אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן נ

סימן מט

עמ"ש בברכי יוסף ח"מ סי' ז"ך. לדרישת אחד קדוש ישר וזך

שלחו מתם מעיר המהוללה עיר גדולה של חכמים תונס יע"א דעל מ"ש בס' הקטן ברכי יוסף בח"מ סי' ז"ך דף פ"ז ע"ב וע"ג על דברי התוס' ומהרש"א סוף פרק שבוע' העדות הקשה על דברי החכם השלם עצום ורב זה סיני כמה"ר יאודה נא"גאר נר"ו וז"ל מ"ש על הרב חידושי הלכות וכלל דבריו דלדברי מהרש"א צ"ל דלעיל גבי שבועה נמי דמוקמא למתני' כרבנן דר"ח בר אידי דלא בעי שם בשבועת העדות הוא דוקא לר' ינאי אמנם למסקנא דהכא הה"נ דפליגי רבנן ארישא וס"ל כר"ח בר אידי ולפ"ז צ"ל דבנקבו שם שבא לרבות כל המקללין אג"ש דאלה סמך אלו דבריו נר"ן ואנכי לא ידעתי באין מבין שאפשר לומר דלא כתב הרב מהרש"א אלא דבנקבו שם בא לרבות כל המקללין לא כל הנשבעין ומה ענין שבועה לכאן ומתניתין תרתי קתני רישא שבועה שאין עמה אלה סיפא אלה שאין עמה שבועה דהיינו קללה דנפקא שפיר מיתורא דשם דאיירי בקללה ומאן לימא לן דסמיך אג"ש דאי לאו ג"ש לא הוה דרשינן שם אלא לאביו גרידא ומר מסתייעא מילתיה משיטה כ"י. ואיברא דכ"כ הח"ה עצמו לעיל בדר"ח בר אידי בפירש"י אלא מיהו ההיא בשבועה גופא אמנם הכא מי גילה רז זה דאי לאו ג"ש לא דרשינן שם לכל המקללין. ותו מה מתרץ מהרש"א אח"ך בזה למאי דק"ל דלגבי שבועה דרישא לא פליגי רבנן במתני' ואין לומר דהשתא לא ק"ל דשפיר פליגי לפום קושטא ואדפליגי באביו סמיכי דא"ה מה הוקשה לו למהרש"א מעיקרא ובפשיטות הול"ל הכי דבכלהו פליגי. אמנם מאן דק"ל לרב הוא דא"ה הו"ל למתני ארישא ולמסמך בהא גבי סיפא דמקלל אביו טפי ממאי דהוי רישא מסמיך אסיפא. ותו דהוה שמעינן אביו דחמיר ואית לן קרא דר' מנחם מההיא דשבועה טפי ממאי דנשמע לשבועה מאביו ומפרק לה דקושטא הוא דלגבי שבועה בעדות לכ"ע בכל הכנויין הוא חייב דמתניתין כרבנן דר"ח ומיהו ר' מנחם מודה בהא מיהא דלית לן קרא לפוטר' מכנויין דה"נ לר' ינאי דקאמר וד"ה אדר' מנחם הוא דקאמר דאלו לר"ח בר אידי לא ס"ל וכנראה מרש"י ומהרש"א בסמוך מיהו לגבי קללה בין דעדות בין דעצמו וחבירו לפום סוגיין לרבנן מיהא בעינן שם משום דדרשי משם יתירה לרבות כל חיובי המקללין לשם והשתא שפיר מצי סמיך במקללין אאביו דמחד קרא נפק ולא תליא הא ברישא גבי שבועה וה"ט דלא מוקי ש"ס דלעיל רישא כר"מ ורבנן פליגי עליה דהיינו ר"ח בר אידי והוא רבנן דר"מ וסמיך אחכמים פוטרין דסיפא דהא ברישא לא סמיך אסיפא משו"ה מוקי למתני' כרבנן ור"ח בן גמליאל תנא ברא ולדינא נ"מ דנקיטינן כסתמא דמתני' כיון דלא נחית תנא לשנותו במחלוקת מה שלא היינו אומרים אם באנו לומר דסמך אסיפא דהשתא הו"ל כאומרו וחכמי' פוטרין ותצא דינא לפוטרו בכנויין. ומ"ש עוד לישב ההיא דר"ע שבועת הדיינין להראב"ד אחרי המחי' אי ס"ל להראב"ד כמו שכתבו התוספו' א"כ ס"ל דאלהים כנוי הוא ומדברי הראב"ד פכ"ו דסנהדרין יראה שהוא שם המיוחד וכדעת הרמב"ם לפי מה שנראה מדבריו שם וכמ"ש בפירוש משנתנו ע"ש ע"כ לשון החכם השלם הנזכר. וזאת תשובתי בס"ד

מן השיטי"ם שנים הודעתי הן כתיב כאן לאלתר. מן יציב וקשוט קרבו אלי מקצת תופסי תורה מכל אתר ואתר. מן המדב"ר כי שיח וכי שי"ג על הברכי' והא קא סתר. מן אז חדלנו סגר עליהם המדב"ר אי משום דאיכא בינייהו דחזיתנהו לאו בני השב"ה נינהו יש בהם נותר. מן המצר זמנין הפה שאסר כי קצר עצור עצר בשגם הוא בצר ותופס הקס"ת לא יעמוד כופה פסכתר. מן הש"ם הוא זה הלא למשמע אזן ששמעה האי מרבנן שקדן בתורה ומילתא דתמיהא יאודה יעלה נג"ר דיפריקיניה וכל שור איג"ר נת"ר. מן המוכן עתה שלחתי את ידי משיב מפני הכבוד ואולם אנקוט נפשאי בקצי"רי קצירת האומר דבר שהות"ר מן קדם מלכא רבונא דעלמא אנכי מבקש ייתי עליה משמיא חינא וחסד וזאת ליהודה ובכל מקום מוכת"ר. כי"ר. צופה הייתי דברי פי חכם מ"ש על דברתי על פום ממלל רברבן מהרש"א ובדרך קצרה זאת אשיב ויהי הקצ"ר אמיץ. אנא דאמרי דמפשט דברי מהרש"א שכתב בתחילת דבריו יש לדקדק בזה דהא גבי שבועה ברישא דמתניתין לא פליגי וכו' מוכח דפשיטא ליה דהשתא דאמרת דבמקלל עצמו פליגי ומתניתין גבי עדות איירי מסתמא גם בשבועה דרישא פליגי דהא לכל הדברות ושמעה קול אלה כולל לאלה עם שבועה ואלה בלא שבועה ושבועה בלא אלה ומסתמא תורה אחת להם וגם החכם השואל נר"ו מודה דכך היתה כונתו. ואם במסקנא חזר בו מהרש"א כל כי הוה ליה לאודועי כאן לאחר תזרה גם כי יהיה דרך קצרה דבשבועה בלא אלה מודים דבכינוי סגי אלא משמע דהרב מהרש"א עודנו עומד בדעתו. והיה בהני"ח הנחה סובר"ת דעומד בדיבורו על זה כתבתי מה שכתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף. וארחיב הדברים יותר כי הנה לשון המשנה הוא משביעני עליכם וכו' ובכל הכנויין הרי אלו חייבין המקלל בכלן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין ויש לפרש דכולא ר"מ ומאי דקתני דברי ר"מ גם אשבועה דרישא קאי וחכמים פוטרין אכלהו בין אשבועה בין על מקלל. וא"כ לא סמיך על אביו רק בהדיא קתני גם על שבועה. וגם במקלל עצמו נשמע משבועה בלא אלה ומג"ש דאלה אלה דאי מבנקבו שם ודאי יש לדחות דדוקא במקלל אביו שהוא בסקילה כמברך השם ומה כח לומר לרבות כל המקללין והדברים מבוארים ואין צורך להשיב על כל דברי החכם השלם המקשה נר"ו בפרטות. כי יתן את רוחו המעיין בעיניו יראה ולבבו יבין. ואין הפנאי מסכים לכתוב אורך היריעה במחברת בפטפוטי דברים. וידענא ביה דהחכם השלם הנז' מתון ומסיק עוד ישוב שנית ידו ועיניו תחזינה משרים. ומה שהשיג עוד החכם השלם הנז' על מה שכתבתי בדעת הראב"ד ממ"ש הראב"ד בהשגות פכ"ו דסנהדרין כאשר בדברי קדשו כתוב. תמהני עליו דכונת הראב"ד דוקא על שם המיוחד שם בן ד' הוא שם הוי"ה ברוך הוא דוקא וכמפורש ממ"ש בתמים דעים סימן רל"ז. והוא נר"ו תלה עצמו במ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה דאפילו מדברי הרמב"ם בחיבור לא מוכח דשם המיוחד הוא שם אלהים. וגם מלשונו בפירוש המשנה שם אין מופת חותך דכונתו שמות עיקריים וכבר ידוע דפי' המשנה חיברו רבינו בלשון הגרי ומי יודע מה היה כתוב והמעתיק כתב שמות מיוחדים. וזה ברור ופשוט דכונת הראב"ד הוא שם הוי"ה דוקא ואין צורך להאריך. והן עתה נדפסו מחדש חידושי שבועות להריטב"א וראיתי שם ריש דף ל"ו שכתב משם הראב"ד דלוקה גם על הכנוי והוא הפך מ"ש הראב"ד בהשגות פ"ב דשבועות ע"ש ודוק היטב ועמ"ש בספר הקטן ברכי יוסף ממהר"ם ריקאנטי סימן ר"ן ע"ש:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה