אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן מה

סימן מד

בטוען לשותפו כי הפסידא. גמול ידו הדה.

שאלה ראובן ושמעון שותפין בשתי עיירות סמוכות ומתעסקי' בסחורות. ויהי היום ראובן לצורך השותפות נסע עם סחורות דרך המדבר והוצרך לחלל שבת וללכת ביום ש"ק ואחר הליכתו בשבת סמוך למחוז חפצו יצאו לסטים ולקחו כל אשר לו. ושמעון שותפו טוען דמאחר שהלך בשבת באסור מה שהפסיד הוא לעצמו ואין לו עסק בהפסד ודמי לנסתחר בנבילות וטרפות דההפסד לעצמו והכא נמי שהלך ביום ש"ק באיסור ההפסד לעצמו. יורנו המורה הדין עם מי ושכמ"ה:

תשובה ידעתי בי"ני ידעתי כי שאלה זו נשאלה לימים ראשונים היא מוצע"ת לפני גדולי הדור שלפנינו ואקומה נא ואסובבה עד שמצאתי בשו"ת שערי ישועה כ"י ח"מ שער ו' סי' ד' את השאלה ואת אשר נגזר עליה מהרב המחבר הוא הרב המובהק מהר"י זיין זלה"ה וזה תורף דבריו בתשובתו הרמתה דהדין עם ראובן דשמעון יפסיד חלקו וטענת שמעון אינה טענה והב"ל הביא גם הוא מדין המסתחר בנבלות וטרפות דהתם ה"ט כמ"ש הסמ"ע שם סימן קע"ו ס"ק ל"ט משום דיש איסור בעסק סחורתן והוא שינה להתעסק בדבר שאינו דרך להסתחר בו וכו' ע"ש ומינה דדוקא היכא דשינה להתעסק בדבר שאין דרך להסתחר כגון נבלות וטרפות אז הוי ידו על התחתונה אבל היכא שהסחורה דבר שדרך להסתחר בו אלא שעשאה בזמן איסור אז ההפסד לאמצע כי אין זה נוגע לשותפות שאם הוא חטא עונו ישא וקרוב לחילוק זה כתבו התוספות פ"ק דשבת ושאר דוכתי בההוא דאין הקב"ה מביא תקלה וכו' דחילקו בין אם המאכל אסור להיכא דהשעה אסורה ומשם יש ללמוד לחלק בין נ"ד בין היכא שהסחורה היא אסורה כנבלות וטריפות להיכא שהסחורה היתר אלא שהשעה אסורה כנ"ד. ומצאתי און לי ממ"ש הרי"ף והר"מ והרא"ש ופסקו מרן בח"מ סימן רל"ה המוכר או הקונה קנין בשבת וכו' אף שמכין אותו וכו' מעשיו קיימין וכו' הרי דמעשיו קיימין וא"כ בנ"ד נמי מעשיו קיימין וצריך לחלק עמו בהפסד. ויש להביא ראי' לזה ממ"ש הרמב"ם פ"ג דגניבה עשה שליח לשחוט לו ושחט השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי ד' וה' שהרי זה הגנב לא עשה עון מיתת ב"ד ואי אמרת דכיון דחילל שבת באותה הליכה מקרי משנה מדעת בעלים א"כ ה"נ שטבח בשבת כיון ששינה הו"ל כאלו לא שחט ברשותו ואמאי חייב הגנב תשלומי ד' וה' ועל כרחין לומר דכיון שנעשית מחשבתו אף דהשליח עשה איסור הוא עונו ישא ולא מקרי שינוי דעת. ואין לדחות דהכא מיירי דא"ל בפי' שישחוט בשבת ולכך לא מקרי שינוי חדא דלשון הרמב"ם לא משמע הכי ועוד שהרי כתבו התוספות בד"ה בשלמא ע"ז שחיטה שאינה ראוי' הוא הך סוגיא אתיא כמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו בעשה מעשה וכו' הרי דמיירי אף דלא הרשהו לשחוט לע"ז ולא מקרי שינוי דעת ואף דניידי מהא ומוקמי כשנתן לו רשות לשחוט כרצונו ואפילו לע"ז התם הוא מחמת קושייתם בע"ז אבל בשבת דלא שייך כדקיימי קיימי אפי' עשה שלא ברשות ומינה יש ללמוד בנ"ד דחייב השותף וכל זה דוקא כשהשני שותפין התחילו להתעסק ביחד אבל אם נתעסק לבדו כל ההפסד עליה דידי' הדר כמ"ש מרן סימן קע"ו דין ח' ע"כ דברי הרב הנז' בתשובה הנזכר. ושמעתי מאחד קדוש כי עין לו ראתה בתשובו' הרב המובהק כמהר"ר שבתי נאוואזי זלה"ה כ"י שנשאל הרב על נדון זה והשיב כדברי הרב מהר"י זיין הנז' לחייב השותף בהפסד הנז' והביא ראי' מדברי הר"מ פ"ג דגניבה הנז' שהביא הרב מהר"י זיין הנז' ולי ההדיוט אין הנדון דומה לראי' שהרי התם עשאו שליח לשחוט וכבר שחט ומה איכפת לו אם שלוחו יתחייב מיתה ומשו"ה דינא הוא דהגנב יתחייב בתשלומי ד' וה' אבל הכא בנ"ד שמעון טוען שאם לא הי' מחלל שבת הי' הולך למחוז חפצי ואוהבו סחר"ו סחור"ה ונאוה אבל עתה שחילל שבת הנה השוללו"ת באו הציגוהו כלי ריק ומה לו להפסיד במידי דהוא גרם לעצמו להפסיד ואין ראיה מדין שליח הגנב דשחט בשבת כלל. הן אמת דמ"ש הרב מהר"י זיין דנ"ד לא דמי לדין מסתחר בנבילות וטריפות האמת אתו דלא דמי כאוכלא לדנא. אלא דגדולה מזו הו"ל לומר להרב מהר"י זיין דמלבד דהסחורה אינה אסורה אלא דגם לא נסתחר בזמן אסור ולא דמי למה שהביא הרב הנזכר וכתב דמצא און לו דין סימן רל"ה דמוכר או קונה בשבת מעשיו קיימין וה"נ בנ"ד מעשיו קיימין. דהרי הכא לא עשה סחורה בשבת ולא עלתה על לבו אלא דבהיותו בדרך מור"א עלה על ראשו וחילל שבת והוא מילתא דלא נגע ולא פגע בסחורה. ומעין דוגמא יראה שיש לדחות מה שהביא ראי' רב אחד מגדולי דורנו לפטור שמעון ממ"ש הר"מ פ"ח מה' שכירות דין ה' התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים וכו' אעפ"י שבא חגב ושדפון והוכת רוב המדינה אינו מנכה לו מן חכירו והטעם מפורש בש"ס דמצי אמר לי' הוה מקיים בי ותגזר אומר ותו אמרו הוה מקיים בי בימי רעבון ישבעו וה"ה בנ"ד דמצי שמעון אמר לי' אם לא היית מחלל שבת הי' עושה נס הקב"ה והיתה נצולת הסחורה עכ"ד ואני בעניי אומר שאינה ראי' דשאני התם דשינה השליחות ולא עשה כאשר התנה בעל הקרקע ובכי הא הוא דאמר דמצי טעין אלו קיימת תנאך כאשר צויתיך הי' הקב"ה עושה לי נס. ועמ"ש בשיטה מקובצת מציעא שם ריש דף ק"ו מהש"ס על זה דיש קצת ראי' לדברינו. אמנם בנ"ד שלא שינה כלל מדעת השותף דמדעתו ורצונו הלך דרך המדבר עם הסחורה. אלא דהוא חילל שבת לא מצי שמעון לומר אלו לא חיללת שבת הי' נעשה לי נס דכיון דחילול שבת הוא ענין נפרד מהשותפות וראובן לא שינה כלל ההפסד לאמצע ואלו שמעון הי' ראוי לנס הי' שמעון נצול ולו חפץ ה' להעניש לראובן על חילול שבת הי' נענש ולוקה במין יסורים אחרים. ויש להביא קצת ראיה דלא מצי טעין אלא מה שאמרו רז"ל בפירוש דהעושה כך יארע לו כך ממ"ש הרב תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן ס"ח וז"ל אשר שאלתני על אשה שיושבת תחת בעלה ואינה בת בנים ונודרת ואינה מקיימת ובעלה רוצה לגרשה בלא כתובה וכו' אלא שהיא טוענת שאינה בת בנים ולא הפסידה כתובתה דטעמה דנודר' משום כלוי בנים והרי היא אינה בת בנים או דילמא מצי א"ל שמא תענש היא בשאר פורעניות וילקה גם הוא עמה. לכאורה בצד ראשון יפה חלקת דהכי דייק מהר"ם במרדכי אהיכא דעובר הוא על החרם אמנם נראה דיש לחלק ואיכא למימר דהיכא דאינה בת בנים מצי טעין אלו לא פשעת ונדרת ולא קיימת הוי אתרחיש לי ניסא כמו שנעשה לאמנו שרה ע"ה והכי אשכחן ממש בתלמודא דהיכא דמצי למימר ליה דהוה לך למעבד מאי דמחייבת ולדידי הוי מתרחיש ניסא מצי טעין כדאמרינן פ' המקבל אהא דקאמר שמואל לא שנו אלא שזורעה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל מצי למימר הוה מתרחיש לי ניסא לא יבושו בעת רעה ופריך מרועה שהניח עדרו וכו' ואמאי לימא נמי אי הוה התם מתקיים בי גם את הארי גם את הדוב וכו' נס שאירע לדוד המלך ומשני כדאיתא התם אלמא דמצי למימר מתרחיש לי ניסא הכי נמי מצי טעין הוה מתקיים בי היפלא מה' דבר אמנם לא ברירא לי לחלק משום הכי וכו' אמנם דכתבת דמצי למטען שמא תענש היא בשאר פורעניות אין נראה כלל דאש"רי כתב אפילו אם אכלה דבר איסור חלב ודם אינה יוצאה בלא כתובה ואע"ג דודאי איתנהו עונשין מרובין על חלב ודם עכ"ל:

ומה שהוצרך הרב לאתויי מאי דפריך הש"ס נימא נמי הוה מתקיים בי גם את הארי ולא הספיק לו מאי דאייתי דלקושטא דמילתא מצי אמר דהוה מתרחיש ליה ניסא ומקיים ביה לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. כונתו מבוארת דהיה מקום לדחות דדוקא כי ההוא דלא יבושו וכו' וכיוצא מצי טעין אבל בנס מופלא כשרה אמנו דבזכותה וזכות א"א ע"ה זכו לזה דהיה פלא בכל העולם לא מצי האי טעין דאתרחיש ליה ניסא כשרה אמנו ע"ה על כן הביא הרב ז"ל מאי דפריך דלימא הוה מקיים גם את הארי דגם זה נס מופלא שאירע לדוד המע"ה ועם כל זה מקשה דלימא הכי. וזה שכתב הרב ז"ל נס שאירע לדוד המלך כלומר ראה בעיניך דהוא נס מופלא שאירע לדוד הע"ה דאלים זכותו אפ"ה פריך דלימא הכי וא"כ גם בנ"ד מצי טעין דהוי מתרחי' ניסא כשרה אמנו. ומדברי הרב ז"ל הללו אין נסתר מאי דכתיבנא לעיל לדחות ראית הגדול הנז' דשאני התם דשינה השליחות ופשע ולא קיים תנאו משו"ה יש מקום לדבר גדולות דהוה מתרחיש ליה ניסא משא"כ נ"ד דלא שינה וכמש"ל ויאמר האומר דהרי בנדון הרב תה"ד לא שייך שינה תנאו ואפ"ה אמרה הרב ז"ל דיש לומר דשותפות איש ואשה וזיווגם הוא לבנים ומאחר שהנדרים סיבת כילוי הבנים דמי לשינה תנאי השותפות ומשו"ה הרב תה"ד אתי עלה מההיא דהמקבל דגם בנדונו מצי למימר דהוה מתרחיש ליה ניסא כשרה אמנו ע"ה אם לא היתה נודרת ואינה מקיימת דהוי פשיעה ושינוי בעיקר הזיווג וא"כ מה שדחיתי ראית הגדול הנז' הדחיה קמה וגם נצבה. ואעיקרא אין הדמיון עולה יפה בנ"ד דהתם קאמרינן דמצי טעין דיתרחיש ליה ניסא כקמאי דקמאי ובנ"ד טענתו היא דלא היה בא לידי הפסד דלא היו באים לסטים ולא דמי להתם דאשתדוף רובא דבאגא וטעין דאיקיים ביה ותגזור אומר אבל הכא טענתו דלא הי' רעה כלל ולא באו השוללים ולא כדסבר הגדול שהביא הראיה דטעין דהוה מתרחיש ניסא ונצולת הסחורה וכלומר דהיו הלסטים באים והסחורה תהא מונחת אין זאת אלא דטעין דבעבור חילול שבת אשר חילל נהייתה הרעה ואינו ענין להתם. והשתא דאתית להכי יש להביא ראיה מדברי הרב תרומת הדשן הנז' שכתב דלא מצי טעין דבעון נדרים יבואו עליה פורענות וילקה גם הוא עמה שהרי כתב הרא"ש דאם אכלה דבר איסור חלב או דם אינה יוצאה בלי כתוב'. הא למדת דדוקא בדבר המפורש ברז"ל כגון דבעון נדרים בנים מתים אז יוצאה בלי כתובה אבל בעונות אחרים כל שאינו מבורר העונש מרז"ל דהעושה כך יארע לו כך לא מצי טעין. וה"ה בנ"ד אע"ג דעונש שבת חמור מאד מ"מ לא מצינו שאמרו רז"ל דבעון חילל שבת לסטים באים ולוקחים ממונו וא"כ לא מצי טעין דבעון שחילל שבת באו לסטים ושללוהו וכל ההפסד לו יהי' כי היכי דלא מצי טעין דאכלה חלב וכיוצא או נודרת ואינה בת בנים דתצא בלא כתובה דעונשי עונותי' יגיעוהו. וחוזרני לדברי הגדול שהביא הראיה הנז' דעוד יש להעיר עליו דהרי הרב תה"ד בנדונו אחר שהביא ראיה דמצי טעין דאתרחיש לי' ניסא כשרה סיים ולא ברירא לי לחלק הכי ורמזה הרב חלקת מחוקק סימן קט"ו והרי דהרב תה"ד לא סמיך עלה. ולענין דינא נראה דהלכתא כוותייהו דהרבנים גדולי ישראל מהר"ש נאוואוי ומהר"י זיין זלה"ה דחייבוהו לשמעון הנז' כוותייהו ולא מטעמייהו אלא כך אני בעניותי אומר דכיון דמה שהוליך הסחור' דרך המדבר הי' מדעת שמעון ורצונו שילך להסתחר בעיר פ' א"כ לא שינה. ואתינא לחייבו מדין מזיק במה שחילל שבת שטוען שמעון במה שחללת שבת מטא הזקא שהעון גרם לשלול שלל וא"כ הוי גרמא בנזיקין שאינו ודאי שישללוהו בעון חילול שבת ומעשים בכל יום שמחללים שבת ואינם שוללים אותם ויש שאינם מחללים ונשללו וגם אינו בידו דהו"ל גרמא בנזיקין ופטור כמבואר סימן שפ"ז. ותו אעיקרא אלו שהולכים במדבר בשבת היינו מפני הסכנה מהורגי נפשות ומחיות רעות וכמה פעמים ההולכים דרך המדבר פוסקים עם הערביים לשבות וכי מטא שבתא בעל כרחם הולכים בשבת מפני לסטים וכיוצא כמו שאירע פעמים אין מספר. ולכן נראה דשמעון בחלקו"ת ישית ויקבל עליו את הדין לשלם ההפסד חלק כחלק זהנלע"ד כתבתי.

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה