חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן צ
על הרמב"ם פ"ד מה' מלכים:
א'. דין ד'. וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים. הכי תנינא בתוספתא פ"ד דסנהדרין בורר לו נשים מכל מקום שירצה כהנות לוייות ישראליות. וראיתי בספר עיר בנימין פ"ק דגיטין שכתב שאמרו בתוספתא דאין משיאין למלך אלא מן המשיאין לכהונה ומ"ה היו אסורות פלגשים שבא אליהן אבשלום לדוד הע"ה עש"ב וכעת לא ראיתי תוספתא זו דמה ששנינו בתוספת' פ"ד דסנהדרין היינו שאין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה והביאה הסמ"ג לאוין רכ"א. ומהתוספתא הנזכר שהבאתי דקתני בורר לו נשים מכל מקום שירצה כהנות וכו' אין ראיה דלאו למעוטי פסולות לכהונה אלא אשמועינן דהרשות בידו ליקח מכל אשר יבחר וכך הם דברי רבינו. וכבר כתבתי בקונט' פתח עינים שם דאשתמיטיתיה הירושלמי פ"ב דסנהדרין דרבי יוחנן ס"ל דמותרות היו הפלגשים הללו אלא דלכוף יצרו עבד ורבנן דאסרי סברי דאסורות משום דנשתמש בהם הדיוט ולמלך אין שוה אבל לכ"ע לית דחש משום דפסולות לכהונה. גם הרי אשכחן דדוד המלך בכלל נשיו היתה מעכה שלקחה במלחמה ופסולה לכהונ'. גם מדברי הראשונים שהבאתי לעיל פ"ג סוף דין ב' מוכח דאם לא יש לו י"ח יכול ליקח כמה נשים יפות תאר במלחמה ולקחתם לנשים. ושלמה נשא גיורות כידוע ועיין בכנה"ג ח"מ סימן ז' הגהת ב"י אות א' ע"ש ובדינא דחיי לאוין רכ"א. (נשים בכתובה ובקידושין) עיין בכנה"ג א"ה סימן א' הב"י אות נ"ט ובי"ד סוף סימן רי"ז:
ב . אבל ההדיוט אסור בפלגש. הרמב"ן בתשובה כתב דאם נאמר דמותרת מן התורה ומדבריהם הוא דגזור היכן מצינו גזרה זו וכתב הרדב"ז בתשובה ח"א סימן רכ"ה וז"ל קרוב אני לומר שבכלל גזרת יחוד הפנויה היא שהרי תכלית גזרת יחוד הפנויה היא שלא יבא עליה ואין טעם לומר שגזרו על יחוד. הפנויה במקרה ולא גזרו על יחוד הפנויה תדיר ולפיכך אני אומר אחרי בקשת המחילה שהיא בכללה עכ"ל ומצאתי בשיטה מקובצת למס' גיטין כ"י שכתב משם הריטב"א גבי מ"ש שם פ"ק אקרא דותזנה עליו פלגשו וז"ל ואע"ג דחזינן דדוד גזר על הפנויה מותר לו לבא על פלגשו מאחר דדמיא פורת' לאשת איש שהרי היא מיוחד' לו אבל אם בא איש אחד דעלמא על פלגש חבירו לא מחייב מיתה משום דלאו אשת איש גמורה היא דהא לא מקדשא לההוא גברא שהיא עומדת תחתיו עכ"ל. ומעתה ל"ק על הרמב"ן וסיעתו דאין טעם לומר שגזרו על יחוד הפנויה במקרה וכו' כמ"ש הרדב"ז דודאי טעם יש בדבר לחלק ביניהם כמ"ש הריטב"א. אבל גם לדעת מאן דאסר מדרבנן ל"ק דהיכן מצינו גזרה זו די"ל דבכלל גזרת יחוד פנויה היא כדברי הרדב"ז. וכ"כ הריב"ש בתשוב' סימן שצ"ה לדעת הראב"ד באיסור הקדשה וז"ל אף אם נאמר שהפלגש היא בלא קידושין הנה נאסרה בגזרת בית דינו של דוד. שהרי על יחוד דפנויה גזרו ופנויה היא זו ולכן לא נמצא פלגש בכתוב מדוד ואילך רק בשלמה וממנו אין להביא ראיה שהרי גם. ברבוי הנשים שנאסרו למלך מן התורה עבר עכ"ל. אבל מ"ש הריב"ש דלא נמצא פלגש בכתוב מדוד ואילך רק בשלמה וכו' קשה שהרי מקרא מלא בדברי הימים ב' סימן י"א ברחבעם. ויאהב רחבעם את מעכה בת אבשלום מכל נשיו ופלגשיו כי נשים שמנה עשרה נשא ופלגשים ששים הרי שאחר דוד ושלמה נמצא בכתוב פלגש ברחבעם. ומהך קרא הכריע ה"ר דוד בונפיד כהראב"ד דפלגשים נסיב טפי מי"ח שהרי רחבעם נשא י"ח נשים כדין ונשא פלגשים ששים המה והביאו הר"ן בחידושיו לסנהדרין פ"ב ע"ש ואף לדעת הרמב"ם דס"ל דטפי מי"ח אסור אף בפלגשים ומוכרח דס"ל דרחבעם שלא כדין עבד מ"מ לא הו"ל להריב"ש לומר דלא נמצא מדוד ואילך רק בשלמה והו"ל להזכיר גם רחבעם ולומר דשלא כדין עשה. (אחר שנים רבות בא לידי ס' שאלת יעבץ ח"ב וראיתי לו ז"ל בסי' ט"ו והפליא עצה בדין הפלגש והאריך מאד ומידי עוברי ראיתי שהשיג על הריב"ש מרחבעם כמה דדייקינן בעניותין ע"ש באריכות).
ג דין ו'. ולוקח השדות והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה. כתבו התוס' בסנהדרין דף ך' תימא למה נענש אחאב על נבות וכו' ועוד דבפ' הכונס קאמר דדוד שאל אם היה יכול להחליף גדישין של שעורים מישראל לתת לפני בהמתו וי"ל דכתיב יקח ונתן לעבדיו וכו' ועי"ל דבחנם היה יכול ליקח וכו' ועי"ל דנענש וכו' עש"ב. ובספר שנות חיים דף קנ"ז הקשה דמאי מקשו מדוד והא אמרו שם דשלחו ליה אבל אתה מלך ומשם ראיה דמלך מותר ותירץ דכונת התוס' דאם מלך מותר למה נסתפק דוד ותירץ דאחאב ודוד היו רוצים לעצמם עוד תירצו דבחנם וכו' וגם שם בדוד היה רוצה להחליף גדישין בגדישין ולכך שאל אמנם מה שתירצו וכו' לא תירצו כלום לענין דוד ואולי סמכו אתירוצא קמא עכ"ל ולפי דרכו טפי הוה ליה לומר דמתירוץ ג' ואילך לא תירצו אלא לענין אחאב ורמזו התוס' זה באומרם בתירוץ ג' ועי"ל דנענש כונתם דמכאן ואילך קיימי בנותן טעם אמאי נענש אחאב. ולפי פשט דבריהם מ"ש ועי"ל דנענש היינו משום דעד השתא היו מחלקים חילוקים בפרשת מלך והן עתה שתירצו שהי' רוצה לע"ז דייקי לומר דנענש. אמנם אם כונת התוס' כמ"ש הרב הנזכר יש להעיר דלפום ריהטא מסוגית הכונס משמע דשאלת דוד הע"ה היתה אם אדם דעלמא עושה חליפין גדיש שעורים בעדשים ולא שאל אם מותר מדין מלך דהרי כשהשיבו לו דדוקא מלך מותר לא אבה דוד לשתותם ואמר כיון דאיכא איסורא לא ניחא לי ומוכח דשאלתו היתה אם להדיוט מותר וא"כ מאי ק"ל לתוספות דבמאי נסתפק דוד הע"ה ומאי מתרצי דבפ' מלך כתיב לעבדיו ולא לעצמו ולכך שאל אי דבחנם יכול ליקח וכו' ולכך שאל דמוכח דמאי דשאל היה מדין מלך הרי הוכחנו דשאלתו היתה אם מותר בין איש לרעהו ותו דכפי תירוציהם הרי השיבו לו דמלך מותר וא"כ היינו דק"ל אמאי נענש אחאב. ותו ק"ק דכפי זה איך ס"ד דדהע"ה דהיה מותר אפילו הדיוט. ואפשר לישב בדוחק דלא נעלם מדוד הע"ה דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו אך ס"ד דמדמלך מותר ליקח השדות בהדיוט נסתפק אם מותר להחליף פירות בפירות או דילמא גם בפירות אינו מותר כי אם למלך ובהדיוט אסור ולהכי שאל אם מותר להחליף גדיש שעורים בשל עדשים. ורבנן משום דמספקא להו אי שאל מדין מלך או מדין הדיוט הן משיבין תרתי דבהדיוט אסור ולמלך מותר ולפי זה כונת התוס' להקשות דאם מלך מותר למה נענש אחאב ועוד דמההיא דהכונס משמע דמלך מותר ליקח השדות ויקשה אמאי נענש אחאב וזה דהרי דוד הע"ה שאל וכו' ובודאי דשאלתו היתה מדין הדיוט כמדובר וכיון דשאל אי שרי להדיוט ודאי פשיטא ליה דבמלך מותר ויתרון המלך דלוקח השדות וא"כ למה נענש אחאב ותירצו דבפ' המלך כתיב לעבדיו ולא לעצמו ולכך נענש אחאב. ודוד הע"ה קס"ד דכיון דהי' פירות אפילו בהדיוט מותר לעצמו והשיבו לו דלמלך דוקא מותר לעצמו כיון שהוא פירות ועוד תירצו דבחנם יכול לקחתה אבל כשהיה שואל שימכרו לו הרשות בידם לומר לו לא נמכור. ודוד נהי דהיה רוצה להחליף גדישין אבל לא היה שואל מישראל אם רוצים בכך אלא מעצמו היה עושה חליפין. ולדעת רבינו דבעי כשילכו למלחמה ולעבדיו צריך לישב ההיא דהכונס דנהי דהי' במלחמה אך היה לעצמו ואיך התירו לו ונרא' כמ"ש הרא"ש דלא היו מזומנים העדשים ולכך אסור וכן משמע לשון גזילה ישלם אכן אם היו מזומנים מותר דעדשים עדיפי וכו' ע"ש ומ"ה התירו למלך ודוד הע"ה הוה ס"ד דמותר גמור הוא ולא חילק בין מזומנים לאינם מזומנים. והרב לח"ם כתב דכונת רבינו כמ"ש רד"ק שלא התיר. וכו' בחנם אלא פירותיהם וכו' ע"ש ותיבת בחנם אינו מדוקדק דגם הפירות צריך לשלם כמבואר בדברי רבינו ורד"ק ועוד יש לגמגם קצת במ"ש עוד הרב לח"ם ע"ש ודוק ועיין למהר"ד עאראמא
ד . דין ח'. המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד מי"ג. מ"כ מכ"י גדול הדור מהר"ם גאלנטי וז"ל זה מבואר בכתוב בחלוקת הארץ ביחזקאל סימן מ"ה פסוק ז' שנאמר ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש וכו' ע"ש בפירש"י ותמצא המג"ן יג"ן עכ"ל. ורואה אנכי שלשון זה כתוב בנימוקי הפר"ח בהגהותיו ע"ש. ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה בנימוקיו כתב משם מהרי"ך ז"ל שהוא תלמוד ערוך בבתרא דף קכ"ב ע"ש.
ה . כל הרוגי המלך ממונם למלך. נסתפק מהרימ"ט בתשובה כי באה בספר תורת חיים למהרח"ש ח"א סימן צ"ד אם לאלתר זכה המלך בנכסים או לכשיחזיק בהם ונ"מ לממון שיש ביד אחרים ודעתו נוטה קצת דלא זכה עד שיחזיק עש"ב. גם נסתפק שם אם משפט זה נוהג במלכי א"ה עש"ב ובשו"ת הרשב"א ז"ל סימן אלף קנ"ט ע"ש. ומדברי הרדב"ז בתשו' הנדפסות מחדש באשכנז סי' תקל"ג בריש התשו' נראה דפשיטא ליה דאף במלכי א"ה נכסיהם למלך וכן מוכח מדברי מהר"ם אלשיך בתשו' סי' ס"ז באמצע התשוב' וקצת יש להרגיש שלא הזכירו תשו' הרשב"א הנזכר דנראה דהרשב"א היה מסתפק בזה ע"ש.