אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן עז

סימן עו

לשון מרן פ"ד דה' ביאת מקדש להביא מן החדש.

אות"ך ראיתי חיי"ם שאל אחוה דעי בלשון מרן הקדוש בכסף משנה פ"ד דה' ביאת מקדש דין י"ז י"ח ואתה קדוש לא הודעתנו מאי דקשיא ליה למר. ואולם אקצר ואעלה. ידיד נפשי תן לבך בסוגית סנהדרין פ"ק דף י"ב וע"ש באורך כל הסוגיא ואיכא למידק במ"ש שם בש"ס אלא חסורי וכו' ר' יאודה אומר אינה מעוברת וכו' דהאי אוקמתא נפלאת ורחוק' מלישנא דבריתא דקתני רבי יאודה או' מעברין. והוה מצי הש"ס לאוקומיה דת"ק סבר אין מעברין ואפי' דיעבד אינה מעוברת ור' יאודה ס"ל דאם עיברוה מעוברת. ומייתי ר"י ראיה מחזקיה דבקש רחמים על שעיבר לכתחיל' מפני הטומאה וכמ"ש רבינו שביקש רחמים מפני שאין מעברין לכתחיל' ות"ק דבריתא דבסמוך נימא דהוי ר' יאודה וי"ל דניחא לי' לש"ס לאוקומיה דת"ק דשני הבריתות חד תנא הוא ודחיק' לי' לומר דת"ק דבריתא ר' יאודה והכי אשכחן זימני טובא דרמי תלמודא מת"ק דחד מתניתין או מתניתא לאידך ת"ק וא"כ מאחר דת"ק דברית' דבסמוך מפורש דס"ל דאין מעברין לכתחיל' דוקא גם ת"ק דבריתא קמייתא הכי סבר ומוכרח דר' יאודה סבר דאפי' בדיעבד אינה מעוברת. אי נמי דודאי מוכרח דת"ק סבר דדיעבד מעוברת ור"י ס"ל דאף דיעבד אינה מעוברת דהא אשכחן דר"י את"ק קאי ומייתי ראיה למילתיה מהא דחזקיה וסמיך עלה ובשלמא אי ת"ק סבר דמעוברת בדיעבד ניחא דסבר ר"י דהא דחזקיה מכרעא לדידיה דאף דיעבד אינה מעוברת דאי אמרת כת"ק דדיעבד מעוברת מה כל החרדה לבקש רחמים כיון דבדיעבד מעוברת אליבא דכ"ע אמנם אי אמרינן דת"ק סבר דדיעבד אינה מעוברת ור"י סבר דדיעבד מעוברת מה ראיה מייתי ר"י להחזי' סברתו מחזקיה הלא לת"ק רווחא טפי דהוצרך לתפלה כיון דלפי האמת אף דיעבד אינה מעוברת. ומכללן של דברים אביע אומר עמ"ש מרן בכ"מ ע"ש כל דבריו. ודברים ככתבן מרפסן איגרי במ"ש דאף דמשמע דאי הואי מעוברת וכו' היינו לר"ש דמשמע דר"ש סבר דדיעבד דוקא מעוברת ועכ"ז אצטריך לטעם עיבר ניסן בניסן ולא הונח לו לר"ש לומר דבקש רחמים משום דלכתחיל' אין מעברין וזה תימא דהא אסיקנא דר"ש סבר דאף לכתחיל' מעברין מפני הטומא' והכי שמעינן ליה בהדיא בבריתא דמייתי בסמוך ואמטו להכי הוצרך לטעם עיבר ניסן בניסן. גם מ"ש אבל לר"י אע"ג דבדיעבד מעוברת וכו' ק' דר"י סבר דדיעבד אינה מעוברת ומ"ה מייתי ראיה מחזקיה כיון דדיעבד אינ' מעוברת דאי סבר ר"י דמצינן למימר דבקש רחמים אמילתא דלא מצי עביד לכתחילה מה יוכח הוכיח מחזקיה גם ת"ק מודה דלכתחילה אין מעברין ומתיישב שפיר לת"ק דבקש רחמים כיון דלכתחילה לא יוכל עשוהו. ומפני חומר הנושא אפשר לומר דקצת ט"ס יש בלשון הכסף משנה וצריך להפך התיבות ובמקום מ"ש היינו לר"ש אבל לר' יאודה צ"ל היינו לר' יאודה אבל לר"ש וכונת מרן דודאי רבינו פסק כת"ק דאם עיברוה מעוברת והא לא אצטריכא ליה לומר דעינינו הרואות דכן פסק רבינו וכך היא סברת ת"ק כאשר הביא מרן בלשון הבריתא וזה בעיקר הדין אבל בענין טעם בקשת חזקיה רחמים כ' דפס' כר' יאודה דמשום דעיבר מפני הטומא' בקש רחמים דת"ק לא גלי טעמיה וע"ז כ' דאע"פ דמשמע דאי הואי מעוברת בדיעבד לא הי' צריך לרחמים היינו לר' יאודה והוא האמת והצדק דמשמע דלר"י משום דאפי' דיעבד אינה מעוברת בקש רחמים אבל אי דיעבד הויא מעוברת לא הוה מבקש מטו כמדובר לעיל. אבל לר"ש אע"ג דדיעבד וכו' כונתו דהא דהוצרך לבקש טעם אחר היינו משום דהוא סבר דלכתחילה נמי מעברין ומ"ה הוצרך לטעם עיבר ניסן אבל אי הוה סבר כת"ק דדיעבד מעוברת הוה מצי למימר דבקש רחמים על מה שעיבר לכתחילה. תדע דגם לר"ש דעיבר ניסן פירשו בגמ' בסמוך דהיינו ביום שלשים של אדר ומוכח בש"ס דלכ"ע אם עיברוה מעוברת וכן פסקו רבינו פ"ד דקידוש החדש דמעוברת וא"כ לר"ש בקש רחמים משום דלכתחילה אין מעברין ביום ל' ובזה פסק כר"ש משום דתנא דתוספתא נקט טעם עיבר ניסן דמוכרח דבקש רחמים על לכתחילה ממנו נקח לדידן דקי"ל כת"ק בעיקר הדין דאם עיברו מפני הטומאה מעוברת דמצינן למימר דבקש רחמים על שעיבר מפני הטומאה לכתחילה. כן נראה לפק"ד ליישב בדוחק דברי מרן וכמ"ש התוס' שם דף י"ב ע"א ד"ה שעיבר השנה מפני הטומא' ע"ש ק"ק במ"ש דהא דריש לה התם מקראי דדברי קבלה דמשמע דהיא דרשא גמורה והרי רש"י עצמו שם בשבת דף פ"ג ובחולין דף קכ"ח כתב דאסמכתא בעלמא הוא.

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה