אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן סה

סימן סד

אשר קדשני במצותיו עטרת ראשי אבא מארי. אנכי אשלח ענין אחד היכא דגרסינא לאיש שר ואוהב חד דפקיע לבי"א בית כ' גם את הארי:

לרוכי והוי דרופתקא דאוריתא אי אמר עקרנא טורא איעק"ר מפרקיה מחריפות"א דנהר"א תפיס לאלפא אומנוון. די על ידיה זהורית"א ואוריתיה מתכתבא באובריזוון. אולפניה שכיח ליה דהוא גל"י ומלפא וטעמיה כאיסקריטוון. אופרכא וחכימא דיאודאי יאי ויאי ליעול בי בנ"י זרעא מעליא בריש כל אסוון. מך יציב רחושי מרחשן שפוותאי כמה דחלי"ש ומתגלי חד מן סריקנא דבית קרקסוון דלא מציא פסיא קני"א קינ"א דשומשומני בהי עייל בינ"י אריוון. ברם דא גזרת עילאה רב סגנין דין הוא אבא איכו השתא משום כיסופא הא גופא קשיא הדמי' יתעביד כמה דשכיב אספסירא וחריפי איזמלוון. השתא צלות"י מצלתינ"ן ליפוש חיי סגי ומסגי יסגי ליה זוזוו"ן. ובעל דבביה נולי ביתיה ישתוי בזע פורפיריה חמשא אצטלוון. ושלמא דמר יסגי שלמ"א דכן רב היך נחלין דמדברין ומבועי עינוון. חזה הוית סוגיא דשמעתתא הכי אזלא במותב תלתא פ"י דכתובות ובתרי בבי קמא דף ח' ומציעא דף י"ד ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל ומני שים טע"ם וריח מכוון והכי הויא צורתא דשמעתא אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו וכו' מאימת הויא מכי דייש אמצרי ואיכא דאמרי אפי' באחריות דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך ע"כ בש"ס ופליגי רבוואתא בפירושא דהך מימרא איש מהם ז"ל אחז צדיק דרכו וכל אחד שייר דרך לעצמו ז"ל כאשר מקצת מפירושיהם יתבארו פה בס"ד. הנה התוספות ז"ל שם בכתובות דף צ"ג ד"ה עד שלא החזיק הנשיאים הביאו דעת ר"ת ז"ל וז"ל אור"ת ואפי' נתן מעות וכגון דלא קנו בכספא שכותבים את השטר וקמ"ל דיכול ומותר לחזור בו וכו' והאי יכול מותר כדקתני נמי גבי מתנה התם ובדין היה דהו"ל למיתני מותר אלא אגב דקתני סיפא אין יכול תנא נמי רישא יכול עכ"ל ובד"ה ומאימ' כתבו וז"ל תימא מאי קמיבעיא ליה וכו' ויש לומר דהכי בעי ומאימת הויא חזקה איכא דיהיב כבר זוזי מאימת מהניא חזקה מכי דייש אמצרי אע"ג דגריע מנעל וגדר הויא חזקה הואיל ואיכא כסף כדפרישית עכ"ל מוכח מדבריהם ז"ל דלדעת ר"ת דש את המצר אינה חזקה גמורה אלא מאי דאהני הוא משום דאיכא כסף. וק' לע"ד דבסמ"ג עשין פ"ב מביא בשם ר"ת להפך שכתב וז"ל ומפרש ר"ת וכו' משהחזיק בה חזקה גמורה אעפ"י שלא נתן מעות ולא כתב את השטר אינו יכול לחזור בו וכו' ופי' דייש אמצרי וכו' ואשמועינן שהיא חזקה גמורה כאלו נעל וגדר ופרץ כל זה פירש רבינו יעקב עכ"ל. עין רואה שכתב משם ר"ת דדייש אמצרי הוי חזקה גמורה וכ"כ הגהות אשרי פ"ק דקמא ע"ש. והדבר היותר קשה לע"ד הוא על המרדכי ז"ל פ"ק דקמא שכתב וז"ל וא"ת אם נתן המעות וכו' וי"ל דמיירי שנתן הכסף ובאתרא דאין כסף לבד קונה אלא חזקה עמו והשתא בעי מאימת הוי חזקה כיון שנתן הכסף דיו בחזקת כל דהו משהחזיק בו אינו יכול לחזור בו פי' משהחזיק חזקה גמורה אף על פי שלא נתן המעות ולא כתב את השטר וכו' וקמ"לן דתיקון חזק' גמורה היא כאלו נעל גדר ופרץ כ"פ ר"ת ז"ל עכ"ל הנך רוא' דמסכת עירובי"ן שנה כאן ובדברו מערי"ב ערבי"ם דתחילת דבר אמר מר דבעי מאימ' הוי חזק' דכיון שנתן את הכסף דיו בחזקת כל דהו מוכח דדייש אמצרי אינה חזק' גמור' לדעת ר"ת והיינו כמ"ש התוס' כנזכר ובתוך כדי דיבור שינה את טעמו וכתב דהוי חזק' גמור' לר"ת כמ"ש הסמ"ג ז"ל והגהות אשרי ויש לישב. ועוד קא חזינא שינוי בדבריו דרבוואתא הנז' הם אמרו בשם ר"ת דאיירי באתרא דלא קנו בכספא עד שיכתוב את השטר ואלו הוא ז"ל כתב דאיירי באתרא דאין כסף לבד קונה אלא חזק' עמו ונמשך אחריו הרב שלטי הגבורים פ"ק דקמא ופ"ק דמציעא ע"ש. ותבט עיני בשיטה מקובצת ממס' כתובות שהובאו שם דברי תלמידי ה"ר יונה שכתבו וז"ל ורבי' יעקב פי' דבשלא נתן המעות ולא נכתב השטר מיירי ודקא קשיא לך פשיטא דיכול לחזור בו דבאמיר' בעלמ' אינ' קונ' י"ל דהכא מיירי לענין קבולי מי שפרע ואצטריך לאשמועינן אעפ"י שכבר הודה בדבר וחוזר בו לא מחייב לקבולי מי שפרע אבל משהחזיק אינו יכול לחזור בו וקאי במי שפרע וע"ז שאלו וכו' ע"ש. ויש לדקדק לענ"ד דנרא' מדברי ר' יעקב דבעלמא כיון שכבר הודה בדבר אעפ"י שלא הי' אלא אמירה בעלמ' הגיע לפרק המקבל מי שפרע ולכאור' לדעתי הקצרה זה אינו דבדברים בעלמא לא מחייב לקבולי מי שפרע דהא אפי' אי יש בדברים משום מחוסרי אמנה פליג רב עליה דר' יוחנן במציעא דף מ"ט וס"ל דאין בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ איך אפשר דבדברים איכא מי שפרע הא אפי' ר' יוחנן לא קאמר אלא דאין רוח חכמים נוחה הימנו אבל מי שפרע ליכא וכן פסקו כל הפוסקים דבדברים ליכא מי שפרע וכן מבואר שם פ' הזהב דף מ"ח ע"א ע"ש וא"כ הדר' קושיא לדוכתא דפשיטא דיכול לחזור וליתיה במי שפרע כנלע"ד. והנה התוס' ס"ל שם בד"ה ומאימת הנזכר כתבו עוד וז"ל וריב"ם מפ' שראובן מכר שדה לשמעון וקנה ממנו קנין גמור עד שלא החזיק בה אותה חזק' שתהא גילוי דעת שלא יחזור יכול לחזור דכי היכי דתקנו רבנן שיהא אדם יכול לחזור בו כל זמן שעסוקי' באותו ענין מפני שלדע' כן הוא קונה ומקנ' שיחזור כל זמן שירצ' כל זמן שעסוקים באותו ענין ה"נ דעתו לחזור בו אם יצאו עליה עסיקין קודם חזק' בגלוי דעתו משהחזיק בה אינו יכול לחזור וכו' ע"ש ונרא' מדברי התוס' דפי' ריב"ם הוא שקנא' בקנין סודר ועד שלא החזיק בה יכול לחזור כי היכי דתקנו רבנן בק"ס דיכול לחזור כל זמן שעסוקים באותו ענין כמבואר בטור סימן קצ"ה ה"נ דעתו וכו' ומשמע דה"ד בקנין סודר דכי היכי דתקנו וכו' אבל בשאר קנינים דלא תקנו הכי כמבואר בטור שם גם בענין זה כיון דכבר קנה באחד מן הקניני' אפי' לידש אמצרי אינו יכול לחזור בו וכ"כ להדיא בדעת ריב"ם מהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל בשיטה מקובצת ממס' כתובות ע"ש. ועל פי זה לפי קיצורי יש לתמוה על מרן ז"ל בב"י סימן רכ"ו שכתב על דברי הטור שפי' סוגיין בכשנתקיים המקח בא' מדרכי ההקנאות וז"ל ודברי רבינו ז"ל בפי' מימרא זו כפי' ריב"ם שכתבו התוס' בפ' מי שהי' נשוי עכ"ל משמע מזה דס"ל דלריב"ם איירי בשקנ' באחד מדרכי ההקנאות ומדברי התוס' משמע להפך כמ"ש ועיין בדריש' סס"י רכ"ו הנזכר שהסכים עם מרן דדעת ריב"ם כהטור וכן נרא' מדברי הרב ב"ח שם ומדברי רש"ל בספר ים של שלמה פ"ק דקמא סימן י"ט דלריב"ם איירי בקנ' באחד מדרכי ההקנאות ע"ש וק' עליהם כנז' ועיין בסמ"ג עשין פ"ב הנ"ל שכ' בשם ריב"ם דאיירי כשנתן מעות וגם כתב שטר ע"ש. וכ"כ המרדכי פ"ק דקמא בשם ריב"א ועיין להתוס' בפ"ק דמציעא שכתבו בשם ריב"א דמיירי בקנאה בקנין גמור כגון בחליפין ולא נתן מעות ע"ש. ובצפייתי צפיתי להרב חי' הלכות שכתב על דברי ריב"ם הנז' וז"ל ולפי פי' זה יש לקיים פירש"י לעיל שפירש דאיירי בלא נתן מעות ולא הוה פשיטא בלא החזיק בה כיון דקנה קנין גמור עכ"ל. ואנא זעירא נרא' לע"ד דלא מצית אמרת דרש"י ס"ל הכי משום דלפי' זה צ"ל דדייש אמצרי לא מהני לי' אלא לגילוי דעת דאלו לקנותו כבר קנייה בקנין סודר ורש"י כתב וז"ל אין יכול לחזור בו שהקרקע נקנית בחזק' כי א"ל חזק וקנ' ויש שמחזיקין מיד ונותנים מעות לאחר זמן ומשהחזיק בה נתחייב במעות עכ"ל וכן פירש בפ"ק דמציעא ע"ש. וכל ישר הולך עיניו יחזו דדעת רש"י דבחזקת דייש אמצרי הוא קונ' קנייה גמור' ולא דרך בזה דהוא לגילוי דעת כנלע"ד ואם דל הוא. אף שיש לידחק בדבריו ועמ"ש רש"י ז"ל מס' קידושין דף כ"ו ע"א ד"ה בחזק' ע"ש. והנה מדברי הרמב"ם פ"א דמכיר' דין י"ג מוכח דדייש אמצרי היינו שערבו עם שדותיו וס"ל דבחזקת דייש אמצרי קנה כשאר חזקות וכאלו נעל גדר ופרץ וראיתי להה"מ ז"ל שכ' וז"ל המוכר שדה לחבירו בצד שדהו וכו' אולי יצא לו מהפירו' שכתב הרי"ף גבי ההיא דאמרי' מאימת מחזיק בה מכי דייש אמצרי ואף ע"פי שרבינו מפרש' בפנים אחרים פי"ט אפשר שהוא סובר שהדין אמת עכ"ל וז"ל הר"מ פי"ט המוכר קרקע לחבירו אחר שקנה הלוקח בא' מן הדרכי' שקונים בהם קודם שישתמש בה יצאו עליו מערערים ה"ז יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנ' בו ובאו התובעים לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים ויעש' דין עם המערערים ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא ואפילו דש המצר שלה וערבו עם הארץ אינו יכול לחזור בו וכו' ע"ש. והנה לע"ד יש לדקדק על הה"מ דמדבריו משמע דהרי"ף פי' דדייש אמצרי היא חזק' גמור' וצריך לדעת מנ"ל דהלא בדברי הרי"ף לכאור' אין שום גילוי שהרי מה שפי' הרי"ף היינו מה הוא דייש אמצרי וז"ל יש מי שפי' מכי דייש אמצרי כגון שהיתה אותה שדה שקנה סמוכה לשדה שלו והיה ביניהם מצר ועכשיו כשקנה אותה אם דש אותו המצר שביניהם ונתערב וכו' הרי כבר החזיק בה וכו' ע"ש ובדברים הללו אין שום גילוי מה הוא סברתו דלא פי' אלא מה הוא דייש אמצרי דהיינו שעירבו עם הארץ כמ"ש הר"מ פי"ט. ואפשר דנפקא ליה להה"מ ממאי דנקט בלשניה הרי כבר החזיק בה דמשמע דהויא חזקה גמורה דאי לאו הכי לא הו"לל הרי כבר החזיק בה אלא ודאי דהויא חזקה גמורה כנלע"ד אגב דוחקא. ועיין בשו"ת מהרש"ך ח"א סימן ק"ע שתמה דמאין הוציא הרמב"ם דין זה דהויא חזקה גמורה כיון שהוא מפרשה בענין אחר פי"ט ע"ש וכבר מרן ז"ל בכ"מ יישב דעת הרמב"ם שכתב דפי' מאימת הויא חזקה כלומר דלא למצי למהדר וכו' ע"ש פירו' לפי' דכונת מאימת הויא חזקה הוא מאימת הויא חזקה גמורה שקונים בה ושמועלת דלא למצי למהדר ג"כ ומשיב מכי דייש אמצרי וז"ש מרן כנ"ל לדעת רבינו והוא יותר נכון בעיני ממ"ש הה"מ בכונתו דלדברי הה"מ האי דקאמרי בש"ס עד שהחזיק ועד שלא החזיק היינו עד שנשתמש ועד לא נשתמש וכמ"ש פי"ט וז"ל ופי' המחבר וכו' עד שלא החזיק בה פירו' נשתמש בה ע"כ ולפי' הא דס"ל לרבינו הרמב"ם דדייש אמצרי הויא חזקה גמורה לא נפקא ליה מהש"ס אלא שס"ל הכי מצד סברתו וכמ"ש הה"מ כאן אפשר שהוא סובר שהדין אמת אכן כפי פי' מרן דעד שלא החזיק היינו חזק' גמורה כנזכר נמצא דנפקא ליה מסוגיין והוא פי' יותר נכון בכונת הש"ס דאלו לפי' הה"מ ק' דלמאי הלכתא נקט הש"ס לישנא דחוקה אכן לפי פי' מרן א"ש וזהו הכרח הר"מ שס"ל דדיש אמצרי הויא חזקה גמורה. כנלע"ד ביאור דברי הרמב"ם ומרן כסף משנה ז"ל. וחזה הוית להרב ט"ז סימן רכ"ו שכתב עמ"ש הר"מ פי"ט וז"ל משמע דמ"ש בסיפא ואם נשתמש בה הלוקח מיירי ג"כ שכבר קנה בא' מהדרכים וכו' ואם כן ק' הא בתשמיש לחוד קנה השדה ע"כ ולע"ד לק"מ דאה"נ דתשמיש לחוד קנה כמו שכתב רבינו בדין זה אכן התם הוכרח למינקט בשכבר החזיק משום רישא דאי לא הוה נקיט הכי פשיטא דיכול לחזור ולא הוה אשמועינן מידי ואה"נ דתשמיש לחוד קני וכמו שכבר פסקו הכא בדין זה ולא צריכנא למה שתירץ הוא ז"ל דבעינן תרי מילי ואם נשתמש בה הוא במקום קנין וחסר עדיין סילוק מומין וכו' עיין שם דלע"ד זה אינו דכיון שנשתמש בה אפילו לא קנאה בתחילה בשום קנין אינו יכול לחזור בו דהא כבר נהנה גם כן וכן כתב להדיא מרן ז"ל בכ"מ בדין זה ע"ש. איך שיהיה עלה בידינו דהרי"ף והרמב"ם סבירא ליה דחזקת דייש אמצרי היא חזקה גמורה כאלו נעל וכו'. ועל פי זה יש לתמוה לע"ד עמ"ש הרב שלטי הגבורי' פרק קמא דקמא ופרק קמא דמציעא וז"ל ודעת מיימוני פרק י"ט מה' מכירה והטור ח"מ סימן רכ"ו הוא כדעת התוס' שזכרתי וכן המרדכי פ"ק דקמא דמיירי שקנה שמעון שדה זו באחד מדרכי ההקנאות אלא שעדיין לא נתן המעות וכמש"ל וכ"נ דברי הרי"ף מדפיר' דייש אמצרי שר"ל שעירבו עם קרקעותיו כמו שפי' מיימוני והוא על שיטת התוס' דאין זה דרך ההקנאה ולא כפרש"י דפירש מתקן גבולי השדה ומגביהם שהוא אחד מדרכי ההקנא' לפי דעתו עכ"ל ודבריו אלה לענ"ד אינם אלא מן המתמיהין וכולם מקשה. חדא דרבי' הרמב"ם ז"ל מוקי לסוגיין דאיירי אף בנתן דמי' שכ"כ לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים. משמע כמ"ש וכ"כ הר"מ שם וכ"כ כל האחרונים ז"ל עיין בספרתם. וגם המררכי בפ"ק דקמא לא זכר שר אלא פירוש ר"ת והריב"א וכולם העמידם דאיירי בנתן דמים ופירש"י דאיירי בלא נתן דמים דחאו ז"ל ע"ש. ואם כן איך כתב להפך בדעתם. ומ"ש בדעת הרי"ף לא ידענא מאין הוכיח דס"ל דדיש אמצרי אינו חזקה גמורה הא אפשר שבזה שהשוה שתי השדות סבירא ליה דהוי חזקה כי היכי דהוי חזקה לדעת רש"י במגביה המצרים ותו דכבר כתב הה"מ דהוי חזקה גמורה לדעת הרי"ף וכמ"ש ותו אשתמיט מיניה דין זה דהרמב"ם שפסק דהוי חזק' גמורה הפך מה שהבין בדעתו ז"ל באופן שדבריו מרפסן איגרי. והנה הטור ז"ל סימן רכ"ו כתב וז"ל ראובן שמכר קרקע לשמעון ונתקיים המקח וכו' ויצא קול שיש עליו עוררים אם אחר שיצא הקול גילה הלוקח בדעתו שהיה רוצה לקיים המקח כגון שהלך סביב מצרי השדה לראות ענין השדה אז קיים המקח לגמרי וכו' ואם לא הלך על מצרי השדה לאאר שיצא הקול יכול לעכב המעות דכיון שיש עליו עוררין הוי כמו מקח טעות דלא סגי דלא צריך טרחא לב"ד ולמבטלי מעבידתי' והוי כשאר מומין למיהוי מקח טעות עכ"ל ובסי' קצ"ב צדיק עת"ק דברי הר"מ בדין זה שדש המצר שבין שתי השדות הוי חזקה ע"ש ולא כתב עליו מידי נראה דסבירא ליה כוותיה ואף על פי שהוא מפרש דש אמצרי דהבא שהולך על מצרי השדה מ"מ ס"ל דהדין אמת דלא גרע מרפק בה פורתא ודמי לפרץ כנלע"ד בדעתו. וראיתי בפרישה שם סימן קצ"ב שכתב וז"ל ודין זה כתב המ"מ דיצא מפי' הרי"ף על ההוא דב"ק דף ט' ראובן שקנה קרקע וכו' ויצאו עליה עסיקין וכו' וכתבו רבינו סימן רכ"ו עכ"ל. ומאשגרת לישניה מוכח דדין הרי"ף כתבו הטור סימן רכ"ו ויש לומר דהוא לא כתב אלא פי' הסוגיא כמ"ש הרא"ש וכנז' ויש לישב. והנה מדברי הטור בסימן רכ"ו מוכח דדוקא החזיק אחר שיצא הקול שהלך ע' המצר וגילה בדעתו שרוצה לקיים המקח אינו יכול לחזור בו אכן אם קודם הערעור הלך על מצרי השדה יכול לחזור בו ולזה נוטים דברי אביו בפסקיו פ"ק דמציעא ובתשובה כלל צ"ז וכמ"ש האחרונים וע' ביש"ש פ"א דקמא סימן י"ט וע' בחי' הרשב"א שם בפ"ק דקמא. ומדברי הנמקי יוסף פ"ק דקמא מוכח דס"ל כהטור דכל זמן שלא הלך על המצר אחר שיצא הערעור יכול לחזור בו שהרי כתב וז"ל עד שלא החזיק בה על כרחך וכו' אלא הכא כבר קניה ויצאו עליה עסיקין ואח"כ לא החזיק בה דגלי דעתו דאדעתא דהכי אינו רוצה בו וכו' משהחזיק בה אחר שיצאו עליה עסיקין החזיק בה בדרך שמגלה דעתו שרוצה בו וכו' איכא דאמרי וכו' מ"מ כיון שהחזיק בה לאחר מכאן שיצאו עסיקין. דליכא טענת מקח טעות וכו' ע"ש. עינינו הרואות דדעתו ז"ל כדעת הטור כדמוכ' בתוכחת מגולה מדבריו ז"ל. וק' לע"ד שבפ"ק דמציעא כתב איפכא שהרי כתב וז"ל עד שלא החזיק בה לאו מחוורו וכו' ואפ"ה אם קודם שנשתמש בה יצאו עליה מערערים יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שקודם שנשתמש בה יצאו עליה מערערים וכו' אבל כשהחזיק בה כלומר שנשתמש בה קודם שיצאו עליה עסיקין אין זה מ"ט אלא הרי הוא כאלו יצאו עליה אחר זמן מרובה ע"ש הרי בהדיא שכתב שכיון שהחזיק קודם שיצאו עליה עסיקין אינו יכול לחזור בו ונמצא שסותר את עצמו ממקום למקום והתימא ממוהרש"ך ז"ל בח"א סימן ק"ע שהוכיח מדבריו פ"ק דקמ' שס"ל כהטור ולא זכר מדבריו פ"ק דמציעא שס"ל להפך. ואנכי הרואה להרב ב"ח ז"ל שכתב על סברת הטור הלזו וז"ל והכי משמע לישנא דגמ' חייתא דקטרי סברת וקבילת משמע דידע הערעור וסבר וקביל כיון דדייש אמצרי אלא דק"ל דא"כ ללישנא קמא אמאי באחריות יכול לחזור בו אפילו דייש אמיצרא הלא כיון שנודע לו ערעורן ואפ"ה דייש אמיצרא כבר גילה בדעתו שרוצה לקיים המקח עכ"ל. הנה מ"ש דלישנא דגמ' אתי כהטור לע"ד טפי אתי להחולקים דס"ל דכיון דדייש אמצרי כבר גילה בדעתו דמקבלה בכל ענין וזהו סברת וקבילת ר"ל דכבר סברת מכח הסברא שאפשר שיבאו עליה עסיקין וקבילת אכן להטור לא אתי שפיר כ"כ דכפי דבריו הול"ל ראית וקבלת ומאי סברת דקאמר. וכן ראיתי שכתב בספר אסיפת זקנים ממסכת מציעא משם הראב"ד וז"ל ובאמת וברור כ"ש אם משיצאו עליה החז'ק שכבר ראה וקביל ואין סבר וקביל אלא ראה וקביל עכ"ל. ומה שהקשה לדעת הטור לעד"ן דאה"נ דכיון דדייש אמצרי גילה בדעתו שרוצה לקיים המקח וכן הוא האמת שזה רוצה לקיים המקח אכן הלוקח הזה יוצא לטעון דכיון דס"ס צריך לשלם לו מעותיו יעכב המעות בידו משום דאיכא טרחא דליקום בדינא ובדיינא וכשלא יזכו בדין אז יגדל פר"ע מעות השדה ולעולם דרצונו לקיים המקח אכן רוצה לעכב המעות כי היכי דלא ליקום וכו' כנז' וזהו דללישנא קמא כיון שהוא באחריות אפילו משהחזיק בה יכול לחזור בו ר"ל לעכב המעות בידו כדבר האמור כנלע"ד לישב דעת הרא"ש והטור. תו חזיתיה להרב ב"ח שכתב וז"ל ומ"ש רבינו ואם לא הלך על מצרי השדה וכו' כלומר וכו' ומשמע מדבריו דבלא אחריות יכול לעכב המעות אעפ"י שלא הלך על מצרי השדה אבל ר"י כתב בפי' דאפילו קנאה שלא באחריות נמי יכול לחזור בו ואפשר לומר ג"כ דר' נמי הכי ס"ל אלא דכתב דאפי' בקנאה באחריות ואין צריך לומר בקנאה שלא באחריות ויש לדקדק אמאי נקט ויצאו עליה עסיקין ת"ל דבא לחזור מטעם שהוזלה א"נ רוצה שיעשה לו אחריות. ואפשר לומר דאם בא לחזור מטעם שהוזלה או מטעם שקנאה בלא אחריות אינו יכול לחזור בו מאחר שכבר קנאה בא' מרדכי ההקנאות אפילו לא דייש אמצרי וכ"כ הר"ר ירוחם ע"ש הרמ"ה אבל כתב עוד דנראה עיקר כשיטת התוספות והראב"ד ורוב המפרשים דאף ברוצה לחזור מטעם שהוזלה או שרוצה שיעשה לו אחריות נמי יכול לחזור כל זמן שלא דייש אמצרי וצ"ל לפ"ז דיצאו עליו עסיקין דנקט לרבותא אף על פי שלא נתברר עדיין הערעור עכ"ל ודבריו מוקשים ועומדי' לע"ד זה יצא ראשונה במ"ש תחלה דהטור סבירא ליה דבלא אחריות וכו' אבל ר' ירוחם וכו' ואפשר דרבינו ס"ל הכי וכו' דהא על כרחיך צ"ל דהטור ס"ל שגם בלא אחריות כל זמן שלא הלך על מצרי השדה יכול לעכב המעות דאלת"ה הוי הפך הש"ס דלכ"ע אף בלא אחריות עד שלא החזיק יכול לחזור בו אלא ודאי צ"ל דגם לדעת הטור ה"ה שלא באחריות וא"כ מה זה שכתב אבל ר' ירוחם וכו' ואפשר וכו':

ומה שכ' עוד טרם בואי לדבריו אציגה נא דברי הר"ר ירוחם בנ"ט ח"ב דאייתיה בידיה הרב ז"ל וז"ל ומה שכתבתי שקנאה בקנין גמור זולתי שלא נתן מעות ורוצה לחזור החטם שהוזלה או שרצה שיעשה לו אחרי'ת ויכול לחזור כל זמן שלא עשה המעשה שנראה שנתרצה זהו לדעת התוס' ורוב המפרשים. כ' רמ"ה כי הא דאמרי' בשלא באחריות בשלא החזיק שיכול לחזור דוקא כשמכר סתם ולמ"ד אחריות לאו ט"ס הוא אבל כתב לו בפי' שלא באחריות אינו יכול לחזור מאחר שקנה בא' מדרכי ההקנאות אפי' לא גלה דעתו בשום מעשה המוכיח שנתרצ' במקח וראשון נר' עיקר וכ"כ הר"א עכ"ל. הן עתה אנחנו תמהי"ם על הב"ח שכ' שס' הרמ"ה דדוקא מטעם עסיקין יכול לחזור בו אכן מטעם הוזלה או קנאה שלא באחריות אינו יכול לחזור דלפי ע"ד דברי הרמ"ה אינם ענין לזה כלל אלא דברי הרמ"ה הם דאפי' מטעם עסיקין אינו יכול לחזור בקנה שלא באחריות דוקא מאחר שכבר קנא' וכו' ואזיל לשיטת הנמקי יוסף ז"ל שכ' פ"ק דקמא דהאי שלא באחריות דנקט אביי הוי דלא כהלכתא וכו' ע"ש וכ"כ הכה"ג ז"ל בהגהת ב"י משם ס' מורה צדק שדברי רבינו ירוחם בשם הרמ"ה הן הם דברי הנ"י ע"ש וזו אינה צריכ' לפנים דאפי' בתחלת העיון לא יעלה על הדעת שמ"ש רבינו ירוחם בשם רמ"ה קאי אמאי דסליק מיניה אלא שהוא ענין בפ"ע וסברתו הוא כסברת הנ"י. ואני תמוה מהרב ב"ח איך נלכד ברשת זו. ומה שכ' רבינו ירוחם וראשון נרא' עיקר היינו שבתחילת דבריו קאמר דאפי' קנה שלא באחריו' יכול לחזור כשלא החזיק וע"ז קאי מ"ש וכ"כ הר"א ואינו ענין למאי דסליק מיניה. גם מ"ש הרב ב"ח ז"ל דדעת התוס' דאף ברצה לחזור וכו' ולפ"ז עסיקין דנקט וכו' לע"ד אחרי שאלת המחיל' מהדר גאונו גם בזה לא בא אל נכון דעדיין אפשר דגם דעת התוס' דכשלא יצאו עסיקין ובא לחזור מטעם שהוזלה וכו' כיון שכבר וכו' אינו יכול לחזור ואיני יודע מה מציאה מצא בדברי הר"ר ירוחם דהכי הוא דעת התוס' דמ"ש הרב ירוחם וזה שכתבתי וכו' לפ"ד כונתו דהיכא שיצאו עליה עסיקין ומחמת זה יצא לטעון דהוזלו דמיה ורוצ' לחזור בו מחמת העסיקין שיצאו ולא נהנה רוצה שיעש' לו אחריות או יחזור ע"ז קאמר דיכול לחזור. אכן כשלא יצאו עסיקין אלא שרוצ' לחזור מטעם שהוזלה וכו' בזה לא דבר ה"ר ירוחם. והעד ע"ז דקאמר וזה שכתבתי וכו' דאי אמרת דכונתו כדכתיבנא ניחא דמ"ש וזה שכתבתי היינו מ"ש בריש דבריו דכשיצאו עסיקין ורו' לחזור מחמתם יכול לחזור והיינו דינא דגמרא אלא אי אמרת דאיירי אף כשלא יצאו עסיקין מה ז"ש וזה שכתבתי וכו' הלא לא הזכיר מזה לעיל. אלא ודאי דכונתו כמ"ש כנלע"ד ודו"ק היטב. בבעו במטו מיניה דמר אל ישית עלינו חטאת דמילי דקטנותא נינהו לפי מעוט השנים ואני תפלה מצהרים יקום חלד וגם ה' יתן הטוב כל שכיות החמדה כאשר תאוה נפשו ונפש אדם מועט פור"ס מן החיים סוכת שלום החיד"א ס"ט:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה