אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן צג

סימן צב

על הרמב"ם ה' מלכים פ"ז.

א'. דין א'. אחד מלחמת מצוה וכו' עמ"ש מורינו הרב המופלא מהר"י הכהן זלה"ה בספר בתי כהונה ח"א בחלק בית ועד דף ע"ח.

ב . דין ד' ודין ה' ודין ו'. בית ועד שם. עץ החיים דף קי"ז ע"ג.

ג . דין ח'. המחזיר גרושתו. עמ"ש הרב מש"ל ודבריו תמוהים כמו שכתבתי אני בעניי בקונטריס חי"ם שאל סי' פ"א ע"ש באורך.

ד דין י"א. ולא יעבור עליו שום דבר בעולם וכו' משמע מדברי רבינו שהוא מפרש מאי דכתיב ולא יעבור עליו ר"ל על החתן וכמו שהכריח הרא"ם וכ"כ הלחם משנה וכתב עוד דקושיות הרא"ם על הרמב"ן שפירש עליו על הצבא הם עצומות ואולי נאמר לתרץ דעת הרמב"ן דאין כונתו לפרש כן לדעת רבותינו אלא הוא מפרש פשט הכתוב שהוא כן אבל ודאי דעת רבותנו מוכרח דעליו על האיש עכ"ל הלח"מ וק"ק שהרי הרמב"ן אחר שכ' דברי רש"י כתב לשון רש"י מדברי רבותינו וא"כ עליו על הצבא וכו' ע"ש הרי דלדברי רבותנו קאמר הרמב"ן דעליו הוא על הצבא. אמנם מה שהקש' הרא"ם על הרמב"ן מלשון התלמוד ומאחר דכתיב ולא יעבור עליו לכל דבר לא יצא בצבא למה לי דא"א לא יעבור עליו בלתי שיזכיר צבא מקודם אפשר לישב דכל עיקר הש"ס להקשות למה אפיקיה בשני לאוין הו"לל ולא יעבור על כל דבר צבא ואמאי כתב רחמנא שני לאוין וכבר ידוע דזמנין דאמרי' לשתוק ולכתוב כמ"ש הרב גופי הלכו' כלל רפ"א וה"נ כונת הש"ס דלשתוק מלא יצא בצבא ולכתוב ולא יעבור על כל דבר צבא. אי נמי אפשר קרוב לזה והוא דטעמו של הרמב"ן נרא' משום דאי מפרשינן דקאי לאיש לא א"ש אומרו לא יעבור עליו לכל דבר דהו"לל כל דבר אבל אי קאי לצבא א"ש וא"כ כי פריך הש"ס לא יצא בצבא למה לי הכי פריך דלכתוב ולא יעבור עליו כל דבר ואז יפורש על האיש ולא לימא לא יצא בצבא כלל. שוב ראיתי להרב נחלת יעקב דתריץ יתיב כמ"ש בתחילה. אבל מה שישב עוד לשני קושיות הרא"ם לא נחה דעתי הקצרה בדבריו ע"ש.

ה . ולעבור עליו בשני לאוין וכו' מהאי טעמא מנאם הרמב"ם ללאו א' בספר המצות לאוין שי"א והשיג עליו הרמב"ן כי המספק כלי זיין ומזון אינו עובר על לא יצא בצבא שזה הלאו אינו אלא על אנשי הצבא הבאים במלחמ' והוא אינו מהם אבל הבא במערכה הוא שעובר בשני לאוין והרי הן שתי מניעות. והרב מגילת אסתר הליץ בעד הרמב"ם שהמספק מים ומזון גם זה בכלל צבא דמה שאסרו עליו לספק מים ומזון ה"ד כשהוא לצורך הצבא אבל כשאינו לצורך הצבא לא הוזהר עליו עכ"ד ולפום ריהטא דבריו תמוהים שהרי הרמב"ם שם בספר המצות כתב וז"ל ודע כי החתן עצמו מוזהר לצאת מביתו כל שנתו בסחור' עכ"ל הרי שכ' הפך דבריו שכ' דכשאינו לצורך הצבא לא הוזהר עליו והרמב"ם אסר אף לסחורה וא"כ הם ב' מניעות כדברי הרמב"ן. וגם ראיתי את הלחץ אשר נדחק הרב לב שמח והרואה יראה כי דבריו דחוקים ומגומגמים ואין להאריך. ואחר כמה שנים נדפסו שו"ת הרדב"ז חדשות מעתה ושם ראיתי בסימן רל"ח דהסכים הרב דלסחור' שרי ולשון הרמב"ם בספר המצות הוא משובש והעתיק הלשון מנסחת הערבי ע"ש והאמת דלשון רבינו פה ולשון הסמ"ג מוכחי כהרדב"ז דלסחור' שרי. ומ"מ על הרב מגילת אסתר קשה דהוא ודאי הי"ל לשון ספר המצות כנסחתנו דלסחורה אסור. והרב דבר משה א"ה סימן פ"ח העתיק דברי הר"מ בס"ה כמו שהם בנסחתנו לפי שעדיין לא יצאו לאור שו"ת הרדב"ז ועיין דברי הרב החינוך מצוה תק"מט והביאם הרב דבר משה שם. וק"ק על הרמב"ן שבספר המצות לאוין שי"א הנז' הגדיל התימה על הרמב"ם דודאי הם נמנים לשני לאוין ולא מצינו במנין המצות שמנה הוא ז"ל שמנה לאו יתר בענין זה.

ו . דין ט"ו. והרי מפורש בקבלה ארור עושה וכו' עץ החיים בלשונות דף ב' ע"ב.

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה