חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ל
בדין הסכמות וכיוצא בהם. לרבות שינוייהם.
שאלה שאל ישאלו רועי ישראל פרנסי הק"ק כי תאוה נפשם של עיר מגנצא והגלילות לשנות בהסכמות הישנות ולהוסיף פרטים כמראה אשר יראו בעיניהם מעת הועד. האם יכולים כללות הוועד והפרנסי' בחבר' הגאון אב"ד ובית דינו לגרוע ולהוסיף בהסכמו' כאשר ישר בעיניהם או אין רשות בידם עד אשר יאספו יחידי סגולה מהק"ק רובם ככלם יורנו המורה ושכמ"ה...
תשובה בטרם הרי"ם קן קולמוסא הגדתי היום דלית בחילי לערוך שלחן במדב"ר יביע אומר. דרך ארוכה מעיקר' משכא אגב טרדאי דטרידנא טובא ומן הראוי אשמרה לפי מחסום אין אומר. ואולם הכר"ח הכרחתנ"י לעשות יקר לפני"ם בישראל פני העדה כי שיח וכי שיג להם מלא האו"מר. שואלי"ם הלכו בו איכו השתא נקוט נפשך בקציר"י קצירת האו"מר. ותפלתי על חי"כי יגיה חשכי ה' יתן אומר. ראשי שורות האו"מר היה נראה לכאורה דכיון דאנשי הוועד סבי דצור"ה יחד עשירים והן הן גדול העיר רובם ככלם ובדבר הזה צרוף יצרפו בשבת עם זקני ארץ רבנן דמתיבת' צירוף דאורית' יש כח בהם לתקן תקנו' ככל הנראה בעיניהם וזה נלמד ממ"ש הרשב"א בתשובותיו ח"ג הנדפסות חדשות מעתה סימן תמ"ג וז"ל שאלת הקהל עשו תקנה שלא יהיו רשאים הברורים להוציא שום הוצאה משני דינרין ולמעלה אלא בהסכמת חמשה שיפרעו יותר בפרעון המס וכו' ואחר זה הסכימו הברורים בלי שום עצת הקהל וכתבו שהסכימה דעתם בעצת ראשי הקהל לתקן את בית הכנסת והחרימו וכו' ועכשיו רוצים הקהל והברורי' להתיר חרם זה וכו'". תשובה כבר וכו' ובזו אמרת שהברורים החרימו ולא היה מחצית הקהל שם מ"מ אותן שהיו שם הם גדולי המס וכו' ואיך יחזרו בהם ואולי אפי' לא היו שם ברורי' גדולי המס וקצת הקהל עושים כזה שבכל קהל וקהל אין נמנעים מלעשות תקנות וחרמות וקיומים אעפ"י שאין שם רוב הקהל כי עניני הקהל מסורים הם לגדולים ולמקצת מן הקהל שהם כאפוטרופסים לשאר אחיהם שבמקומם ופעמים קהל גדול יהיה לאלף ולא יתקבצו מהם רק כשלשים או מ' מעושי המלאכה ויסכימו ויחרימו ואין השאר נקראים ולא מוחי' שאם אין אתה אומר כן לא יוכלו בשום קהל לעשות מלאכה ולהוציא שום הוצאה ולעשות שום תקנה כללית עד שיתקבצו שם כל הקהל וכו' אלא שגדולי המס וקצת הקהל קריאי העדה כאפטרופין על יתר הקהל וכו' עכ"ל ולפ"ז כיון שבני הוועד הם כשלשים איש ורובם גדולי עשירי עם והפעם ילוה כתר תורה אתאן לרבנן הגאון ובית דינו היה נראה דיש כח בהם לתקן תקנות כפי העת ואינם צריכים צירוף הקהל. והגם דרבינו הרשב"א אפיקיה בלשון אולי יש מקום לומר דהא דנסתפק הרב ז"ל הוא במ"ש ואולי אפי' לא היו שם ברורים על זה כתב אולי משום דלומר שיהיה כח ביד גדולי המס וכו' צריכא רבה כיון דהברורים נבררו לפקח על עסקי הקהל הם קודמין להיות מן הנועדים והרב ז"ל בדרך הפלגה אמר אפי' שלא היו שם הברורים ועל פרט זה קאמר אולי אבל כל שגדולי המס וקצת קהל ימצאון שם סגי וכמו שאמר דמקהל אלף לא יקראו אלא שלשים או מ'. וא"כ בנ"ד שבני הועד הם קרוב לשלשים איש ורבנן בהדייהו נראה לפי דברי הרב דסגי לתקן ולהחרים וכו'. אבל אנן מה נענה ביום שידובר בנו מ"ש רבי' הרשב"א עצמו בתשובות אחרות שנראה הפך זה. זה יצא ראשונה תשובת הרשב"א שהביא הרב מהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל בתשובותיו סימן כ"ה וז"ל כל עניני הצבור אין למקצת הצבור רשות לעשותם בלתי הצבור כלו שהצבור כשותפים הם בכל הענינים המוטלים על הצבור וכו' וכל שאין עושין כן עושין שלא כדין אא"כ הם אנשים הממונים על עניני הצבור בכלל והם קרויים בדברי חכמים שבעה טובי העיר שאמרו שהם כאנשי העיר וכו' עכ"ל הרי דכתב דדוק' אנשים הממונים על הצבור שהם שבעה טובי העיר יכולת בידם אבל בלא"ה אין למקצת הצבור רשות לעשותם בלתי אם נועדו הצבור כלו וכמו שיראה הרואה בכל לשון תשובה זו ע"ש והביא תשובה זו מרן בב"י ובבדק הבית י"ד סי' רכ"ח. וכן משמע ממ"ש עוד הרשב"א בח"א סימן תרי"ו ובח"ג סי' שצ"ד ובתשובה אחרת להרשב"א שהביא הרב מהר"ר בצלאל שם דבעי רוב הקהל. וכתב דמתשובת הרשב"א ח"א סימן ש' משמע דחייש אפי' למיעוט וחילק ביניהם. א"כ אפה נדעה נרדפה איך הרב עצמו בתשובתו בח"ג סימן תמ"ג שהבאתי נראין דבריו דלא בעי לא רוב קהל ולא ממונים. וחל עלינו חובת ביאור לתרוצי דבריו של גדול. ונראה דכונת הרשב"א בח"ג סימן תמ"ג הנזכר הכי הוי שכן נהגו דגדולי המס הם כאפטרו' לכלם וכן עושים וועד מן השלשיי נכבדי' בשגם היא העיר שמוציא' אלף ומתקנים ומחרימין וכל השאר אין נקראים ולא מוחים וכונתו כי כן ארחות הקהלות דכל השאר אין נקראים ולא מוחין אבל אם מוחין ודאי מחאתם מחאה דצריך רוב הקהל או כלו כדי שתהיה הסכמתם והחרם חל על כל הקהל אבל אם עשו גדולי העיר ולא מיחו דסברו וקבילו הסכמתם והחרם חל דהם כאפטרו'. ולפי זה בנ"ד אף שבני הוועד אינהו משפירי שפירי ועתירי מ"מ כיון דשארית הקהל מוחין ואינם מתרצים בהסכמתם וחרמם הדין עמהם דאין הסכמתם והחרם חל על הקהל עד שיסכימו רובם מתוך כלם כמ"ש הרשב"א בתשובה דלא מהני רוב אלא כשהוא רוב מתוך הכל וכמו שהאריך בזה הרב מהרלנ"ח בתשובה בקונטרס הסמיכה דרך ארוכה כנודע. כן בקדש חזיתיה להמרדכי פ"ק דבתרא משם רבינו אבי העזרי שאם רוצים ראשי הקהל לגזור בחרם. אם רוב הקהל מסכימים עם ראשי הקהל חל החרם ואם לא הסכימו רוב הקהל ומיחו אך הראשי' עשו יכולים למחות עכ"ל הביטה וראה מפורש יוצא דאם ראשי הקהל עשו ורוב הקהל לא הסכימו יכולים למחות והביא דברי המרדכי הללו הרא"ם בתשובה ח"א סי' י"ד ע"ש. וכבר הרב החסיד מהר"י אירגאז בספרו הבהיר דברי יוסף בסי' ל' בהסכמה שעשו ק"ק ליוורנו והיו רוצים להתיר פרט אחד כתב דאנשי המעמד בק"ק ליוורנו שהם המנהיגים העומדים לפקח על הצבור על פי רשות וכח שנתן להם הדוכוס אין בהם כח להתירה והביא ראיה מתשו' הרשב"א סימן תרי"ז ותשובת הרשב"א מהר"ר בצלאל ותשוב' הרא"ש כלל ה' סימן ד' דלהתיר חרמי קהל צריך שיהיו נבררים מדעת הקהל אין להם כח להתיר חרם ההסכמה. ברם חקר שם הרב מהר"י אירגאז דנימא דכיון דיש להם כח ורשות מאדוני הארץ לפקח על עסקי הצבור דחשוב זה כאלו הצבור העמידום עליהם מטעם דינא דמלכותא דינא וכתב על זה דהא ליתא דאע"ג דמצינו שנחלקו הפוסקי' בענין דיין שנתן לו המלך רשות לדון דהרמב"ם והטור ח"מ סימן ג' כתבו דאינו כלום והרשב"א סי' תרל"ו והריב"ש סימן רע"א כתבו דמהני רשות המלך היינו משום דלענין זה להושיב דיינים ושוחטים הוא מחקי המלכות והוי בכלל דינא דמלכותא דינא אבל לתקן תקנות ולבטל הסכמות בחרם אפי' הרשב"א מודים דאין רשות המלך מועיל כלום דהא אפי' המלך עצמו אינו יכול לעשות זה כמ"ש הריב"ש בתשובה סימן תכ"ב ופסקה מרן בש"ע י"ד סוף סימן רי"ח וז"ל הסכמה שציוה השר לבטל מקצתה אין ההסכמה בטלה מפני ציוויו וכ"כ סי' רכ"ח דין מ"ו בשם הרשב"א עכ"ל הרב מהר"י אירגז ז"ל. ואני בעניי אומר דעדין יש לדון בדבר ואין ראיה מתשו' הריב"ש הנזכר דהתם כבר חל החרם והמלך שציוה לבטל מקצתו אם יבטלוהו הם אנוסים וכשיעבור האונס יחזור החרם למקומו. אבל כאן לא שהמלך ציוה לבטל החרם רק שהמנהג היה שאנשי הקהל היו בוררין פרנסים ומנהיגים על עסקי הצבור ואמר השר שהברורים יהיו אלו. והגע עצמך אם היו הסכמות בחרם ואח"כ כל הקהל או רובם מינו אנשים ממונים ומנהיגים לפקח על עניני הקהל כפי ראות עיניהם ונתנו להם כח ורשות כדחזי ודאי שאלו הממונים יכולים להתיר הסכמות ולחדש מעתה הסכמות אחרות. וא"כ אלו שמינה השר הרי הם כאלו מינום הקהל ויכולים להתיר החרם שהשר לא חידש זה של המנהיגים אלא מאז ומקדם כך היו נוהגים אלא שהשר אמר שמה שאתם בוררים יהיו אלו. ואפש' דדיינינן להו כאלו מינום הקהל או רובו על כל הדברים ויכולים להתיר הסכמות ולהסכים בענינים אחרים בחרם. אמנם יראה דצדיק דינו של הרב מהר"י אירגז דנהי דחשבינן למנהיגים אלו כאלו נבררו מהקהל ודין ז' טובי העיר להם. מ"מ כל שלא נבררו מהק"ק בפי' להתיר הסכמות ולהוסיף בהם והקהל מוחין הדין עם הקהל וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנזכר שהביא הרב מהר"ר בצלאל סימן כ"ה וז"ל כל עניני הצבו' אין למקצת צבור לעשותם וכו' אא"כ אנשים ממונים על עניני הצבו' בכלל והם קרויים ז' טובי העיר וכו' ויש מקומות שבוררין מוקדמין ונותנין להם כח בכל מקום ומקום כפי מה שמסכימים עליהם ורוב המקומות עכשיו גדולי הקהל בעצה ובהסכמה עושין כל צרכי הצבו' לפי שא"א לנשים ולקטנים ולחלושי הדעת להסכים בצרכיהם והיחידים בעלי העצה מן הסתם כאפט' עליהם לפקח על כל הענינים הנצרכים ומ"מ אם קצת מהקהל אפילו מאותם אחרים שאינן גדולי העצה מוחין מחאתם מחאה כל שלא קבלו עליהם בפירוש עכ"ל הרי שכתב דגדולי הקהל בעצה הם כאפט' ומ"מ אם מיחו מקצת הקהל מחאתם הוה מחאה כל שלא קבלו עליהם בפירוש. וא"כ אף דנימא דמינוי השר למנהיגים אלו הוי כאלו הקהל מינום עליהם. מ"מ שאר הקהל יכולים למחות כל שלא קבלו עליהם בפרטות ובפירוש. ואם נפשך לומ' דלא אמרה הרשב"א אלה כשלא יש ז' טובי העיר אלא מנהגם דגדולי הקהל עושין ובזה הוא דכתב הרשב"א דאם קצת מוחין מחאתם מחאה אמנם כשמינו ז' טובי העיר אפי' בסתם אין לשום אחד יכולת למחות על כן דבריו לעו והיו כלא היו ולפ"ז יש מקום לומ' דהני בני הוועד הממנה השר דין ז' טובי העיר יש להם ויכולים הם להתי' ולהסכים ואנש לית דימחא. הן לא צדקת אענך דהרי פ' בני העיר אמרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר והיינו שעושין בפרהסיא ואין מוחה וכמ"ש ראבי"ה הביאו המרדכי פ"ק דבתרא. ומשמע דאם מוחין מחאתם מחאה. וכן מתבא' מדברי הגאון מהר"י קולון שרש א' ושרש קפ"א ומדברי הרב מהריב"ל בח"א סימן מ"ד דאפילו הממונים שנתמנו על הקהלות בסתם לפקח על עסקי צבו' לאו כל כמינייהו לתקן תקנות במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי עיין בדברי קדשם ומשם באר"ה. וא"כ דון מינה שבני הועד אין להם כח להתי' הסכמות ולחדש הסכמות כמ"ש הרב מהר"י אירגז בתשובתו הנז' וכתיב עלה הנפק ואשרתא דדייני מכמה רבנים כאשר עיניך תחזינה משרים בס' דברי יוסף ושם נאמ' כי כן עבוד עובדא בעיר המהוללה ליוורנו אגב אסיפה מכל הקהל ע"ש. ואכתי פש גבן לעמוד אם רשות שנתנו כל הקהל מגנצא לבני הועד זה שנים רבות מועיל עוד כל ימי הארץ שיהיו הם רשאים לנתוש ולנתוץ לבנות ולנטוע וזה למעלה מעשרים שנה שתקנו הסכמות חדשות וכתוב לאמר שתקנום בכח הרשות שניתן להם שנה פ'. וצריך לדעת אם צדקו בזה שהרשות שנתנו כל הקהל זה שנים נמשך הרשות ההוא ולא יוכלו עתה לערע' על מה שעשו או יעשו בני הועד. ואם תמצא לומ' שהרשות ההוא לא מהני אם הסכמות הנז' שנעשו בחשבם דהרשות מועיל וכמעט רוב הקהל שמרו ונזהרו מההסכמות. הנז' אי הוי כמו שקבלו והסכימו רוב הקהל. והאר"ש תענה דנראה פשוט דהרשות שנתנו כל הקהל זה שנים לבני הוועד לא הועיל אלא לשעתו לפרט ההוא שנאספו כל הקהל כל שלא פירשו דבריהם שהרי אפילו בז' טובי העיר שמינום הקהל לכל עניני העיר בסתם אם לא פירשו בפרטות על דבר פ' יכולין למחות. וה"ה כאן דבסתם קבלום להתי' פרט הסכמה אחת הגם שנתנו להם רשות כולל לא מהני לימים עוד לבטל הסכמות הקדומות ולהוסיף הסכמות כי בני הקהל יאמרו הרשות היה לשעתו או לקצת שנים מועטות שבני הועד והקהל רובם בחיים אבל אחר שנים רבות דאנשי הועד שהיו בימים ההם רובם ככלם מתו וגם כמעט רוב הקהל ההוא המרשים מתו נראה דלא מהני אותו רשות ויש להביא ראיה מדין מת אחד מהברורים שכתב הרב מהרשד"ם בי"ד סימן ע"ח דאם מת א' מהברורים אינם יכולים כמ"ש הרשב"א אם לא שהמנהג בעיר דאם מת אחד ישארו המינוי לנשארים. והדברים ק"ו בנ"ד דפעם אחד היה זה הרשות לאנשי הועד שבדור ההוא ואחר זה כל אנשי הועד כלם נפטרו לב"ע ואשר הם עכשיו הני אחריני נינהו שנתמנו ברשיון ומאמר השר והן לו יהי דהו"ל כאלו מינום הקהל היינו לפקח על עסקי הקהל ולדון בין אדם לחבירו וכיוצא לא להסכים ולבטל הסכמות והרשות בטל. ותו דגם אם היה דעת המרשים לבני הועד שיומשך הרשות הזה תמיד נראה דאין כחם יפה שיהיה הדור האחרון הזה מתנהג על פי דעתם דדוקא חרם או ציווי גדול הדור למ"ד חל על דורות הבאים כמו שיתבאר למעיין בי"ד סימן רכ"ח ובכנה"ג שם הגהת ב"י אות רנ"ה כמה סברות יש בזה וכ"ש וק"ו דהרשות הזה לא מהני לדורות הבאים שיהיו חייבים בדיבור בעלמא ועמ"ש הרב כהונת עולם דף ע"ח ע"ג ויתר הפרטים כתבתי במקומו. ואם הגאון אב"ד ודישרן סמיכין בי דינא רבא יסכימו עמדי הנה מה טוב ואם אין דברי לעו. פי המדבר אדם מועט הצעיר וזעיר חיד"א ס"ט: