שהפילה אחר ז' שבועות ושם נמצא רופא מומחה וחכם ובו בפרק עיניו יחזו במהות הנפל משום הבא אחריו אם יהי' בכור ואמר כתוב זאת זכרון בספר. כי הנפל הוא חתיכת בשר בעלמא בלי שום היכר כלל והן עתה ילדה ולד של סיימא יורנו אם חייב בפדיון ושכמ"ה.

תשובה הכי אחי חלקת חמדתי למה זה תשאל לשמי והנה עמך זקניך ושופטיך שמהם התורה נדרשת. ואנכי איש רש ונקלה ונוסף עוד כי אין מזגי שוה אך תרו"ף תור"ף תרופות מיני עשבי כל שאינו מחמשת. ואולם מאשר יקרת בעיני וכבודו עלי יראה קאי אאיסדן מכל החסדים עלה יפי"ע ופגע בדבש"ת. די"ו לכתוב ב' אותיות לענין דינא כלל העולה כלל"א נמרצת מפורשת. בעזר משדי. על נה"ר כב"ר נפתחו שערי צדק בשו"ת הגאון מהר"י קולון ז"ל ונז"ר משרשיו שרש פורה רא"ש בני ישראל להורו"ת נתן שרש קמ"ג דולד הבא אחר נפל מח' שבועות שלא הי' מרוקם חייב בפדיון ובברכה והכי מוכח מדברי הטור ומרן בש"ע שכתבו דשפיר מרוקם פוטר הבא אחריו מפדיון ומוכח דאם אינו מרוקם חייב הבא אחריו בפדיון. ומור"ם בדרכי משה ובהגהה מייתי דברי מהרי"קו. וכל האחרונים הט"ז והש"ך והרב דרישה והרב ב"ח שתקו יחדיו ולא רבו עליה והרב דרישה הביא דברי מור"ם ומוכח דמסכי' הולך עמו ע"ש. גם הרב כנה"ג הביא דברי מהריק"ו סוף הגה"ט ומסכים עמו ע"ש. אמנם תרי גברי רברבי נפקי המה ראו כן תמהו על מהריק"ו הרב מוהר"ר צבי ז"ל בתשובותיו סימן ק"ד והרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ג וחלקו עליו דאינו חייב בפדיון. והרב שבות יעקב הפליג בדבר דנא יעשה פדיון אפילו בלי ברכה ותמה עליו הרב בית לחם יהודה דהא דלא כמאן דהא מהר"ץ כתב דאם רוצה יפדה בלי ברכה עכ"ד ועמו הסליחה דנראה דמקשה על הרב שבות יעקב מתשובת מהר"ץ. ותשו' מהר"ץ נדפסו אחר שו"ת שבות יעקב. ובשו"ת מהר"ץ סי' קס"א מייתי שו"ת שבו"י. והן לו יהי דמהר"ץ קדם הרב שבות יעקב זו כחו לחלוק על מהר"ץ כאשר הוא חולק עליו כמה זמני בשבות יעקב ח"ב. איברא דדברי הרב שבות יעקב בזה קשים לשמוע שכתב וז"ל ואף הרוצה להחמיר על עצמו לפזר ממונא לפדות בלא ברכה אפשר דלאו שפיר עביד דיש חשש דיביא על ידי זה לידי ספק ברכה כמו שראיתי רבים שגגו בזה וברכו ומה"ט לא מצינו בשום פוסק ראשון ואחרון שיכתוב להחמיר בדיני ספק בכור עכ"ל ומאי דחש ליה רב אין מקום לחוש דאם זה הירא דבר ה' הולך אצל כהן בינו לבינו ונותן לו ה' סלעים ואין זה מברך ואומר לכהן כי משום ספק נותן לו מאי איכא למיחש. או כלך לדרך זו דאם אבי הבן יעשה בפרהסיא ויזמין לפדיון וקבל עם ואמר דמשום ספק הוא עושה שקדם נפל ויש ספק ולכך אינו מברך. אדרבא יתפרסם הדבר שהעושה כן אינו טעון ברכה וטפי מעלי. ואעיקרא דמילתא אין לנו לגזור מדעתנו גזרות כמ"ש הרא"ש פ' במה מדליקין דהיאך יכלו הגאונים לחדש גזרה אחר שסתם רב אשי התלמוד ע"ש:

וכד הוינא טליא הבאתי ראיה מדברי הרא"ש הללו לדברי הרב פר"ח בה' פסח סי' תנ"א וסי' תס"ג שחלק על הרב בית חדש והרב כנה"ג דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו וכמ"ש אני עני במקום אחר וה"ה אני בעניי אומר על הרב שבות יעקב דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו אף אם היה מקום לגזור כ"ש דנראה דאין שייך לגזור. גם מ"ש דאם רוצה לפזר ממונו וכו' אין דבריו מחוורין דכיון שאתה פוטרו מס' דהמע"ה ודאי דהוא ספק מצוה ונהי דלענין ממונא המע"ה ופטור. אך לענין המצוה הוא ספק אם הוא חייב במצוה ואשריו דרוצה לצאת ידי שמים דאפ' דחייב במצוה ואין זה פזור ממון רק דקדוקי מצוה. ומ"ש דהפוס' לא כתבו זה בספק בכור. אין ראיה דכל שכותבים דפטור משום המע"ה כבר פשוט דאם רוצה להחמיר כמהריק"ו יתן לכהן ה' סלעים בלא ברכה הפך הרב שבות יעקב כמ"ש הרב בית לחם יהודה. ותימא על ס' באר הטב למהר"י טיקטין דבחדא מחתא מחתינהו וכתב ס"ק י"ב דמהר"ץ והרב שבות יעקב כתבו דאם רוצה להחמיר יתן וכהן ולא יברך ע"ש ואין הדבר כן כמבואר. ותבט עיני להרב בית לחם יהודה שם סי' ש"ה שכתב וז"נ אשה שהפינה תוך ב' חדשים לעיבור' כעין חתיכת בשר קטנה ולא הי' בה שום ריקום כלל אלא כעין רירים ובשר. הבן הבא אחריו צריך לפדותו ואינו מברך עליו דקי"ל ספק ברכות להקל ואף דהי' מקום לפוטרו מן הבכורה דהא ממון כהן הוא והמע"ה עכ"ז הצריך לתת ה' סלעים בלא ברכה. רדב"ז. עכ"ל. ובהשקפה ראשונה לא ידענא מה אידון בה דהרב כנה"ג לא כתב בשם רדב"ז כלום. גם בתשובות הראשונות להרדב"ז) וגם בשאר תשו' המודפסות אלא שכתבתי ראשונות כי האחרונות לא נדפסו בימי הרב בנ"י) לא יש שמץ מנהו. עד שראיתי כי לשון זה מועתק מס' לקט הקמח ועל לשון זה כתב רדב"ז לדין שלמענה והוא חשב שגם זה מרדב"ז. אבל בקושטא דין זה הוא מכרב דרכי נועם סי' י"ג כמו שרמז בסוף הדברים שם בלקט הקמח

ואני הדל קשה לי על הרב לקט הקמח שלא עמד כראוי על תשו' הרב דרכי נועם דהמסתכל יפה ראה ירא' דבנ"ד שהפילה תוך ב' חדשים וכו' שהוא מה שהביא הרב לקט הקמח בזה הרב דרכי נועם סומך על מהרי"קו שחייב בפדיון ויברך כמבואר ממ"ש דף ל' ע"ג וזה שכתב בסוף תשובתו דיתן ה סלעים ולא יברך הוא על מה שנסתפק בסוף התשובה אם הפילה חתיכת בשר שיש בה עצם ולא היתה לבנה אלא משאר מראות בזה הוא שכתב דלא יברך והוא מבואר בדבריו. ומעתה מה שלמד מדבריו הרב בית לחם יהודה דה"ה בנדון הרב כנה"ג שהפילה צורת גמל ולא דקדקו אם הי' צורת אדם דלא יברך הפך הרב כנה"ג. אין לימודו עולה יפה דלא אמרה הרב דרכי נועם אלא בחתיכה שיש בה עצם וכו' אבל בנדונו מודה דיברך כמהריק"ו וה"ה בנדון הרב כנסת הגדולה. הן אמת דדברי הרב דרכי נועם בזה קשים וכבר הקשה עליו הרב שבות יעקב טפי הו"ל להקשות דהלשון עצמו אינו מובן ומאי קאמר אין ראוי להפסיד לכהן שאינו ספק שקיל ויותר קרוב שהי' ולד כיון שיש בו עצם והוא סותר הקודם והנמשך והגם שבדוחק יש לישב וקצת האמת יורה דרכו שהלשון מוטעה יתיר חסיר וחליף כאשר יראה המעיין. ואעיקרא דדינא קשיא איך הרב מהר"ץ והר' שבות יעקב משום קושיא דחו לתשו' מהריק"ו מאור הגולה וכבר ראיתי להרב הגדול מהר"ר יוסף קצבי ז"ל בתשובותיו סימן ה' שהאריך בזה וכמעט שעברתי ראיתי שעמד על כל הסוגיות כמעט שהקשו מהם למהריק"ו הרב מהר"ץ והרב ש"י ושקיל וטרי ותריץ יתיב לדברי מהרי"קו ומסיק כוותיה לדינא והנאני אף שלא יכולתי להתישב בדבריו ובפלפולו הישר לפי דוחק השעה ובכלל דבריו ראיתי טעם כעיקר דבנדון דידיה ודמהרי"קו אשה זו יושבת תחת בעלה והוא ס' אם הוא ולד ואת"ל ולד אפשר שהוא פחות ממ' יום דמי יודע מתי נתעברה ע"ש באורך והם דברים נכוחים וה"ה בנ"ד. באופן שאין לנו להניח דברי הגאון מהר"י קולון ורבותנו מרן ומור"ם וכל רבני אשכנז שחיברו על י"ד והרב כנה"ג מפני קושיות מהר"ץ והרב ש"י ומה גם דהרב מהר"י קצבי יצא לישע מהריק"ו והסכים סוגיות הש"ס לדינו. הלכך בנ"ד נראה דחייב בפדיון ויברך כמנהג וכן נהגו בתוככי ירושלם עה"ק כמוהרי"קו ומור"ם דכל שלא יש היכר בחתיכת בשר שהפילה כלל עושים פדיון ומברכים כמ"ש מהריק"ו וסיעתו. ובא וראה מ"ש הרדב"ז בתשוב' דפוס ויניציא סי' רכ"ה דאם יש מחלוקת במצוה ועביד כמ"ד שהוא חייב הרי זה מברך ולא נאמר בזה ספק ברכות להקל ע"ש וה"ה בנ"ד הן לו יהי שמהר"ץ. והרב ש"י פליגי על מהרי"קו מ"מ העושה כמהרי"קו מברך דהמחלוקת הוא במצוה ולא שייך כאן ס' ברכות להקל כמ"ש הרדב"ז ובמקומות אחרים כתבתי על זה בס"ד. ובס' סדרי טהרה הנדפס מחדש בחידושיו לנדה דף פ"ג מספרו מייתי קושית הרב צבי וכתב דקשה לסתור דברי מהרי"קו ומור"ם ע"ש. וכבר כתבנו שנראה שעל פי מה שהאריך הרב מהר"י קצבי יתפשטו כל הקמטים ושם כתב דרבני עיר ברוסא אחר העיון הורו כדברי מהריק"ו ע"ש. (עיין שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ט):

תוכן העניינים

חיים שאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה