חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן צד
על הרמב"ם ה' מלכים פ"ח.
א'. דין א'. חלוצי צבא וכו' מותר להם לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכו' אם ירעב וכו' מהרח"א בעץ החיים בלשונות דף ב' הקשה ממ"ש בחולין דף ט"ז השתא קדלי דחזירי אשתרי להו בשר נחירה מבעיא ומאי קושיא קדלי דחזירי לא הותרו אלא בדלא משכח היתרא ומסיק בצ"ע. ושם בספר הנזכר פ' תצא דף קכ"ד הביא הקושיא משם מהר"י רוזאניס ותריץ יתיב ע"ש וכבר היא כתובה על ספר הישר פרשת דרכים דף ך'. ומה שתירץ מהרח"א כן תירץ בספר סם חיי בליקוטים דף א'. ועיין בס' צרור הכסף דף קכ"ג ע"ב.
ב . דין ב'. וכן בועל אשה בגיותה וכו' מרן הביא משם התוס' דפלוגתא דרב ושמואל היא בירוש' ופסק כרב אבל סמ"ג כתב דבירושלמי איפליגו רב ור' יוחנן דלרב יפ"ת מותרת בביאה ראשונה מיד וכו' ולר"י אפי' ביאה ראשונה אסור' עד לאחר כל המעשים וכיון שכן ה"ל להר"מ לפסוק כר"י דקי"ל כוותיה לגבי רב וי"ל דפסק רבינו דביאה ראשונה מותרת משום דגמ' דידן סבר הכי דאמרי' פ"ב דסנה' תמר בת יפ"ת וכו' ואי ס"ל לגמרא וכו' וכיון דסתם גמרא דידן סבר הכי כוותיה פסקינן עכ"ל וכתב עליו הרב גופי הלכות צ"ע היכי ס"ד לומר דפליג גמרין אירוש' כיון דגמרין פשיט מקרא דלא ימנעני ממך וכי רבי יוחנן לא ידע קרא אלא ודאי דמפרש רבי יוחנן קרא כמ"ש התוס' דתמר היתה מעוברת מן הגוי וכן מצאתי בהגמ"יי ומי המונע שלא נפרש גם מ"ש בגמ' תמר בת יפ"ת דסבר כרבי יוחנן דהא לא קאמר בת דוד וכיון דמצינו לפרושי הכי ולא לפלגו גמרו' וכו' ע"ש וכתב עליו מהרח"א בעץ החיים דף קי"ט ע"ב וז"ל וליתא דאי הכי הול"ל ואי ס"ד בתו הויא דההפך הוי בת גוי ואומרו אס"ד בת נשואין ההפך בת זנות מוכח דס"ל לש"ס כרב עכ"ל ואני תמיה על תלת סמכי קשוט מרן והרב גופי הלכות ומהרח"א דהא דאמרי' פ"ב דסנהדרין תמר בת יפ"ת היתה הוא מימרת רב וא"כ מאי מכריח מרן דסתם גמרא דידן פליג אר' יוחנן הרי זה אינו סתם גמרא אלא מימרת רב היא וגם מ"ש דאי ס"ד בת נשואין וכו' הכל הוא מימרת רב. ובזה נדחה מ"ש הר' גופי הלכות דמי המונע שלא נפרש מ"ש בגמ' תמר בת יפ"ת כר' יוחנן דהרי היא מימרת רב. וגם מה שדקדק מהר"חא משנה שאינה צריכה דהם דברי רב כאמור. וכן ראיתי להרשב"א בחידושיו לקידושין בדף כ"ב דאחר שכתב דלרבי יוחנן לא הית' בתו של דוד אלא בת מעכה מן הגוי וכו' כתב וז"ל ורב דאמר בסנהדרין דבת יפ"ת היתה אזיל לטעמיה דאמרו משמיה בירו' דביאה ראשונה מותרת מיד עכ"ל וכ"כ הר"ן בחידושי סנהדרין דף כ"א ע"ש. ותו ק"ק על מהרח"א שם שהביא בשם מרן שהקשה דר"י ס"ל כשמואל והוו תרי ע"ש ומרן לא כיוון לזה רק שהתוס' הביאו הך פלוגתא בשם רב ושמואל והסמ"ג מייתי לה בשם רב ור"י ולפי גירסת הסמ"ג הו"ל לפסוק כר"י דקי"ל כוותיה לגבי דרב ובין להתוס' בין לסמ"ג לא פליגי בהאי פלוגתא אלא חד לגבי חד אלא דסמ"ג גריס רב ור"י והתוס' גרסי רב ושמואל. ותו א"צ להקשות דלפסוק כר"י משום דהוו תרי דאף דליכא תרי קי"ל כר"י ועיין בסמ"ג עשין קכ"ב. תו ק"ק על מרן ודעמיה דהרי התוספו' הקשו כמה קושיות על סברא זו דלא הותרה ביאה ראשונה מיד ובפרט ממאי דמוכח מדברי הש"ס בקידושין דף כ"א גבי פלוגתא דרב ושמואל דמחלק הש"ס בין ביאה ראשונה לשניה ואף שתירצו התוס' והרא"ם פ' תצא הקושיות הנז' רובם דוחקים ופשט התלמוד משמע דביאה ראשונה הותרה מיד ולכן פסק רבינו הכי ולא חש לסברת ר"י דבירושלמי מאחר דסתמא דתלמודא בקידושין מחלק בין ראשונה לשניה וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם דגמרא דילן משמע דסבירא ליה כרב ע"ש. ותו דסברת רבי יוחנן לא הוזכרה כלל בתלמודין. וגם ממאי דהש"ס אייתי מימרת רב דתמר בת יפ"ת וכו' ואי ס"ד בת נשואין וכו' ולא הזכירו בגמרין פירושא אחרינא בקרא דאל ימנעני מוכח דס"ל כרב וכל זה פשוט ומבואר וק"ק על מרן ודעמיה שלא הזכירו מהכרחיות אלו כלל. וה"נ מוכח מהא דאמרינן שילהי פ' נגמר הדין גבי יואב שלא נטה אחרי אבשלום רבי יוסי ברבי חנינא. אמר עדיין אצטגניני של דוד קיימין דאמר רב יהודה אמר רב ת' ילדי' היו לו לדוד וכו' ולדעת קצת מהראשונים היו בני דוד מביאה א' דיפ"ת וא"כ הרי רבי יוסי ברבי חנינא משמע דסבר כרב די"פת הותרה בביאה ראשונה מיד ועיין בס' פני יהושע בקידושין מ"ש ע"ד התוספות דלק"מ לרש"י דכונת רש"י שיבעלנה בביתו וכו' ע"ש ונעלם ממנו שכ"כ הרא"ם פ' תצא ושוב הכריח שרש"י סבר כמ"ש התוספות לדעתו ע"ש ודוק. (ודע כי אחר זמן רב עמדתי בענין זה בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סי' י"ג אות ד' ע"ש באורך בס"ד):
ג דין ג'. בין אשת איש שאין אישות לגוי. אור יקרות בלשונות הרמב"ם דף נ"ו ע"ד:
ד דין ד'. הכהן מותר ביפ"ת וכו' נסתפק מהרימ"ט אימלך שיש לו י"ח נשים מותר ביפ"ת ולעיל פ"ג דין ב' הבאתי דברי הראשונים שהוא מותר בביאה א' מיד ואם יש לו י"ח ישלחנה:
ה דין ו'. וצריכה להמתין וכו'. אור יקרות בלשונות הרמב"ם דף נ"ו ע"ד.
ו דין י"א. כל המקבל ז' מצות וכו'. עיין מה שכתב הרב הגדול מאריה דארעא דישראל המג"ן בספר הבהיר קרבן חגיגה סימן מ"ד: