אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן עט

סימן עח

בענין קרבן הגרים כשיתגיירו עט לדבר דברות שתים והניחו יתרם הלא ישאירו.

כתב הרמב"ם ה' מעה"ק פ"א דין ו' וקרבן הגר והוא עולה מן הבהמ' או ב' בני יונה וכו' או שתי בהמות אחת עולה וא' שלמים וכ' ה' קרית ספר וז"ל ואי מיתי ב' בהמות א' עולה וא' שלמים כהרצאת קרבן ישראל דכתי' וכו' ואף על גב דאמרי' לכם הקשתיו במקצת ס"ל להרב ז"ל דהיינו דהיכא דמייתי קרבן עוף עכ"ל ונרא' דכונתו דדוקא היכא דמייתי קרבן עוף מעיט דלא ליתי שלמים דלכם הקשתיו במקצת אמנם כי מייתי בהמות מצי לאתויי עולה ושלמים ב' בהמות כמ"ש רבינו וק"ק דלשון הברייתא בכריתות דף ט' כך היא שנויה אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים ת"ל ככם כגר יהי' לכם הקשתיו וכו' ע"ש הרי דאמאי דקתני אי מה אתם עולה ושלמים דהיינו כמו שהקריבו במדבר אף הגרים יביאו עולה ושלמים דהא קתני לכם הקשתיו דלא בעי' שלמים וא"כ אעול' ושלמים שהקריבו במדבר מבהמות מעיט גרים משלמים ואיך כתב דס"ל להרב דמיעוט שלמים להיכא דמייתי קרבן העוף הא ברייתא אבהמות דהקריבו במדבר מעיט שלמים אמנם הדבר ברור דהא דמעיט בבריתא היינו שלא יהי' חובה על הגרים לאתויי ב' בהמות עולה ושלמים כדרך שהקריבו במדבר ת"ל לכם הקשתיו וכו' ותיסגי בעולת בהמה א"נ בעולת העוף אמנם אי בעי הגר להביא ב' בהמות עולה ושלמים מצי אתויי דהכתי' כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים כדכתי' בבריתא הקודמת לזו. והתוספות כתבו ת"ל ככם כגר הוה מצי למימר כדלעיל לעוף אתרבאי עכ"ל הנה דעתם דעת עליון דתנא דבריתא זו נמי סבר לדרשא דלעיל דתניא מנין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזהו דבר שכלו לה' הוי אומר זו עולת העוף. ואם כן מינה נשמע דאי בעי אתויי עולת בהמה לה' מחייב לאתויי נמי בהמה לשלמים וכדרב פפא דאמר לעוף אתרבא לעולת בהמה לא כ"ש. ומ"ה כתבו דהאי תנא הומ"ל כד"עיל לעוף אתרבאי. אמנם מדברי רש"י משמע דרוח אחרת אתו שכתב וז"ל לכם הקשתיו במקצת ולא כל קרבנותכם. ומיהו עולה מסתמא דמכשרא דכלה כליל עכ"ל עין רואה דמסברא קאמר להך תנא דעולה מכשרה ולא מפיק לה מכ"ש דעולת העוף ואי ס"ל לרש"י כהתוס' הול"ל דעולת בהמה מכשרא מכ"ש דעוף ונראה דדעת רש"י ז"ל דהני קראי משמעות דורשין איכא בינייהו דלתנא דברייתא קמיתא דריש ורבי עולת העוף מדכתיב אשה ריח ניחוח וכו' ומינה דעולת בהמה סגי ולא בעי שלמים כדר"ף והאי תנא דבריתא זו דדריש לכם הקשתיו מזה משמע ליה דעולה מהניא ואפי' דעוף דכולה כליל דלכם הקשתיו במקצת במיני דמים וז"ש ומיהו עולה מסתמא וכו' והיינו אפי' עולת העוף. ורווחא שמעתתא אליבא דרש"י דהך תנא לא יליף אלא מלכם הקשתיו ולא מייתי לה מכ"ש דעול' העוף ואנכי הרואה דבריתא דספרי תניא דמסייעא לשיטת רש"י הלזו וכך היא שנויה בספרי בפי' נסכים. ועשיתם אשה מן הדמים וכו' מה אתם מין דמים אף הגרים מין דמים אי מה ישראל בדם בהמה אף הגרים בדם בהמה ת"ל לכם הקשיתיו ולא הגרים הקשיתים בדם בהמה ר' אומר מה ישראל וכו' אי מה ישראל בדם מילה ובזבחי שלמים אף הגרים בדם מילה ובזבחי שלמים ת"ל ועשה אשה ריח ניחוח לה' אמרת צא וראה איזהו מין דמים שכולו עולה לאישים ואין לך הימינו היתר אי אתה מוצא אלא בעולת העוף ע"כ דהרי דמאן דדריש לכם הקשתיו אתא לאפוקי שלא יצטרך הגר בהמה ומהכא מפיק דסגי ליה בעולת העוף דאע"ג דאשה ריח ניחוח עולה משמע וכדדריש ליה נמי בש"ס ברישא דהאי ברייתא דלכם הקשתיו מ"מ לא בעי כאידך תנא דהיינו עולת העוף דוקא משום דבהמה עורה לכהנים דלא משמע ליה למעוטי עולת בהמה כיון דגם היא כלה כליל ולא סבר למעוטה משום עורה ומ"ה יליף עולת העוף מלכם הקשיתיו ורבי בספרי סבר כאידך תנא ומרבה עולת העוף מאשה ריח ניחוח כאמור. וראיתי בפי' ספרי כ"י מיוחס להראב"ד ז"ל שכ' וז"ל ר' אומר אפשר לפרש דאיכא בינייהו בדיעבד דלת"ק לכתחילה צריך מין דמים ולר' דאמר לא באו לברית משמע דאינו גר כלל עכ"ל ומלבד שהוא דוחק הרי ידוע דכתבו מן הראשונים ומן האחרונים דבאוריתא ליכא לפלוגי בין לכתחלה בין דעבד וליכא לאוקומי קרא לכתחלה לחוד כמו שהארכתי בזה במקום אחר והגם דבקדשים נראה דלכ"ע בעינן שישנה הכתוב לעכב מ"מ נראה ברור דהא אי הגר בעי קרבן או סגי לה במילה וטבילה אינו ענין למילי דקדשים. ומאי דכתבינן בעניותין דמשמעות דורשין איכא בין ת"ק ור' מסתברא לפק"ד וראיתי להתוס' שכתבו הובאו בדפוס פפ"ד וז"ל לעוף אתרבי תימה זב וזבה יוכיח דאיתרבו לעוף ולא בהמ' עכ"ל ואפשר ליישב דשאני הכא דכתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים הרי דילפי' מקרא דאי בעי לאתויי ב' בהמות עולה ושלמים כדרך שהקריבו במדבר מצי אתויי אלא דשוב יליף מהך קרא דאשה ריח ניחוח דתיסגי בעולת העוף וא"כ ודאי מצי לאתויי עולת בהמה ולא דמי לזב וזבה. דלא כתב קרא בהו בהמה כלל אמנם הכא הכתיב כאשר תעשו כן יעשה כאמור ומעולם לא אסתפ' ליה לתלמודא אי מצי לאתוי עולת בהמה דהא ודאי פשיטא ליה אלא דפריך דלא תיסגי ליה עולת בהמה וליתי בהדה בהמה לשלמים ואהא משני שפיר רב פפא לעוף אתרבי לעולת בהמ' לכ"ש דסגי בעולת בהמה ולא בעי שלמים. וא"כ מה יוכיח הוכח עזב וזבה הלא לא איירינן אלא אי בעי בהמה לשלמים נמי אבל עולת בהמה פשיטא לן דמצי לאתויי כיון דכתיב כאשר תעשו וכו' כמדובר. ומה נעמו דברי הש"ס דקאמרי אדרב פפא ועוף היכא אתרבי דת"ר וכו' הורה לדעת הש"ס דדברי ר"פ בנויים אהך ברייתא ובהכי לא קשה קושית התוס' דהא דריש מה אתם עולה ושלמים וכו' כאמור וגם דלא קאי ר"פ כאידך ברייתא דמרבה עולת העוף מלכם הקשתיו כנז' דכי דרשת לכם הקשתיו וכו' תו ליכא לאקשויי דליתי שלמים ולא אצטרי' לשינוייא דר"פ אמטו להכי הש"ס גלה סודו דס"פ דאהך ברייתא קאי וק"ל.

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה