חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן נב
בהתר מספר זקנו במספרים כעין תער. או אשר ס"ם לו בדרך שמשרת השער.
שאלה אנן דיתבינן בערי אדום ומודעת זאת כי כל הזן ומבקש טרף לביתו על כרחו לעשות זקנו כמנהג הערים האל. והחרדים אל דבר ה' יקימו ויספרו זקנם במספרים כעין תער. ואבותנו ספ"רו לנו בסם הנקרא פאס"טה ומורה לא יעלה ח"ו. ובשגם הוא בצ"ר כי ע"פ סתרי תורה לא תגע בו יד כלל. זאת נחמתנו דמדינא שרי. ולעת הלום שמעתי ותרגז בטני כי גם במספרים כעין תער או בסם אמור רבנן בתראי דאסור מדינא. נא יורינו אם יש התר מרווח לספר במספרים כעין תער או בסם ושכמ"ה:
תשובה הנה שמענוה מיסוד תורת מרן ז"ל בשלחנו הטהור י"ד סימן קפ"א דמותר לספר זקנו במספרים כעין תער. ומור"ם בהגה"ה הסכים בזה אלא שכתב דנזהרים שיעשה הקף הגלוח בחלק עליון של המספרים. וכו' ע"ש ובדרכי משה. אכן ראיתי להגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה בספרו מעשה רוקח רמזי המשניות מסכת מכות דף פ"ז שחלק על פסק מרן והסכים דאסור מדאוריתא או לפחות מדרבנן לספר זקנו במספרים כעין תער וז"ל דברי רבינו תמוהים מאד שהרי לשון המשנה ואינו חייב עד שיטלנו בתער משמע בהדיא דחיובא ליכא אלא בתער אבל אסורא דאוריתא איכא אף בלא תער ודברי רבינו הרמב"ם בפי"ב מה' עכו"ם הכי איתא תחילה כתב דיני פאת הראש וכתב בהל' ד' ומותר ללקוט הפאות במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער דהוא סובר הא דאיתא במשנה ואינו חייב עד שיטלנו בתער קאי גם לפאות הראש משא"כ התוס' והרא"ש וסיעתייהו ס"ל הא דואינו חייב לא קאי אלא על פאות הזקן דכתיב בהו השחתה אבל פאות הראש דכתיב בהו סתם לא תקיפו חייב גם במספרים כעין תער וכן מבואר בהדיא בדברי הרא"ש ומ"ש בש"ע סימן קפ"א ויש אוסרים במספרים לא דק שכתב ויש אוסרים דהול"ל ויש מחייבין עכ"ל. ואני בעניי אומר דמלבד שבדברי מרן בש"ע אין קפידא בזה מאחר דהוא ז"ל אינו כותב אלא דינים הנהוגים בזה"ז ועתה אין דיני מלקות נוהגים ואין הפרש בין לשון חייב ללשון אסור. עוד בה דלשון מרן בש"ע כך הוא אינו חייב אלא בתער ויש אוסרים במספריים כעין תער ויש לחוש לדבריהם עכ"ל ואלו מרן הוה קאמר מותר במספרים כעין תער ויש אוסרים היה מקום לדקדק דלשון יש אוסרים מורה איסורא בעלמא ואינו עובר על לאו אמנם השתא דסברא ראשונה נקט לה בלשון אינו חייב אלא תער ממילא דסברא שניה הוא הפך הראשונה דחייב במספרים כעין תער ואין לומר דהוא איסורא בעלמא דא"כ הול"ל בסברא ראשונה מותר. ופוק חזי בסמ"ק מצוה ע"ב שכתב וז"ל שלא להקיף פאת הראש דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ואפי' במספרים כעין תער אסור עכ"ל עיניך הרואות דנקט אסור הגם שהוא סובר כתוס' והרא"ש וכמו שמפרש שם אח"ך דהשחתה גבי זקן כתיב (ובלבוש יש ט"ס גם בדברי מרן בב"י דפוס ברלין שלפני יש ט"ס ובתחילה צ"ל סמ"ג במקום סמ"ק הכתוב ברישא ואפי' בהרמב"ם דדייק טובא וכותב דיני מלקות זמנין דנקט אסור גבי לאו כמ"ש הרא"ש בתוספותיו ריש ה' חמץ דהרמב"ם כותב אסור במקום מלקות. איברא דמדברי מרן בכסף משנה ריש ה' גזילה נראה להפך וכבר העיר על מרן הרב כנה"ג בח"מ ריש סימן שנ"ט ויישב דבריו ע"ש ואין כאן מקום להאריך בזה. עוד כתב הגאון החסיד הנז' וז"ל נחזור לדברי הרמב"ם שכתב בהלכה ה' דיני פאות הזקן וכתב ואינו חייב עד שיגלחנו בתער וכו' לפיכך אם גלח זקנו במספריים פטור וכתב מרן ומ"מ איכא למידק במ"ש אם גלח במספרים פטור דמשמע אסורא איכא דמותר מבעי ליה דומיא דהקפת הראש ונראה לומר דסירכ' דלשון דמתני' נקט ולאו דוקא דלכתחילה נמי שרי ולא אבין דבריו ודאי בדברי רבינו צריכין אנו לומר דחדא הוא לאו דוקא או הלשון שכתוב בפאות הראש ומותר או הלשון שכתב בפאות הזקן פטור דמשמע אבל איסורא איכא א"כ יותר טוב הוא לומר דלישנא קמא הוא לאו דוקא ותפוס לשון אחרון מכמה טעמים חדא דלישנא דמתני' מסייעו ולכך הביא לשון המשנה וכמ"ש מרן בעצמו ועוד דלא נעשה פלוגת' רחוקה בין הרמב"ם והרא"ש בפאות הראש דלהרא"ש חייב אף במספרים ולהרמב"ם יהיה מותר לכתחילה במספריים. אלא ודאי הלשון ומותר לאו דוקא וחזר וכתב לשון המשנה בפאות הזקן דחיובא ליכא הא איסורא איכא וכ"ש בפאות הרא"ש דאיסורא איכא. כן נראה פשוט. ועוד דלשון המשנה דקאמר ואינו חייב עד שיטלנו בתער וכו' ודאי דלשון המשנה לא קאי אלא אזקן דשייך שפיר עד שיטלנו שיטול הזקן כלו אך אותם פוסקי' הרמב"ם וסייעתי' שפסקו דגם בפאות הראש אינו חייב אלא בתער פסקו כך מתוך התוספת' וא"כ הרי"ף שלא הביא התוספת' מכלל דס"ל דבפאות הראש חייב גם במספרים והרי הכלל בידינו כל היכא דהרי"ף והרא"ש בחדא שיטה בטל דעת הרמב"ם וכו' ומכ"ש שאין הלכה כמותו במ"ש ומותר ומכח זה כתב ב"י דגם בפאות הזקן שבמספרי' מותר לכתחילה ולא כן הוא אלא כמשמעות לשון המשנה וכו' דחיובא ליכא אבל אסורא דאוריתא או עכ"פ אסורא דרבנן איכ' אבל לא מותר לכתחלה כדעת הש"ע וכו' והנ"ל ברור כתבתי עכ"ל בקצור.
ואתנהלה לעט"י בדברי הגאון ז"ל ובטרם יקרב אליהם אציגה נא עמך אשר ראיתי חד מן קמי"א ועד אחרן דסברי כהרב ז"ל דפטור שכתב הרמב"ם בפאת הזקן הוא פטור אבל אסור שלא כדברי מרן ז"ל זה יצא ראשונה הרב בחינוך פ' קדושים מצוה רנ"ב כתב וז"ל כתב הרמב"ם ואם גלח במספרי' פטור נראה מדבריו דדוקא פטור הוא אבל אסור לעשות כן ואפשר שיהיה כן במגלח במספרים כעין תער עכ"ל הגם הלום ראיתי בס' מרכבת המשנה ח"ב הנדפס חדש ממש שכתב על דברי הרמב"ם והכ"מ וז"ל ואינו חייב וכו' עכ"מ והנכון דע"כ לא פליג ר"א דחייב אלא בזקן דכתיב ביה גלוח והשחתה ומשו"ה נמי אמרו חכמים ואינו חייב אבל איסורא איכא משא"כ בפאות דכתיב הקפה מודה ר"א דבמספריים פטור ולרבנן שרי עכ"ל. הראת לדעת שהרב החינוך והרב מרכבת המשנה סברי כהרב מעשה רקח דבזקן לדעת הרמב"ם מספריים כעין תער פטור אבל אסור. הגם דשלשת הרועים האלה כל אחד יש לו שיטה בפני עצמו בדברי הרמב"ם כמו שנבאר הא מיהא לדינא שוין דלדעת הרמב"ם בזקן מספרים כעין תער פטור אבל אסור הפך מרן הכ"מ. ולנו בעניותנו מחוורתא ומתרצתא דמילתא כדברי מרן כדבעינן מימר קמן בס"ד. הלא מראש. הנני עומד על שפת היאו"ר הגאון החסיד במעשה רקח על דברי קדשו הנתנין למעלה. כי מה שתמה על מרן דמאחר דעל כרחין לומר דשתים זו דכתב הרמב"ם בראש ובזקן חדא מיניהו לאו דוקא מה ראה מרן לומר דמ"ש בזקן פטור לאו דוקא ויותר טוב הול"ל דמ"ש מותר בפאות הראש לאו דוקא אין כאן תימא כלל והדבר מבואר דמרן טעמו ונימוקו עמו דבשלמא לומר דפטור דנקט בפאות הזקן לאו דוקא ניחא טובא דלשון פטור דכתב הרמב"ם הוא אמת דאינו חייב במספרים אלא דבדיוק תיבת פטור דנשמע דהוא אסור ופטור ממלקות אבל איכא איסור דאורית' או דרבנן בזה אני אומר לאו דוקא אלא הכא פטור ומותר קאמר. אבל אי אמרינן דמ"ש בפא' הראש מותר לאו דוקא והוא אסור א"כ תיבת מותר אינו אמת דהוא אסור. וזה טעם נכון לדברי מרן דבחר לומר דפטור לאו דוקא דהתם על הדיוק אני אומר לאו דוקא. אבל ברישא צ"ל דתיבת מותר עצמה אינה אמת. ותו דבשלמא תיבת ופטור אשכחן בעלמא פטור ומותר כמ"ש בריש פ"ק דשבת דמשכחת לה פטור ומותר. וא"כ אף אנן נמי נימא הכא פטור ומותר. אבל מותר שיהיה אסור כמעט לא אשכחן ומשו"ה מבואר נגלה דהדין עם מרן לומר דסיפ' דקתני פטור לאו דוקא. ותו דבשלמ' בסיפ' יש מקום לומר דסירכ' דמתני' נקט הרמב"ם דתנן ואינו חייב עד שיטלנו בתער כמ"ש מרן. אבל בריש' דהוא לשון הרמב"ם עצמו אשר לא כתוב במתניתין ומתנית' זהו דוחק גדול לומר דלאו דוק' קאמר דידוע דהרמב"ם דייק בלישניה טובא היכא דהם דברי עצמו ולשונו. אמנם כי נקיט לישנ' דמתניתין ובריית' ושמעת' אמרינן צדיק עת"ק לשון חכמים בלשון המשנה וכיוצ' כידוע. עיניך הרואו' דכדין עשה מרן ז"ל לומר דסיפ' לאו דוקא:
ומ"ש הרב מעשה רקח הנזכ' דיותר טוב לומר דלישנ' קמא לאו דוק' דלשון המשנה מוכח הכי וכו' אין ראיה והוכחה מהמשנה כלל דמשום דר"א מחייב נקט בריש' ואינו חייב עד שיטלנו בתער משום דבעי למתני רבי אליעזר אומר אפי' לקטו במלקט או ברהיטני חייב ולכך נקט בדברי ת"ק ואינו חייב וזו דרך המשנה כידוע וא"כ אין הכרח כלל מהמשנה. ומ"ש להכריח פירושו דלא נעשה פלוגת' רחוקה בין הרמב"ם והרא"ש וכו' אינו הכרח כלל דהרמב"ם דיליף פאת פאת הראש מזקן וכמ"ש בתוספת' גם בראש צריך תער ובלא תער מותר דהיכ' רמיזא אסור' דאוריית' או דרבנן במספרים ולהרא"ש דלא יליף ראש מזקן חייב. ועוד ק' לפירוש הרב הנז' בהרמב"ם דמ"ש ומותר בראש ר"ל שאינו חייב דלשון הרמב"ם משמע להפך שהרי כתב ומותר ללקט הפאות במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער ובאמת איני יודע איך עלה בלבו לפרש דמותר ר"ל אינו חייב אם לקט הפאות במספריים אבל איסור' איכ' ללקטם. הרי הרמב"ם אמר ללקט הפאות במספרים וזהו לכתחילה. ועוד שהרי סיים לא נאסר אלא השחתה בתער והרי בהדי' קאמר דלא נאסר ומוכח דליכ' איסור'. באופן דלשון מותר ולשון ללקט ומ"ש לא נאסר מוכיחים להדיא בלי ספק דמותר לכתחילה במספרים. ותימ' על הרב ז"ל דפשיט' ליה לפרש בדברי הרמב"ם דאסור' איכ'. ותמה על מרן שהבין דאיסור' ליכ'. ודברי מרן ברורים ומחוורים כשמלה כמדובר. ואשר הכריח הרב הנזכר דלשון המשנה מוכרח דקאי אזקן דקתני עד שיטלנו דאין מקום לפרשו על פאת הראש וכו' ומזה הוליד דא"כ הרמב"ם וסיעתו סמכו אתוספת' והרי"ף כהרא"ש ובטל דעת הרמב"ם וכו' עם האדון הסליחה דעד שיטלנו קאי אשער על דרך שכ' ריב"ן על משוה צדעיו ואם הוא משוה ונוטל כל השער וכו' ע"ש וא"כ קאי על כל דיני פאות הראש והזקן כמ"ש מרן בב"י והרב בית חדש והרי"ף הוה פשיטא ליה דילפינן ומקשינן פאה פאה ראש מזקן דבעי השחתה ולא הוצרך להביא התוספת' וכבר הביא הרי"ף מאי דאמרו כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפ' דמוכח דמקיש להו אהדדי וסבר דמאי דתנן ואינו חייב עד שיטלנו קאי אכלהו דתני לעיל לראש ולזקן וא"כ אין הכרח מהרי"ף. ואדרב' יש מקום קצת להכריע להפך דבשלמ' אי אמרת דפשיט' ליה להרי"ף כמדובר ניחא דלא הוצרך להביא התוספת' אך אי אמרת דהתוספת' אינה הלכה או צריך לאוקומה כעין תער כמ"ש התוס' ריש שבועו' והרא"ש הי"ל להביא התוספת' ולדחותה או לפרשה אלא משמע דמפרש משנתנו עד שיטלנו לשער וקאי גם לשער פאת הראש. ואתה תחזה להרא"ש בשילהי מכות שהבי' לשון התוספת' דפאת הראש ואין חייב עד שיטלנו בתער וכן הביא הלשון מרן בב"י ונוסחא זו מוכרח לפרשה דקאי לשער. אמנם בתוספת' שלפנינו וקצת רבוואת' הנסח' עד שיקיפנו. ומה שסיים הרב הנזכר דמכ"ש שאין הלכה כהרמב"ם במ"ש ומותר וכו' לא דאיק דהוא ז"ל סבר דלאו דוקא קאמר הרמב"ם ור"ל שאינו חייב אמנם אפשר דלדעת מרן קאמר דאפי' אי כונת הרמב"ם כמו שהבין מרן אין הלכה כמותו. והנה עיניך הרואות דאין בכל מ"ש הרב הגאון הנז' ראיה לאסור הזקן במספרים. ואתה תחזה לרבינו ירוחם נתיב טו"ב ח"ה שכתב דאינו חייב בזקן אלא בתער אבל בכלי אחר כגון מספריים וכיוצ' בו מותר ע"ש גם ריב"ן בסוף הסוגי' כתב דבמספריים מותר ע"ש גם הרב הנמקי כתב עד שיטלנו בתער אבל במספריים מותר דלית בהו השחתה ע"ש גם הכלבו סוף סימן צ"ז כתב דבמספרים מותר. ומשמע דכל הני רבוואת' אפילו כעין תער קאמרי וכן כתב הריטב"א בחידושיו בפירוש דאף במספרים כעין תער מותר ושם כתב הריטב"א דה"ה בהקפת הראש ותריץ יתיב סוגית נזיר דהוכיחו מינה התוספות והרא"ש לאסור ע"ש. איברא דתירוץ הריטב"א לסוגית נזיר לכאורה אינו מובן וז"ל ומיהו קשיא על האי סבר' סוגי' דמס' נזיר דף מ"א דאמרינן גבי מצורע דכתיב ביה וגלח את כל שערו את ראשו וכו' ושיילינן כיון דכתיב כל שערו ראשו וזקנו למה לי ואמרינן דאצטריכו לאשמועי' דאתי עשה דגלוח מצורע ודחי ל"ת דלא תקיפו ולא תשחית ואמרינן דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו ה"א הקפת כל הראש לא שמה הקפה והכ' גבי מצורע הוא דשרייה רחמנ' משום מצות עשה שבו ואי כתב רחמנ' ראשו ולא כ' זקנו אכתי בתער מנלן פי' דנהי דילפינן מראשו דהקפת כל הראש שמה הקפה אלא דדחי ליה עשה דמצורע ומינה שמעינן דלדחי זקנו לאו דהשחתת זקן ומיהו לא ידעינן דאיכ' במצורע דחייה ללאו דלא תשחית דדלמ' גלוח דמצורע במספרים הוא כתב רחמנ' זקנו למדרש זקנו של זה ולא של אחר ולמדנו דגלוח מצורע בתער וש"מ דדוק' מזקנו הוא דילפינן דגלוח מצורע בתער אבל מראשו לא ילפינן לה ואם איתא דהקפת הראש בתער מראשו שמעינן לה וכו' וזה הקשו בתוספות וכו' ונראה דל"ק לפום חדא לישנ' דכתיב' לעיל דהקפה בתער מהשחת' הוא דיליף לה ומשו"ה אי לא כתב אלא ראשו ה"א ודאי ס"ד דגלוח מצורע בכל דבר אבל בתר דכתב רחמנ' זקנו ולמדנו ממנו דגלוח מצורע בתער דוקא ממיל' ידעינן דבעלמ' בין הקפה ובין זקן לא נאסרו בעלמ' אלא בתער וכן נראה ברור עכ"ל:
ולפום ריהטא אינו מובן תירוצו דכיון דהקפה בתער מהשחת' יליף א"כ כי כתיב ראשו מינה שמעינן דהוי' בתער דהא מקשת הקפה להשחתה ואיך כתב דאי לא כתב אלא ראשו ה"א דגלוח מצורע בכל דבר ונראה דכונת הריטב"א כך היא דכיון דהא דהקפה לא אסר אלא בתער לא ידענו אלא מהקשה דהקפה להשחתה א"כ אי כתב רחמנ' ראשו לחוד ולא כתב זקנו ה"א דראשו אתא לגלויי דלא נקיש הקפה להשחתה אלא הקפה מיקרי בכל דבר וכן גלוח מצורע בכל דבר ואשמועינן דאתי עשה ודחי ל"ת דאי ס"ד דמקשינן הקפה להשחת' נכתוב זקנו ולא ראשו ואז שמעינן דאתי עשה ודחי ל"ת וגלוח מצורע לא הוי בכל דבר אלא בתער ומינה דמגלח ראשו בתער ואתי עשה ודחי ל"ת אלא ודאי להכי כתב ראשו לחוד לאשמועינן דהקפה לאו כהשחתה ובכל דבר חייב כמדובר. אמנם השתא דכתב זקנו דאתי עשה ודחי ל"ת א"כ ממיל' דמצורע בתער והקשא דהקפה להשחתה הקשא מעליא ודחי עשה ל"ת ולא אצטריך ראשו אלא לאשמועינן דהקפת כל ראש שמה הקפה. אבל אי כתב ראשו לחוד ולא כתב זקנו לא הו"א דאתא ללמד דהקפת כל הראש וכו' אלא ללמד דלא נילף הקפה מהשחתה וממיל' דהקפת כל ראש שמה הקפה אלא דלא אצטריך קרא להכי רק לאודועי דהקפה בכל דבר. לא כן עתה דכתיב נמי זקנו מסתבר' לקיים ההקש ולומר דראשו אתא דלא נימא דהקפת כל הראש לא שמה הקפה. ואחרי הודיע אלהים אותנו כל זאת ממיל' רווחא מאי דתמיה' ליה להרב אורח מישור בשיטת נזיר דף מ' שכ' על המפרש שם דפירש משנתנו ואינו חייב עד שילקטנו בתער דקאי להקפה וז"ל בכל הסוגי' מזכיר תמיד הקפת הראש בתער דוקא והוא כדעת הרמב"ם וסיעתו אך קשה איך מפרש בדף מ"א ע"ב בד"ה ואי כתב וכו' אבל עדיין לא מצינו דבתער הוי וכו' דבשלמ' הרמב"ם פסק בתוספת' או כת"כ מובא בתוספות ריש פ"ק דשבועו' וגם כאן ד"ה ואי כתב אבל סוגי' דהכ' א"א לפרש כן ע"כ נ"ל להגיה בכל המקומות השחתת זקן במקום הקפת הראש עכ"ל ולפי דברי הריטב"א הנז' אין סוגית דף מ"א הפך דעת המפרש והרמב"ם ושפיר אתיא כותיהו ואין צריך להגיה בדברי המפר' ולדידיה יש להעיר איך הונח לו דהרמב"ם פסק כתוספת' הפך משמעות גמרין דכל דסוגיין דבבלי הפך התוספ' לא משגחינן בתוספת'. ומ"ש דהרמב"ם פסק כת"כ נמי אין ראיה מהת"כ והתוספות מייתו ליה שם ריש שבועות ובנזיר דף מ"א ד"ה השתא לסייועי לסברתם ודחאוהו ע"ש. ומסוגית נזיר הלזו נראה להביא ראיה הפך הגאון במעש' רקח דכתב דהשחתת זקן במספרים אסור מדאוריית' שהרי אמרינן דאי כתב זקנו ה"א דהקפת כל הראש שרי להכי כתיב ראשו. ואי אמרת דזקן אסור במספרים דבר תורה אי כתב זקנו ה"א דקרא אתא למשרי מספרים דבעלמ' בזקן אסור מדאוריית' והא אתי למשרי ומצורע מגלח במספרים. להכי כתיב ראשו נמי דהשת' דכתיב ראשו מוכרח דזקנו אתא למשרי תער ומצורע בתער דוקא דאי אמרת דזקנו אינו אלא למשרי מספרים דהוא איסור תורה אבל לא תער דאיכ' מלקו' א"כ לשתוק מזקנו ומראשו לחוד שמעינן למשרי מספרים וגם שמעינן דהקפת כל ראש הקפה. ומדכתיב זקנו אף דכתב ראשו שמעינן דהוא בתער. וא"כ יקשה מאי דאמרי' דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו ה"א דהקפת כל הראש וכו' דמוכח דמזקנו לחוד ידעינן הכל זולת דהקפת כל הראש וכו' והלא אי כתב זקנו ולא כתב ראשו לא מצינן למילף אלא דמצורע במספרים ושרי אף שהוא אסור מדאוריית' כמדובר אלא מוכרח דהא פשיט' דזקנו במספרים שרי מדאוריית' ומזקנו לחוד שמעינן דמצורע בתער דאי במספרים הא שריותא הוא בעלמ' אלא מוכרח דהוא בתער ואתי עשה ודחי ל"ת ומשו"ה קאמר הש"ס דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו ה"א דהקפת כל הראש וכו' ובר מן דין הכל שמעינן מזקנו ונשמעיניה מן הדא דזקן במספרים שריות' היא והתימ' על הגאון הנז' שכתב דהוא אסור מדאוריית'. וכבר כתבנו לעיל דדברי הרמב"ם ברורים דשרי לכתחי' במספרים כעין תער בראש וכמ"ש מרן וכ"ש בזקן ומ"ש גבי זקן ואינו חייב עד שיגלחנו בתער וכו' לפיכך אם גלח זקנו במספרים פטור כבר כתב מרן דסירכ' דלישנ' דמתני' נקט דקתני ואינו חייב עד שיטלנו בתער ע"ש בכ"מ ובב"י ואני בעניי מוסיף דנקט אם גלח במספרים פטור שהוא לשון התוספת' ע"ש וסמך על מ"ש בסמוך גבי פאת הראש דמותר במספרים והיינו אפי' כעין תער וכל זה ברור. מעתה הבא נבא לדברי הרב החינוך שהבאתי לעיל שכתב דמדברי הרמב"ם בזקן שכתב דאם גלח במספרים פטור משמע דאסור ויהיה במגלח במספרים כעין תער ולכאור' קשה דהוא עצמו לעיל בסמוך הביא דברי הרמב"ם בפאת הראש שכתב ומותר לגלח הפאה במספרים שלא אסרה תורה אלא השחתה בתער וא"כ איך כתב דגבי זקן כתב הרמב"ם פטור וכונתו דהוא אסור. והנראה הוא שסבר הרב החינוך דמה שהתיר בראש מספרים היינו שאינן כעין תער ומה שאוסר בזקן הוא במספרים כעין תער ומשו"ה לעיל הביא דברי הרמב"ם ולא כתב כלום והכ' כתב בזקן דזה האיסור יהיה במספרים כעין תער. ואם לכך כיוון הרב הדבר קשה דהרמב"ם בדינים סמוכים זה לזה נקט מספרים וגבי הראש הוא שאינן כעין תער ובסמוך בזקן איירי בכעין תער. ותו דממ"ש גבי ראש שלא נאסר השחתה אלא בתער משמע דדוק' תער אסור אבל מספרים כעין תער שרי. וכבר ראיתי להר' דינא דחיי שהביא דברי הרב החינוך ודחאם וכתב שהעיקר כמ"ש מרן ע"ש. ואבא היום אל העי"ן לחזות בנועם דברי הרב מרכבת המשנה שהבאתי שחלק בידים נקיות על מרן ורצה לקיים פשטן של דברי הרמב"ם דבזקן במספרים פטור אבל אסור ובראש מותר במספרים והיה טעמו דר"א מחייב בזקן דכתיב ביה גלוח והשחתה ורבנן ס"ל פטור אבל אסור ובראש ס"ל לר"א דבמספרים אסור ורבנן שרו וכמו שהבאתי דבריו לעיל בדמותן כצלמן. ודבריו קשים בעיני דמוכח מדבריו דר' אליעזר מחייב במספרים בזקן והוא תימא דתלמוד ערוך בידינו דנר"א שריות' הוא בזקן במספרים וכמ"ש במכו' דף כ"א וכך היא שנויה. רא"א אפי' ליקטו וכו'. מה נפשך אי גמיר ג"ש לבעי תער אי לא גמיר ג"ש מספרים נמי לא לעולם גמיר ג"ש וקסבר הני נמי גלוח עבדי ופירש ריב"ן וז"ל מספריים מנ"ל דמותר לגלח בהם דלא קאסר אלא מלקט ורהיטני שיש בהן השחתה עכ"ל הרי מבואר דר"א שרי בזקן במספריים. ואם נפשך לומר. אודי לי מיהת דר"א סבר דזקן במספרים פטור הפך דברי הרב הנז' וכיון דמהש"ס שמעינן דר"א בזקן במספרים לכל הפחות פטור א"כ רבנן שרו ואמאי כתב הרמב"ם פטור ולדידיה הוא אסור. ותו דהסבר' הוא להפך דבזקן דכתיב גלוח והשחת' יש מקום להקל אבל בראש דכתיב ביה הקפה יש סבר' להחמיר טפי והרב הנזכ' קאמר להפך. ועוד דלשון הרמב"ם הוא כנגדו שכתב בראש שלא נאסר השחתה אלא בתער והרי דמתיר בראש מכח דלא נאסר השחתה וכו' וא"כ איך בזקן דבו כתוב השחתה סבר דאסור. ועוד היה לי להאריך לסתור דברי הרב הנז' אלא דבמה שכתבנו בעניותנו סגי ומסגי. עלה בידינו דהנכון בדע' הרמב"ם הוא דמותר לכתחי' לעשות הזקן במספרים כעין תער כאשר פירש מרן ז"ל ונראה דגם ריב"ן ורבינו ירוחם והרב הנמקי והכלבו סברי הכי כמש"ל והריטב"א ורבו סברי דמן הדין גם הראש מותר במספרים כעין תער כמ"ש בחידושיו ריש שבועות ובמכות והוא כדעת הרמב"ם אכן כתב הריטב"א בחידושי מכות דבזקן מדת חסידים שלא לעשות כן מפני חשד הרואים ובסוף דבריו כתב דהנזהר שלא להקיף במספרים כעין תער הרי זה משובח ובריש שבועו' כתב גבי הקפה דלמעשה ראוי להחמיר ע"ש. ונמצ' דמה שפסק מרן דמותר לעשות הזקן במספרים כעין תער הוא כדעת הרמב"ם וסייעתו רבים אשר אתו. והן עתה ניחזי אנן אם שרי לעשות זקן בסם. ואי שרי הי מינייהו עדיף מספרים כעין תער או סם. ועתה אמת אגיד כי שמעתי שהר' הכולל ח"ק מהר"ר יוסף פייאמיט' זלה"ה אב"ד ור"מ דעיר אנקונה היה אוסר לעשותה בסם. ועד היום יש הרבה שאינם עושים זקנם בסם לחוש להוראת הרב הנז':
אמנם ללמד זכות על ישראל כי רבים נהגו לעשות זקנם בסם אמרתי לברר דבר זה בס"ד. ונראה דהוא מותר גמור בלי פקפוק ויש להביא ראיה להיתרא והוא ממ"ש בש"ס פ"ג דמכות דף כ"א ת"ר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' גלחו במספרים יהא חייב ת"ל לא תשחית אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. הנך רואה בעיניך דאף אם עושה זקנו בדבר שיש בו השחתה כיון שאינו דרך גלוח שרי ומבואר בש"ס דאפי' ר"א דמחייב במלקט ורהיטני לאו משום דלא גמיר ג"ש דהא שרי במספרים אלא משום דסבר דמלקט ורהיטני הוא דרך גלוח. ודון מינה לנ"ד דעושה זקנו בסם דהגם דנימא דהוא השחתה אמנם אינו דרך גלוח ושרי כי היכי דשרינן מספרים כעין תער אף שהוא דרך גלוח לפי שאינו השחתה דבעינן גלוח שיש בו השחתה. והגם דהוא דבר פשוט דעושה זקנו בסם לא מיקרי גלוח וגרע טפי ממלקט ורהיטני מ"מ נראה דיש ראיה ברורה ממה שכתב הרמב"ם פ"ה דנזירות דין י"ב וז"ל העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה אלא בטל מ"ע שנא' גדל פרע שער ראשו עכ"ל וכ"כ הסמ"ג לאוין ר"ן והרב החינוך פ' נשא (ויש שם ט"ס בנסח' שלפני) והרב לח"מ הקשה דמנ"ל להרמב"ם דלא לקי מאחר דאמרו בש"ס לרבות כל המעבירין ע"ש והרדב"ז בביאורו כתב דסבר הרמב"ם דהא דמרבינן כל המעבירים היינו במעביר בידיו אבל על ידי סם שרי אי לאו דכתיב גדל פרע ע"ש (ואין ס' זה עתה בידי). ומורינו הרב מהר"י הכהן בספרו הבהיר בתי כהונה חלק בית ועד דף נ"ז הפליא עצה וחתר לישב דברי הרמב"ם באורך גם הרב אורח מישור בסוף המסכת' בלשונות הרמב"ם והרב פני משה מפרש הירושלמי סוף נזיר עמדו בזה לישב דעת הרמב"ם ועד אחרן הרב מרכבת המשנה ח"ג הנדפס מחדש עמד בזה וכתב דמצא מציאה בספרי זוטא ע"ש ויש להעיר דהוא הזכיר שם הר' אורח מישור ושם הזכיר בסוף דבריו הספרי זוטא ומציאה זו כבר קדם וזכה בה הרב אורח מישור. אך מכל שאר אחרונים נעלם הא דהספרי זוטא.
מכלם נעלם דברי הרמב"ם בס' המצות שלו עשין צ"ב וז"ל ולשון מכילת' קדוש יהיה גדל בקדושה גדל פרע מ"ע ומנין בל"ת ת"ל תער לא יעבור על ראשו ושם נאמר הוא מה שנתתי בעשה החופף באדמה והנותן סמנין כלומר שהנזיר שם בראשו להשיר השער לא יהיה אז עובר על מצות לא תעשה כי הוא לא העביר כעין תער אמנם עבר על מ"ע והוא גדל פרע וזה לא גדל ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל והביא דבריו הרב מגילת ספר על קושית הלח"מ הנז' ע"ש באורך והרי מקור דברי הרמב"ם מהמכילת' (שהיה בידם ז"ל) כמו שכתבה הוא ז"ל עצמו בספר המצות והוא כמ"ש בספרי זוטא שהביאו הרבנים הנז'. וראיתי להרב מגן אברהם בס' זית רענן שכתב על הספרי זוטא הנזכר שהביא הילקוט וז"ל שיירתו מ"ע פי' החופף באדמה והנותן סממנים אינם אלא מצות עשה מפני שאין השערות נושרות מיד עכ"ל ועמ"ש בארח מישור ופני משה הנז'. ולכל הדברות ולכל האמירות הרי הוא מבואר בדבריו של גדול הרמב"ם ודישרן סמיכין עלוי דבנזיר אם גלח במספרים כעין תער לוקה כמ"ש שם דין י"א ובסם ליכא אלא משום משה דגדל פרע וא"כ בזקן דשרי מספרים כעין תער מכ"ש דשרי בסם חדא דאינו דרך גלוח וכמ"ש בנזיר דף מ' אמאי דתנן פי"ד דנגעי' שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה פשיט' מהו דתימא משום עבורי שער הוא ואפי' סך נשא קמ"ל ופירש המפרש וז"ל סך נשא סם המשיר השער. קמ"ל דלא סגי אלא בתגלחת כדקתני תגלחתן מצוה עכ"ל אלמא דעוש' בסם אינו דרך גלוח ובזקן בעינן גלוח שיש בו השחת' כדאמרו במכות והבאתיו לעיל. ותו דבסם אין השערות נושרות מיד וכמ"ש הר' זית רענן והרב ארח מישור והרב פני משה כמש"ל וא"כ הדבר מבואר דבסם מותר גמור והגם דיש בו השחתה לא מקרי גלוח:
מהשתא יש לתמוה על הרב בית הלל שם בי"ד סימן קפ"א שכתב וז"ל יש איזה אבן שמפספסים במקום הזקן והוא משיר השער נ"ל פשיטא שהוא איסור גמור ודומה לזה איתא בגמ' דנזיר דף מ' ע"א ותגלחתן מצוה פשיטא מ"ד משום עבורי שער הוא ואפילו סך נשא קמ"ל דלא פירש"י סם המשיר השער וק"ל עכ"ל והגם דנימא דמה שהביא מסוגית נזיר הוא לדוגמא להראות שיש אופן להעביר שער בסם והוא דומה לאבן שהזכיר. מ"מ הי"ל ללמוד משם דלא שמיה תגלחת ומותר ומאי פשיטותיה דהוא אסור. והגם שעלה על לבי לפרש איזה פירושים בדבריו. סוף סוף לפי האמת נראה מהסוגיא הנז' ללמוד היתר באבן הנזכר דאינו דרך גלוח הגם דסם אינו משיר השער מיד ובאבן הנז' תכף משרת השער ואיכא השחתה מ"מ אינו דרך גלוח ושרי. וכה הראוני בשו"ת שמש צדקה י"ד סי' ס"א שכתב הרב החסיד מר חמיו מהר"י פייאמיטא זלה"ה לאסור בסם וסייעיה מדברי הרב בית הלל והדר תבריה לגזיזיה דמסוגיא שהביא הרב בית הלל נראה איפכא ומשם סייעתא למקלים בעשה מדמסיק דנשא לאו תגלחת וממקום שבא הבית הלל וכו' תשובתו בצדו עכ"ל וכן נראה האמת וכמו שהרחבנו הדיבור לעיל דמסוגית מכות ונזיר ודברי הרמב"ם היתרא רווחא הרי הוא כמבוא"ר. ובכן נראה דטפי עדיף לעשות הזקן בסם ועיסה הלזו יותר ממספרים דמספרים כתב הרב תה"ד משם גליון תוס' שיעשה בחלק העליון וכו' והביאו מור"ם במפה וכ"כ הריטב"א בחידושי מכות משם התוספות ושהרב רבינו יעקב מקינון היה זהיר בזה ע"ש. ובעסה זו בסם אין פקפוק והנלע"ד כתבתי החיד"א ס"ט: