חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן פט
על הרמב"ם פ"ג דמלכים
א. פ"ג דין א' כותב ס"ת לעצמו וכו' הרדב"ז בלשונות סי' ע"ב. בית ועד דף ע"ז ע"ב.
ב . דין ב' מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד י"ח בין נשים ופלגשים וכו' כתב מרן משנה שם לא ירבה לו נשים אלא י"ח. וקיצר רבינו דהו"לל דפסק רבינו הרמב"ם כת"ק ודלא כר"י ור"ש ובפרט דיש לפרש דר"י ור"ש במילתיה דת"ק פליגי על דרך שכתבו התוס' בפסחים דף פ"ג ד"ה ר"ש דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק וכ"כ שם דף פ"ב דרב זביד ורב חמא פליגי אליבא דר' חמא בר עוקבא. והרמב"ם במשנתנו לא כן דעתו אלא דג' מחלוקות בדבר ופסק כת"ק. וכבר ביאר והאריך בזה הרב דינא דחיי לאוין רכ"ב ונסתייע מפירוש רבינו עובדיה ומדברי הר"ן בחידושיו עש"ב. וק"ק עליו דהו"ל להביא מרבינו גופיה דבפי' המשנה כתב ואין הלכה לא כר"י ולא כר"ש ע"ש. ודע שהרא"ם בס' יראים סי' רצ"א פסק כר"ש. ומ"ש רבינו בין הנשים והפלגשים הכל י"ח הרב מגדל עז כתב שהוא ט"ס ודעת הרמב"ם כדעת הראב"ד דמנין י"ח לנשים לבד ויכול להוסיף פלגשים. וכ' דהנסחא אמיתית בלשון רבינו היא מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד י"ח נשים ואם הוסיף אחת וכו' עש"ב. וכדבריו מוכח מדברי הרמב"ם במנין המצות לאוין שס"ד שכתב וגבול זה שלא יוסיף על י"ח נשים בכתובה וקידושין. אמנם הראב"ד והר"ד בונפיד והר"ן והריב"ש ושאר דכותהון כלהו גרסי בדברי הרמב"ם כגירסתנו. והרב דינא דחיי לאוין רכ"ב הסכים דבס' המצוות הוא ט"ס ע"ש. ומרן בכ"מ הביא ראיה לסברת הרמב"ם מהא דאמרו בסנהדרין דף כ"ב בא וראה כמה קשה גרושין שהתירו לו ליחד וכו' ע"ש. ובהיותי במדינת אשכנז ראיתי בס' קול יהודה דף כ"ו שכתב בשם הרב המפורסם מהר"ר יהונתן דאינה ראיה דרד"ק כתב שהבתולה יפה לחמם ולא הבעול' ופלגש ע"י ביאה קונה אותה ומאחר שכן לא מצי לקחת אבישג לפלגש דלחמם הי' צריך בתולה ואדרבא משם ראיה להראב"ד דקש' במ"ש כמה קשה גרושין דדילמא שאני גרושתו של מלך דאינ' יכולה לינשא לאחר אלא מוכרח דה"ק דהי"ל לגרש אשה וישא אבישג בקידוש כסף ולא יבא עליה כדי שתהי' סוכנת ולא יתירו יחוד והאש' שגירש יקח לפלגש ע"י ביאה ומדלא התירו ש"מ דקשים גרושין וזה ראיה להראב"ד זהו תורף דברי הרב הנז'. ויש להשיב על זה ממ"ש שם בש"ס דאמר' ליה אבישג לדוד נינסבן ואמר לה אסירת לי וא"ל חסריה לגנבא וכו' ע"ש ומהא מוכח דדעת רז"ל דגם הבעול' בהיות' נערה מחממת ומ"ה אמרה ננסבן ודהע"ה אצטריכא ליה להשיב אמרים אסירת לי דכבר הני נשי דבר שבמנין ואולם ח"י אני כדפירש"י אף היא תשיב אמריה חסריה לגנבא וכו' דאי אמרת דדוקא הבתול' הקריב' חימ"ה ולא הבעול' כנז' לימא לה מי בקש זאת מידה רמוס חצריו אלא למלך סוכנת ואם בא יבא אליה כאשר בקש' ננסבן וקמה בזיהרא זאת אומרת חסריה לגנבא לא תסכו"ן גבר ושקילא טיבותא אלא ש"מ דגם בעולה מחממת ונפל היסוד. וכן משמע מדברי רש"י בפירושו למקרא ורד"ק עצמו שם שכתבו והמלך לא ידעה שהבתול' מחממת יותר ורבותנו אמרו דלא נשאה משום שכבר נשא י"ח עכ"ל אלמא דלרז"ל לא הוי טעמא משום בתול' רק משום איסורא ושפיר מייתי ראיה מרן לדעת הרמב"ם ממאי דשרו ליחודי ולא נסבה לפלגש. וכן יש להוכיח ממ"ש דדוד הע"ה קאמר לה אסירת לה דאי האי מנינא לנשים אתמר ולא נתן קצב' לפלגשים לינסבה לפלגש דמסתמא אבישג רוצה בזה יותר שיקחנ' לפלגש וימלא שאלתה טפי שתהי' משרתת לבד וכבר כ"ע ידעי דשרביטו של מלך אסור להדיוט ונמצא דמפסדת כל ימיה אלמנות חיות וכמעט שכ"ב א' העם דהע"ה עם אבותיו תהי' צרורה כל ימיה והלא טוב לה לפחות להיות פלגש דהע"ה כל הימים אשר הוא חי דדוחק לומר דכבר ידעה אבישג דהשתא דלא ידעה מותרת לשלמה הע"ה והית' בקיאה בכל הדינים דהרי משמע דלא ידעה דין שהמלך אינו נושא טפי מח"י נשים דא"ל ננסבן ואף כי אמר לה אסירת לה תשיב אמריה חסריה וכו'. ותו דאי קדמה לה ידיעה היכי קאמרה נינסבן הלא אז אסור' לשלמה הע"ה מטעם אשת אביו ועיניה הרואות דהע"ה מטי ליה שיב"ה ומשום ימים אחדים איך תתרצה לישאר אלמנות חיות כל הימים אלא נרא' שסבר' דבין כך ובין כך אסור' לעלמא ושאל' אשה ננסבן לפחות למאי דביני ביני וכפ"ז ודאי הית' מתרצת להיות פלגש. ודהע"ה לא גילה לה האי דינא דהשתא דלא ידעה מותרת לשלמה משא"כ אם יבא אליה לפלגש דחש דילמא שלמה לא חפץ בה המלך. וא"כ למה דחאה אסירת לי לנסבה לפלגש אלא מוכח כדעת הרמב"ם דגם פלגש אסור טפי מי"ח. ומאי דקשיתיה להרב הנז' במ"ש בא וראה כמה קשים גירושים דשאני גרושתו של מלך אפשר לומר דבימים ההם דהע"ה סיב כולי הוי כאיש אשר לא יו"דע את נשיו. וכן משמע ממאי דא"ל אבישג אסריה לגנבא ואי קדמה לו ידיע"ה כהלכת גוברין ודאי אבישג הית' יודעת בעת יחודו עם כל אשה בפרק' ולא הוה אצטריכתא ליה לקרא את הקריא' כאשר בא אל בת שבע להורות לה כי לא חסריה ומאחר שכן היה יכול לגרש דבלא"ה זאת האשה המתגרשת הית' כאלמנ'. ומה שפירש דיקדש אבישג בכסף ויגרש אשה א' ויקחנה לפלגש יש לדחות כי באמת הי"ל להתיר זה ולא איסור יחוד אלא מוכח דגם פלגש יותר על י"ח אסירא והוה מבעי לי' לגרש גרושין גמורים. זה כתבתי בו בפרק הן בעודני שלא מן העוקף ספרי הקדש. (ועתה אחר זמן רב נדפס מחדש מרכבת המשנה ח"ג ודרך העברה ראיתי שכ' דז"ש קול יהודה הוא שקר דפלגש ביחוד ולא בביאה ע"ש וכ"כ רבינו לקמן פ"ד דהפלגש ביחוד קונה אותה וצריך להתיישב). והן היום ראיתי להר"ן בחידושי סנהדרין שכ' בדף כ"ב בהא דאבישג וז"ל אמר לה אסירת לי פי' שכבר נשא ח"י נשים וא"ת ולסבה לפלגש ותירצו דמספר י"ח הם בין נשים ופלגשים וכ"כ הרמב"ם פ"ג דמלכים והקשו על זה דהא דוד נשא רצפה בת איה דכתיב ואת נשי אדוניך בחיקך וליכא למימר שנשא' בחופה וקידושין דא"כ הו"ל שבע וקאמר ליה נביא כהנה וכהנה לפיכך פירשו דאה"נ דאם נתרצית אבישג להיות פלגש שהיה מותר בה אלא שלא נתרצית והיה אסור בה והיינו דאמרינן דהתירו לו ליחד אף שהי' איסור בדבר ולא התירו לגרש עכ"ל עין רואה דמוקי הר"ן ז"ל האי דקאמר אסירת לי והא דהתירו ליחד משום דהיא לא נתרצית להיות פלגש וכ"כ הרב כנה"ג בהגהותיו בדין זה ובס' דינא דחיי לאוין רכ"ב. וכבר אנן בעניותין הראנו פנים דמסתמא הית' רוצה להיות פלגש ולדעת הרמב"ם רווחא שמעתתא. גם ראיתי למהר"ם די בוטון בתשו' דף קל"ח ע"א שכ' דמשום דיש לדחות דחיה זו דאבישג לא רצתה להיות פלגש אמטו להכי מרן בכ"מ לא הוכיח ממאמר אבישג לדהע"ה ננסבן ומתשובתו אסירת לי והוכיח ממ"ש שהתירו לו ליחד ע"ש בדברי קדשו מילתא בטעמא. ותבט עיני להרב כנה"ג שם ובדינא דחיי שעמד בדברי הר"ן הנז' במ"ש והקשו על זה דהא דוד נשא רצפה וכו' שאין זה אלא לר' יהודה דסבר נושא המלך אלמנתו של מלך ורבנן פליגי עליה ובס' כנה"ג תירץ דס"ל להר"ן דגם חכמים מודו דנשא רצפה דלא פליגי במציאות ופלוגתייהו הוי דר"י ס"ל דנשאה לאשה ורבנן ס"ל דלקחה לפלגש וכן תירץ מהר"ם די בוטון דף קל"ט ע"א דלרבנן אף דאין נושאין אלמנתו פלגש לא מיקריא אלמנתו אלא שרביטו ע"ש (אחר שנים רבות ראיתי מה שהוסיף הרב מהרח"א שם בעץ החיים בלשונות דף ז' ע"ג וע"ד דנשא ונתן בענין זה ואגב טרדאי לא הדרנא אתלמודאי להתבסם מדבריו). וכתב עלה מהרח"א בעץ החיים בלשונות ד' א' שהביא שם דברי הכנה"ג וז"ל תמוהים דבריו דא"ה לישנו רבנן דקרא דנשי אדוניך ברצפ' מיירי ובלא כתוב' וקידושין והט אזנך להבין מ"ש הר"ן דגם ר"י מודה דלא ירבה יותר מי"ח במסירות לבו וא"ה לר"י כ"א הוו דז הוו עם רצפה וכהנה וכהנה אלא מוכרח דהפלגשים אינן בכלל י"ח ולפלגש נשארה עכ"ל ומ"ש בפירוש דברי הר"ן הנה אמת נכון דהרי הר"ן שם בחידושיו כתב דג' מחלוקות בדבר דת"ק סבר בין מסירות בין אינם מסירות י"ח ותו לא. ור"י סבר מסירות י"ח אינן מסירות אפי' אלף הרי דר"י ס"ל האי מניינא די"ח לדעת הר"ן ומה גם לפירוש הי"מ שהביא הר"ן שם דר"י מפרש דברי ת"ק ע"ש ואין לומר דר"י דסבר דמסירות י"ח לא יליף לה מקרא דכהנה וכהנה דהרי נשי דוד הע"ה צדקניות וחסדניות ולא היו מסירות והכי קאמר נביא כהנה וכהנה והלא ענין י"ח הוא דוקא במסירות והני לאו מסירות אלא האי מנינא די"ח לר"י גמרא גמירי לה ומאחר שכן ל"ק מסברת ר"י דנשא רצפה בת איה דכל הכרח הר"ן אסיק מכהנה וכהנה והא לא דריש ר"י וכפ"ז הן נסתר דרך מהרח"א הנז' דהר"ן מכריח מסברת ר"י הא לאו מילתא היא דהרי לפירוש הי"מ שהביא הר"ן דר"י מפרש דברי ת"ק כנז' על כרחך דריש קרא כהנה וכהנה דהרי בש"ס לימוד ערוך הוא לדעת ת"ק. ודוחק לומר דהאי שקלא וטריא דהש"ס אינה אלא אליבא דר"ש ולדידיה בעי הני י"ח מנלן ומשני ושקיל וטרי דמסתמות הש"ס וממאי דלא פריך הניחא אליבא דר"ש אלא אליבא דר"י מנ"ל ומשני גמרא גמיר לה מוכח דהאי תלמודא אתיא ככלהו תנאי. וצ"ל דאף דשש נשי דוד הע"ה לא היו מסירות נביא אסמכיה אקרא האי עניינא די"ח במסירות אליבא דר"י אף דהוא מילתא דליתיה בדידיה דנשוי צדקניות. וא"כ שפיר מכריח הר"ן דפלגשים לאו ממנין י"ח מסברת ר"י דהוא ס"ל י"ח נמי במסירות ודריש כהנה וכהנה ואיהו ס"ל דנשא רצפה ומוכרח דהיתה פלגש דאי לקחה לאשה לא אתיא דרשת כהנה דהו"ל שבע אלא דהיתה פלגש וכהנה קאי אנשים ותפשוט דפלגשים לבר ממניינא. ולפום מאי דאמרן ק"ק על הרב כנה"ג לעיל מזה דתריץ יתיב לדברי הר"ן וז"ל ולזה אפשר לומר דאם איתא שאסור להוסיף אפילו פלגש הי"ל לרבנן לומר לר"י לדבריך האיך דוד הע"ה נשא יותר מי"ח דליכא למימר דר"י ורבנן פליגי בהכי אבל אין זה נכון שהרי מצינו לר"י חולק על דברי חכמים וסובר דיכול לישא יותר מי"ח וכו' ע"ש דהרי מבואר בדברי הר"ן הני בי תרי פירושו דמתני' ועל שניהם הוא אומר דלר"י איתיה האי מניינא במסירות ומשמע דדריש כהנה וכהנה כדאמרן והוא ז"ל עצמו בדינא דחיי לאוין רכ"ב כתב הני תרי פירושי והזכיר דברי הר"ן ע"ש. אבל מה שתמה מהר"חא על תירוץ הכנה"ג האחרון דא"ה לישנו רבנן וכו'. אין כאן תימה כלל דהרי הרב כנה"ג תוך כדי דיבור נרגש מזה ופריק לה שפיר דלישנ' דקרא נשי אדוניך הכריח' לזה דנשים משמע בכתובה וקידושין ע"ש ומהר"ם די בוטון ג"כ נרגש מזה ופריק דנשי אדוניך תרתי משמע לכך אמרו הראויו' שהן ב' שוות במילת נשי ע"ש. ואולם אי קשיא הא קשיא לתירוץ הכנה"ג ומהר"ם ד"ב דאי כונת הר"ן להכריח לדעת רבנן דגם הם ס"ל דדוד הע"ה לקחה לפלגש ובידו רצפ"ה ולא פליגי במציאות. איך כתב הר"ן דדוד נשא רצפה דכתיב ואת נשי אדוניך הרי לרבנן דבגוייהו משתעי נשי אדוניך הם נשים הראויות ולא רצפה אי משום דמשמע להו נשי נשים ממש כמ"ש הרב כנה"ג אי משום דתרתי שקולות משמע כמ"ש הרמד"ב ואיך כתב הר"ן דכתיב ואת נשי אדוניך. ותו אי לסברת רבנן קאי מאי קאמר תו הר"ן וליכא למימר שנשאה בחופה וקידושין דא"כ הו"ל שבע. ותיפוק ליה דאין לומר דנשאה לאשה לדעת רבנן דאינהו ס"ל דאין המלך נושא אלמנתו של מלך אחר ולא שרו אלא בפלגש ותו ק"ק על המונח הזה דרבנן מודו דנושא המלך פלגש מלך אחר דהרי רבנן סתמא קאמרי ואין נושאין אלמנתו ובסתום חכמה הודיעו דמילתא פסיקתא היא דאין נושאין אלמנתו כלל בין הדיוט בן מלך והרי אמרו בירושלמי אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. וכן שנינו בתוספתא פ"ד אין נושאין אלמנתו שנאמר ותהיין צרורות וכו' עיניך לנכח יביטו דמייתו רבנן ראיה למאי דאמרו דאין נושאין אלמנתו שהוא מאמר כולל אפילו למלך מקרא דפלגשי דוד הע"ה דכתיב ותהיין צרורות משום דמשמע להו דאין חילוק בזה בין מלך להדיוט וכיון דילפי לה מפלגשים משמע דפלגש המלך אסורה למלך אחר נמי. וכן יש להעיר עמ"ש מהר"ר אייזק שטיין בביאורו לסמ"ג עשין קט"ו שהקשה דהסמ"ג שם פסק כרבנן דהמלך אינו נושא אלמנתו של מלך וקרא דנשי אדוניך היינו נשים הראויות וכו' ואלו בלאוין ק"ג הביא הירושלמי דפ"ב דיבמות דאמרו דאשת חמיו מותרת מן התורה דהרי דוד נשא אשת חמיו רצפה בת איה דכתב ואת נשי אדוניך בחיקך ותירץ דפלגשו נושאין וכו' עש"ב וביאר דבריו הרב כנה"ג בהגהותיו לקמן פ"ד דרבנן ור"י לא פליגי במציאות אלא דלרבנן נשא רצפה לפלגש וכו' ומה שהוצרכו לומר נשי אדוניך מירב ומיכל לישנא דנשי דייקי דאינו צודק על הפלגש עש"ב וק"ק חדא דהסמ"ג בלאוין ק"ג כתב דכתי' ואת נשי אדוניך על רצפה. ותו דנראה דרבנן לא שרו אף בפלגש מדמייתו קרא דפלגשי דוד הע"ה כמדובר. ותו דמהר"ר אייזק שם סיים וז"ל אך זה דוחק קצת למה שינה הכא מדלעיל דמוקי הכא קרא דנשי אדוניך רק אמירב ומיכל הול"ל אמירב ומיכל ורצפה עכ"ל וכפי מ"ש הרב כנה"ג לדעתו הכי הו"ל להקשות דלעיל אמאי מייתי קרא דנשי אדוניך דאינו לדעת רבנן דדייקי נשי שאינו צודק אפלגש. ותו ק"ק על מהר"ם די בוטון שכתב דהר"ן ס"ל דמדאמרו בירושלמי בסתם דדוד נשא רצפה והוכיחו מינה דאשת חמיו מותרת משמע דקים ליה לירושלמי דאף דרבנן. דהלכתא כוותייהו נשא דוד את רצפה דאל"כ איך הוכיחו דלא כהלכתא וכו' ע"ש דהרי שם בירושלמי פ"ב דיבמות אמרו דכתיב נשי אדוניך ואין זה כי אם לר"י אבל לרבנן נשי אדוניך הראויות וכו' כדתניא בגמרין והירושלמי לא אתי הפך הבריתא וא"כ הירושלמי כר' יהודה ודילמא הירושלמי סבר דהלכה כר' יהודה בהא כמש"ר בפי' המשנה ורבינו עובדיא ואין הכרח דרבנן מודו דלקח דוד הע"ה לפלגש רצפה דאי לא הוו מייתי בירושלמי דיבמות קרא דנשי אדוניך דבריו טובים ונכוחים אבל השתא אינו אלא כי אם כרבי יהודה. וחזי הוית להרב מגילת ספר לאוין ק"ג שכתב וז"ל וא"ת תורה היא לאסור הרי דוד וכו' הנה פ"ב דסנהדרין וכו' ואמרו שם בירושלמי ר' יודן אומר נושא המלך וכו' ולכן אמרו כאן בפשיטות הרי נשא רצפה בת איה שהיתה אשת שאול דהא פסקו כרבי יהודה עכ"ל ומשמע מדבריו למדקדק דלפי דבירושלמי דסנהדרין פסקו כרבי יהודה אמרו ביבמות בפשיטות הרי דוד הע"ה נשא רצפה ואם זה כונתו לא ידעתי מה יוכיח הוכח מהירוש' דסנהדרין דפסקו כר' יהודה הרי שם לא אמרו דבר רק שהביאו הברית' פלוגתא דת"ק ור' יהודה והך ר' יודן הוא ר' יהודה דמשנתנו ופשוט. וגברא דשפיר חזי בירושלמי דסנהדרין ראה יראה דברישא אמרו אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך וכ"ש ותהיין צרורות וכו' וסמוך לזה אמרו ר"י בר פזי בשם ר' יוחנן מלמד שהיה דוד מקלען וכו' רבי יודן אומר נושא המלך אלמנת המלך וכו'. ונראה ברור דבריתא דאין נושאין לא אלמנתו וכו' הם דברי ת"ק והוא רישא דברית' וסיפ' דברית' זו ר' יודן אומר נושא המלך וכו' אלא דבירוש' הכניסו באמצע הברית' דברי האמוראי' בפלגשי דהע"ה דהיינו דברי ר"י ן' פזי ורבנן דקסרין ושוב סיימו הבריתא ר' יודן אומר נושא המלך וכו' כדאשכחן כמה זימני בבבלי דבאמצע דברי הבריתא מסדר התלמוד שקלא וטריא ודברי האמוראי' ואח"ך משלים הבריתא וזה דבר הרגיל כידוע והא נמי דכוותא ומאחר שכן אין שום הוכחה בירושלמי דסנהדרין דפסקו כר' יהודה כמ"ש הרב מגילת ספר. ומן האמור יש להרגיש על דברי הרב קול הרמז פ"ב דסנהדרין והוא דהרב תי"ט הקשה על הרמב"ם בפירושו ורע"ם שפסקו כרבי יהודה דנושא המלך אלמנתו ש"מ ושבקי רבנן וכתב וז"ל ומיהו נ"ל דאפשר דסברי דק' על דברי חכמים דהא ואת נשי אדוניך כתיב וזה לא מצינו על מירב שנאמר ויהי בעת תת את מירב והיא נתנה לעדריאל אבל בחיבורו חזר בו וכתב ואפילו המלך וכו' וכתב ע"ז הרב קול הרמז וז"ל חזר בו משום דאז ידע בריתא שלמה בירושלמי פ' כ"ג דתניא אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך עכ"ל ונראה שכונתו דהואיל דסתם תנא דבריתא כסברת ת"ק דקתני מילתא פסיקתא אין נושאין וכו' ומשמע אפילו מלך אחר פסק כהאי סתמא דבריתא. וק"ק חדא דאין אנו צריכין טעם למה שפסק בחיבור כרבנן דודאי הלכה כרבים דסברת ת"ק הלכתא היא דמתניתין סתמא קתני לה ואתיא כרבים אלא מה שפסק כר"י בפירושו אצטריכא ליה להרב תי"ט לתת קצת סמך אבל מה שחזר בו בחיבור א"צ טעם שכן ראוי להיות חוזר דמשום קושיא דק"ל בדעת רבנן אינו מספיק לפסוק כיחיד במקום שלא הוברר בתלמוד דאין הלכה כת"ק ותו דמה שחשב דהא דירושלמי סתמא היא נראה דאין הדבר כן רק היא בריתא דתני תנא סברת ת"ק וסברת רבי יהודה אחריה במתניתין וכמו שכתבנו דסיום בריתא דירושלמי היא ר' יודן אומר נושא המלך וכו' כמדובר. וטפי הו"לל דבתוספתא פ"ד שנינו סתמא אין נושאין אלמנתו ולא הוזכר' סברת רבי יהודה והך בריתא היא סתמא כת"ק. ותו יש להרגיש במ"ש דאז ידע בריתא שלימה בירושלמי וכו' דזה לא ניתן להאמר על הרמב"ם דבפירושו לא ידע בריתא במקומה בירושלמי ואח"ך ידעה דכל רז לא אנס ליה אש"ר ישב לחוף ימים ים הבבלי וירושלמי ובריתא במקומה המלך לא ידעה. ומה שכתב הרב תי"ט דקשה על דברי חכמים דלא אשכחן דמירב נתנה לדוד וכו' צ"ל דדעת רבנן דעכ"ז קאמר קרא נשי לשון רבים לרמוז על מירב לדעת רבי יוסי דהיו לדוד הע"ה בה קידושין ואף לריב"ק נמי קאמר קרא נשי כיון שבדעת שאול היה ליתנה לו למירב אף דבחיקך לא קאי אלא אמיכל וכמו שביאר קצת מזה מהר"ר אייזק שם בעשין קט"ו. ומ"מ דוחק זה אינו כדאי לישב דעת הר"מ בפי' ורע"ם שפסקו כרבי יהודה ושבקי רבנן כמש"ל וגם ראיתי את הלחץ אשר נדחק הרב גופי הלכות דף צ"ה ע"ב וטעמא טעים דמדלא אמרו במתני' דרבנן אמרו לר"י אינו כן כדתנן בחליצה דאמור רבנן אין שומעין לו סברי הר"מ בפירושו ורע"ם דהודו לו ואף דבבריתא מפרש דא"ל רבנן נשים הראויות ס"ל דהוי כמחלקת בבריתא סתם מתניתין וכו' ע"ש ולא נהיר' דכמה זימני דבמתני' חכמים לא השיבו לחולק וגם בבריתא לא קתני מידי ופסקי כרבנן ולא אמרינן מדלא השיבו הודו לו ומה גם השתא דבבריתא מפורש מאן ספין לחלוק עלינו את השוין ולמימר דפליגי מתניתין וברית' אהדדי דהא דלא קתני במתניתין שהשיבוהו אינו הכרח כלל.
והיותר נרא' הוא דהר"מ בפי' ורע"ם סמכי אירוש' דיבמות דמוכח בפשיטות דפסקי כר' יהודה דהרי אמרו שהרי דוד נשא אשת שאול והגם דבמ"ש שם בירו' דאשת חמיו אסור' מפני מראית העין כמה מרבוואת' סברי דלא קי"ל הכי אין זה תלוי בזה כמבואר. ואל זה אביט למהר"ם די בוטון דף קל"ט ע"ב שכ' וז"ל ומה שרצה לומר דדברי הירושלמי הם לר"י ולא לרבנן וכו' דבר קשה דהירו' שביק רבנן וס"ל כר"י וגם על הסמ"ג שהביאו קשה כיון דלר"י נאמר וכבר כתבתי לעיל דהירוש' אפילו כרבנן אתי עכ"ל ומ"ש דהוא דבר קשה וכו' אין זה מן הקושי דכל יומא כמה שמעתת' בפומן דפסקו בש"ס כיחידאה. ולא זכר שר דבהא נמי הר"מ בפי' ורע"ם פסקי כר' יהודה ומ"ש וגם על הסמ"ג קשה הא איפריק ממהרש"ל ביש"ש פ"ב ובביאוריו ומהרב כנה"ג לקמן פ"ד ועיין בדינא דחיי לאוין ק"ג וסוף לאוין רכ"ב. ומ"ש דהירו' אתי אפילו כרבנן הוא כדעת מהר"ר אייזק וכבר כתבתי לעיל בזה. ומהר"ש יפה ביפה מראה הקש' דאיך לקח דוד לרצפה לר"י והרי בא אליה אבנר וכלי שנשתמש בו הדיוט אסור למלך ותירץ דלא ידע דוד בדבר ובס' כבוד חכמים כתב עליו וז"ל ולא תיקן בזה דאיך הבטיח לו הנביא אחר שאינ' ראויה לו וע"כ נר' דאחרי שהית' כבר מוכנת לדוד על ידי הנבוא' לא נאסר' כלל בביאת הדיוט דדוקא באשה שאינ' מוכנת עדין בודאי למלך אז נקראת כלי שנשתמש בו הדיוט ושוב נאסר' למלך משא"כ ברצפה שהית' כבר מוכנת בודאי ע"י הנביא לא שייך כלי שנשתמש בו הדיוט עכ"ל ומה שהקש' על מהר"ש יפה יש לישב דזה איסור קל וכשלא ידע דהע"ה כי בא אבנר ולקחה ובא אליה כבר הוכשרה לדהע"ה והיא ראויה לו ושפיר קאמר ליה נביא ואתנה את נשי אדוניך דאיסורא דקליש דהיה בה איהו לא ידע ובבואו אליה אזל ליה דכבר היא כלי מלכות. ומה שתירץ הרב הנז' כפי המובן מפשט דבריו שרוצה לחלק דכשמוכנת למלך אם בא אליה הדיוט לא שמה מתיא. נראה דאשתמיטיתיה דברי הירושלמי שם ולא ראה כי אם בדברי הירושלמי אשר בספר יפה מראה דהרי אמרו בירוש' דרבנן דקסרי סברי דפלגשי דהע"ה דאתא עלייהו אבשלום נאסרו מק"ו ומה כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור למלך ק"ו לכלי המלך שנשתמש בהם הדיוט אסיר למלך. והרי פלגשי דהע"ה דכבר היו מיוחדים לו מכמה שנים בביאת אבשלום נאסרו וה"ה לרצפה. ואין לומר דכונתו דהוראת שעה היתה ע"פ נביא כאשר יראה הרואה דדבריו לא מוכחי הכי. ותו מ"ש זה פעמים כבר מוכנת על ידי הנבואה לא דאיק דביאת אבנר בימי איש בשת ומאמר הנביא כאשר בא אל בת שבע. ויש להעיר עוד בזה לרבנן דקשרי מאביגיל ומב"ש כאשר עמד בזה שם בספר כבוד חכמים וכבר פריק לה מהר"י רוזאניס בפרשת דרכים דרוש י"ב ע"ש. תו חזינא להרב כנה"ג בדין זה שעמד על דברי הלחם משנה וז"ל ומה שהקשה הלח"מ לדברי רבינו למה לא נשא דהע"ה את אבישג דהרי עשר פלגשים כבר פירש מהן אחר שבא עליהן אבשלום וכיון שפירש מהם הרי הוא כאלו גרשם לא ירדתי לסוף דעתו דאפילו נימא הכי מי הגיד לו שלא לקח דוד תמורתן וכשלקח אבישג כבר הי"ל י"ח בין נשים ופלגשים ולא יתכן תירוץ זה לדברי הריב"ש סימן שצ"ה וצ"ל כתי' הלח"מ וכן מה שהק' הלח"מ איך התירו לו ליחד יוציא פלגש וישא השונמית דלפלגש א"צ גרושין ל"ק וכו' ועי"ל דלגרש לאו דוקא בגט וה"ק בא וראה כמה קשים גרושין וכו' ולא פלגש לגרשה ולהשליכה מעליו ועי"ל דאבישג לא היתה רוצה להיות פלגש עכ"ל ומה שתי' שלקח דוד תמורתן ולא יתכן לדברי הריב"ש. אף לדברי הריב"ש יתכן אם נאמר שנשא נשים תמורתן וכ"כ מהר"ם די בוטון ובזה מתורצת הקושיא שניה של הלח"מ כמו שביאר הרמד"ב. ולכאור' יש קצת ראיה לזה מדאמרינן בסנהדרין דף ק"ז ע"א אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות שנאמר יגעתי באנחתי אשחה וכו' ופירש"י י"ח עונות לי"ח נשיו שלא לעגנן. ומשמע קצת שהיה זה אחר מעשה אבשלום שהיה חולה וא"כ נמצא שלקח תמורתן והי' לו י"ח נשים. ומ"ש בירושלמי פ"ב דסנהדרין שהיה מקשטן וכו' אפשר שהיה קודם שלקח תמורתן. ומ"ש ועי"ל דלגרש לאו דוקא בגט וכו'. ק"ק דזהו מה שתירץ הלח"מ דזה הוי כגירושין להוציאה כדי ליקח אחרת ומה בא להוסיף על תירוץ הלח"מ. ומ"ש דאבישג לא היתה רוצה להיות פלגש לא נהירא דאכתי קשה יוציא פלגש וישא השונמית בחופה וקידושין. ואחזה אנכי להרב פר"ח בהגהותיו שכ' וז"ל ודע דלדעת רבינו ק"ל קושי עצום דהרי בחברון הי"ל לדהע"ה ששה נשים ואח"ך לקח את בת שבע ואח"ך אמר קרא ויוסף עוד נשים ופלגשים ומיעוט נשים שנים והי' לו עשר פלגשים משמע דהי"ל בין נשים ופלגשים י"ט עכ"ל ולק"מ דהכי כתיב קרא ויקח עוד דוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי בואו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות ואלה שמות הילודים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה הרי דמהני נשי שלקח בירושלם וילדו לו חשיב שלמה והוא היה מבת שבע אלמא הני נשים דכתיבי בהאי קרא ב"ש בכלל ומיעוט נשים שנים והם ב"ש ואחרת וששה נשים ועשר פלגשים הם י"ח ותו לא וכ"כ הרב גופי הלכות בכלל דבריו ע"ש שיש להשיב בקצת דבריו. וצופה הייתי למהרימ"ט בחידושיו פ"ק דקידושין דף כ"א בפלוגתא דרב ושמואל בכהן ביפת תואר עלה ונסתפ"ק מלך שיש לו י"ח נשים מהו ביפ"ת מי פליגי רב ושמואל בהכי אי לא וללישנא קמא דהתם דבביאה שניה פליגי תבעי לרב תבעי לשמואל דע"כ לא קאמר רב הואיל ואשתרי אשתרי אלא בכהן דלא סגי ליה בלא"ה אבל מלך אפשר לגרש אחת מהראשונות וע"כ לא אסר שמואל אלא דגיורת אסורה לכהן מגופא אבל זו שאינה אסורה אלא מחמת הראשונות אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ולא אמר קרא לא ירבה לענין זו שהותרה אצלו והרי אינו יכול לקיימה לשם פלגש דלאשה כתיב וללישנא בתרא דבביאה ראשונה פליגי ע"כ לא אמר רב אלא משום דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע אבל זו אפשר לגרש ועכ"לק שמואל וכו' ע"ש. וזה חזיתי להרב אור יקרות בחי' דף ט"ו ע"ב שכ' עליו וז"ל משמע מדבריו דפלגש אינו בכלל הי"ח וק' דמאי קאמר הואיל ואשתרי אשתרי דכאן לא שייך דהא בביאה ראשונה ליכא שום איסור וא"כ האיסור דביאה ב' כשלוקחה לאשה עדיין לא הותר לו איסור זה ולא דמי למאי דאמרינן גבי כהן הואיל ואשתרי אשתרי דהתם בביאה ראשונה נמי איסורא דגיור' וצ"ע עכ"ל וזה עצמו יש לדקדק בתחיל' דברי מהרימ"ט דבעי לרב דעכ"לק רב הואיל ואשתרי אלא בכהן דלא סגי בלא"ה אבל מלך אפשר לגרש אחת מהראשונות דאמאי אצטריך רב להכי ולימא מר דעכ"לק רב הואיל ואשתרי אלא היכא דבביאה ראשונה הותר לו האיסור דגיורת אסורה לכהן והותר לו ביאה ראשונה משא"כ במלך דבביאה ראשונה ליכא שום איסור אז לא אמרינן הואיל ואשתרי. אמנם אפשר לישב מה שהקשה הרב הנזכר לכאורה דהא אשכחן דומה לזה קצת בעירובין דף צ"ג ע"ב דאמרו עירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך חלון ונסתם החלון מהו שבת כיון שהותר' הותרה והרי הכא דכשהי' פתח פתוח לא היה שום איסור וכשנסתם הוא האיסור ואפיה אמרינן כיון שהותרה הותרה וה"נ הכא אף דבביאה א' ליכא איסורא דלא ירבה טפי מי"ח אפשר לומר הואיל ואשתרי אשתרי בתר הכי דלא מצי לקיימה לפלגש. ומ"ה נמי היה אפשר לומר דלהכי אצטריך מהרימ"ט לצדד צד אחר לדעת רב משום דשפיר שייך הואיל ואשתרי בכה"ג. ועפ"י דברי מהרימ"ט לכאורה אפשר לישב מה שמקשים דהכא שמואל לא ס"ל הואיל ואשתרי ורב ס"ל הואיל ואשתרי ואיפכא שמעינן להו שם בעירובין בכותל שבין שתי חצרות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות דלא אמרינן כיון שהותרה הותרה ושמואל ס"ל דכל א' מטלטל עד עיקר מחיצה דאמרינן כיון שהותרה הותרה. והנני יוסיף להקשות דהתם קי"ל כשמואל דכיון שהותרה הותרה כמ"ש בא"ח סי' שע"ד וסימן ש"ס והכא לא קי"ל כלישנא קמא דכהן מותר ביפ"ת אף בביאה שניה אלא דוקא ביאה ראשונה שרי כמ"שר לקמן פ"ח. ועוד מקשים לסברת רב מהא דאמרי' ביבמות דף ס"א דכ"ג שמת אחיו חולץ ואינו מיבם ופריך בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין יבא עשה וידחה ל"ת גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולרב אמאי לא אמרינן דבאירוסין הואיל ואשתרי ביאה א' אשתרי ביאה ב' כי הכא. ואחר זמן רב ראיתי שכך הקשה הרשב"א בחידושיו לקידושין בסוגיא וע"ש מה שתירץ. והנה עפ"י דברי מהרי"מט אפשר לומר דל"ק דשמואל אדשמואל דדוקא הכא דגיורת אסורה לכהן מגופא אז לא סבר הואיל ואשתרי וכן באלמנה לכהן גדול דאסורה מגופא לא אמרינן הואיל ואשתרי. משא"כ בכותל שבין שתי חצירות שנפל דאין האיסור מגוף החצירות רק דבר אחר גרם שנפל הכותל אז אמרינן כיון שהותרה הותרה וכמו שצדד מהרימ"ט במלך אלא דהכא נסתפק מהרימ"ט דדילמא לא אמרינן במלך הואיל ואשתרי כיון דאפשר לגרש אחת מהראשונות. ובהכי נוחים הלכתא אהלכתא דהתם קי"ל כשמואל דכיון שהותרה הותרה והכא קי"ל דלא שרי הכהן ביפ"ת כיון דאיסור' מגופא. ולמאי דקשיא דרב אדרב אפשר לומר דדוקא הכא דאיסור גיורת אשתרי בביאה ראשונה אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דאיסור זה עצמו כבר הותר ומ"ה נמשך ההתר ושרי ביאה שניה לא כן גבי שני חצרות שנפל הכותל דהן בעודנו הנה זה עומד הכותל לא הותר שום איסור והשתא נפל ונתחדש האיסור בכה"ג לא אמרינן לרב כיון שהותרה הותרה דהא לא הותר שום איסור וכדברי הרב אור יקרות הנזכר. וכן גבי אלמנה מן האירוסין בביאה ראשונה לא הותר עשה דבתוליה יקח והשתא בביאה שניה הוא דעבר אהך עשה ולא שייך לומר הואיל ואשתרי ביאה ראשונה אשתרי ביאה ב' כי הכא דהתם לא אשתרי בביאה ראשונה העשה דבתולה היא משא"כ הכא דאיסורא דאיכא בביאה שניה אשתרי בביאה ראשונה. וקרוב לזה תירץ מורי הרב זלה"ה בספר נחפה בכסף א"ח סימן ג' דף י"א ע"ב להך רומיא דרב אדרב ע"ש. והכא גבי כהן ביפ"ת ללישנא בתרא דביאה שניה אסירא לכ"ע לדעת רב דשרי ביאה א' לא גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה כי היכי דגזרינן באלמנה מן האירוסין לכ"ג דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ומ"ה לא גזרינן ושרי ביאה ראשונה. ולפי האמו' נסתר מה שכתבנו בסמוך דמאי דלא צדד מהרימ"ט לדעת רב כדברי הרב אור יקרות היינו משום דשפיר שייך הואיל ואשתרי אף דמעיקרא לא הותר האיסור דהרי רב ס"ל להפך דלא שייך הואיל ואשתרי בכה"ג כמדובר. אלא י"ל דנקט מהרימ"ט לדעת רב צד המוסכם לכ"ע ואה"נ דלדעת רב גופיה יש לצדד דלא אמרינן הואיל ואשתרי במלך כיון דבביאה ראשונה לא הוה אסורא ליה אף דאית ליה י"ח נשים מידי דהוה אפלגש. ומ"מ ק"ק דתפשוט למהרימ"ט ללישנא קמא לרב דמלך דיש לו י"ח נשים אסור בביאה שניה ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דהכי ס"ל לרב גבי כותל שנפל דלא אמרי' כיון שהותרה הותרה ולפי דרכנו דטעמיה דרב משום דלא אמרינן הואיל ואשתרי היכא שהאיסור לא הותר מקודם א"כ ה"ה במלך דבביאה ראשונה לא הותר איסור לא ירבה דאסור בביאה ב' ולא שייך לרב לומר הואיל ואשתרי. אמנם כפי סגנון תירוץ מורי הרב זלה"ה שתירץ דעכל"ק רב אלא ביפ"ת דליכא שינוי בגוף האשה מביאה ראשונה לשניה אז הוא דסבר רב הואיל ואשתרי אבל בחצר דאיכא שינוי בגוף החצר וכן באלמנה מן האירוסין דאשתני גופא מביאה ראשונה לב' לא אמרינן לרב הואיל ואשתרי ע"ש נוחים דברי מהרימ"ט דבמלך נמי לדעת רב אפשר לומר הואיל ואשתרי דלא אשתני גוף האשה מביאה א' לב' ול"ד לכותל שבין ב' חצרות שנפל ואלמנה מן האירוסין שנפלה לפני כה"ג ליבום דלא אמרינן הואיל ואשתרי דהתם אשתני גופא משא"כ ביפ"ת אלא שנסתפק הרב דבמלך אפשר לגרש א' מהראשונות. וראיתי לעטר"ת החיי"ם מורי הרב זל"הה שתירץ לרומי' דשמואל אשמואל הנז' וז"ל ונראה דשמואל ס"ל דשאני שבת שהיא גורמת כמ"ש פ"ק דעירובין דף י"ז דאיפליגו רב הונא ור' יצחק חד אמר שבת גורמת וחד אמר דיורין גורמין ורב הונא ס"ל דשבת גורמת מההיא דנסת' הפתח וכו' וכיון שהותר בכניס' שבת הותר לכל השבת משום דהכל תלוי בכניסת שבת אכן בשאר איסורין כמו יפ"ת דלעולם אסורה לכהן אלא דבביאה ראשונה הותרה משום יצה"ר וביאה ב' לא הותרה ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ומן התימא על הרב שער אפרים בתשו' סי' ס"ז שהביא ראיה לנדונו מהא דנסתם הפתח וכפי מה שהוכחנו אין להביא ראיה משבת לשאר איסורין דהרי שמואל דס"ל בשבת הואיל והותרה הותרה גבי יפ"ח ס"ל להפך עכ"ל והן אמת דלשון התלמוד והפוסקים דקאמרי שבת גורמת הכי משמע דהכל תלוי בכניסת שבת וליכא למשמע מינה לעלמא לו' הואיל ואשתרי. אמנם למאי דמורי הרב זלה"ה תלי זייניה והכריח הדבר מיפ"ת דשמואל סבר להפך. לזה אפשר לישב דעת הרב שער אפרים דהוא ז"ל סבר דטעמא דהאי דינא דנסתם הפתח וכו' הוי מטעם הואיל ואשתרי דאמרינן הכי בכל דוכתא דהכי משמע להרב ז"ל לשון התלמוד והפוסקים דאמרי כיון שהותרה הותרה דכללא הוא לכל מידי דדמי להא בין בשבת בין בעלמא לו' הואיל ואשתרי ומאי דקאמר הש"ס שבת גורמת בדף י"ז היינו משום דהתם קאי אשלשה ומת אח' שנים ונתוספו עליהן דהם שתי חלוקות הפכיות להתר ולאיסור מ"ה נקט שבת גורמת דהכל תלוי בכניסת שבת בין להיתר בין לאסור והפוסקים נמשכו אחר לשון הש"ס אבל טעמא דשרינן היינו משום הואיל ואשתרי אשתרי וה"נ אמרינן בעלמא ולא תיקשי מיפ"ת דשאני יפ"ת דאסורה מגופא ואתתא לא חזיא התם דוקא סבר שמואל דלא אמרי' הואיל ואשתרי כאשר צדד מהרימ"ט וכמש"ל ושפיר מייתי הרב שער אפרים ראי' לנדונו דהרב שקבלו עליהם גברא חזי רק מפני סיב"ה משום אקרוב"י אגב דמחתני הוא וא' מבני הק"ק הוא נגד ההסכמה א"כ נמצא שאיסורו חוץ ממנו לבר מגופא אז אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. ואולם אף שנאמר שאין הדבר מוכרח כמ"ש מורי הרב זלה"ה ומקום יש בראש לומר כדברינו והכרח הא דיפ"ת לא איריא מ"מ אכתי לא איפרק דמאי ראיה מייתי הרב שער אפרים מהכא לנדונו הלא יד הדוחה נטויה לומר כשיטת מורי הרב זלה"ה דדוקא בשבת אתמר וה"ט דכניסת שבת דין גרמא לשריותא ואיסורא אבל בעלמא לא אמרינן הואיל ואשתרי ומאי ראיה מייתי הרב שער אפרים. איברא דהך רומיא דרמינן דשמואל אדשמואל ומשנינן כפי הצד שצדד מהרימ"ט ומורי הרב זלה"ה קמשני דלענין שבת הוא דאתמר דהדבר תלוי בכניסת שבת וככל אשר דברנו. לפום ריהטא אין אנו צריכים לזה כלל ול"ק דשמואל אדשמואל כלל שהרי בעירובין דף צ"ד תנן חצר שנפרצה לר"ה משתי רוחותיה וכן בית וכו' מותרים באותו שבת ואסורים לעתיד לבא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אם מותרין לאותו שבת מותרין לעת"ל ואם אסורין לעת"ל אסורים באותו שבת ואמרינן בש"ס דף צ"ה דר' יוסי לאסור איתמר רב חייא בר יוסף אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר' יהודה ואסיקנא אמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל כאן שנפרצה לכרמלית כאן שנפרצה לרשות הרבים ופירש"י נפרצה לכרמלית שרי כרבי יהודה דאי נמי אתי לאפוקי לבר לאו איסורא דאוריתא איכא ע"כ וכן ראיתי לרבינו ישעיה הראשון בפסקי עירובין שלו כ"י שכ' וז"ל פירוש מאי דאמר שמואל הכא הלכה כר' יהודה דאמר שבת כיון שהותרה הותרה דוקא כשנפרצה לכרמלית דהיא מדרבנן אבל אם נפרצה לרשות הרבים אין הלכה כר' יהודה אלא כרבי יוסי דלא אמרינן שבת כיון שהותר' הותרה עכ"ל. הראת לדעת דפלוגתייהו דרבי יהודה ורבי יוס' בחצר שנפרצה וכו' וכן בית וכו' וכן מבוי שנטלו קורותיו וכו' היינו אי אמרינן שבת כיון דהותר' הותרה או לא וכמבואר בש"ס ופ"ק דף י"ז דס"ד דרבי יצחק ורבי הונא דפליגי בשלשה ומת א' שנים ונתוספו עליהן בפלוגתא דרבי יוסי ורבי יהודה הלזו קמפלגי ודחינן התם דכל חד מצי אתי ככ"ע וכן מתבאר מהפוסקים אלא דפסקינן כשמואל בכותל שנפל דהותרה הותרה ופסקינן כרבי יוסי דחצר שנפרצה משום דמ"ד כיון שהותר' הותרה מצי אתי כרבי יוסי כמ"ש שם דף י"ז וכמבואר בדברי מרן בב"י סימן שע"ד אלא דשמואל אזיל לטעמיה ופסיק התם נמי כרבי יהודה דכיון שהותר' הותרה ועם כל זה לא אמרה שמואל אלא בכרמלית שהוא מדרבנן אבל ברשות הרבים שהוא מדאוריתא לא אמרה כמבואר. אמור מעתה לק"מ ממאי דהכא ביפ"ת ללישנא קמא לא סבר הואיל ואשתרי אשתרי משום דהכא גיורת לכהן אסור דאוריתא הוי וכי שמעינן לשמואל דסבר מתוך שהתור' הותרה היינו במידי דרבנן דוקא לא באיסור דאוריתא דהרי שמוא' עצמו מודה דאם נפרצה לרשות הרבים אסור כיון שהוא איסור דאוריתא כמדובר. ומכלל הדברים אמורים אבא אעי"ר על הרב שער אפרים בתשובה סימן ס"ז הנז' שהביא ראיה לנדונו מהא דשבת כיון שהותר' הותרה וכמו שכתבנו לעיל דיש לדחות דאפי' שמואל שהחזיק במעוז סברה זו ופסק כר' יהודה אף כי ליתנהו למחיצות לא אמרה אלא בנפרצה לכרמלי' אבל בנפרצה לרה"ר משום דהוא איסור תורה מודה דהלכ' כר' יוסי ומאחר עלות כן הנה נדון הרב שער אפרים היה בהסכמ' בחרם דהוא איסור דאוריתא כידוע וכמו שנרא' מתשובת הרב תה"ד סימן רפ"א שהזכיר' הוא ז"ל לקמן וכמתבאר מדברי גדולי האחרונים שהזכיר הרב כנסת הגדול' ח"מ סימן ק"ם הגה"ט אות י"ז ואות י"ט וכ"כ הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן מ"ד דף נ"ב מ"ד בנדון זה עצמו וא"כ מאי מייתי הרב הנז' לנדונו שהוא איסור דאוריתא מהא דכיון שהותר' הותרה דאף שמואל לא אמר אלא בכרמלית דרבנן. ולפי חילוק הרב אור יקרות הנז' דלא אמרינן הואיל ואשתרי אלא היכא בתחיל' הותר האיסור עצמו אז אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ במלך שיש לו י"ח נשים דבביאה א' לא הותר לו שום איסור ושריותא היא גביה מידי דהוה אפלגש אז לא אמרינן הואיל ואשתרי וישא אותה על הי"ח וכמש"ל. ניחא מאי דהוה איכא למידק לדעת רב ללישנא קמא מהא דאמרינן ביבמות דף ס"א דאצטריך קרא להתיר לכהן הדיוט שקידש את האלמנ' ונעשה כה"ג דיכנוס ואמאי צריך קרא להכי נימא הואיל ואשתרי אשתרי. וכה"ג איכא למידק מהא דאסיקנא התם דף נ"ט דכה"ג שקידש הקטנ' ובגרה תחתיו לא ישא ואמאי נימא הואיל ואשתרי. וכיוצא בזה ק"ק מהא דתנן פ"ח דתרומות האשה שהית' אוכלת בתרומ' וא"ל מת בעליך וכו' וכלם שהית' תרומה בתוך פיהם ר"א אומר יבלעו ר' יהושע אומר יפלוטו וקי"ל כר' יהושע ואמאי נימא הואיל ואשתרי אשתרי. וכן הא דתנן התם היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר רא"א יגמור רי"א לא יגמור וקי"ל כר' יהושע ונימא הואיל ואשתרי. אשר הקושיות האלו קשיא להו לרבנן בתראי אבעיית רבי ירמיה בחולין דף י"ז אברי בשר נחירה שהכניסו לארץ מהו וכתב הרא"ש דנ"מ לזמן הזה ע"ש כמבואר בדברי מורי הרב זל"הה א"ח סימן ג' וסימן ו' ע"ש. ולפי חילוק הרב הנז' ל"ק מכל הני לסברת רב לל"ק דשרי ביפ"ת לכהן ביאה שניה הואיל ואשתרי דמעולם לא סבר רב הואיל ואשתרי אלא כי ה"ג דאיסור גיורת בכהן הותר בביאה א' אז אמרינן דהותר ביאה שניה הואיל ואשתרי האיסור עצמו בביאה ראשונ'. משא"כ כל הנך דלא אשתרי להו שום איסור דכהן הדיוט מותר באלמנ' והשתא דנעש' כהן גדול אסור מי שם פה לומר הואיל ואשתרי הא לא אשתרי מידי ולהכי אצטריך קרא להתיר וכיוצא בדבר כה"ג שקידש הקטנה שריותא היא וכשבגר' נתחדש האיסור ואסירא דהא לא אשתרי האי איסורא ברישא וכזאת וכזאת באשת כהן ועבד כהן דאכלי בתרומ' הן בעודנו חי הכהן שריותא היא גבייהו התרומ' ולכי מיית נאסרו וליכא למימר הואיל ואשתרי דלא הותר להם הך איסורא דזרים מעולם. וכן בהיה אוכל באשכול דברישא לא הי' חייב במעשר ולא הותר האיסור אמטול הכין בתר דנא כי חצ"ר יבואנו לא יגמור דמעולם לא הותר האיסור. ובצפייתנו צפינו להרב שער אפרים שם שהביא ראיה לנדונו דהואיל ואשתרי ר"ב המקום לימים ראשונים כי לא הי' לו צד קורב' בק"ק אשתרי אח"ך אף כאשר הקרי"ב בנשואי בנו מההיא דאירס את האלמנ' ונתמנה כ"ג וכתב וז"ל ואף שיש לדייק מגמרא זו איפכא וכו' משמע אי לאו קרא דיקח אשה ה"א מכח סברא דאסור לכנוס אף שאירסה בהיתר וא"כ ה"ה בנ"ד אבל זה אינו דמה שצריך קרא דיקח אשה לפי דאמרינן שם דף נ"ט גבי כ"ג דקידש קטנ' ובגרה אי קיחה דאירוסין אי קיחה דנשואין ובעי למפשט מהא דאירס את האלמנ' ומשני התם יקח אשה כתיב לאפוקי אי לא כתיב ה"א לעולם קיחה דנשואין משמע ולעולם כאירס האלמנ' ונתמנה כ"ג אסור לכנוס דקיח' דנשואין עיקר וכו' ולזה משני יקח אשה ולעולם הסברא מבחוץ כשאירס' בהתר מותר לקיימה אח"ך אף שנולד לה פסול וה"ה בנ"ד הואיל והקבל' הית' בהיתר רק אח"ך הגזר' של מהר"ף בא בגבולו. עכ"ל. ומורי הרב זלה"ה ב"ח סימן ג' הביא דבריו וכתב דעל פיהן נסתלק' תמיהת מהר"י די בוטון אשר הובא' בתחילת ס' בית שלמה למהר"ש חסון אשר תמה דאמאי לא פשטינן בעיית רבי ירמי' פ"ק דחולין מהך סוגיא דיבמות דטעמא משום דגלי קרא הא בשאר מילי בתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקר' וכפי דברי הרב שער אפרים לק"מ דהא דאצטריך קרא היינו דוקא כי היכי דלא נימא דקיח' דנשואין עיקר הא לא"ה אזלינן בתר תחילת המעש' ומשום דאיכא למדחי ולומר איפכא דאצטריך קרא ג"כ לגלות לנו דלא נזול בתר השתא אבל בשאר מילי אזלינן בתר השתא ואין הכרע ולכך לא איפשיטא הבעיא עכ"ל וק"ק בדברי מורי הרב זלה"ה שכ' דאיכא למימר כמ"ש הרב שער אפרים ואיכא למימר דאצטריך קרא לגלות דלא אזלינן בתר השתא ומ"ה לא איפשיטא בעיין דכפ"ז אמאי לא תקש' על הרב שער אפרים דהן לו יהי דהנ' מקום לומר כדבריו מ"מ ראיה מייתי דהא אפשר לדחות דקרא להכי נמי אתא לגלות דלא אזלינן בתר השתא וא"כ בעלמא אזלינן בתר השתא. ותו דלכאור' דינא קמשתעי ה' שער אפרים דהרי בסוגית דף נ"ט מפורש דכל בעייתו בכה"ג שקידש קטנ' ובגרה היינו אי קיחה דקידוש בעינן או קיחה דנשואין בעינן ומוכח דאי קיחה דאירוסין בעינן תו לא מיבעיא לן מידי דודאי דאמרינן הואיל דאשתרי ולא אזלינן בתר השתא והכי מוכח ממאי דקאמר תני תנא אירס את האלמנ' וכו' ופירש"י יכנוס אלמא בתר אירוסין אזלינן עכ"ל אלמא דכיון דידעינן דבתר אירוסין אזלינן תו לא אסתפק לן דודאי בתר מעיקרא אזלינן. וכי משנינן שאני התם דכתיב יקח אשה היינו דבאירס את אלמנ' ונתמנה לכה"ג אזלינן בתר אירוסין והכי נמי מוכח ממ"ש הרמב"ן והרשב"א בחידושי יבמות שם דאסיקנ' לבעיין דבתר נשואין אזלינן ואסורא ליה וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושי קידושין דף יו"ד מהש"ס ע"ש אלמא הכל תלוי אי בתר אירוסין אזלינן אי בתר נשואין אזלינן אבל אי אמרינן בתר אירוסין אזלינן ליכא ספיקא דלא אזול בתר השתא אלא אמרי' הואיל ואשתרי מעיקרא אשתרי וכדברי הרב שער אפרים והדרא תמיהת מהר"י די בוטון לדוכתא דמהתם מוכח דאמרי' הואיל ואשתרי אשתרי ולא אזלינן בתר השתא ותפשוט בעיית רבי ירמי' דאברי בשר נחירה. ותהי להפך מסגנון דקשיתיה למהר"י די בוטון כי הוא הקש' לפי פשט סוגית דף ס"א דאצטריך קרא לגלות דלא אזלינן בתר השתא ותפשוט דבעלמא אזלינן בתר השתא. אמנם לפי סוגית דף נ"ט ודברי הראשונים דמוכח כהרב שער אפרים דהסברא למיזל בתר מעיקרא ולמימר הואיל ואשתיר' יסוד מוסד דלא איבעיא לן אלא אי קיחה דנשואין עיקר וכמדובר. קשיא איפכא דתפשוט דאמרינן הואיל ואשתרי כמה דאמרן. הן אמת דבסגנון זה לק"מ דלפי האמור נמצא דהוא סברת רבי חייא בר יוסף וסתמא דתלמודא דבעלמא אמרינן הואיל ואשתרי וכל שתחילתו בהתר יהי מושך כחא דהתרא וא"כ לק"מ דתפשוט בעיית רבי ירמיה כדאמרן דכבר כתבו ז"ל דאורחיה דגמרא דלא פשיט אלא ממשנה או בריתא ולא ממימרא כמ"ש התוס' בקידושין בדף כ"ג ושאר כנותהן ומ"ה לא פשטוה בגמ' בעיית ר' ירמיה אף דהסברא דהש"ס הכי משום דלא אשכח משנה ובריתא דנגמר מינה. איברא דס"ס ק"ק על הרא"ש בפסקיו שם שכתב דנ"מ לדינא לדידן ע"ש דהו"ל להרא"ש למימר דאף דהכא לא פשטוה לבעיית רבי ירמיה ה"ט משום דלא אשכח מתני' או מתניתא. ומ"מ לדידן איפשיטא כיון דחזינן דסברת הש"ס הכי אזלא בהך דכה"ג דאמרינן הואיל ואשתרי ונ"מ לדידן לדינא בהני מציאיות דהרא"ש וכל כי הא הרא"ש הו"ל לאסוקי דנפשטה הך בעיא מכח סוגיות הנזכר ולא להניחה בספק. אמנם כד דייקינן שפיר נראה דאין מסוגיות יבמות דדף נ"ט ודף ס"א הללו שום ראיה ואינם ענין להך מילתא דהואיל ואשתרי כלל דהרי רחמנא אמר בתולה מעמיו יקח אשה וכל שלקח' בתול' ובא עליה אח"ך מקיימה ותהי לו לאש' כי לא קפיד רחמנא אלא לקחת' בתול' ואין ציווי זה תדירי רק בעת הלקיח' והיינו דאיבעיי' להו בדף נ"ט אי קיחה דקידושין בעינן אי קיחה דנשואין בעינן כלומר דאי קיחה דקידושין בעינן כל דקדיש לה והיא בתול' יצא ידי חובתו ואף דבגרה תחתיו לא איכפת לן לא מטעם הואיל דאשתרי רק כי אין הציווי רק בקידושין ואי קיחה דנשואין בעינן א"כ לא משגחינן באירוסין ואף דאירס' בתול' הקפידא היא בנשואין ולא שייך הואיל ואשתרי שום א' מהצדדין כלל ואתא קרא לרבויי אירס אלמנ' כשהי' הדיוט ואח"כ נתמנה דבזה אזלי' בתר אירוסין וכל שאירס' בהתר לא משגחינן בנשואין לא מטעם הואיל ואשתרי רק דבהא רחמנא שריא דניזיל בתר אירוסין ובאופן אחר אסיקנא דבתר נשואין אזלינן ולא איכפת לן באירוסין כלל ולפ"ז הס כי לא להזכיר הואיל ואשתרי בענין זה ולק"מ להרא"ש דלא פשיט לבעיית ר' ירמיה מהך סוגיא ואין ראי' כלל מהא לא להוכיח דבעלמא אזלינן בתר השתא כמ"ש הרב פרח מטה אהרן ח"א שם סימן מ"ד ומהר"י די בוטון ולא להוכיח דאזלינן בתר מעיקרא כמ"ש הרב שער אפרים. וכבר ראיתי מה שתירץ מהר"א גאטינייו בס' צרור הכסף א"ח סי' ב' והובא בתחילת ס' בית שלמה לקושית מהר"י די בוטון הנז' אפי' לפי שיטתו. ומורי הרב זלה"ה בא"ח סי' ג' כתב דעפ"י תירוצו תריץ יתיב מה שמקשים להרא"ש מהני מתניתא דכלם שהי"ל תרומ בתוך פיהם וכו' והי' אוכל באשכול וכו' ומשנת סוף חגיגה וכתב שכבר תירץ במקום אחר תירוץ א' לכלם אכן כפי תירוץ מהרא"ג הנז' יתורצו והאריך בזה ע"ש. והמדקדק יראה שתירוצו למשנת היה אוכל באשכול וכו' הוא בסגנון תירוץ מהרא"ג אכן תירוצו שתירץ למשנת חגיגה ומשנת הית' תרומ' בתוך פיהם הוא נושא אחר ותירוץ חלוק לפי הנושאים דלא דמו לההיא דכה"ג שאירס האלמנה כשהיה הדיוט וכו' ולהיה אוכל באשכול וכו' והוא הוא תירוצו שתירץ במקום אחר בא"ח סי' ו' ריש דף י"ט והכל הולך למקום אחד כאשר יראה הרואה. ובהך מתניתין דסוף חגיגה דתנן הפותח חביתו והמתחיל בעיסתו ע"ג הרגל יגמור דברי ר' יהודה ק"ק דהרי מפורש בביצה דף י"א דטעמא דר' יהודה דאמר יגמור משום דהתירו סופן משום תחלתן דאי לא שרית ליה לא פתח לה מעיקרא ע"ש ומשמע דאי לאו ה"ט סבר ר' יהודה דלא יגמור ואמאי והא שמעינן לרבי יהודה בעירובין דף צ"ד דחצר שנפרצה וכן בית וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו דסבר ר' יהודה דמותרין לאותו שבת ואף שנפרצה לר"ה וטעמא דכיון דהותרה הותרה וכמש"ל וה"נ אף בלא טעמא דאי לא שרית לא פתח לימא ר' יהודה יגמור דכיון שהותרה הותרה כחצר שנפרצה לר"ה. ויש לישב עפ"י מש"ל דצדד מהרימ"ט דלא אמרינן הואיל ואשתרי כשאסורה מגופה אלא כשדבר אחר גרם כנז"ל וכפ"ז אפשר דמ"ה אי לאו טעמא דהתירו סופן וכו' סבר ר"י לא יגמור כיון דהחבית והעיסה אסורין מגופן בטומאת ע"ה ואין לומר בזה הואיל והותרה הותרה משא"כ בחצר שנפרצה דדמי קצת לשאינה אסורה מגופה כיון דהחצר הזה והמבוי הן הנה היו מתוקנים אלא דהשתא מחמת דבר אחר דהיינו הפרצה וכיוצא אתסרו לשבת אחר בהא ס"ל לר"י כיון שהותרה הותרה. אי נמי אפשר דטעמו דר' יהודה התם בחצר שנפרצה היינו משום דס"ל דשבת גורמת והכל תלוי בכניסת שבת דכיון דבכניסת שבת שריותא היא נושא משך כל השבת משא"כ בשאר מילי וכשיטת מורי הרב זלה"ה שכתבנו לעיל ואמטו להכי גבי הפותח חביתו וכו' בעינן טעמא דהתירו תחילתן וכו' לר' יהודה. ובהא ניחא נמי מאי דיש להעיר ולמירמי דר' יהודה דהכא בחצר שנפרצה לר"ה דס"ל כיון שהותרה הותרה אדר' יהודה פ"ק דיומא דף י"ג דתניא היה עומד ומקריב ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא ופירש"י דאיירי בכהן הדיוט דאונן מחלל עבודה ואמאי התם לר' יהודה מניח עבודתו ויוצא ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי כי ההיא דחצר שנפרצה ועל פי האמור ניחא דהכא בחצר שנפרצה טעמיה דר' יהודה דהדבר תלוי בכניסת שבת וכיון שהותרה הותרה אבל בשאר מילי לא וכבר הארכתי בזה לישב דר' יוסי אדר' יוסי נמי דהכא בחצר שנפרצה אסר ר' יוסי והתם בעומד ומקריב סבר ר' יוסי דיגמור עי' בהגהותי לא"ח סי' ע"א בס"ד עש"ב. חוזרנו על הראשונות למאי דאתאן עלה מה שהק' הרב אור יקרות על הרב מהרימ"ט כי הגם דישבנו קצת דברי מהרימ"ט מ"מ חילוק הרב אור יקרות נראה ברור ומה גם אם באים אנו לדון ולהביא ראיה באיזה דין ממקום אחר ודאי דיש לדחות הראיה עפ"י חילוק הנז' ודלא כהרב יד אליהו בתשו' סי' ס"ד שהביא ראיה לנדונו ויש לחלק חילוק זה והרב דחאו בהבל פיו ע"ש.
והנה אפשר לישב עוד דברי מהרימ"ט הללו שכתב לצדד דהואיל ואשתרי המלך בביאה א' אשתרי לקחתה לאשה אף דיש לו י"ח כי האף אמנם דבביאה א' לא אשתרי איסור לא ירבה כמ"ש הרב אור יקרות מ"מ אשתרי איסור גויה בביאה ראשונה דמדאורייתא בפרהסייא אסור כדמוכח פ"ב דע"ז והא נמי כיון דלוקחה לעיני הכל וידוע שלוקחה לבא עליה הוי כפרהסייא דאסור מן התורה וכמ"ש הרב לחם משנה ריש פ"ח דמלכים וא"כ בביאה ראשונה הרי הותר איסור גויה והואיל ואשתרי איסור גויה אשתרי לא ירבה. ומצינו כי האי גוונא הואיל ואשתרי אשתרי בתרי איסורי פ"ק דיבמות דף ז' ע"ב אמר עולא מה טעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ואף למאי דאמרו התם דדוקא כי הותר איסור המוקדם אז אמרי' הואיל ואשתרי המוקדם הותר האיסור האחרון ומה"ט פריך גבי אחות אשה תינח היכא דנשא מת ואח"ך נשא חי וכו' ע"ש א"ש דהכא נמי כאשר לוקחה לעיני השמש לבא עליה חל עליה איסור גויה והואיל ואשתרי איסור גויה בביאה א' אשתרי איסור לא ירבה דקאי ביה בביאה ב' כיון דאשתרי האיסור המוקדם דגויה. והגם דרב המקום בין זו דהואיל והותר לצרעתו וכו' להא דידן כמבואר. הן לא הובא אלא מעין דוגמא דאמרו הואיל ואשתרי בתרי איסורי ועל דרך שכתב המרדכי פ"ב דע"ז כיוצא בזה זכר לדבר שמתוך דהותר לצרעתו וכו' ע"ש. ואע"ג דבפסחים דף צ"ה בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו בהיכל בפסח הבא בטומאה מהו מדאשתרי טומ' עזרה אשתרי טומ' היכל או"ד מאי דאשתרי אשתרי מאי דלא אשתרי לא אשתרי ומסיק רבא כל היכא דקרינן ביה אל מחוץ למחנה תשלחום קרינן ביה וישלחו מן המחנה וכן פסק הרמב"ם פ"ד דביאת מקדש דין י"ג אלמא אי לאו קרא אמרינן מאי דאשתרי אשתרי מאי דלא אשתרי לא אשתרי ואיך כתב מהרימ"ט דנימא במלך הואיל ואשתרי אפי' לפי דרבנן דמעיקרא אשתרי איסור גויה דדוקא בההיא דהותר לצרעתו הותר לקריו דלהתיר צרעתו מוכרח להתיר קריו והנהו תרי איסורי כחדא שריי"ן בשעה אחת הוא דאמר רבנן הואיל ואשתרי אשתרי כלומ' אשתרי איסור' דקדים שרי איסורא דאתי ליה בתר הכי. הא לאו הכי לית לן למשרי איסור, אחריתי דמאי דלא אשתרי לא אשתרי. הא לא תברא וכמה תשובות בדבר חדא דטמאי מת אסורים בגופן שלהם ודמי לגיורת לכהן דלא אמרינן לשמואל הואיל ואשתרי ומאי דמצדד מהרימ"ט היינו במלך דאיסורא לבר מגופא כמבואר בדבריו. ותו דאימור דאי לאו קרא דאל מחוץ למחנה לא הוה פשיטא לן ואנן ניקום בספיקין ומהרימ"ט הוא הצ"ד צדדי הספק נמי. ותו דמהרימ"ט קאי ללישנא קמא דלרב מיהא אמרינן בכהן הואיל ואשתרי ואסתפק ליה במלך לשמואל אבל ללישנא בתרא דליכא למ"ד בכהן הואיל ואשתרי לא אסתפק למהרי"ט וההיא דרבא היא לישנא בתרא התם נמי ואיכא התם לישנא קמא כמפורש שם בש"ס ולק"מ ומעיקרא קושיא ליתא. ומ"מ לדינא מוכח מהך דפסחים דדוקא התם משום דכתיב אל מחוץ למחנה תשלחום ואמרינן כל היכא דקרינן אל מחוץ למחנה קרינן ביה וישלחו מן המחנה מ"ה פטירי טמאים שנכנסו בהיכל הא לא"ה אית לן למימר מאי דאשתרי אשתרי מאי דלא אשתרי לא אשתרי ולפחות לא יהא אלא ספק כמו שנאמר ומכאן קצת תשובה למ"ש הרב שער אפרים סי' ס"ז הנז' דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי כנדונו דכיון דהרב דנתקבל בהתר אף שאח"ך נעשה קרוב הואיל ואשתרי ואין לחוש לגזרת הרב שגזר עליהם שלא יהיה להם רב קרוב. הן אמת שכתב שם וצידד והוכיח שהרב המתקן לא תקן באופן זה וטעם תקנתו לא שייכא בהכי אמנם המדקדק בדבריו יראה דהגם שגזרת הרב וטעם הגזרה שייכא בנדונו אפ"ה ס"ל להרב דאמרינן הואיל ואשתרי ומלבד שאין ראיותיו מכריעות כמבואר ממ"ש מורי הרב זלה"ה וממה שכתבנו. יש להקשות קצת מהך דפסחים ומה גם לחילוק הרב אור יקרות הנז' והגם ששערי דחיות המה פתוחו"ת ויש לחלק בין הך דפסחים ודכוותא לנדונו האמת יורה דרכו דלא אמרינן בכי הא הואיל ואשתרי אשתרי. ועוד נראה להביא קצת ראיה דבנדון הרב שער אפרים לא אמרינן הואיל ואשתרי ממ"ש הרשב"א בתשובה כ"י הביאה הרב שיירי כנה"ג בהגהותיו להרמב"ם פ"ב דסנהדרין דאם א' מהסנהדרין נזדקן ונסתרס הן בעודנו בסנהדרין מסלקין אותו. וכ"כ הר"ן בתשובה כ"י הביאה מהר"ש פלורינטין בספר בית הרואה הנדפס מחדש דף ע"ז ע"ג וז"ל נ"ל דכל שהוא תלוי בסיבה כל שישנו הסיבה הענין נגרר אחר הסיבה וסיבת הזקנה האכזריות לפיכך אין מושיבין אותו בדין של סנהדרין אחר שנתחדש לו הסיבה הגורמת וכן נראה לכאורה מדברי רש"י שכתב שכבר שכח צער גדול בנים ואינו רחמני וסריס נמי אף שנסתרס עכשיו מסלקין אותו עכ"ל וק"ק על הר"ן דאמאי לא הוכיח בהדיא מדברי רש"י ממ"ש בהוריות דף ד' וכמו שהוכחתי שם בשערי דף ל"ו ע"ג עש"ב ושם הבאתי מדברי רבינו יונה בחידושי סנהדרין כ"י שכתב כן בהדיא וכן נראה קצת מדברי רבינו חננאל שכתב בההיא עובדא דמינו לראב"ע לנשיא דלא מינו לר' אליעזר משום שהיה זקן (עמ"ש יוחסין דף י"ב ומ"מ אני הדל ביעיר אזן בככללים סוף מערכת אלף ועתה ראיתי בס' סדר הדורות דף קי"ג ע"ג מה שרמז בזה וכעת לא אהיה חפש"י לדעת איזהו מקומן) עיין בספר יוחסין דף כ"א שהביאו למדנו דרבינו חננאל ורש"י ורבינו יונה והרשב"א והר"ן ס"ל דאם אחד מן הסנהדרין ישב כמה שנים בהיתר בסנהדרין ושוב נזדקן או נסתרס מסלקין אותו ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דכיון דהסיבה נתחדשה עתה פנים חדשות באו לכאן וה"ה לנדון הרב שער אפרים אי אמרינן דאין ראיה מלשון הגזרה ומטעמה להתיר בנדונו רק אתינן מטעמא דהואיל ואשתרי אשתרי כמו שחשב הרב הנז' כדמוכח מדבריו דמטעם הואיל ואשתרי אפי' תימא דהגזרה וטעמה שייכא סבר להתיר וכמדובר. ואף למ"ש הרב המאירי משם יש מפרשים דאם הזקין בסנהדרין אין מסלקין אותו וכמ"ש בשמו הרב דינא דחיי בעשין דף ק"ח התם כדקתני טעמא דמאחר שהורגל בדיני נפשות אין כאן בית מיחוש ע"ש ולאו מטעם הואיל ואשתרי כמ"ש הרב שער אפרים אלא דסברי הני י"מ דטעם אין מושיבין זקן בסנהדרין לא שייך גביה וסיינו כטעם האחר שכתב הרב שער אפרים דלא גזר בהכי ולא שייך טעם הגזרה אבל אי שייך מטעם הואיל ואשתרי אין להתיר שוב ראיתי להרב שבות יעקב ח"א א"ח סי' כ"ט דנשאל בא' דנשא על אשתו שוטה אי שרי להיות ש"ץ ביה"כ שהזכיר תשובת הרב שער אפרים הנז' והביא בשם הרשב"א בתשובם כ"י כלשון תשובת הר"ן הנז' ממש והביא ראיה לדברי הרשב"א וכבר נשאתי ונתתי בדבריו בקונטריס אחורי תרעא והוא הגהות על שערי עש"ב ודרך. אגב אומר כי בנדונו אין ראיותיו מכריעות כלל כאשר יראה המעיין ואין להאריך:
עתה אקום בעיקר ספק מהרימ"ט דאתאן עלה אי מלך שיש לו י"ח נשים מותר ביפ"ת. וראיתי בשמעתין פ"ק דקידושין בתוספות רי"ד שכתב משם רבינו יצחק בן הר' אשר הלוי זצ"ל שכתב בחידושיו לסנהדרין גבי מאי דאמרינן התם תמר בת יפ"ת היתה וז"ל זהו דינה של יפ"ת וכו' ובביאה ראשונה אינה אלא נכרית בעלמא ובאותה ביאה ראשונה נתעברה מעכה את תמר מדוד וכו' ואותן ארבע מאות ילדים נמי כך נתעבר' בביאה ראשונה שבא על אמותיהם במלחמה אבל לא קימם לו לנשים דא"כ היו עודפות על י"ח עכ"ד רבינו יצחק הנז' וכתב על דבריו בתוס' רי"ד והכל יפה וכו' עש"ב וכן כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל והביאו הריב"ש בתשובה סי' שצ"ח. גם מהר"י בי רב בחידושיו לקידושין אשר בסוף ספר תשובותיו דף קכ"ט ע"ב כתב אמאי דפירש רש"י בההיא דארבע מאות ילדים וז"ל פירש"י בחורים היו לו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו וזה כפי שיטתו דאסור לבעול אותה עד שיביאנה לתוך ביתו ויקחנה לאשה וא"כ אי אפשר שיהיו בניו כיון שאין לו לקחת יותר מי"ח נשים אבל כפי שיטת ר"ת והמפרשים אפשר שהיו בניו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפום רבנן קמאי ובתראי ריב"א הלוי ורבינו ישעיה הראשון בתוספותיו שהביאו והסכימה דעתו עמו וכן הרמ"ה והריב"ש ומהר"י בי רב כלם שוים לטובה דהמלך שיש לו י"ח נשים מותר בביאה ראשונה ביפ"ת וא"כ למאי דקי"ל כלישנא בתרא וכרב דכהן לא הותר ביפ"ת אלא בביאה ראשונה שוי בשעוריהם מלך וכהן
וחזה הוית להרב דינא דחיי לאוין רכ"ב דף ר"א ע"ב שהביא משם מר אחיו הרב מהרי"ב שכתב דמ"ש בגמ' ת' ילדים וכו' לא סבירא ליה לרב כוותיה ופירש דבריו דממימרא זו נראה בביאור דמותר להוסיף יותר משמונה עשר בפלגשים דאם לא כן כל כך ילדים מאין לו ועל זה השיב דלא לקחם בזמן א' ועוד שהיה בא במלחמה ורואה יפת תואר והוליד בן ממנה ומשלחה וזה מותר אפילו נשא ח"י דלא נאסר אלא בנשים ופלגשים אבל יפת תואר מותר בביאה ראשונה וכו' עיין שם באורך וק"ק דלא זכר שר דמאי דפשיטא ליה דהמלך מותר ביפת תואר בביאה ראשונ' איבעיא ליה לרבינו רבו מהרימ"ט והו"ל להזכיר דבריו גם לא זכר דברי תוס' רי"ד שהם כדבריו בשם ריב"א הלוי. ותו ק"ק דהו"ל להקשות להרב אחיו דאפי' לדעת הראב"ד דיכול להוסיף פלגשים יתר על י"ח לא אתיא לפי דעתו דאחר כל המעשים לא אפשר לקחתה לפלגש אלא צריך שיקחה לאשה כדכתיב ולקחת לך לאשה וכמ"ש הרמב"ם לקמן פ"ח ונושאה בכתובה וקידושין וא"כ פשו להו טובא. ותו אפילו בלא קידושין אשתו היא והתור' הקנת' לו כמ"ש הרמב"ן בביאורו לתור' וכזאת וכזאת השיג הריב"ש שם על הר' חסדאי. אמנם כבר שם הרב דינא דחיי רמז לדברי הריב"ש ע"ש. ובכנה"ג בהגהותיו בדין זה הביא תשובת הריב"ש ופלפל בה עש"ב ומה שכתב עליו מהר"ם די בוטון בתשובותיו דף קל"ט ע"א דגם הר' חסדאי ס"ל דהי' מביאה ראשונה אלא דסבר דלמ"ד דפלגשים טפי מי"ח אסור דה"ה דאסור ביפ"ת וגילה לו הריב"ש שיפ"ת בביאה ראשונה מותר גם היא למלך וכו' עש"ב הרוא' יראה דממה שהשיב עליו הריב"ש והאריך לפרש דבני יפ"ת היינו מביאה ראשונה וגם ממה שהקשה עוד עליו שאם היו פלגשיו שיחדם לו אחר שלקחם במלחמה הרי עבר בלא ירבה וכו' מוכח בהדיא דאין כן דעת הר' חסדאי ופשוט:
ג . ואם הוסיף א' ובעלה לוקה. ודברי מרן. זרע אברהם א"ה דף ל"ז ע"ד ודף מ"א ע"ג וע"ד אור יקרות דף נ"ו ע"ג. סם חיי בדרשותיו דף כ"ד ע"ב.
ד . דין ז'. כבר ביארנו שמלכי ב"ד וכו' מה שהקש' הרב לח"מ למה שפירש מרן דמאי קאמר הש"ס אלא מלכי ישראל מ"ט לא נימא משום דדוקא במלכי ב"ד איכא קרא וכו' נראה דהצעת הש"ס לדעת מרן הכי הויא אמר רב יוסף ל"ש שתקנו דמלך לא דן אלא במ"י אבל במב"ד דכתיב בהו קרא לא מצו תקון שלא ידונו ושאלו בש"ס אלא מ"י מ"ט תקון בהו דודאי לא יעלה על לב דמשום דקרא לא מדכר אלא בית דוד מלכי ישראל אינם דנים דמהכתוב אין ראיה ומוכרח דמאיזה טעם התקינו הכי ואתא רב יוסף לומר דלא תקון בבית דוד מפני שכתוב בהם דינו וא"כ מאי טעמא תקינו במ"י ומשני טעם התקנה מההוא עובדא דינאי. ומה שפירש הרב לח"מ דאין הפרש בענין הדין בין מלכי ב"ד למלכי ישראל ומאי דקאמר רב יוסף דכתיב בית דוד ה"ק תדע לך דמלכים יכולין לדון דכתיב במב"ד דינו וה"ה מלכי ישראל להכי שאלו בגמרא א"כ מלכי ישראל אמאי לא ידונו ותירץ משום דאירע בהו תקלה אבל מב"ד אפשר דלא יארע שהם נכנעים עכ"ד. ק"ק דעל כרחין רב יוסף בתר דידע טעמא דמלך לא דן מעובדא דינאי אמר לא שנו א"כ קשה אמאי אצטריך להביא עתה ראיה שהמלכי' היו ראויים לדון לא הו"לל אלא לא שאנו ותו לא. ואי בעי לאשמועי' דלא נימא דמלך אין ראוי לדון ולכן הקדים להשמיענו דראויים מדכתיב בית דוד לפ"ז מ"ש אלא מלכי ישראל מ"ט לא הם דברי רב יוסף דזהו עיקר דבריו ללמדנו דראויים אלא דאיתרע בהו מילתא. ואילו הרב לח"מ כתב להכי שאלו בגמ' א"כ מלכי ישראל וכו' מוכח דס"ל דאינם דברי רב יוסף. ותו דא"כ הו"לל ברישא פירושא דמתניתין וטעם המלך דלא דן והדר לימא ל"ש אלא משמע דמ"ש אלא מלכי ישראל מ"ט לא סתמא דגמרא קאמר לה וא"כ מה ראה רב יוסף להביא ראיה דהמלכים היו ראוים לדון. ותו דפתח בהתר מבית דוד וסיים במה שהיו המלכים ראוים והו"לל נמי טעם שמלכי בית דוד דנים שהם נכנעים כי לא פורש בדבריו ועיין ברצוף אהבה דף קי"ט. ועיין מה שהארכתי בענין זה בשערי דף פ' ע"א וע"ב ועיין שתי הלחם סימן כ"ב.
ה . דין ח'. אפילו גזר על א' משאר העם שילך למקום פ' וכו' הרב עצמות יוסף בחידושיו לקידושין במ"ש שם בש"ס דף מ"ג דאוריה מורד במלכות כתב דמדברי הרמב"ם הללו מוכח דדעתו כדעת רבינו מאיר שכתבו שם התוספות דאוריה היה מורד שמיאן ללכת לביתו ע"ש ואינו מוכרח דלענין דינא כ"ע מודו בדין זה שכתב רבינו שזה נקרא מורד ואף רש"י שכתב דאוריה היה מורד דקאמר אדוני יואב מודה לענין הדין. אלא דסבר דאף דבעלמא זה נקרא מורד שלא קיים דברו. הא דאוריה לא דמי דאוריה כבר השיב לו טעם נכון שלא היה רוצה ללכת לביתו ונראה לו שקבל דבריו המלך ובכי ה"ג לא הוי מורד. ומ"ה פירש"י דהמרד היה מסיבה שאמר אדוני יואב. וא"כ אין ראיה מדברי רבינו מה ס"ל במרד אוריה דדין זה הוא מוסכם. ובנדון אוריה פליגי רש"י ורבינו מאיר. אמנם ראיתי לסמ"ג עשין קט"ו שכתב בהדיא אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פ' ולא הלך כגון אוריה שא"ל המלך לילך לביתו עכ"ל.
ו . ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד. כ"כ רבינו לעיל פי"ד ופט"ו דסנהדרין. וזה שנים זכורני שראיתי להרדב"ז בביאורו להרמב"ם כ"י שכתב דלמד כן רבינו ממאי דתנן בסנהדרין דף נ"ב מצות הנהרגין היו מתיזין ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה אלמא דרך המלך להרוג בסייף עכ"ד ואין ראיה משם כלל חדא דאי מהתם לא שמעינן אלא דמנהג המלך להרוג בסייף אבל דאין למלך רשות להרוג אלא בסייף מנ"ל. ותו דהא דאמרו כדרך שהמלכות עושה אאומות העולם קאמר שהרי אמרו בבריתא מה אעשה שהרי אמרה תורה בחוקותיהם לא תלכו אלמא דמ"ש שהמלכות עושה אמלכי גויים קאמר וכן אמרו בסנהדרין דף נ"ז ע"ב דינא דידהו סייף הוא. וכן ראיתי למהרח"א בספר עץ החיים פ' וירא דף יו"ד ע"ב שכתב וז"ל מרן לא הראה מקומו איו ואם נאמר דממ"ש מתיזין את ראשו כדרך שהמלכות עושה נפקא ליה אי אפשר דהתם במלכי אומות העולם מיירי כמש"ש ובחקותיהם לא תלכו עכ"ל. ואני תמיה על הרדב"ז ומהרח"א דנעלם מהם מקור דברי רבינו והרי הוא בריתא מפורשת בתוספתא דסנהדרין פ"ט וז"ל ארבע מיתות נמסרו לב"ד סש"הו הרשות לא ניתן לה אלא סייף בלבד ע"כ וכן אמרו בירושלמי ריש פ' ד"מ וז"ל ארבע מיתות נמסרו לב"ד וכו' ולרשות לא ניתן אלא דין הרג בלבד ע"כ הרי מפורש דין זה שכתב רבינו בתוספתא ובירושלמי. וראיתי למהר"חא זלה"ה בספר מקראי קדש דף י"ד ע"א שהביא סברת רבי יהודה דמניחין ראשו על הסדן וכו' משום דכתיב ובחוקותיהם לא תלכו וכתב וז"ל ותימה ממ"ש הרמב"ם פרק ג' דמלכים המלך אין לו רשות להרוג אלא בסייף ואיך אמר ר' יהודה בחוקותיהם לא תלכו והלא חק מלכי ישראל הוא גם איך יעבור המלך עמ"ש תורה ובחוקותיהם לא תלכו עכ"ל ולא הבנתי דבריו ז"ל דאיך מצאנו ידינו להקשות לתנא רבי יהודה מדין שכתב הרמב"ם טרם שידענו מקור דבריו ואי כונתו להקשות על הרמב"ם מדברי רבי יהודה אינה צודקת קושיא שניה דאיך יעבור המלך על מ"ש תורה ובחוקותיהם לא תלכו הרי קי"ל כרבנן דכיון דכתיב סייף באורית' לאו מינייהו קגמרינן. וקושטא דמילת' לכאור' נראה דסבר רבי יהודה דגם מלך ישראל בקופיץ וכמו שס"ל ברוצח נמי כמ"ש הרב תורת חיים בשיטתו. והכי דייקי דברי הירושלמי שאמרו ולרשות לא ניתן אלא דין הרג והיינו דין הרג למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה לרבנן בסייף ולר' יהוד' בקופיץ ודוק