חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן סא
אשר כתב לי מורי הרב ז"ל לפי רוב הענוה. להשיב על פלפל"ת כל שהוא שכתבתי לו בקטנותי הן בעודנו בשליחות מצוה:
(את אשר כתבתי למורי לא מצאה ידי ומתשובת מורי ז"ל יובן קצת מ"ש).
האי צורבא מדרבנן דמי לפרצידא דתותי קל"א אית ליה ידיד נפשי הארוס החכם הנעלה צניע ומעלי. כמה"ר יוסף דוד אזולאי נר"ו בריא מזליה לעולם יעלה. כי"ר:
אנכי הרואה מעשה אצבעותיך ותאזרני שמחה לידע משלומך וקביעתך בתורה כי זה כל האדם דדיה ירווך בכל עת ואוי לי כי נגרשתי מארצי ואני נע ונד. וראיתי מה שהקשית לדעת בסוגית בתרא דף קס"ח גבי מי שנמחק שטר חובו בדברי רשב"ם ממה שפירש במשנה למה שפירש בש"ס אלו ב"ד המקיימין. לזה אומר לך כי דברי רשב"ם שבש"ס מוכרחים הם בדברי הש"ס שאמרו איזהו קיומו וכו' וא"כ נמצא דבאמת עיקר הקושיא הוא מדברי הש"ס כמו שהקשה הרב מהר"א ששון ואם מדברי הש"ס לא מוכח דב"ד עושים הקיום היינו מגיהים בדברי רשב"ם במקום ב"ד עדים כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה או דוחק אחר. אכן מדברי הש"ס דקאמר איזהו קיומו וכו' במותב תלתא וכו' אין לנטות ימין ושמאל ולהכי דקדק הרב מהר"א ששון להקשות מדברי הש"ס ולא מדידיה אדידיה. עוד כתבת כי דברי הרב מהר"א ששון בזה לאו סיפיה רישיה וכו' וצ"ע. ואומר לך כי זה לא ראיתי בדברי מהר"א ששון. ואם כוונת לשני התירוצים שכתב שהאחד הוא הפך האחר אתמהא כי כך היא דרכה של תורה דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי והמעיין יבחר. והן אמת כי שני הדרכים בחזקת סכנה. ולפי חמר הנושא נלע"ד לתרץ דרשב"ם ס"ל דתרתי בעינן קיום העדים בפני ב"ד ואח"כ קיום ב"ד עצמן ורשב"ם במשנה לא ביאר קיום הב"ד דסמך עמ"ש בש"ס איזהו קיומו. ולפי זה יתישבו כל קושיות מהר"א ששון. וגם דברי התוס' שכתבו דלהרשב"ם עדים עושים אותו אפשר לידחק ולפרש בזה הדרך שהעדים עושים אותו בתחילה וב"ד אח"ך משא"כ לפירושם דב"בד לחוד סגי. וגם דברי הטור שכתב בשם רשב"ם אפשר לפרש בדרך זה. ובהא מודינא כי כל זה הוא דוחק בדברי הטור והתוס' ועוד קשה דא"כ עדים למאי אצטריך כיון שהב"ד כותבים לו לשון המוזכר בש"ס ולזה יש לישב גם כן דאצטריך כתיבת העדים כדי שידע הלוה מי הם העדים למפסלנהו ולא ס"ל כמ"ש הרא"ש דבכלל מ"ש פ' ופ' עדיו הם נמי העדים שהעידו על המחק אלא הם דוקא עדים הראשונים ולכן צריך שיכתבו העדים כדי לידע אותם אם יוכל לפוסלם וכל זה דוחק. ואשר הקשית על דברי התוס' שבדף ק"ע דלפי מ"ש בתחילה אין להם מובן וכו' וכונת קושיתך עבוארת דלפי מ"ש בתחיל' דר"י ס"ל דאפילו ב"ד לא כתבי מזמן ראשון ולכך פליג רב עליה דבב"ד מהני איך כתב כאן בעי"ל דהתם בב"ד ליכא למיחש שיחתמו במוקד' אבל הכא בעדים איכא למיחש וכו' והלא ה"נ מיירי אפי' בב"ד כמ"ש בתחילה וזה עצמו הקשה מהרש"א בח"ה. והן קדם אחוה לך דעי דלק"מ דהתוספות ס"ל דמ"ש ב"ד מקרעין לו השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון אין הכונה דב"ד עצמן כותבין לו שטר האחר אלא עושים לעדים שיכתבו לו שטר אחר בפניהם דב"ד אלימ' לאפקוע' ממונא וסעד לפי' זה תמצא בהגהות אשרי שכתבו וז"ל ודוקא בב"ד אבל עדים שלא בפני ב"ד לא וכו' הרי לך בהדיא דדוקא שלא בפני ב"ד לא אבל בפני ב"ד כתבי ליה העדים שטר אחר. ואתה תחזה דכן מפורש יוצא בדברי מהר"א ששון וצ"ל דהאי וכותבין הוא על לפי ציויים. ומעתה באו דברי התוס' על נכון דלעולם הוא כמ"ש בתחילה דר"י ס"ל דאפילו ב"ד אין כותבין לו מזמן ראשון והכונה דאף שהוא לפני ב"ד אין כותבין ורב פליג דלפני ב"ד כותבין ואפ"ה מתלקי שפיר בין ההיא דנמחק להך דהכא דהתם דהב"ד עצמן כותבין השטר כמ"ש בש"ס ליכא למיחש שהב"ד יחתמו בשטר מוקדם אכן הכא דכתבי ליה עדים אף שהוא בפני ב"ד איכא למיחש שהעדים יחתמו בשטר מוקדם כנלע"ד אמיתות הענין ופשוט. ומ"ש שדברי הרב חידושי הלכות קשים להולמם לדעתי כונת הרב ח"ה מבוארת דלפי תירוץ זה הדרי בהו התוס' ממ"ש בתחילה דר"י אפי' בב"ד לא מכשר לכתוב מזמן ראשון אלא ס"ל דבב"ד כתבי. ולתרץ הקושיא שהקשו מאי אולמיה דבריתא צ"ל דר"נ ס"ל דרב פליג אעדים דאין כותבין אף מזמן שני ולכן קאמר דאי שמיע ליה הבריתא דמכשיר אפי' מזמן ראשון לא הוה פליג משום דה"ט דרב דפליג משום דס"ל דאין לחלק בין זמן ראשון לב' ואי מכשירינן בשני מכשירינן אף בראשון בב"ד ובמתניתין משמע דר"י לא מכשיר בעדים אלא מזמן שני לכך פליג דאפילו משני לא כתבי אבל אי הוה שמיע ליה הבריתא דמכשיר אפילו מזמן ראשון לא הוה פליג וכו'. אמנם ודאי שהוא דוחק ומה גם לתרץ תירוץ אחר שלא הוזכר בדבריהם ואם לזה כיונת לא היה לך לכתוב בלשון הזה דנראה מדבריך שדברי הרב ח"ה אין להם מובן וזה אינו. ומה שהקשית עוד לתירוץ מהרש"ח ומהר"א ששון מדברי הטור שכתב שהעדים יעשו לו שטר וכו' ל"ק כלל שכיון שהב"ד אינם כותבים אלא בעדות העדים מקרו שפיר העדים עושים אף שהם אינם כותבין אותו אלא ב"ד וז"ש שהעדים יעשו והכונה כמ"ש מהרש"א שיבואו לב"ד ויעידו וב"ד יכתבו השטר ומקרו העדים עושים. ומה שהקשית למהר"א די בוטון מדברי מהרשד"ם ולמהריב"ל מדברי הרא"ש אגיד לך ידידי כי קפץ עלי הדרך ולא היה שעת הכושר לעמוד בזה. ואומר חלותי היא מעשה ידיך אל תרף והיית אך עסו"ק בגופי הלבו' ולפי שעה תעיין דברי מרן הכסף משנה פי"ב מה' משכב ומושב דין י"ט שדבריו תמוהין בין בקושיא בין בתירוץ כי הקושיא אינה קושיא לפי מ"ש הוא עצמו פי"א מה' מאכלות אסורות דמפרש רבינו ההיא דגגו וכו' במספס מדפריך מינה לרב וכו' ואף שהוכרח שכתב שם הוא תמוה כמ"ש הרב לח"מ. מ"מ הפירוש מוכרח מדברי הרמב"ם וגם מטעם הלח"מ וא"כ שפיר פסק הר"מ דטמא כשאין שם מספס ול"ק ממאי דמדמה לה וכו' דהתם מיירי במספס. והתירוץ שכתב כאן מרן אין לו מובן דמאי קא מתרץ ההיא רשב"ג וכו' סוף סוף ר"י ס"ל בגגו של זה בצד זה דטהור כמו במספס ולמה פסק הרמב"ם דלא כותיה. והשיבני דבר גם לרבות במ"ש האחרונים בענין זה. ואני תפלתי מאל אביך ויעזרך ואל שדי ויברכך בכל מידי דמיטב כנפשך שבעך ונפש דורש שלומך וטובתך כל הימים הצעיר יונה נבון ס"ט.