חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן צא
על הרמב"ם פ"ה דמלכים.
א'. דין א'. אין המלך נלחם וכו' טירת כסף להרב המובהק מהר"ר אברהם גאטינייו זלה"ה דף י"ט.
ב . דין ז'. ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים וכו' כתב הפר"ח בהגהותיו שלפי סברת הרב ספי"ב דאיסורי ביאה שעכשיו המצריים נתבטלו ואלו המצריים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם אין כאן איסור עכשיו לדור במצרים וכו' וכדברי מוכח בהדיא מדברי הרא"ם שהביא המרדכי ס"פ הערל וע"ז סומכים הדרים במצרים וצ"ע לפ"ז מאי דאמרינן פ' בתרא דסוכה דאנשי אלכסנדריא איענוש וכו' והרי כבר בא סנחריב ובלבל העולם וצ"ע עכ"ל וז"ל המרדכי ס"פ הערל ותימא הואיל ומצרים לא נתבלבלו א"כ איך עתה מותר לגור במצרים וי"ל דלא אסרה תורה אלא לשוב בדרך הזה היינו מא"י למצרים אבל משאר ארצות מותר כך תירץ הרא"ם עכ"ל ופשוט שכונת הפר"ח להוכיח מדבריו שהרי כתב ותימא הואיל ומצרים לא נתבלבלו איך עתה מותר לגור במצרים משמע דאי נימא שנתבלבלו מותר לגור במצרים וא"כ כפי סברת הרמב"ם שהמצרים נתבטלו שרי לגור במצרים אף שהרא"ם ס"ל להפך דלא נתבלבלו ולא שרי אלא מטעם לשוב בדרך הזה. וק"ק על הפר"ח דלא זכר דהסמ"ג לאוין רכ"ז תמה על הדרים במצרים וכתב דשמא משום שעלה סנחריב וכו' וע"ז הק' מהתוספתא דידים וממ"ש בסוכה דאנשי אלכסנדריא איענוש וכו' ואסיק דאין טעם להתיר אם לא עפ"י פי' הרא"ם ע"ש וא"כ נמצא דהסמ"ג חשב לישב כדברי הפר"ח והוקשה לו קושית הפרי חדש מסוכה ודחה טעם זה. וראיתי למהרח"ש בספר מקראי קדש דף קל"ז שכת' וז"ל הסמ"ג נ"ט למה שדר הרמב"ם במצרים שאחר דסנחריב בלבל האומות אינם המצרים דאסרה תורה ומותר לדור במצרים וליתא דא"ה למה אסר כאן בזה"ז לדור במצרים ופי"ב דא"ב התיר עמונים מואבים מטעם סנחריב ע"ק ממ"ש כלהו קטלינהו משום דעברו על לא תשוב בדרך הזה ואסכנדרוס אחר סנחריב הוה מוכח שאין האיסור מפני מצרים רק מפני הארץ וצ"ל שמה שהרמב"ם דר במצרים דסבר כהנך תירוצי דאין איסור רק בא מא"י והוא בא מהמערב א"נ לא היה דעתו להשתקע עכ"ל וכן כתב בספרו עץ החיים בלשונות דף ב' ע"ב ע"ש ומדבריו מוכח שהסמ"ג הנה זה עומד בטעם זה דסנחריב והכי מסקנתו. וקשה שהרי מבואר בסמ"ג שדחאו מההיא דסוכה דקשיתיה למהרח"א נמי ואסיק כמאי דאסיק מהרח"א שעיקר הטעם משום שלא באו בדרך א"י ומאי קאמר מהרח"א שתמה מההיא דסוכה ואסיק דאין איסור רק בא מא"י והן הן דברי הסמ"ג עצמו. הן אמת שיש חילוק מדברי הסמ"ג לדברי מהרח"א שהס"מג בתחילה הקשה מהתוספתא דנתן להם קצבה ואחר מ' שנה ישבו על אדמתם. וא"כ לא קרינן בהו שסנחריב בלבלם והכריח זה נמי מההיא דסוכה כלומר דלא שייך בהו בלבול סנחריב. אבל מהרח"א מכח דברי הרמב"ם ספי"ב דא"ב שכ' בפי' דאלו המצריים שבארץ מצרים אחרים הם וכל גר שיתגייר מהם מותר לבא בקהל מיד ע"ש וההיא דסוכה הכריח שסברת הר"מ דאף דסנחריב בלבל לגמרי ויועיל זה לגרים מ"מ לענין איסור הדירה לא מהני דהאיסור מפני הארץ ונמצא שיש חילוק רב בראית סוכה מהסמ"ג למהר"חא. מ"מ ק' על מהרח"א דמשמע מדבריו דהסמ"ג אסיק בזה והקשה עליו מסוכה ואסיק כדברי הרא"ם והן הן דברי סמ"ג ואף שחלוקים בעיסתם. והא הו"ל להקשות על הסמ"ג דהוא דחה מה שנ"ט להר"מ מכח התוספתא ואין זה דחיה לפי מה שפסק הרמב"ם פי"ב דא"ב דגר מצרי מותר לבא בקהל מיד מכח סנחריב ש"מ דלהרמב"ם לא קי"ל כהתוספתא והיה אפשר לומר שטעם הר"מ אכתי מכח הא דסנחריב אבל מתרי טעמי אחריני לא אפשר למימר הכי מכח מה שאסר הדירה הכא אף שהתיר גר מצרי בא"ב ומכח ההיא דסוכה ש"מ דאף דסנחריב בלבל ומותרים הגרים איסור הדירה כדקאי דהאיסור מצד הארץ עצמה כי באופן זה קשה על הסמ"ג ועיין מ"ש מהרח"א בישרש יעקב בריש סוטה דף קל"א ע"א. ואפשר לישב דברי סמ"ג קצת שכך הוא הצעת דבריו דבתחילה תמה על הקהלות השוכנים בארץ מצרים וגם הרמב"ם ושמא טעמו משום סנחריב. ושוב כתב אמנם מצינו ר"י שנחלק בתוספתא דידים כלומר שדעתו שראוי לפסוק כתוספתא דידים וא"כ הגם שנאמר שהר"מ ס"ל כתוספתא דקידושין הדבר קשה על כל ישראל הדרים שם שהרי משמע בתוספתא דידים שלא כהרמב"ם. וגם בסוכה פ' החליל וכו' כלומר דמהך דסוכה קשה לכל הדברות דאף להרמב"ם שפסק כתוספתא דקידו' מוכרח מהך דסוכה לחלק בין התר גרים לדירה דאף דהגרים מותרים מכח הא דסנחריב להרמב"ם הדירה אסורה שהוא מסיבת הארץ. ואסיק דטעם ההתר כדברי הרא"ם. ומהרח"א בספר ישרש יעקב דף מ"ב בההיא דסוכה כתב וז"ל הנה הרא"ם פרשת שופטים הקשה מסוגיין למ"ד דמותר לדור במצרים מטעם דכבר עלה סנחריב וכו' גם הסמ"ג נ"ט על הרמב"ם שהיה דר במצרים וכו' ולא דק דהרמב"ם וכו' ונפקא ליה מסוגיין וכו' ע"ש ועמו הסליחה דכל דברי הרא"ם בזה הם דברי הסמ"ג עצמו ע"ש שהביא כל לשון הסמ"ג משמו עד סוף הלשון וכל מה שכתב הרא"ם על הסמ"ג הוא ונכון הוא ע"ש. ונהירנא כי זה שנים ראתה עיני לרבינו בחיי פ' שופטים שכתב דאיסור דירת מצרים הוא מצות שעה שהיו רשעי' מאד ואינה מצות דורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם והרי אנו רואים כמה קהלות דרים שם זהת"ד ובו בפרק הקשיתי עליו מסוגית החליל הנז' דקאמר מ"ט איענוש וכו' וזה מוכח דהוא מצוה לדורות הפך רבינו בחיי:
ואחר זמן רב בא לידי ס' צידה לדרך מהרב באר שבע וראיתי לו פ' שופטים שהביא דברי רבינו בחיי והשיג עליהם כמדובר וכן ראיתי בס' מעיל שמואל שהביא כן משם הרב תולדות יצחק והשיג עליו מסוגיית סוכה ע"ש. והרב צידה לדרך שם תמה על הסמ"ג דאיך רוצה לדחות טעמו של הר"מ מכח תוספתא דידים שנחלק ר' יהושע על ר"ע והלא הרמב"ם פי"ב דא"ב פסק כר"ע. וזה כמו שהקשינו לעיל על הסמ"ג. וכבר ישבנו קצת דבריו. עוד ראיתי להרב צידה לדרך שכ' דגם מה שהסמ"ג רצה לסתור מההיא דסוכה לא איריא דנהי דאותו מעשה הי' אחר בלבול סנחריב (וענין זה כתבתי בס' הקטן ברכי יוסף א"ה סי' ד'. ובס' הקטן פתח עינים על דף ל"ח כתבתי בעניותי עוד בזה ע"ש). מ"מ העביר' עצמה מאי דהדור הי' קודם בלבול סנחריב ע"ש ועמו הסליח' שהרי כתב רש"י שם בסוכה דף נ"א שהליכתם לשם אחר חרבן בית ראשון בימי ירמיה שהלכו שם יוחנן בן קרח ודעמיה וא"כ היה אחר סנחריב מאי דהדור למצרים נמי. תו אשתמיטיתיה מ"ש בירושלמי שם פ' החליל ובמכילתא פ' בשלח דג' פעמים חזרו למצרים ובג' נפלו א' בימי סנחריב והב' בימי יוחנן בן קרח והג' בימי תורגינוס בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו ע"ש הרי מבואר דחזרו ב' פעמים אחר סנחריב ונענשו. וגם מהירושלמי והמכילתא הנז' קשה על רבינו בחיי והרב מהר"י קארו בתולדות יצחק שהביא בס' מעיל שמואל בדין זה שכתבו דאינה מצוה לדורות כנז'. ומה שהקש' עוד הרב צידה לדרך על הרמב"ם בדין זה שלא כתב דאחר בלבול סנחריב או משאר ארצות למצרים מותר. הגם דמתוך מש"ל מבואר דהר"מ ס"ל דאף אחר בלבול סנחריב אסור דסבר דהאיסור מצד הארץ. מ"מ אי מה שהי' דר הוא זלה"ה ומה שדרים אלפי ישראל הוא מטעם הרא"ם כמ"ש מהרח"א והם דברי סמ"ג או מטעם אחר הו"ל לרבינו להזכירו כמו שהק' הרב צ"צ וכן הק' הרב יד אהרן לסמ"ג בא"ה סי' ד' הגהת ב"י אות ו' ע"ש ועמ"ש הרב כפתור ופרח פ"ה דף י"ח ע"ב. והרב כנה"ג בהגהותיו בדין זה כתב ויראה לי טעם אחר שלא אסר' תור' לדור במצרים אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתן וכו' ע"ש והי' טעמו טעם לשבח ומתאמרא כוותיה משמא דגברא רבא הוא הריטב"א בחידושיו ליומא על מ"ש שם בש"ס דף ל"ח ע"ש וקרוב לזה קצת כתבו מהרש"ל ומהר"י. מקרעמנץ בפירושם לסמ"ג לאוין רכ"ז ע"ש. ועיין מ"ש מהרי"קש בהגהותיו א"ה סי' קכ"ח. אחר זמן בא לידי ס' יד משה להרמ"א ז"ל הנדפס מחדש וראיתי שהאריך בענין זה ושם תמה ע"ד מהרח"א הנז' ואין הפנאי מסכים לעמוד עליו ע"ש דף קכ"ה.
ג דין ח'. מותר לחזור לארץ מצרים לסחור' וכו' הכי אמרו בירושלמי בסוף פ' חלק והביאוהו הרי"ף שם והסמ"ג לאוין רכ"ז. ותמה הפר"ח בהגהותיו בדין זה על רש"י שכ' בסנהדרין דף כ"א ע"ב וז"ל הסוסי' באים ממצרים לא"י וצריך לשלוח שלוחים לקנות לו סוסי' ועוברים בלא תוסיפו וכו' ע"ש והוא הפך הירושלמי ע"ש. ואשתמיט מיניה כי זו היא קושית הרמב"ן על רש"י שכ' כן בפירוש החומש והרמב"ן שם בביאורו פ' שופטים הקשה מהירוש' הזה. והרא"ם שם תירץ יתיב לקושיתו ע"ש. ומזה ק"ק למ"ש מהר"א ממיץ בספר יראים סי' ש"ג והובא בפסקי מהר"ם ריקאנטי סי' תקע"ג שלאחר שתירץ שלא אסר הכתוב אלא לשוב מא"י למצרים כמ"ש בשמו הסמ"ג והמרדכי וההגהות מי' כתב וז"ל וסמך לדבר שהלך דניאל מבבל לאלכסנדריא של מצרים כדאמרינן בחלק ודניאל להיכן אזל אר"י שהלך להביא חזירים ממצרים עכ"ל ולפי הירושלמי דלסחור' מותר מה זו סמיכ' הלא דניאל הלך לסחור' והכא לא שייך תירוץ הר"א מזרחי שתירץ לקו' הרמב"ן הנז' כמבואר. גם אשתמיטיתיה מהרב פר"ח שהקש' ע"ד רש"י הנז' דברי הרא"ה בס' החינוך מצו' תק"י שכ' שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים שאין האיסור רק בקביעות דירה עכ"ל וזהו כונת רש"י שהשלוחים יקבעו דירה והן הן דברי הרא"ם ע"ש:
ד . או לשכון בה והיא ביד גוים. מכאן מוכח קצת דכל שהיא ביד גוים אף אם אינם המצריים אסור דכל שהארץ היא ביד גוים הקפידה תורה ודקדק הרמב"ם בלשונו למנקט גוים משום שכבר פסק סוף פי"ב דא"ב שבלבל סנחריב אם אנשי מצרים וכמש"ל.
ה . דין ט' אלא ללמוד תור' או לישא אשה. הרב גופי הלכות דף צ"ז תמה על הרמב"ם דאמאי השמיט דאפילו מוצא מי שילמדנו. ומ"כ דאשתמיטיתיה להרב מ"ש הרמב"ם פ"ג מה' אבל דין י"ד או ללמוד תורה אף עפ"י שיש שם מי שילמדנו בא"י לא מן הכל אדם זוכה ללמוד. הרי דכתבה הרמב"ם בפה מלא וכאן סמך על מה שכבר ביאר שם.
ו . דין י"א. אמרו חכמים כל השוכן וכו' מהר"ם אמארילייו בספר יד משה דף קל"ב ע"א.