חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן סד
הנה ארש"י מאשר כתבתי בו בפרק על תשובת מורי הרב. ז"ל ולא כל אשר דאגב מטלט"לי וצוק העתים כי רב. ניטל רוב המדבר והי' הנשאר מדאגה מדבר ה"צג על האר"ש המעט הוא אם רב.
כתר תור' הנזר והעדות המאיר לארץ ולדרים וברקים רב. מפתח שפתיו משקל שני סלעי"ם ומחזירן למכתשת כמעשהו בחו"ל ויאר לנו תלמוד גדול ומעש' רב. אם ירא' איש באנשים גברא דשפיר חזי מלאכא אשכחי' לרב. הוא אדוני ועט"ר המאור הגדול מעוז ומגדול מורי הרב. נר"ו לו היו ימים טובים צפר"א רבא וגם ער"ב רב. הית' עלי יד הקדש תשובתו הרמת' כתרי אותיות הנחמדים מזהב ומפז רב. ולפי רוב הענוה הוא ציו' לי אעבור פרשתא דא פרשתו של מלך גמריה דרב. דסבר לה מר חנוך לנער ומתורתך תלמדנו הולך ורב. ובשגם מיעוט ערכי הן לי מכיר הן קלותי מסאנא דרב לקיים שפיר גזרתו אבא וארא' על איגר שורי"א אתו דיבור"י בהורמנותי' דרב. זו עשר מילי"ן שיחת דקלי"ם כדטעים בר בי רב. וזה החלי בס"ד. פתח דבריו האיר במ"ש הר"מ ז"ל פ"ו מה' זכיה והטור סימן רמ"ו דאומדין דעת הנותן וההיא דר"ש ן' מנסיא במי שהלך בנו למ"ה וכו' והביא דברי הרמ"ה והרמב"ן ז"ל שהביא הטור ומ"ש מרן ז"ל בב"י שנסתפק הר"ן וכ' מר וז"ל ובנוסחי דידן כתוב בפשיטות דלא מקרי שביק נפשי' וכ"כ הש"ך ע"כ ומהר"ם מלובלין ז"ל סימן ק"ח כתב וז"ל לא נמצא זה בדברי הר"ן בספרים שלנו ולא ידעתי מהיכן העתיק זה הב"י וכו' ע"ש ואני בעוניי אומר דבא להם זה מחמת דסברי מרנן דהר"ן שהביא הב"י הוא הנ"י ולכך תלו הדבר בנוסחאות ואולם מרן ז"ל כיוון להר"ן ז"ל עצמו ובחי' הר"ן ז"ל לבתרא כ"י רא' עיני לשון מרן ז"ל בשם הר"ן ז"ל אות באות וגם פעם אחרת בדין אחר שמבי' בב"י לשון הר"ן ז"ל ארוך מצאתיו בחידושיו הנז' וכן יראה הרוא' בבית יוסף א"ה סימן ן' דעל סוגית בתרא דף קמ"ו הזכיר הנמקי והר"ן בחידושיו ע"ש ומה נאוו דברי ס' מורה צדק שכ' ע"ז וז"ל והריטב"א ונ"י כתבו חילוק זה בלא ספק וכו' ע"ש. ואיברא דיש להרגיש קצת על מרן ז"ל שלא הביא דעת הנ"י דפשיטא לי'. עוד כתב יקר תפארת כת"ר וז"ל והכנה"ג בשם מהרמ"ם הוסיף שכ' דאפי' לפ"ז וכו' וכן הדעת נוט' דודאי כל שהניח פרנסתו בריוח אין כאן מקום ספק לו' דשביק וכו' ולפ"ז ירא' המעיין דאזדא לי' מ"ש הב"ח בפשיטות וכו' וחלק על הר"ן ומרן הב"י שנסתפקו בזה ע"ש. ואדרבא הדין והסברא נוט' להפך דלא מיקרי שביק נפשי' ככתוב בנוסחא שלנו בהר"ן ז"ל עכ"ל. ואני בעוניי דן אנכי לפניו בקרקע דמריש דבריו דקאי אדברי מהר"ם מלובלין ז"ל משמע דמה שבא להכריע בדעתו הרחב' ואמר מר וכן הדעת נוט' הוא בהוספ' שהוסיף מהר"ם ז"ל דכשהניח פרנסתו בריוח גם להר"ן ז"ל דמספ"ל בהא פשיטא דלא שביק מיקרי וכמו דנקט בלשונו הטהור וכתב וכן הד"נ דודאי כל שהניח פרנסתו בריוח וא"כ לא הבינותי סירכא דלישני' שסיים ולפ"ז אזדא לי' מ"ש הב"ח וכו' ואדרבא הדין והסברא נוט' להפך וכו' דהרי הב"ח ז"ל איירי בספקו של הר"ן ז"ל דהניח פרנסתו בינונית ובהא לא איירי מר לעיל רק בהניח פרנסתו בריוח שבז' לא נסתפקו הר"ן ז"ל לדעת הר"ם מלובלין ז"ל וכבר דקדקתי בלשונו הזך במ"ש בתוך דבריו וז"ל דלא אסיק אדעתי' לאונס שיבא לו שיצטרך להוציא יותר ממנהגו וכו' דלשון יותר ממנהגו נרא' קצת דקאי אספיקו של הר"ן ז"ל להכריע כפשיטותי' דהנ"י אף בהניח פרנסתו בינונית. אמנם הוא סותר הקודם דקאי אדברי הר"מ מלובלין ז"ל שיצא לידון בדבר חדש דבהניח פרנסתו בריוח אף הר"ן ז"ל פשיטא לי'. ואנא חזינא לתהל"י יקר תפארת כת"ר ה"י הכריע כדברי מרן ז"ל דהרמב"ן ז"ל מוד' בדינו של הרמ"ה ז"ל שלא כדברי הסמ"ע והב"ח ז"ל שחלקו עליו והדברי' ראוים למי שאמרן. וראיתי בפריש' שכת' וז"ל מבינייהו דההוא דש"מ וההיא דשמע נילף דהכות' נכסיו מחמת בריח' בטל' המתנ'. דמההיא דשמע שמת בנו לחוד ליכא למילף די"ל דדוקא התם דשבק לנפשי'. וגם לבריה כולי האי לא עביד לולי דסבר שמת בנו וכו' ומההיא דש"מ לחוד ג"כ אין ראי' דיש לחלק בין מתנת ש"מ דהמית' לפניו וסבר שלא יהיו נכסיו ראוים לו עולמית משא"כ האי בורח דהי"ל להעלות על לבו שמא יפשרו עמו ע"כ ולפי הנח' זו כתב עוד על דברי מרן ז"ל וז"ל ולעד"ן דז"א דכיון דראינו דהרמ"ה גופי' לא למדו מש"מ לחוד אלא מבינייהו וכיון דלהרמב"ן ליכא למילף מבינייהו וכו' ע"ש. ואני בעניי בינייא זו לא זכיתי להבינ' חדא במ"ש דמההיא דשמע י"ל דדוקא התם דשבק לנפשי' וגם לברי' וכו' דאדרבא מהא דשבק נפשי' יש לדון איפכא דלא יהיב בשביל מיתת בנו וכדדחי הרמב"ן ז"ל. ועוד דלמאי דדחי דשאני ש"מ דהמית' לפניו וכו' נרא' דדחיי' זו נמי שייכא לההוא דשמע שמת בנו דאוזן ששמע' על מות לבן לא ס"ד דשקר הוא ודמי לש"מ דהמית' לפניו וכיון דהצד השו' שבהן לא דמי לנדון הרמ"ה ז"ל די"ל דהי"ל להעלות על לבו שמא יתפשר מהיכא יליף לה הרמ"ה ז"ל דההוא דשמע שמת בנו והש"מ נראין הדברים שנקבע בלבו שמת בנו ושימות. ואם נאמר דס"ל להר' פריש' ז"ל דבההוא דשמע שמת בנו דמי לנדון הרמ"ה ז"ל דהי"ל לחשוב שמא בנו קיים אף שלע"ד לא דמי וכמ"ש א"כ איך כ' דהרמב"ן ז"ל פליג אהרמ"ה ז"ל דהרמ"ה יליף מבינייא ולהרמב"ן ליכא למילף מבינייא הרי מאי דיש לדחו' מההיא דש"מ הוא דהמית' לפניו וכמ"ש הוא ז"ל וא"כ גם להרמב"ן ז"ל תור' יוצא' כהרמ"ה דאף להרמב"ן ז"ל ההוא דשמע בש"מ מ"מ יש ללמוד משם דבש"מ לאו היינו טעמא דהמית' לפניו דהרי בההוא דשמע הי"ל להעלות על לב שמא בנו קיים דנהי דבש"מ איירי ומשו"ה לא שביק לנפשי' מ"מ שמעינן מינה דלא אמרינן הי"ל להעלות וכו' וה"ה בדין הרמ"ה ז"ל אין לומר הי"ל להעלות על לב שמא יתפשר. ונמצא שלפי מאי דהקדים לנו הרב פריש' ז"ל דין הרמ"ה ז"ל לדברי הרמב"ן ז"ל נלמד מההוא דשמע לחוד דודאי לדעת הרמב"ן ז"ל אין הפה יכול' לדחות כמו שדחה הוא ז"ל לההיא דשמע דדוקא התם דשביק לנפשי' ולבריה באופן שדברי הרב הנז' לא זכיתי להבינם. אמנם לי ההדיוט בעיקר דברי הרמ"ה ז"ל נר' דאפשר לו' דלא יליף מביניא רק מדין ש"מ לחוד וזה מדוקדק קצת בלשונו כאשר ירא' המעיין אלא שאם אנו מפרשים דההוא דשמע בש"מ דוקא ולא בבריא הויא תיובתי' דלדעתו לא שנא לכך בסוף דבריו כלאחר יד סיים דההו' דמי ששמע איירי בבריא ולא שמשם מביא ראי' רק שס"ל דאין חילוק בין ש"מ לבריא דאין טעם לחלק ביניהם לדעתו ז"ל ומילתא אגב אורחי' פרושי קא מפרש ומישב לשיטתו דין מי ששמע. א"נ אפשר לומר איפכא דהוא ז"ל אדין שמע תלי זייניה ועליה לחוד סמיך ובתחיל' כתב דדומ' לש"מ וה"ה נמי בבריא תדע דההוא דמי ששמע איירי בבריא וא"כ מינה ילפינן דל"ד ש"מ וה"ה נמי בבריא ונמצא דכל ראיתו מדין מי ששמע דאיירי בבריא לפי דעתו ז"ל וזה נרא' יותר ממ"ש לעיל. איך שיהיה הנה מר ניהו רבא דן הדין בנ"ד דהוי מתנה בטעות שלא נתנו אלא כדי שתשאר אלמנה לכבוד בעלה ובכגון זו סתם הוי כמפרש דאין לך אומדנא גדולה מזו. וכ' עוד דאין מקום לדחות דכיון שבאה המתנה ביד המקבל אין מוציאין מידו דהרי כתב הר"מ ז"ל והטור שם דאין המקבל המתנה צריך להחזיר הפירות וע"ז הביא דברי ה' לח"מ והה"מ והסמ"ע ז"ל והאריך בזה ככתוב באורך בקונטריסו הטהור ועם שאיני כדאי לבא אחרי המלך מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך ולא אכחד עניות דעתי בזה ובהורמנותיה דמר הריני דן לפניו בקרקע בס"ד. הנה מה שפירש מר בדברי הרב המגיד ז"ל דכונתו במ"ש זהו פשוט כ"ז שאין המתנה בטעות וכו' דר"ל אבל במתנה בטעו' ספק וכו'. אחרי נשיקת עפרו' רגליו נר' דכל כי הא הו"ל לפרש להה"מ ז"ל דדברי הר"מ ז"ל על שני חלקים יסבו בלכתן דכשאין המתנה בטעו' אין כאן חזרת פירות מדינא אבל כשהמתנה בטעות טעם הר"מ ז"ל מספיקא והו"ל לסיועיה מבעיית שבח סבלונות דפ' מי שמת דף קמ"ו דאייתי מר ולא לקצר כ"כ במקום שאמרו להאריך ולתלות הלכות בדקדוק קל שיש בדבריו איברא דדברי הרב לחם משנה ז"ל רחוקים קצת מן הדעת דהאי סתומת' א דדברי הר"מ והטו' ומרן ז"ל נראה איפכא דאכלה וכמו שכ' יקר תפארת כת"ר כי כן אורחות כל הפוסקים ז"ל דדקו כחדא סתמן של דברים ובסתום חכמה. ומה שהקשה כת"ר עליון להרב לח"מ ז"ל ממאי דאיבעיא במי שמת דף קמ"ו שבח סבלונות מהו כיון דאי איתנהו לדידיה הדרי ברשותי' שבוח או"ד כיון דאי אבדי ומגנבי בעי שלומי ליה ברשותה דידה שבוח תיקו ופסק"ו אנשי אמונה הפוסקים ז"ל דאין מוציאין מספק והיכי פסיק ותני הלח"מ ז"ל דבמתנה בטעות הפירות חוזרין דטע' הש"ס דאלו מגניב שייך ג"כ במתנה בטעו' והאריך בזה בקונטריסו הטהור עש"ב. אני בעוניי בטרם אקרב למאי דקמן רגע אדבר כי לענ"ד כלהו רבנן הראשונים נ"ן מכתלי ביתם ניכר דלא הוו גרסי להך בעיא כולה כמות שהיא לפנינו בש"ס דקתני לצדדי"ן כיון דאיתנהו וכו' או"ד כיון דמגניב וכו' רק ניתנה ליכתב בספרן של צדיקים בסתמא שבח סבלונות מהו ותו לא ראשונה יש להוכיח קצת זה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל שהביאו בהלכותיהם איבעיא להו מהו שישלם שבח סבלונו' ותו לא שדרכ' להביא על הרוב צדדי הבעיא המפורסי' בש"ס ואלו בהא סתמו וכן נראה קצת מדמצינו לרשב"ם ז"ל דהביא משם ר"ח ז"ל דגריס מהו שישלש בסבלונות ע"ש ולפו' ריהטא היה נראה דר"ח ז"ל במקום בעיית שבח סבלונות מהו הוה גריס מהו שישלש בסבלונות וכן נראה מדברי הרב לח"מ ז"ל פ"ו מה' זכיה והביאם מר ניהו רבא לקמן בקונט' שכתב וז"ל והא דלא הזכיר ר' שבח סבלונות אם נאמר דהוא גורס מהו שישלש בסבלונות וכו' פשוט הוא וכו' ואעפ"י שנא' שהוא גורס שבח סבלונות מהו הא כ' נ"י דהך בעיא לא הוי אלא בסבלונות דבאכילה מחיל להו וכו' ע"ש מוכח מדבריו דמי ששנה זו לא שנה זו ואם כן יש הוכחה קצת דל"ג הראשונים ז"ל לצדדי הבעיא שבספרנו דבשלמא אי גרסי סתם שבח סבלונות מהו אין הפרש כל כך בין הגירסאות בכמות דברי הש"ס אמנם אי גרסינן לצדדי הבעיא יש הפרש גדול בין הגי' דלמאן דגריס שבח סבלונות גריס צדדי הבעיא הללו ואלו לגי' ר"ח ז"ל אין מקום לצדדין הללו וצ"ל דגירסתו היא רחוקה מגירסת שבח סבלונות הרבה הן בלשון הבעיא והן דל"ג צדדים הללו. אמנם המדקדק בדברי רשב"ם ז"ל שכתב מצאתי גי' בפר"ח שאינה בספרים שלנו וכו' יראה דנראין הדברים דר"ח ז"ל גריס בעיא זו דמהו שישלש מלבד בעית שבח סבלונות וכמו שבנוסחתנו איתנהו לתרוייהו איבעיא להו מהו שישלש. שבח סבלונות מהו. וכן הטור ז"ל בא"ה סימן ן' פסיק ותני לתרוייהו ע"ש ומרן ז"ל בב"י כתב וז"ל שם איבעיא להו מהו שישלם ש"ס ופירשב"ם ז"ל בשם ר"ח דאמימרא דרבא קאי וכו' ע"ש וקיצור לשון יש בזה דפי' ר"ח לא שייך כי אם אלישנא דמהו שישלש בסבלונות וק"ק על הטור ז"ל דמאחר דהרי"ף והרא"ש אביו ז"ל לא הביאו בעיית מהו שישלש אע"ג דישנה בספרי ר"ח ז"ל ש"מ דדעתם ז"ל דליתא לגי' זו וסברי דכיון דדינר תנן כל שאכל פחות מדינר הדר הכל ואיך הוא הביא ופסק דאין מוציאין מס' ולפחות הו"ל להזכיר דעתם ז"ל. שוב ראיתי בקיצור פסקי הרא"ש שהביא שני הבעייות כגירסתנו ואפשר דהכי הוה גריס נמי בדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל וע' בס' מעדני מלך. ומ"מ מדברי הטור ז"ל למדנו דגריס לתרוייהו שלא כמו שנראה מדברי הרב לח"מ ז"ל הנז' דמי ששנה זו לא שנה זו כנז' וכן ראיתי בחידושי מהר"י ן' מיגש ז"ל לבתרא דגריס שני הבעיות ואסיק בפי' בעיית שבח סבלונו' וז"ל כלומר את"ל משלשין אם שלח שם ן' מנה והשביחו ועמדו על ק' מנה ואכל שם בחצי דינר מהו בתר מעיקרא אזלינן שהוא שעה ששלחן וסגי ליה בחצי דינר ואין נגבין או"ד בתר השתא אזלינן וכיון דלא אכל שם דינר שלם לא תיקו עכ"ל. וכ' שפי' זה הוא הנכון וכן ראיתי לרבינו ירוחם ז"ל נתיב כ"ג ח"ב שכ' וז"ל ועוד בעיא בגמ' מהו שישלשו וכו' ואם תאמר שמשלשין שבח סבלונו' מהו שלח ן' מנה ואכל חצי דינר והוקרו וכו' ע"ש שיש טעות בדפוס וברור שפירושו כפי' מהר"י ן' מיגש ז"ל הנזכר גם הריטב"א ז"ל בחידושיו כ"י הביא השני בעיות כמו שהם לפנינו. וממוצא דבר נתבר' לנו דעתו של הרמב"ם ז"ל דודאי הא דידיה דהשמיט בעיית שבח סבלונות כהא דרביה מהר"י ן' מיגש ז"ל דגריס לתרי הבעיות ועל שניהם הוא אומר דאיירו בניכוי מה ששלח כפי מה שאכל כנז' מ"ה אשתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה דהרמב"ם ז"ל דין שילוש ושבח סבלונות דהוא ז"ל פ' כרבין. גם הרואה יראה דבפי' בעיית מהו שישלש נראה דחלוקי' הרשב"ם והתו' והטור והריטב"א עם הר"י בן מיגש ורבינו ירוחם ז"ל. ומכללן של דברים אמורי' נשמעיניה מן הדא דמוהר"י ן' מיגש ור' ירוחם ז"ל שפירשו דבעית שבח סבלונו' אאבעי' מהו שישלש נאמרה וה"ק את"ל דמשלשין וכו' דהם ז"ל לא גרסי בבעית שבח סבלונו' צדדים הללו שלפנינו דלדידהו צדדי הבעיא הם אי בתר מעיקרא או השתא אזלינן ונראין הדברים לענ"ד דהם ז"ל לא הוו גרסי אלא שבח סבלונו' מהו ותו לא כאשר יראה המעיין. וכן יש להוכיח מדברי הנ"י בהא דש"ס חדא. דכפי גי' הצד דלא משלמי שבחא הוא הצד דכיון דאלו אבדי או מגנבי בעי שלומי ברשותה דידה שבוח ואלו הנ"י אתי עלה מטעמא דכיון דבשע' נתינה היה דעתו לאכול שם וישארו להם לא יפרע אלא כמו שהיו שוות ע"ש. ותו דקא פסיק ותני הרב הנמקי ז"ל דבסבלונו' שהם עשויין ליבלות והשביחו והוציאו אותם שלא ברשות משלמין מה שהשביחו קודם הוצאה ע"ש וכפי צד זה דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי ברשותה דידה שבוח גם בסבלונו' שאין עשויין ליבלות מאי פסקא דמשלמין מה שהשביחו קודם הוצאה נובין ונידון דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי ברשותה דידה שבוח ונמצא דשייך נמי בעייתנו בסבלונות שאין עשויין ליבלות אלא ודאי מוכח דהנמקי נמי לא הוה גריס צדדי הבעיא הללו וכן מוכח לענ"ד מדברי הריטב"א ז"ל בחי' כ"י שכ' וז"ל ובעיין משום דמספק' לן מי אמרינן כל זמן שלא אכל שם פקדון הם גבייהו וכשאכלום הוי השולח יד בפקדון ומשלמין בשעת אכילה או"ד כיון שהיו סבורין שיתקיימו הנשואין וברשו' אכלי ולאו בתורת גזל ושליחות יד לא חשיב כגזל והוי כאיתבד ממילא דמשלם כדמעיקרא עכ"ל הרי דהרב ז"ל מצדד אצדודי צדדי אחריני ולאו מר נחית לה מטעם הצדדים שלפנינו. ומתוך מ"ש קצת קשה לענ"ד על הרב פרח מטה אהרן ז"ל בשניות סימן קט"ו דהוכיח מדברי הש"ס שלפנינו דקאמר דאי אבדי או מגנבי וכו' דכל סבלונו' דהדרי אי אבדי או מגנבי בעי שלומי וכן פי' הריטב"א ז"ל בחי' אמאי דקאמר נגבין וז"ל ונקט לישנא דגוביינא דאע"ג דליתנהו בעינייהו ע"כ נמצא דכל שחזרה בה איהי אפי' ליתנהו בעינייהו כגון דאבדי או מגנבי בעי לה לשלומי ליה וכו' דודאי אין דינה כדין ש"ח דכבר אמרו בגמ' דלסבר' דהדרי אי מיגניב או מיתביד בעי שלומי הרי דאית לה דין ש"ש וכו' עכ"ל דהנה הרב ז"ל תלי זייניה בהג' מילי דאמרו בגמ' דאי מגנבי או אבדי וכו' וכבר הוכחנו מלהקת הפוס' דלא הוו גרסי לה וממקום שבא הם דברי הריטב"א ז"ל בחי' מינייהו שמעי' דל"ג כל כי הני מילי בש"ס כאמו'. ותו יש להרגי' קצת בדברי הרב ז"ל דלפו' ריהטא אין ראיה מדברי הריטב"א ז"ל שכ' ונקט לישנא דגוביינא אע"ג דליתנהו בעינייהו דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי דלכאורה ממשמע שנא' ליתנהו בעינייהו אין סופו להשמע דאף דאבדי או מגנבי בעי שלומי דדילמא ה"ק ליתנהו בעינייהו כגון שאכלום או שהוציאום ודוק היטב בכל לשון הרב הנז':
ובחפשי באמתחות הפוסקים ז"ל אנכי הרואה להר' פני משה בשניות סימן ן' שהביא משם מהראנ"ח ז"ל בח"א סימן ק"ד על המדודים שהכניסה הכלה לחתן שנתיקרו דאפי' נימא דדין סבלונות יש להם מ"מ אין לחייב לחתן בשבח דבעי' דשבח סבלונו' לא איפשיט' והמע"ה והקשה ע"ז הר' פני משה ז"ל שבסבלונות דהכלה שולחת הדרי כל הסבלונות והרי הנ"י פירש דבסבלונות מרובים דלאו אדעתא שישארו שם לא בעי תלמודא דפשיטא דנגבין עם שבחן וכל סבלונות ששולחת הכלה כסבלונות מרובים דמו וניחא ליה דמסתמא המפרשים זולת הנ"י חולקין עליו דהרי לנ"י ק' דבגמ' מצדד הצד דלא הדרי שבח סבלונות דכיון דאי אבדי או מגנבי וכו' והך טעמא שייך אף בסבלונות מרובים והנ"י שמא נוסחא אחרת נזדמנה לו וכל המפרשים זולתו יפרשו הבעיא אף בסבלונות מרובים עכ"ל וכ' עוד שם הרב הנז' שכן כתב מהר"ש הלוי ז"ל דנ"י לא גריס כגירסתינו ע"ש עין רואה ואזן שומעת דעל מבוכה זו יתבי ב' המאורות הגדולים הנז' ואמרי רבנן דהר' הנ"י ז"ל ל"ג כגירסתנו ואולם מדברי ה' פ"מ ז"ל מוכח דסבר דכל המפרשים זולתו גרסי גי' ויפרשו הבעיא בסבלונו' מרובים וכבר כתבנו בעניותנו שמדברי הרי"ף והר"י ן' מיגש והרא"ש ורי"ו והריטב"א נראה דל"ג כגירסתנו כנז'. ומדברות הראשונות של הרב פ"מ ז"ל שם בסימן הנזכר למדתי שאפשר להוכיח קצת שגם רשב"ם ז"ל לא היו צדדי הבעיא הלזו בגירסתו הוא הדבר אשר כתב שם הר' הנז' שמוהר"ש הלוי ז"ל הק' על מהראנ"ח ז"ל דהרי רשב"ם ז"ל פרושי קא מפרש דשבח סבלונות כגון ששלח צאן ובקר וילדו וא"כ דילמא דבאשבוח נכסי מחמת עצמן ושופרא מינייהו הוי כנדון מהראנ"ח ז"ל דאייקור המטבעות פשיטא ליה לתלמודא דאפי' בסבלונות מועטים הדר שבחא לחתן וכ' עלה הרב פ"מ ז"ל שאם כל המפרשים היו מפרשים כפי' רשב"ם ז"ל היה הדין עמו ואולם מדברי הנ"י ז"ל משמע דבאשבוח מחמת יוקרא איבעיא להו לרבנן עש"ב ולפי מ"ש דהנ"י ל"ג צדדי הבעיא הלזו דלגי' מישך שייך הצד הזה אפי' בסבלונות מרובים נראה דס"ל דצד זה דאי אבדי או מגנבי שייך אף באשבוח מחמת יוקרא א"כ איפה ממנו נקח דרשב"ם ז"ל דפריש כגון ששלח צאן ובקר וילדו ל"ג הצדדים הללו דלפי צד זה דאי אבדי או מגנבי אף באשבוח מחמת יוקרא מתוקמא הבעיא כמו שהוכחנו מדברי הפ"מ ז"ל עצמו וכן הדעת נותן ולפ"ז תגדל הכאב על הפ"מ ז"ל איך כתב דכל המפרשים זולת הנמקי יפרש הבעיא אף בסבלונות מרובים והיה טעמו מכח צדדי הבעיא הלא לפי דבריו לעיל גם רשב"ם ז"ל ל"ג צדדים אלו וכיון דחזינן לשנים מכל דל"ג הכי מאין הרגלים לומר דכל המפר' זולת הנ"י יפרשו הבעיא וכו' דילמא כל הראשונים ז"ל ל"ג צדדים אלו ומאחר דל"ג כגירסתנו מנ"ל דפליגי על הנ"י בהא וילמד סתום מן המפורש ומה גם לפי מה שהוכחנו לעיל ממעונות אריות דברי הרי"ף והרא"ש והריטב"א ז"ל דל"ג כגירסתנו. ועוד אני אומר דמדברי הריטב"א ז"ל בחי' שהבאתי לעיל נראה לפע"ד דדעתו כדעת הנ"י דבעייתנו בסבלונות מועטים דוקא אבל בסבלונות מרובים פשיטא ליה לש"ס דמשלם כשעת הוצאה וכמ"ש הנ"י דלשון הריטב"א ז"ל מוכח דבמידי דתלי באכל שם בסעודת חתן איירי ונראה דס"ל דבסבלונות שאינם עשויים ליבלות כיון דסתמן להביאה לבית החתן אח"ך ודאי חשבינן להו כדין שולח יד ומשל' כשעת הוצאה וגם בצדדי הבעיא נראין הדברים לענ"ד דדברי הריטב"א ז"ל ודברי הנ"י בלכתם ילכו אל מקום אחד והיו לאחדים כאשר יראה הרואה ויעויין להר' עדות ביעקב סימן מ"ו דף ק"י ע"ד שכ' דרוב שמועות הריטב"א ז"ל היו עפ"י רבותיו והדברים ק"ו כשדברי הריטב"א ז"ל הם בחי' דהן הנה במעמד כמה מרבותיו וחכמים אחרים ואלו הוה חולק בדבר לא הוה שתיק מיניה וכ' עוד שכ"כ מהר"א ששון ז"ל בתשובה על הנ"י ע"ש והיותר שיש להרגיש הוא דאיך נחה דעתו של הפ"מ ז"ל בישוב דברי מהראנ"ח ז"ל בזה כיון דגם לפי דבריו הני מילי דמהראנ"ח לא אתו לא כפי פי' רשב"ם ז"ל ולא כפי פי' הנ"י ז"ל אלא דאמר מר דמסתמא שאר המפרשים פליגי עלייהו ושפיר יליף מ"ז וכל כי האי הו"ל למוהראנ"ח ז"ל לפרש ולא לקצר כ"כ במקום שאמרו להאריך. ואיברא דלענין פי' בעייתנו ביוקרא וזולא כן נראה לכאורה מדברי הריטב"א ז"ל הנזכר ויעויין בש"ע ח"מ סימן שס"ב סעיף י' יע"ש. תו ק"ק לענ"ד על הפ"מ ז"ל דהאריך להסביר לנו דכל סבלונות שהכלה שולחת כסבלונות מרובים דמו לבעבור סבב פני הדבר דנדון מ"ז הוו סבלונות מרובים כאלו חדשות הוא מגיד והלא זה הדבר מפור' יוצא מדברי מהראנ"ח ז"ל עצמו שכתב בתחילת תשובתו וז"ל ובגמרא אסיקנא דסבלונות מרובים שהחתן שולח הדרי וכתב הרשב"א דה"ה סבלונות וכו' ובגמרא איבעיא לן מהו שישלם שבח סבלונות וכו' ע"ש ומלשון זה מוכח בהדיא כי הרב ז"ל ד"ן ידין נ"ד כסבלונות מרובים וס"ל דבעיית הש"ס אסבלונות מרובים נמי וגם ממ"ש לקמן על דברי הנ"י יש לדקדק כן שכתב וז"ל הרי מבואר מתוך דברים אלו שאפילו הם סבלונות אין לו לשלם אלא כשעת הוצאתם עיין שם ובמה שדן הרב פ"מ ז"ל דבסבלונות שהכלה שולחת אין לחלק בין מועטים למרובים בפרט זה נקבצו דיו"ת בספרי האחרונים ז"ל לא ע"ט האסף (עד כאן נמצא):