חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן לז
בשמות גיטין.
שאלה מעשה בא לידינו באשה שבאה להתגרש וכולי עלמא קורין לה אם לולו שהיא מבנות המסתערבים שמנהגם לקרות לאב ואם על שם בניהם ואף גם זאת קורין לה על שם בתם הנקראת לו"לו שהוא פיר"לה בערבי ואין גם אחד קורא אותה רחל שהוא שמה רק בכתובה כתוב שמה רחל. ועוד אתמר במדרשא שמה שיש מדרש מסתערבים שקורין חכמה ומוסר וזאת האשה מתנדבת להם איזה דבר ובכל שבת מברכין אותה בשם רחל. ובני ארם צובה קורין בארצם לסתם רחל רחמה ואף גם אשה זו כשהיתה בארם צובה קרו לה רחמה. ואח"כ שם באר"ץ וגם פה נשתקעו שם רחל ורחמה ואין שום אחד קורא אותה אלא בשם לולו. גם שלחו מתם גט לאשה שקורין לה פה גודיק"א וכתוב בגט יודיקא. (והנה בשני ענינים האלה אני הצעיר הארכתי מאד ונשאתי ונתתי ברוב תשו' האחרונים בשמות אינהו ואביזרהו ונאבד הכל ממני רק זה מצאתי והיה הנשאר הלא מזעיר איזה העתקה ואיזה רשימות בקיצור ואמרתי מדאגה מדבר להעתיק אשר נשאר באמתחתי והי' לזכרון וי"עתק משם).
תשובה לא כשאני נכתב ותופס הקס"ת להורו"ת נתן דידע איניש שאינו בקי בטיב גיטין נצים מש"לו בנו תני ולא ידע מה תני רטין ולא ידע מה רטין. כסא וסמוכות שלו תמה"ים ועדיין מטין. עפר סתמא איקרי הקול הי' מן העפר מדב"ר סי"ן וטין ושפל אנשים וחדל אישים לא ארי"ך וקטין. כל כי האי הוציאוה ותצר"ף בי"נן דמוריין זקני שער מבני פלטין. שהם יזובו מרגל"א בפומייהו וחכמים אומרין תכשיטין. ואולם אחד המרבה ואחד הממעיט הוקשו למצותן דרחמנא אחשיבנהו הן רבים אלו מיעוטין. והתויתי תיו דברות שתים ופי המדבר בעי"א צי"לותא בשעה שכרה דוד ש"יטין, בס"ד. הלא מראש אביע אומר על אודות שם רחמה ודא תהא למיקם דחקרנו והוברר לנו כי הוא שם נערות ושם הקטנה רחל קורין אותה רחמה על דרך שקורין שם ליצחק והוא נער איצחאקא ככה קורין לנערה דשמה רחל רחמה בארם צובה. והנה מרן בב"י סי' קכ"ט כתב משם המרדכי והג"מ דקצור השם כגון יצחק חקין צפורה פורה אין לכתבם. אמנם כתבו רבנן בתראי דלא כל הקצורים שוים דדוקא יצחק חקין ודכוותיה נאמרו שלא ליכתב אבל יחזקאל שקורין לו קהיסל וכיוצא צריך לכתבו וכמ"ש הרב גט פשוט ולפ"ז נ"ד נראה דלא דמי כינוי רחמה ליצחק חקין וצריך הי' הכתו"ב לאומרו. ברם בנ"ד דשם רחמה נשתקע לגמרי נראה דלא מיבעיא לדעת הרב מהרח"ש בתשו' א"ה סי' כ"ו והרב פרח מטה אהרן בראשון סי' כ"ה דסברי דנשתקע שם ראשון צריך שני גיטין דסוף סוף שמו הראשון הוקבע תחילה אך אם נשתקע שם שני כמאן דליתיה ואין כותבין רק גט אחד וכ"כ הרב בית שמואל דנשתקע שם שני אין צריך שני גיטין דלדעת הרבנים הנז' וסיעתם בנ"ד אין לכתוב שם רחמה דהוא שם שני ונשתקע. אלא אף לדעת מרן דחש לה רב לסברת הר"פ וס"ל דמעשה ר"פ הי' בנשתקע שם שני הרי פירש דבריו משום דשם שני עיקר כל שקורין לו קצת אף שקורין לו בשם הראשון תדיר אפי' השתא דאין קורין לו כלל הצריכו גט אחר וכו' ע"ש. נראה דבנ"ד דהוא שם שני אבל הוא קיצור משם ראשון ונשתקע אפי' מרן יודה דאין צריך לכתבו דאין לו חשיבות ואינו ענין לשם שני דעלמא. ודעת מרן לפי הנראה מדבריו לכל ישר הולך ביתה יוסף ומסב אתכא ש"ע דנשתקע שם ראשון א"צ שני גיטין וכ"כ הרב גט פשוט ס"ק צ"ו והרב מקור ברוך סי' ו' והרב דרכי נועם סי' מ"ה והר' מהר"א סכנדרי והרב פרח שושן ושאר אחרונים ועמ"ש הרב מכתב מאליהו דף ן' ע"ג. ומה שהק' הרב פרח שושן על תשובת ס' שמות דאיך כתב דדעת מרן דבנשתקע שם ראשון בעי תרי גיטי ויישב בדוחק דסמך על מ"ש אח"כ בשם הר"ם מלוניש וכו' ק"ק דמבואר בכתב מפרש בס' שמות בפה מלא ע"ש. ומה שתמה הרב פרח שושן על הרב בית שמואל בדף מ"ט ע"א ע"ש לי ההדיוט נראה דט"ס הוא וצ"ל דאין חילוק בין אם נקרא רק בשם הראשון ובין אם נקרא בשם השני כאשר המעיין עיניו תחזינה מישרים. והרב גט פשוט ס"ק צ"ו תמה דאמאי הצריכו תרי גיטי הול"ל דאתקריאת ונסתייע מהרב מהרי"קש. הנה הרב מהר"א אסכנדרי הביאו הרב פרח שושן כתב דלא אמרה מהרי"קש אלא בדיעבד וכ"כ הרב דבר משה ח"א סי' צ"ו ועמ"ש מורינו הרב שארנו מהר"א יצחקי בס' זרע אברהם בסימן טו"ב. וראיתי להרב פני משה בראשון סי' מ' סוף דף ק"ב שכתב בנדונו אם הי' משתקע שמו הראשון של עובדיה ודאי הי' מגרש בשם משה עכ"ד ומדבריו הללו מוכח דלא כמה דיהיב טעמא הרב גט פשוט דשאני שם שני דנשתקע ממילא אבל שם הראשון נשתקע על ידי שינוי אין לחוש כיון דהתפללו וכו' ע"ש דף קי"ג ע"א דהרי בנדון הרב פני משה לסיבה קלה שינה שם עובדיה כמבואר שם והביאו הרב גט פשוט ס"ק צ"ב. ולפי מ"ש הרב מכתב מאליהו דף נ"ב ע"ב בדעת הרב פ"מ ק"ק על הרב פרח שושן כי כך הי' מונה להרב פני משה בהדי מרן והרב מקור ברוך. ועתה אמת אגיד דלכאורה נראה דצדק הרב פרח שושן וצריך להתישב בדבר. אמנם בנ"ד נראה דכ"ע מודו דשם רחמה אין לכותבו כיון דנשתקע ואין לו חשיבות כמו שנאמר. ועוד בה שחקרתי בדבר היטב ונתברר כי כנוי רחמה לרחל אינו אלא בעודה נערה אבל אחר שנשאת הקוראה כך הוא זלזול והם כי לא להזכיר שם רחמה כי אם בנערותה וכל שהוא דרך זלזול הגם שהוקבע לו וקרו ליה רובא דעלמא כל שאינו חותם בו ועולה לתורה אין צריך לכתבו כמ"ש הרב דרכי נועם ובנו הרב גנת ורדים והרב פרח שושן סוף חלק ה' ע"ש וכ"ש בנ"ד שנשתקע. ואבא היום על מה שקורין לאשה זו אם לולו. ובראשית מאמר נחקור אם נכתב בגט אם לולו לבד אם הגט כשר ולכאורה נראה להביא ראי' דכשר מתשובת הרשב"א שהביא מרן בב"י סימן קכ"ט וז"ל שאלת גט שצריך לכתוב בו שמו ושמה אם כתוב בן פ' ובת פ' בלבד ולא פירש שם המגרש ממש ולא שם המתגרשת מהו. תשובה. אינו כשר דשמו ושמה בעינן וחניכה דקאמרינן היינו דקרו ליה אינשי באותה חניכה כנהוג היום ושקורין אותה באותה חניכה ולא אחרת עמה דלא מנכר לאיזו מגרש כדעת ר"ת שכתב דבעינן שיהא ניכר מתוך הגט איזה מגרש אבל בת פ' אינה ניכרת באותו שם עכ"ל ומוכח מדבריו דבנ"ד דכ"ע קרו לה אם פ' והיא נכרת בשם זה ולא עוד אלא דאין לה מכיר אלא אם פ' דהיינו אם לולו א"כ נראה לכאורה דאם נכתב אם לולו לבד כשר (כאן חסר גמר דין ומשא ומתן על תשובת מהר"ם מפאדוב"ה ותשובת מהר"א ן' חנניא כו' חבל על דאבדין):
איכו השתא נדעה נרדפה משפט נבחר' לנו בכתיבת גט זה על שו"ם מה. ובריש כל מראין סברית מימר לכתוב אנתתי דמתקריא רחל כהוראת אבי התעוד' הרב מהרימ"ט בשם אבגלי אשר הרב הגדול מהראנ"ח בח"א סי' ל"ד עלה ונסתפק אם שם אבגלי נגזר משם אביגיל והעלה הרב מהרימ"ט דיכתבו אנת אנתתי דמתקריא אבגלי כמ"ש בספר שמות כ"י להרב מהרימ"ט והביאו הרב מהר"ר שמחה בס' שמות הגיטין והרב מהר"ש הנז' למד אמרינן ולימד אמרינן לעשות פשר דבר זה בכמה דוכתי וה"ה בנ"ד נכתוב אנת אנתתי דמתקריא רחל ובתיבת דמתקריא שם רמז שיש לה כינוי אחר והרוא' אומר זאת האשה דקרו לה אם לולו ובודאי דאינו שמה העיקרי דהשם העיקרי הוא רחל ורמזו הכינוי בתיבת דמתקריא איברא דחזינא להרב מאריה דארעא דישראל מהר"ם ן' חביב בס' עזרת נשים קרא ערער על הוראת מהרימ"ט ומטי בה משם גדולי הדור כי לא נכון לעשות כן דמדלא כתב אנת אנתתי אבגלי וכתב דמתקריא יתירה יראה דבא לרמוז שהי' לה שם אחר אביגיל ושמא אשה זו מעולם לא נקראת אביגיל. (ע' לקמן שכתבתי סמוכנה לזה ע"ש ודוק) ובאמת דהוא תימא על הרב עהרימ"ט דמה תקות היא זו דהרי דברי הגדולים המערערים נראין בטעמן ונימוקן. ויראה דדעת הרב מהרימ"ט דבאומרו אנת אנתתי דמתקריא אבגלי אינו במשמע בהכרח שיהי' לה שם אחר אלא דבזה הורה דיש דבר מה כי ירא לאמר אנתתי אבגלי שמא יש לה שם אחר עד כי חדל הסופ"ר לכתוב אנתתי אבגלי ומשום הכי כתב דמתקריא אבגלי, ומשפט הלשון יחייב שנקראת ודאי אבגלי אבל אינו מחייב דיש לה שם אחר והדבר שקול דאפשר דיש לה שם אחר ואינה נקראת אלא בשם זה או דיש ספק אם יש לה שם אחר ולכך כתב דמתקריא אבגלי כן נראה לישב דברי הרב מהרימ"ט ויראה המעיין דמדוקדק בדברי מהרימ"ט. ומ"מ מאחר דגדולי הדורות ורבנן בתראי לא מלאם לבם למעבד עובדא כהרב מהרימ"ט אלא ביש לה שתי שמות ודאי אלא דהאחד נשתקע וכיוצא אמנם כאשר יהי' האופן כנדון אבגלי לא סמכי רבנן למעבד כמהרימ"ט כמבואר בספרי האחרונים וכמו שכתבנו בעניותנו בנדונים אחרים שבא מעשה לידינו בס"ד א"כ בנ"ד דיש להסתפק אם כינוי זה יש לכתבו בגט אי לא חשיב כל עיקר דמי קצת לנדון אבגלי דהרואה שכתב אנת אנתתי דמתקריא רחל סבר דיש לה שם אחר ואינו. ומאן ספין לתקוע עצמו לדבר הלכה בשגם נ"ד עדיף טפי טובא מנדון אבגלי. ולפום ריהטא הי' נראה לכתוב המכונית אם לולו כשם בולה ובוליסה דהעלה הרב עזרת נשים דיכתבו המכונית בוליסה אע"ג דלא דמי למ"ש הרב מהרח"ש סי' יו"ד דכותבין המכונ' קומפראדו כיון דעיקר בולה ובוליסה הוא על שם גדולה וכ"כ הרב גט פשוט ס"ק פ"ד דכותבין רוביסה. וה"ה בנ"ד דאע"ג דשם אם לולו אינו שם הרי זה דומה לבוליסה ורוביסה דקראו בשמותן על שם גדולה:
ומיהו יש לחלק דהנך כינויים לה לעצמה לא כן בנ"ד דהוא שם ליווי וקרו לה על שם בתה שהי' לה כבר ואינו כינוי למתגרשת עצמה:
אכן צופה הייתי להרב עזרת נשים בשם אבי סעד דכתב דאשה דקורין לה הכל אם שמואל כותבין דמתקריא אם שמואל. ולפ"ז ה"ה בנ"ד דיכתבו המכונית אם לולו. ואף שהרב מהר"ם ן' חביב בעזרת נשים כתב דמתקריא אם שמואל אפשר דאגב שיטפיה כתב כן דהרי פסק מרן דכל חניכא אף שהיא בלשון עברי כותבין המכונה וכתב הרב מהר"ם ן' חביב עצמו בגט פשוט ובעזרת נשים דלדעת מרן כותבין המכונה בכור המכונה קמחי וכך הסכים להלכה וה"נ בנ"ד נראה לכאורה דדמי לכינוי חניכא. אמנם רואה אני דיש לדון עדיין בנ"ד דהרי כתב הרב עזרת נשים בשם אבו סעד דלאיש דכולי עלמא קרו ליה אבי יצחק כיון דבס"ת קרו לי' בשמו אין לכתוב אבו יצחק וסגי בשמו העיקרי ע"ש. והכא בנדון שלנו דהמתגרשת מברכין אותה בכל שבת במדרש בעלי בתים שהיא מתנדבת להם איזה נדבה ורבים מעמי הארץ נקבצו באו אג:
אסי"פה לדעת חכמה ומוסר ושם מברכין לה בשם רחל לבד נראה דזה הוי כענים ס"ת דכתב הרב הנז' דכיון דבס"ת קורין לו בשמו סגי בהכי וה"נ דכוותא בנדון שלנו. ועדיף טפי דהכא בנ"ד מדכרין ומברכין וזאת הברכה מידי שבת בשבתו. ואלו בעלית ס"ת אלמלא זכו פעם אחת בחודש דים. ומהמון ישראל אין קריאת הגבר מגעת לשלש או ארבע חדשים. וכבר מצינו להרב מהר"ם די בוטון בתשובותיו סי' ט"ל דחשש בנדונו דהי' שמה שיניי ורולה וכתבו שרה דמתקריא שינייורולה דמברכין לה בבית הכנסת של נשים בשם שינייורולה לבד והוצרך לתת טעם דמה שמברכין אותה כך היינו משום דהכי קרו לה כ"ע ע"ש הרי דחש לה רב למה שמברכין אותה בב"ה של נשים ופריק לה. וק"ו הדברים בנדון שלנו דנדון הרב נראה דנשים מברכות אותה. לא כן הכא בקהל רב במקהלות ברכו אישי ישראל דודאי מסתברא דדמי לעלית ס"ת. ותו דנראה מדברי הרב תרומת הדשן סי' רל"ג דטעמא דעלית ס"ת מילתא היא היינו משום דהמגרש מחזיק עצמו בשם זה וז"ל בכל ספקות השמות תלוי בחתימתו או בעליתו לס"ת דבהא תניא מילתא בכל ספקות השמות דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו עכ"ל וכן הסכים הרב שמות גטין בשם גרשם דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו ודחה דברי הרב דמשק אליעזר ע"ש באורך וא"כ בנ"ד פשיטא דהא דמברכין אותה במדרש הנז' הוי מעין דוגמא לעלית ס"ת דמידי הוא טעמא אלא שם שהחזיק הוא לעצמו שיקראו אותו בו הכא נמי בנדון שלנו המברך אותה על פה הוא מברך אותה בשם רחל וא"כ אין צריך לכתוב בגט אלא שם רחל:
ועוד דמספר כתובתה נלמוד שכתוב בה רחל לבד. איברא דחזה הוית בספר דברי אמת שנדפס מחדש לגדול דורנו הרב המופלא מהר"י בכ"ר דוד זל"הה שכתב בקונטריסים דף ק"ה ע"א שהוכיח דאין ראי' מהכתובה מהשם הכתוב שם ואין בו מועיל והביא הרב ז"ל ראי' ממעשה רב דעבוד עובדא גדולי הדור בעיר קדשנו ירושלם ת"ו והביאו הרב גט פשוט ס"ק ס"ז דף ק"ה ע"ב דאשה שהיו קורין לה גימא וככתובתה כתוב שמחה לא השגיחו כלל בכתוב' וכתבו גמא ע"ש ואשתמיטיתיה להרב ז"ל מ"ש הרב גט פשוט עצמו דף קכ"א ע"ג ס"ק קל"ב דשם מייתי נמי האי עובדא ושם נאמר דשאלו לסופר למה כתב שמחה ויהי כמשיב שכך נראה בעיניו ד"גימא הוי שמחה ע"ש (עמ"ש לקמן בס"ד). ומאחר שכן מה יוכיח מהך עובדא. ואדרבא הויא תיובתיה דאלמלא לא הוה קמן הסופר או לא השיב כך היו למדים מהכתובה. ואין לומר דאכתי איכא ראי' דהרי מצינו דהסופר בכתובה ההיא באין מבין כתב שמחה בלי טעם וריח. וא"כ אין ללמוד מהכתובה כי לא מן הש"ס הוא ובבלי דעת הסופר כתב כפי העולה על רוחו. לא היא דמסתמא לא מחזקינן לספרי טועים ואדרבא אמרינן סתם ספרי שמינום ב"ד או ראשי העיר גמירי ודייקי ושאני התם בההוא עובדא דהסופר ההוא מרע נפשיה ועלובה עיסה. ואה"נ דמשם למדנו דאם הסופר לפנינו הלא טוב חקור דבר מה ראה ומה הגיע אליו לכתוב כך. ואם נפשך לומר דהגם דכתבו קצת מאחרוני זמנינו להוכיח מהכתובה היינו כשם שנסתפקנו באותיותיו או כיוצא או הוכיחו וישימו הסני"ף מספר כתובתה. אמנם בנ"ד לאחזוקי שמא אצטריכנא יש להשיב דגם לזה יועיל דהחזן וכל העם הנמצאים בשבע ברכות ידעי דשמה כך הלא ברחל וזה ימים מועטים דנשאת ועיין תשובת הרדב"ז שהביא הרב עזרת נשים בשם עבד אללה וגט פשוט ס"ק פ"ז וא"כ אין צריך לכתוב כי אם רחל. ותו דהרי כתב מרן דין י"ט דלא נהגו לכתוב לא כהן ולא לוי ולא שום כינוי אלא פב"פ וכל שום וכו' והגם דהרב כנסת הגדולה הגהת ב"י כתב על דברי מרן בבדק הבית והרב המבי"ט דהא דכהן ולוי על האבות מיירי ולא על המגרש עצמו ע"ש ליש"רי לן מר דלשון מרן בש"ע מוכח דעל המגרש קאי וכ"כ הרב גט פשוט ובשגם כתב הרב גט פשוט דהשתא נהגינן לכתוב כינוי כגון קומפראדו וכו' מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דלא מצינו אלא בכנויים שמכנים להמגרש עצמו אבל בנ"ד דהוא כנוי על שם בתה גרע טפי מקומפראדו ו"גיליבי וכיוצא. וגרע טפי מכנוי משפחה דלא עבדינן ועמ"ש הרב גט פשוט ס"ק פ' ובעזרת נשים דף י' ע"א. וא"כ נראה דבנ"ד אין לכתוב כי אם רחל לבד. ואין לכתוב כנוי אם לולו כלל. ועד ממהר דזה רגיל בין המסתערבים הרבה לקרות אבו פ' ואם פ' ולא חזינא לרבני מצרים ולרבני ארץ ישראל דהעלו בספריהם דיכתבו כנוי בזה. וכן לא ראיתי לרבני קושט' ושלוניקי בזכרוניהם ותשובותיהם שכתבו כאשר קראו שם לאיזה אדם תאכשאוגלי או ייאגני"אוגלי וכיוצא דיכתבו כנוי זה הגם שיש לחלק. ועוד נשאתי ונתתי הרבה גם את הכל נאבד. והרציתי דברי לפני גדולים מבעלי הוראה והסכימו עמדי וכן עשיתי מעשה בחברת הב"ד י"ב ונכתב בנ"ד אנת אנתתי רחל לבד. ועל דבר שם "גודיקא ראיתי להרב מהר"י קשטרו ולהרב מהר"ם ן' חביב שכתבו לכתוב ג"ודיכא. וזה לשון מהרמב"ח בעזרת נשים גודייכא גודיכא שם זה הוא ספרדי והוא שם לעז יהודית ובקונט' מהרי"קש כתוב "גודייכא בשני יודין ופה ירושלם יש נשים נקראות גודיכא ביוד אחד והוי כההיא דפ"ק דמגילה חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים והברת לשוננו בשם זה לכתבו בכ"ף ולא בקו"ף עכ"ל הראת לדעת דהרב מהרי"קש בהסכמת בית דינו והר"ב מהר"ם ן' חביב כך לימדונו לכתוב גו"דיכא אלא דמהרי"קש כתב בשני יודין למי שנקראת כך ובנ"ד דנקראת גו"דיכא ודאי לכ"ע נאמרה ליכתב ביוד אחת כמ"ש מהר"מ ן' חביב בעזרת נשים הכא ובשם ביין וינידה מההיא דפ"ק דמגילה. ושם בשם ביין וינידה האריך בגט שנשלח מבילוגראדו לבודון ונחלקו הרבנים והוא הכריע ע"ש באורך. ובעיני יפלא דלא זכר שר גופא דעובדא ונהפוך הוא בהסכמת הרבנים לפי סברתם ובהסכמתו כמבואר בשו"ת שער אפרים סימן קי"ח ובשו"ת עדות ביהוסף ח"א סי' נ"ב ג"ן ד"ן ובחתימת מהר"ם ן' חביב עצמו שם. ומאי דנקיטי רבנן לכתוב גודיכא בכ"ף לכאור' נראה דאין כל כך קפידא בדבר כיון דגם אנחנו בני ארץ ישראל צחי הלשון אין אנו מפרישים כל כך בין קו"ף לכ"ף וגם במכתב לאמר כי יקרא שם ג"ודיקא קונפראדה וכיוצא אנו כותבין בקו"ף ואפשר להביא ראי' ממ"ש הרב המבי"ט בח"א סי' ק"ך על אודות האשה ששמה הוא קיראנה וכן כתוב בכתובה וכתבו בגט כיראנה בכ"ף ואחד חכם קרא עליו ערער וכתב הרב המבי"ט שאם טעמו מההיא דפ' התקבל בההיא דנפאתה וכתבו טאפאתה אפשר דטפאתה הוא גם כן שם או יש לו משמעות אחר אבל קיראנה וכיראנה שם ומשמעות אחד הוא ומפני שלא חילקו חילוק זה המפרשי' חילק חילוק אחר דהתם יש הפרש בין בכתיבה בין בקריאה אבל בנ"ד יש מי שכתב וקורא בקו"ף ויש מי שכותב וקורא בכ"ף זהו תורף דבריו:
ויש להרגיש במ"ש דתפאתה אפשר דהוא שם אחר דמדברי רש"י והר"ן שם משמע להיפך שכתבו וז"ל נפאתה כך שמה וכתבו טפאתה טעו בשמה עכ"ל משמע דטפאתה אינו שם אחר אלא טעות בשמה והכי דייק לה הרא"ם בח"א ריש סימן ס"ו מדברי רש"י. ואיך שיהי' מדברי הרב המבי"ט למדנו לנ"ד דשפיר מצי לכתוב גודי"קא. איברא דלכאורה יש להעיר על הרב מהר"ם ן' חביב דמאחר שהוא מדקדק לכתוב גו"דיכא בכ"ף מדוע בשם קומפראדו מירקאדו אישקלאב"ונה ומושקו כתבם הרב בקו"ף הלא בספרתו לך נא ראה. ואפשר לומר דהרב אזיל לטעמיה שכתב בשם אישטריליא דהרב מהרי"קש כתב בסמ"ך אבל הרב המרשד"ם כתב בסי' מ"ט דסול בסמ"ך כשר דיעבד ובס' שמות תמה על מהרשד"ם והעלה דכותבין סול סולטאנה בסמ"ך ואסיק דכל השמות דדשו בהו רבים ונהגו לכתבם בשי"ן אע"ג דהיא שי"ן שמאלית אין לשנות המנהג לכתבם בסמ"ך אבל שמות דלא דשו בהו רבים והם בשי"ן שמאלית טפי עדיף לכתבם בסמ"ך והשמות דדשו בהו רבים לכתבם בשי"ן שמאלית אם כתב בסמ"ך הגט כשר וזהו שכתב הרשד"ם בשם סול וכו' ע"ש וכ"כ בשם אושטמטה ע"ש ומעין דוגמא אפשר שעשה הרב לגבי קו"ף וכ"ף דבשם קומפראדו ואינך דדשו בהו רבים לכתבם בקו"ף כתבם בקו"ף אבל בשמות דלא דשו בהו רבים בשם גו"דיכא וכיוצא כתבם בכ"ף ואע"ג דשם אישקלאב"ונה אינו שם הרגיל אפשר דכיון דנהגו לכתוב אישקלאב"ה בקוף ודשו בה רבים גם אישקלאבונה יש לכתוב כך כן נראה לכאורה לישב. ואולם יש לעמוד במ"ש הרב ז"ל דבס' שמות העלה דכותבין סול סולטאנה בסמ"ך דהרי בס' שמות קב"ע את קובעי"הם באות שי"ן. אלא דכתב משם מהרי"מט שתמה על מהרש"דם בשם שול ובשם שולטאנה כתב משם מהרי"מט דראוי לכתבו בסמ"ך ואם נכתב בשין אינו מעכב וכו'. והרב ס' שמות שם עלה בקב"ץ ופנה אל הסובב הני קראי שמתחלפת השין בסמך והסמך בשין.
ומה שרצה לישב דברי מהרשד"ם אכתי לא איפרק ממה שהעיר מהרי"מט דשול בשין יש לפרש טעות כמו שלותה ואולי יש להקפיד כההיא דלמחך דמשמע כי חוכא וכגון זו אף דדשו ביה רבים יש לכתוב בסמך. ומה גם דממאי דטרח מהרשד"ם להביא כמה ראיות ומסגנון ראיותיו הרואה יראה דדעתו דעת עליון דמשפט שול בשין. ואם לפי האמת משפטו בסמך ומשום דדשו בה רבים כותבין בשין כדברי מהרמב"ח לא הי' צורך למהרשד"ם להביא כמה ראיות ולכתבם בסגנון שכתבם. ומכללן של דברים יש להעיר על הרב מהר"י הלוי בתשובה כי באה בס' גנת ורדים כלל א' סי' כ"ב שכתב דמה שתמה מהרי"מט על מהרשד"ם בשם שול הוא מפני שכ' דמשפטה דוקא בשין ולכתחילה טפי עדיף לכתוב שין ולא לכתוב סמך ומשו"ה תמה דמי הגיד לו דמשפטו כך ומ"מ הוא ז"ל ס"ל דאין קפידא בדבר ואם ירצה בשין יכתוב עכ"ל ומשמע מדבריו דגם על שם שול קאמר דסבר מהרימ"ט דאם ירצה יכתוב שין. ולי ההדיוט מבואר דסבר מהרי"מט בשם שול דלכתחילה ודאי יכתוב סמך דאולי איכא קפידא כההיא דלמחך. ואפי' בשם סולטאנה דליכא הך חששא דסול כתב מהרי"מט בפירוש דראוי לכתוב בסמך אבל אם נכתב בשין אינו מעכב. ומשמע דסבר מהרי"מט דלכתחילה יכתוב בסמך. ומ"ש אח"כ וז"ל וראיתי לרב מהר"ר תם ן' יחיא שכתב לרב מהר"ר יצחק ן' לב שכתב בגט ברושא בשין וא"ל שהנכון לכתוב ברוסא בסמך שכן הוא יסוד הלשון בלשון תוגרמא ואני נ"ל דאעפ"י דמשפט הלשון בסמך אין קפידא וכו' ע"ש היינו דאין קפידא שכותבין ברושא בשין אבל דעתו דראוי ועדיף לכתוב סמך. ומ"ש מהרמב"ח לפקפק מסול וסירה ע"ש אין לחוש כיון דמשפט השם כך הוא בסמך. שוב ראיתי בהשמטות שבסוף ס' שמות שכתב וז"ל סאראי דמן בוסנא כן נכון בעיני הגם שבטופסים אחרים ראיתי בשין מ"מ נלע"ד דסראי ובוסנא משפטם לכתחילה בסמך דכל שין סבולת ראוי ליכתב בסמך ואין לנו בגט אלא מבטא בני אדם כמבואר לעיל בשמות הנשים בשם שול ובשם שולטאנה ובדיעבד בכל גונא כשר כמבואר לעיל עכ"ל ולשון זה אשתמיטיתיה להרב מהר"י הלוי ועמ"ש עוד בספרו מטה יוסף ח"ב ועמ"ש הרב מכתב מאליהו דף ל"א ובס' דבר משה סי' ג"ן ובס' פרי הארץ ח"ב סי' ו'. ועל דבר הגט דשלחו מתם וכתוב יודיקא והביאו ראיה להכשירו מחנה חנולא וכו' אינה ראיה ד' גודיקא אינו מיהודית רק גודיאה ואין צורך לכתוב דמתקרי ולא שום דבר והראיה משם אנ"גיל בעזרת נשים דף כ'. ובאראכאת דף ד'. ועבדלה דף י"ו ומשם איסטרילייא אמבראכה גאראסיא גראסייוזא. ויש לפוסלו והראיה מגנת ורדים סי' ה' בשם מרוך וסי' ו' בשם סאסיה ומסי' כ"א בשם סרור. גם יש ראיה ממהר"ם מלובלין סי' ל"ט וכנה"ג דף קנ"ב ע"ב אות קי"ט ועיין אות קכ"ג ויש ראיה משארית יהודה בשם ארדא. ועוד ראיה ממ"ש האחרונים בפירוש תשוב' ריצב"א על נהר קייר ועמ"ש בשו"ת מהר"י הלוי סי' ח' ומהר"א ששון סי' ל' ומהרח"ש סי' כ"ו עדות ביהוסף ח"א סי' ג"ן גם יש ראיה משם יהודה לדעת ס' שמות ועיין כנה"ג דף קנ"ה אות קע"ח ועיין גט פשוט ועזרת נשים ובית יהודה סי' ו'. גם יש ראיה מנפתא. וממ"ש הרא"ם סי' ס"ו ותורת אמת סי' ל'. גם יש ראיה משם זוי וזוהי שפסל הרמב"ח בעזרת נשים במקום עיגון. וכבר הלא מראש האר"ש יסדתי שהארכתי מאד גם בענין זה הן במשא ומתן הן בראיות ונאבד הכל ולא מצאתי באמתחתי אלא רשימות אלו בקצור נמרץ. וזכורני שכך נעשה מעשה ולא ניתן הגט בהסכמת הרב המופלא מהר"ם בכ"ר שמואל זלה"ה. (עיין בשו"ת מכתם לדוד ודוק הטב במה שרמזנו בעניותנו ובאמת שבתשובת הרב הראשונ' שבאה עם הגט אני בעניי עמדתי בה בכל פרטיה ודקדוקי' ולקוצר דעתי היה די השיב על הכל וכשסדרתי הכתוב לפנים לא רציתי לכתוב דברים כהוייתן ולהזכיר שם גדול. ואחר זמן רב בא לידי שו"ת הנז' והמעיין יבחר).