אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן מו

סימן מה

בדין מאבד עצמו לדעת. ע"ט לטעת.

שאלה מעשה ברוצח ישראל בעוה"ר שנתפס למשפט ויתנוהו במשמר מקום אשר אסירי המלך אך הי' בחדר לבדו ואחר ימים אמרו שומרי בית הסוהר כי מצאוהו חנוק וסודר על צוארו ויש להסתפק אם יש לו דין מאבד עצמו לדעת שלא להתאבל עליו או מתאבלין עליו.

תשובה בשגם כתבו הפוסקים דבעינן שיאמר שהוא עולה לראש הגג וכו' אבל מצאוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גבי סייפו הרי הוא בחזקת כל המתים וכמבואר בש"ע י"ד סימן שמ"ה אין ללמוד לנ"ד דמצאוהו חנוק דהרי הוא ככל המתים. דנראה פשוט דהאי דמצאוהו חנוק ותלוי באילן וכו' אינו שמצאוהו בחדר שיושב שם לבדו ואין לחוש שבאו לסטים וכיוצא וחנקוהו אלא דמיירי באילן שהי' עומד בשדה ומושלך על גבי סייפו איירי במקום חרב דיש מקום לומר דלסטים וכיוצא חנקוהו והרגוהו ולכך לא מחזקינן ביה שהוא איבד עצמו לדעת וכן כתב בס' מטה יהודה הנדפס חדש ממש להרב מהר"י עייאש זלה"ה באורך בסי' שמ"ה הנז'. וכפ"ז בנ"ד שהיה יושב בחדר לבדו מוסגר והמפתח ביד השומר בלילה לכאורה הי' נראה דאיכא אמדנא גדולה דהוא איבד עצמו לדעת והוי מעין דוגמא למעשה שהביא מהר"י עיאש בספר הנזכר באיש שמצאו ביתו נעול ושברו הדלת ומצאוהו תלוי בקורה בחבל כרוך על צוארו ופסק דאין מתאבלים עליו דודאי איבד עצמו לדעת וקרוב לזה הוי בנ"ד. ברם יש לצדד בנ"ד דאפשר דכיון דנתפרסם שהוא הרוצח חש העני הזה שמא יתעללו בו ויגזרו עליו יסורין ומיתה ומשו"ה בחר מות לחוד בלתי יסורין וכתב הרב בית לחם יהודה סימן הנזכר וז"ל נ"ל אם ממית עצמו שירא שלא יבא לידי ענוים גדולים כדרך משפט עכו"ם שתחילה מענין בענויים בוודאי אינו מאבד עצמו לדעת וזה פשוט ממ"ש התוספות קפצו ונפלו לתוך הים שיראים היו מיסורין עכ"ל ובס' באר היטב חשב שהם דברי הרב שבות יעקב שהזכירו מקודם שם בבית לחם יהודה וכתב הכל על שם הרב שבות יעקב ח"ב סימן קי"א והרוא' יראה שהם דברי הרב בית לחם יהוד' עצמו האמת שגם בשבו' יעקב זכר בריש תשובתו דברי התוס' דפ' הנזיקין ואין להאריך. וא"כ בנ"ד אפשר דחנק עצמו מיראת היסורין וא"כ מתעסקין עמו לכל דבר והיינו דאמרינן בב"ר אך את דמכם לנפשותיכם יכול אף כשאול ת"ל אך. ושאול כתב קרא בהדיא דהי' ירא פן יתעוללו בו העמלקים ומינה דמי שהרג עצמו לפי שהוא ירא מיסורין אינו מאבד עצמו לדעת וא"כ בנ"ד קרוב הוא דמשו"ה חנק את עצמו לינצל מהיסורין ואינו בכלל מאבד עצמו לדעת וכמ"ש הרב בית לחם יהודה. איברא שכתבו התוספות בקמא דף צ"א ע"ב וז"ל ואומר ר"י וכו' שאסור לחבול אפילו לצורך כגון אשה שטפחה על ראש' וכן ההיא דאת דמכם לנפשותכם שהרג עצמו בשביל שום דבר שירא עכ"ל ובפסקי תוספות שם כתוב וז"ל אסור לחבול לצורך ממון וכן להרוג עצמו שירא משום דבר ולקרוע על המת יותר מדאי עכ"ל ומסתמות הדברים משמע דאף שירא שיענוהו ביסורין אסור להרוג עצמו. ולכאורה קשה ממ"ש התוספות בגטין דף נ"ז ע"ב וז"ל קפצו כלן ונפלו לתוך הים והא דאמר בע"ז דף י"א מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול בעצמו הכא יראים היו מיסורין כדאמרינן אלמלא נגדוה לחמ"ו פלחו ועוד דע"כ היו מענין אותן ולא היו הורגים אותם עכ"ל הרי שכתוב דאם היו יראים מיסורין שרי וכן כתוב שם בפסקי תוספות וז"ל בשעת גזרות מותר להרוג את עצמו כשדואג מן היסורין עכ"ל וכן כתוב בס' האגודה שם פ' הנזיקין וז"ל קפצו ונפלו לתוך הים פירש ר"י הא דאמרינן בע"ז מוטב וכו' הכא היו יראים מיסורין כדאמרינן אלמלא נגדוה וכו' ומכאן סמך לאותן שהורגין עצמן ובניהם בשעת גזרות בר מינן עכ"ל עיניך הרואות דכתב בשם ר"י עצמו דכשירא מן היסורין שרי והוא הפך דברי ר"י עצמו שכתבו התוספות פ' החובל שהבאתי דסתם דאסור להרוג עצמו בשביל שירא משום דבר. ונרא' פשוט דודאי דעת ר"י דאפי' ירא מן היסורין אסור וכמ"ש התוספות בשמו פ' החובל אמנם אם ירא שבעבור יסורין יעבור עבירה או יצא מן הדת שרי ונמצא דעיקר ההיתר אינו מפני היסורין רק שחושש שמא יצא מן הדת מכח היסורין וכן מדוקדק מה שהביאו התוס' והאגודה פ' הנזיקין ממ"ש אלמלא נגדוה וכו' וכן מוכח ממ"ש פסקי תוספות בשעת גזרות ואין זה בכלל מ"ש התוספות פ' החובל דאסור בשביל שום דבר שירא דאינו ירא מן היסורין רק חושש שמא יצא מן הדת או יעבור עבירה. וכ"כ התוספות בע"ז דף י"ח ע"א וז"ל אומר ר"ת דהיכא שיראים פן יעבירו' נכרים לעבירה כגון על ידי יסורין שלא יוכל לעמוד בהם אז הוא מצוה לחבול בעצמו כההיא דגטין גבי ילדים וכו' עכ"ל. ומעתה ק"ק על הרב בית לחם יהודה שכתב אם ממית עצמו שירא לבא לידי ענויים וכו' כמו שהבאתי דבריו לעיל וכתב שהוא פשוט מדברי התוספות גבי קפצו ונפלו לתוך הים שיראים היו מיסורין והרי מוכרח דלא כתבו התוס' התם שהיו יראים מיסורין אלא שמתוך היסורין יעבירום עבירה או על הדת וכמש"ל אבל בשביל שיענוהו ביסורין כמשפטם לחוד לא מצי להרוג עצמו וכמ"ש התוס' בקמא. ואם כונת הרב בית לחם יהוד' נמי שע"י יסורין אפשר שיצא מן הדת הו"ל לפרש ולא לסתום. אכן צריך להתישב במאמרם ז"ל בב"ר שהבאתי לעיל דאמרו את דמכם לנפשותכם להביא החונק עצמו יכול אף כשאול ת"ל אך ומפורש בכתוב כי הי' שאול המלך ירא פן יתעללו פלשתים ודקרוהו לכן המית עצמו ומהא מוכח דאפי' ירא מיסורין לחוד שרי והרב ס' יוחסין דף ל"ב כתב בתוך דבריו ללמד זכות על ההורגים עצמם בשעת השמד וז"ל וכן אמרו בסנהדרין ואך את דמכם וגו' יכול כשאול שלא יתעללו בו הערלים ת"ל אך מיעט עכ"ל ואגב שטפיה כתב כן דהא ליתיה בסנהדרין ולא בדוכתא אחריתי בש"ס ואינו אלא בראשית רבה וגם שם לא פירש שלא יתעללו בו הערלים אלא סתם קאמר. וחזה הוית למרן בס' בדק הבית י"ד סימן זק"ן שכתב וז"ל וכתב בארחות חיים בבראשית רבה דורש אך את דמכם לנפשותכם אזהר' לחונק את עצמו יכול אפי' כחנניה מישאל ועזרי' ת"ל אך פי' שבשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג את עצמו אם הוא ירא שלא יוכל לעמוד בנסיון וכן יכול אפי' כשאול בן קיש שאם ירא שמא יעשו לו יסורין קשים שיכול למסור עצמו למיתה ת"ל אך ומכאן מביאין ראיה השוחטים התנוקות בשעת השמד ויש אוסרים ומפרשים ת"ל אך שאינו יכול להרוג עצמו וחמ"ז מסרו עצמם ביד אחרים אבל הם לא פגעו בעצמם ושאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה עכ"ל ובאמת דשתים זו דאמרי האוסרים חדא מאי דמפרשים ת"ל אך שאינו יכול הוא דבר קשה דאך מיעט האיסור ולא מרבה האיסור וזאת שנית מאי דאמרו דשאול הע"ה שלא ברצון חכמים עשה קשה הימנו דמה שלא אמרו רז"ל אין לנו רשות לדרוש לחובה לשאול בחיר ה'. שוב ראיתי להרב כנה"ג שם סי' הנז' הגהב"י אות כ"א שהביא דברי א"ח בשם בדק הבית וכתב וז"ל ומ"ש בס' בדק הבית בשם א"ח דשאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה אינו נח לי וכו' ולכן נראה דמשאול ליכא ראי' שכבר היה יודע שלא יחיה עוד שאמר לו שמואל מחר אתה. ובניך עמי ומוטב שיהרג עצמו ולא יתעללו בו פלשתים אבל מי שהוא ספק שאם לא יהרוג את עצמו אולי ינצל אין לפגוע בעצמו עכ"ל ובדברי הרב ז"ל תנוח דעתנו דלא קשיא על התוספות משאול כקושיין דשאני שאול הע"ה דידע ודאי שיהרגוהו כמו שא"ל שמואל הנביא. וכן ראיתי להרב מהר"ש יפה ביפה תואר בראשית שכתב על המאמר הנזכר וז"ל ומ"מ אין ללמוד מכאן לכל מסובב מאויבים וירא פן יתעללו בו שימית עצמו דדילמא שאני שאול דקים ליה שימות שכבר נאמר לו מחר וכו' אבל אחרים לא דאפשר יחייהו וכו' ועוד דשאני שאול שהיה מלך דמסתמא יתעללו בו לבזותו אבל סתם אדם מנ"ל שיתעללו בו ולא יהרגוהו בלי התעוללות עכ"ל ולפי האמור בנ"ד יש צדדין לומר דהוי מעין דוגמא דמאחר דנתפרסם דרצח ודאי ימיתוהו ובכה"ג שרי להרוג עצמו שלא יתעללו בו ביסורין ומיתה. וגם לתירוץ ב' דהרב יפ"ת דשאני שאול דהיה מלך וכו' אבל אדם סתם מנ"ל דיתעללו גם זה בנ"ד נודע דכך היא המדה לעובר עבירה חמורה כזו דמתעללים בו לענותו וא"כ שרי להרוג עצמו ואין לו דין מאבד עצמו לדעת.

אמנם ראיתי להריטב"א בחידושיו לע"ז פ"ק דף י"ח שכתב וז"ל אומר ר"ת דהיכא שמתירא שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו והכי איתא במדרש וכו' יכול אפי' כשאול מלך ישראל פי' שחבל בעצמו מפני שהי' מתירא שמא יעבירוהו על דת ת"ל אך מיעט דבכה"ג שרי עכ"ל וראה זה חדש דמפרש דשאול היה מתירא שמא יעבירוהו על דת. וכ"כ בהגהת סמ"ק בתחילת הספר סי' ג' וז"ל ואותם קדושים ששחטו עצמן שלא סמכה דעתם לעמוד בנסיון קדושים גמורים הם וראיה משאול מכ"ל ומוכח דשאול היה מתירא שמא ירצו להעבירו ויענוהו ולא יוכל לעמוד בנסיון וכן כתב הרב בית חדש בי"ד ריש סימן קנ"ז והביא ראיה מהגהת סמ"ק ע"ש וכפ"ז מה שהקשינו על התוס' משאול מעיקרא קושיא ליתא דהם ז"ל מפרשים דשאול היה ירא שמא יעבירוהו על דת כמ"ש הריטב"א ודעמיה ואפשר שזה כונת א"ח שהבאתי לעיל בפירוש ראשון במאמר יכול אף כשאול. הן אמת דהוא דחוק קצת בלשון הכתוב דכתיב פן יבואו הערלים ויתעללו בי ודקרוני ומוכח דהיה ירא מיסורין קשים לענותו בהריגתו. וכן מצאתי למהרש"ל בים של שלמה פ' החובל סימן נ"ט שהביא דברי הריטב"א הנזכר וכתב דלישנא דקרא לא משמע הכי ויישב ענין שאול בדברי טעם וחלק על ר"ת דלשון ר"י בתוספות דקמא שכתב אסור להרוג עצמו מפני שירא מדכתב סתם שירא משמע אפי' מיראת שמים שלא יעבירוהו על דת והאריך בזה ע"ש וק"ק דאמאי לא הזכיר דמהגהת סמ"ק מוכח דמפרש ענין שאול כמ"ש הריטב"א. ומסמ"ק שם נראה דמפרש בענין אחר ענין שאול דנתכוון לשם שמים שהגוים לא ישלחו יד במשיח ה' ע"ש. ותו אשתמיטיתיה למהרש"ל דברי האגודה פרק הנזיקין שר"י התיר ומוכרח דמ"ש התוספות קמא שירא משום דבר אין בכלל שירא לעבור על דת כמ"ש בעניותנו לעיל והוא הפך דברי מהרש"ל דר"י אסר גם בזה. אתאן לנ"ד דלפי דברי הריטב"א ודעמיה בענין שאול לא הוה שרי בנ"ד להרוג עצמו דנראה דהכא לא שייך שמא יעבירוהו בעיר אשר קרה מקרה לא טהור. אמנם נ"ל דאף דלדעת הני רבוואתא לא שרי להרוג עצמו אם לא במקום שיש לתא שמא יעבירוהו על דת מ"מ בכה"ג דנ"ד שכבר הורגים אותו ודאי וירא שיתעללו בו וכבר הרג עצמו אין זה מאבד עצמו לדעת דהוא סבר דבכה"ג מותר גמור ואפשר דגם כונת הרב בית לחם יהודה שהבאתי לעיל הוא זה דאינו דין מאבד עצמו לדעת אף שאסור לעשות כן. ובהכי נימא מאי דקשה על הרב הנז' דהוא בסימן זק"ן הביא מחלוקת דיש מתירין להרוג עצמם שיראים שלא יכלו לעמוד בנסיון ויש אוסרין גם בזה ואיך בסימן שמ"ה התיר בפשיטו' אך אי אמרינן דכונתו דאף דאסור לא מקרי מאבד עצמו לדעת כדאמרן ניחא אלא דמרוצת לשונו ומ"ש כך פשוט ממ"ש התוספות וכו' אינו מורה כן. ועל הרב כנה"ג והרב ש"ך ק"ק דלא זכרו דעת מהרש"ל הנזכר דסבר כהאוסרין ותריץ יתיב ענין שאול על מתכונתו. עוד אחרת היתה בנ"ד כי יש מי שרצה לומר דאמדן דעת הוא שהוא לא הרג עצמו אלא הרגוהו בסתר בהרמנא ולכבוד ישראל עשו. ובין כך ובין כך נראה דיתעסקו עמו ככל המתים וכן נעשה מעשה.

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה