חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן מז
בהזיד ולא התאבל בשמועה קרובה וירדוף עד חו"בה:
שאלה מי שבא לו כתב מאדם נאמן ומפי כתבו ידע דמת לו מת שחייב להתאבל והיה בתוך ל' והוא העלים הדבר ואחר שעברו ל' מיום המיתה נודע שזה ידע קודם ל' ועתה הוא ביום ט"ו לידיעתו יורינו המורה אי מחייבינן ליה השתא שינהוג אבלות מאחר שידע בתוך ל' למיתה ועתה הוא תוך ל' לשמועה ושכמ"ה.
תשובה הנה בשגג והזיד ולא התאבל כתב הטור בשם הראב"ד סימן שצ"ו דמשלים כל ל'. וכן פסק מרן שם. והרב טורי זהב סוף סימן שצ"ז כתב דמהר"ם מינץ סימן צ"ה בשמע שמת לו מת ולא ידע אם הוא בתוך ל' ואח"ך ידע בבירור דעברו ל' אך השמועה ששמע בתחילה היתה בתוך ל' נסתפק אם ינהוג אבלות ומסיק בצ"ע וכתב עליו וז"ל ולע"ד נראה דאין כאן אבילות כיון דעכ"פ השתא עברו ל' מיום המיתה דלא גרע משגג או הזיד ולא נהג כלל אבילות עד לאחר ל' דודאי אח"ך אין עליו אבלות כמ"ש דשגג או הזיד משלים כל ל' משמע אחר ל' אין שום שייכות תשלומין עכ"ל ומינה לנ"ד דכיון שעברו ל' מהמיתה עכשיו שהוא בתוך ל' לידיעתו לא ינהוג אבלות אף שהי' במזיד כדמוכח מהט"ז שכתב דאין שייכות לתשלומין אחר ל' והגם דהריטב"א בחידושיו דף כ' מהש"ס הביא דברי הראב"ד וכתב סתמא דקונסין אותו לנהוג אבלות ולא כתב עד שלשים כיון דחזינן להרמב"ן והרא"ש ודעמיהו דמייתו דברי הראב"ד וכתבו עד ל' אית לן למימר דגם הריטב"א הכי אית ליה בדעת הראב"ד והוה פשיטא ליה הא דאחר ל' אין שייכות לתשלומין. והכי מסתברא דודאי הריטב"א כן הוא דעתו דאי הוה סבר דהראב"ד גם אחר ל' קאמר דקנסינן ליה הו"ל להביא דברי הרמב"ן דכתב עד ל' ולחלוק עליו או לגלות דעתו מיהא. והגם דמהר"ם מינץ מספקא ליה לא שבקינן פשיטותיה דהרב ט"ז משום ספיקיה ותו דהרב כנה"ג סימן ת"ב כתב דמהר"י צונצין ומהר"ש יפה ומהר"ע יהושע הקלו בה:
ואם ראה תראה להרב שפתי כהן סימן שצ"ז דמייתי הא דמהר"ם מינץ וכתוב שם וז"ל ולפעד"נ דצריך להתאבל בכי האי גוונא ועיין לעיל ריש סימן שצ"ו עכ"ל דע שכבר הרב עצמו בספר נקודות הכסף כתב דטעות הדפוס הוא וצ"ל אינו צריך להתאבל ולא כמו שנדפס דהא בר"ס שצ"ז משמע דא"צ להתאבל עכ"ל ודברי הרב הללו בנקודות הכסף נעלמו מהרב תפארת למשה והוא ס' נדפס מחדש דהשיג על דברי הש"ך הנז' ולא ראה דהוא ט"ס וכן נעלה זה מהרב דבר משה כמ"ש בספרי הקטן ברכי יוסף ע"ש ועל דברי הרב תפארת למשה יש לעמוד ממ"ש הוא עצמו לעיל בסימן שצ"ז סוף דף מ"ז ע"ש דלכאורה נראין דבריו פלג"ן בהדייהו ויש לישב. ואין הפנאי מסכים להאריך. באופן דמלבד הרבנים הגדולים הנז' דקיימי כהרב ט"ז גם אשו"ר נלוה עמם הגאון הש"ך ועלה בידינו דאין מחייבין לזה לנהוג אבלות עתה. ומ"מ יראה דקנסינן ליה איזה קנס וכבר כתב הריטב"א שם דיש אומרי' דמשמתינן ליה. ולפוטרו בלא כלום אי אפשר דזלזל בדרבנן וראוי להוכיחו ולקונסו לעניים כפי ערכו וישוב אל ה' וירחמהו. והגם דהסוברים דמשמתינן לה שכתב הריטב"א הם חולקים על עיקר דין הראב"ד דסבר דינהוג אבלות. מהם נלמוד דבנ"ד דגם לדעת הראב"ד חליף שעתא ולאו זמניה הוא הא מיהא יש לקנסו כפי ראות כן נ"ל: