חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן צו
על הרמב"ם ה' מלכים פ' עשירי.
א . דין בן נח שבירך את ה' וכו' ונתגייר פטור וכו' על אשת ישראל שבעל שהרי נשתנ' דינו. הן בקדש חזיתיה למהר"ם גאלנטי בכתב יד הקדש שכתב על מש"ר על אשת ישראל שבעל וז"ל נ"ל שדקדק לומר שבעל לומ' דוקא בעל דאי הי' מאורס' ניצול דלא שייך לומ' קלה בחמור' מישך שייך ודוק המג"ן. עכ"ל ודבריו דחוקים. ועל תמיהת מרן בכ"מ במש"ר שהרי נשתנ' דינו הכין חזינא לגאון הרב הנזכר שכתב וז"ל ונ"ל ברור שהכונ' למה חולקין אותו ולא בסייף בשעת העביר' לזה אמר כיון שנשתנ' דינו ודוק המג"ן עכ"ל וכ"כ מהרח"א בעץ החיים בלשונות דף ב' ע"ב ועיין בלחם משנה. והנה ראיתי להתוספות בהך סוגיא פ' בן סורר דף ע"א שכתבו וז"ל בן נח שבירך את ה' ונתגייר תימא אי הוי מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ מפני מה גרים מעונים בז"הז מפני שלא קיימו ז' מצות ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וע"ק דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרי' עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי ונרא' שיש לחלק דכול' שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים עכ"ל ופשטן של דברי התוספות דכי אמר רבי יוסי כקטן שנולד ה"ד לדיני שמים אבל דיני אדם חמירי ואם עשה כן בישראל חייב וכן מתבאר מדברי הרב חידושי הלכות והרב בית יעקב בשו"ת סימן ג' לדעת התוספות. וכן ראיתי למופת הדור מהר"י רוזאניס בס' פרשת דרכים דרוש ב' דף ז' ע"ב שהביא דברי התוס' וכ' נמצינו למדין מדברי התוס' דלרבי יוסי בדיני שמים לעולם פטו' בני נח על מה שעבר מז' מצוות בעודו בגיותו ואפילו היכא דלא נשתנ' דינו ומיתתו אך בדיני אדם יש חילוק דהיכא דנשתנ' דינו ומיתתו פטו' אף מדיני אדם אך היכא דלא נשתנ' דינו ומיתתו נהי דפטו' מדיני שמים משום דגר שנתגייר כקש"ד בדיני אדם מיהא חייב עכ"ל הרי דעת שפתיו ברור מללו כמ"ש דכונת התוספות דלהבי יוסי דיני אדם חמירי. וטרם אענ' למאי דאתאן עלה אמרתי אעלה אשר תמהתי על אשר ראתה עיני בס' דברי אמת הנדפס מחדש לגדול דורנו הרב המופל' מהר"י בר דוד זלה"ה בדרשותיו דף ג' ע"ב שהביא מאמרם ז"ל בב"ר פ' ט"ל שהי' אבינו אברהם מתפחד שיש בו עון שהי' עע"ז וכו' וכ' וז"ל והרב פרשת דרכים דף ז' כתב דהקש' מהר"ש יפה וכי לא הי' אברהם יודע דגר שנתגייר כקש"ד ולא תזכרנ' לו הראשונות אפילו בירך את ה' ועע"ז ותירץ דא"א ע"ה לא הוה גמיר באותו פרק והרב פרשת דרכי' הקשה דאיך יתכן דאברהם לא גמיר דבר שתינוקות של בית רבן יודעים ואני תמיה על שני המאורות הגדולים איך אשתמיט להו הש"ס ס"פ החולץ תניא ר"ח בנו של ר"ג או' מפני מה גרים מעונים שלא קיימו שבעה מצות רבי יוסי או' גר שנתגייר כקש"ד הרי דגר שנתגייר אי כקטן דמי או לא פלוגתא דתנאי היא עכ"ל והן קדם ק"ק על הרב מהר"י בר דוד דמאי קשיא ליה על מהר"ש יפה שכתב שהוא תמיה על ב' המאורות הגדולים דאשתמיט וכו' הרי מ"ש מהר"ש יפה וז"ל ואף ע"ג דגר שנתגייר כקש"ר ולא תזכרנה לו הראשונות אפילו בירך את ה' ועע"ז כדאיתא פד"מ אכתי אברהם לא הוה גמיר דינא עכ"ל אין בו שום קושי דלעולם הדבר פשוט דהוי פלוגתא דתנאי ועכ"ז נתקש' למהר"ש יפה דהלכ' רווחת גר שנתגייר כקש"ד ותו האי דינא דבירך את ה' ועע"ז הוא הלכה ותריץ יתיב דלא גמיר דינא בו בפרק ומה מקום להקשות למהר"ש יפה דאשתמיטיתיה דהוא פלוגתא.
אלא אי איכא למידק על מהר"ש יפה הא איכא למידק דמשמע מדבריו דהאי דינא דבירך את ה' ועע"ז ונתגייר דפטור לא אתי אלא למ"ד גר שנתגייר כקש"ד וזה אינו דמצי אתי אי לרבנן אי לרבי יוסי וכמו שביאר הרב חידושי הלכות עיין שם. ואף גם זאת לק"מ דלא נעלם ח"ו ממהר"ש יפה דברי הפוס ופני אתי האי דינא לת"ק דפליג אר' יוסי אלא משום דהלכה רווחת גר שנתגייר כקש"ד נקט הכי דלפום מאי דקי"ל גר שנתגייר כקש"ד גם האי דינא דבירך את ה' ועע"ז וכו' הוי מה"ט. ואשוב אתפלא על הרב מהר"י בר דוד דעשה עין של מעלה עי"ן דור מהר"י רוזאניס כאלו אינה רואה ואשתמיט מיניה תלמוד ערוך פ' החולץ מה שהוא רחוק אפילו על צורבא מרבנן דהרי התוס' בהך דינא דבירך. את ה' שהזכירו הגדולים ז"ל מייתו להאי פלוגתא דהחולץ אתמהה מי ששנה זו לא שנה זו והדברים ק"ו לגדולי ישראל דכל רז לא אנס להו. דאית אלין טחניא אמרין מדויל ידיה משתלים דמר ניהו איהו הוא דאשתמיטיתיה דברי הרב פרשת דרכים באותו דף באותו עמוד דהרב ז"ל שם שם לו הזכיר פלוגתא דהחולץ ודברי התוספות דסוגיין כמבואר שם. ואם כן הדבר פשוט דמ"ש הרב מהר"י רוזאניס לעיל וז"ל איך לא ידע דין פשוט כזה דגר שנתגייר כקש"ד שהוא פשוט אפילו לתשב"ר עכ"ל כונתו דהלכה רווחת פשוטה לפניה את פני מבין עם תלמיד יונק עם איש שיבה דפשטה הוראה כקטן שנולד דמי ודלא כאידך ופשיט' דאבינו האדם הגדול יודע צדיק סלת נקיה משפטים ישרים ומה לנו אם אחר החורבן דבצר לבא איפליגו עלה וזה פשוט. מעתה רגע אדבר דלפום ריהטא הא דמסקי התוס' דבדיני אדם לא אמרינן גר שנתגייר כקש"ד איכא למיקם עלה דמילתא דהרי ביבמות דף צ"ז וקידושין דף י"ז ושאר דוכתי ובתוס' עצמם בכמה דוכתי ומהם בבכורות דף מ"ו ע"א מבואר דגר שנתגייר כקש"ד לדיני אדם נשואין ונחלות ואביזרייהו ולפום האי שמעתא דסנהדרין ודברי התו' לא אמרינן כקש"ד לדיני אדם. ואפשר לומר דכונת התוספות אינה כמאי דנקטי לה שלשה הנפת הרב חידושי הלכות ומהר"י רוזאניס והרב בית יעקב אלא כונת התוספות שכתבו ונראה לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים כונתם דהך סוגיא אתיא כמ"ד דגוים מענשי אשבע מצות והיינו בדיני שמים דחמירי כדאמרינן בעלמא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואמרינן בבא לצאת ידי שמים והא נמי דכוותא דמענשי בדיני שמים וכדאמרי בהדיא דיסורין באים עליהם והיינו מאת ה' מן השמים וכולה שמעתין דסנהדרין בדיני אדם דאם נשתנה דינו ואם לאו חייב אמנם רבי יוסי דפליג בהחולץ דכקש"ד היינו אפי' בדיני שמים ומכ"ש דבדיני אדם פטור מהכל מטעם כקש"ד דכי אהני לדיני שמים דחמירי כ"ש דאהני לדיני אדם. ודיניה דרבי חנינא אתי ככ"ע לא מבעיא דפטיר לרבי יוסי דאיהו סבר כקש"ד בשמים ובארץ בכל גוונא אלא אף לת"ק דמענשי בדיני שמים אתי דבדיני שמים מענשי בכל אופן ובדיני אדם זימנין דפטור היכא דנשתנה דינו וכו' וכאשר יהיה האופן דלא שנא חייב ואמטו להכי נקט הך טעמא להורות כי דבריו אתו ככ"ע דלרבי יוסי פשיטא דכללא הוא כקש"ד לא נצרכא אלא לת"ק ולפי זה נמצא דסוגיין אתיא כת"ק דהתם דלא אמרינן כקש"ד ומחייבי בדיני אדם ואנן קי"ל כרבי יוסי כדמוכח בכמה דוכתי דאמרינן כקש"ד ולפי זה הא דתניא בא על אשת ישראל ונתגייר חייב ליתא ואפקוה מהלכתא. וראיתי למהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות דף ק"א ע"ב שכתב וז"ל ב"נ שבירך את ה' ונתגייר פטור מימרא פ' בן סורר ומדמי וכו' אכן צ"ע רבינו למה לא חילק כמו שחילק בבן סורר ושמא שאני גר דמדיני שמים פטור כמ"ש התוס' לכלהו תנאי ומה גם למ"ד גר שנתגייר כקש"ד וכיון שכן אפי' בנגמר דינו פטור ומאי דקאמר נגמר דינו קאמרת שיש חילוק לגבי בן סורר אתמר ולכך סתם רבינו עכ"ל ודברים ככתבן קשים לשמוע במ"ש דמדיני שמים פטור לכלהו תנאי דהרי בדיני שמים חייב לת"ק דרבי יוסי. ותו מאי קאמר ומה גם למ"ד וכו' דמשמע דלרבי יוסי אף בדיני אדם פטור ופשט דברי התוס' הוא כמ"ש הרבנים הנז' ואם הרב קשיא ליה על התוספות ופירש כמו שפירשנו התוספות הו"ל לפרש ותו דכפ"ז לרבי יוסי בא על אשת ישראל ונתגייר פטור והרמב"ם פסק דחייב. לכן נראה דט"ס נפל בדבריו וצ"ל כמ"ש התוספות דאתיא לכלהו תנאי גם למ"ד גר שנתגייר וכו' והבין הרב בדברי התוספות כמ"ש הרבנים הנז'. וכבר כתבנו דמה שצדדנו לעיל בכונת התו' לא א"ש לדעת הרמב"ם שפסק פי"ד דאסורי ביאה דגר שנתגייר כקש"ד והכא בדין זה פסק דבא על אשת ישראל ונתגייר חייב. ואפשר לישב דכי אמרינן בעלמא והלכה רווחת דגר שנתגייר כקש"ד היינו דוקא לענין קורבה דמשפחת גיות בהא קי"ל כקש"ד ולית ביה משום אקרובי בעריות דמשפחתו כי אין אב וס"ר לו לאם ואחיו נעדר וכל הקרב הקרב בגיותו סר"ה קרוב"ה וכקש"ד והיינו הנך סוגיי דנחלות ועריות אבל לענין שעשה עבירה כגון בא על אשת ישראל ונתגייר לא אמרינן כקש"ד אלא בדיני שמים ובדיני אדם בפרט זה חמיר לרבי יוסי דקי"ל כותיה ובהכי נוחים דברי התוספות כמו שפירשו הרבנים הנז' ופסקי הרמב"ם. וההיא דפרק הבא על יבמתו דף ס"ב ע"א דהיו לו בנים בגיותו דקיים פריה ורביה ואין לו בכור לנחלה כשנתגייר לרבי יוחנן כבר ישבו שם התוספות. וראב"ן האריך לישבה בדף כ"ד ע"ג עיין שם.
שוב ראיתי להתוס' ישנים ביומא דף פ"ב שכתבו בתוך דבריהם וז"ל מיהו אומר רבי צ"ע אי מהני כאן טעמא דגר שנתגייר כקש"ד ואין זה הבועל שנתרצית לו אעפ"י שאינו מועיל לפוטרו ממיתה כשבא על אשת ישראל ונתגייר כדאמרי' פ' בן סורר עכ"ל ונרא' דכוונתם דכי אמרינן גר שנתגייר כקש"ד היינו לכל מילי דלאו חיוב מיתה נינהו אבל לפוטרו ממית' לא אמרינן כקש"ד וטעמם דמעת שהרג אף שלא הובא לב"ד מ"מ לפי האמת שהרג מאות' שעה הוי גברא קטילא ולא אמרינן כקש"ד בגברא קטילא שאין לו חיות ואקדמיה יום המות מיום הולדו אבל בשאר מילי דאינו חייב מיתה אמרינן כקש"ד ובזה נוחים פסקי הרמב"ם ועיין במרדכי פ' בן סורר מ"ש משם רבינו יחיאל ובפסקי מהרא"י סי' כ"ט. ועמ"ש התוס' בע"ז דף ס"ד ע"ב ד"ה איזהו גר תושב ועוד הארכתי קצת בזה בס' הקטן חיים שאל סי' מ"ט בס"ד.
ב . דין ו'. מפי הקבל' שב"נ אסורים וכו' מהר"י הכהן בבית ועד דף פ'. וראיתי להרב גופי הלכות דף ק"ב שהביא מ"ש מהר"ר בצלאל בכלליו דיש חילוק בין כשאומר התלמוד מנה"מ לכשאומר מ"ט וכתב הרא"ם דמטעם זה פסק הרמב"ם כר' אליעזר וכו' וסיים הרב הנז' ובהכי ניחא שלא פסק הרמב"ם כר"ש בכישוף משום דהש"ס גבי ר"ש לא קאמר מה"נמ אלא מ"ט עש"ב ושם בס' הנז' אות תי"ג הביא כלל מהרב הלז וכתב שרא' בשטה סנהדרין שנרא' שהיא להר"ן דזהו טעם הרמב"ם וכו' מ"ש וכן הוא האמת שהם דברי הר"ן בחידושי סנהדרין הנדפס מחדש בדף נ"ו מהש"ס ושם בהדיא קאמר הר"ן כמ"ש הרב הנז' דאי דר"א לאו הלכ' הול"ל לש"ס מ"ט כי היכי דקאמר מ"ט דר"ש ע"ש והן עתה נדפס מחדש ס' יד מלאכי ושם ראיתי באות תס"ז שערער על כלל זה והשיג על דברי הרב גופי הלכות עש"ב. ומרן בכ"מ כתב דאע"ג דלית הלכתא כר' אלעזר משום דא"כ הו"ל ח' מצות בני נח שהוא נהרג עליהם וכו' מ"מ כיון דשמואל מפרש למילתיה אלמא סבירא לי' דאסורין הן בכלאים אף שאין נהרגין עליהם עכ"ל. (כל ענין זה עמדתי עליו יותר בהרחב' והעתקתי והוספתי בי"ד סי' רצ"ה וסי' רצ"ז בס"ד) ומזה קשה עמ"ש מרן פ"ק דכלאים דין ו' שכתב הרמב"ם ואסור לישראל להניח לכותי שירכיב אילנו כלאים וכתב מרן ז"ל שם בכ"מ וז"ל אין לומר שטעמו מדאמרינן בירוש' פ"ק דכלאים דכותי אסור להרכיב כלאים וכיון שכן אסור לומר שירכיב כלאים שאותו ירושלמי כר"א דאמר ב"נ הוזהרו אף על הרכבת האילן ורבינו פ"ט מה' מלכים פסק דלא כוותיה אבל טעמו מההיא דפ' הפועלים וס"ל דנקטינן לחומרא כמ"ש פט"ז דא"ב וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דהרי הרמב"ם בדין זה פסק דמפי הקבל' ב"נ אסורין בהרכבת האילן וביאר הוא ז"ל טעמו דפסק כשמואל ואסורין אף שאינן נהרגין ומאחר דאסורים הנה אמת נכון לומר דזהו הטעם שכ' הר"מ שם דאסור לישראל להניח לכותי שירכיב אילנו כיון דב"נ אסורים בהרכבת האילן שוב ראיתי להתייר הגדול הרב מש"ל שתמה עליו שם בה' כלאיים והוסיף לדקדק לשון הרמב"ם שם ע"ש וכן ק' על מהר"י פלורינטין בהגהות שבס"ס מעיל שמואל לעיל ריש פ"ט שכ' וז"ל ובגמ' אמרו דב"נ נצטוה אף על הרכבת האילן ורבינו לא פסק כותיה ועיין פ"א דכלאים בכ"מ רמז ו' עכ"ל ואשתמיטיתי' דין זה. וכן ק' על הרדב"ז שכ' בשו"ת בלשונות הרמב"ם סי' ר' בתוך דבריו וז"ל ומה"ט ליכא לתרוצי קו' דס"ל דבכלאי זרעים לא נצטוו בני נח וע"ה מותר לומר לגוי אבל כלאי הכרם והרבעת בהמ' נצטוו עליה ועבר על ולפני עור וכו' ותו דהוא ז"ל כ' פ"ט מה' מלכים ו' מצות נצטוו בני נח ופלוגתא דתנאי היא ופסק כרבנן דז' מצות ותו לא וכו' דפשיטא לי' לאסור לומר לגוי לזרוע כלאי זרעים דאמיר' לגוי שבות כדפסק גבי חסימה וסירוס וכלאי אילנות וכלאי בהמ' עכ"ל וכן מתבאר ממ"ש הרב הנז' בביאורו להרמב"ם פ"א ופ"ט דכלאים דהא דאסר הרמב"ם בהרכבת אילן והרבעת בהמ' להניח לגוי הוי מטעם בעיית אמירה לגוי גבי חסימה ע"ש וק' דהרי מפורש בדין זה דב"נ אסורים בהרכבת אילן והרבעת בהמ' ומאי מייתי ראיה בתשו' מדברי הר"מ לעיל פ"ט ולא זכר דין זה וכזאת וכזאת ק' על מהר"י קורקוס בביאורו ומרן בכ"מ פ"ט דכלאים דין ב' שכתבו דמ"ש הרמב"ם ואסור לישראל ליתן בהמתו לגוי להרביע' היינו מטעם אמיר' לגוי באיסור לאו דנקיט לחומרא ע"ש והדבר ברור שטעמו דאסורים ברביע' כמ"ש בדין זה:
הגם הלום ראיתי להרב דרישה בי"ד סימן רצ"ז בהדר"ו זכ"ר מדין זה וז"ל ואסור לישראל שיתן בהמתו לגוי שירבענה לו ז"ל בית יוסף פרק הפועלים איבעיא להו מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי וכו' ולא איפשיטא ולחומרא וכ"פ הר"מ עכ"ל ב"י ואני אומר דמדאבעי' ליה לגמרא לענין חסימה ולא לענין הרבעת בהמה ש"מ דהרבעת בהמה וכן בהרכבת האילן פשוט לבעיין משום אסור ולאו מטעם אמירה לגוי שבות באיסור לאו אלא משום דב"נ מצווין על הרכבת אילן והרבעת בהמה וכ"כ הר"מ בהדיא בפ"י (כצ"ל) מה' מלכים וכו' עיין שם ודבריו מבוארים ככל אשר דברנו ויש להצטער על אותו צדיק הרב שפתי כהן שכתב ע"ד הדרישה כי לא יאמין שיצאו דברים אלו מפיו דקי"ל ז' מצות נצטוו ב"נ ותו לא ומ"ש וכ"כ הר"מ אין שם רמז ומבואר להפך פ"ט דמלכים עש"ב דאשתמיטיתיה דין זה ונהירנא כי זה שנים ראיתי במכתב למופת הדור מהר"א יצחקי זלה"ה שהשיגו והן עתה ראתה עיני שגם הפר"ח בליקוטי י"ד תמה על הש"ך עיין שם. אבל אי איכא למידק על הרב דרישה הא איכא למידק דהרב ז"ל קאי על הטור ומוכח דבעד הטור קמפרש וזוהי הלכה רווחת לכ"ע דב"נ מצוין על הרכבה והרבעה ולפום ריהטא נראה דהרא"ש פליג על הרמב"ם בזה וזה ממ"ש בהלכות קטנות בה' כלאים וז"ל ואסור להניח לכותי שירכיב באילן של ישראל כדאמר במס' שבת פרק תולין דאפילו כשותא בכרמא אסור לכותי להניחו לזורעו בכרמו עכ"ל הרי דהרא"ש זלה"ה אתי עלה מטעמא אחרינא ועמ"ש מרן ב"י סס"י רצ"ו והרב מעד"מ שם ומשמע דהרא"ש ס"ל דאין הלכה כר"א כלל והגוים מותרים בהרכבה והרבעה דלא כהר"מ דאי סבר כוותיה אמאי אצטרי' לההיא דפרק תולין מאחר דהגוים אסירי ואיכא לפני עור אלא משמע דהרא"ש חולק על הרמב"ם וא"כ הרב דרישה לא הי"ל לכתוב בסתמא לדעת הטור מ"ש דמסתמא הטור סבר כהרא"ש וה"ל לפרש דטעם זה נאות לדעת הרמב"ם ולא לדעת הרא"ש והטור. וראיתי בס' מגן שאול בלשונות הר"מ דף ז' ע"ב שהאריך בזה ועמו הסליחה דמ"ש לישב מ"ש מרן פ"א דכלאים דין ג' דלא הקשה מדין ו' די"ל דטעמו כמש"ר בדין זה הס כי לא להזכיר דהא אנחנו תמהים עליו דלא כתב כן בדין ו' וכתב מטעם הבעיא. ומה שחתר לישב דברי הרב ש"ך הנז' דתפס על הדרישה שכתב נצטוו והר"מ כתב דאסורין לא שהם מצווין כמה לא חלי ולא מרגיש הנמצא כזה מי שאסור בדבר ואינו מצווה ודוק בלשון מרן בדין זה שבמתק לשונו כתב דח' ומצות שנהרגין עליהם לא אשכחן אבל ודאי דכיון דאסירי הם מצווין ותו דהש"ך כתב דאין רמז בדברי הר"מ והעיקר משום אמירה לגוי. וטפי ניחא ליה להרב ש"ך ז"ל שיאמר עליו דלא זכר מדין זה כאשר השיגוהו שני המאורות הגדולים הנז' מלומר בכונתו דרכים כאלו. ומ"ש דלמרן ב"י קשה. לפי מ"ש עמ"ש מרן בב"י לק"מ דהטור ס"ל כהרא"ש הפך הר"מ וטעמו משום אמירה לגוי וכן בב"י סימן רצ"ה בהרכבת האילן הביא דברי הרא"ש בה' כלאים עיין שם ואף שכתב וכ"פ הר"מ ל"ק כ"כ דלענין דינא בנדון זה שוים אף שטעמם חלוק אבל על דברי מרן בכ"מ ק' כמדובר. ומה שישב דאין בו משום ולפני עור וכ"כ מהר"ם אמאריליו ביד משה בליקוטים דף קנ"ז. ליתא ואין להאריך בדברים פשוטים.
והנה עמ"ש מרן בב"י י"ד סי' רצ"ז על דברי הטור הנז' דהבעי' דחסום פרתי לא איפשיטא ולחומרא ק"ק דהרא"ש כ' שם דאיפשיטא לחומרא והביא דבריו מרן בב"י א"ה סי' ה' וח"מ סי' של"ח ומסתמא הטור סבר כאביו הרא"ש ומ"ש הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' ר' על השגת הראב"ד פ"א דכלאים דין ג' וז"ל והטור כ' הראשונ' והשמיט השניה והדין עמו דאף דבעיא היא ולא איפשיטא אית לן למיזל לקולא וכו' וכן פסק הרא"ש וכן כ' בשם הראב"ד וכו' ע"ש והן עתה חדשים מקרוב באו ס' יד אהרן ח"ב א"ה ושם ראיתי בסי' ה' הגדיל המדורה מאד על דברי הרדב"ז הללו דאף דנימא דנעלמו ממנו דברי הטור כאן איך כתב דהרא"ש פסק הבעיא לקולא וכו' ע"ש ובעיני הדבר ברור דט"ס נפל בדברי הרדב"ז כאשר ידענו נאמנ' שהתשובות הללו הועתקו כמה פעמים ע"י כמה סופרים וכצ"ל וכן כ' הרא"ש בשם הראב"ד ותיבות וכן פסק ט"ס או תיבות וכן כ' ט"ס וצ"ל וכן פסק הרא"ש בשם הראב"ד. ואף דידע ודאי דברי הטור בא"ה וח"מ דנקיט כהרא"ש כונתו שסוף סוף אין מקום להשגה דהר"מ יסבור כהראב"ד שהביא הרא"ש שהיא לקולא ויש פנים הנראים למפסק לקולא ומה שהק' דאמאי כ' דהראב"ד חזר ולא דהוו תרי אין זו השג'. ומה שכ' שהיא קושיא אלימתא לדעת הר"מ וכו' כבר כ' כן הרדב"ז. ומ"ש לעיל שהטור השמיט השניה כדין אפשר שכונתו דכיון דההשג' אינה מבוררת מהענין השמיט' כי אף דיש להק' כפי דעת הר"מ במקום אחר אין דרך הטור להאריך בקושיות כנודע ומה שהסכים ביד אהרן דתרי הראב"ד הוו כ"כ הרב בני יעקב בהגהותיו ומ"ש עוד הרב בני יעקב דלדעת הר"מ קאמר לא נהירא וכמ"ש בס' יד אהרן ועמ"ש מורי הרב נחפה בכסף י"ד סי' ד' דף ל':
אחרי כותבי ראיתי לגדול הדור מהר"א יצחקי זלה"ה בשו"ת זרע אברהם א"ח סי' ט' וסוף סי' י"ב ולהר"ם הכהן בתשוב' כי באה בשו"ת בני יהוד' הנדפס מחדש סי' מ"ז שעמדו בסתירת דברי הראב"ד. ומ"ש הרב זרע אברהם סי' ט' דלק"מ דבעבר ועשה הוא דכתב הרא"ש בשם הראב"ד דאזלינן לקולא ומ"ש בהשגות היינו לכתחיל' ע"ש באורך אינו מחוור דהבעיא היא מהו שיאמר אדם לגוי חסום וכו' ועל זה כ' הראב"ד דבעיין לא איפשיטא ולקולא אלמא לכתחיל' קאי וכן משמע מדברי הריטב"א בחידושי מציעא הנדפסים שהביא דברי הראב"ד והוקש' לו מחול המועד דלא שרינן לומ' לגוי וניחא לי' דהוי עשה ול"ת משא"כ חסימה דהוי לאו לחוד ע"ש. תו ק"ק על הרב זרע אברהם דשם הביא דברי מרן פ"א דכלאים דין ו' ולא העיר עליהם מדין זה דהרמב"ם כנז' וכמו שהוא עצמו בכתב הקדש השיג על הרב שפתי כהן כמש"ל. והרמ"ך בתשו' בני יהוד' הנז' העיר עליו ועל דברי הש"ך וכן תמה על הש"ך הרב מהר"י אירגאס בשו"ת דברי יוסף סי' כ"ד מ"ש ובס' יד משה בליקוטים דף קנ"ז.
ג . וכותי שהכה ישראל וכו' לשון ערומים דף כ"א בלשונות.
ד . דין ז' המילה וכו' ויצא עשו וכו' בפ"ט דנדרים כ' הרמב"ם נדר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ובני עשו ואינו אסור אלא בישראל שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם עכ"ל ונהירנא שראיתי להרב מהר"ר יעקב פאראג"י מהמה זלה"ה בתשובותיו כ"י סי' י"א שפירש בדברי הרמב"ם דנדרים הנז' שכונתו במ"ש והרי יצחק אמר ליעקב וכו' להביא ראיה על שנתמעט עשו ויעקב הוא הזרע כשר. ואייתי מתניתא בידיה לשון הרמב"ם באגרת תימן והיא נדפסה בס' מגילת אסתר דפוס אמשטרדם דף קכ"ד ע"ג זהו תורף דברי הרב אבל אין הס' הנז' מתשובות הרב הנז' עתה בידי. וק"ק דלא הי' צריך להרחיק עדיו ולהכריע פירושו מאגרת תימן דהרוא' יראה דמש"ר באגרת תימן הם דבריו שכתב בדין זה.