חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן נג
נשים שנחה הרו"ח עליהן. אי אסורות לבעליהן.
שאלת ממני רב תאותי וחשקי כי בעיר אחת יש הרבה נשים אשר כפעם בפעם יוצאות וחולו"ת כמו חלאי"ם ותרופתן להביא אצלן נשים בתופים ומחולות מינא דזמ"ר נינהו וביני ביני בעלת הבית מתעלפת ביניהן או נכנסת לחדר וככה יעשו הרבה מהן ופשתה המספחת בענין זה ואומרות שנגלה אליהן דמות אחד ושואל מהן לעשות כך ושואל להן שאלות כגון ללבוש מלבוש מגוון פ' וכיוצא ואם אינן מקיימות מסתכנות ואמר רב אחד מקובל בקבלה מעשית שידע שהחיצונים מתעוללים בהן ונסתפקת אם הרוח הזה בא אליהן מה משפטן אם אסורות לבעליהן או אין קפיד' בזה יורנו המורה ושכמ"ה:
תשובה זו אינה צריכה לפני' וכבר נשאל על זה הרב מהר"ם מלובלין בתשובותיו סי' קי"ז על אשה הנבעלת לרוח באונס או ברצון והעלה הרב ז"ל דלא נאסרה אלא ביאת אדם כדכתיב ושכב איש ולא רוח וכן לא מקריא זונה ומותרת לכהן והביא ראיות על זה ע"ש באורך והביאו הרב כנסת הגדולה א"ה סימן ו' הגהת הטור אות כ"א וכ"ב וז"ל הנבעלת לבהמה לא עשאה זונה וכו' וכן הנבעלת לשד ולרוח לא נעשית זונה ומותרת לכהן. הר"ם מלובלין סימן קט"ז. הנבעלת לשד הרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה הר"ם מלובלין סימן קט"ז עכ"ל הרב כנה"ג. ודברי הרב ז"ל יש בהם מן הגמגו' דכיון דמייתי משם הרב הנזכר דנבעלת לשד ולרוח לא נעשית זונה ומותרת לכהן ממילא משמע דמותרת לבעלה. ותו דלא די דמ"ש אח"ך הוא יתר אלא דהוא סותר הקודם שכתב אח"ך הרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה ואם חשיב לה אנוסה אסורה לכהן. ובתשובת הרב הנז' מבואר טעמו דאינו איש ולא חשיבא ביאת איסור ולא נקראת זונה עש"ב. ולי ההדיוט יש להביא ראיה לדברי מהר"ם הנזכר מהא דאמרו בירושלמי פ"ק דשבת מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך כגון אני אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה א"ל לא תצוק רוחא אנא. והרב מהר"ם די לונזאנו בס' שתי ידות דף מ"ח הביא הירו' הלז בנסח זה באה לפניו שידה אחת בדמות אשה יפה לנסותו ותבעה ושכב עמה אח"ך נצטער מאד עד שבאה השידה וא"ל אל תצטער כי איני אשה אלא רוח עכ"ל ומוכח דהוה פשיט' להו דאינה ביאת איסור מי שבא על השידה דאינה אשה וה"ה נמי אם שד הוא או רוח בא על אשה לא נאסרה שאינו איש וכדברי מהר"ם מלובלין ז"ל ולשון הירושלמי הנזכר הכי מוכח כדתרגמה הרב מהר"ם די לונזאנו הנז'. וכי ישאלך בינך דסוף סוף מאי לא תצוק הא איהי לאיסורא איכוון וכההיא דשילהי קדושין. ותו הא חמיר טפי מההיא דאיכא משום השחתת זרע. יש לומר דאת' לנחומיה דלא חטא בפועל בעון שכיבת אשה מיהא. ועוד עלה על דעתי להביא ראיה ממ"ש פ' מי שאחזו דף ס"ח דאשמדאי בא על נשי שלמה ולא מצינו שאסרום ואם איתא דביאת שד או רוח אוסרה אשה לבעלה כל כי הא הו"ל לרז"ל לאודועיה. ומסתמ' דבריהם משמע קצת דפשיטא להו דאינם נאסרות בביאת שד אע"ג דהיה נראה להם כאדם. וכי תימא דנשי שלמה שוגגות הן דסברי דשלמה הזא והלכה רווחת דשוגגת דסבורה שהוא בעלה מותרת. אכתי למ"ד כלי שנשתמט הדיוט אסור למלך כמ"ש בירושלמי פ"ב דסנהדרין דלכך נאסרו פלגשי דוד הע"ה שבא אליהן אבשלום הו"ל לאסור הני דבא אליהן אשמדאי אלא דאין ביאת שד או רוח אוסרת. ויש לדחות דאינו אסור אלא מדרבנן ומילת' דלא שכיחא לא גזרו רבנן וא"כ יש מקום לומר דעולם ביאת שד או רוח אוסרת ושאני הכא דהיו שוגגות דסבורות שהי' בעליהן שלמה.
הן אמת חפש"תי בתוכו"ת ספרי הקדש ומצאתי להרב נחלת בנימין סוף מצוה ס"ג שחלק על הרב מהר"ם מלובלין ואייתי בידיה אותה דפ' מי שאחזו שהבאתי ודחי דהיו שוגגות ומסיק לאסור מהא שהקשו התוספות בסוטה דף כ"ו ע"ב גבי הא דתנן ע"י כל הטריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש ואמרו בגמ' ושאינו איש למעוטי מאי וכו' אמר רב פפא למעוטי בהמה דאין זנות לבהמה וכתבו התוספות למעוטי בהמה תימא דהכא משמע דבזנות תניא מילתא א"כ רבא דאמר פ' הבא על יבמתו דיש זנות לבהמה למעוטי מאי וכי אית לן למימר דלית ליה דשמואל או דרב הונא עכ"ל ולפי דעת הרב מהר"ם מלובלין דביאת רוח לא שמה ביאה ושריא מאי ק"ל לתוס' נימא דלרבא מתני' אתא למעוטי רוח ומשו"ה הר"ב הנז' חלק על הר' מהר"ם מלובלין וכתב דכשהרוח מגלים עצמו וכן השד קשה הדבר להתיר בסברא כזו דהואיל והגמ' קאמר ושכב איש אותה פרט לקטן ומי שאינו איש ולא קאמר פרט לבהמה דהוא כולל אף ביאת שד דאינו איש. זה אינו דמשו"ה לא קאמר פרט לקטן ולבהמה דהייתי אומר מנ"ל למעוטי תרתי מחדא מיעוטא דילמא בהמה דלא אתיא לעול' לכלל איש הוא דאמעיט אבל קטן דאתי לכלל איש לא אמעוט מש"ה קאמר איש פרט למי שאינו איש א"כ קטן ובהמה חדא מיעוטא הוא אבל לא למעט שד דמגלים עצמו והראיה ברור' לאסור מדברי התוס' הנז' זהו תורף דברי הרב נחלת בנימין הנז'.
ומה שהביא ראיה מדברי התוס' אינה ראיה כלל חדא דבכללות הדברים הרואה יראה בתשובת הרב מהר"ם הנז' דכתב דלפי שטתו ל"ק קושית התוס' והביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם ע"ש וא"כ מה ראיה מייתי הרב נחלת בנימין לסתור דין מהר"ם הנז' מדברי התוס' הא בלאו הכי הרי כתב דלדבריו ל"ק קושית התוס' וסמך עצמו על דברי הרמב"ם. ונראה דכונתו של מהר"ם הנז' הוא דכיון דתוס' דרך שקלא וטריא הם המדברים ומצינו שיטה מרווחת בש"ס ומוכח דהרמב"ם סבר הכי דהוא נחית להלכה למעשה והתו' דרך קושיא קאמרי יש לנו לפסוק כשיטת הש"ס לדע' הרמב"ם ומה גם דנתישבה קושית התוס'. ומאחר שכן לא שמא מתיא מדברי התוס' ועוד דכיון דתוס' סברי דבזנות תליא מילתא ורבא סבר דיש זנות לבהמה וביאת בהמה שמה ביאה מכ"ש דלדעתו ביאת שד אוסרה ושמה ביאה ולפחות נאמר דה"ה ביאת שד לדעת רבא. אבל למאי דקי"ל דזנות בהמה אינו זנות ומתניתין אתא למעוטי בהמה סברי תוס' דה"ה ביאת שד. והגם דמהר"ם הנז' כתב בסיומא דפסקא דגם לרבא ביאת שד אינה אוסרת היינו לשיטתו בש"ס אבל לדעת התוס' אמר לך דלרבא ביאת שד אוסרת כבהמה והוי זנות ולכך לא תרצו דלרבא מתניתין למעוטי שד ורוח אבל לפי ההלכה דאין זנות לבהמה אף אין רוח ושד מקרו זנות וביאת' אינה אוסרת. ואף גם זאת יש לדחות ראית הרב נחלת בנימין מדברי התוס' הנז' והוא דיראה המעיין כי הרב נחלת בנימין כתב דראית הרב מהר"ם הנז' היא ממשנתנו דקתני ומי שאינו איש ולא קתני בהמה בהדיא לכלול גם ביאת שד כמבואר בפירוש בדבריו. והמעיין עיניו תחזינה משרים בדקדוק דברי הרב מהר"ם הנז' יראה דלא כתב כן אלא בסוף תשובתו על לשון הבריתא ביבמות דף נ"ט דקתני נבעלה למי שאינו איש כשרה לכהונה ועל זה כתב דלא נקט נבעלה לבהמה ונקט האי לישנא לכלול ג"כ בזה נבעלה לרוח. אבל במאי דתנן על פסוק ושכב איש חוץ מן הקטן וממי שאינו איש כתב דלא נקט חוץ מן הבהמה לומר דתרוייהו אימעוט מאיש דקרא כלומר קטן ובהמה כאשר יראה המדקדק בדבריו. ובאמת דצריך לתת לב אמאי הר' מהר"ם הנז' שפר קדמיה לומר דבריתא דיבמות רצתה לכלול נבעלה לרוח ואלו במשנתנו דעלה קאי לא כתב כן. ונראה דהרב מהר"ם הנז' בחכמה יסד אר"ש משום דבמשנתנו דקאי אקינוי ותנן על כל העריו' מקנין חוץ מן הקטן ומי שאינו איש ובהא לא שייך לומר דאין מקנין לרוח דאין מקום לזה לומר אל תסתרי עם הרוח דהרי הרוח או שד לרצונ' הם באים אפי' בחדר משכב' ואין רואה ואין יודע זולת האשה ואינה יכולה לישמר ולא שייך בזה קינוי כי לא אדם הוא ומשו"ה לא רצה מהר"ם הנז' לומר דתני תנא מי שאינו איש לכלול גם שד ורוח דלא שייכי בקינוי ולכן כתב דנקט מי שאינו איש ולא קתני חוץ מהבהמ' לרמוז דבהמה נמי אימעיטי מדכתיב איש אמנם בבריתא דקתני נבעלה למי שאינו איש כשרה לכהונה שם אמר מר דנקט האי לישנא לכלול גם ביאת הרוח ולא כמ"ש הרב נחלת בנימין דמהר"ם קאמר דמתניתין קתני ומי שאינו איש ולא קאמר בהמה בהדיא לכלול גם ביאת שד ורוח. דהרואה יראה דכי אמרה מהר"ם הנז' אבריתא דיבמות אמרה ככל אשר דברנו. וממוצא דבר אזדא לה ראית הרב נחלת בנימין מהתוס' דלא משני דלרבא אצטריך למעט שד ורוח דהרי התוס' אמתני' דקינוי קיימי ולא אפשר לו' דאתא למעט קינוי שד ורוח דבאלו לא שייך קינוי דאין ביד האשה להשמר מהם שלא להסתר עמם כנודע ולא מצי התוס' לשנויי הכי כמבואר ואבא היום אל העי"ן לחזות בנועם עיקר דברי הרב מהר"ם מלובלין הנז' ותירוצו שתירץ לקושית התוס' הנז' וז"ל ומשמע מלשון המשנה דקתני חוץ מן הקטן וממי שאינו איש דתרוייהו אימעוט מאיש דקרא דאל"כ למה נקט האי לישנא ולא קתני בהמה וחוץ מן הבהמה ואם יעלה על לב להקשו' אדרבא משם משמע דלא ילפינן לה מאיש דאל"כ למה ליה לגמ' ילפותא מדכתיב אתנן זונה ומחיר כלב תפוק ליה מדכתי' איש ולא בהמה אף אתה אמור לו דלהכי יליף לה מאתנן זונה דלא לתסר לכהן משום זונה דאי הוה יליף מאיש דכתי' גבי סוטה ה"א משום איסור דאשת איש אינה נאסר' אבל מ"מ אסור לכהן משום זונה. לכך יליף מאתנן זונה דגם משום זונה אינה נאסרת ובזה מתורץ קושית התוס' וכו' דלעולם לרבא נמי מתני' אתי למעוטי בהמה דאין משום קנוי וסתירה אשת איש דאיש כתיב ולא בהמה אע"ג דיש זנות לבהמה דלרבא לא בזנות תליא אלא במי שנקרא איש וכו' וכן משמע מדברי הרמב"ם ריש ה' סוטה דמושכב איש ילפינן נמי בהמה עכ"ל ועיין בספרו באורך. והיה טרם אקרב לדברי הרב ז"ל אביע אומר דהא דמייתו התוס' מפ' הבא על יבמתו דרב' אמר יש זנות לבהמה חפשתי ולא מצאתי מימרת רבא הלזו והרוא' ראה שם פ' הע"י דף נ"ט דכולא סוגיא מכרזת ואומרת דאין זנות לבהמה דרב יוסף ואביי ורב שימי בר חייא קאמרי דאין זנות לבהמה גם מייתי בריתא סתמי' ומעשה רב דהכשיר רבי לכהונ' ואמר שמואל ולכהן גדול והדר מייתי הא דאמרו בסוגיין דפ' ארוסה דא"ל רבא מפרזקיא לרב אשי מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה ויליף מאתנן זונה ומייתי מתני'. ולא חזינא כההוא סימנא דרבא יסבור יש זנות לבהעה ואיך יהיה רבא הפך משנה ובריתות ומעשה רב ותימא על הרב מהר"ם הנז' והרב נחלת בנימין דעסקי בדיבור התוס' הנזכ' ועולים ויורדים בו ולא העירו ע"ז ובאמת כי זה שנים שתמהתי על דברי התוס' ויהי מאז לא מצאתי אחד מעי"ר על זה:
והן היום חזרתי לחפש חיפוש אחר חיפוש בספרן של צדיקים קמאי ובתראי ומצאתי להרב מגן אברהם בספרו זית רענן על הילקוט פ' נשא שעמד על זה וז"ל ותימא דלא אשכחן הכי דאמר רבא פ' הבע"י אלא אמר רבא לרב אשי מנה"מ דאמרי רבנן אין זנות לבהמה א"ל דכתיב לא תביא אתנן וכו' א"כ מנ"ל דרבא פליג עליה ואין לומר דקשי' להו ה"ל למילף מהאי קרא מדכתיב איש למעוטי בהמה דהא יש לומר איש למעוטי קטן ועוד דהא מימר' דרבא דאיתא ביבמות איתא ג"כ במס' סוטה ולמה הביאו מההיא דיבמות אח"ך ראיתי בתמורה דף ל' בתוס' מיושב זה דס"ל דביבמות מוכח דרבא ס"ל דמדרשא דאתנן זונה לא ממעטי אלא אדם הבא על הבהמה דלא מקרי זנות אבל בהמה הבאה על האדם לא ילפינן מכאן דלא מקרי זנות רק דיליף התם מבריתא וק' דלפשט ממתני' דסוטה אלא ע"כ מתני' דקתני חוץ ממי שאינו איש לא אתי למעוטי ולהכי מקשה למעוטי מאי עכ"ל. ואנא בריה קלה לא ידעתי איך נתפייס הרב ז"ל בזה חדא דהתוס' כתבו רבא סתם ומאן דקאמר מנא הא מילתא הוא רבא מפרזקיא. ותו דרבא מפרזקיא קאמר מנא הא מילת' דאמו' רבנן אין זנות לבהמה דמורה דהאי מילתא פשוטה לפניה והלכה רווחת דאין זנות אלא דבעי למען דעת מהיכן ילפינן לה ולא אסתפק ליה במילתא כלל אלא דהלימוד הוא שואל. ואלו התוספות בפה מלא קאמרי דרבא אמר יש זנות לבהמה ואם כיונו על הא דרבא מפרזקיא חס להו דיאמרו בלשון הזה דלרבא יש זנות. ומ"ש הרב ז"ל ואין לומר דק"ל דהו"ל למילף מהאי קרא מדכתיב איש למעוטי בהמה די"ל דאיש למעוטי קטן. יש להשיב דכי ממעטינן שאינו איש בכלל קטן ובהמה דאיש כתיב וזו בהמה ותרווייהו שמעינן מאיש. ותו דאפשר היה לומר דאי משום הא לא איריא דתוס' סברי כהרמב"ם דפחות מבן ט' דוקא הוא דאימעיט והא לא אצטריך קרא דכן הוא הדין בעריות דאימעיט קטן פחות מבן ט' ואצטריך איש למעוטי בהמה ושפיר איכ' לאקשויי דנילף מושכב איש למעוטי בהמה. ומה שהקשה עוד דמימרא דרבא איתא התם בסוטה ואמאי הביאו מיבמות ותירץ במ"ש התו' בתמורה וכו' מלבד דהן הן דברים התלוים בשערה עוד בה דגם משמעתין איכא לדיוקי הכי דהא על מאי דאמרינן דמי שאינו איש למעוטי בהמה דהיינו בהמה שבאה על האשה כההיא עובד' דפ' הבע"י דכלב כופרי על זה מייתי הא דרבא מפרזקי' דמשמע דבעי בכה"ג וכמו שפירש"י בסוגיין ולא היו צריכין להביא מהתם. והי"ל לתוספות לתפוס עמ"ש מנא הא מילתא דקשו דמאי בעי הא אמרי' ממי שאינו איש למעוטי בהמה ולדידיה דבעי ש"מ דלא סבר דהוי למעוטי בהמה ומאי מעיט. באופן דלא מצאתי קורת רוח בדברי הרב ז"ל. ואין ספק שהוא בקיאות אחר או איזה גירסא שהיה להם בסוגית פ' הבע"י. והנה רבינו עובדיא בפירושו כתב וז"ל חוץ מן הקטן פחוח מבן ט' שנים ויום א' שאין ביאתו ביאה כך פירש הרמב"ם ולי נראה קטן פחות מבן י"ג שנה ויום אחד וכו' דכתיב ושכב איש אותה איש ולא קטן עכ"ל והרב תי"ט הביא מ"ש מרן בכ"מ דמשמע להרמב"ם דבן ט' ויום אחד כיון שביאתו ביאה איש מקרי למנין שכיב' וכתב דבזה נסתל' מה שהשיב הרב. ובדפוס אמשט' חדש נדפס בגיליון ממהר"ש חסיד שכתב על זה וז"ל אבל עדיין ק' להרמב"ם למה לי איש למעוטי הא בכל עריות הדין כן וכו' וזה דייק הר' בלשונו דכתיב איש וס"ל דאיש אצט' למעוטי בהמה דבגמ' איתא הטעם משום דאין זנות לבהמה ויליף לה מאתנן זונה אבל הרמב"ם נשמר מזה וז"ל שנאמר ושכב איש פרט לקטן ולבהמה וכן הוא בספרי א"כ ליכא יתור' לקטן אבל הרב תפס שיטת הגמ' כאן והר"מ דרכו לתפוס ספרי וכדומה גם התוס' הק' תימא על זה הטעם ולכן הכריע הר"מ בספרי עכ"ל. ומ"ש מהספרי הנה לשון ספרי כך הוא ושכב איש להוציא את הקטן שאינו איש. וכן הוא בפסיקתא פרט לקטן שאינו איש והספרי והפסיקתא הם סייעתא לסבר' רבינו עובדיה כפי הנסחא דקמן דלא תנו חוץ מן הקטן וממי שאינו איש כדתנן במתניתין אלא להוצי' את הקטן שאינו איש ומוכח דאקטן קאי ויש לדקדק דאמאי האריכו לומר שאינו איש דבאומרם ושכב איש להוציא את הקטן סגי ומסגי אלא משמע דרצו ללמד בהאי שאינו איש שהוסיפו לומר דמעוט קטן כל זמן שאינו איש דהיינו עד שיהיה בן י"ג ויום אחד כסברת רבינו עובדיה. והגם דאפשר לדחוק לדעת הר"מ מ"מ יושר אמרי ספרי ופסיקתא כרבינו עובדיה והיינו משום דסברי דבהמה ילפינן ממאי דקי"ל דאין זנות לבהמה ואיש אתא לקטן למעטו עד שיהיה איש בן י"ג ויום אחד. וכפ"ז דברי הרב מהר"ש חסיד הנז' אינם מובנים. עד שמצאתי בילקוט דאייתי משם ספרי זוטא לשון זה על ידי איש הוא מקנא אותה ואינו מקנא ע"י בהמה עכ"ל ונראה דעל זה הספרי זוטא כיון הרב מהר"ש חסיד הנז' ואיבר' דהוי סעד וסמך לדברי הר"מ דהספרי זוטא לא ממעט קטן מדכתיב ושכב איש אלא בהמה והיינו משום דקטן בכל העריות פחות מט' אינו כלום וה"ה לענין קינוי ולא אצטריך קרא. ולשיטת הרב מהר"ם מלובלין דאתאן עלה אין צורך לומ' כמ"ש הר' מהר"ש חסיד הנז' דתלמודא דידן פליג עם הספרי זוטא והר"מ פסק כספרי זוטא מכח קושית התוס' דזה דוחק הרבה ומה גם דקושית התוס' אינה אלא למ"ד דיש זנות לבהמה ואנן לא קי"ל הכי. אמנם גם הש"ס סבר הכי לשיטת מהר"ם הנז' דמעיט דאין קינוי לבהמה מדכתיב איש ואכתי אצטריך לימוד אתנן דאין זנות לבהמה דלא לתסר לכהן משום זונה וכתב דהיא שיטת הר"מ כמו שהבאתי דבריו לעיל. ומאי דקאמר הש"ס אמר רב פפא למעוטי בהמה דאין זנות לבהמה אין הכונה דממאי דאין זנות לבהמה דילפינן מאתנן זונה וכו' משם ממעטינן דאין קנוי בבהמה. אלא גם רב פפא מודה דאמעיט מדכתיב איש ונקט הכי לומר דמסתברא דהוי למעוטי בהמה דהא ידענו דאין זנות לבהמה וא"כ שפיר מצינן למי' דמתניתין למעוטי בהמה והיינו מדכתיב איש וכמ"ש בהדיא בספרי זוטא. אכן לכאורה יש להקשות על הרב מהר"ם הנז' מהסוגי' דפ' הבע"י דאמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ומותבינן עליה דרב ומשני רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה דהתם משום בעולה איכא משום זונה ליכא א"ל אביי ממה נפשך אי בעולה הויא זונה נמי הויא ואי זונה לא הויא בעולה נמי לא הויא וכו' אלא אמר ר' זירא בממאנת. והרי סוגיא זו מכרזת ואומרת דהא בהא תליא דאי בעולה הויא הויא זונה ואי לא לא ומכח זה נדחו דברי רב יוסף ואוקמה ר' זירא בממאנ' וזה הפך דברי מהר"ם שכתב דאע"ג דאמעיט קנוי בהמה מדכתיב ושכב איש הוה אמינא דמתסרא לכהן משום זונה ולהכי אצטריך ללמוד מאתנן זונה ומיישב קושית התוס' דמ"ד יש זנות לבהמה מודה דאמעיט קנוייה מושכב איש והרי מסוגיא הלזו מוכח דהא בהא תליא.
אמנם כד דייקת פורתא לק"מ דהא דמוכח מסוגית פ'. הבא על יבמתו דהא בהא תליא היינו בתר דאית לן הני תרי קראי ושכב איש למעוטי בהמה ואתנן זונה דאין זנות לבהמה ועל הא סמיך להקשות דהא בהא תליא והיינו לדידן דקי"ל אין זנות לבהמה. אמנם איכא מ"ד דיש זנות לבהמה ואין לה קנוי כמ"ש מהר"ם הנז'. והנכון כמ"ש הריטב"א בחידושי יבמות חדשי' מקרוב עלו זה על מזבח הדפוס שם דף נ"ט בסוגיא הלזו דהא דפריך מה נפשך אי בעולה וכו' היינו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דמוקי רב כוותיה אמנם למאן דפליג עליה לאו הא בהא תליא ע"ש. וכבר ידוע דאין הלכה כר' אלעזר וכמו שפסק הרמב"ם ונמצאו דברי הרב מהר"ם מלובלין חזקים כראי מוצק. והרי הספרי והרמב"ם קרו בחיל דמושכב איש מעיט בהמה. ושפיר יש למעט שד אף הן רו"ח דאין ביאתו ביאת איסור הגם דלא שייך בהו קנוי דאע"ג דנראין כתבנית איש או אשה חמתא לאו מילתא היא ואין איש לפי האמת וכמ"ש הרב מהר"ם הנז' והביאו דבריו הרב ט"ז והרב בית שמואל ומשמע דסברי כוותיה. והוי יודע דיותר ממה שקריתי אני בעניי צידדתי צדדין ופלפלתי בעניני' הניתנין למעלה וטגב טרדאי דק קנה זה לא מציא פסיח קני"א. עד יערה רוח ממרום יאר פניו אתנו והיתה הרוחה ויוציאנו לרויה. אדהכי והכי זאת עולה מן המדב"ר דהני נשי אשר בעיר הנז' אתיא מביניא. כי הן מותרות לבעליהן והוראת מהר"ם מלובלין יוצאה בהנומא ויור"ו המורי"ם שר"ו חכימיא. הוא אשר דבר אנוש מזער חד מן סריקיא הקטן לפי קטנו ועמד על כנו קטן לאו בר זכיה. מסדר צלותא יאיר עיני בתורתו במשל"ם שניא. דין הוא הד"ר על הארץ הטובה מתא מחסי"א. כה יעשה אלהים אז ינוח לי אשמחה ואעלצה חדא"י נפשאי.