חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן פ
נאחז בסבך אגב גררא. מה משפט לאשר בא לחסות תחת כנפיו בזה"ז אישו"ר גיורא.
כתב הרמב"ם מה' מחוסרי כפרה פ"א דין ב' גר וכו' אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ע"ש. הלא טוב אמנ"ה מודעת זאת דאפ"ה מקבלים גרים בזמן הזה וכשיבנה ב"ה ב"ב יקריב קרבנו כמש"ר פי"ג דאיסורי ביאה דין ה'. וראיתי בפירוש כ"י מיוחס להראב"ד שכ' בפ' שלח בסוף פ' נסכים וז"ל וא"ת היאך מקבלין גר בזמן הזה וי"ל דשאני הכא דלא אפשר אבל יותר נראה לפרש דבהדיא אמרי' בכריתות דאין הקרבן אלא להכשיר בקדשים עכ"ל ודברי תימה הן דהרי בכריתות דף ח' ע"ב אתמר בהדיא כדברי רבינו וז"ל ות"ק מ"ט לא תני גר כי קתני מדעם דשרי למיכל בקדשים גר כי קמייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל. הרי מפורש דהקרבן לאכשורי נפשיה ואמרי' תו התם דף ט' ת"ר גר בזה"ז צריך שיפריש רובע לקנו וכו' ובטלה מפני התקלה ע"ש וכתבו התוס' הנדפסים בדפוס פפ"ד וז"ל צריך שיפריש רובע לא דמי לזבה ויולדת דלא מיפרשי משום דקרבן שלהם להכשירן בקדשים אבל גר מביא קרבן להתירו בקהל ע"כ. ואף דאמרינן התם דף ח' ת"ר גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיב"א קינו הרי כתב רש"י שם דאפי' רבנן ס"ל כראב"י דלאשתרויי הוא דמייתי אלא דלא מקרי מחוסר כפרה ע"ש וכבר פירש רבינו בדין זה דאינו אוכל בקדשים לפי שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל. עוד יש לתמוה על הפירוש הנזכר דמותי' ומפר' היאך מקבלים גרים בזה"ז והדבר תלמוד ערוך שם דף ט' דאמרינן אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר ר"א בן יעקב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו' ופירש"י וכי יגור וכו' לדורותכם אע"ג דליכא מקדש הרי דהש"ס יליף לה מקרא ומאי פירוקא. ודע דרבינו הכא הדר מר משמעתי' שכתב בפי' המשנה ריש פ"ב דכריתות דלרבנן כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים עש"ב ודבריו כאן בחיבור ברורים שכן ראוי להיות חוזר ממ"ש בפירושו דהרי בריתא סתמית תניא גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו ושקיל וטרי בה הש"ס ומסתמא אתיא כרבנן. ושוב ראיתי להרב באר שבע בריש כריתות דהק' עמ"ש רבינו בפי' וכ"כ רע"ם מהברייתא הנז'. וק"ק על הרב חזון נחום דבריש פ"ב עמד בזה ולא הקשה להם מברייתא הנז'. אמנם ראיתי להרב בה"ז מרתח קרתח על הרב ב"ש דתלי בוקי סריקי ברבוואתא ופירש דכונ' רבינו זרע"ם בפי' דמשמל וטבל לאו ערל וטמא הוא ומה שאינו אוכל היינו שאין שם ישראל עליו וכו' והכריח פי' מדכתבו ולא חשיב מחוסר כפרה ועוד דהוה להו לכתוב וק"ל כת"ק זהת"ד עש"ב ונוראו' נפלאתי על הרב ברכת הזבח שהטיח דברים על הב"ש והדבר ברור כדברי הרב ב"ש ואם הרב ז"ל בעי למשכוני נפשיה אגב דוחקא מה כל החרדה על הרב ב"ש. ותו דלפק"ד אפי' בכלל דוקא לא יתכן בלשונם שכתבו. ותו דרבינו כתב בפירושו וז"ל ת"ק סבר הואיל שמל וטבל מותר לאכול בקדשים והקרבן מצוה בעלמא ור"א אומר שהוא אסור לאכול וכו' ואין הלכה כראב"י עכ"ל הרי שהוסיף על לשון רע"ם וכתבו הקרבן מצוה בעלמא דמוכח דמ"ש דלת"ק מותר לאכול בקדשים היינו מותר ממש ור"א אוסר. ותו הרי שכ' ואין הלכ' כראב"י וגם כ' אח"ך דנקט ד' לאפוקי מראב"י ע"ש הפך השני דיוקים שדקדק דקאמר ולא חשיב ולא כתבו וקי"ל כת"ק והרמב"ם כתב לאפוקי וכו' ואין הלכ' כראב"י והדבר הקש' איך לא ראה לשון רבינו בפירושו וכתב דלשונו כלשון רבינו עובדיא. הגם הלום ראיתי בס' שושנים לדוד הנדפס מחדש הביא מהרמ"ח שכת' כדברי הרב בה"ז והשיג על הרמ"ח ע"ש וק"ק על הרב חזון נחום דנרא' דשפר קדמיה מה שפירש הרב בה"ז בדברי רבי' בפי' והרע"ם ע"ש.