חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן עו
לצורבא מרבנן דחביב מקשה ורמי על דברי הרב תי"ט פ"ק דקדושין וסעיפי"ם שניתי עליהם סביב.
שאלת ממני שר ואור דברי הרב תי"ט פ"ק דקידושין גבי נכסים שיש להם אחריות שכתב ותמה אני אמאי שייר קנין חליפין ונוראות נפלאתי דהרב ז"ל עצמו לעיל הביא דברי הש"ס דאמר מילתא דליתא במטלטלין קתני ומאי פריך עכ"ד.
תשובה דעת קדושים תמצא כי כבר קדמוך רבנן ולהפיק רצונך אעתיק לך מ"ש בסוגיא זו מענין לענין אשר שם תמצא איזה ישוב לדברי הרב תי"ט ודרך אגב אגידה נא שאהב' נפשי מ"ש בענין קנין העבד בהגבהה והלא זה דברי בס"ד. משנה שלימה שנינו בקדושין דף כ"ו נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזק'. ובגמר' ובשטר אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לו וכו' שדי מכורה לך שדי נתונ' לך הרי זו מכורה ונתונה הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנ' בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר ליפות כחו. וראיתי בתוס' רי"ד במשנתנו שכתוב וז"ל ואי קשיא אמאי לא תנא נמי חליפין תשוב' כסף ושטר וחזק' דאיתנהו בקרקעות וליתנהו במטלטלין קתני וכו' אבל חליפין דאיתנהו נמי במטלטלין לא קתני עכ"ל ודבריו הם תלמוד ערוך שם דף כ"ב ע"ב דתנן עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזק' ובגמרא תנא אף בחליפין ותנא דידן מלתא דליתא במטלטלין קתני מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני. ודרך אגב אומר שהרב מהרשד"ם חשן משפט סי' ש"ד הביא ראי' מסוגיא זו דאין המטלטלין נקנין בשטר ויש להרגיש דהו"ל להביא מ"ש בקמ' דף ע"ט בתמיה מטלטלין בני שטרא נינהו והוא הביא דברי הה"מ והיל"ל תוס' והרא"ש פ' הנושא. גם ראיתי להרב משאת משה ח"מ ריש סי' נ"ח שכתב דקרקע נקנה בקנין והביא ראיה מסוגיין דקאמר מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני ע"ש ואין ראיה גמור' מכאן דקרקע נקנה בקנין דדילמא מילתא דאיתא במטלטלין ולא בקרקע לא קתני אמנם ממ"ש בתר הכי התם דאמר שמואל דנקנה במשיכ' וקאמר בש"ס בשלמא תנא דידן מלתא דאיתא במטלטלין לא קתני דליתא במטלטלין קתני אלא לתנא ברא ליתני משיכ' כי קתני מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי משיכ' דבמטלטלי איתא במקרקעי ליתא לא קתני הרי מבואר דמקרקעי נקנין בקנין והא הו"ל לאתויי ותו דהו"ל לאתוי עדיפא מינה דשם דף ג' קאמר הש"ס מה שדה מקניא בחליפין וכן הביא מרן בב"י ח"מ סי' ק"ץ ע"ש. וחזות קשה חזה הוית להרב בני משה בלקוטים דף ז' שכתב עמ"ש להטור סי' קצ"ו עבד כנעני דינו כקרקע וז"ל ראוי להבין מה אמר דינו כקרקע דאף יש קצת דינים בעבד שהוא כמטלטלים דהיינו חליפין ומשיכה וכו' ואפשר דלא דק דכיון דאף משיכה וחליפין איכא בקרקע לכך דינו כקרקע עכ"ל וכתב עוד לקמיה וביאור דבריו דמסי' ק"ץ עד סי' זה נתבאר דינים אלו שהם קונים בקרקע כסף ושטר חליפין ומשיכה וכו' ע"ש ושותיה דמר לא גמירנא דמשיכה ליתא בקרקע וכמ"ש בסוגיא הנז' משיכה דליתא במקרקעי ואין צריך ראיה דהוא חסר המציאות. והטור דבריו ברור מללו דסי' ק"ץ כתב דקרקע נקנה בכסף ושטר וחזק' וקנין וסי' קצ"ו כתב עבד כנעני דינו כקרקע ונקנה בכסף ובשטר ובחזק' וחליפין ונקנה ג"כ במשיכה וכו' ודבריו ברורים דאמר שדינו כקרקע כמו שביאר דיני קניני קרקע לעיל כסף שטר חזקה וחליפין. והוסיף לו' ונקנה ג"כ במשיכה כלו' מלבד קניני קרקע נקנה במשיכה שהוא קנין מטלטלין והרב הנזכר הקשה על הטור דאמאי לא כללינהו כסף שטר חזק' חליפין ומשיכה ואמאי כתב ונקנה ג"כ במשיכה וכו' ע"ש ולק"מ דנקט ד' דיני קרקע והפריד קנין משיכה דאינו בקרקע ומשו"ה כתב ונקנה ג"כ במשיכ'. חזרנו לדברי תוס' רי"ד הנז' דדבריו הם דברי הש"ס כמבואר. ובכן הדבר קשה על הרב תי"ט דעל משנתנו נכסים שיש להם אחריות וכו' כ' ותמה אני דאמאי שייר חליפין דנקנים ג"כ קרקעות והוא תימה דלעיל משנה ג' הביא הוא ז"ל גופיה דברי הש"ס על משנת עבד כנעני תנא אף חליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני ומאי מקשה במשנתנו וכמ"ש הר"ב תוס' רי"ד וזה דקדקתי כד הוינא טליא זה חמשים שנה בקירוב ואחר זמן רב בא לידי ס' קול הרמז ז"ל וראיתי שהקש' כן על הרב תי"ט וכן הר"ב בית דוד.
ואחזה אנכי להרב לחם שמים ח"ב שכ' על קושית הרב תי"ט האמור' דאמאי שייר קנין חליפין דדבר פשוט הוא שנכלל בקנין כסף דשוה כסף ככסף בכל מקום וכו' וחליפין מתורת כסף אתו דאל"ה מהיכא ניתי דליכא מילתא דלא רמיזא באוריתא והכי הוא ודאי דהיינו קנין כסף ממש עכ"ל ועוד האריך ע"ש. ודבריו קשים דהרי בסוגיא דדף כ"ב גבי עבד כנעני תנא אף בחליפין ויהיב טעמא דלא תנייה תנא דידן בהדי כסף ושטר וחזק' וזה הפך דבריו דחליפין בכל כסף. ועוד נעלם ממנו סוגית פ"ק דקדושין דף ח' עמוד א' דאמרי מכסף מקנתו בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבוא' וכלים ומאי ניהו חליפין וכתבו התוס' שם דאין עבד עברי נקנה בחליפין וכו' דמה שקונ' בכסף יליף מהאי קרא מכסף מקנתו וכו' ע"ש הראת לדעת דחליפין אינו בכלל כסף. ועבד עברי נקנה בכסף ואינו נקנה בחליפין כמ"ש התוס' וכן נרא' מדברי הר"מ וכמ"ש הרב מש"ל סוף עבדים והרב פני יהושע על דף י"ד האריך בזה. וא"כ לא מצית אמרת דלא תנן דקרקע נקנה בחליפין דנכלל במ"ש בכסף. ומה שהכריח דחליפין אתי מכסף דאי לא מהיכא אתי. לא ידענא מאי קאמר דכסף ושטר וחזק'. יליף בסוגיין מקראי דירמיה. וחליפין כתיב ברות וזאת לפנים בישראל וכו' שלף איש נעלו וכו'. ואפשר ליישב קצת דברי הרב תי"ט כדי שלא יהיו דבריו כל כך קשים דלא זכר דברי הש"ס שהביאם בסמוך משנ' ג' דסבר הרב תי"ט דדוקא גבי עבד כנעני שייך תירוץ הש"ס ולא במשנתנו והוא דרש"י כתב שם דף כ"ב וז"ל מילתא דאיתא בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמ' בשאר מטלטלי שהמטלטלין גם הם נקנים בחליפין לא קתני דלא אצטריך למתני עכ"ל והכונ' מבוארת דכיון דהעבד מטלטל אף אי עבדא כמקרקעי דמי היינו לדיני קרקע אבל הרי הוא מטלטל ותנא לא אצטריך למתני קנין מטלטלין דזה פשוט דהוא מטלטל ונקנ' כשאר מטלטלין והרבותא הוא למתני שנקנ' בקנין הקרקעות זהו כונת הש"ס ומבואר בדברי רש"י ומעת' במשנתנו גבי קרקע אי אפשר לו' כן מילתא דליתא במטלטלין קתני דאדרבא הו"ל לשנות טפי קנין מטלטלין דהוא קרקע והרבותא הוא דנקנ' בקנין מטלטלין ולא דמי לעבד כנעני ומשו"ה תמה הרב תי"ט דאדרבא מטעם דלא תני חליפין בעבד הו"ל למתנייה הכא גבי קרקעות דהתם גבי עבד לאו רבותא והכא רבותא כדבר האמור. ויש מקום לישב קו' הרב תי"ט דלא תנייה תנא חליפין בקרקע דהוא מפורש בכתוב ברות דכתיב חלקת השדה וכו' שלף איש נעלו. וגם כסף ושטר הגם דכתיבי בקרא נקטינהו איידי דתני להו גבי עבד. ותו דצריך בהם קצת לימוד כמבואר למעיין בסוגיין. וה"ט של התוספתא דגבי עבד תני אף בחליפין והכא נרא' מהש"ס דלא אמרו בתוספתא הכי והטעם דזה מפורש בקרא. והן עתה אשור' נא וארא' סוגיא דשמעתא שהבאתי לעיל דפריך אשמואל מבריתא דשדי מכור' לך שדי נתונ' לך ופריק רב המנונא במוכר שדהו מפני רעת' ורב אמר במתנ' בקש וכו' ופירש"י דרב אשי מוקי לה בנותן מתנ' וחדא היא וכו' ע"ש. ולדברי רש"י לרב אשי אין חילוק בין מוכר שדהו מפני רעתה לשדה אחר ועל כלן הוא דאמר שמואל לא קנה עד שיתן את הדמים. אמנם הרמב"ם פ"א דמכיר' פסק דמוכר שדהו מפני רעתה קנה בשטר לחוד. וכ' הה"מ דמאי דמוקי רב אשי במתנ' בקש ליתנ' לו ה"ק דמפני רעתה בדין הוא שיקנ' שהרי אף במתנ' הי' נותנ' לו כי רעה בעיני אדוניה היא. ומרן בכסף משנ' עמד על זה באורך וגם הרב לח"מ האריך והוקש' לו פי' הה"מ דמ"ש ולמה כתב לו לשון מכר ליפות כחו הול"ל אף שכ' לשון מכר גמור קנה וכו' ע"ש. ואני השפל כתבתי במ"א דאשתמיט ממרן והרב לח"מ סוגית בתרא דף נ"א דמייתי התם הא דרב המנונא במוכר שדהו מפני רעתה וקאמר רב ביבי מסיים דר"נ במתנ' בקש ליתנ' לו וכו' והכי גרסי רבינו יונה בעליותיו והרשב"א בחידושיו שם. והרמב"ן בחידושיו שם כתב דאין לשון הגמ' מסכים כרש"י גם הרשב"א בחי' קדושין בשמעתין דחה פירוש רש"י ופירש כהה"מ וקושית הרב לחם משנ' לק"מ דהכונ' בשטר מתנ' בקש ליתנ' לו וכן פירשו רבינו יונה והרשב"א ורבינו תם הקש' על פירש"י דהא תניא שדי נתונ' לך שדי מכור' לך ושדי שדי לך לך למה לי ופירש כהה"מ כמ"ש הרמב"ן בחידושיו לבתרא ודעמיה. ורוא' אנכי להרב שושנים לדוד שכ' על דברי רבי' עובדיא ותי"ט שכתבו הא דמוכר שמ"ר וז"ל הכי מפרש לה שמואל ואף על גב דרב אשי שהוא בתרא פליג כפי פירש"י ולדידי' אין חילוק דמוכר מפני רעת' מ"מ פסקו הר"מ והרב כשמואל מהנהו טעמי דכ' מרן הכ"מ עכ"ל ואגב שטפיה כתב כן דשמואל לא אמר אלא דבמכר לא קנה עד שיתן את הדמים והא דמוכר שדהו מפני רעתה אינם דברי שמואל וכן מ"ש דרב אשי פליג ופסקו כשמואל אינו דרב אשי אתא לתרוצי מילתא דשמואל והא דמוכר שדהו מפני רעתה הם דברי רב המנונא לפרוק מאי דאותיב לשמואל ורב אשי אתי עלה גם מה שהחליט דרב אשי פליג ופסקו כאידך אינו מכוון דכמה תירוצים כתב מרן דלא פליג רב אשי על רב המנונא עש"ב.
ובירושלמי על משנתנו אמרו בכסף ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אוני אבל בכסף ע"מ לכתו' אוני לא קנה עד שעה שיכתוב אוני ר' יונה ור' יוסי פליגין אתיא דר' בא כשמואל ודרב הונא כר' יוחנן שמואל שאל לרב הונא כתב מתנה בלשון קנין א"ל ארכביה אתרי רכשי אמרה רבי בא ולא קבל' שמואל מהו ארכביה אתרי רכשי וכו' ייפה כחו בשני דברים וכו' רב הונא כר' יוחנן חד ב"נ מידמיך אמר יתנו כל נכסי לפ' חזר ואמר כתבו ותנו לו וכו' אעלון עובדא קמי דר' יוחנן אמר אם אמר לזכותו ד"ה זכה וכו'. וראיתי להפ"מ בתוספותיו שכ' דמסוגיא זו מוכח כפירש"י בסוגיין דרב אשי פליג והרמב"ם פסק כרב המנונא ותמהו מ"ט לא פסק כרב אשי וכו' לק"מ דהא הכא קאמר ולא קבלה שמואל דלא ס"ל ליפות כחו נתכוון וא"כ שמואל דהוא בעל המימרא עצמו דנקיטינן כותיה לא ס"ל כשינויא דרב אשי ומוקי לה לבריתא דבשטר כיצד כרב המנונא עכ"ל ויש להרהר על זה דכיון דרב אשי אדשמואל קאי ודאי פליג אהא דירושלמי דשמואל לא קבלה דרב אשי בתרא וכל רז לא אנס ליה. ותו הו"ל לפסוק כר' יוחנן דסבר ליפות כחו וכמ"ש בירושלמי דר' יוחנן כרב הונא וקי"ל דשמואל ור' יוחנן הלכ' כר"י. ותו דאשכחן בבבלי דשמואל סבר הא דליפות כחו כמו שהביא הוא ז"ל אח"ך מהבבלי בבתרא דף קל"ה וקנ"ב והוא הפך הירושל'. ומה שתירץ הוא ז"ל דההיא בש"מ והכא במתנת בריא קשה. דהירושלמי אינו מחלק דהא קאמר דרב הונא כר' יוחנן ור' יוחנן הוא בש"מ ובהא גם שמואל מודה אלא מוכרח דהירוש' סבר דשמואל אמרה בכל גוונא וא"כ הבבלי פליג על הירוש' בדעת שמואל ונקיטינן כבבלי. ועוד יש לצדד ואני אמרתי בחפזי.
ב ומענין לענין אמרתי אעלה על ארש להפיק רצונך אשר כתוב לחיים בקונטריסי סריך וסביך לענין הנז' והלא זה דברי בקדושין דף כ"ב ע"ב ת"ר כיצד בחזק' התיר לו מנעלו וכו' הלבישו הנעילו הגביהו קנאו אר"ש לא תהא חזק' גדול' מהגבה' שהגבה' קונה בכל מקום מאי קאמר אמר רב אשי הגביהו הוא לרבי קנאו הגביהו רבו לו לא קנאו אר"ש לא תהא חזקה גדול' מהגבה' שהגבה' קונה בכל מקום והרמב"ם פ"ב דמכיר' כתב הגביה את רבו קנה וכן אם הגביה הרב העבד קנה וכ' הראב"ד בהשגות א"א נר' מדבריו דלא גריס בה פלוגתא אלא ה"ג הגביהו הוא לרבו קנאו הגביהו רבו אר"ש לא תהא חזק' גדול' מהגבה' והכי גריס לה הרב וכ' הה"מ עליו מיהו בהלכות שלנו במחלקת שנויה הגביהו רבו לא קנאו אר"ש לא תהא וכו' ואעפ"כ כתב הרשב"א וקי"ל כר"ש דהא נקנה אף במשיכ' כדאמר שמואל ורב אשי ה"נ אמר וכ"ש בהגבה' עכ"ל ויש להעיר בדברי הרשב"א דהא טעמא דת"ק דאע"ג דהגבה' קונה הכא אין דרך להגביה בני אדם ולא שייכא כי אם במטלטלי והגביה העבד לרב כגון שהי' צריך להגבה' זו להעלותו למטתו נקנה העבד בהגבה' זו כמו שפי' רשב"ם בבתרא סוף דף נ"ג וא"כ הגביה הוא את רבו קנה מדין חזקה שהרי שימש לרבו. אבל אם הגביהו רבו דסבר ר"ש דקנה מדין הגבה' ת"ק פליג דאינו דרך להגביה בני אדם. וא"כ מאי ראיה מייתי הרשב"א דהלכ' כר"ש דהא אמר שמואל דקנה במשיכ' וכ"ש בהגבה' שאני משיכ' דהוא דרך משיכ' למשוך בני אדם אבל הגבה' אינו דרך ואף שמואל אפשר דסבר כת"ק דהגביהו רבו לא קנה דאינו דרך. ותו לדעת הרשב"א מאי פריך בגמ' עליה דשמואל דלא תנייה בתוספתא הרי שמואל סבר כר"ש ות"ק פליג וסבר דאף במשיכ' לא קני כמ"ש הרב בית חדש בח"מ סי' קצ"ו וא"כ נימא דהתוספתא סברה כת"ק דר"ש ומאי פריך דלא תנייה בתוספתא. והתרצן דקאמר כי קתני מילתא דאיתא במטלטלין ומקרקעי אפשר לומר ולדחות דלא ניחא ליה לו' דהתוספתא נמי הפך שמואל אבל המקשן מאי פריך. ותו דלדידי' אמאי רב אשי כי פריך מאי קאמר משני דת"ק פליג לימא הכי קאמר הגביהו הוא לרבו קנאו הגביהו רבו אר"ש וכו' כגירסא שהביא הראב"ד וליכא פלוגתא ואתי שמואל ככ"ע ומאן שם ליה לאשויי פלוגתא מאחר דרב אשי נמי סבר כשמואל כמבואר בש"ס הלא טוב לתרוצי דליכא פלוגתא ולזה י"ל דרב אשי הוה קים ליה דאיכא פלוגתא והטור ח"מ סימן קצ"ו כתב ע"ד הר"מ ואיני יודע למה שדברי יחיד הן דר"ש קאמר לה אבל לרבנן לא קנאו בהגבה'. ולכאור' יש להעיר דאטו לא ראה הטור דברי הראב"ד שכ' דהרי"ף והרמב"ם גרסי לה בלא מחלקת ומאי פריך עליה דרבנן פליגי ואי אנן לא גרסינן הכי אין להקשות על הרמב"ם דכפי גירסתו אין כאן מחלקת ודברי ר"ש לאו דברי יחיד הן ומהראנ"ח הביאו הרב כנה"ג ח"מ סי' קצ"ו כתב דכן מוכיחין דברי הרמב"ם דפלגינהו לתרתי בבי שכ' בכל חלוקה קנה ולא ערבן בבת אחת וכ' הגביהו לרבו או הגביה הרב את העבד קנה. ואני השפל בברכי יוסף בי"ד סימן רס"ז נתקשיתי בדבריו דמהיכא מוכח לה ותו דהרמב"ם פלגינהו להורות דהגביה העבד קנה מדין חזקה והגביה הרב מדין הגבה' הוא קונה ומשו' דהני בי תרי לאו מחד טעמא נינהו בחלקות ישית למו ע"ש. ועתה נראה בעיני דאפשר דכונת מהראנ"ח דידוע דהרמב"ם ארחיה למידק למנקט סדר הבריתא והש"ס ומדקדק הרבה בזה הנה כי כן אם איתא דגריס כגירסתנו דת"ק אמ' תרתי הגביהו הוא לרבו קנאו הגביהו רבו לא קנאו אר"ש וכו' ונמצא דשתי החלוקות נקטינהו ת"ק בבת אחת רק דבחדא קנה ואידך לא וא"כ גם הר"מ הי' צריך לפי דרכו דדייק טובא לומר הגביהו לרבו או הגביה הרב לעבד קנה והי' זה עד"ש בבריתא הדין בחלוק' אחת דבבריתא ת"ק סבר לא קנה והר"מ כר"ש. אמנם אי גריס כגירסת הראב"ד בהרי"ף דליכא פלוגתא ברישא קתני הגביהו הוא לרבו קנאו. והדר קתני הגביהו רבו אר"ש וכו' והם שתי חלוקות ניחא דלזה הרמב"ם נקטינהו בתרתי. וליכא למימר דפלגינהו משום דהם שני קנינים דהא הרמב"ם לא פירש דהגביהו רבו קני מדין הגבה' אלא כתב סתם והיינו דנודע דהוי משום הגבה' וא"כ הי"ל למעריבנהו ולא טעינן בהכי. זה אפשר לו' בדוחק בכונת מה אנ"א חוזרני לדברי הטור דמאי מקשה להרמב"ם הרי יש לו גירסא אחרת. ואפשר לו' דדעת הטור דגם לגירסא השנית מוכח דהוי פלוגתא דקתני הגביהו רבו אר"ש לא תהא וכו' ומדקאמר אר"ש משמע דדברי יחיד הן ות"ק פליג דאי הוי כ"ע לתני לה סתמא. ותו מדקאמר אר"ש לא תהא חזקה מוכח דפליג את"ק ולהכי קאמר דלא מסתבר כת"ק דלא תהא חזקה גדול' וכו' דאי ליכא מאן דפליג עליה הול"ל אר"ש קנאו דהגבה' קונה בכל מקום אלא מוכח דת"ק פליג ולהכי מקשה על הר"ם ולא נעלם מהטור דאיכא גירסא אחריתי אך סבר דלכל הגרסאות דברי יחיד הן. ואחזה אנכי להר' קרבן נתנאל שכ' על דברי הרא"ש פ"ק דקידושין דמייתי סוגיין כנסחא דקמן וז"ל ולפ"ז אין הלכה כר"ש דרבנן פליגי עליה והלכ' כרבים וכ"כ הטור אבל ק' באמת מה אית לן לחלק בין משיכ' העבד להגבהת העבד ורבינו פסק כבר כשמואל דמש"כ קני גבי עבד וע"ק לאיזה ענין הביא פלוגתא דר"ש לא הו"ל להביא כ"א מילתא דת"ק הגביהו רבו לא קנאו ע"כ ראיתי לבחור מזה בהגירסא שהי' לפני הה"מ גי' בהרי"ף הגביה רבו לו אר"ש וכו' וכן היא גי' רבינו וכ"פ הרשב"א והר"ן והריטב"א ומזה ק' טובא על הב"י שפסק בי"ד סימן רס"ז דהגבה' לא קני נגד הני רבוואתא ובאמת חזר בו בח"מ סימן קצ"ו שפסק בסתם דהגבה' קונה וי"א לא קנה היינו דעת הטור לחוד עכ"ל ולי ההדיוט יש להשיב מ"ש דקשה באמת מה בין משיכ' להגבה' וכו' לק"מ ונעלם ממנו דברי רשב"ם דטעמא דת"ק דאין דרך להגביה אדם כמש"ל ומה שהקשה לאיזו ענין הביא פלוגתא דר"ש וכו' לק"מ דהכי ארחיהו דהרי"ף והרא"ש לאתויי כל הבריתא. ומה שבחר גי' שהי' לפני הה"מ בהרי"ף הוא אגב שיטפיה דהה"מ גריס בהרי"ף כנסחתינו רק הראב"ד גריס הכי בהרי"ף ותו איך מלאו לבו למחוק הס בפסקי הרא"ש פ"ק דקידושין ופ' חזקת ותו נגד הטור ורבי' ירוחם דבקיאי טפי בדברי הרא"ש וסמך על דעתו דהטור ורבינו ירוחם הי"ל גירסא מוטעים בהרא"ש. ומה שהקש' על מרן דפסק נגד כל הני רבוותא גם אני בעניי על הברכים דקדקתי על מרן בסגנון אחר ע"ש ונרא' דמרן סבר דגם לגי' הראב"ד בהרי"ף בלי מחלקת הדבר מובן דר"ש יחיד כמ"ש בסמוך לדברי הטור. ותו דהרא"ש והה"מ הוו גרסי בהרי"ף כגירסתנו והרא"ש לא חש לגירסת הראב"ד ולפ"ז הרי"ף והרא"ש סברי דלא כהרמב"ם ופסק כהרי"ף והרא"ש כדכייל לן מרן דבמקום דתרי מגו תלתא שוים פוסק כדעתם כידוע. וגם מהרש"ל בים של שלמה פ"ק דקדושין נרא' דפסק כמרן וגם ריא"ז הובא בשה"ג פסק כן.
ומה שכ' דמרן חזר בו בח"מ סי' קצ"ו דבריו תמוהי' שכתב שפסק בסתם דהגבהה קונה דהרי מפורש שם בש"ע וז"ל במה היא החזקה בענין העבדים שישתמש וכו' כיצד התיר לו מנעלו וכו' או הלבישו או הגביה את רבו קנה וי"א שה"ה אם הגביהו רבו עכ"ל עיניך לנוכח יביטו דמרן קאי בחזקה וכתב הגביה את רבו בפי' ומזה מוכח דוקא הגביה את רבו קונה אך אם רבו הגביהו לא קנה וי"א שה"ה נמצא דהסתם הוא כדפסק בי"ד סימן רס"ז כטור וסיעתו והא דהביא י"א הכא כן ארחות מרן בש"ע וידוע שדעתו כסברא שכ' בסתם וכבר כתבתי כן בברכי יוסף על הרב ב"ח שהקש' על מרן שסותר את עצמו ע"ש וראיתי בשיטה מקובצת לבתרא על דף נ"ג עמוד ב' שכ' משם הרב מהר"י ן' מיגש וז"ל הרחיצו והלבישו כלו' הלבישו הרב לעבד שהוא דומיא דמציע מצעות בנכסי הגר עכ"ל וק' דהלבישו הוי כאינך וכלהו משמע דהעבד עושה לרבו וכן פי' רשב"ם והכי אמרינן בפ"ק דקדושין דף ל"א ע"ב איזהו כבוד מאכיל ומשק' מלביש ומכס' אלמא דהכבוד הוא דהבן ילביש לאביו כעבד דמלביש לרבו. וכבר פי' רשב"ם שם דיליף למציע מצעות דשכב שם ושמשתו הקרקע הוי חזקה דומיא דחזקת עבד ששמש לרבו ובחי' מהר"י ן' מיגש עצמם לא ראיתי לשון זה.
ודע דמסוגיין הי' נרא' להביא ראיה למה שנסתפק הרב שער אפרים בתשו' סימן קכ"ד במי שמתחייב לחבירו להלבישו אם מחוייב גם כן לקנות לו מנעלים ולכאור' מהך בריתא דקתני הלבישו הנעילו משמע דהנעילו לאו בכלל הלבישו וה' מקום לדחות דלעולם בכלל מלבוש הוי מנעלים אלא דאשמועינן דגם בהנעילו לחוד הויא חזקה. אך לפי גירסת רשב"ם שם פ' חזקת דגריס בבריתא נעל לו מנעלו או התיר וכו' הלבישו הנעילו וכו' וכ' רשב"ם דאף על גב דתני לה ברישא ואגב שיטפא דהלבישו נקטה. יש לצדד דאא"ב דבכלל הלבישו ליתיה הנעילו ניחא דאגב דתני הלבישו תני נמי הנעילו אלא אי אמרת דלא אצטריך אלא לאשמועי' דבהנעילו לחוד הוי חזקה כיון דתנייה ברישא סגי ובכלל הלבישו הוי הנעילו. ויש לדחות דאגב דבעלמא תני הלביש והנעיל לצורך כההיא דפ"ד מיתות דמייתי הרב שער אפרים דתני המלביש המנעיל והתם תנייה לאשמועי' דבמנעיל לחוד חייב תנייה נמי הכא ולעולם דבכלל הלבישו הנעילו. והרב שבות יעקב א"ח סי' כ"ד מח"א הביא ראיה מדתנן פי"ג דנגעים מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו ברגליו הוא והן טמאין מיד וכו' והיינו מדכתיב האוכל בבית יכבס בגדיו שהכל בכלל בגדיו וכן בשבת דף ק"ך ר' יוסי או' י"ח כלים וקחשיב ב' מנעלים. ולכאור' הי' מקום לדחות דאיבר' דמנעלים מלבושי' מקרו. אך מי שנתחייב להלביש את חבירו אין בכלל לנועלו. אמנם מתשובת הרשב"א בתולדות אדם סי' קפ"ג שהביא הרב ש"י משמע דהוא בכלל דנדונו הי' על צואה א' שיתנו לה מלבושים ע"ש ומ"ש הרב שבות יעקב בח"ב במ"ב לח"א דף ס' ע"א מפ"ק דקדושין דף ל"א דקתני מלביש ומנעיל ואין זה ראי' דהא קתני מאכיל ומשקה ושתיה בכלל אכיל' עכ"ד הוא אגב שטפיה דלא קתני התם מלביש ומנעיל אלא מלביש ומכס' ע"ש. אמנם אח"ך ראיתי שהוא לשון רש"י פ' קדושי' ע"ש.