אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן לח

סימן לז

בשמות הגיטין.

א אברהם חיים מעשה בא לידינו במגרש שהיה שמו משעת הלידה אברהם חיים ואינו ניכר בשם חיים כלל רק שקורין אותו לס"ת וחותם כן. והנה כתב הרב גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ג דכששני השמות הם משעת הליד' אין לכתוב דמתקרי. ולפי מ"ש מרן דין י"ח דחתימה וס"ת עיקר וכתב הרב פרח שושן דף מ"ז ע"ד דאנו דאין לנו [אלא] דברי מרן לאפוקי מהרב מכתב מאליהו. ועמ"ש הרדב"ז סי' תקל"א בשם מחרז ורמזה מהרי"קש והרב כנה"ג ובסוף ס' גט פשוט בלקוטי מהרח"א וא"כ בנ"ד עבדינן עיקר מהחתימה ועלית ס"ת. וגם למ"ש קרית מלך רב ח"ב סי' ט"ו דכתב הרב ז"ל שדברי הרב גט פשוט נמי כשמקצתן קורין השני שמות ביחד ע"ש בנ"ד ליהוי עלית ס"ת וחתימה כקצתן קורין שניהם ביחד. וכן עשינו מעשה ונכתב אברהם חיים בלי דמתקרי:

ב מעשה בא לידינו במגרש ששמו אברהם בנימין ובאשכנז קרו ליה וואלף בן אברהם חיים. ושמות אברהם של המגרש ושל אביו היו שינוי השם ושם בנימין של המגרש ושם אברהם של אביו לא נודעו כי אם בחתימתם היו חותמין כך. ואבי המתגרשת שמו מסעוד ובבואו מהמערב לגלילותנו שינה שמו משה ונשתקע שם הליד' לגמרי. והנה לענין אבי המתגרשת יש להקל כמ"ש הרב גט פשוט סי' קכ"ז ס"ק פ"ב וסי' קכ"ט ס"ק מ"ד דכל דבמגרש מפני הספק משום חומרא נותנין שני גטין באבי המגרש בגט אחד סגי. ובאבי המתגרשת יש להקל יותר מאבי המגרש כמ"ש הרב ג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג סוף דף ק' משם מהראנ"ח ח"א סי' י"א. ואפי' במתגרשת עצמו הורה הרב מהרימ"ט בשם אבגלי דיכתבו אנת אנתתי דמתקריא אבגלי דבתיבת דמתקריא שם רמז לשם אחר. ובנ"ד דיש להם שמות אחרים ודאי באלו אמרו לסמוך על הוראת מהרימ"ט וכיוצא בזה כתב מורינו הרב זרע אברהם בא"ה סי' י"ז דף מ"ט ע"ב וכ"כ הרב גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק צ"ז דף קי"ג ע"כ לענין נשתקע שם ראשון דיכתוב אנת אנתתי דמתקריא רבקה ומסיק הכי להלכה. והגם דמורינו הרב מהר"י זאבי בתשובתו בזרע אברהם סי' י"ד ומהר"י זיין בפרח שושן כלל א' סי' ו' קראו ערער על הוראת מהרימ"ט עש"ב מ"מ מורינו הרב מהרא"י בזרע אברהם בסימן טו"ב בירר וביאר דברי מהרימ"ט. והרב מהר"י זיין שם ביטל דעתו נגד דעתו וה' גט פשוט. וכן תפשו הלכה למעשה בעיר קדשינו ירושלם ת"ו מורינו הרב זרע אברהם ואחריו גדולי הדורות לסמוך על הוראת מהרימ"ט בכה"ג וכן עשינו מעשה בנ"ד בהסכמת הרב המובהק חסידא קדישא כמהר"ר יהודה נבון זלה"ה אב בית דיננו ונכתב אנא דמתקרי אברהם ודמתקרי בנימין בן אברהם דמתקרי חיים. ושם המתגרשת ואביה נכתב שמחה בת דמתקרי משה. ונכתב דמתקרי אברהם לרמוז שם וואלף כיון דבאשכנז מכירין אותו בשם וואלף. וכן דמתקרי משה לרמוז שם מסעוד וכן הסכים גדול דורנו הרב דברי אמת בקונט' י"א סי' ח' לענין שם האב אף במקום דנהיגי לתת שני גיטין ועיין למורנו הרב מהר"י זאבי בספרו הבהיר למוד צ"ב ולמורי הרב נחפה בכסף סי' ה' ולהרב משאת משה ח"א א"ה סי' ח"י וח"ב סי'. ומה שנכתב ודמתקרי הכי חזינא בתשו' כ"י לאחד קדוש דלא כהרב בית שמואל:

ג. איסתיתה כן הוא במזכרת הגיטין שניתנו לפני רבני מצרים.

ד. בן ציון. ס' שמות הגיטין כעת איננו פה עמנו. וראיתי להרב מהר"ם ן' חביב בס' עזרת נשים שכתב וז"ל ודע דלא ראיתי ולא שמעתי מי שנקרא בן ציון אבל ראיתי מי שנקרא ציון בעיר ניקופול וכו' ע"ש ויש להעיר דהרי אחד מזקני רבני ויניציא בשנת ש"ס נקרא מהר"ר בן ציון צרפתי ויש לו פסקים במקוה רוויגו ונזכר הרבה בג' ספרים נפתחים. על זה קראו בשמותם משבית מלחמות מקוה ישראל פלגי מים. והרב מהרמב"ח עצמו בתשובתו הרמתה הובאה בס' גנת ורדים בדיני מקוה עמד על פסקי רבני איטליא במקוה הנז'. ולומר דלא ראה ולא שמע בדורו קאמר הוא דוחק בעיני:

ה גאליה דמתקריא כרימה כן ראיתי בגט שסידר הרב הגדול עיר וקדיש כמהר"ר שלמה אלגאזי זלה"ה ועיין בשמות מהריק"ש.

ו. גאזלה. כן ראיתי בגט שסידר הרב הנזכר בארץ מצרים. ואע"ג דבשמות מהריק"ש כתוב גזאלה וכ"כ בתשובות הרב המבי"ט וכתב הרב עזרת נשים דלהם שומעין דהם בעלי לשון ערבי ע"ש. כיון דהרב הנז' סידר הגט בארץ מצרים אתריה דמהרקי"ש ושם בקיאי טובא בערבי ודאי דהרב הנז' חקר במשפט כתיבת השם בערבי ונתברר לו כן לכן תלה דיש ט"ס במהריק"ש. ואם לאו לא הוה עביד ח"ו נגד מאריה דאתריה מהריק"ש שעושים כמותו אף כשחולק על מרן כידוע.

ז. דינה דמתקריא דייאנא. כן נכתב במעשה בא לידינו והכי אשתכח באחמתא בגט שסידר הרב מהר"ש אלגאזי זלה"ה.

ח. הרמיזא. כן ראיתי בגט שסידר הרב מהר"ש אלגאזי הנזכר ותמהתי שראיתי בגט אחר שסידר הרב עצמו הירמוזא ביוד בין ה"א לרי"ש והדבר קשה בשנותו את טעמו. ואפשר דהרב הן כל יקר ראתה עינו דברי הרב עזרת נשים שכתב משם מהרימ"ט ביו"ד ומשם מהריק"ש כתב בלא יו"ד והרב הכריע וז"ל ומיהו יראה לי כיון דהשם הוא ספרדי אע"ג דהמגרש והמתגרשת ערביים צריך לכתוב השם כמדת אשר ממנו חוצב ולפיכך כותבין אותו מלא יו"ד עכ"ל והרב המסדר מהרש"א להיותו באתריה דמהריק"ש יודע פשר דבר דכשהמגרש היה מבני מסתערב כתב חסר יו"ד כמו שכתב מהריק"ש דבלשון ערבי אין מקפידין ביו"ד לרמוז על הצירי באות שלפניה. ואם המגרש היה מהספרדים כתב כמהרימ"ט וזהו השינוי הנמצא בגטין שסידר הרב הנז'. והנה במהריק"ש כתב הרמוזה בהא תחילה וסוף והרב עזרת נשים הביא משמו באלף לבסוף ואפשר שכך היה בנסחתו. ולענין הלכה נראה כמ"ש הרב עזרת נשים לכתוב לכל הירמוזא.

ט היחסינא מתגרשת שבאה מערי מערב והעל' הרב המו' כמהר"ר אברהם ישראל בתשובה כ"י לכתוב מוסנה.

י ורדה. כן ראיתי בגט שסידר הרב מהר"ש אלגזי זלה"ה ובמהריק"ש כתוב אלף בין ואו לריש וכן העתיקו הרב עזרת נשים. אכן משפט הערבי הוא חסר וכן כתב בקונטריס השמות אשר בסוף שו"ת הלכות קטנות שסידר הרב המני"ח דבתחילה הביא מה שכתב במהריק"ש באלף וכתב ובכתב ישמעאל משפט כתיבת שם זה הוא חסר אלף עכ"ל. ואפשר דמעיקרא במהריק"ש הוא ט"ס והרב עזרת נשים נמשך אחר הנסחא דקמן. והעיקר כמו שסידר הרב הנז'.

יא זהרה כן ראיתי בגט שסידר הרב מהרש"א והיינו כמ"ש מהרימ"ט כי כן הוא משפט כתיבת השם בערבי. ובמהריק"ש אפשר שהוא טעות המעתיק ועמ"ש הרב עזרת נשים.

יב חפצא. כן ראיתי במכתב הרב המו' עיר וקדיש מהר"י אלגאזי זלה"ה שהוא שם תרגום ור"ל חפץ יקר וכן נעשה מעשה.

יג חאבוכה. כן העלה הרב המו' כמהר"ר אברהם ישראל בתשוב' כ"י וכן נכתב במעשה שבא לידו.

יד חנונה. כן ראיתי בגט שסידר הרב מהר"ש אלגאזי ועמ"ש הרב מהר"ם הלוי בשו"ת דרכי נועם סימן מ"ה ועמ"ש הרב גט פשוט ס"ק ס"ז וס"ק קל"ב.

טו טורייה. מעשה בא לידינו באשה שבאה להתגרש ובשעת העריסה קראוה אסתר וכן כתוב בכתובה ואח"ך נשתקע שמה וקורין לה טורייה. והנה מריש הוה אמינא תיכ"ה היכי סגיא ושם טורייה על מה אדניו הטבעו הנה זאת חקרנוה כן היא כי תיבה זו לשון ערבי ולקיבוץ ככבים הנודעים קורין טורייה. גם לדבר עגול מעץ או נחשת וכיוצא שתולין בו כמה נרות נקראת בערבי טאר"ה וכשהיא קטנה קורין טורייה. ואחר חקור דבר בחיפוש מחיפוש וחיפוש מנר ידענו מפי אנשים הגונים ידועים מן המכירין בקיאים בהן ובשמותיהן דשם טורייה אינו שם בפני עצמו ולא איתי אנש ביום הולדת בת היתה לו זה שמה אשר יקראנה טורייה. אבל הוא שם געגוע וחיבה. או כי יקרא אשה אחת מהמשפחה נקראת בשם הילדה והאשה ההיא נפטרה במבחר ימיה מפני עגמת נפש קורין לילדה זו הנקראת בשמה טורייה. ונתבר' לנו בנ"ד דאשה אחת ממשפחתם נקראת אסתר ונפטרה בקצרות שנים וילדה זו המתגרשת עתה נקראת על שמה. ומפני עגמת נפש קראוה תכף טורייה שנולד' בחנוכה על שם הנרות ומיד נשתקע שם אסתר לגמרי דאי קרו לה על שמה הראשון אין אסתר מגדת ומפרק הליד' עד האידנא נשתקע שם אסתר לגמרי. גם ידענו דשתי נשים ששמן איסטריליא קראו בשמותן טורייה באופן דנתברר דשם טורייה אינו קצור לא משם אסתר ולא משם איסטריליא רק הוא שם דבר בפ"ע. ואינו שם גמור רק לגעגוע או נסיבה כמו שנאמר קורין לה טורייה והנה ידעי רבנן הלא זה הדבר נאחז בסבך בין שיני אריות וסלע המחלוקת מאזרי זיקות היכא דנשתקע שם ראשון דלדעת מרן וסיעתו אין לכתבו כלל ולא עוד אלא דכתב מרן בב"י סימן קכ"ט גבי חיים דמתקרי ביבאנטי ונשתקע שם חיים דאם כתב חיים אינה מגורשת וכן כתב הרב הלבוש דגיטא מפסיל. ואע"ג דהרב מהר"ש הרב המחבר ס' שמות בתשובתו שהביא שם כתב דמרן חזר בו ממ"ש בבית יוסף כבר כתב הרב מכתב מאליהו דמי ישמע לעשות מעשה בדבר שמרן כתב דאינה מגורשת. וכל קבל דנא לדעת הרב מהרח"ש ודעמיה ניתן ליכתב. ופלוגתייהו במשמעות דברי הקונטריסין כידוע. וכבר כתבו הרב גט פשוט והאחרונים דצריך לחוש לדעת מהרח"ש ולתת שני גיטין. ומודעת זאת דבארץ הצבי ובארעא דמצרים הנהיגו כת הקודמין שלא לתת שני גטין כידוע. א"כ איפה נובין ונדון משפט נבחרה לנו בנ"ד. והנה השינוי הזה משם אסתר לטורייה הוא שינוי גמור ואינו לסיבה קלה כמ"ש הרב גט פשוט דהכא כיונו לעקור השם העיקרי לגמרי משום עגמת נפש. ולפום ריהטא היה נראה דכל כי הני מילי לא שייכי בנ"ד דאי פליגי רבוואתא בנשתקע שם ראשון אי כתבינן ליה ולהחמיר לתת שני גטין או שלא לחוש וקמא בטיל היינו בשני שמות מוחלקין כראובן ושמעון יהיו דכיון דשם שני שם גמור הוא והאיכא איש או אשה בעל השם ההוא לבד לא משגחינן ולא אזלינן בתר שמא קמא עקו"ר היה לגמרי. אמנם בנ"ד שם טורייה נתברר דאינו שם גמור ואשה בכל אלה לא משכחת לה דיקראוה בעת לדתה שם זה לעיקר שמה רק שם זה הוא לגעגוע וחיבה או מפני סיב"ה כי צרה קרוב"ה אשר תשא את שמה נבק"י לעולמה ונהי דנשתקע שם ראשון מ"מ כאשר ירדוף הקור"א בשם זה ידע דאין זה עיקר ושם טורייה לא יקרא שם גמור רק אית לה שם עיקרי ובכי הא לכ"ע ניתן ליכתב. וכ"כ בהדיא הלכה למעשה הרב פמ"א ח"ב סימן ל' באשה דעיקר שמה לונא ונקראת בו"גה ונשתקע שם לונה הורה גבר לכתוב לונה המכונית בוג"ה וטעמא טעים לחלק יצאת בין שני שמות גמורין לבוג"ה דהוא שם געגוע.

וכיוצא בזה סבר לה מר מורינו הרב מהר"א זאבי בשם מרדכי ואימרידיך דיכתבו מרדכי המכונה אימרידיך כמ"ש בזרע אברהם ובספרו הבהיר אורים גדולים וכ"כ הרב מהר"י זיין בספר פרח שושן שהביא דעות הפוסקים בנשתקע השם וכתב לחוש לכל הסברות אך חילק היכא דשם שני געגוע וכיוצא דיכתבו פ' המכונה פ' והביא ראיה מדברי מהרד"ך בשם גיות ע"ש. גם גדול המורים הרב מהר"ם ן' חביב בעזרת נשים בשם בולה אע"ג דמר ניהו חייש לכל הדעות בס' גט פשוט להורות נתן דיכתבו פ' המכונית בולה מאחר דהכל יודעים כי בולה לא מן השם הוא. ואולם יש לעמוד בזה ולפום ריהטא זו היא שקשה על רבנן בתראי הנז' דכיון דהא דחיישי' בנשתקע שם ראשון לכתוב שני גיטין ולא כתבינן שם ראשון דמתקרי שם שני ותסגי בחד היינו לצאת ידי חובת דעת עליון מרן ז"ל וסיעתו דס"ל דאי כתבינן שם א' שנשתקע בגט הגט פסול ומאחר שכן מה טיבו של חילוק זה אחרי דראינו למרן דלא מחלק בהכי שהרי בחיי' ביבאנטי ונשתק' שם חיים דכ"ע ידעי דביבאנטי אינו שם בפני עצמו אלא הוא פירוש שם חיים ולמי שנקרא חיים קורין לו ביבאנטי בהא כתב מרן דאם כתב שם חיים אינה מגורשת ויליף לה מדברי הקונדרסים גבי שרה ונקראת חנה. ואם דעת מרן לחלק בכה"ג מאי מייתי משתי שמות חלוקי' לחיים ביבאנטי. ואף אם נפשך לו' ולחלק מחיים ביבאנטי לנ"ד ולנדוני הרבנים הנז' מ"מ אודי לי מיהא דלפי החילוק הנז' יש לחלק בין שמות גמורים לחיים ביבאנט ואי מרן סבר לחלק בכיוצא בזה מאי מייתי מדברי הקונדרסי' שהם בשמות גמורים לחיים ביבאנט אלא מוכח דמרן לא סבר לחלק בהכי ואפילו שם ופירושו שם וכינויו כל דנשתקע שם ראשון ולא קרו ליה אלא בשני אי כתיב קמא בגט מפסיל אפי' דהשני פירוש או כינוי. והכי חזינן להרב מהר"ם ישראל בס' משאת משה ח"א סימן ח"י דירד לחלק בנדונו ברחל מכונית קומפראדה כחילוק הנז' מדעת עצמו ותבריה לגזיזיה מדברי מרן הנזכר אלא שלא ביאר כל צרכו. גם הרב מכתב מאליהו דף נ"ב ע"ד הוכיח מדברי מרן הנזכר כדבר האמור גם בתשובה שבס' שמות דף ק"י מייתי ממהר"ם מינץ ברחל המכונית טוקיל להצריך שני גטין. וכבר על מבוכה זו ישב גדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריס י"א סי' יו"ד ובזרועו יקבץ מערכה מול מערכה וכתב דבקושטנדינא אף בכנוי כל שנשתקע שם ראשון כותבין שני גטין. (ואחרי כתבי ראיתי להרב גט פשוט ס"ק פ"ז שכתב דביבאנטי שם העצם וכ"כ הרב גנת ורדי' סימן כ"ג דשמות לעז זמנין דקרו ליה משעת הלידה וצריך להתישב בזה גם לעיין במ"ש מורינו הרב בתי כהונה ח"ב סימן ל"ו ומ"ש בסופו. אמור מעתה באתרין דלא נהגינן לכתוב תרי גיטי סמא בידן דעבידנא כמה זמני עובדא והיא הוראת הרב מהרימ"ט באבגלי דאיכא למיחש שמא נקראת אביגיל ולא אתנו יודע וגם היא לא ידע' דיכתבו אנת אנתתי דמתקריא אבגלי ובאומרו דמתקריא שם רמז דיש לה שם אחר. אמנם גדולי הדורות רבו עליה ומקהו אקהייתא על תקנת מהרימ"ט דאנחת לן אי שמה אביגיל אבל אי אין לה שם כי אם אבגלי ותו לא ממשמע שנאמר דמתקריא אבגלי מוכח דיש לה שם אחר וא"כ אין זו המתגרשת דלית לה שם אחר כלל. ואני בעניי אמרתי דכונת הרב מהרימ"ט דלשון אנת אנתתי דמתקריא אבגלי אינו מחייב דיש לה שם אחר אלא יש במשמע נמי דספיקא הוי אם יש לה שם אחר ומשו"ה קאמר דמתקריא דזה ודאי דמתקריא אבגלי. ויש סמך לזה מההיא דאמרינן בריש קדושין דתניא נתן הוא ואמר הוא מקודשת נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת ופריך דיוקא אדיוקא דמרישא משמע דוקא נתן הוא ואמר הוא מקודשת הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת ומסיפא משמע איפכא ומשני נעשה ואב"א נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי וחיישינן מדרבנן ופסקו הפוסקים כשינויא בתרא. למדנו דזמנין דדיוקא אינו ודאי אלא ספק ועל דרך זה אמרינן בכמה דוכתי בפלוגתא לא קמיירי. וכיוצא בזה רגילי הראשונים לומר דלא תידוק בש"ס דהחלוקה מבחוץ אפשר דמספ"ל ולא פשיטא ליה ולהכי נקט החלוקה אחרת. (וכמה זמני כתבו ז"ל הכי ובההיא שכתב הר' מש"ל סוף ה' אבל שכתב דס' יראים והה"מ נקטי ישראל משום דבגוי מספ"ל ע"ש וכהנה רבות בספרן של צדיקים ראשונים ואחרונים). ואף אנו נאמר מעין דוגמא דהא דקאמר אנת אנתתי דמתקריא אבגלי היינו דודאי מתקריא אבגלי ולא תדוק דיש לה שם אחר ולא מתקריא ביה אלא אימא דמתקריא אבגלי ודאי אבל שם אחר מספקא לן אי אית לה ואינה נקראת וכתוב דמתקריא אבגלי דזה ודאי לאפוקי דמספ"ל בשם אחר אי אית לה ואינה נקראת. ותכל תלונות גדולי הדור מעל הרב מהרימ"ט ובכל זאת אפשר לומר דטעם הגדולים דחלקו על הר' מהרימ"ט הוא דאיברא דיש לפרש דהשם אחר לא ברירא לן אי אית לה. אמנם יש לחוש להמון העם וקצת יודעים דיסברו דהכונה דיש לה שם אחר ונשתקע והם ידעו כי זה שמה מעת הלידה הוא ולא אחר ויאמרו דאין זו גט של זאת אבגלי דלאו כ"ע יעמיקו ויפרשו פירושים ואנן בעינן שיהי' ניכר לכל מתוך הגט שזו המגורשת ואמטול הכין הוראת הרב מהרימ"ט עיילוה אצ"ל אלו'"ני מור"י הוראות ולא קבלוה. ברם מבואר נגלה דכל זה אינו אלא בנדון אבגלי ודכותיה דאפשר דלא יש לה שם אחר מעולם אלא אבגלי אבל כשיש לה ודאי שתי שמות כנ"ד באלו אמרו לסמוך על הוראת הרב מהרימ"ט וכמ"ש הרב גט פשוט ס"ק צ"ז. והגם דהרב ג"פ ברישא כתב לה בדרך אפשר ובאותו סעיף עצמו הלכה זו העלה בנשתקע לכתוב דהוה מתקרי. ושוב בש"מ ששינו שמו ועדיין לא נודע כתב לכתוב כדברי מהרימ"ט הדבר מבואר דהרב ג"פ לא הי' סומך כל כך על הוראת מהרי"ט ודעתו ז"ל דלכתוב דהוה מתקרי עדיף טפי כהוראת הרב מהריק"ש ומשום הכי בנשתקע שם ראשון אף דברישא כתב כמהרימ"ט בדרך אפשר. אח"ך להלכ' כתב תקון דהוה מתקרי דברירא ליה אלא דבש"מ ששינו את שמו ולא נודע דלא שייך תקון דהוה מתקרי דחיק ומוקי אנפשיה לכתוב כהוראת מהרימ"ט. אכן הרואה יראה דתקון דהוה מתקרי יש לפקפק בו וכבר כתב הרב הגדול מהר"ר אברהם סכנדרי בתשובה כ"י הביאה הרב פרח שושן דבדיעבד דוקא אמרה מהריק"ש. גם מורינו הרב זרע אברהם והרב מטה יוסף קראו ערער על זה וכמ"ש ה' פרח שושן. כל קבל דנא הוראת הרב מהרימ"ט הלכ' רווחת וכל גדולי אחרוני זמנינו נשתמשו בה הלכ' למעשה בדאיכא תרי שמי או שם וכינוי ודאין וכמבואר בזרע אברהם ומשאת משה וכן הסכימו רבני קושטנדינ"א כמ"ש בס' מטה יוסף ח"א א"ה סימן א'. וכן נעשה מעשה וציוינו לכתוב אנת אנתתי דמתקריא טורייה כי משפט כתיבת שם זה בערבי כן הוא בב' יודין וה"א בסוף כמו שאמרו הבקיאין בלשון ערבי.

טז . יאקותה. כן הוא משפט כתיבת שם זה בלשון ערבי כנודע אצלנו מפי בקיאים בכתב ולשון הנזכר. והגם דבס' שמות כתב משם הרב מהרימ"ט יקוטא וכתב הרב גט פשוט ס"ק ק"ל כי כן משפטו חסר אלף וכתב דהסופרים נהגו לכתוב בתיו וכן הוא במהריק"ש מ"מ עדיף בטי"ת ע"ש ובס' דבר משה סימן ע"ב אות כ"ב כתב משם מהר"י פולאק באלף וטית ע"ש. העיקר כמו שכתבתי כי כן נתברר לי בארץ מצרים דבקיאי טפי בכתב ולשון ערב ועל ערבי"ם בתוכה תלינו. ושוב ראיתי בשר"ח של רבינו סעדיא גאון איל פייומי אשר פתר טור אודם פטדה יאקות איל אחמאר. והרי פתרון רבינו הגאון כדאמרי אינשי דבקיאי. וכזה ראיתי בהלכות קטנות שכתב דבערבי כותבין יאקותה ע"ש ותו לא מידי.

טוב ימונה. כן ראיתי להרב המובהק עיר וקדיש מהר"י אלגאזי זלה"ה כתוב למ"ר שכן משפט כתיבת שם זה וכך עשה מעשה על פי כתב אחד קדוש מרבני המערב הפנימי.

חי יהודה דמתקרי יהרון כן העלה הרב המו' מהר"י זיין בתשובה כ"י וכתב שסידר לכתוב דמתקרי שיש ספק אם יהרון הוא קיצור או לא והאריך בתשובתו הרמתה.

יט . כצ"ר. מעשה בא לידינו במגרש מן המוסתערבים שהיו קורין לו כאדיר ואינו יודע לחתום. וידוע דלמי ששמו אליהו קורין בערבי כידי"ר. וזה לא ידע אי שמו אליהו או שמו אליה. גם מהס"ת אין ראיה כי כל ימיו מסתחר בכפרי הפילאחי"ם ומרגל לרגל יבא אל עיר וכמעט אינו עולה לס"ת. ונכתב אליהו דמתקרי כצ"ר. ומה שנכתב אליהו הטעם כמ"ש מרן דמן הסתם יש לכתוב אליהו. ועוד בנ"ד נראה דשמו אליהו כי כן בערבי קורין לאליהו הנביא זכור לטוב איל כידי"ר וכיון דכינו לזה בשם כידי"ר מוכח דשמו אליהו. ומה שנכתב כצ"ר אף על גב דבעזרת נשים מוכח דיש לכתוב כידי"ר ובמצרים דוקא כותבין כצ"ר. שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה דמשנת התצ"ד שישב על כסא ההוראה הרב המובהק משיירי כנסת הגדולה כמהר"ר בנימין מעלי הכהן זלה"ה שהי' מקדם מארי דאתרא בארץ מצרים הנהיג בעה"ק ירושלם ת"ו לכתוב כצ"ר כי כן משפט לשון ערבי ואחריו נהגו כן הרבנים המובהקים מהר"א נחום זלה"ה ומהר"ם מזרחי זלה"ה. ומה שכתבנו דמתקרי היינו לפי דעת מרן דגרירנא אבתריה שפסק בסי' קכ"ט דכתבין יהודה דמתקרי ליאון כיון דהשם השני יוצא משם העברי והכא נמי בנ"ד כיון דכצ"ר קורין לאליהו הנביא ועל שם אליהו הנביא קורין למי שנקרא אליהו כצ"ר א"כ יוצא משם העברי על דרך ליאון דאתי מיהודה דכתיב גור ארי' וכבר העלה הרב גט פשוט ס"ק ע"ז ובעזרת נשים דף יו"ד וי"א דכל דדמי קצת לשם העברי לדעת הרב מהריק"ו ומרן יש לכתוב דמתקרי וגם בחנוך גראסייאנו שכתב הרב מהרשד"ם סימן מ"ו דכתבין המכונה הלכ' זו העלה דלדעת מרן יש לכתוב דמתקרי. והגם דהרב פרח שושן כלל א' סי' ט' בכינוי דדמי קצת לכתוב המכונה כמהרשד"ם והרב המכתב. זו אינה משלנו דהכא הוי כיהוד' ליאון שכתבו מרן ומהריק"ו בפירוש שכותבין דמתקרי ליאון. ותו במקום דמספ"ל אם לכתוב דמתקרי או המכונה יש לכתוב דמתקרי כמ"ש מור"ם סימן פ"ד דאם במקום דמתקרי כתב המכונה פסול ובהפך כשר. ואף דהרב מהר"א הלוי בס' יאיר נתיב והר' גט פשוט הסכימו להכשיר. כבר העלה הרב פרח שושן דאם במקום דמתקרי כתב המכונה פסול ואם במקום המכונ' כתב דמתקרי כשר. וכזאת וכזאת הנה שמענוה דהכי נהגו רבנן קדישי דממוני אגיטי פעה"ק לכתוב דמתקרי כצ"ר. ועל גבי הצדי על היוד השמאלי נכתב תג קטן והגם דבעיר קדשנו לא נהגו לכתוב רפה על גאמילה וכיוצא שאני הכא דצד"י בלי רפה אין הברתה דל"ת כלל ועיקר ורב המקום ביניהם לא כן בהנך והכי נהוג רבנן קדישי האתנים מוסדי ארץ.

כ לייא"גי מעשה בא לידינו באחד שקורין לו לייא"גי. בהא ליכא לספוקי אי שמו אליה או אליהו דהאיכא סהדא רבא הרב מהר"י דוד זלה"ה הובא בס' דבר משה העד העיד בנו דמי שנקרא אליה קורין לו לייא"גי ואם בעת הליד' ידענו כיצד נקרא הכי כתבינן כמ"ש הרב גט פשוט. ואם לא זכר עת הליד' ואיכא דקרו ליה אליה ואיכא דקרו לי' אליהו ומעלית ס"ת אין בירור דזמנין קרו לי' אליה וזמנין קרו לי' אליהו כאשר נשאו את שמו על שפתם השלוחי צבור. וידיו ל"ו אסורות שלא ידע לחתום. נראה דהנכון לכתוב אנא דמתקרי אליהו דמסתמא נקרא על שם אליהו הנביא ובאומרו דמתקרי רומז על אליה דקרו לי' נמי.

כא מעתוקה. נהגו בארץ מצרים דאשה שאין לה בנים ואחר ילד' בת קורין לה שם וגם כן קורין לה מעתוק' על דרך בני ספרד שמכנים קומפראדא מירקאדא ודינה כדין כינוי מירקאדה וכיוצא. ומשפט כתיבתה כמו שכתבנו ובשמות מהריק"ש נמצא מעתוק. ובמעשה בא לידינו נכתב אסתר המכונית מעתוקה.

כב . מדללה. כן ראיתי בגט שסידר הרב מהר"ש אלגאזי וכן עיקר ובשמות אשר במהריק"ש יש ט"ס.

כג מבורך מעשה בא לידינו במגרש ששמו מבורך ולא ידע לחתום. ונסתפקנו אם יש לכתבו חסר כי כל מבורך בכתוב הוא חסר וי"ו ותמיד כותבין בגט כמו שהוא בכתוב כידוע. או דילמא דמה שרואין הכתוב היינו אם יהי' שם משמות הכתובים במקרא אבל במה שהוא בכתוב תיבה ואינו שם לא אזלינן בתר הכתוב. ולכאור' מדברי הרב עזרת נשים בשם נסים ושם ירוחם בסופו משמע דאפי' אינו שם משמות הכתובים במקרא אלא היא תיבה שכתובה במקר' אזלינן בתר הכתוב. וכן מוכח בהדיא מדברי אבי התעודה הרב מהרימ"ט בשם מנרה והביאו בס' שמות שכתב וז"ל מנורה יש שקורין לה כך ומאחר שהוא לשון הקדש צריך לכתוב חסר עכ"ל הראת לדעת דקפסיק ותני הרב ז"ל דכיון שהיא תיב' לשון הקדש צריך לכתוב כך וה"ה בנ"ד דבכתוב כל מבורך חסר וי"ו. ונראה דבכה"ג שאינו שם מהכתובים במקרא ואפשר לקרות מברך הבית בפתח כמו מברך רעהו בקול גדול ודכוותיה יש לכתבו מלא. ואפי' בשם הלל שנמצא בכתוב שם כמה גדולים סברי לכתבו מלא ואע"ג דבשם הלל קי"ל כמ"ש מרן בבדק הבית והרב מהרימ"ט כמ"ש בספר שמות שאני התם שנמצא השם בכתוב וג"כ שנקרא מסתמא על שם הלל הנשיא וכמו שהאריך בס' שמות וכיפי תלי לה הרמ"ז המגי' שם מדברי רבינו האר"י זצ"ל אבל הכא שאינו שם ויש לקרו' הבית בפתח יש לכתבו מלא. ואין ראי' משם מנור' שכתב מהרימ"ט דכיון שהוא לה"ק יכתוב חסר דשם אין במשמעו' תיבה אחרת לא כן הכא. ומה גם דנ"ל דמ"ש מרן בש"ע יש מי שאומר דהלל נכתב מלא אע"ג דבבדק הבית דחה סברא זו. היינו שהרוצ' לכתוב מלא יכתוב. ולא שמיע לי מ"ש הרב גט פשוט דהכונ' יש מי שאומר ואין הלכ' כן ע"ש ס"ק. קכ"ד ובס' שמות דא"כ הול"ל הלל כותבין חסר ותו לא אלא כונת מרן באומרו יש מי שאומר דהרוצה לכתוב הכי יכתוב ומדכתבה בלשון יש מי שאומר מורה דאם יכתוב חסר הוא כמשפטו. באופן דנ"ל שיכתוב מלא דאפי' תימה שדינו חסר אינו מזיק אם כתבו מלא וכ"ש שהסבר' נותנת שיכתוב מלא לתקן המבט' על דרך שהאריך בס' שמות בשם אדוני. וכן כתוב בשמות הבאים בספר מהריק"ש מבורך מלא וי"ו וגם הרב שער אפרים סימן קי"ג והרב ידי אליהו בחידושים דף ק"ה הזכירו להרב דק"ק סופיאה כמהר"ר חיים מבורך גאליפאפה וכתבו מבורך מלא. ומיהו נראה שאם כתב מברך חסר וי"ו כשר. ואם הוא חותם מברך חסר וי"ו יש לכתוב כן.

כד מסעודה המכונית פיפן כן העלה הרב המו' מהר"י זיין בתשובותיו שערי ישועה כ"י במעשה שבא לידו וכתב המכונית שאינו דומה ללשון עברי וגם אינו פתרון כמו יאודה ליאון.

כה מירקאדא כן נכתב במעש' בא לידינו ואף דבטופסי גיטין שסידר הרב מכתב מאליהו ובס' דבר משה נכתב בהא לבסוף נראה דהנכון לכתוב באלף וכדמוכח ממ"ש הרב עזרת נשים בשם אפנדרא ושאר דוכתי והוא דבר פשוט.

כו מראד. במעשה בא לידינו נכתב מרדכי דמתקרי מראד כי כן משפט השם בלשון וכתב ערבי.

זך מינורא. כבר נודע מ"ש מהרימ"ט ובספר שמות על שם מנורה דיש לכתבו חסר ושמעתי מפי אדם גדול שראה בשלוניקי שהרב המופלא מהר"ר יוסף דוד ז"ל כתב מינורא כמו שכתבתי והי' טעמו שהוא לעז צעירה שלועזים צעיר מינור צעירה מינורא. ולמעשה צ"ע. ואפשר דהרב הנז' שציוה לכתוב כנז' הוא שידע שהיו קורין את השם מינורא מלעיל. אבל אם יקראוה מלרע גם הוא יודה לכתוב מנרה כמ"ש מהרימ"ט וס' שמות.

כח מזל. מעשה בא לידינו באשה אחת שבאה קטנה ממערב לצפת ונשאת שם ובעלה רצה לגרשה פה מצרים ושם האשה מאזלה וכך כתוב בכתובה ופה כולי עלמא קרו לה מזל ונסתפקנו אם שם מזל קצור ממזל טוב או השם הוא מזל לחוד. וגם יש להסתפק דאפשר דבעת לדתה קראוה מזל והכי ארחייהו בערי המער' להאריך השם במערב אח"כ ולקרות מאזלה. וחקרנו ונודע לנו בבירור כי פה מצרים המנהג לקרות שם מזל לחוד וגם לקרות שם מזל טוב. וראינו כמה גיטין שסידר הרב הגדול מהר"ש אלגאזי זלה"ה מארי דאתרא וכתב מזל לחוד. ועמ"ש הרב דרכי נועם סוף סימן מ"ה שהרב הגדול מהר"ר דוד גרשון נתן שני גיטין ועמ"ש הוא ז"ל ועמ"ש הרב מהר"י מולכו בתשובותיו כ"י סימן ע"א. גם העידו לפנינו אנשים עברים מערביים והם מאנשי עירה של המתגרשת ששם מזל לא נודע אצלם רק בעת הלידה קורין מזאלה והאנשים האלה נחלקו באופן כתיבת שם מזאל' לפי מנהג עירם. וכבר נודע מה שהסכים הרב גט פשוט ס"ק ס"ו דאם בשעת הלידה קרו לה שירליין וכיוצא אף דידענו דהוא שם שרה אין לכתוב שם שרה כלל וה"ה בזו כיון דבמערב קרו לה מזלה כד צריך לכתוב דמנהג העיר מזל"ה גרם שיכתב. אמנם מאחר דנשתקע שם מזלה לגמרי ופה אין קורין אותה אלא מזל לחוד כתבנו אנת אנתתי דמתקריא מזל כהוראת מהרי"מט לרמוז ולחוש לשם שיש לה בעיר אחרת כמ"ש בש"ע סי' קכ"ט דין י"ב אף דכותבין וכל שום כמ"ש הרב גט פשוט ס"ק נ"ט ודלא כמו שכתוב בסדר הגט שבס' בית שמואל והביא דבריו הרב דברי אמת בשו"ת סי' ו' דף כ"ב ע"א והגם שהרב דברי אמת פירש טעמו. תברא בצידה שהביא מהרב מהר"י קולון שרש ק"ו וממהראנ"ח שהביא בס' שמות דף קי"א להפך. וכ"כ הרב תורת חסד סימן ק"ז. ומהר"י כולי בתשובתו שבסוף ספר עזרת נשים דף מ' ותמה על הרב פני משה. ומהר"ם מלובלין סימן ט"ל כתב דיותר נכון לכתוב דמתקרי בשם מקום אחר. ומהר"י כולי העיד שכן עשו מעשה רבני קושט'. וכן עושים מעשה רבני ירושלם עה"ק וכ"ש לפי האמור שכתבו אנת אנתתי דמתקריא דאין לפקפק כלל אפילו לפי טעמו של הרב מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת ע"ש וכך עשינו מעשה ודוק במה שכתבתי כי קצרתי:

כט ממייה מעשה בא לידינו באיש שרצה לגרש אשתו על ידי שליח ואמר דשם אשתו מאמייה. בת שושן ונסתפקנו בכתיבת שם זה. ולפי מ"ש הרב אדמת קדש ח"א שהסכים מורנו הרב מהר"י זאבי לכתוב שאמייה הי' נראה לכתוב אלף בשם זה. אך חקרנו על זה והעידו לפנינו ישראל הבקיאים בכתב ולשון ערבי שאין לכתוב אלף בהברת פתח וכמ"ש הרב גט פשוט ועזרת נשים וכאשר תמצא כמה שמות במהרי"קש אבל כשהתיבה היא מלעיל כותבים אלף בשם גאלייה וכמו שכתב הרב אדמת קודש שם מסברת עצמו ועמ"ש הרב פרי הארץ סי' ו'. ועשינו מעשה ונכתב ממייה

ל נאדרה. שם ערבי וכך סידר הרב מהר"ש אלגזי אך שמעתי מפי מומחה הבקי בכתב ולשון ערבי שאמר שצריך לכתוב נ'טרה שעיקר השם הוא מלשון ראי' ועיקרו בערבי נזר וכותבין בערבי במקום זיין רפויה ט' ברפה על דרך שכותבין צ' ברפה במקום ד'. כמש"ל בשם כצ"ר שהצ' ברפה היא ד' רפויה. וגם בערבי חסר א' כתיב אחר הנון.

לא נ'גום דמתקריא נ'גמה כן סידר הרב גנת ורדים ואזיל לשיטתיה שכתב בפסק מרוך כי נ'גום פירושו ככבים והם שתי שמות. ובמעשה שבא לפני הרב מהר"י זיין דפורתא קרו לה נ'גמה העלה בתשוב' כ"י לכתוב נ'גמה דמתקריא נ'גום והסכימו עמו הרב המובהק מהר"ר שמואל לאנייאדו אב"ד דק"ק נא אמון.

לב סיניורא דמתקריא סיניורו כן ראיתי בגט שסידר הרב מהר"ש אלגאזי אב"ד ור"מ בארץ מצרים.

לג . סלטאנה כן ראיתי בגט שסידר הרב הנז' לאחת מבנות מסתערב שכן היא משפט לשון ערבי:

לד . סוכר כן סידר הרב הנז' וכן עשינו במעשה בא לידינו ולא כמ"ש בשמות הכתובים בס' מהרי"קש שכתוב אלף ואפשר שהוא ט"ס כי משפט כתיבת הערבי הוא כאמור.

לה סעיד מעשה בא לידינו במגרש שאמר שאביו שמו סעיד ונפטר בארץ המערב והוא בא לכאן ונשא אשה זו. ושוב חקרנו בשמות כדחזי ואמר לנו דכאן כשעושה השכבה לאביו החזן אינו מדקדק וקורא לו סעדיא. וחפשנו בכתובה וכתוב בן סעדיה. ונראה פשוט דליכא למיחש בזה לשם סעדיה באביו כלל. דכל כי הני מילי דרבנן בשינוי השמות היינו באדם חי דשינה מחמת חולי או מחמת מרדין ואפילו איש חי בשנותו שמו לסיבה קלה נקבצו די"ות משתפכות כנודע. אבל באבי המגרש הזה אשר מיום הולדו ואף כי אחרי מותו אל עירו ואל שער מקומו זה שמו סעיד. מי יחוש דבארץ אחרת בהשכבה קורין לו שם אחר. היש בזה אפילו נדנוד. והדברים ק"ו דאפי' בשתי שמות כגון עזרא דמתקרי עוזר באבי המגרש יש להקל כמ"ש הרב מהר"ם ן' חביב בעזרת נשים בשם עזרא והכי מסיק בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ט דבאבי המגרש אין להקפיד. וכזה ראה וחידש גדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריסים דף ק"ד להקל בענינים אחרים באבי המגרש. ומאשר כתוב בכתובה בן סעדיה באלו אמרו שלא לסמוך. וכבר הרב מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת הנז' העלה שם דף ק"ה ע"ב דאין להחשיב הכתובה לכלום. הן אמת דמה שנסתייע מדברי הגדולים שהביא הרב גט פשוט דף ק"ה נראה דאשתמיטיתיה מ"ש הרב ג"פ גופיה ס"ק קל"ב בהאי עובדא גופי' וכמו שכתבתי במקום אחר. ועתה רואה אני שגם הרב משה ישראל בספרו הבהיר משאת משה בשניות א"ה סי' ח' דף ל"ב ע"ב הביא ראי' זו של הרב דברי אמת מדברי הרב ג"פ הנז'. ונעלם גם מהרב מהר"ם הנז' דברי הרב ג"פ ס"ק קל"ב וע"ש מה שהביא שם הרב משאת משה תשובת הרדב"ז. ולכל הדברות ולכל האמירות בנ"ד זו מקולי כתובה דלא משגחינן בה ואמרינן לחזן ולסופר בחדא רוקא תפיתו מבלי משים לב זה מדבר וזה יכתוב ידו בבלי דעת ובכי האי גונא ודאי אין הכתוב' חשובה כלום. וכל אלו דברים פשוטים מאד. ועל אודות המגרש בנ"ד שהוא מכת המסתערבי' וקורין אותו סאלאמון אך איכא דקרו לי' שלמה ועני והדבר ידוע דשם סאלמון הוא על דרך שקורין איברהים וסמכנו בזה על הרב עזרת נשים בשם זה דדעתו נוטה לכתוב שלמה לבד ועיין בג"פ סימן קכ"ט ס"ק ס"ט. ובנ"ד הדבר ברור דעיקר השם שלמה וזה שמו שקראוהו ביום המילה וכן קורין אותו לס"ת ואין זה ענין לתשובת הרדב"ז שהביאו הרב ג"פ אות פ"ז והרב משאת משה שם. דאף לדעת הרדב"ז שאני הכא דקרו לי' נמי שלמה. והגם דמדברי הרב עזרת נשים נראה קצת דיש שם זה בפני עצמו. אחר החקירה נודע דשם סאלמון אינו שם בפ"ע ואין מי שקורא לילד שם זה ביום המילה:

לו . עזר מעשה בא לידינו במגרש סגי נהור ששמו בפי הכל עזר וחקרנו הרבה עד מקום שידינו מגעת וקרוב לודאי כי פה מצרים לא איתי אנש ילד יולד לו זה שמו אשר יקראו עזר אלא קראו בשמו אלעזר ואח"כ קורין לו עזר. אמנם לא נתברר אצלנו בירור גמור רק דהשלוחי צבור אמרו דכשעולים לס"ת מי ששמו עזר קראוהו בשמו אלעזר אפילו העולה אומר ששמו עזר. והמגרש סגי נהור דאין מעלים אותו לס"ת ולא שייך גבי' חתימה. ולמה שלא יבצר דיש מקום פקפוק לצאת י"ח רוב הסברות כתבנו אנא דמתקרי עזר כהוראת מהרי"מט וכמו שנהגו גדולי הדורות לסמוך עלה בדאיכא שתי שמות וכמו שכתבנו כמה דוכתי והכא על הרוב שמו אלעזר וכבר כתב מהרי"קש דאם כתבו קצור השם לבד כשר ומשם למד הרב דרכי נועם סימן מ"ה לשם מזל והכא דנשתקע שם אלעזר לגמרי ולדעת מהרח"ש וסיעתו צריך לכתוב שם ראשון שנשתקע לכן כתבנו לצאת י"ח אנא דמתקרי לרמוז שם אלעזר דנשתקע דעל הרוב קראוהו אלעזר. ועוד דמכיון דיש אחרים דקרו להו עזר והש"ץ קורין אותו אלעזר בעלית ס"ת מוכח דזה פשוט דעזר הוא קצור אלעזר:

לז עוד מעשה בא לידינו במגרש ששמו יום טוב וכן קורין אותו ישראל. אך הגוים לבד קרו ליה עיד ולא חששנו לשם שקורין הגוים לבד ואע"ג דמור"ם כתב דיש מחמירין. הרב גט פשוט כתב דהעיקר שלא לחוש לשם שקורין הגוים לבד ועמ"ש הרב מהרח"ש בח"ג סי' ע"ח ומהר"ש בן הרשב"ץ סימן תר"ב ועיין בתשו' הרדב"ז שהביא הג"פ ס"ק פ"ז ובעזרת נשים דף ט"ז

לח . עישה העלה הרב מהר"י זיין בתשוב' כ"י במעשה בא לידו לכתוב עישה ביוד אחת ואין לחוש לעיישה וכיוצא.

ט"ל . עו"ץ כן כתוב שם זה במהרי"קש. ובגט שסידר הרב מהר"ש אלגאזי כתב עוא"ץ באל"ף. ואמרו לו שטעמו שלא נטעה שהוא שם עוץ הכתוב בתורה עכ"ד. ואיברא דכן כתב הרב מהר"ם ן' חביב בעזרת נשים בשם זה דיכתבו באל"ף כדי שלא יהא נראה שם עוץ הכתוב. אמנם מבואר בדבריו דהיינו אם אינם כותבין נקודה על הצדי אבל אם כותבין נקודה על הצד"י כ' בהדיא שלא יטעו שהוא שם עוץ שבכתוב והוא תימה על הרב הנז' שסידר עוא"ץ באל"ף ונקודה. ומה גם דארץ מצרים אתריה דמהרי"קש אלא דהא ל"ק כי יש טעיות בשמות הכתובים במהרי"קש והם טעיות מההעתקה או מהדפוס. והרב עזרת נשים שם כתב דלמנהג עיר קדשנו שאינן כותבים רפה על 'גאמילה 'גויא וכיוצא ה"ה שלא יכתבו על עו"ץ ואם יכתבו באנו לחששת מהרשד"ם וצריך ב' גטין. וכבר כתבנו בשם כ'צר דמשנת תצ"ד נהגו בעה"ק ירושלם ת"ו לכתוב כצר ותג קטן על הצד"י אעפ"י שלא נהגו לכתוב רפי על "גאמילה וכיוצא. ולפי זה גם שם עו'ץ יכתבו בלי אלף ותג קטן על הצד"י. והרב עזרת נשים הביא מה שאמרו לו הסופרים והאריך. והאמת יורה דרכו דבמצרים בקיאי טפי בלשון ערבי הצח ושרשיו ועליהם יש לסמוך. ושמעתי בארץ מצרים מפי בקיאים בכתב. ולשון ערבי דדוקא משפט שם זה הוא עו"ץ בלי אלף ואם יכתוב אלף משתנה הענין בלשון ערבי. והנה כי כן צריך לכתוב כמ"ש מהרי"קש חסר אלף וברפה ואע"ג דבס' מהרי"קש אין כתוב נקודה הוא ט"ס ודאי וכן הרב עזרת נשים הביא ממהרי"קש דכתוב נקודה על הצד"י ע"ש.

מ עבדאללה דמתקרי עבדיה מ"כ להרב המופלא מהר"ח ב"ד אבואלפיא שכך עשה מעשה וכתב לשם העיקר עבדאללה יען כי הכל לא קרו בשם עובדיה כלל אלא עבדאללה וגם שבמילה קראוהו עובדי' וכן עוד היום בס"ת מ"מ כיון דכ"ע קרו בשם עבדאללה ואין שם מיעוט דקרו בשם עובדיה אף דבשעת מילה ובס"ת קרו לי' עובדיה מ"מ השם המורגל בפי הכל הוא השם העיקרי וכמ"ש הרדב"ז הביאו כנה"ג סימן קכ"ט הגהות הב"י אות ק"מ בשם שמריה דכ"ע קרו לי' מחרו ועיין בתשו' הרדב"ז שהביא הרב ג"פ סימן קכ"ט ס"ק פ"ז יע"ש ושם עבדאללה כתבנוהו בשני למדין ובשיטה א' שיותר יהיו נראין כשתי תיבות מתיבה א' עפ"י דברי הג"פ שם ס"ק קל"ד דף קל"ג ע"ב ועיין בשמות לה' הנז' עכ"ד הרב מהרח"א הנז'. (אח"י תשובת הרדב"ז היא בתשובות החדשות סימן תקל"א והרב דברי אמת בסוף הקונטריסין הקשה עליה ואסקא בצ"ע. ועמ"ש עוד הרב וצריך ישוב

מא פרג' ן' משה המכונה שאשו ונכתב המכונ' דלא דמי ללשון עברי וגם אינו פתרון. הרב מהר"י זיין בתשובה כ"י.

מב צורישדי חד תיבה וכתב הרב עזרת נשים דאם כתבן בתרי שיטי הגט פסול ע"ש. ובמס' סופרים פ"ה הלכה ה' מני לי' בשמות שאינן נחלקין וכ"כ הרב כנה"ג דף קפ"ח אות ע"ו ועיין בש"ות אור ישראל סי' ס"ג.

מג צפרה כן מסיק בס' שמות וכן עיקר ודלא כמ"ש הרב כנסת הגדולה סי' קכ"ט הגהת ב"י אות ט"ל. ובספר שמות הביא משם הרב דמשק אליעזר שכתב מהרש"ל בשם בריכא ציפורה המכונית בריכה ובודאי שם העריסה ציפורה ונמצא ציפורה מלא יו"ד וי"ו ע"ש ובים של שלמה גיטין הנדפס מחדש ראיתי פ' השולח דף ל"ד ע"א דצפורה כתוב בויו אך חסר יוד בין צדי לפא וכן בספר שעות גופי' הביא דברי מהרש"ל באות ב' כמו שכתוב בים של שלמה ע"ש,

מד קלונימוס הכי מסיק בס' שמות וע"ש מה שהקש' על דברי מהרימ"ט באורך והרב עזרת נשים ביאר דברי מהרי"מט וכתב שהוא עיקר ואמיתותן של דברים ותמה על הרב ספר שמות עיין בדבריהם באורך. ולי ההדיוט נרא' דמה שהבין הרב ס' שמות בדברי מהרימ"ט הוא אמת כי מהרימ"ט בתחילה כתב קולונימוס בוי"ו בין קוף לל"מד ועל זה היו דבריו וא"כ אין מקום למה שפירש הרב עזרת נשים דעל יוד בין קוף ללמד קאמר. ואני הצעיר יש לי ס' השמות להרב מהרימ"ט כ"י וכתב השמות כמשפטן ואחר כך חוזר ומפרש כל שם בפני עצמו:

עד ראיתי להרב עזרת נשים דאחרי שהסכים דיכתבו קלונימוס כתב וז"ל ואחר ימים ראיתי בתשו' הרשב"א סימן א' ק"א דחתם שם גדול אחד יהודה בר קולונימוס בוי"ו אחר הקו"ף וכו' וצ"ע עכ"ל ונסחא מוטעות נזדמנה להרב ז"ל דבתשובת הרשב"א שלפני דפוס האנוו"א כתוב יהודה ב"ר קלונימוס חסר וי"ו בין קו"ף ללמ"ד. והרב הזה הוא אביו של הר' הרקח דשם בתשובה הנז' שואל מרבינו אפרים ותמצא בפסקי מהר"ם ריקאנאטי סי' נ"ח ששאל רבינו יהודה בן רבינו קלונימוס אביו של רבינו אלעזר מגרמישא את רבינו אפרים ע"ש וא"כ אין ספק שהוא רבינו קלונימוס בלי וי"ו אחר הקו"ף דהכי נקרא זקנו של רבינו בעל הרוקח כמ"ש הרב הרקח עצמו הביאו בס' מצרף לחכמה דף י"ד ע"ב וכן הוא באגודה דף עק"ב ושאר דוכתי. ומעתה אין שום ספק בדבר דהעיקר הוא קלונימוס וכ"כ בשיטה מקובצת כתובות ס"פ הנושא שאמר לו לרבינו בצלאל רבינו קלונימוס שהי' בזמנו והוא קבור בעה"ק ירוש' כמ"ש בס' ג"פ דף פ"ז. והביאוהו בלי וי"ו ומעתה הדבר ברור ואין לספק כלל שהעיקר הוא חסר וי"ו בין קו"ף ללמ"ד (ומ"ש בשם הגדולים ח"א וח"ב כמה זימני מלא הוא אגב שיטפא):

מה ריקיזא כן העלה הרב מהר"י זיין בתשובה כ"י במעשה בא לידו ור"ל עושר ואינו נגזר משם ריקא. וכן שם סעד הוא עושר. ושם סעידה היא ריקא. ושם סעדאת עושר כמו ריקיזא.

מו שלמיאש כתב הרב דבר משה ח"ג א"ה סימן י"ב אות ה'. שאלאמיאש שם זה לא נמצא בספרים ולא נודע על שם מה נקרא שם זה וכתבנו מלא בג' אלפין דהוא יותר מבורר דאף בשמות דמשפטן חסר ונכתבו מלא כשר וכו' עכ"ל ואנכי איש צעיר ראיתי בתשובות הריב"ש סי' רס"ו שכתב לדון שלמיאש נשיא וכן הוזכר בתוך השאל' איזה פעמים כך שלמיאש. ובתשובות הר"ן סוף סימן ל"ג כתב היתה נשואה לאשלמיאש כהן. ע"ש. ואות אלף הראשונ' נראה שכך היו נוהגים לכתוב לכבוד. ולפעמים מוסיפים א"נ כמו שתראה כמה פעמים בתשובות הר"ן ומהם סימן ל"ג הנז' וסי' ל"א שכתוב אנשלמה אניוסף אנבוניט וניכר שאותיות אנ הם תוספת וכן בתשובות הריב"ש פעמים רבות. ובסימן רכ"א מתברר שכתב לחכם שלמה אנשלמה וכן בסימן רס"ו שכתב אנבונפיל ואחר כך בונפיל וכיוצא בזה בשאר תשובות וכן מתברר בתשוב' הר"ן דאיזה שם חזר והזכירו בלא אותיות א"נ והרב המגיד הי' שמו רבינו וידאל די טלוסה כמ"ש בס' יוחסין ובכתבי רבינו האר"י זצ"ל והריב"ש סי' שפ"ח הזכירו הרב אנוידאל. ועמ"ש הרב עזרת נשים בשם וידאל. ואין זה ענין למ"ש מהר"ר תם באשה דיש קורין אותה לונא ויש קורין אותה אלונה דהצריך ב' גיטין ע"ש סימן ב' והביאו הרב עזרת נשים שם. דההיא קורין נה אלונה בקריאה אבל אלו השמות שכתובים בשו"ת הר"ן והריב"ש אפשר דלא היו קורין אותם אלא בשמם ואותיו' א"נ מוסיפין בכתב ויראה דהוא במקום אדון. וכן לפעמים מוסיפים א' לבד ולפעמי' נו"ן כמו שיש בתשובות הריב"ש ניצק ודכוותיה. (וכן אפשר לומר שזהו פירוש אנקולמוס שאמרו בבתרא דף ס"ח כמו שכתבתי בעניותי שם בס' הקטן פתח עינים ע"ש ודו"ק):

מז שבתיה. מעשה בא לידינו באשה שנקרא' שבתיא. והנה מהרימ"ט הובא בס' שמות בשם שבתי כתב שבתיא באלף וכן כתב הרב כנה"ג דף קפ"ח ע"ב אות צ"א וז"ל נ"ל שכותב שבתיא באלף לבסוף וכותבין שבת ושבתיא בלא אל"ף בין שי"ן לבי"ת וכן שם שבתולא כותבין אותו בלא אל"ף בין שי"ן לבי"ת ובאלף לבסוף עכ"ל וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות דף ע"א סוף עמוד א' באל"ף לבסוף משם מהריק"ש רק שכתב נמי אל"ף בין שי"ן לבי"ת וכן הוא בהגהות מהרי"קש. אמנם נראה שהעיקר לכתוב ה"א לבסוף כיון שהש' נגזר משם שבת וכן העלה הרב ספר שמות וכ"כ במזכרת שמות הגיטין שבסוף ס' גט פשוט ובס' מכתב מאליהו במזכרת השמות אות מ"א ואות קל"ב והכי נהיגי בעיר קדשנו ירושלם ת"ו לכתוב שבתיה. וכבר כתבו מהרח"ש סימן כ"ו והרב דרכי נועם סי' מ"ד שבתולה בה"א לבסוף וה"נ דכותא דלדעת הכנה"ג שבתולא באלף ועיין בס' דבר משה ובשו"ת דברי אמת דף כ"ד ע"א וכן עשינו מעשה בעה"ק ירושלם ת"ו ובארץ מצרים.

מח תורך. ברת עוריבי כן ראיתי בגטי שסידרו רבני מצרים.

מט תנתן. אסתר המכונית תנתן. כן כתבנו במעשה בא לידינו כן כן כתיב' הכנוי בלשון וכתב ערבי. (הוי יודע כי מה שכתבתי בעניותי הן בקצת תשובות דלעיל ובשמות ומה שאכתוב בסימן שאחר זה הי' לי כתוב מזמן היותי בעה"ק ירושלים ת"ו ואח"כ בעיר מצרים יע"א ויעת"ק משם. ואחר זמן יצאו לאור כמה ספרים חדשים ושו"ת וביחוד ס' יד אהרן ח"ב על א"ה ומחדש ס' גט מקושר למורי הרב זל"הה ולא פניתי לעיין מחדש בדבריהם ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה